שדרות וושינגטון עוד לא שינו את שמן לשדרות טראמפ – נחכה עד ל-6 אחרי המלחמה – אבל אנחנו בהחלט מזהים באזור פריחה מחודשת, גם אם מהוססת ואיטית קלות. מעבר לפינות הקבועות של המלביה, ברטון ונוכל הפסטה, במהלך הקיץ הצטרפה סאלוט כוורמוטריה עם טאפאס קטנים במחירים טובים, וכעת נוסף מקום חדש וללבי שעונה לשם אפי, אם תקראו לו בישראל, או FE אם תנסו באינסטגרם.
>>"בסטה דגים": לאכול דגים טריים ישר מהבסטה, באזור גן החשמל

בין האותיות FE ניצב רעיון קולינרי של פאסט אלגנט (מהיר ואלגנטי) – מונח שטבע אביב כהן, השף שעומד מאחריו, במיוחד עבור המקום. עם מלצר בודד לצידו, כהן מתפעל את המקום כגסטרו בר בו "האורח יכול להחליט אם הערב בא לו לאכול, או שבא לו להתמקד בשתייה, או שניהם", מסביר כהן אתצ החזון. "החוויה היא בידיים שלו, וזה מה שחשוב לי להדגיש – הוא במרכז, לא האוכל, לא השתייה ובטח שלא אני".

ובכל זאת, בואו נתמקד בו לרגע: כהן החל את דרכו המקצועית ב-AKA44, ומשם המשיך ללוקאל בורגר שפתח יחד עם אלון פלד, ואז עבר לכוסית שבכיכר רבין, שנפתחה כשבוע בלבד לפני המלחמה. בכוסית הוא ניהל את המטבח והוציא ממנו מנות טאפאס מרגשות וייחודיות (אנחנו עוד זוכרים את מנת התמרים קונפי), אך במהלך העבודה במקום הוא הבין שהוא לא רוצה להישאר רק מאחורי המחבתות, אלא מעוניין לחלוש גם על הפלור, השירות והניהול השותף. "להזדהות עם המקום ולהרגיש שהוא לגמרי שלי", כדבריו.

בחלל הצמוד לפסטה של טומאטומאטו התמקם אפי עם אוכל מהיר להכנה – כזה שאינו דורש פירוטכניקה מורכבת או מטבח מאובזר מדי – אבל עם טאצ' אלגנטי שנמנע מליפול למחוזות הג'אנק והצרבת. כאמור, פאסט אלגנט, מעניין, פשוט וטוב. כך תמצאו בתפריט כריך ספרדי טיפוסי בשם סנדוויץ' טורטה עם בצל מקורמל ושמיר (44 ש"ח), תפוחי אדמה עם שמן זית וסרדינים (47 ש"ח), נקניקיית חזיר על כרוב חריף (43 ש"ח) או קלאב סנדוויץ' שרימפס מטוגן עם חסה אייסברג ואיולי צ'ילי חריף (67 ש"ח).

מעבר לכריכים ונקניקים, באגף אפילו יותר אלגנטי תמצאו מנות מבוססות ירקות והחמצות כגון תפוזים בפטה עם קריספי שאטה (32 ש"ח) בצלצלי שאלוט מוחמצים – נשנוש שלא ידעתם שאתם צריכים – בתוספת שמנת חמוצה (34 ש"ח), סלט מנגו בוסר ואנשובי עם כוסברה חריף מותסס עם כוסברה חריף מותסס (39 ש"ח)וגם סלט עגבניות עם ענבים, פלפל שחור וזעתר טרי (37 ש״ח). התפריט מתחלף כל כמה ימים לפי החשק והתוצרת, כאשר כהן מקפיד לעבוד עם יצרנים קטנים מהאזור – הדגים והגבינות משוק לוינסקי, והירקות משוק הכרמל.

