"Naked Market", או בשמה המלא – "Naked market – מוצרים עירומים", קמה על חורבותיו של בר "המעוז" המיתולוגי בקינג ג'ורג'-בורוכוב. אנחנו מרגישות צורך לציין את זה, כי המקום, שפעם ודאי היה חשוך ואפלולי, וגם בטח נזרקו בו כוסות פלסטיק של בירה לכל עבר – הפך להפך הגמור. 'השוק העירום' הוא בעצם חנות צריכה, מעין מכולת אקולוגית מוארת ושלווה, בה לא תמצאו אריזת פלסטיק חד פעמית אחת.

"לפני שנתיים בערך, כשהתחלתי להיות במודעות לדברים שקורים בעולם מבחינה סביבתית, התחלתי לחפש איפה אני יכולה להפחית בצריכה שלי בפלסטיק ובפסולת נלווית", מספרת רונה צ'יש, הבעלים והמייסדת של החנות, "ראיתי שיש חנויות כאלה בכל העולם. אמרתי לעצמי – 'אפילו אם זה בקצה השני של העיר, אני אסע'. אבל לא היה כלום, שום חנות שאפשר לקנות מוצרי צריכה בסיסיים באופן לא מזהם".

היא החליטה לעזוב את העבודה הנוחה ב"קשת", ולהרים את הכפפה. "מעולם לא עבדתי בחנות, לא הייתי בעלים של עסק או עצמאית, החלטתי להתחיל מהבסיס", היא משתפת, "קודם כל – התחלתי לקנות מוצרים שמגיעים בכמויות גדולות של חמישה קילו ומעלה. כל מה שמתחת למשקל הזה לא באמת מפחית את הפסולת, בגלל כמות האריזות שצריך כדי לספק ממנו כמות גדולה".

ב-"שוק העירום", בתרגום חופשי, יש כמות גדולה מאוד של מוצרי צריכה – החל ממוצרי אוכל יבשים, תבלינים ואגוזים וכלה בטואלטיקה אקולוגית ושוקולד. הכל מסודר לראווה בדיספנסרים רב פעמיים משלל חומרים, כששמותיהם של המוצרים מוטבעים עליהם בכתב יד. את החנות עיטרה בקישוטיה האקולוגיים משהו האמנית והפעילה הסביבתית ורד גולדמן.

"עוד מטרה שהחלטתי ליישם בחנות היא עניין ה-food waste, אנשים קונים בכמות שהסופר מציע, והם לא צריכים כמות כזו אז הם זורקים. בחנות אפשר להביא מיכל מהבית ולמלא אותו בדיוק לפי הצורך, אפשר לקנות אצלי צנצנת ולמלא אותה לא עד הסוף, התשלום הוא לפי משקל. אני לא מכתיבה את הכמות. אם מישהו רוצה להכין עוגה וצריך כפית של תבלין מסוים – עדיף לי שיקנה את הכפית הזו אצלי ולא יקנה מיכל שלם של התבלין ולא ישתמש בו".

"רציתי שזה יהיה נגיש מכל הבחינות – גם מבחינת המבחר וגם מבחינת המיקום", היא מוסיפה, "אנשים בעיר לא מרחיקים, ומרכז העיר סוג של קרוב לכולם. מבחינת מה שאני מציעה כאן – אנשים לפעמים מתאכזבים, למשל, שלא הכול אורגני. כדי שיהיה פה מבחר שיהיה נגיש גם כלכלית וגם מחשבתית להרבה אנשים, הרגשתי שאני צריכה גם להביא מוצרים לא אורגניים, או לא טבעוניים, בנוסף לאלו שכן. אלה קרבות חשובים בפני עצמם – אבל אני לא יכולה להילחם את כולם".

