בימי עבר, אם מצאת את מותך על המסך, זה היה פחות או יותר סופי. ואז הגיעו דמויות קומיקס, ופרנצ'ייזים, וסרטי אימה והמוות כבר לא היה חשוב. דמויות נעלמו וחזרו באותה מהירות שבה עונות התחלפו, ואם הקהל התגעגע לדמות שנעלמה, תמיד אפשר היה להחזיר אותה כרוח רפאים, או לכל הפחות פלאשבק. אבל מה שעשו ב"ספרטקוס: בית אשור" החדשה עוד לא נראה על המסך – עשור לאחר סיומה של הסדרה המקורית, נבל משמעותי חוזר לחיים במציאות אלטרנטיבית שמולידה ספין-אוף מסוג אחר לחלוטין. המוות לא יאה להם.
>>סדרת הדוקו של פיפטי סנט על פי דידי קצת נקמנית, ובכל זאת חשובה

אבל בואו נחזור רגע אחורה, לסדרה המקורית. "ספרטקוס" של סטיבן ס. דינייט רצה בין 2010 ל-2013, והנפיקה 3 עונות סדירות ופריקוול אחד – שלא לדבר על כמויות מוגזמות של דם ואיברים כרותים – תוך מעקב אחר הגלדיאטור ספרטקוס ומרד העבדים שהוביל. הסדרה המסוגננת והצבעונית, שבבירור שאבה השראה מ-300 של זאק סניידר ודומיו, הייתה להיט מוקדם של רשת Starz והגיעה לסופה המתבקש עם סיום סיפורו של ספרטקוס עצמו – בכל זאת, גם אם הסדרה לקחה כמה חרויות אמנותיות, הסיפור של הגלדיאטור המורד הוא סיפור היסטורי אמיתי, וסוף הסיפור הגיע. עד עכשיו.

כנראה שלקח לדינייט קצת יותר מעשור להבין שהוא יכול לשנות את המציאות, ולבנות מתוך עולם הסדרה מציאות אלטרנטיבית – What If הוא כינה את זה, בהשראת התרגיל המארוולי. ובתרחיש של הסדרה החדשה "ספרטקוס: בית אשור", הנבל הבוגד והכרזמטי אשור (ניק טאראבי) – שנהרג בעונה השלישית בידי העבדים המורדים – מקבל הזדמנות לחזור לחיים, לשנות את המציאות ולהתחיל סדרה בהובלתו. מציאות שבה הוא שרד את המרד, הרג את ספרטקוס, וקיבל לידו את בית הספר לגלדיאטורים. בקיצור, הנה הזדמנות להתחיל מחדש את כל הסקס, דם ותככים של הסדרה המקורית, רק בלי שום מחויבות לסיפור היסטורי. יהיה כיף טראשי כמו פעם.
"ספרטקוס: בית אשור", Starz,י2 פרקים ראשונים עכשיו ב-yes, פרק חדש מדי שבוע

• מה רואים הלילה
• אקשן
• רומא
• yes

זוכרים איך במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הבריתכל הוליווד התגייסה לתמוך בקאמלה האריסולהסביר כמה מסוכן דונלד טראמפ ואיזה אסון יהיה אם הוא ייבחר? אז תשכחו מהכל, כי מאז השבעתו השנייה של הנשיא התקפלה הוליווד כמו אוריגמי והפכה לכלבלבו השקט והכנוע של טראמפ, כולל פיטורים שרירותיים של כוכבים ואקזקיוטיבס בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה, ועכשיו מתברר שהיא גם מתכוונת להפיק סרטים כבקשתו.

>> איך מארוול הצליחו סוף סוף לא לפשל את "ארבעת המופלאים"
>> אדייייי: דירוג 10 הסרטים הכי טובים בקריירה של אדי מרפי

במהלך סוף השבוע יצאו בארצות הברית דיווחים לפיהם הנשיא מעוניין לראות סרט נוסף בסדרת "שעת שיא" (Rush Hour) עם ג'קי צ'אן וכריס טאקר, ואף שוחח על כך עם התומך הבכיר שלו (ושל בנימין נתניהו), לארי אליסון, מיליארדר ההייטק שרכש לאחרונה את פרמאונט עבור בנו. יומיים אחר כך כבר פרסם אתר חדשות התעשייה "דדליין" שבפרמאונט נתנו אור ירוק להפקת "שעת שיא 4" בהסכם מיוחד בין תאגיד הענק לבין תאגיד האחים וורנר-דיסקברי שמחזיק בזכויות על פרנצ'ייז הקומדיה-אקשן הפופולרי.

