Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
הליין הוותיק מתמקד הערב בסרט הקאלט האהוב "ביג לבובסקי" של האחים כהן באוזן. להקת הבית תנגן את שירי הסרט, בשילוב וידיאו ארט שיוקרן על מסכים. לאחר מכן יערך הג'אם המסורתי, כשמי שרוצה לנגן צריך להירשם מראש. אנחנו היינו שמחים לנגן את השיר הזה פה למטה.לפרטים נוספים
2. פסנתר ב-360 בלבונטין
במסגרת פסטיבל הפסנתר הלא פורמלי של לבונטין 7 יערכו הערב הופעות קצרות של שורת מוזיקאים. הפסנתר יוצב במרכז החלל ומסביבות מחצלות ונרות שידלקו – והכניסה היא לגמרי בחינם. יעלו לנגן – אולי דנון, נגה שלו, מינוס אפס, ג'אזז (יסמין לסלרוט), אבימור קינן, bugle boy ועוד.לפרטים נוספים
3. הפנינג פתיחה לחודש האקלים
אנחנו לא בטוחים כמה ענו "כן" לשאלת העירייה בדף האיוונט הזה – "תמיד חלמתם נהוג במשאית זבל?", אבל אנחנו לגמרי תומכים באירועים מסוג זה. חודש הסביבה מתחיל בהפנינג פתיחה לחודש האקלים, והוא יערך בקאנטרי ארלוזורוב 97 ומיועד לילדים. במסגרת ההפעלות ילמדו הילדים כיצד ממחזרים ומפחיתים פסולת להטמנה.לפרטים נוספים
משאית זבל בתל אביב (צילום: עיריית תל אביב-יפו)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
בחזרה ל"ביג לבובסקי": מה אימצנו לחיינו מדמותו של הדוד?
מתוך הסרט ביג לבובסקי
פודקאסט הקולנוע והפילוסופיה "אוכלי סרטים" חוזר לסרט הקאלט המופתי של האחים כהן (1998), מתמקד בדמותו של הגיבור שסיגל לעצמו אורח חיים מאוד ייחודי (ומעט מוגבל), ומסיק ממנו תובנות מעניינות על החיים בכלל ועל דת ה"דודאיזם" בפרט. אנא הצטיידו ב-White Russian
כאן "אוכלי סרטים" – הפודקאסט על קולנוע, פילוסופיה ומה שביניהם. בכל פעם נבחר סרט שהיינו מתים לראות על המסך הגדול או נושא שמלווה את עולם הקולנוע, ונאכל אותו כאן ב-TimeOut וכמובן גם בפודקאסט.
בשבועות האחרונים כולנו חוזרים החוצה אחרי שהות מוגזמת בבית, רגע לפני שכולנו נצלול למרוץ העכברים האינטנסיבי קחו סרט קאלט מושלם לתקופת הביניים הזאת – ביג לבובסקי – The Big Lebowski, 1998. הסרט מגולל את סיפורו של ג'ף לבובסקי (ג'ף בריג'ס), או בשמו הרשמי The Dude, היפי מזדקן, רווק ומובטל שחי ב-LA ומעביר את זמנו במשחקי באולינג עם שני חבריו.
שגרתו הרגועה נשברת כששני פושעים – שהתבלבלו בינו לבין מיליארדר בשם ג'פרי לבובסקי – פורצים לביתו ומשתינים לו על השטיח. מכאן הוא נזרק למעשיית פשע סבוכה ומטלטלת הכוללת חטיפה, כופר של מיליון דולר, ארבעה ניהיליסטים גרמנים ובוהן אחת במעטפה!
ביג לבובסקי הוא קומדיה עמוקה וגאונית, ולא פלא שהפך לקאלט ששינה את פני הקולנוע (וגם קצת את העולם). אנחנו צוללים לעומקם של הרבדים הרבים שלו, למה הוא מחווה לפילם נואר ומה הופך אותו לכל כך מיוחד בפודקאסט, מוזמנות ומוזמנים להאזין ממש כאן:
פה נדבר רק על אחת מהשכבות הרבות שלו – תפיסת העולם שהסרט מציע, דרך דמותו של ה-Dude. אז איך היא מאופיינת? כיצד היא נבדלת מתפיסות אחרות שהסרט מהדהד? והאם כדאי לאמץ אותה או להיזהר ממנה?
