>> דן יואל הוא די.ג'יי, אוצר מוזיקלי ומפיק מסיבות בארץ ובאירופה מעל 20 שנה תחת השםLt.Dan(כדאי שתעקבו), ירושלמי במקור, אבל תל אביבי כבר מעל 15 שנה במצטבר ומטורף על העיר. הוא גם מנהל השיווק והדיגיטל שלהבלט הישראלי.בשנים האחרונות מפיק אתליין המסיבות <120 עם נדב רביד, שמקדש את הבערה האיטית על הרחבה. לוטננט דן יתקלט עם נדב רביד במסיבה הבאה של <120 בתאריך ה-13.2.26 במועדון המרץ 2. הנחה שווה במיוחד לקוראי טיים אאוט עם הקוד takeyourtimeoutבעמוד האירוע.

>> חנות של פסנתרים ואהבה ובר שהוא בית // העיר של סי היימן
>> ילדה קטנה עם שניצל ענק וספוט לשקיעה // העיר של שירי ברוק-שגיא
>> מקום מפגש מנחם וגן להיבלע בו עם ספר // העיר של נועה סוזנה מורג

1. גינת דובנוב

כנראה המקום שאני מבלה בו בתדירות הגבוהה ביותר במסגרת טיולי הבוקר עם הכלבה השובבה שלי רו, שזה גם כנראה המקום האהוב עליה בעולם. אי ירוק ונעים בים האורבני והתרבותי (משכן אמנויות הבמה/ הקאמרי/ מוזיאון תל אביב), מתחמי דשא מפנקים, קפה ספסל הנעים, ואחת מגינות הכלבים הכיפיות בעיר.

2. כיכר בזל

התאהבתי בכיכר עם תחילת העבודה בבלט הישראלי, ומבקר בה כמעט כל יום. אפשר למצוא כאן כל טייפ קאסט תל אביבי קיים בין הקפה המעולה של MELA, החומוס הנדיר של רונן, האיטלקית המפתה של רוסטיקו או הסושי הצבעוני של ZE SHUSHI. למרות שהשיפוצים האגרסיביים של העיר לא פסחו עליה והיא קצת שבורה, כיכר בזל עושה לי את זה קולינרית ואנושית ביג טיים.

3. K BAR

כשאתה קם כל בוקר ב-6 (גם בסופ"ש, ראו פסקה ראשונה) ואתה לא יודע שנ"צ מהו, לייט נייט הופך לזיכרון רחוק. אבל כשהרחוק הופך למתוק, וזה איכשהו קורה,זה תמיד יהיה בקיי. לא משנה כמה פעמים אני אגיד לעצמי שבא לקטנה, זה תמיד מעבר: המוזיקה תמיד בול, העמדה מפנקת ועוטפת, הקהל נעים, והצוות מרים.בית של לילות מהבילים ועמוסים בפיל גוד קז'ואל שאי אפשר ללמוד בשום מקום. פשוט הבר הטוב בעיר.
הרצל 4 תל אביב

4. קפה לב

כן כן, זה לא כזה מקורי לאהוב אתהמקום המופלא הזה. העיר כבר מזמן יודעת מי עושים לה טוב, ולב הוא ללא ספק אחד מהם. הבניין לשימורבבית ליבלינגמארח את בית הקפה המעולה הזה, ששוכן לו לצד גינה נעימה, מטבח טעים מאוד ומרקם אנושי מהמגניבים בעיר. אני תמיד מוסיף קפיצה לצ'יל על הגג המושלם, מסתובב בין התערוכות, וממשיך לרקום את מזימת העל שלנו לעשות שם את מסיבת ה-120 שלנו בקיץ הקרוב.
אידלסון 29 תל אביב

5. הבלט הישראלי

הבית השני שלי בשנה האחרונה. כשהתחלתי לעבוד בבלט הישראלי, לא תיארתי לעצמי כמה השפעה תהיה לאמנות הזו על החיים שלי. לפתוח כל בוקר לצלילי נעימות פסנתר, ולעבוד לצד צוות יוצא מן הכלל של קולגות ורקדנים מוכשרים, ששומרים על הגחלת ונותנים הכל כדי לשמח לבבות על הבמה כל פעם מחדש, גרמו לי להתאהב. היופי והאסתטיקה של הריקוד הנשגב והמוקפד הזה, על בסיס יומי, זו מתנה שלא מפסיקה לתת.
הר נבו 4, תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

אכטונג! מדרכות צרות לפניך.עם כל הכבוד לתרומת הקורקינטים והאופניים החשמליות לקצב המהיר של העיר, זריקת הזין וחוסר הפחד של הרוכבים, בשילוב חוסר האכיפה והענישה של העירייה והמשטרה יוצרים מלא כאוס בכל פינה.אין שבוע שאני לא רואה בלייב תאונה. הפציעות האלו מיותרות וזה מרתיח את הדם.די לחנוק את המדרכות!

