1. הנה מספר שלא רואים כל יום: 365,000,000. ובעברית: שלוש מאות שישים וחמישה מיליון. זה הסכום ששלשלה עיריית תל אביב-יפו לקופתה כתוצאה מהעסקה הסיבובית האחרונה בגבעת עמל. אחד התנאים לעסקה, חשוב להזכיר לפני שממשיכים, היה פינויים של התושבים מביתם. בית המשפט קבע שהעירייה התנכלה לתושבים במקום. תגובות העירייה לפינוי היום – שקריות. אז לפני הכל: הרשויות משקרות, מתנכלות ומתעשרות מהסיפור הזה. חשוב שנבין.

2. מאות השוטרים שהתכנסו לפנות בוקר בגבעת עמל לא הגיעו לשם כדי לשמור על הסדר הטוב. הם נשלחו לשם בידי טייקון. יצחק תשובה בחר להפעיל את צו הפינוי שהיה בידו והמשטרה הוזנקה לפעולה. לאורך העשור האחרון גייס תשובה פורשי משטרה רבים לטובת עסקיו, והבוקר אפשר היה לראות את חיים פנחס, בעבר ראש הימ"ר בתל אביב, מפקח על הפינוי מטעם הטייקון, מתעמת עם התושבים ומלווה את המשטרה בשטח. גם את זה חשוב להבין.

3. אחרי שהבנו את שתי הנקודות הקודמות – ומדובר בעובדות בלתי ניתנות לערעור, במקרה שמישהו מנסה להתווכח איתכם על זה בטוויטר – צריך לומר בפשטות: הפינוי הזה היום הוא כתם מכוער בתולדות תל אביב שדבר כבר לא ימחה. הוא גם כתם שלא יוסר ממורשתו של ראש העיר רון חולדאי. החל מהיום, עובדתית, תל אביב היא עיר שבה העשירים מגרשים את העניים והעירייה והמשטרה מוחאות להם כפיים וגוזרות קופון. כל תל אביבי צריך להקיא מזה בזמנו הפנוי, על עצמו אם אפשר.

4. לא הייתה שום סיבה שזה יסתיים כך. למדינת ישראל ולעיריית תל אביב-יפו היו יותר מ-70 שנה להגיע להסדר הוגן עם תושבי גבעת עמל. לא רק פיצויים נדיבים מאוד, אלא גם יחס חומל, התחשבות ואנושיות. לא הייתה שום סיבה להתעמר בהם, בילדיהם ובנכדיהם. התושבים הסכימו להתפנות, הכסף לפיצויים אושר, רק העברתו נתקלה בקושי. אפשר היה לתת לזה עוד חודש. הבוקר, אחרי הפינוי, שברו פועלי קבלן מטעמו של תשובה את החלונות בבתיהם של המפונים והחריבו אותם מבפנים, כדי שלא יוכלו לשוב אליהם הלילה. זהו פרצופו האכזרי של ההון-שלטון. האכזריות היא ערך בפני עצמו.

5. תחושת הגועל העמוקה מפינוי גבעת עמל מלווה אותנו עוד מהפינוי של 2014, והאמת העגומה היא שרובנו עשינו מעט מדי כדי לשנות משהו. לא עמדנו שם בסולידריות, לא דרשנו מנציגינו בעירייה למנוע פינויים נוספים, לא הצפנו את הנושא מספיק בתקשורת. רק קומץ פעילי שמאל ואקטיביסטים המשיכו להיאבק ולעמוד לצד התושבים, חברות הכנסת גבי לסקי ונעמה לזימי פעלו למענם מרגע שנכנסו לכנסת וכמעט הצליחו למנוע את הפינוי האלים היום. אבל אין מה להתנחם בחמלה השמאלנית הזאת. היא רק מדגישה את האימפוטנציה של כולנו.

6. זה בדיוק הרגע לחשבון נפש. העובדה שעיריית תל אביב-יפו העשירה והחזקה איפשרה לסיטואציה להגיע אל הנקודה הזו היא כישלון איום גם מבחינה מוסרית וגם מבחינה ניהולית. הקטנת הראש המתמדת של העירייה והצמצום-מרצון של מרחב התמרון שלה בזירת הדיור והבנייה, לאורך העשורים האחרונים, הפכה קומץ קטן של טייקונים לאנשים עשירים עוד יותר ודרסה על הדרך אלפי תושבים בשכונות. היום הושלם המהלך. היום נוסדה על חורבות גבעת עמל ב' אותה "עיר לעשירים בלבד" שרבים מזהירים מפניה לאורך אותם עשורים, עיר שאין בה מקום לאנשים כמו לבנה רצאבי, אחרונת המפונות, אישה מבוגרת עם הליכון שהובסה בידי אלף שוטרים. תל אביב החדשה.