"פתחתי את המקום שהייתי רוצה לצאת אליו בעצמי, ובהתאם לכך השתדלתי מאוד להקפיד על תמחור סביר והוגן", מסביר כהן. זה גם מסביר את מחירי האלכוהול הנוחים: אפרול שפריץ ב-22 ש״ח, שרי פינו פרננדו ב-29 ש״ח לכוס, צינזנו יבש לבן/אדום ב-22 ש״ח, ורמוטים נוספים בטווח של 32-37 ש״ח, קמפרי עם טוניק או סודה ב-34 ש״ח ומגוון יינות שמתומחרים ב-37-53 ש״ח לכוס, או 169-245 ש״ח לבקבוק. פאסט? אלגנט? העיקר שטעים לנו, ויש משהו לשתות במחיר שפוי. נתראה בשדרה.
אפי/FE, שדרות וושינגטון 26, תל אביב. א'-ה', 18:00-00:00

• אוכלים שותים
• שדרות וושינגטון
• גסטרו בר
• בר אוכל

הקללה הסינית העתיקה "שתחיו בזמנים מעניינים" מיטיבה לתאר את מציאות החיים של מסעדנים בעיר. כבר שנתיים (ויותר אם סופרים את הקורונה) שאירועים ביטחוניים ואחרים מכתיבים התנהלות כאוטית, והתארגנות אד הוק. Molam, הבר החדש של התאילנדית בהר סיני, היה אמור להיפתח באמצע יוני – ואז פרץ מבצע עם כלביא.

"המבצע התחיל בשישי בבוקר כשהיינו אמורים לפתוח בשני בערב. כל הצוות שהיה מוכן לעבודה עזב פרט לעובדים בודדים", מספר דוד הירשפלד ממנהלי המקום, ומוסיף שלמרות זאת ההכנות לא נעצרו. "נכנסנו למרתון וגייסנו מיד עובדים, עשינו כל יום הדרכות והצוות נרתם. השבעה באוקטובר נתן לכולנו מכה אבל הוא גם מה שרתם את כולנו למשימה".

הירשפלד מכיר היטב את החלל שבו מולאם התמקם, שאכלס בעבר את השישקו. לפני שניהל את "הקטן" בשוק לוינסקי והקים את בית הקפה של תום יער ואת באן מי נונג, הוא ניהל את הבר הבולגרי האהוב. הקונספט שלפיו אלכוהול תופס את מרכז הבמה לא פחות מאוכל נשמר, וזו גם הייתה נקודת המוצא לפרויקט החדש. "התחלנו מתפריט האלכוהול. חיפשנו את הבקבוקים הכי טובים שיש לכל ספק כדי לשמר את רוח הבר, ואז התחלנו לחקור מה אנחנו רוצים להגיש ליד. הבר מדבר את כל מה שאנחנו אוהבים באוכל, בשתייה ובחוויית האירוח והוא השלב הבא בהתפתחות של התאילנדית בהר סיני".

המיקסולוגית מור קורל גויסה להרכבת תפריט הקוקטיילים, ונציגים מצוות המטבח נסעו לתאילנד כדי לחפש מתכונים עתיקים ולהתוודע למסורות הקשורות בהם. מה שהחל כרשימה ובה מאה מנות הצטמצם בטעימות לתפריט שרובו מנות קטנות-בינוניות שכיף לנשנש ליד האלכוהול. לדוגמה: סשימי דג ים עדין לטבילה ברוטב נאם ג'ים ירוק חריף (82 ש"ח), קרוקט בשר לבן כבוש באורז ושום (56 ש"ח), שיפוד שכבות נתח קצבים במשרת פלפל סצ'ואן ורוטב צדפות (68 ש"ח) ונקניקיית בקר עסיסית ומתובלת מתוצרת בית בסגנון צפון-תאילנד (58 ש"ח). שני סוגי מיאנג קם – הראשון עם שרימפס על עלי בטל והשני מוסלמי עם בקר ושקדי עגל קצוצים על עיגולי רוטי – מוגשים כאשר הביס מוכן מראש (שלא כמו במקור, שבו האורח אחראי להרכבה). הסום טאם, אותו סלט פפאיה שבלעדיו אי אפשר, מוכן על פי מתכון מסורתי ובו תבלינים יבשים, חריפים פחות אבל בהחלט בועטים, "בגרסה הכי טובה היסטורית שיכולנו למצוא".