השאלון:

אירוע תרבות מהזמן האחרון שסידר את הראש או פתח לך את הלב?
מסיבות ה-120> שלי עם נדב. אני תמיד אשאף לצניעות, אבל אני מאוד גאה בדבר הזה שנדב (רביד) ואני יצרנו. האירועים שלנו ממש סידרו לי את הראש מחדש לגבי איך נתפסת בעיניי המסיבה האידיאלית. הלמידה והסיפוק כל כך גדולים, עד לרמה שזה ממש טיפולי בשבילי. נכון – לא המצאנו את הקונספט, אבל כן יצקנו אופי, ואנחנו מטפחים ליין מקומי שגדל כל אירוע, חולק רחבת ריקודים מיוחדת ומכילה, בלילות מוזיקליים אינטימיים עם שיאים מרגשים של נשיקות ונשיכות מוזיקליות, שאף פעם לא יעברו 120 פעימות לדקה. זה ממש טנטרי. כל זה לא יכול לקרות בלי החללים המארחים שלנו –המרץ2והננסי, שמאפשרים לנו לעוף לאן שאנחנו רוצים – זה לא מובן מאליו בתקופה מאתגרת לחיי הלילה, שנדרשת לפעמים להיכנע לאיזה קופי פייסטיות קצת משמימה.

יצירה שנתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
"פלוריבוס". כולם כבר השתפכו עליה בכל מקום אפשרי, וההייפ מוצדק. סדרה מופתית.הדרך שבה היא לוקחת את הזמן ומפרקת לגורמים את המורכבות שבקונפורמיזם, ההתקרנפות ותופעת העדר, משקפת בסינמטיות ייחודית את המחיר היקר, העקלקלות והקונפליקטים המורכבים של האינדיבדואליזם, ומרבדת את כל השיח על העתיד שמחכה לנו למימד חדש. הסדרה דורשת המון מהצופה, אבל הסבלנות משתלמת.לא מושלמת, אבל מחלחלת עמוק. אהה, והפסקול – ללקק את האצבעות.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץלתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל עמותה ובית מחסה שמצילים בעלי חיים הם קדושים בעיניי ולכולם מגיעה התמיכה המלאה שלנו.עצוב לראות כל כך הרבה בעלי חיים ננטשים, וזה מנחם לדעת שיש התארגנויות שנותנות את הלב, הזמן והכסף בשביל להציל את כל מי שרק אפשר.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
החיים בעיר בשנים האחרונות הפכו למאתגרים מאוד עם כל עבודות הבניה, יוקר המחייה והמלחמה שרוקנה את העיר מהווייב הבינלאומי שלה והפכה אותה שוב לתל אביבית בעל כורחה. מרים לכל מי שנשאר ולא מוותר: בעלי המקומות, התורמים, המתנדבים, הבליינים, הסועדים, השפים והיוצרים, שרוקמים מחדש את מה שעושה את העיר הזו אחת מהערים המיוחדות בעולם.

מה יהיה?
באמת שאין שום דרך לדעת. עכשיו אחרי כשהחטוף האחרון חזר ו(אולי) הסתיימה הלחימה, אני רוצה לחשוב שיתחיל ריפוי אמיתי, ונחזור להיפתח חזרה לעולם שבחוץ, ונוכל לתת לאור לחזור לשטוף את העיר המופלאה הזו.

• העיר שלי
• די.ג'יי
• מסיבות בתל אביב
• דובנוב
• בזל
• קיי בר
• קפה לב
• בלט
• מדרכות

>> רובי קסוס (כדאי שתעקבו) הוא יוצר רב תחומי הנע בין תיאטרון, מוזיקה וכתיבה, ומבסס את מעמדו כאחד הקולות המסקרנים ביצירה המקומית. במקביל לפרויקט המוזיקלי המצליח "תהיה ילד" (עם אלון אולארצ’יק), קסוס מגיע לראשונה לתיאטרון הבימה כדי לחגוג את "באמצע הרחוב", הזוכה הגדולה של פסטיבל סוליקו בשניים מבית תיאטרון השעה הישראלי, שגרפה ארבעה פרסים. ההצגה, המבוססת על ספרו של רועי סלמן, תעלה ב-28.2 בתיאטרון הבימה 4, בכיכובם של שון אמסלם וכרמל זורע.אם יהיו לכם כרטיסים תוכלו לראות אותה.

