הקיץ בפתח, כמו שאמר פעם דודו גבע זצוק"ל, ואין לדעת אם נשרוד אותו מבלי להפוך לשלולית אנוש, ואם אתם חושבים שלכם קשה – תחשבו על בני הנוער. תחשבו על החופש הארוך והאינסופי שלהם. תחשבו על ימים ולילות בלתי נגמרים על חוף הים. תחשבו על ההורמונים השוצפים. טוב, כנראה שבעצם יותר קל להם. ועדיין – הנוער רוצה עבודה בקיץ ועיריית תל אביב-יפו רוצה לתת לו אותה, כדי שגם להם יהיה קצת קשה, מה יש.

>> אנחנו הדבק שיחבר את צעירי תל אביב למוסדות התרבות שלה

העירייה תערוך ביום חמישי הקרוב (13.6, 21:00-18:30) יריד תעסוקה ייחודי עבור צעירי וצעירות העיר ונוער מפונה שהשתכן בה, בהשתתפותם של יותר מ-90 עסקים בעיר שיציעו יותר מ-1,800 משרות במגוון תחומים רחב (כאלף משרות יותר מבשנה שעברה), כאשר כל העסקים המשתתפים חתומים על העסקה הוגנת. באי היריד הצעירים יפונקו גם בדוכן ממתקים ואוכל חינמי ובדוכן של גלידת המינימלטס הטרנדית.

בין המשרות שיוצעו לנוער השנה: עבודה במסעדות (כמו טוטו ו-RTM), העסקה בחנויות אופנה (זארה, מנגו ועוד), חדרי קריוקי (ביטבוקס), קבוצת אימפריאל, גאולה סרף (מועדון גלישה), עבודה במוסדות עירוניים כמו קאנטרי ג', הדרכת קייטנות ועוד. במקום יוצב גם מתחם קורסים והכשרות לקיץ בנושאים שונים כמו כתיבת סטנדאפ, יצירת פודקאסט, למידה לפסיכומטרי, תכנות, גלישה ועוד. כמו כן, יופעלו דוכני קישור להתנדבויות במסגרת מעורבות חברתית. כל הקורסים ניתנים בהטבה מיוחדת לנרשמים ביריד.

מטרת העירייה היא להדגיש כי עבודה בקיץ אפשרת לבני ובנות הנוער להרגיש עצמאיים כלכלית ולהבין את ערכם של כסף ועבודה, מונעת פעילויות מסכנות ברחובות, מעניקה אפשרות לפיתוח אישי, מרחיבה קשרים חברתיים ועוד. מהעבר השני, בתי עסק בעיר זקוקים לכוח אדם צעיר ואנרגטי וכך כולם מרוויחים. ביריד יוצבו עמדות בהן יוצעו תפקידים המותאמים לנוער עם מוגבלות, ותתקיים בין 18:30-17:30 שעה שקטה עבור נוער עם מוגבלות בה יהיה לווי של אנשי שילוב ותרגום לשפת הסימנים. במקום יוצב גם דוכן שיסביר לבני ובנות הנוער את זכויותיהם בעבודה. יאללה לעבודה.
>> יריד התעסוקה לנוער, חמישי 13.6 החל מ-18:30, כיכר רבין.הרשמה ליריד התעסוקה כאן

• הבועה
• ❤ תל אביב
• בני נוער בתל אביב
• בני נוער בחופש הגדול
• עיריית תל אביב

יום ראשון, 22:15, גן מאיר. צלילי מטאל נשמעים מספסל שעליו יושבים נער אתיופי עם עגילי פירסינג, שני מטאליסטים בשיער ארוך ונערה בחולצה עם הכיתוב "Local Babe". שלומי הצלם ואני מתקרבים לספסל ואומרים שלום. אין תגובה. אני שואל למה הם לא עונים. בן, המטאליסט שחור השיער ונטול החולצה, אומר שאני נראה כמו סמוי. אני אומר לו שאני יותר גרוע מסמוי, אני עיתונאי. מאיו ומאשה משתפים פעולה. בן מגניב חיוך זועף בצד הספסל, אלון, המטאליסט הבלונדיני, מטפס בקלילות לגג המקלט הסמוך עם הרמקול. נוסף אליהם בחור תימהוני כבן 30, מתיישב וקם מדי פעם מכיסא מתקפל סמוך לספסל. הארבעה פונים אליו מדי פעם.

אז מי אתם?
מאיו: "אנחנו פיצול אישיות".

מה זה אומר?
מאיו: "זה אומר שאני והיא זה משהו מחובר ומטומטם כזה".

איפה הכרתם?
מאשה: "פה".

איך?
מאיו: "פשוט צחקנו על הרבה דברים, ישבתי איתה ובסוף זה זרם".

רגע, אתם זוג?
מאיו: "כן".

בן, אתה לא רואה שאתה גלגל שלישי פה?
מאשה ומאיו צוחקים, בן מחייך אך נותר מכונס. מתברר שמאשה ואלון מכירים מאנקורי ובן ומאיו מכירים מבית ספר שרת בבת ים. בן סיים השנה י"ב ומאיו פרש בי"א. הבילוי המשותף בגן גיבש בין הארבעה.