ההישענות על מתכונים אותנטיים ותבלינים בייבוא אישי, בתוספת השפעות מדרום־מזרח אסיה וסין, יוצרת גיוון מבחינת חומרי גלם וטעמים: דגים ופירות ים ונתחי בשר שונים וגם חזיר, שנוכחותו במסעדות בעיר מצטמקת והולכת. לצד המנות הקטנות-בינוניות שובצו גם מספר מנות גדולות יותר, למקרה של רעב כבד או לזלילה איטית לאורך הערב, למשל קלמרי מטוגן בתבלינים תאילנדיים (78 ש"ח), ואופ וואן סן – מחבת אטריות שעועית עם בייקון מעושן, ברבן ושרימפס (86 ש"ח), שהיא מנת שיכורים תאילנדית קלאסית. וכשלקודקודים התחשק סטייק הם הכניסו לרשימה סינטה 450 גרם על העצם מבקר מקומי בראב מתוצרת בית (190 ש"ח). מה שלא תזמינו, אל תוותרו על סלט מלפפון דפוק בריבת פלפל סצ'ואן (46 ש"ח), שמצליח להרגיע את החך בין ביס בוער אחד לשני.

העובדה שמולאם הוא קודם כל בר נשקפת בקירות עמוסי בקבוקים שנבחרו בקפידה. טעמנו כאן ויסקי צרפתי מעניין וגם בלנד סקוטי לא מוכר, שהחמיאו לטעמים החריפים-מעושנים. אבל עם כל הכבוד לתזקיקים ולרשימת היינות שהרכיב הסומלייה אביתר ברעם, הקוקטיילים הם הדבר האמיתי – רשימה מהודקת של משקאות משוקשקים שכל אחד מהם מסקרן יותר מקודמו.

MOLAM FAI, לדוגמה, הוא סום טאם בגביע – וודקה, עגבנייה, צ'ילי, בוטנים קלויים ועוד רכיבים שמביאים את טעמי הסלט האיקוני בגרסה נוזלית שמעיפה את הפוני. NAM SAI (ליקר קוקוס, קפיר ליים, למונגראס ושמן בזיל תאילנדי) שקוף וצונן ו-Rice & Yuzu חמוץ־עדין עם ארומת קלייה עדינה מכוונים לטעמים טרופיים בשעה ש-Black Bermuda (הל שחור, רום מיושן, פלרנום ולימון פרסי) נותן בראש ובחך בעוצמה. המחירים כמקובל בעיר, 52-58 ש"ח, וכל משקה מספר את הסיפור התאילנדי מכיוון אחר ומשקף מניפת טעמים נהדרת.

למרות הקשיים שליוו את פתיחתו, מולאם מסתמן כיצירה קוהרנטית ומנומקת שמצליחה להעביר את הסיפור כבר מהביס הראשון. בעיר שחסרה אלטרנטיבה אמיתית לקאב קם המשובחת, יש מקום לעוד בר שאינו מחפש לשחזר את מה שפגשתם בבנגקוק אלא ללטף את בלוטות הטעם ולייצר תרגום חכם, סקסי ומעודכן של בר אוכל תאילנדי. הרשו לעצמכם להתמסר לבעיטה של הצ'ילי, לרטבים הנושכים ולליטוף של הקוקוס, וכשרמת האלכוהול בדם עולה – גם אלנבי החפור מקבל ווייב של אי עם דקלים וים כחול.
MOLAM, הר סיני 1, שני-שבת מ-19:00,להזמנות