שמו של הסרט הוא התחלה טובה. הדמות "ביג לבובסקי" היא לא ה-Dude אלא המיליארדר ג'פרי (כך ברור גם מהקרדיטים), וזו לא בחירה טריוויאלית: הכפילות של השם היא זו שזרקה את ה-Dude למעשיית הפשע מלכתחילה, כשתפסו אותו דרך השם שהוריו נתנו לו ולא דרך השם שהוא בחר לעצמו. הטעות הזו מעלה את הסוגיה: איך אדם יכול להגדיר את זהותו העצמית במסגרת הנסיבות והסביבה? "Dude" הוא לא רק השם שנבחר על ידי האדם שנושא אותו, אלא הוא גם מסמל את תפיסת עולמו.
ומהי אותה תפיסת עולם? את ה-Dude לא מעניין כסף, סקס או זוגיות, אלא הוא הרכיב לעצמו יומיום הבנוי מרגעי-עונג צנועים: הוא שותה כל יום את אותו המשקה (White Russian), משחק באולינג במקום הקבוע עם שני חבריו, וכמובן רוקד על השטיח האהוב ש-"ties the room together". השגרה הזו היא הרבה מעבר לשגרה – היא ריטואל אליו יוצק ה-Dude ערך מקודש ומשמעות לחיים, ולכן לא מפתיע שהריסת השטיח מפילה את מגדל הקלפים הנפשי שלו.
אך תפיסת העולם הזו לא באה לידי ביטוי רק בתוכן של הטקסים הקבועים, אלא גם בגישתו הרגשית כלפי כל מאורע בחייו, אותה אפשר לסכם ב-fuck it man, הכל טוב אחי. הוא אמנם נשבר לרגעי נוירוטיות ובהלה, אבל מנסה לשמור על קור-רוח אל מול הסערה אליה הוא נסחף. גישתו הכאילו-דאואיסטית מגיעה לשיא התלישות כאשר (זהירות, ספוילר!) דוני, חברו, מת, וביום למחרת הוא חוזר לבאולינג ואומר בנונשלנטיות "הכל טוב אחי".
תפיסת העולם הזו זלגה לתוך העולם האמיתי והפכה לדת חדשה – Dudeism – המורכבת ממאות-אלפי מאמינים ברחבי העולם, שמתלבשים ומתנהגים כמו ה-Dude. מעבר לכך שזו דוגמה מדהימה להשפעה תרבותית-חברתית של יצירת אמנות, היא מדגישה את השאלה בה אנחנו עוסקים: האם אכן מדובר בתפיסת-עולם עמוקה ורצינית?
מתוך "ביג לבובסקי"
כנגד הדוּדאיזם עומדת בסרט תפיסה דומה לכאורה, אבל למעשה מנוגדת – ניהיליזם, אותה מייצגים ארבעה גרמנים מרושעים שאחראים לרוב האלימות במהלך העלילה. הניהיליסט הוא אדם שלא רק טוען שאין משמעות לשום דבר, אלא גם שלא יכולה להיות, והתשובה לשאלה "מה עושים, ולמה", היא "להרוס הכל, כי ככה". היצר להרוס אכן מוביל את הגרמנים האלו לחטיפה פיקטיבית וסחיטה באיומים, שגורמת בסוף למותו של דוני.
אך ה-Dude מובדל לחלוטין מהניהיליסטים, כי למרות שעולה ממנו תחושה שלא ממש אכפת לו משום דבר, ברור שהוא יוצק לחייו משמעות. וגם אם זה צורם שהוא נכנס למשבר בגלל שתן על שטיח ולא עקב מותו של חברו, זוהי בחירתו – והיא, אולי, עדיפה על פני הניהיליסטים. ואולי לא?
הדודאיזם מעלה, ללא ספק, סכנה. אם ניקח אותה באופן ליטרלי, אנחנו עלולים לפתח אדישות רגשית כלפי כל מאורע בחיינו, להתייחס בקדושת-יתר כלפי היומיום שלנו ולהתגלגל כמו Tumbleweed ברוח. אם כולנו נהיה ה-Dude אנחנו עלולים להידרדר לחידלון חברתי ותרבותי!