"בית ספר זה מקום שהחברה הרגילה אותנו אליו, ואני חשבתי לעצמי מה אני באמת רוצה להיות בעולם, איך אני באמת רוצה לבטא את עצמי והבנתי שבית ספר זה לא בדיוק מסגרת שאני מחפש"

אז כמה זמן אתם זוג?
מאיו: "מבערך לפני שנייה כזה".
מאשה: "הכרנו בחמישי".

אז אתם זוג ארבעה ימים?
מאיו: "כן".

כמה זמן אתם יוצאים לגן מאיר?
מאשה: "מגיל 15".

מאיו: "מגיל 16".

ולמה דווקא גן מאיר?
בן: "כי בבת ים הגנים מסוכנים נורא".

למה בבת ים מסוכן?
מאיו: "לא באמת מסוכן".

בן: "מה לא באמת, רק לפני שבוע עשרה ילדים כמעט הרגו שם ילד, הכניסו אותו לאשפוז. גם אין שום דבר מעניין בבת ים".

מאיו, למה פרשת מבית הספר?
מאיו: "מאידיאולוגיה. בית ספר זה מקום שהחברה הרגילה אותנו אליו, ואני חשבתי לעצמי מה אני באמת רוצה להיות בעולם, איך אני באמת רוצה לבטא את עצמי והבנתי שבית ספר זה לא בדיוק מסגרת שאני מחפש, כי זה שם גבולות שלא התחברתי אליהם. אני מחפש לחוות את החיים בצורה שלי, לחקור דברים, לנסות דברים".

אז מה מעניין אותך לחקור עכשיו?
מאיו: "בהתחלה חשבתי שזה להסתובב בעולם, אבל אני חושב שזה פשוט לחוות חוויות, להיפתח לעולמות חדשים, משהו חדש שיפתיע אותי. אני לא מחפש משהו ספציפי שהחברה הרגילה אותי אליו – עבודה מסוימת כמו כדורגלן או צייר. אני די אוהב לעשות את כל הדברים האלה אבל יותר מחפש את המקום שאני ארגיש בו חופשי".

אתה עובד?
מאיו: "אני מתחיל לעבוד פה בבית קפה בגן מאיר".

ומאשה, איפה למדת לפני אנקורי?
מאשה: "בחולון".

ואיך המעבר?
מאשה: "אנקורי זה בית ספר שנותן יותר חופש. מלמדים נטו לבגרויות".

מה היית רוצה לעשות כשתהיי גדולה?
מאשה: "אני בן אדם כזה שלא יכול להיות יותר מדי זמן במקום אחר, אז הייתי רוצה עבודה של להסתובב ולהיות בתנועה. לא בהכרח לנסוע לחו"ל, זה יכול להיות גם משהו של להחליף כל הזמן עבודות".

אלון קולט שאני מעשן טבק וקופץ מהמקלט כדי לבקש פילטרים. בן מתעסק בטלפון, מאשה מתיישבת על מאיו ומפנה מקום לאלון, שדורש להתראיין. הבחור שישב על הכיסא המתקפל קם ונעלם.

אלון: "סיימתי י"א באנקורי, כרגע אני מנסה להבין איפה להמשיך ללמוד כי שם לא אמשיך. אני בן אדם שצריך גבולות כי אם לא אני עושה מה בא לי. אני רוצה להתגייס, לא אכפת לי לאן. בהתחלה לא רציתי אבל הבנתי שזה יכול להועיל".

"אני לא מאמין יותר מדי במדינות, אני לא מסתכל על זה כדוגמה לעתיד. מדינות מגבילות חופש"

יש לך איזה חלום?
אלון: "לפתוח בר של מטאליסטים וגם לפתוח הוסטל לעזור לאנשים חלשים, כמו חבר שלנו סשה שאין לו מקום קבוע לישון, שיעזור לאנשים כמוהו. שתהיה לו קורת גג".

זה הבחור על הכיסא המתקפל? הכרתם אותו פה?
אלון: "כן, הכרתי אותו לפני שנתיים, בהתחלה חשבתי שהוא בן אדם ממורמר מהחיים. היום אנחנו חברים טובים. אני מזמין אותו אליי הביתה, הוא אוכל ונח אצלי".

מה המחשבות שלכם על העתיד פה?
בן: "המדינה גם ככה בזבל פה וזה לא שהיא תצא מהזבל".

מאיו: "אני לא מאמין יותר מדי במדינות, אני לא מסתכל על זה כדוגמה לעתיד. מדינות מגבילות חופש. אומרים שצריכים לדאוג לאנשים אבל זו לא דאגה, זה שלטון שמדכא אנשים".

אלון: "אם המדינה ממשיכה ככה בעשורים הקרובים היא תגיע לאבדון מוחלט. מעדיפים להתרכז בשטויות מאשר להתרכז בזה שבעוד פחות משלושה עשורים אנחנו בפיצוץ אוכלוסין ורמת זיהום מטורפת".

מאיו: "עצם העובדה שיש אנשים ששולטים ומחליטים מה יהיה ומה לא יהיה זה כבר סוג של לקיחת חופש, וחופש זה אחד המרכיבים הבסיסיים של האנושות ושל כל דבר שחי. ברגע שיש אנשים שמחליטים וכופים רצונות זה משהו שלא מסתדר, המוסריות לא עובדת".

אז מה צריך לעשות פה לדעתכם?
אלון: "בראש ובראשונה להפריד בין דת ומדינה".