• אוכלים שותים
• ברים בתל אביב
• בר אוכל
• התאילנדית בהר סיני

במציאות שבה יוקר המחייה שובר שיאים, ארוחה במסעדה נעשתה תענוג יקר. לכן קל להבין מדוע נפתחים בעיר יותר ויותר ברים שאמנם לא מתפקדים כמסעדות, אבל מקדישים לאוכל תשומת לב שווה (ולפעמים אפילו עולה) על זו שמוקדשת לאלכוהול. Cue מתאים בול למשבצת: בר אוכל שגדל על ברכי הפיין דיינינג, ומאמץ ערכי מצוינות ששמורים בדרך כלל למסעדות שף.

>>קסם הדוקו: 6 אירועים שכדאי מאוד לא להחמיץ בדוקאביב 2025

"אנחנו רוצים לקחת את כל העבר שלנו במסעדות עילית ולהגיש אותו בבר סליזי במובן היפה של המילה – משוחרר, מגניב, צעיר ושמח". אומר עדן הלל מקבוצת הבעלים, שכוללת את השף בן כהן, מאיר קימיאגרוב וסער קובה. "אוכל לפרצוף ושתייה כיפית בכוסות הכי איכותיות שיכולנו למצוא. חשוב לנו שהכול ייראה מאוד טוב אבל לא גימיקי".

קיו נולד במסעדת משייה, המקום שבו הכירו השותפים זה את זה. כהן, ירושלמי במקור, שימש סו שף במסעדת הסדנא עד שעבר לתל אביב ועבד כסו שף במסעדת פרונטו. בארבע השנים האחרונות הוא ניהל את המטבח במשייה, שם פגש את הלל (מנהל הפלור) ואת קימיאגרוב, מנהל מסעדת שילה.

אחרון הגיע הגיע קובה, חבר ילדות של הלל, והבר יצא לדרך. החלל שאכלס בעבר את חומוס משוושה שופץ ממסד ועד טפחות, כולל מערכות תאורה וסאונד משוכללות, וכהן התיישב לכתוב תפריט שאינו מתחנף או מחפש להרשים (למרות שהוא בכל זאת מצליח) מדגים ובשר מקומיים וטריים, גבינות ממשקים ומחלבות קטנות ותוצרת חקלאית ללא פשרות.

כמקובל בז'אנר, המנות קטנות-בינוניות, לפעמים בגודל ביס וזהו, רק כדי ללוות את האלכוהול שלשמו התכנסנו. כבר במבט ראשון ניתן להבחין במינימליזם הנורדי-יפני שמאפיין את משייה וסנטי – הצלחת נקייה, כלומר ללא צילחות מעוצב, וכלי ההגשה מקרמיקה עוצבו במיוחד עבור המקום. במבחן הטעם ניכר שכל רכיב עובר תהליכים ארוכים כדי להגיע לביס המושלם. אויסטר עם שמן למון גראס, סלרי מוחמץ ועירית (24 ש"ח), זוג האש בראון וקוויאר שחור (62 ש"ח), ולחם מחמצת אצות קומבו, שנאפה במיוחד עבור המסעדה במאפיית "חגי והלחם", ומוגש עם חמאת שום קונפי, שמן זית, פלפל חריף וגבינה מלוחה חמה (30 ש"ח), פותחים את התפריט בהצהרת כוונות מרשימה.

ההמשך מסחרר לא פחות: דגים נאים עם סויה מיושנת, סלסת הדרים, עלים חריפים וג'ל ג'ינג'ר (92 ש"ח לצלחת קטנה/174 ש"ח לצלחת גדולה), טרטר טונהעל מח עצם וקרקר שיפון (84 ש"ח), טאקו פטריות (48 ש"ח לשתי יחידות), מוח בטמפורה עם רוטב רמולד זעפרן (62 ש"ח) ולפת בתה שחור, מיסו וחמאה חומה (46 ש"ח). שיפוד זעיר ועליו שני נתחי טורו טונה עסיסיים ברוטב חמאה חומה (98 ש"ח). אוכל שמשקף תחכום, ביטחון והבנה בחומר. אם היה לנו יותר אומץ היינו מזמינים עוד לחם ולא משאירים אף טיפת רוטב.