אז איך זה בעצם עובד? "אנשים יכולים להביא כל כלי שירצו מהבית ולמלא אותו, או לקנות ממני צנצנת שיש כאן בשלל גדלים. אני שוקלת את הכלי, רושמת עליו את המשקל שלו, והלקוח יכול למלא אותו במה שירצה ובאיזו כמות שירצה", מפרטת רונה, "בקופה אני מחסירה את המשקל של הכלי הריק מהמשקל של הכול יחד, ומשלמים רק על התוכן שלו. בפעם הבאה הם יכולים להשתמש כמובן בכלי שקנו כאן או בכל כלי אחר".

"הרבה אנשים פשוט לא מודעים לאופציות הצריכה האקולוגיות, גם הלקוחות וגם הספקים. יש פחות מודעות בארץ, היה קשה מאוד למצוא ספקים שיהיו מוכנים למשל לקחת כלי חזרה ולמלא לי אותו במקום להביא אחד חדש – כי אף אחד מעולם לא ביקש מהם את זה. הישן טוב, למה שארצה עוד אריזה?", היא מעידה, "כשאנשים שומעים למשל שאני מוכרת ומשתמשת בשמפו מוצק – הם בהלם. זה בדיוק אותו דבר רק בלי המים ובלי אריזת הפלסטיק. אני רוצה להכיר לאנשים את האופציות, לאפשר לאנשים לשפר את תהליך הקנייה שלהם".

"לפעמים עלתה לי בראש, במהלך התהליך של הפתיחה, השאלה – 'כמה הבדל אני כבר עושה כאן?'. אני חנות אחת, בעיר אחת, אנשים יבואו לקנות – אבל מה זה כבר יעשה?", היא מספרת, "אבל כל פעם שהמחשבות האלה עלו הזכרתי לעצמי שאפילו הקיום שלנו משפיע על אנשים בסביבתי ובכלל – אלה לא החברות והמפעלים הגדולים עדיין, לא המדינה, אבל מעגלי ההשפעה גדלים. חברים שלי עוברים לטואלטיקה מוצקה או משנים את אופן האריזה בעסק שלהם, הספקים שלי מנסים להטמיע צריכה אחרת בחיים שלהם אחרי שהם שומעים מה אני עושה פה. אני רוצה שהאדוות האלו יגיעו לעוד מקומות באגם הזה שנקרא ישראל".

החנות כבר פתוחה, אך תיפתח באופן רשמי על שלל מוצריה (ואולי גם הנחות שוות, כך שמענו), ביום ראשון הקרוב, ה-1.8. "זו בסופו של דבר חווית קנייה חדשה, שיש בה שליטה במוצר, שום דבר כאן לא ייבאתי, אני עובדת עם ספקים מכאן, ומקווה עוד להרחיב את המגוון כשכל יום נוספים עוד ועוד מוצרים", אומרת רונה, "אני תמיד פתוחה לשיתופי פעולה עם ספקים שהיו רוצים למכור כאן, ואם יש ספקים שהיו רוצים לשנות את אופן האריזה שלהם ואז למכור כאן – מה טוב".

"זה דבר מדהים לדעת שאת עושה את הקניות שלך ממקום של מודעות. אני בוחרת לעשות איקס, כי וואי הוא פחות טוב, מזיק, או תורם למשהו שאני מתנגדת לו", מסכמת צ'יש. "אני מרגישה שאנשים מסתכלים רק על המאה אחוז – על האנשים בחו"ל ששמים את כל הזבל שלהם בארבע שנים בצנצנת וחיים בלי פסולת בכלל – ואומרים 'אין מצב, זה לא אפשרי לי'. חשוב לי שאנשים יבינו שהם לא צריכים להיות במאה אחוז, זה באמת קשה ומאיים, תסתכלו אחורה – על כמה התרחקתם מלא לעשות כלום כדי להשפיע על הסביבה, על כמה אתם צורכים יותר טוב ממה שצרכתם דקה לפני".