הפתרון למתח הזה טמון בשפה הקולנועית של האחים כהן, ובחוש ההומור שלהם. הסרט מציג לנו עולם המאופיין ב-Heightened-Realism – כל הדמויות הן "על ווליום 11", טיפה מוגזמות ותיאטרליות מדי: וולטר אימפולסיבי ואלים, דוני מגוחך וחדל-אישים, ביג לבובסקי מיליארדר מוטרף, בתו (ג'וליאן מוּר) היא קריקטורה של אמנית מודרנית, וכן-הלאה. חשוב להגיד שהאחים כהן ביססו את הדמויות האלו על אנשים שהם הכירו אישית, אז אולי הן לא רחוקות כל כך מהמציאות, אבל הן מרכיבות תמונת-עולם מוגזמת ומועצמת. זה מחזיר אותנו אל הדוּדנס של ה-Dude: לא צריך לקחת אותה באופן ליטרלי, אלא אם ננמיך לה את הווליום, נגלה הצעה צנועה לזרימה, נשימה, וקבלה עצמית. וזה, בעיקר בתקופה הקרובה, רעיון נפלא!
"אוכלי סרטים" הפודקאסט על קולנוע, פילוסופיה ומה שביניהם, נולד בתקופת הקורונה. בתוך הוואקום שנוצר, הוא מספק את הדקות המתוקות שמתחילות ברגע שיוצאים מאולם הקולנוע, בהן חוויית הצפייה עוד טרייה, ואפשר לדבר על הסרט לתוך השעות הקטנות של הלילה. בכל פרק אנחנו מנתחים סרט שאנחנו אוהבים מזווית העשייה הקולנועית, התמוֹת הפילוסופיות שעולות ממנו, ההשפעה התרבותית שלו ועוד, בלי לשכוח לצחוק ובעיקר לייצר בית אמיתי לאוהבי קולנוע.
להאזנה לפרק לחצו כאן:
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
סופשבוע קנאביס הוא משהו שבדרך כלל מקיימים בבית, לא בסינמטק, אבל קאנה – העמותה הישראלית לקנאביס אחראי – מתכוונת לשנות את המצב, לפחות ליומיים הראשונים של חודש יולי, עם הקרנות והרצאות, חלקן מוקדשות לקומדיות הסטלנים הגדולות של הדור האחרון (חוץ מסדרת "הרולד וקומר" הענקית, שלמרבה הצער נפקדת מהתוכנייה) וחלקן תופסות פרספקטיבה מעט יותר רצינית על הסוגיה.
הפיצ'ר המרכזי בפסטיבל הוא הסרט התיעודי "המדען" (שישי 1.7, 14:30), העוסק בסיפור חייו של חתן פרס ישראל פרופ' רפאל משולם מהאוניברסיטה העברית, שהיה הראשון שגילה ובודד (בתחילת שנות ה־60) את ה־THC, החומר הפעיל בקנאביס, והוא דמות מפתח במחקר המדעי של הצמח, בעיקר של יישומיו הטיפוליים. לפני הסרט יתקיים פאנל על קידום קנאביס רפואי – נושא שמתקדם בישראל בצעדים קטנים אך בטוחים – בהשתתפות במאי הסרט צחי קליין והחשודים המיידיים, ד"ר ברקת שיף ושלומי סנדק.
שאר התוכנייה תופסת כיוון קליל יותר. יוקרנו שתי קלאסיקות מודרניות – קומדיית הסטלנים הגדולה של העשור האחרון, "פיינאפל אקספרס" (שבת 2.7, 19:00), בבימויו של דיוויד גורדון גרין, שביקר החודש בישראל, בליווי הרצאה קצרה של מבקר הקולנוע תומר קמרלינג, ומיד אחרי כן קלאסיקה גדולה עוד יותר, "ביג לבובסקי" (שבת 2.7, 21:45). ממש אסור לפספס הקרנה נדירה של סרט קצר בשולי הפסטיבל, של סנדק סרטי הסטלנים הישראלי גור בנטביץ' – "מצב החסה" מ־1991 (שבת 2.7, 14:30).