כאן זה נהיה באמת מעניין, כי על פי הדיווחים מי שאמור לביים את הסרט החדש הוא ברט רטנר, במאי הטרילוגיה המקורית ומי שלא ביים סרט בהוליווד מאז 2014 ואחרי שהואשם על ידי נשים רבות בהטרדות ותקיפות מיניות מסוגים שונים. מה שראטנר כן עשה זה לעלות לישראל כיהודי, להסתחבק עם יאיר נתניהו והמיליארדר ג'יימס פאקר ולביים לאחרונה סרט דוקו מפרגן על מלאניה טראמפ שיעלה בינואר הקרוב באמזון פריים. ג'ף בזוס, עוד מולטי-מיליארדר שעומד בתור כדי ללקק את בהנותיו של טראמפ, רכש את הסרט לשידור ב-40 מיליון דולר, כי מה זה כמה עשרות מיליוני דולרים בשביל יחסי הון-שלטון טובים.

במקביל, פרמאונט גם הגישה הצעת רכישה על וורנר-דיסקברי, בדרכה להפוך לתאגיד הבידור הגדול בעולם, וההסכם הזריז ביניהם לגבי הפקת והפצת "שעת שיא 4" מסמן את הלהיטות של כל הצדדים לשמח את הדיקטטור האמריקאי שבדרך. בתקשורת האמריקאית מציינים כי התערבותו הישירה של טראמפ היא שהובילה לתחייתו של המותג, אך למרות זאת אין וודאות מלאה כי הסרט אכן יופק בסופו של דבר, ולו מהסיבה שג'קי צ'אן כבר בן 71 ואינו בנוי לתצוגות הפיזיות שהיו חלק מרכזי מהכיף בטרילוגיה המקורית, ואילו כריס טאקר לא הוביל סרט בתפקיד ראשי מאז 2007. אם חשבתם שכרגע הוליווד מוציאה בעיקר סיקוולים גרועים, חכו חכו מה טראמפ מתכנן לה.

• המסך
• דונלד טראמפ
• הוליווד
• אקשן
• פרמאונט+

4 דקות בדיוק אורכת סצינת הפתיחה של "אל המלחמה: הסמוראי השורד". 4 דקות דחוסות ומרהיבות, שכללו לא פחות מ-300 שחקנים ולקחו 3 שבועות כדי לצלם, ומתארות את שיאו של הקרב אליו המיני-סדרה החדשה שועטת לעברו. מבלי להרוס לכם יותר מדי, רק נגיד שיותר מכל קרב סמוראים, הסצינה הזו הזכירה בעיקר את "להציל את טוראי ראיין", ושספילברג כנראה היה מחשיב את זה כמחמאה גדולה.
>>הסכתו ושמעו: 16 פודקאסטים ישראלים מומלצים לכל בעל אוזניים

הדרמה ההיסטורית היפנית של נטפליקס אולי תיתפס לרבים בתור הניסיון של שירות הסטרימינג לרדוף אחר ההצלחה של "שוגון", אבל מעבר לדמיון הז'אנריסטי של סיפור היסטורי יפני, היא לא דומה בהרבה ללהיט של FX. במקום אפוס היסטורי ארוך, היא מתמקדת ברגע אחד בהיסטוריה היפנית שמסמל את מותו של מעמד הסמוראי – בתחילת תקופת מייג'י ביפן, אי שם באמצע המאה ה-19, מקצוע הסמוראי הולך ופוחת מול תהליך מודרניזציה שעוברת המדינה, ולוחמים רבים מוצאים את עצמם ללא יכולת לפרנס את משפחתם, מה שמפתה 292 מהם להצטרף לקרב עד המוות שמבטיח סכום כסף עצום של מיליארד ין.