והחלום הגדול? להשפיע על אנשים נוספים באמצעות הניסיון שלה לפתוח עסקים דומים, על מנת להגיע להיצע גדול יותר של חנויות צריכה ללא פסולת – כמו מעבר לים. "אנשים אמרו לי 'זה כל כך תל אביבי' או 'זה יעבוד רק בתל אביב' – אני ממש לא מאמינה בזה. 'זה פלצני', הם אומרים – אורז זה פלצני? לא חושבת. אתה פשוט משנה את איך שאתה צורך אותו. את רוצה להמשיך לקנות שמפו תעשייתי אבל לשנות את איך שאת צורכת את האוכל שלך? לפחות עשית משהו טוב יותר", היא מדגישה, "וחוץ מזה – אני לגמרי חווה שיש רצון וביקוש לזה גם מחוץ לעיר ומקווה שהצעד שלי יהפוך אנשים לאמיצים יותר ויעודד אותם לעשות בחירות פרטיות או עסקיות כאלו. אני מקווה שלא אהיה היחידה לעוד הרבה זמן".
בורוכוב 1.לדף הפייסבוק של החנות,ולעמוד האינסטגרם

• הבועה
• איכות הסביבה
• סביבה
• אקולוגי
• מחזור

עבוריכחוקרת ופעילה סביבתית,כל יום הוא יום הסביבה. אני פותחת את הבוקר שלי ברכיבה על האופניים אל המשרד, במשרד אני יושבת עם חברי לקואליציית האקלים ומתכננת איתם איך להשתלט על העולם (כלומר "אסטרטגיה סביבתית מדינית"), משם אני חוזרת הביתה, להכין לילדים ארוחה טבעונית ובערב אני כותבת את הדוקטורט שלי שעוסק באופנה וצדק סביבתי. בין לבין אני גם מכניסה כמה שעות התנדבות לטובתמתלבשות על נובמבר– התנועה לקידום אופנה הוגנת בישראל ובלא מעט ערבים אני מרצה על צדק אקלימי ואופנה.

זה לא תמיד היה ככה, רחוק מזה. אם מישהו היה אומר לי לפני חמש שנים שאחתל בחיתולים רב פעמיים ואמנע מלהיכנס לזארה הייתי צוחקת לו בפנים ושולחת אותו לחבק עץ. הרבה מים מזוהמים היו צריכים לעבור בנהר בשביל שאתחיל לשאול מי זיהם את המים ומה החלק שלי בסיפור.הכניסה שלי לעולם הסביבה הייתה בזכות עולם האופנה. אופנה תמיד הייתה חלק משמעותי מהחיים שלי, תמיד אהבתי בגדים, שופינג היה מבחינתי תחביב לגיטימי, לתקופה מסוימת אפילו עבדתי בעולם האופנה ולמרות שהיה לי ארון גדול פי כמה וכמה מכל הארונות של החברות שלי, הסתובבתי באופן קבוע בתחושה שאין לי באמת מה ללבוש, מה שהוביל אותי לרצות לקנות עוד ועוד בגדים.

התחדשתי על בסיס שבועי ובכל זאת התחושה שאין לי מה ללבוש לא הרפתה. ולא רק זה, ככל שהעמקתי, גיליתי שמסביבי אנשים רבים מרגישים אותו דבר – ככל שאנחנו מתחדשים יותר, ככה יש לנו פחות.בשלב הזה החלטתי להצטרף לאתגר #ישלימהללבוש ולא לקנות בגדים במשך 40 יום. הייתי בטוחה שזה הולך להיות קלי קלות, הריי לי יש ארונות לעוד ארבעים נשים, אז מה זה ארבעים יום. אבל לא רק שזה לא היה קל – לא הצלחתי בניסיון הראשון, לא בשני וגם לא בעשירי וחמור מכך, בכל פעם שנשברתי (אחרי 20 יום במקרה הטוב או 10 ימים במקרה השכיח), הייתי מפצה את עצמי וקונה כל מה שלא קניתי וקצת יותר. היה לי ברור שאני צריכה לעשות שינוי, אבל עדיין לא היה לי את הלמה.