מאיו: "זה לא רק בקטע של דת".

אלון: "הדמוקרטיה והדת לא מסתדרות. צריך להשקיע בשכבות החלשות של החברה, מעדיפים לדאוג פה לרווחה של המסוגלים. אני מצפון תל אביב ומעדיף שידאגו לאנשים שאין להם איפה לגור, שהדרדרו לסמים ולזנות".

מאיו: "למה? זה לא כזה רע סמים וזה. אני חושב שבכללי דמוקרטיה זה שקר של הדיקטטורה. זה כביכול חופש. אני פרשתי מבית ספר ולא מתגייס לצבא כי מייעדים אותנו לכל מיני דברים כשבתכלס אין באמת דבר שנועדתי אליו. זה החיים על פי הבחירה שלי ואם זו הבחירה שלי אני בוחר לא להאמין במושג מדינה".

ואיך ההורים שלך מגיבים לזה?
מאיו: "קשה להם עם זה, אבל זו בחירה שלי. גם כשקשה להם אני לא יכול לבוא אליהם בטענות. ככה דרך החיים שלהם. אני חי איתם אבל חי את החיים שלי באופן החוויה שלי".

בן, אתה עובד?
בן: "עובד, חוסך כסף, ניצבות בכל מיני סרטים, סבלות, ימית 2000".

היית בקטטה בימית 2000?
בן: "הייתי, היה משעשע. נגמרה צ'יק צ'ק. זה היה כולה חמש דקות עד שהאבטחה קיפלה את הבן אדם. לא סתם יש מאבטחים ערבים מפחידים, כל המאבטחים שם ערבים, כמעט כולם שם ערבים. גם החבר'ה שהתפרעו ערבים".

ואתה מתגייס?
בן: "לא, קיבלתי פטור".

אז מה בא לך לעשות?
בן: "שירות לאומי בשנה הבאה, בספרייה, מקום שקט".

ומה היית רוצה לעשות בחיים?
בן: "אני חוסך כסף לעזוב את הארץ בגיל 21 לסיביר, לבוריאטיה, לקנות שם בקתה וזהו".

מה יש שם?
בן: "אין שמה כלום. רק ראש שקט ופחות בעיות וזול יותר".

למה דווקא שם?
בן: "נולדתי בישראל אבל בגיל חודשיים חזרנו לרוסיה וכשהייתי בן 12 חזרנו לישראל. עכשיו אני גר עם אימא שלי ואחותי. להן סבבה פה, אני רוצה לחזור לסיביר. כל הילדות שלי שם, סבא וסבתא שלי שם. תכלס יותר טוב שם מפה בהרבה. אין שמה חדשות, לא יקרה לך דברים כמו פה. הורגים פה, אונסים פה. אונס של בת 7 – אין דבר כזה שם. הכל שקט, כל אחד לעצמו בעיקרון".

מה עושים שם?
בן: "זה טבע אחי. אתה הורג חיות ואוכל אותן. אני יודע לדוג, לצוד, לפשוט עור של חיות, לנקות אותן, להכין מהן אוכל. הבעיה שפה בארץ רגישים לחיות, לא מבינים שבמקומות מסוימים חיים מזה, שחיות זה אשכרה אוכל. שמה הייתי הולך בילדות עם סבא שלי, יורה באיילים בראש, יורים בדובים בראש מרחוק ואז מפשיטים אותם".

ההבדל הוא שכשאתה צד את הבשר שלך זה אחרת מלקנות אותו בסופר.
בן: "נכון, זה יותר אדרנלין. תחשוב מה זה שאתה מפספס ירייה והדוב רץ אליך. אתה יודע איזה פחד זה?".

כמה אתה רוצה לחסוך?
בן: "פחות ממיליון שקל. בקתה עולה 150 אלף שקל. אם אתה רוצה להישאר שם לכל החיים אתה צריך לחסוך מיליון ככה ואתה מסודר לכל החיים".

הצופיפניקים

23:30, יותר מ־20 נערות ונערים בגינת שינקין מתקבצים באזור הנדנדות. אני אומר שאני מ־Time Outוהם עטים עליי כמו ארבה. כולם בני 15, עולים לכיתה י' בעירוני א', תל אביבים מלידה וחברים בצופים בשבט קהילה. אני שואל איך מבלים בגינת שינקין, הם מצחקקים וזורקים משפטים על אלכוהול וסיגריות במבוכה נערית. נוצר ביניהם דיון על אם כדאי לפתוח את הנושא, בעיקר בגלל החשש מההורים. עדן, עדי ורות מתנדבות לדבר.

עדן: "הרבה פעמים חושבים שהנוער שלנו מוגזם עם כל הקטע של הסיגריות והשתייה ויש הרבה שזה באמת נכון לגביהם. אולי זה יישמע סתמי ואני כולה בת 15, אבל בגלל שמגבילים אותנו זה מעניין אותנו יותר. זה מאכזב שההורים מסתכלים עלינו כילדים קטנים, מסתכלים עלינו מלמעלה ולא סומכים עלינו שנדע מה לעשות".

את מרגישה שאת יכולה לדבר עם ההורים שלך בצורה פתוחה?
עדן: "אני לא באמת משקרת להם אבל יש דברים שאני לא אגיד כי הם ירימו גבה. נגיד, יוצאים והולכים למסיבה ומלא משתכרים ומתחילים הקאות וכאלה, ואז הם לא רוצים שאלך למסיבה או שאחזור ממש מוקדם".