>> מקום מפגש מנחם וגן להיבלע בו עם ספר // העיר של נועה סוזנה מורג
>> הממלכה המנומרת וזיכרונות אפופים סקס אפיל // העיר של יולי גודיי
>> סתלבט בקיבוץ בעיר והופעות חינם בפארק // העיר של שימי אטיאס

1. לליפופ: הפיצוצייה הכי משפחתית בעיר

הפיצוצייה הכי מחממת לב שאני מכיר בעיר. היא מנוהלת על ידי סרגיי וקטיה, זוג צעיר וחרוץ שמנהל אותה במסירות, באדיבות וברוחב לב. תמצאו שם אווירה נעימה שכונתית ומלא אהבה. סרגיי וקטיה מכירים את הלקוחות בשמם הפרטי ומלווים את התושבים ברגעים הקטנים והגדולים של החיים עצמם, ביום, יום. קחו רגע אחד להבין את רוח המקום: באחת ההתקפות על תל אביב בצהרי היום, קטיה ירדה אל המקלט הציבורי עם שקית מלאה קרטיבים וסוכריות וחילקה בנדיבות לילדי השכונה! כן, כן, יש עוד אנשים טובים באמצע הדרך.
בזל 44 תל אביב

2. מרכז קהילתי מגיד: הבית השני של תושבי השכונה

מרכז מגיד הוא הדוגמה הכי יפה בעיני בעיר לכך שמרכז קהילתי הוא בית נוסף לתושבי השכונה. המרכז מתנהל כמו קיבוץ קטן בלב שדרת נורדאו שבו כולם מכירים את כולם: מהספרנית ועד הבריסטה בקפה, מההורים בחוגים ועד אחרון העובדים במרכז. איל גבריאל, מנהל המרכז, ולירן רביב, אחראי התוכן, מנהלים את המקום ביד רמה תוך תשומת לב גדולה לתושבי השכונה וצרכיהם. באופן אישי, בתור תושב השכונה, מרכז מגיד משמש עבורי מרחב ליצירה וחזרות, ובמקביל מקום מעולה לשתות קפה אחה"צ בזמן שהבכור שלי בחוג ג'ודו. רגע מושלם שמחבר בין תרבות, חינוך וקהילה.
שדרות נורדאו 63 תל אביב

3. תא תרבות דה וינצ'י: מפעל לפועלי תרבות

אחד המקומות השווים ביותר לאומנים מכל התחומים בתל אביב. מרחב יצירה אמיתי בלב העיר. במבנה אחד גדול ורחב, שתי קומות ופטיפון שחור במבואה שמנגן ללא הפסקה, מתכנסות להן יחדיו כל האומנויות, תיאטרון, מחול, מוזיקה, כתיבה וסדנאות מלאכה, וכל כולן פועלות באווירה משפחתית ותומכת. איזי וטל מובילים את המקום בראייה אמנותית רחבה, שמאפשרת לאומנים ליצור ולעבוד בתנאים מעולים ובמחירים מסובסדים ועוזרים להם להגשים את כל החלומות. את החזרות ל"באמצע הרחוב" עשיתי בחדרי החזרות של דה וינצ'י, והיה הכי כיף בעולם! בנוסף, למקום יש קארמה מעולה! לא מעט יצירות שנולדו בין כותלי המקום זכו להכרה ולפרסים בפסטיבלים חשובים בעולם התרבות בארץ (כותב מניסיון אישי. כאמור, "באמצע הרחוב" זכתה בשלושה פרסים שווים בפסטיבל סוליקו 2025).
ליאונרדו דה וינצ'י 14 תל אביב