ואז התחלתי לשאול שאלות: מי עומדות מאחורי הבגדים שלי? מה נדרש בשביל לייצר כל אחת מעשרות החולצות שיש לי בארון? לאן החולצות שלי מגיעות כשנמאס לי מהן? ואיך יכול להיות שבכל שבוע יש בחנויות קולקציות חדשות שאני יכולה לקנות? התשובות שגיליתי הממו אותי. את הרוב הגדול של הבגדים שלנו מייצרות נשים וילדים מתחת לגיל 12 שמועסקות בתנאי עבדות קשים מאוד עבור פחות מ2 דולר ליום. על מנת לייצר חולצת אחת יש להשתמש ב-150 גרם של קולטי חרקים, 8,000 סוגי כימיקלים רעילים שונים ו-2,700 ליטרים של מים (כמות שאדם ממוצע שותה במשך שנתיים וחצי). הבגדים שאנו "תורמים" לחנויות יד שנייה מגיעים לרוב לאפריקה, שם הם נטמנים באדמה ומזהמים את המי תהום או נשרפים ומזהמים את האוויר והסיבה לכל זה היא תחלופת טרנדים אולטרה מהירה של 52 קולקציות בשנה, כך שבכל שבוע קולקציה חדשה יוצאת לשוק ואנחנו, הצרכנים, נדרשים לקנות כל הזמן ולנסות לעמוד בקצב.

ברגע שבלעתי את הגלולה האדומה והבנתי מה המחיר האמיתי של הבגדים שלי, לא יכולתי להסתכל לאחור. פתאום כשראיתי שלט המכריז על סייל – ראיתי מולי את התופרות במפעלים הסובלות מאלימות על בסיס קבוע ורשימת המשאלות שלי בasos היתרגמה לי בראש לליטרים של מים מבוזבזים, פליטות פחמן ובצורות בהודו. אחרי שסיימתי לתרגם את הבגדים שלי, התחלתי לתרגם כל פעולה אחרת. פתאום הרכב, המזון, החופשות וכל מה שהיה מסביבי קיבלו תג מחיר סביבתי, יחד עם ההבנה מי עתיד לשלם את המחיר (החלשים ביותר בחברה).

מרגע שהבנתי את זה החיים שלי השתנו ללפני ואחרי.אני עדיין אוהבת מאוד אופנה, אופנה היא אומנות לבישה, כלי תקשורת שפתוח לכולם, שפה פוליטית שמדגישה את היופי ועוד הרבה יותר. אבל כשאוהבים משהו מתייחסים אליו בכבוד ורוצים אותו קרוב אלינו לתמיד. היחס שלנו לבגדים (ובכלל למוצרים שלנו) הפך חד פעמי, אנחנו קונים מוצרים זולים באיכות ירודה. משתמשים בהם פעמים ספורות ומטמינים אותם באדמה, מבלי לעצור לחשוב מי ישלם את המחיר. היחס שלנו אל הסביבה חייב להשתנות והצעד הראשון הוא בדפוסי הצריכה. בתוך הארון שלנו.

>> הכותבת היא מרצה ודוקטורנטית למדיניות ציבורית החוקרת צדק סביבתי ואופנה בת קיימא, ממייסדותמתלבשות על נובמבר- התנועה לקידום אופנה הוגנת בישראל