עדי: "מה את רוצה? שהם יביאו לנו וודקה וסיגריה ויגידו לנו תנסי? מה זה להגביל אותנו? ברור שהם מגבילים אותנו.אני מבינה אותם אבל חושבת שהם מגזימים. אני מבינה למה ילדים משקרים על זה".

"ההורים צריכים לתת לנו את החופש לעשות את הטעויות כדי שנלמד. כשמגוננים עלינו כל כך יש את הרצון יותר למרוד"

אני יודע שזה עוד רחוק, אבל כשתהיי אימא, לא תגבילי את הילדים שלך?
עדי: "אני אנסה להטמיע בילדים שלי לא לעשות את הדברים האלה, אבל אני לא אגיד להם לא לצאת לכאן או לשם. זה דברים שקורים ואני מעדיפה שלילדים שלי יהיו חיי חברה. הם גם ככה ייתקלו בזה, זה יהיה בכל מקום. זה לגיטימי שהם יסתקרנו מה אלכוהול עושה ואיך סיגריה מרגישה, זה ממש הגיוני".

עדן: "כשאני אהיה אימא אני אשתדל לתת לילד שלי יותר חופש. אני פשוט אעשה איתו עסקה כזו שאני נותנת לו את החופש אבל הוא צריך להיות יותר אחראי. נגיד כל שעה־שעתיים תשלח לי ווטסאפ, תתקשר. מהצד של ההורים שלנו אני יכולה להבין את הפחד שלהם שאנחנו יוצאים בלילה לרחובות והם לא יודעים מה קורה, ואני כן רואה דברים רעים שקורים בחוץ, אבל אני יודעת עליי ועל החברים שלי שיש לנו שליטה עצמית, אבל כדי שההורים יידעו את זה צריך לעזור להם לדעת".

רות: "ההורים צריכים לתת לנו את החופש לעשות את הטעויות כדי שנלמד. כשמגוננים עלינו כל כך יש את הרצון יותר למרוד. אני ספציפית למדתי המון מהטעויות שעשיתי, ויצאו לי מזה דברים יותר נבונים מאשר כשגוננו עליי".

יש לך דוגמה?
רות: "למדתי ללכת בחבורה של בנות ולא לחזור לבד הביתה. קרו לי כל מיני מקרים כשחזרתי מאוחר הביתה לבד ועברו לידי חבורת בנים שהתחילו איתי באופן לא נעים, וזה מפחיד. למדתי מזה שאני צריכה ללמוד להגן על עצמי, להיות עם בנות ביחד, כי זה לא קורה כשאת בחבורה".

כשזה קרה סיפרת את זה להורים שלך?
רות: "לא, העברתי את זה מעל הראש, אבל אני לא חושבת שזה צריך להיות ככה".

רוב הנערים והנערות בחבורה אומרים שהמסגרת הבית ספרית מיושנת ונוקשה, ושהם רוצים לעבור לבתי ספר אקסטרניים. שיה, גם היא בת 15, לומדת פיזיקה במסלול חמד"ה בעירוני א', "כדי לקבל משהו טוב בצבא, 8200, כי אני רוצה שאחרי זה ייקחו אותי לעבודות טובות. זה מבט לעתיד".

ואת מסתדרת עם המסגרת של בית ספר?
שיה: "כן, אבל זה קשה. ביסודי הייתי בבית ספר לטבע והיה יחס ממש אישי ועכשיו זה ההפך. לרוב המורים אכפת רק מציונים, כאילו אנחנו מכונות. אני תלמידה טובה ומשקיעה כי זה חשוב לי, אבל מי שזה לא 100 אחוז חשוב לו לא מסתדר".

"אם היינו לומדים בשיטות שונות דברים שאשכרה היה לנו חשוב ללמוד, היינו מקבלים גם ידע לחיים. אני זוכרת דברים מכיתה ד' אבל לא זוכרת כלום מהשנה"

איך לדעתך צריך להיראות בית ספר אידיאלי?
שיה: "כזה שנותן יחס אישי ואת הנכונות והאכפתיות, שלא רק שנוציא בגרות טובה אלא שאשכרה נלמד משהו. אפילו שאני נחשבת חרשנית, אחרי המבחן אני לא זוכרת כלום. אם היינו לומדים בשיטות שונות דברים שאשכרה היה לנו חשוב ללמוד, היינו מקבלים גם ידע לחיים. אני זוכרת דברים מכיתה ד' אבל לא זוכרת כלום מהשנה. אני זוכרת שלמדתי על דבורים ועל חיות ואקולוגיה, דברים שאני מיישמת גם היום, אבל חומר משנה שעברה אני כבר לא זוכרת".

מה היית רוצה לעשות בחיים?
שיה: "כסף".

אחת הנערות אומרת לשיה שזו תשובה נורא שטחית.שיה: "למה שטחית? זה משהו שנורא חשוב לי".

למה?
שיה: "כי כשהייתי קטנה לא היה הרבה כסף, בגלל זה עזבתי את בית הספר לטבע. זה משהו שליווה אותי כל החיים. עכשיו אנחנו בסדר אבל זה משהו שתמיד היה לי חשוב וגרם לי להעריך כסף".