ההתייחסות הרצינית מגיעה עד לבר, שאוצר יותר מ-80 לייבלים של יין וקוקטיילים מקוריים. סייבורי, קוקטייל מלוח שכולל בתוכו מיסו (58 ש"ח), ו-נטשל ובו אמארו, שמן אגוזי מלך וביטר קקאו (56 ש"ח), מתחרים בתחכום עם האוכל ומשלימים אותו בצורה נהדרת. למרות שהגענו בשבוע ההרצה, המקום התמלא במהירות וכמעט כל השולחנות נתפסו. האווירה קלילה ונעימה, במיוחד בישיבה על הבר ובמרפסת בחוץ. אם בהתחלה שאלנו את עצמנו למה תל אביב צריכה עוד בר אוכל, כשיצאנו הבנו שהפרטים הקטנים עושים את ההבדל. בפעם הבאה שאתם מנסים להזמין שולחן בסנטי או משייה, מקורות ההשראה, ואין מקום, תנו לקיו צ'אנס. יש סיכוי טוב שתופתעו ותחליטו לאמץ אותו. לא במקום, רק בנוסף.
הרכבת 12, ראשון-חמישי ושבת 18:00-חצות, שישי סגור (שעות פתיחה בהרצה)

• אוכלים שותים
• בר אוכל
• משייה
• ברים בתל אביב

בתל אביב, כידוע, אין ואקום – ועל כל מקום שנסגר, נפתח מקום חדש. לפחות בינתיים. כשדלידה הוותיקה משוק לוינסקי הודיעה על הפסקת פעילות, השאלה מי ייכנס לחלל השיקה בורסת שמועות סוערת בעיר. כעת התעלומה נפתרת – קבלו את בינדאז, בר אוכל עם הרגליים בהודו והראש בתל אביב, או להפך. האנשים שחתומים על בינדאז (Bindaas, ביטוי הינדי שמבטא קוליות ושחרור) מבטאים בדיוק את המיקס הזה – המסעדנים נח וישראל יצחק, בעלי מסעדת מא פאו ההודית בנחלת בנימין, ויבגני קובל, לשעבר שף מסעדת ל'אפוק היוקרתית מבית מדרשו של שף ז'ואל רובושון, שפעלה למשך תקופה קצרה במלון הבוטיק אלקונין.

>>אוגוסט שחור וכועס: חגיגת סרטי בלאקספלויטיישן בתל אביב

איך החיבור בין הניסיון ההודי־עממי למטבח הצרפתי־עילי עובד, ימים יגידו. מבחינת היצחקים וקובל, יציר הכלאיים ההודי־ישראלי עוקב אחר טרנד עולמי. הוא דובר שפה בינלאומית ויכול היה באותה מידה להיפתח בסוהו של לונדון או במערב סידני. "המודל של בסיס אירופי עם טוויסט הודי עובד חזק מאוד היום ברחבי העולם", הם מסבירים. "החלטנו לתת לו פרשנות כחול-לבן, עם מבט לשם – קלאסיקות הודיות שנוצרות מחדש כחלק ממטבח מערבי ותל אביבי חופשי ממגבלות".

עד כאן ההצהרות, ומכאן לתפריט. כמו ברוב המסעדות והברים בעיר, רשימת המנות אינה נצמדת למסורת הראשונה־עיקרית־קינוח. במקום זאת היא מאפשר חופש פעולה ומשחק בטעמים ובדרגות חריפות. לפתיחה תוכלו להזמין לחם מחמצת שאור עם חמאת אנשובי וצ'אטני (38 ש"ח), ודוסה עם חזרת וקרם פרש, שאפשר לחזק בגרבדלקס מתוצרת בית (42-72 ש"ח), גם פאקורה עם חציל, תרד, יוגורט ותמרהינדי (62 ש"ח) ופורי דג ים (68 ש"ח).