• משבר האקלים
• קיימות
• אופנה
• איכות הסביבה
• אקולוגי
• סביבה

• Facebook
• Twitter
• Email

חן גלדן

כאשר התל אביבית המצויה חושבת על וינטג' אונליין, החנות הזאת היא הראשונה שמבליחה במוחה הפאשניסט. חן גלדן, מילניאלית של כבוד, מתחזקת חנות פיזית, אתר אינטרנט וחשבון אינסטגרם מעולה – שלושה מוקדים שהפכו אותה לשם דבר בקרב נשות מתחם נגה. באתר תוכלו למצוא שמלות, אוברלים ועוד בגדי וינטג' במצב נדיר וגם פריטים שחן מכינה בעצמה (חליפות הטייץ שלה, למשל, מושלמות לסוף הקיץ התל אביבי). בנוסף, יש גם קטגוריית כלי בית חדשה, למקרה שמתחשק לכן להעשיר גם את הנוף הדומסטי בעיטורים של פעם. באינסטגרם של חן תוכלו לקבל השראה ללוקים וטיפים לסטיילינג, ובימי הריחוק החברתי היא אפילו מלמדת תפירה בזום.

www.chengaldan.com

סייקל אוף פאשן

האתר מגדיר את עצמו כ"מרחב אונליין לאופנת יד שנייה מעגלית", ומעבר לבגדים ולאקססוריז שתוכלו לרכוש בו, הוא מאפשר גם מכירה של פריטים מהארון הפרטי שלכן על מנת להמשיך את מעגל האופנה בת הקיימא. את השירות תוכלו להזמין באתר עצמו בעלות של 45 ש"ח, ושליח יגיע לאסוף מכן את הבגדים שאתן כבר לא זקוקות להם (הרווחים ממכירת הפריטים יועברו אליכן באמצעות זיכוי לרכישה באתר). מעבר לפריטים הסטנדרטיים, תוכלו לפלטר בו על פי מותגים, לבקר בסקשן של בגדי יד שנייה לילדים, וגם לקנות פריטים מיוחדים שהרווחים מהם מועברים לתרומה עבור סטודנטים הלומדים בתכנית "קרן אור".

www.cycleofashion.com

https://www.instagram.com/p/CClE7TTnPbm/

בטי בארץ הוינטג'

החנות הפיזית של בטי ממוקמת בין נחלת בנימין לשוק, והיא מנופפת בהתנשאות הוינטג'ית שלה בגאווה: כל פריט בן פחות מ-30 שנה לא נחשב בעיניה לראוי, והמחירים בהתאם. זו לא חנות יד שנייה רגילה בה הפריטים מתומחרים בחצי מחיר לפחות, אלא מגוון צבעוני ומזמין של שמלות, חצאיות, מכנסיים ואקססוריז אשר מיובאים מאמסטרדם ועלותם כנראה מתקרבת למה שתשלמו על פריט חדש, אבל היי, באמסטרדם התפירה טובה יותר, והגזרות יפות יותר – אז למה לא, בעצם. השוס הגדול של האתר הוא פילטור על פי תקופה – משנות ה-40 האלגנטיות ועד האייטיז הזרחניות.

www.bettyinvintageland.co.il

דה קלוזט

דה קלוזט קיים מזה מספר שנים ברשת, אך לאחרונה עבר מתיחת פנים הומפייג'ית שהפכה אותו למזמין ונגיש יותר. גם כאן תוכלו לרכוש וגם למכור פריטי אופנה יד שנייה, בהנחה שהארון שלכן מכיל בין 20 ל-30 פריטים. האתר מתחזק כמות מרשימה של מוכרות, חלקן סמי-סלבס בסצנה (בלוגרית הלייפסטייל לובה שרגא וכוכבת ה"ביוטריות" שנטי גדרון), מהן תוכלו לרכוש פריטים שמצאו חן בעיניכן. יש אופציות לפלטר את הפריטים על פי ארון, מצב רוח, מידה או מחיר, וכבכל אתר יד שנייה – גם פה יש מותגי על שיעלו לכם הרבה יותר מפריט רגיל אבל פחות ממחירם המקורי (שמלה כמעט חדשה של KENZO ב-522 ש"ח זו עסקה לא רעה, למשל).