את עובדת בקיץ?
שיה: "אני גם בייביסיטר וגם לאימא שלי יש סטודיו למחול, ויש קייטנה של ילדים קטנים שאני מטפלת שם. נגיד, שלשום שמעתי את אימא שלי בטלפון אומרת שהיא צריכה מנקה לסטודיו ואמרתי שאני רוצה. הרגע חזרתי משם. אני צריכה את הכסף גם כי אני רוצה להשתתף בהוצאות של הצופים ולעזור בבית. חשוב לי להשתתף כי זה לא מובן מאליו".

"אנחנו נחשפים למצעד הגאווה אז עולות שאלות לגבי המיניות שלי, ולמצעד השרמוטות – אז עולות שאלות לגבי איך שאני מתלבשת. תל אביב זו ההפך מבועה"

כשתהיי גדולה ותעשי מלא כסף, זה חשוב לך איך תעשי אותו?
שיה: "אני לא מספיק מכירה מספיק עבודות כדי לדעת".

מה הכי היית רוצה. ככה, ב"שלוף"?
שיה: "אבל זה לא בהכרח עושה הרבה כסף".

מה זה?
שיה: "אני אוהבת עיצוב פנים".

את יודעת שלא בהכרח עושים מזה מיליונים?
שיה: "כן, אבל אני לא רוצה מיליונים, אני רוצה מותרות, שאני ארגיש תמיד בנוח ושאם בא לי תהיה לי את האופציה".

אני שואל את הקבוצה איך זה לגדול בתל אביב, ורות אומרת: "לגדול בתל אביב פותח אותך לכל כך הרבה דברים. יש המון התנסויות, לא רק של אלכוהול ודברים רעים. יש התנסויות כמו מוזיקה ואמנות וללכת ברחוב ולראות אנשים מכל מיני סוגים, וללכת לצד אחד של העיר ותהיה בו תרבות מסוימת ואז ללכת לסבתא שלי בשכונת התקווה ולראות אנשים שונים לגמרי עם תרבויות שונות לגמרי, או לראות בנווה שאנן מלא אנשים מכל הצבעים, וזה ממש מעניין שזה חמש דקות מהבית שלי".

כלומר, הטענה שתל אביב זו בועה לא נכונה כי אתה יכול להיחשף למגוון של תרבויות ואנשים.
רות: "בדיוק. דווקא לגור במקומות כמו מושב זה הרבה יותר בועה – אותם אנשים, מלח הארץ כזה, אותו הדופלקס, אתה משקיף לשדות ויש כסף ואת הכלב שלך. פה אנחנו מתמודדים עם הרבה דברים בגלל שכל כך פתוח לנו. אנחנו נחשפים למצעד הגאווה אז עולות שאלות לגבי המיניות שלי, ולמצעד השרמוטות – אז עולות שאלות לגבי איך שאני מתלבשת. תל אביב זו ההפך מבועה".

• הבועה
• תל אביב
• בני נוער
• בני נוער בחופש הגדול
• החופש הגדול

• Facebook
• Twitter
• Email

שי ליטמן, בן 16, לא לומד

איך אתה מגדיר את סגנון הלבוש שלך?
"גרוע".
איפה אתה קונה בגדים?
"בדרך כלל בחנויות יד שנייה בתל אביב ובירושלים. אין לי מקום ספציפי, בעיקר בשווקים, אבל לא בקניונים".
מה הכי הרבה שהוצאת על בגד?
"נראה לי שהנעליים האלה (מצביע על סניקרס של ריבוק) – 350 ש"ח".
מה בחיים לא תלבש?
"אין שום דבר כזה".

עוד כתבות מעניינות:
מועדון הגלישה לנערים בסיכון עתיד להיסגר
מה לעזאזל עושים בני נוער בזמנם הפנוי?
אלה עבודות הקיץ של בני הנוער בחופש הגדול

נגה קומר, בת 15, עולה לכיתה י"א באנקורי

איך את מגדירה את סגנון הלבוש שלך?
"נקי. אני אוהבת בעיקר בגדים חלקים, רובם בשחור ולבן".
איפה את קונה בגדים?
"רוב הבגדים שלי היו של אימא שלי, אבל אני גם אוהבת דברים יפניים מחנויות וינטג'".
מה הכי הרבה שהוצאת על בגד?
"600 ש"ח על נעלי עור שחורות פשוטות, שהיו נורא יפות. אני איתן מלא".
מה בחיים לא תלבשי?
"לא יודעת. אין דבר שבחיים לא לובשים. הכל אפשר ללבוש".

סמיה מוחמד, בת 18, סיימה י"ב בביאליק רוגוזין

איך את מגדירה את סגנון הלבוש שלך?
"הכי הוּד שיש, עם טיפת קלאס וקצת חוצפה".
איפה את קונה בגדים?
"אלנבי וחנויות וינטג'".
מה הכי הרבה שהוצאת על בגד?
"אני לא אוציא יותר מ־400 ש"ח. 100 ש"ח לחולצה מקסימום".
מה בחיים לא תלבשי?
"אני אלבש הכל. אני אשמח גם אם תכתבי 'תזכרו את הפרצוף והשם הזה כי זה הולך להיות משהו חזק בעתיד'".