מכאן הדרך סלולה לבחירה במנות בשר, דגים וירקות. לדוגמה: ירקות צלויים בגריל עם קרם כרובית וגבינת פניר; וכיסוני מומו עם פטריות שיטאקי בירקות; קלמרי סגול בגריל פחמים (78 ש"ח), קוקי סאן ז'אק עם קראסט קארי, קרם תירס וביסק ג'ינג'ר (82 ש"ח) וקבב בתוך קארי דגים (82 ש"ח) במחלקת הים; באגף הבשר תמצאו טרטר בקר עם איולי אנשובי וחרדל שחור (67 ש"ח), טיקה פרגית במרינדת יוגורט עם מלפפונים בגריל (65 ש"ח), צלעות טלה עטופות תערובת תבלינים הודית (85 ש"ח) ואנטריקוט עם שום קונפי וירקות (75 ש"ח ל-100 גרם).

הקינוחים מתרחקים מהודו, תודה לאל: טארט לימון, מילפיי שוקולד ופירות יער וטירמיסו, כולם אירופיים למשעי (46 ש"ח). בתפריט האלכוהול בולטים יינות קלילים ומצננים ומבעבעים בתמחור סביר יחסית למקובל בעיר, מ-45 ש"ח לכוס ומ-180 ש"ח לבקבוק (כן כן, זה סביר כיום. ואל תשוו לשלושה אירו לכוס יין ששילמתם ביוון). הקוקטיילים מפלרטטים עם מנעד טעמים חמוץ־מתוק־מתובל, למשל דיליג'נר על בסיס וויסקי ודבש; Palolem חמצמץ עם ג'ין, ברנדי והיביסקוס; ו-Arambol חמוץ מריר עם תבלינים חמים (50 ש"ח). נח יצחק, מבעלי המקום, מסביר שבשחרור מכבלי המטבח המסורתי משקפת בינדאז שלב חדש בהתפתחות האישית של המשפחה וגם של הקהל. "אנחנו לא מתיימרים להמציא שום גלגל, אלא רק שואפים להגיש מטבח טעים שמשלב בין שתי התרבויות, וגורם לכולם לעצור באמצע, לדבר ולחייך". וחיוך ואוכל טוב בהחלט יכולים לשפר את מצב העניינים, ולו לקצת.
זבולון 7, 03-6989826, שני-שבת 18:00-23:00,להזמנות

• אוכלים שותים
• בר אוכל
• אוכל הודי

בעיצומו של צונאמי ברי יין, נחמד להיזכר שיש עוד כמה דרכים לצרוך אלכוהול. "דה פקטו", אבולוציה של בר קוקטיילים, מתיישב במשבצת המקום המסקרן הבא ומציע תפריט צימוד (Pairing) אלכוהול ואוכל מקומי. בחלל מעוצב שכאילו נתפר במיוחד לקיץ 2024 תוכלו לנשום קצת בריזה ולחוש גאווה לאומית, מצרכים חיוניים בימים אלה.

>>עוד קורבן של המחדל: הפטיסרי האהובה בארץ נסגרת השבוע

"כל הקטע של דה פקטו זו העובדה שאנחנו קיימים פה, בארץ ישראל. ההתאמה נעשית בגישה הכוללת, המקומית – האלכוהול הוא גוף אחד והאוכל גוף שני, ושניהם מתחברים למהות אחת", מסביר כפיר ינין שף קבוצת NOX (אמש, גג העיר, לולי בחוף גורדון ועוד), ואנחנו עוד מנסים להבין מה זה אומר.