4. חוד המחט: קפה, יין, פיצה ותקליטים

חוד המחט הוא אחד המקומות הייחודיים בצפון הישן, מקום שמציע בית קפה בבקרים ובר יין בערבים ובין לבין גם חנות תקליטים מובחרת. הוא נפתח במקור כחנות תקליטים בכיכר מסריק על-ידי יגאל בבוטה ז״ל ומאז מותו המפתיע לפני חמש שנים, החליטו חבריו הטובים של יגאל ובראשם רועי להמשיך את המורשת של חברם האהוב. הם אומנם העתיקו את מיקומו לדיזנגוף אבל שמרו על השם ויצרו מרחב קסום שמחבר בין קפה מעולה, תקליטים נדירים ופיצה נפוליטנית סודית (רק בימי שני וחמישי). כאספן תקליטים מובהק אני מוצא את עצמי חוזר אל חוד המחט שוב ושוב גם שותה קפה מעולה ועל הדרך רוכש עוד תקליט. מקום קטן, שכונתי ומשפחתי שמספר סיפור של חברות אמיתית. אי אפשר שלא להתאהב בו.
דיזנגוף 225 תל אביב

5. רחבת בזל: הלב של השכונה

לוקיישן שנולד מחדש מאז ימי הקורונה והפך בחמש שנים האחרונות למרכז קהילתי אמיתי. הרחוב ההולנדי שאפיין אותו בוטל, הוקמו בריכות דשא, הוצבו כיסאות ברזל, נחסמו הגישות לרכבים מכל הצדדים והרחבה הפכה למעשה למקום בטוח לילדים, להורים, לסבים ולסבתות להיפגש כל יום אחר הצהריים באווירה קסומה של תושבי השכונה, כמו פעם. בימי המלחמה הפכה רחבת בזל לחמ"ל שכונתי מרגש, מלאה במתנדבים ותרומות, פסיפס אנושי של ישראל היפה. דוגמא מובהקת למקום ששינה את פניו, קיבל חיים חדשים והפך להיות הלב החברתי והשכונתי של הצפון הישן בכלל ושל משפחתי בפרט.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

תופעה עירונית שמתרחשת כרגע בכל העיר: השיפוצים הבלתי נסבלים, שקורים גם בשכונה שלנו, מכל כיוון! לפעמים אני מדמיין שמישהו בעירייה קם בבוקר אחד והחליט: "חברים, הולכים לשפץ במקביל את כל הבניינים שנמצאים בפאתי רחבת בזל, קדימה, תאשרו את כל פרויקטים של ה'פינוי בינוי', תאשרו את כל התמ"אות, תנו אור ירוק לכל קבלן! אה, וגם תגזמו את כל העצים! באותו יום, בכל השכונה, ואל תאספו את הגזם!'. תופעה מרגיזה ובלתי נסבלת. מדרכות נחסמות, רחובות נסגרים לתנועה, אבק ולכלוך בכל מקום ורעש אין סופי באוזניים מכל כיוון, כל היום. שלא לדבר על זה שאין חנייה! מבטלים חניות רבות לטובת הקבלנים והמכולות ושאר הספקים, והחניון המשויך לא פנוי רוב שעות היום. בקיצור, שייגמר כבר.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"מקליד/ה", הצגה מקורית וכל כך ישראלית שכתבה וביימה, אשתי האהובה, רוני ברודצקי. ההצגה מבוססת על שיחות אמיתיות מהוואטסאפ שעובדו לבמה בצורה חדשה, רעננה ומקורית. הצגה מצחיקה, מרגשת, כזאת שמציבה לכולנו מראה על איך אנחנו נראים/מתנהלים בשיחות שכולנו טובעים בתוכן, בקבוצות או בפרטי, כל היום. מומלץ ביותר (התאריך הבא: 20.02 20:30, צוותא תל אביב).

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה לאחרונה?
"חיים קטנים" מאת האניה ינגיהארה. כבר כמה שנים שמעתי על הרומן הזה ועד כמה שהוא שנוי במחלוקת בקרב הקוראים, אבל הרגשתי שבכדי לקרוא אותו כמו שצריך כדאי לפנות לו זמן פנוי. כאמור, 640 עמודים. הוא מתאר חברות של ארבעה חברים ללימודים שנפגשים בקולג' קטן במסצ'וסטס ועוברים לניו יורק בכדי להתחיל את מסלול חייהם. במהלך הקריאה אתה נקשר באופן אישי לדמויות (הודות לכתיבה המבריקה של המחברת), נקשר לסיפורי החיים שלהם בהווה ובעיקר בעבר הנוקשה שלא מרפה גם ממרחק הזמן. חיים קטנים, כל כך טוב את החיים, את הטוב שבהם, את הרע מכל שבהם, את האהבה, את הפרידה את ההצלחה את הכישלון ואת המוות. מומלץ מאוד, אבל לא מתאים לכולם.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מטה משפחות החטופים- מגיע להם פרס ישראל!