>> בוידיאו: לבנה רצאבי, המפונה האחרונה מגבעת עמל ב', מספרת על הרגעים האחרונים בביתה

7. הסיפור העגום של גבעת עמל ב' הוא המורשת העתידית של תל אביב, סיפור של כסף גדול שדורס הכל על רקע אפס סולידריות אזרחית. עיר המגדלים שמזנקת לשמיים סביבנו, יחד עם מחירי הדיור ושוק השכירות הפסיכוטי, נבנית על חורבותיהן של כל הבטחות העבר של תל אביב לתושביה. את מה שהמשטרה מתרגלת כאן כמיליציה חמושה בשירות טייקון אחד, היא תוכל לעשות אחר כך גם בשירות טייקון אחר. המשטרה גם הרהיבה לחסום עיתונאים וצלמים מלתעד מקרוב את פינוי השכונה, בחוסר סמכות כמובן, ואחר כך הפיצה טענה שקרית כאילו המפונים עצמם ביקשו להרחיק את התקשורת (טענה המוכחשת בוידיאו כאן למעלה). עכשיו זה רק בגבעת עמל – בקרוב אצלכם (דוברות משטרת ישראל בתגובה: "משטרת ישראל איפשרה לאורך כל היום לכלל אמצעי התקשורת בסיקור האירוע, לרבות תגבור מערך הדוברים שסייעו לכתבים והצלמים כולל אישורי כניסה מיוחדים למתחם")

8. שכל אחד יספר לעצמו מה שעוזר לו לישון טוב בלילה. בעירייה יספרו לעצמם שהם דווקא ניסו ורצו ועשו. הטוקבקיסטים יספרו לעצמם שזה מורכב וההם בכלל פולשים ושזה דור ג' ושהכל סבבה בעצם. אנחנו נספר לעצמנו שתל אביב דווקא ממש בסדר, בעיקר יחסית לערים אחרות בישראל, ושאין כאן שחיתות ממסדית ומוניציפאלית. כי השחיתות של גבעת עמל היא שחיתות חוקית והחוק לצידה. אף אחד לא רימה, הונה או ביצע עבירה כלשהי. הכל לג'יט. למה בכלל להסתבך עם הנושא? הרבה יותר קל לקונן על ההייטקיסטים שכובשים את העיר ועל סאפ ועל וולט. אנחנו אלופים בזה. אנחנו המצאנו את זה.

9. ובסופו של היום העגום הזה בתולדות העיר יש לנו עוד הוכחה לכך שאין דבר כזה "מדינת תל אביב". אם הייתה מדינה כזאת היא הייתה מוצאת לגבעת עמל פתרון אנושי וצודק יותר. המשטרה של אותה "מדינת תל אביב" לא הייתה מונעת באלימות מצלמים ועיתונאים לעשות את עבודתם. אבל האמת היא שתל אביב היא ישראלית להכאיב. והדגש היום היה על להכאיב.

• הבועה
• ❤ תל אביב
• גבעת עמל
• עיריית תל אביב

השבוע, כמו בכל חודש, התקיימה ישיבת מועצת העיר בבניין עיריית תל-אביב-יפו. אבל הפעם התפתחות מסוכנת: הקהל שבא לנכוח בישיבה ולשבת ביציע האורחים עבר סלקציה פוליטית. אנשיו של ראש העירייה זכו לשבת כקהל, ואילו תושבים מודאגים שהגיעו לתמוך דווקא בחברי המועצה מהאופוזיציה – נבלמו בידי המאבטחים ונשארו מחוץ לבניין.

מי היה הקהל שנשאר בחוץ? הגענו כמה עשרות תושבים משכונות שונות לישיבת מועצת העיר, כדי לתמוך בחברת המועצה שולה קשת, שביקשה להעלות בישיבה את מחדל התחנה המרכזית החדשה בדרום תל-אביב ואת הצורך הדחוף לפנות אותה.

כשבאנו להיכנס לישיבה גילינו להפתעתנו שלא מכניסים קהל. מסתבר שבעירייה זה נראה להם הגיוני שישיבת מועצת עיר תתנהל בלי שלתושבים יש אפשרות לשבת ביציע האורחים, מאחורי מחיצת זכוכית, ולעקוב בעיניהם אחרי הדיון. אמנם יש שידור לייב בפייסבוק של העירייה, אבל יש חשיבות לכך שחברי מועצת העיר נאלצים להסתכל לתושבים בעיניים מקרוב, ולדעת שעיני הציבור בוחנות היטב את הדברים שהם אומרים בישיבה ואת האופן בו הם מצביעים בהצבעות השונות.

המאבטחים אמרו לנו: "זה בגלל הקורונה". על פניו זו תשובה הגיונית. הקורונה היא מגיפה מסוכנת, וחשוב לנקוט במגבלות כדי לשמור על בריאות הציבור. אבל המגבלות צריכות להיות סבירות, כאלה שמאזנות בין שמירה על בריאותם של האנשים לבין עקרון הפומביות לפיו יש חשיבות בנוכחות קהל בישיבת מועצת עיר שאמורה להתנהל בדלתיים פתוחות. אם יש 100 כיסאות ביציע האורחים, למה אי אפשר להכניס 50 איש בלבד, עם תו ירוק, שיעטו מסיכות וישבו במרחק אחד מהשני? ואם יש 50 כיסאות ביציע האורחים, למה אי אפשר להכניס 20 איש? ואם יש 10 כיסאות, אי אפשר להכניס אדם אחד בלבד?