www.daklozet.com

מכורות ליד שנייה

אוקיי, זו לא באמת חנות אונליין אלא קבוצת פייסבוק, אבל אמאל'ה, מה שהולך שם. אספניות יד שנייה ווינטג' מתגודדות בקבוצה הפומבית הזאת ומציעות את מרכולתן לכל החפצה במטפחת, משקפיים או חגורה נדירה, ובדרך כלל גם יש משלוחים. בנוסף, בכל יום יש שרשור ייעודי בו ניתן לפרסם פריט שברצונכן למכור (במידה ויש לכן מעל 10 פריטים, אתן רשאיות לפרסם פוסט נפרד). רבות גם מפרסמות פוסט בו הן מחפשות אחר פריט אחד חמקמק וספציפי ונענות תוך דקות בשלל הצעות.

www.facebook.com/groups/2bahatser

• יד שנייה
• אופנה
• בגדי וינטג'
• החלפת בגדים
• אקולוגי
• אקולוגיה וסביבה
• חנויות אונליין
• אתרים
• וינטג'

• Facebook
• Twitter
• Email

גם אם אתם לא פועלים ככה, אנחנו יודעים שעמוק בפנים אתם רוצים לשמור על הסביבה. תרצו או לא, החיים במישור היום-יומי התמלאו בשאלות שקשורות בכדור שאנחנו חיים עליו – אנחנו מסתכלים אחרת על אשפה, חושבים פעמיים על ריסוס דיאודורנט ומבינים שהשקיות שאנחנו משתמשים בהן ימשיכו להיות כאן הרבה אחרינו. מפלס החרדה עלה? טוב שכך. אתם לא צריכים לצאת להפגנת ענק ולשנות כל מה שאתם עושים במהלך היום. וזה בסדר להתחיל בקטן. אספנו 5 דרכים פשוטות להתחיל את השינוי אצלכם בבית.

1. שימוש בשיטת ה-Access economy

בשנים האחרונות תרבות הצריכה השיתופית הולכת ומתפתחת. AirBNB, אובר ו-Ebay הם רק חלק מרשימה ארוכה של עסקים כאלה, כשהשלב הבא, כך מסתבר, הוא כלכלת גישה. לפי השיטה הזו שיתוף עדיף על בעלות גם במוצרי צריכה – אנשים משתפים מוצרים עם הסובבים אותם באופן שממקסם את השימוש במוצר ומפחית צריכה בזבזנית.

הפעילה הסביבתית יעל שמר ייסדה השנה יחד עם שותפה ישי להבי, אדריכל במקצועו, את הסטארטאפ השיתופיTulou, שמטרתו שיתוף מוצרים ביתיים ברמת הבניין והשכונה. "אנחנו מעצבים מחדש את האופן שבו אנשים צורכים ומשתמשים במוצרים ביתיים, ולמעשה דרך הטכנולוגיה שפיתחנו מאפשרים להוציא אותם מהבית לחדר ייעודי בבניין. מילניאלים, שהם קהל היעד הראשון שלנו, מעדיפים שתהיה להם גישה במקום בעלות", מספרת שמר.

הרעיון, לדבריה, הוא לאפשר ממשק במסגרתו יכולים תושבי תל אביב לוותר על המוצרים שבבעלותם – למשל, שואב אבק, מכונת כביסה או מברגה – ולקבל מוצרים מתקדמים שיהיו נגישים עבורם בבניין. "אנחנו רוצים שבעתיד הקרוב בכל בניין יהיה חדר Tulou, שהשירותים שניתנים בו הם בדירוג אנרגטי גבוה, וכל דייר יוכל לשכור אותם פר שימוש. זה מתחיל בתל אביב, אבל כמובן שהשינוי מכוון לכל עיר בעולם". המשמעות היא שבמקום שכל דייר ירכוש צי מוצרים בהם הוא עושה שימוש רק לעיתים, כלל דיירי הבניין יוכלו להשתתף ביניהם במוצרים שנרכשו מראש באמצעות השירות. פחות מכונות ברמת הבניין תפחית את הבזבוז העירוני הכללי.