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
שרון ברקוביץ' – הגננת של שני הבנים שלי! גן שני, אשכול שלל צבעים. בתקופה שבה קשה למצוא אנשי חינוך בכלל, ואנשי חינוך טובים בפרט, אנחנו, למזלנו הגדול, זכינו בשרון: גננת מעולה שמחנכת את הילדים מתוך אהבה גדולה ושליחות אמיתית למקצוע. שרון מייצרת מרחב שמעודד את הילדים לסקרנות, ליצירתיות להשתמש בדמיון ולהתפעל מיופיו של העולם. הבן שלי הולך בכל בוקר בשמחה לגן וחוזר שמח עוד יותר בסוף היום, מי צריך יותר מזה! אה, והוא גם מאוהב בה, איך אפשר שלא?

מה יהיה?
יהיה טוב! חייב להיות. בימים מורכבים שיש בלי סוף, לצערנו, אני מתעקש לזכור את התמונות הראשונות מתחילת המלחמה: שכולם, ולא משנה מאיזה צד פוליטי, יצאו מבתיהם ונרתמו למשימה והתנדבות. זאת ישראל היפה והיא זאת שגם תנצח את הרוע.

• העיר שלי
• תיאטרון
• פיצוציות
• ת"א תרבות דה וינצ'י
• מרכז קהילתי
• חוד המחט
• בזל

בין כל מסעדות הפיין דיינינג, האיזקיות וברי היין, לכולנו בא מדי פעם קציצות, קוסקוס ואוכל של סבתא, גם אם היא לא הסבתא שלנו. מעדניית "דאדי" שנפתחה במהלך השבועיים האחרונים בכיכר בזל, מתאימה כמו כפפי ליד ונותנת מענה לחשקים האלו, לצד כריכי מעדנייה מפתים ורוח חדשה. אז יאללה אבאל'ה, זה הזמן שלכם לבוא ולאכול משהו מנחם בדאדי.
>>7 מסעדות מתל אביב נכנסו לרשימת אלף המסעדות הטובות בעולם

מאחורי המעדנייה הנאה עומדים נדב נאמן (לשעבר מבעלי וינונה פוראבר, הסטריטס, ג'ין קלאב ועוד), שהקים את המקום יחד עם משפחת מלכה, משפחה ותיקה בתחומי האוכל המוכן, בעלת מפעל מבשל בצפון הארץ. נדב מספר כי הוא הבין לאחרונה שלמרות שהתל אביבים מאוד אוהבים לאכול בחוץ, "בקושי יש מקומות שמבשלים אוכל ביתי ומזין, בריא וטרי שנותן מענה לארוחת צהריים כהלכתה", כדבריו, "וחשבתי שבדיוק כאן [בבזל] זה יוכל להתאים בול".

בוויטרינה של דאדי תמצאו ערב רב של מטעמים וניחוחות, ביניהם קציצות ביתיות, ירקות צלויים, ממולאים בעבודת יד (צמחוניים או עם בשר), קובה במבחר סגנונות, שניצלים, לביבות אפויות, קוסקוס עם ירקות ועוד. המנות נעשות בעבדות יד, ואפשר להרגיש את הטריות והטעם המנצח של הבית. המחירים נוחים גם הם, ובהתאם למסורת נמדדים במשקל – 100 גרם של כרוב ממולא בשר יעלו לכם 10 ש"ח, קובה חמוסטה בשרי מתומחר ב-14 ש"ח, קציצות דגים בסגנון חריימה עולות 15 ש"ח, מפרום 11 ש"ח וקוסקוס שעשוי כמו צריך – אחד-אחד בעגת הסבתות – 5.5 ש"ח (המחירים ל-100 גרם).

חוץ מהמחירים הנוחים, יש גם עסקית משתלמת במיוחד שתעלה לכם 55 ש"ח תמורת מנה עיקרית (דג/פרגית/קציצות בקר/דגים ועוד מנות מתחלפות) לצד שתי תוספות נדיבות, ולהורים מביניכם דעו שאותו דיל יעלה 35 ש"ח עבור ילדים. למי שפחות מתחבר לאוכל ביתי, באותה ויטרינה ישנם גם בשרים מיושנים – הודו ובריסקט צלויים בסגנון אמריקאי – מהם מכינים כריכים דשנים ומפתים, עמוסי בשר ורוטב הבית, לצד תפוצ'יפס וחמוצים (54-58 ש"ח).