ג׳וניצ׳י אוקאדה מככב (וגם אחראי על כוריאוגרפיית הקרב) בתפקיד שוג'ירו סאגה, סמוראי לשעבר שלא יכול לממן תרופות למשפחתו החולה, שמצטרף לטורניר האכזרי ורק מנסה לשרוד את הדרך ממקדש בקיוטו לטוקיו, מבלי להיהרג. הרומן עליו מבוססת הסדרה מנצל את אותו קרב איימתני כדי לעבור דרך המעמדות המתפרקים של יפן הפאודלית, ולתאר קנונייה פוליטית דרך כמות מפחידה של אקשן, מבלי לשכוח שמדובר בדרמה מונעת דמויות. עד כה יש לסדרה ציון מרשים של 100% ברוטן טומטו, ונדמה שגם בנטפליקס מצאו את היוקרה של יפן העתיקה.
"אל המלחמה: הסמוראי השורד", 6 פרקים, עכשיו בנטפליקס

• מה רואים הלילה
• המסך
• נטפליקס
• אקשן
• יפן

במהלך הכמעט עשור בו נטפליקס פועלת בישראל, למדנו להכיר את הניואנסים השונים של שירות הסטרימינג ליצירת טלוויזיה – איך להבדיל בין סדרה מושקעת לסדרה זולה (טיפ: הכל בתאורה), מאיפה הם הכי אוהבים לשלוף הברקות (בעיקר דרום קוריאה) ומה הם פשוט לא מסוגלים לעשות (להיגמל מרצח). אבל גם למדנו מהם כמה דברים, ובמיוחד שסדרות אקשן באנימציה יכולות להיות גם מרהיבות וגם מרתקות. בסדר נו, גם אם פספסנו את כל גל האנימה, העיקר שבסוף נפל לנו האסימון.
>>משחקי הכס: הקומדיה החדשה של HBO לוקחת את הקרינג' מעבר לקצה

מהברקות ביצירות אנתולוגיה כמו "אהבה, מוות ורובוטים" והטור דה פורס של "הסמוראית כחולת העין" למדנו שמחלקת האנימציה בנטפליקס יודעת לתת עבודה, במיוחד ביחס ליצירות האקשן האחרות של נטפליקס ("פובאר"? באמת?). זו רק אחת הסיבות לכך שהסדרה "Splinter Cell: משמרת המוות" כל כך מסקרנת, בעוד שהשנייה היא חומרי המקור – משחק הריגול בעל אותו השם, שלאורך שנים פוקח על ידי סופר המתח טום קלנסי. ויש גם סיבה שלישית ומאוד פשוטה, שהיוצר שלה הוא דרק קולסטד, שאחראי על סדרת סרטי "ג'ון וויק".

שילוב הכישרונות שמאחורי הפרויקט ניכר מאוד גם בטריילר, וגם בפרק הפתיחה שמציג את דמותו האייקונית של סאם פישר (בדיבוב לייב שרייבר), אגדה בעולם הצללים של הריגול, שחובר בסדרה לסוכנת צעירה כדי לחשוף קונספירציה עולמית, כמיטב קלישאות הז'אנר. אך האנימציה הריאליסטית יחסית והדבקות לז'אנר האקשן-ריגול לוקחת את הז'אנר קדימה. לפעימות הלב הרצות שלכם לא אכפת שאין כאן שחקנים בשר ודם, והסיפור המוצלח ישאיר אתכם דבוקים למסך עד לסוף הבינג' בן 8 הפרקים. אם סיימתם מהר מדי, אל תדאגו – יום אחרי שהסדרה עלתה היא כבר אושרה לעונה שנייה.
"Splinter Cell: משמרת המוות",עכשיו בנטפליקס

• מה רואים הלילה
• אנימציה למבוגרים
• ריגול
• אקשן
• נטפליקס

אמזון פריים הוא אחד משירותי הסטרימינג השקטים יותר בסביבה, לפחות עד שיוצאת שם סדרה. הם לא בית חרושת כמו נטפליקס ומבחינת איכות – אפשר לומר שהם מתחרים באפל TV פלוס. מה היתרון הגדול שלהם,אתם שואלים? ובכן, האלימות באמזון ממש כיפית. רק תראו את האלימות הברוטאלית של "דה בויז" או את הקרבות המדממים של "פולאאוט". וזאת לא רק האלימות – זה החופש שהם מציעים ליוצרים. האלימות בסדרת האקשן החדשה של אמזון, "פרפר", לא נופלת מהרף שהציבו הסדרות הקודמות ואחרי צפייה בכל ששת הפרקים ברור לי: זה לא היה יכול לעבוד באף שירות סטרימינג אחר.