סופשבוע קנאביס, סינמטק תל אביב, שפרינצק 2 תל אביב, שישי־שבת (1.7־2.7)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
היה זה רגע כואב, אי אז ב־2003, כשהאחים כהן פישלו לראשונה. עד אז הפילמוגרפיה שלהם הנפיקה סרטים שנעים על הטווח שבין מעניין למדהים והיה נראה שאף ז'אנר לא נמצא מחוץ לטווח היכולת שלהם. עד שבן לילה הרגיסטר שלהם העמיק וצלל היישר אל עמק המביך והמבזה. סרט שרצוי לשכוח, אבל קשה.
[tmwdfpad]
15. "לחסל את הליידי"
ברור מה משך את האחים כהן ברימייק לקומדיה הבריטית הכיפית מ־1955: גלריה של דמויות מפוקפקות מתכננות פשע מושלם ופוגשות את גורלן המר בשלל דרכים אירוניות. למרבה הצער ואף שטום הנקס משתדל מאוד בתפקיד הראשי, התוצאה הייתה כישלון חסר חן וקצב.
14. "לקרוא ולשרוף"
הבעיה עם "לקרוא ולשרוף", מלבד העובדה שהגיע אחרי ההצלחה האדירה של "ארץ קשוחה", היא משבר זהות: הוא אמור להיות מצחיק או מותח? האם הוא מכוון גבוה או נמוך? כנראה זה לא מאוד משנה, כי הוא נכשל בכל המדדים, למרות קאסט מפואר ותסריט שהיה אמור להיות מעולה על הנייר. אבל רק על הנייר.
13. "בייבי אריזונה"
הסרט השני של האחים כהן – קומדיית פשע עם לב חם וטוב – לא הייתה יכולה להיות שונה יותר מסרטם הראשון, "רציחות פשוטות", וניבא את הוורסטיליות העתידית שלהם. האם זה מספיק בשביל לפצות על כך שהסרט הוא קומדיה מוזרה אבל גנרית? רק לפעמים.
12. "האיש שלא היה שם"
זו הייתה רק שאלה של זמן מתי האחים יצלמו סרט שהוא פילם נואר מוצהר, והם לא אכזבו – צילום מפעים של רוג׳ר דיקנס, הפעם בשחור־לבן קודר אבל חם ותסריט שסידר לבילי בוב ת׳ורנטון את רגע השיא בקריירה שלו כאדם פשוט שמתנסה בחטא, מתנסה בצדקה ומגלה ששניהם צדדים לאותו המטבע.
11. "אחי, איפה אתה?"
בקריירה שפירקה את אמריקה לגורמים כמעט בכל היבט, "אחי, איפה אתה?" הוא אולי פיסת האמריקנה האולטימטיבית של האחים: ממתק קולנועי שמתרפק על מוזיקה עממית, דמויות פולקלוריסטיות ונופים שורשיים. אודיסיאה סאטירית מקסימה בצל השפל הגדול.
10. "בתוך לואין דיוויס"
בלדה לאמן הנאבק על מקומו בעידן מוזיקלי אבוד (ניו יורק של שנות ה־60, גריניץ' וילג', רגע לפני שבוב דילן עולה לגדולה). האחים מעולם לא העניקו לנו סרט נוגה כל כך ששורט את הנשמה. ההומור חד כתמיד, אבל הפעם הוא דק ומאופק ומשתלב בגוון העגום של הסרט.
9. "אומץ אמיתי"
כשנודע שהאחים הולכים להחיות מחדש את הקלאסיקה של ג׳ון וויין, רבים חששו שזה ייגמר כמו "לחסל את הליידי", אבל בדיעבד אי אפשר שלא להתפעם מהמערבון המודרני והמותח הזה. הסגנון הישיר והחד של הסרט היה גם ההפך הגמור מהמערבון הקודם שלהם, "ארץ קשוחה", שהיה גם להצלחה הקופתית הגדולה שלהם.
8. "רציחות פשוטות"
בהשוואה לסרטים שהקנו לאחים כהן את תהילתם, "רציחות פשוטות" יכול להיראות מחוספס וראשוני. אבל מילה שאי אפשר להדביק לו היא "בוסרי": התסריט המהודק, הצילום המסוגנן והקאסטינג המדויק מוכיחים מהרגע הראשון שכל מה שהפך אותם ליוצרים גדולים היה שם מהסרט הראשון. יותר מכך, נדמה שכל מה שהם אוהבים ומאמינים בו בקולנוע היה ידוע להם כבר מנקודת ההתחלה. המנעד היצירתי השתפר והתרחב, כמובן, אבל "רציחות פשוטות" – תחשבו על השם הזה, על התחושה שהוא משרה – הוא מניפסט אמנותי.