מלבד כל האוכל המוכן הזה, טוב לזכור שבכל זאת מדובר במעדנייה, ונאמן ליקט עבור דאדי מגוון מוצרי מדף, חלקם זמינים רק כאן בעיר. כך למשל תוכלו לקנות דבש מהכוורת של נעם טור (קרן פלס ממליצה), גבינות משק מובחרות מחוות רם, שמן זית של משק פנחס, צירים לבישול, ריבות, ממרחים, דליקטסים וסלטי מעדנייה מבית משפחת מלכה, שחפים מחומרים משמרים ורכיבים תעשייתיים. גם יינות ושאר מגדים טובים שכיף להביא הביתה זמינים, ונראה לנו שזה בדיוק מה שמתחם בזל חיכה לו.
דאדי, בזל 40, 03-5545545, א'-ה' 9:00-19:00, ו' 8:00-15:00.לאתר

• אוכלים שותים
• מעדנייה
• אוכל ביתי
• בזל

כאחת הערים היקרות בעולם (אם לא ה-), מחירי האוכל יוצרים בור עמוק בתקציב החנוק ממילא. במציאות כזאת נכון שהגיוני יותר לבשל בבית, אבל למי יש כוח בחום הזה? Pranzo, מעדנייה חדשה מבית Mela ברחוב בזל, מביאה לתושבי הצפון הישן אוכל ביתי במחיר נגיש – פיתרון ביניים שמקל על סעיף ההוצאות ועל המצפון התזונתי. המבורגר מושחת לא תמצאו כאן, אבל צלחת עם קציצות ברוטב עגבניות בטעם של בית – בהחלט כן. וממילא בשנתיים האחרונות כולנו מתאווים לכל מה שמריח ומרגיש ביתי.
>>לפחות משהו שמח: 8 מקומות עם האפי האוור חדש שחותך את החשבון

השם פראנזו, "ארוחת צהריים" באיטלקית, מצייר בדמיון תמונה שמתממשת כמעט במלואה במציאות. מפות משובצות באדום־לבן אמנם אין, אבל כל שאר החשודים המיידיים נוכחים בוויטרינה ועל המדפים: סלטים קורני טריות וסירים מבעבעים, תוספות וקינוחים, ריבות, יינות ומוצרי בוטיק משלימים. "יש לנו בעיר שם של מקום עם אוכל טוב בגובה העיניים. רצינו לעשות אוכל ביתי של מאמות, ומשם הרעיון התפתח למאמות ממקומות שונים" אומרים הבעלים חזי נחום ועמרי סיבול, ומציגים בגאווה מטבח אחורי מצוחצח.

בתפריט הפתיחה אפשר למצוא שניצל, קוסקוס ולזניה לצד תבשילי מאמות משודרגים כגון חזה עוף בחמאת מיסו וקציצות דגים בקארי ירוק (11-18 ש"ח ל-100 גרם). הסלטים מתומחרים ב-10 ש"ח ל-100 גרם, ותמורת קוסקוס מחיטה מלאה, מג'דרה, אורז, מקרוני ופירה חמאה קלאסי תשלמו 2.4-9.2 ש"ח ל-100 גרם. מומלץ מאוד לשים יד על סמוסה תפוחי אדמה ואפונה עם צ'טני כוסברה, שלושה ביסים פריכים ועזי טעם שנותנים בראש.

לאנשים שהמתמטיקה גדולה עליהם, או מעדיפים שמישהו אחרי ירכיב בשבילם מנה, מציעים כאן מבצע הרצה של ארוחה עסקית עם תוספת וסלט ב-65 ש"ח. לקינוח תוכלו להזמין טירמיסו קלאסי ומסקרפונה ושברי עוגיות – פיתרון שעובד גם במגש כשנוחתים אורחים. ובכלל, מאוד נוח לאסוף מכאן קופסאות, לזרוק פנימה בקבוק יין או שניים במבצע ולארח במינימום מאמץ (או לזלול לבד מול הטלוויזיה).