יונתן אהרוני, בן 15, עולה לכיתה י"ב באמנויות

איך אתה מגדיר את סגנון הלבוש שלך?
"שחור־לבן. אני אוהב לשים חלוק על הכל. יפני זקן כזה. זה לא בדיוק קימונו אבל, כי לקימונו יש שלושה חלקים".
איפה אתה קונה בגדים?
"בחנויות יד שנייה ומלא באסוס".
מה הכי הרבה שהוצאת על בגד?
"סביב ה־180 אירו על סווטשירט של אקנה סטודיוז".
מה בחיים לא תלבש?
"מכנסיים קצרים. אני אוהב בגדי חורף".

רום תייר, בת 17, עולה לכיתה י"ב בליידי דייוויס

איך את מגדירה את סגנון הלבוש שלך?
"אני תמיד מנסה להתלבש לא רגיל ומאוד אוהבת וינטג'".
איפה את קונה בגדים?
"פלאשבק ליד הסנטר, צ'ופשופ בדיזנגוף, אבל גם אינטרנט ורשתות כמו טופשופ וזארה".
מה הכי הרבה שהוצאת על בגד?
"600 ש"ח על נעליים, ואני אפילו לא נועלת אותן".
מה בחיים לא תלבשי?
"כובע רחב שוליים".

סאני טרוטוש ארגמן, בן 14 וחצי, עולה לכיתה ט' בעירוני ה'

איך אתה מגדיר את סגנון הלבוש שלך?
"חדש־ישן. אני אוהב דברים יפים ולא חשוב לי המותג. אני גם אוהב צבעים: צהוב, ירוק אדום וכחול. ושרוכים".
איפה אתה קונה בגדים?
"חלק אימא תופרת לי, חלק ממסיבות החלפות וחלק משוק בצלאל".
מה הכי הרבה שהוצאת על בגד?
"אני לא קונה גוצ'י וכאלה, אבל אולי 200־300 ש"ח על חולצה".
מה בחיים לא תלבש?
"אין דבר כזה".

טומבוש רוי, בת 17, עולה לכיתה י"ב בכפר הירוק

איך את מגדירה את סגנון הלבוש שלך?
"סימפל כזה, קלאסי, עם קצת סוואג".
איפה את קונה בגדים?
"כמו סמיה, אלנבי ויד שנייה".
מה הכי הרבה שהוצאת על בגד?
"נעליים ב־600 ש"ח. על נעליים אני מוציאה הכי הרבה".
מה בחיים לא תלבשי?
"אני לובשת הכל".

יותם רבינו, בן 18, סיים י"ב בדמוקרטי ביפו

איך אתה מגדיר את סגנון הלבוש שלך?
"יומיומי. לא בא להמם".
איפה אתה קונה בגדים?
"את הרוב אני מוצא ברחוב, פשוט מלהסתובב בתל אביב. קחו הליכה של רבע שעה וצאו עם חולצה מגניבה".
מה הסכום הכי גדול שהוצאת על בגד?
"זה מבאס, כי הכי הרבה שהוצאתי היה 850 ש"ח על סניקרס גורדון פייב ואני לא נועל אותן. אם מישהו רוצה לקנות אני אשמח, מידה 45".
מה בחיים לא תלבש?
"מיני. אין לי את הרגליים לזה".

נוי שביט, בת 17, עולה לי"ב ברועי קריב

איך את מגדירה את סגנון הלבוש שלך?
"לא סטנדרטי. אני אוהבת לבטא את האופי שלי. אם יש משהו שנראה לי מוזר בחנות אני נמשכת אליו ומנסה להבין אותו ואיך אפשר להתאים אליו דברים".
איפה את קונה בגדים?
"אני אוהבת למצוא מציאות ברשת, למשל באתרים כמו גליתה או לוק־לייק של אדל בספלוב וגם רשתות ספורט".
מה בחיים לא תלבשי?
"ג'ינס שבע שמיניות".

• בני נוער בחופש הגדול
• חופש גדול 2018
• החיים היפים
• אופנה

• Facebook
• Twitter
• Email

משחק מחשב – פורטנייט

הלהיט התורן במסכים של בני הנוער והשטן התורן בקרב ההורים הוא המשחק "Fortnite – Battle Royale". בגדול מדובר במשחק פשוט: השחקן נוחת בנקודה כלשהי באי בודד ומנסה לשרוד. הוא צריך לאסוף תחמושת וציוד ולבנות מחסה. אה, וגם לחסל עשרות מתחרים. הוא מוצלח כל כך שילדים יושבים מולו ימים שלמים – במחשב, בקונסולה ובסמארטפון, וקונים (אם ההורים מספיק פתיים לתת את כרטיס האשראי לשימוש לא מוגבל) עוד ועוד ציוד. באנגליה דיווחו בחודש שעבר על ילדה בת 9 שנכנסה לגמילה כי היא הייתה מכורה כל כך שעשתה על עצמה צרכים כדי להמשיך לשחק (עוד על פורטנייט בעמ' 60).