7. "הקפיצה הגדולה"
סרט שמוכיח שלפעמים גם סרטים של האחים מובנים באיחור, בייחוד כשהם עושים קומדיות כל כך עדינות ומלאות סאבטקסט. האחים יצרו עם טים רובינס (והם היטיבו לנצל את היכולות שלו בגילום דמויות חולמניות וקצת מטופשות) עולם קולנועי מושפע מקומדיות הוליוודיות מהסוג שהיו עושים בשנות ה־30, באווירת פרנק קפרה ("אלו חיים נפלאים"). הסרט אמנם לא זכה לביקורות טובות כשיצא, אבל היום כולנו כבר עושים איתו את ההולה הופ. מעשיית חג מולד מהסוג שרק שני יהודים יכולים לעשות.
6. "ארץ קשוחה"
הרומן של קורמק מקארת'י, השריף העייף טומי לי ג'ונס והתספורת (טוב, פאה) האיומה של חווייר ברדם מתגבשים למותחן ניהיליסטי בעולם ללא רחמים, אי שם על גבול טקסס־מקסיקו, בסרט שהוא מופת של בניית נרטיב ועיצוב דמויות. התוצאה? ארבעה אוסקרים.
5. "יהודי טוב"
דיוקן נטול כחל וסרק של יהודיות באמריקה, כזה שרק יהודים יכולים לאייר. הסרט מזוקק ומדויק להפליא, אכזרי יותר – בדרכיו המפתיעות – מ"ארץ קשוחה" והצחוק נתקע בגרון, אך בסופו הוא מצטבר למסה אקזיסטנציאליסטית מרגשת, על הציר בין ספר איוב לשרודינגר.
4."צומת מילר"
אריסטו, רוברט מקי וכל מנחה בסדנת כתיבה יודעים שבלי רצון ומעצור אין סיפור. אך אצל הכהנים זה אחרת. ב"צומת מילר" איש אינו יודע מה הגיבור רוצה, ובסופו של דבר גם הוא לא. אבל ההתחכמות הזאת מולידה סיפור כביר: סרט פשע אפי, עמוק וקורע לב. על קצה המזלג, שלוש סצנות בלתי נשכחות: ניסיון ההתנקשות הכושל בבוס מאפיה אירי עם כישורי הישרדות מסחררים (אלברט פיני), הרפליקה מקפיאת הדם של גבריאל ביירן בסיום וכמובן, השוט הבלתי נשכח עם הכובע המתעופף ביער, שכל כולו כושר המצאה כהני טיפוסי.
3. "ברטון פינק"
הסרט שבעקבותיו שונו חוקי התחרות הרשמית של פסטיבל קאן בגלל זכייה ביותר מדי פרסים. ספר דניאל, שמעסיק את ברטון פינק בסרט זה יעסיק גם את האחים מכאן והלאה, וכך גם השאלה – אם אנחנו שבים לחיים, איזה מין חיים אלה?
2. "פארגו"
פרנסס מקדורמנד הנפלאה, בתפקיד השריף ההריונית והנבונה שדבר לא חומק מעיניה, מעניקה הומניות חמה (ודי נדירה אצל הכהנים) לדרמת המתח הקפואה ומקפיאת הדם הזאת, שהניבה סדרת טלוויזיה מופתית לא פחות – שקיבעה אותו כסרט המזוהה ביותר עם האחים.
1. "ביג ליבובסקי"
ג'ף ברידג'ס סיפר פעם שכשהוא נתקל בסרט הזה בטלוויזיה, הוא מחליט לחכות עד שיופיע הג'יזס, ואז נשאר לצפות עד הסוף. למי מאיתנו זה לא קרה לפחות חמש, שש, 7,000 פעם? ככה זה עם תופעת הקאלט הזו, שראויה לתואר "הסרט המהנה בכל הזמנים".
![מתוך "ביג לבובסקי"](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2021/04/small_big-lebowski-time-2000x1125.jpg "מתוך "ביג לבובסקי"")