2. קניית Upcycled

את המשפט "זבל של אחד הוא האוצר של האחר" כבר אמרו לפנינו, ובצדק. מדובר בדרך נפלאה לשמור על הסביבה ולתת עוד צ'אנס לרהיטים וחפצים שידעו הרפתקה או שתיים מאז שיוצרו. מה הופך את זה לאפילו נפלא יותר? היכולת לקחת את האוצרות שמצאתם ברחוב ולהפוך אותם, עם קצת אמונה, לפריט חדש ומשופר.

בעגה האקולוגית זה נקרא Upcycling, אנחנו נסתפק בלקרוא לזה שדרוג. אם אתם נגרים חובבים, הסתדרתם על אחלה פרויקט. אם הפעם האחרונה שנגעתם במסור הייתה בפורים והוא היה מפלסטיק, אתם לא לבד. מספר מעצבים ואנשי מקצוע עוסקים בשיפוץ, שדרוג ועיצוב אוצרות שכאלה. תוכלו למצוא חמישה עסקים כאלהכאן.

3. קנייה ישירה מחקלאים

מי שחקלאות הידרופונית גדולה עליו יכול לשקול שימוש באחד משירותי החקלאות הישירה בארץ. השחקנית החדשה ביותר בתחום היאShookitשצצה לאחרונה ברחבי העיר, אבל חיפוש פשוט בגוגל יוביל אתכם אל ריבוי נותני שירות ומשקים חקלאיים שרק מחכים לשלוח אליכם ארגז פירות וירקות עד למפתן הדלת בכל שבוע. צריכה ישירה ממשק ישראלי משמעותה ויתור על פירות וירקות ששונעו ברחבי העולם לאורך מאות ואלפי קילומטרים ותמיכה בעסקים שסובבים אותנו. מעבר לכך, מדובר לרוב בשיטות שממעיטות בשימוש בפלסטיק ובניירות אריזה, ובאלטרנטיבה זולה יחסית לרכישה במכולת השכונתית.

4. חקלאות הידרופונית

מסתבר שאפשר לגדל צמחים בלי אדמה. כן כן, אתם יכולים לספר לסוקולנטים שלכם שזמנם עבר והגיע זמנם של צמחים שמקיימים את עצמם באמצעות מערכת השקיה אוטומטית בסביבה הביתית. "המערכות מתאימות לתושבי העיר שעוסקים רוב היום ואין להם זמן להשקות ולטפל בצמחים", מספר לביא קושלביץ', מנהל החברה לחקלאות עירונית. מדובר באסופת צינורות ועציצים שניתן למקם מתחת לחלון או תחת תאורה מלאכותית, ולתכנת אותם להשקיית הצמחים, הירקות והפירות שנשתלו באופן אוטומטי ולםי הצרכים הספציפיים של כל צמח.

מעבר לעובדה שמדובר בתחביב מגניב למדי, הוא ידידותי לסביבה ומביא את הקץ לעידן בו אתם חוזרים הביתה מהעבודה לראות צמחים יבשים ומאוכזבים. החברה לחקלאות עירונית היא בין היחידות שמוכרות ומסייעות בהרכבת מערכות הידרופוניות ביתיות, לצערו של קושלביץ עצמו. הארגון מנסה להפוך את הסביבה העירונית למודעת יותר ברמה האקולוגית באמצעות העברת שיעורים וסדנאות ליחידים ולקבוצות לפי הזמנה, ובונים חממות פופ-אפ הסברתיות ברחבי העיר. החממה הזכורה האחרונה היא החממה שישבה במשך כמה חודשים בשדרות רוטשילד, מול תיאטרון הבימה, שם סיפרו לעוברים והשבים על נפלאות השמירה על הכדור.