עוד כתבות מעניינות:
מועדון הגלישה לנערים בסיכון עתיד להיסגר
אלה עבודות הקיץ של בני הנוער בחופש הגדול
המקומות שבהם בני הנוער משביעים את הרעב

כוכבי רשת – היוטיוברים טיילור מלכוב ובן זיני

לילדי העשור הקודם היה "השיר שלנו" ו"רנינט", לדור הזה יש יוטיוב ו"בן וטיי טודיי". הפאוור קאפל טיילור מלכוב ובן זיני (היא בת 16, הוא בן 21) משחרר סינגלים משותפים, מדגמן ומצלם סרטונים עם כותרות דרמטיות כגון "טיי הפשיטה אותי מול כולם!", "אני לא מאמינה שבן עושה לי את זה לפני הופעה מול 20 אלף איש!" ו"איך הגענו לבאקה אל גארבייה". לעמוד המשותף והרשמי שלהם יש יותר מ־101 אלף מנויים, שמפציצים כל סרטון שלהם בתגובות מלאות אהבה ואימוג'יז, וזהמפצה על הטוקבקים הארסיים שהשניים ספגו כשהרומן נחשף עקב הפרש הגילים ביניהם.

טלוויזיה – שכונה

סדרת הנוער האהובה סיימה את דרכה ממש החודש, אחרי שלוש עונות ו־150 פרקים וממשיכה להיות מדוברת מאוד. הסדרה שודרה בערוצים ניקולדיאון וטין ניק בהוט ומציבה במרכז את הפערים בין השכוניקים העניים ובין הפרביליגים האמידים מהיישוב נרקיס, אך כמו בכל סדרה של גיורא חמיצר ("השמינייה", "החממה" ו"האי") גם כאן יש אלמנטים פנטסטיים (ספציפית – מסעות בזמן). הסדרה הכתירה כוכבות וכוכבי נוער כגון עומר גולדמן, תותי ניניו, טום יפת וליאנה עיון ואפילו עשתה היסטוריה כשלראשונה בסדרת נוער מקומית הוצג סיפור אהבה בין שתי נערות, כולל סצנת נשיקה.

אופנה – בגדים מהזבל

לי אדלקורט – שנחשבת לאחת מפרשניות האופנה המוערכות בעולם – נוהגת לומר שבשנים האחרונות החלו אנשים להתייחס לבגדים כמו אל קונדומים ולהשליך אותם לאחר שימוש אחד בלבד. הבגדים שמיוצרים בבנגלדש או בסין נמכרים במסות ובמחירי רצפה ברשתות האופנה המהירה, עד שבעליהם מואסים בהם ומשאירים אותם על ספסלים או גדרות חיות ברחבי העיר. טוויסט משמח בעלילה המוכרת הזאת נרשם בזמן האחרון בדמות טרנד ששולח יותר ויותר בני נוער לאסוף את הבגדים האלה ולהעניק להם צ'אנס נוסף. עם זאת ייתכן שהמילה "טרנד" היא עלבון למה שעשויה להיות תגובת נגד בלתי נמנעת לשובע מעורר הסלידה שמאפיין את צרכנות האופנה של השנים האחרונות.

ספרות – מפוצלים

אחת מסדרות הספרים המוצלחות ביותר היום בקרב בני נוער היא "מפוצלים" מאת ורוניקה רות. כמו ב"משחקי הרעב", גם עלילת "מפוצלים" מתרחשת במציאות דיסטופית – החברה מתחלקת לחמישה פלגים המבוססים על תכונות דומיננטיות, באופן דומה להליך המיון ב"הארי פוטר".

מחקרים העלו שהליך מיון ובחירה הוא מוטיב המופיע בהרבה ספרי נוער, שכן הוא מקביל להליך הבניית הסובייקטיביות והאישיות המתחולל בקרבם באותם גילים ממש. כמו כן "מפוצלים" שואבת את הצלחתה מהעולם המפוקח והממושטר שהיא מתארת, המתחבר למוטיבים שנכחו גם ב"משחקי הרעב" וגם בסדרת הספרים "שקרניות קטנות". העולמות הבדיוניים הללו מהדהדים את היומיום של בני הדור ה־Z המשופע בטכנולוגיות המפקיעות מהם את פרטיותם ובאותה מידה נתפסות כהכרחיות וכמהותיות לשגרת חייהם.

• כללי
• בני נוער בחופש הגדול
• חופש גדול 2018
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

מיכל אדלר (14)

עובדת בסניף LAKA בדיזנגוף סנטר, עולה לכיתה ט', ממושב נחלים

למה לעבוד דווקא פה?
"זו העבודה שהזדמנה וכיף לעבוד פה. העבודה שלי היא בעיקר להיות בקופה, לענות לטלפונים, ולפעמים גם לעזור בדברים פשוטים שקשורים לקוסמטיקה. אני אוהבת לקים מגיל צעיר ויש אווירה טובה מאוד ביחד עם העובדות האחרות. הדבר הטוב ביותר הוא שיש תמיד אווירה של קניון".
מה חברות שלך עושות בקיץ?
"יש כאלה שבמחנה קיץ או בקייטנה. אני לא מקנאת בזמן הפנוי שלהן והן לא מקנאות בי על זה שאני עובדת. לכולן כיף".
את יודעת מה תרצי לעשות בעתיד?
"יש הרבה דברים שאני רוצה לעשות. בעיקר דברים שקשורים בנדל"ן".