"אנחנו חיים את השכונה כבר חמש שנים במלה ועכשיו הגיעה ההזדמנות", מסכמים השותפים. "ראינו שהאזור צריך משהו כזה, ושחסרים מקומות כאלה בעיר. ארוחת צוהריים בוולט מגיעה ל-100 ש"ח ואנחנו מנסים להגיש אוכל בריא במחיר מתאים לתקופה". העובדה שהאוכל עומד במרכז היא גם הסיבה שאין כאן קפה, עובדה שגורמת להרמת גבה כשזוכרים במי מדובר (בעלי רשת בתי הקפה Mela, אם טרם הבנתם). "אם נרגיש שאנחנו רוצים וצריכים נוסיף מאוחר יותר", הם מרגיעים. "זו פעם ראשונה שאנחנו עושים משהו שונה מהדי.אן.איי שלנו. הגענו ממסעדנות אבל הרבה זמן לא התעסקנו בעולם הזה. לכן אנו פותחים לאט כדי לדייק את המוצר ויש לנו ביטחון במה שאנחנו עושים".
Pranzo,בזל 37, ראשון-חמישי 11:00-18:00, שישי 15:00-9:30, שבת סגור

• אוכלים שותים
• קפה Mela
• בזל
• אוכל ביתי

>> פסטיבל המגבר ייפתח בפעם הרביעית ביום שלישי הקרוב (4.2) במרכז ענב לתרבות, ויימשך עד שבת עם שלל הופעות מיוחדות ששמות את הגיטרה במרכז הבמה. מוטי ביקובסקי, מגיבורי הגיטרה הגדולים בעיר ואחד היוצרים המעניינים ברוק הישראלי, יארח שם בערב הפתיחה את אביתר בנאי, איתו שיתף פעולה לאורך השנים באלבומים ובהופעות. אתם רוצים להיות שם.עוד פרטים וכרטיסים כאן.

>> געגועים לארבע פינות רחוב וחומוס אבוד אחד // העיר של אמיר צורף
>> קפה משפחתי מתוק וטמבוריה עם כל התשובות // העיר של שחר מולכו

1. הים

אני גר ליד הים ואני שוחה בים כבר הרבה שנים, גם בקיץ וגם בחורף. אז ים הוא אחד המקומות האהובים עליי. אז בסדר אי אפשר להמליץ על "ים", אבל אני יכול להמליץ על חוף הילטון והאזור. אני שוחה בהילטון כל הזמן, והנה זאת גם הזדמנות להגיד, הלו ראש העיר, מה אתם שופכים שם לים? יש ימים שמעבר לשובר הגלים מגיע פתאום מין פס של בועות חומות שומניות שלא ברור מה זה, וזה מבאס ומכעיס. לפעמים אני מגיע לגן העצמאות ומסתכל מלמעלה, אם אני רואה את הפס הזה אני פשוט חוזר הביתה! הלו ראש העיר לתשומת ליבך!

2. רחוב עובדיהמברטנורה

הוא הרחוב עם הריח הכי טוב שאני מכיר. יש תקופות בשנה שיש שם פריחה וכל הרחוב מוצף בריח מתוק מתוק ונעים. אחד השכנים אמר לי שזאת יערת הדבש אבל ניסיתי לחפש לאורך הרחוב ולא הצלחתי למצוא בדיוק את מקור הריח. עוד שכן אחד איש מבוגר אמר לי שהוא תתרן ולמרות זאת הוא מריח את הריח. ובאמת, זה משהו יוצא דופן.

3. כיכר בזל

הסטודיו שלי נמצא בכיכר בזל ואני מאוד אוהב את המקום. בשנים האחרונות הפכו אותו למדרחוב כך שהוא רוב היום מלא באנשים בבתי קפה. אני לא יושב בבתי קפה, רק עובר שם וסופג את האווירה בדרך לקנות לחם באחת החנויות או יין ב-Happy Sun Drinks. החלק העצוב בכיכר זה חנות הטלפונים הסגורה, כי אופיר הבעלים המתוק וחבר טוב שאין מילים לתאר איזה מלאך הוא היה, השאיר את כל השכונה עם חור גדול בלב כשנהרג פתאום בתאונת פגע וברח כשהוא בן 27.

4. הכניסה לחניה של הילטון

כשנכנסים לחניה מרחוב עמנואל סלע, ממש לפני הש"ג של החניה, עוברים מתחת לגשר שהוא מין מבנה שיוצר מתחתיו הד עם החזרים מאוד לא רגילים. אם אתם רוצים לעשות צחוקים עם הילדים, בואו לשם, תדברו, ותשמעו את עצמכם שלוש פעמים. אתם יכולים גם סתם לעבור להתרשם.