הסדרה עוקבת אחר דיוויד ג'ונג (דניאל דיי קים), מרגל על אמריקאי ואחד מהמייסדים של ארגון ביון בשם "קאדיס", שזייף את מותו וחוזר לאקשן תשע שנים אחר כך, לאחר שגילה שבתו עובדת עבור אותו גוף שייסד – בתור מתנקשת. כמו "פובאר" של נטפליקס, אבל בלי הקומדיה ובלי ארנולד שוורצנגר. למרות הלוקיישן המעולה של דרום קוריאה בו העלילה מתרחשת, העלילה בנאלית, את הטוויסטים אפשר לראות מקילומטרים והדיאלוגים צ'יזיים להחריד. אם הסדרה הייתה מופקת בנטפליקס היא הייתה הופכת לקומדיית אקשן לא מוצלחת, ואם היא הייתה מופקת בדיסני פלוס בוודאות לא היינו מקבלים אקשן גרפי באותה רמה. וזה אקשן מצוין.

>> אל תתרבו: "חתונה ממבט שני" מייצרת שיאים חדשים של קרינג'
>> "מותק בול באמצע": מתחת להומור אפשר לשמוע את אזעקת האמת

קרבות סכינים, אמנויות לחימה, יריות, פיצוצים, הכל חלק מהכיף, יש ממנו בכמויות, וזה מרשים בכל פעם מחדש כשדיוויד ג'ונג מחסל יריב באכזריות או בכל פעם שבה הבת שלו, רבקה (ריינה הארדסטי) מלפפת את עצמה סביב מישהו ומפילה אותו לרצפה בשנייה. בתשעים אחוז מהמקרים זה לא היה מספיק כדי להציל את הסדרה מהכישלון הצפוי, אך במקרה של "פרפר" זה לגמרי מספיק ותכלס לא צריך יותר מדי. אלה ימים חמים ומתישים ולפעמים כל מה שאנחנו רוצים זה להישאב לעלילה מלאת אש, יריות ודם ולשכוח שהעולם בחוץ קיים תחת הבריזה הנעימה של המזגן – ו"פרפר" בהחלט עונה על הצורך הזה.

אם זה לא מספיק יש כאן גם מושג ששכחו בהוליווד – הקליף האנגר.הרבה זמן לא ראיתי סדרה עם קליף האנגר שהשאיר טעם כל כך חזק של עוד. הפעם האחרונה שאני זוכר הייתה בסוף העונה הראשונה של "כתום זה השחור החדש" – וזה קרה לפני המון המון זמן. כאן לא רק שהוא עשוי טוב, הוא שואב בעוצמה לתוך הסדרה ולציפייה לעונה שנייה יותר מכל קליף האנגר אחר שראיתי בשנים האחרונות. לא שהוא מתוחכם בטירוף, פשוט עשוי טוב עם טיימינג מדויק ובא בדיוק בזמן – כמו הסדרה עצמה.

עד הרגע האחרון הסדרה הצליחה למשוך אותי פנימה באופן חלקי. נהניתי מאוד, זה טראש עשוי היטב שכמעט לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות, אבל באותה מידה הייתי סבבה אם הסדרה הייתה נגמרת אחרי עונה אחת. אחרי הקליף האנגר המוצלח- נותרתי עם ציפייה אדירה לעונה השנייה – וזאת הצלחה אדירה של "פרפר", כי זאת סדרה שרוב המבקרים כנראה לא ידעו איך לאכול אותה והצופים יהנו ממנה בטירוף.

את ההוכחות אפשר לראות בשטח: באתר Rotten Tomatoes ציון המבקרים הוא 71% בעוד ציון הצופים הוא 89%. הסיבה לכך היא שזאת לא סדרה שעשויה כמו שמבקרים אוהבים. היא לא בונה על פרס אמי ובעיקר דואגת שתמיד יהיה מעניין על המסך. האם זה טעון שיפור לקראת העונה הבאה? בוודאי, אבל זה עדיין יהיה הבינג' הכי טוב שיהיה לכם בקיץ הזה.

"פרפר" היא בראש ובראשונה סדרה שכיף לצפות בה. היא מלאת אקשן מסוגנן כמו שרק אמזון יודעת לעשות. היא אולי לא תגרוף פרסים, אבל זה מרגיש שמהר מאד היא מצאה את קהל הצופים שלה, גם אם הדמויות פולטות כל סצנה קלישאות מסרטי אקשן. אל תצפו למותחן ריגול עם תחכום ברמת כריסטופר נולאן ותסמכו עליי שתהינו הרבה יותר מהצפייה. עכשיו רק שלא יהרסו את זה בעונה הבאה (אמזון, אנחנו מסתכלים עליכם).
>> "פרפר" // Butterfly // אמזון פריים, עונה 1 שישה פרקים

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• אמזון פריים
• אקשן
• סדרות מומלצות