עוד כתבות מעניינות:
מועדון הגלישה לנערים בסיכון עתיד להיסגר
מה לעזאזל עושים בני נוער בזמנם הפנוי?
אלו המקומות שבהם אוכלים בני הנוער

נויה בוצר (17)

עובדת בסניף צומת ספרים בדיזנגוף סנטר, עולה לכיתה י"ב, מהרצליה

למה בחרת לעבוד ברשת ספרים?
"ספרים זה אני. בבית הספר אני במגמת ספרות. לפני שהתחלתי לעבוד בסניף עבדתי בשבוע הספר וככה הגעתי לכאן. מחוץ לשעות העבודה אני לא מפסיקה לקרוא, ואפילו נושאת איתי לכל מקום פנקס שבו אני רושמת מחשבות, תוכניות, כל דבר למעשה".
איזה ספרים את הכי אוהבת לקרוא?
"אם יש סופר אחד שאני אוהבת יותר מכולם זה אתגר קרת. סיפור קטן שלו יכול להיות כמו סכין בלב, או לחלופין יכול להאיר לי את היום".
תרצי לעסוק גם בעתיד במשהו שקשור לתחום?
"אני מתעניינת במוזיקה, משחק וכתיבה. זה מה שאני רוצה לעשות, ואני יודעת שזה לא הולך להיות קל".
חוץ מהעבודה, מה את נוהגת לעשות בקיץ?
"אני אדם די פעלתן. חוץ מהעבודה אני משתדלת לפגוש את החבר שלי. גם לו מגיעה תשומת לב. נוסף לזה אני מתכוננת גם לרסיטל ג'אז שבו אני הולכת לשיר".

עמר זהר (17 וחצי)

עובד במועדוני לב הים בחוף גורדון, עולה לכיתה י"ב, מנווה צדק

כמה זמן אתה עובד במועדון?
"מהרגע שחוקי לעבוד. אני עובד כמדריך גלישה על סאפ ועובד הרבה עם סירות".
מה התוכניות לקיץ?
"יש לי תוכניות לאחרי הקיץ, אני חוסך לטיול גלישה בסרי לנקה".
מה החוויה הכי מאתגרת שעברת כעובד במועדון גלישה?
"שיעור ללקוחות שלא דיברו באף שפה מוכרת: לא אנגלית, לא עברית, לא צרפתית. חבורה של יפנים. בסוף כולם עברו את השיעור בהצלחה".
אתה חושב שהגיל הצעיר שלך משפיע על היחס שאתה מקבל מלקוחות?
"מלקוחות כן, אבל אנחנו מועדון גלישה גדול ומכובד, ואף על פי שאני ילד בן 17 נותנים לי את כל הכבוד שבעולם, וזה הכי כיף".
מה החלום הכי גדול שלך?
"טיול גלישה מפרך באינדונזיה יכול להיות טירוף, ואפילו ניו זילנד".
אם היה לך שבוע אחד חופשי מעבודה שהיית יכול לעשות בו כל מה שתרצה, מה היית עושה בו?
"מתארגן על לינה בחוף בצפון הארץ, חברים, קצת ים וזהו".
אתה ממליץ לבני נוער אחרים לעבוד?
"ברור. לגמרי".

אילי קרני רבו (16 וחצי)

עובדת בחנות גרפוס בגן העיר, עולה לי"ב, ממרכז העיר

את עובדת הרבה?
"אני עובדת שלוש פעמים בשבוע, משמרות של חמש שעות, ואני עושה בייביסיטר בלי קשר כבר הרבה שנים".
אם היה לך שבוע חופש בלי עבודה ובלי לו"ז, מה היית בוחרת לעשות?
"בעיקר נפגשת עם חברים".
מה הדבר הכי מאתגר שחווית בעבודה?
"לשבת ולא לעשות כלום זה קשה לי".
מותר להיות עם הטלפון תוך כדי המשמרת?
"לא שאלתי, אבל נראה לי שעדיף שאני אהיה עם לקוחות".
מה את הכי אוהבת לעשות בתל אביב?
"ללכת לים".
מה תרצי לעשות בעתיד?
"אמנות ותכשיטים. בעיקרון אני רוצה להיות ציירת אבל גם צריך משהו להתפרנס ממנו".
את ממליצה לבני נוער לעבוד בקיץ?
"אני מאוד ממליצה לבני נוער לעבוד בקיץ, זה מפתח עצמאות ואפשר להרוויח כסף ולהשתמש בו".

דנה סלמון (16)

עובדת בפיצה פצה באבן גבירול, עולה לכיתה י"א, מראשון לציון

איך את מגיעה למשמרות בעיר?
"עם אבא באוטו".
כמה זמן את עובדת פה?
"בערך שנתיים, כל חופש גדול".
מה הדבר הכי מאתגר בעבודה שלך פה?
"לעזור בהכנת קינוחים במטבח".
ובכל זאת, מה הקינוח שאת הכי אוהבת להכין?
"טירמיסו".
מה הפיצה שאת הכי אוהבת לאכול?
"רגילה".
את ממליצה לבני נוער לעבוד בקיץ?
"כן, אבל במשהו שהם אוהבים לעשות, כי אם הם לא יאהבו את זה הם לא ייהנו".
כמה משמרות עושה בשבוע?
"עובדת מראשון עד חמישי כל שבוע".
מה את הכי אוהבת לעשות בזמן הפנוי?
"להיות עם חברות".
את חוסכת למשהו מסוים?
"פשוט שיהיה לי למקרה שאצטרך".

• בני נוער בחופש הגדול
• בני נוער בתל אביב
• חופש גדול 2018
• עירוני