5. הפרדת פסולת אורגנית וקומפוסטינג

לקומפוסט יצא שם רע – זה מסריח, מלכלך, ודורש הרבה עבודה. מכולות קומפוסט לרוב מוגלות לנקודות רחוקות במושבים וקיבוצים, ונהרסות במהירות בעקבות תחזוקה לקויה. נוסף על החברה לחקלאות עירונית, עמותת עץ בעיר היושבת ברחוב ביאליק החליטה להרים גם היא את הכפפה ולשנות את תדמיתו של הקומפוסט. העמותה מעבירה סדנאות להקמת מרכזי קומפוסטים קטנים בבית, במרפסת או מתחת לכיור, ומסבירה כיצד ניתן להימנע מריחות רעים ומלכלוך.

קושלביץ מסביר שקומפוסטינג מסייע רבות בהתכלות של מוצרים אורגניים – כשזבל אורגני נזרק לפח רגיל זמן ההתכלות שלו גדל, ויכול להגיע אף לעשרים שנה, בעוד שמיכל קומפוסט מסייע רבות בהפחתת זמן ההתכלות וגם מייצר דשן לטובת הצמחים (אלו שבחרתם לשתול מחוץ למערכת ההידרופונית שלכם, כמובן).

• אקולוגי
• חקלאות אורבנית
• מחזור
• החיים היפים
• גידולים הידרופוניים

• Facebook
• Twitter
• Email

לא שלפני כן הלכנו יחפים, אבל עד שנפתחה החנות הראשונה של שופרא, אי אז בשנת 2000 הרחוקה, נעלנו נעליים מגניבות פחות, ושמות מותגים כגוןTsubo,GolaאוIrregularChoice, הלחם והחמאה של מי שמכבד את כפות רגליו ורוצה עבורן את הטוב ביותר – לא אמרו לנו אז דבר וחצי דבר. והנה, עשור וחצי מאוחר יותר, חנות הנעליים התל אביבית שהפכה בינתיים לרשת, ושלזכותה נזקפים כמה מחלונות הראווה הקריאטיביים ביותר שנראו בארץ, משיקה פרויקט חדש ומפתיע שדווקא אינו ניתן לנעילה אלא מתמקד באירוח קולקציות קטנות ובוטיקיות של פריטי עיצוב, חפצי נוי ועבודות אמנות של יוצרים מקומיים. יצירות אלה יוצגו ויימכרו לצד הנעליים בחנות במתחם שרונה.

את הפרויקט “שופרא אוהבת" (שנכון לעכשיו אינו מוגבל בזמן ואמור להפוך לחלק אינטגרלי מהפעילות השופראית) אצר צוות העיצוב של הרשת בשיתוף האוצרות רות גרון ורעות עירון. הקו העיקרי המנחה את מלאכת האוצרות היה – ויהיה בעתיד – בחירה בעבודות חלוציות, תכונה המובעת בעבודת יד קפדנית ובשילוב חומרים טבעיים או ממוחזרים, למשל האורלוגין העשוי עץ אגוז שעיצב בן ברוידא. קריטריון נוסף שנלקח בחשבון בבחירת העבודות הוא מתן ביטוי ופרשנות מקורית לשילוב הטבע במרקם העירוני והביתי. תכונות אלה מודגמות בין היתר ב־Shady Lady, מנורות העץ והבד שעיצבה כרם קמינסקי, או בתמונות הנוף הקולאז'יות של האמנית להלי פרילינג.

שופרא אוהבת

מנדלר 3, מתחם שרונה, 89־4,500 ש"ח

• אמנות
• רות גרון
• Irregular Choice
• Tsubo
• כרם קמינסקי
• שופרא
• אקולוגי
• מיחזור
• בוטיק
• רעות עירון
• להלי פרילינג
• אופנה
• החיים היפים
• שופינג
• שרונה
• עיצוב