5. הצפון הישן

המקום החמישישלי הוא בעצם שילוב של ארבעת הראשונים, או בשתי מילים: הצפון הישן. אני מכיר את המקום מאז שאני זוכר את עצמי. הבית של סבתא שלי היה שם ברחוב ירמיהו, והיינו באים כמעט כל שבת והולכים לשוט בירקון. היו אז סירות שנקראו קאנו, כמו קייאק אבל לא בדיוק. אבא שלי גדל שם וכשהוא היה קטן, הוא היה שוחה בירקון שהיה אז נקי. הצפון הישן הוא קצת קיבוץ, כולם די מכירים את כולם, ההורים מבתי הספר, החברים של הילדים, כל החנויות והמוכרים. יש פה די את כל מה שצריך וכמובן מזל שיש לנו את הים, מכונת הטיהור של תל אביב, אחרת תל אביב הייתה קורסת מזמן.

ישן וטוב. הצפון הישן (צילום: מייקל ג'ייקובס/Art In All Of Us/גטי אימג'ס)

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר

מקום לא אהוב בעיר אין לי ממש, אבל אני יכול להגיד עם השיפוצים והרכבת, רחוב אבן גבירול בואכה הנביאים, דיזינגוף, מרמורק, נהיה מקום בלתי נסבל כשאתה מגיע עם מכונית מצפון לדרום. צהריים, אחר הצהריים, עדיף לא להתקרב.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
לאורך כל השנה האחרונה, אני חושב שהמוזיקה עזרה להרבה אנשים. אני יכול לספר על הופעה מעולה שראיתי בזמן האחרון: המופע של רוקפור עם תזמורת הקאמרטה בהיכל התרבות. אני חושב שזה היה מופע חד פעמי. אבל בכל סיטואציה מומלץ לתפוס אותם, עם תזמורת או בלי תזמורת. רוקפור הם אחת הלהקות הטובות שיש פה, חברי ילדות מחולון. אבל לא בגלל זה אני אומר את זה. הם פשוט מעולים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
שלושיצירותשהןהשראה:
–ערןצורהואתמידהשראה,ואנישמחשהייתהליהזכותלקחתחלקבאלבוםהחדששלו!מומלץלחפשאותו!
–שירהויזל,אמניתשאותהאנימלווהתקופהארוכהושרקמשתבחתעםהזמן,הוציאהאתאלבומההרביעי"זאתלארקאני".במקבילהיאמקיימתבדיזנגוףסנטרתערוכהקבוצתיתבשם"מהיישאר"שמתכתבתעםהאלבוםועםמצבההאישי,וכןעםמצבהלחימההמתמשךבמדינה.בתערוכהמציגיםהרבהאמניםואףנערכיםפאנליםבנושאיםשונים,שווהלעקוב.
–האלבוםהיפהפה של אמיר צורףשהואתמידהשראה.פחותהייתישותףלעשייה,אלארקאוזןמידיפעםבכלמינישלביםביצירהשלו,מומלץלהקשיב.
– ועווד דבר אחד:אחריכמהתקריותלאנעימותשקרובאוסטרליה,דבראחדטובשכן יצאמשםזולהקתAmyl and the sniffers.אםבאלכםמכתאנרגיהעלהבוקר,חפשואתהבלונדיניתהזאתשלאעוצרתלרגע.מומלץבלייב.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
יש הרבה ארגוני צדקה, ומרגע שתרמתי לאחד כנראה שנכנסתי לאיזה מאגר וכל פעם מתקשרים אליי. אני כבר לא זוכר למי תרמתי וגם לא בטוח מה היה אמיתי ומה לא. האמת שהכי אני אוהב לתרום ברחוב למי שאני רואה שבאמת צריך, זה הכי ישיר וברור. משהי פעם אמרה לי שמבחינת המצווה של לתת צדקה, גם אם מישהו רימה אותך – אתה עשית את המצווה. אבל העניין הוא שכשאתה נותן ברחוב, הקשר עם הבן אדם שמולך מאיר לשני הצדדים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אשתי. אין פה בכלל שאלה.

מה יהיה?
יהיה טוב בסוף. כך אני מאמין. כשנפתחות העיניים ודברים מתקדמים החרא צף, סליחה על הביטוי, אבל הוא היה שם תמיד ורק עכשיו אנחנו רואים אותו. עדיף לראות ולטפל מאשר לא לראות. אני מאמין שבסוף יהיה טוב, עם המחיר הכבד. אומרים עידן הדלי ואנחנו רק בהתחלה וזה יכול לקחת גם מאות שנים, אבל אנחנו בדרך לשם, אני מאמין שאנחנו בדרך לטוב. מקווה שכולם יחזרו במהרה ושהעולם המשוגע יתבגר ויירגע.

• העיר שלי
• אינדי ישראלי
• הצפון הישן
• בזל
• חוף הילטון
• מרכז ענב