הלאונג' בר החדש ממוקם במלון פולי אורבן, שנמצא במרחק הליכה מהטיילת ומהים. את התפריט יצר ינין בשיתוף עם השף בפועל חי צארום (היבה, סנטה קתרינה). החיבור בין השניים נוצר במסעדת קוואטרו, שם הם עבדו יחד ונשארו חברים טובים. בעונה השישית של משחקי השף הם התחרו זה בזה, וסיפורו של צארום נגע ללב השופטים הקשוחים – ילד בן 12 שהחל להשתמש בסמים והגיע לתת משקל של 42 ק"ג. בשלב מסוים הוא התוודה בפני הוריו וביקש עזרה, ונכנס לתהליך גמילה שהציל את חייו. וכעת הוא מתחיל לבנות משהו חדש.

בתפריט האוכל שיצרו השניים יחד תמצאו קרוקט ארטישוק ירושלמי וגבינת גלי מתוצרת "המחלבה הקטנה" עם איולי מעושן, ניגירי קובנייה – דג נא, עדשים ובצל מקורמל על קובה בורגול מטוגן, שיפוד טלה בזיגוג רימונים על לחוח ועוד ביסים שמשקפים את עושר חומרי הגלם המקומיים. על תפריט האלכוהול חתום המיקסולוג זיו אדלשטיין, שמשתמש בטכניקות חדשניות ומסורתיות להכנת ורמוטים מתוצרת בית וקוקטיילים מורכבים – למשל Anavim (קוניאק קורבואזיה VS, יין מוחמץ, מרטיני אמברטו ודבש ענבים) ו-Abricot du Normandy (ברנדי פייר מגלויר VSOP, פוס דה נורמנדי, משמש, וניל). רשימת היינות המכובדת נאמנה לקונספט המקומי ומציעה כ-70 יינות ישראליים בחלוקה לאזורים.

בשעות הבוקר משנה הדה פקטו את פניו ומתמקד בבראנץ', הארוחה הכי חשובה ביום. על השולחן נערמות צלחות צבעוניות ובהן סלט ביצים וסלט ירקות שוק, דגים כבושים, קרפצ'יו שושקה, גבינות ללא הגבלה, לחמים, ריבות ומטבל זעתר דבש. בהמשך בוחר לעצמו כל אורח מנה עיקרית מתוקה או מלוחה כגון פרנץ’ טוסט בריוש ופרי העונה, סירופ סומאק, וגלידה; מקושקשת רכה על לחם מחמצת, חמאה ועשבי תיבול; אגז בנדיקט פורל; שקשוקה ירוקה; ברוסקטה אבוקדו ביצת עין וצ’ימיצ’ורי עשבים ועוד. המחיר 130 ש"ח לאדם, ברף הגבוה של הבראנצ'ים בעיר, אם כי כבר ראינו גבוהים ממנו – מה שלא מעיד על כלום ושום דבר, פרט ליוקר המחייה המתסכל בישראל.

בתפריט הערב – שבו המנות הקטנות והקוקטיילים אמורים להוליך אתכם במשעול של טעמים וארומות כחוויה, ולא כארוחה פורמלית – תשאירו עבור האוכל 31-74 ש"ח למנה. כוס יין תעלה כ-50 ש"ח בממוצע והקוקטיילים מאמירים עד 64 ש"ח. יוקר מחייה כבר אמרנו? בעתיד הקרוב מאוד, בטווח חודש-חודשיים, ייפתח במלון ספוט אוכל נוסף מקבוצת NOX, והפעם מסעדה שתציע "חוויית בילוי של קולינריה גבוהה, מוזיקת לייב ואווירת ניו יורק". וכשמחירי הכרטיסים לארה"ב שוברים שיאים וממילא אין בשביל מה לחסוך, מה נותר חוץ מלאכול ולשתות ולקוות שהחטופים ישובו הביתה במהרה.
נס ציונה 7,שלישי, רביעי, חמישי ושבת מ-19:00,בראנץ׳ ראשון-שבת 08:00-13:00,להזמנות

• אוכלים שותים
• בר קוקטיילים
• בר אוכל