מסתבר שלא. קצין הביטחון של העירייה אמר שיש הנחייה של היועץ המשפטי של העירייה, לא לאפשר כניסה אפילו לא של אדם אחד בלבד ליציע האורחים באולם המועצה. כך מתנהלת ממלכת חולדאי: 0 קהל, 0 תושבים, 0 שקיפות.

"אסור להכניס אורחים לעירייה", אמרו לנו המאבטחים. אבל אנחנו לא אורחים. אנחנו בעלי הבית. אנחנו תושבי תל-אביב-יפו, וזו העירייה שלנו וזו ישיבה של מועצת העיר שאנחנו בחרנו בה. אפילו בתקופת הקורונה מתנהלות ישיבות של מועצת עיר במקומות שונים בארץ בנוכחות קהל שיושב פיזית באולם. ואפילו בכנסת, ביציע האורחים, יושבים אזרחים ומשקיפים בעצמם על הנעשה (למרות שהכל משודר בערוץ הכנסת, וכל אחד יכול לצפות גם מהבית).

כשראו המאבטחים והקב"ט של העירייה שאנחנו מתעקשים, הם התחילו להתמקח: הוצע לנו להיכנס פנימה לבניין, לחדר בקומת הקרקע, ושם לצפות בשידור וידאו של הישיבה מעל מסך טלוויזיה. כמובן שלא הסכמנו. באנו לראות את ישיבת המועצה, באולם בו היא מתקיימת, ולא נסתפק בפחות.

ואז, הגיעה פליטת פה של אחד מאנשי האבטחה: לא מכניסים קהל? מסתבר שדווקא כן. יועצים ומקורבים של ראש העירייה הורשו לשבת ביציע האורחים ולהשקיף על הדיון. האם יש כאן עניין של בריאות הציבור? או אולי פשוט רצון של ראש העיריה רון חולדאי לסלק תושבים שמפריעים לו בעיניים?מקוממת גם העובדה שראש העירייה נתלה בקורונה כדי לתרץ את ההתנהלות האנטי-דמוקרטית שלו. סוג כזה של תמרונים מלוכלכים – שברור שמשתמשים בנימוקי קורונה כאמתלה כדי להחליק צעדים שחולדאי מפנטז עליהם כבר שנים – שוחק את אמון הציבור במסוכנות המחלה, וגורם לאנשים לזלזל בהנחיות ("אל תשים מסיכה, זה הכל שקרים פוליטיים").

ואמנם, ישיבות מועצת עיר במחשכים, בלי קהל ובלי ביקורת של הציבור, זו פנטזיה ארוכת-שנים של חולדאי. מי שבאמת חרד לשלום הציבור ודואג מהתפשטות מגיפת הקורונה (שהיא אמיתית ומסוכנת, ואין להקל בה ראש), אסור שישתמש בה כתירוץ כדי לכסות על צעדים אנטי-דמוקרטיים. שהרי התוצאה של התנהלות כזו היא פגיעה בבריאות של אנשים וזה פשוט דבר לא אחראי לעשות.

אם ראש העירייה מודאג באמת מבריאות הציבור, הוא מוזמן להגיד ליועציו ולמקורביו לפנות את יציע האורחים, ולאפשר לקהל התושבים לשבת שם גם כן. לחלופין, להעביר את ישיבות מועצת העיר לאולם גדול יותר (למשל, מרכז ענב, הנמצא בסמוך לבניין העירייה, ושבו התקיימו כבר ישיבות מועצת עיר בעבר), כדי שלא לפגוע בפומביות הישיבה שאמורה להתנהל בדלתיים פתוחות.

כשהסתיימה ישיבת מועצת העיר, היועץ המשפטי של העירייה, עו"ד עוזי סלמן, יצא החוצה מהבניין. התעמתנו איתו על כך שהוציא הנחייה האוסרת כניסה של קהל לישיבת המועצה. זה מה שהיה לו להגיד:

ככה מנסים לנהל עניינים בממלכת חולדאי. אבל אנחנו? לא נסכים לקבל רמיסה של הדמוקרטיה העירונית. לא נסוגים ולא מוותרים. אפילו לא בסנטימטר.

אורי וולטמן הוא חבר הנהגת תנועת "עומדים ביחד نقف معًا"

איתן שוורץ, ראש מינהל תקשורת ושיווק בעיריית תל אביב-יפו, מסר בתגובה:"אורי אחי – סיריוסלי? ישיבות המועצה מועברות בפייסבוק וכל פיפס שנאמר שם משודר לציבור בלייב. לנוכח עליית התחלואה נאלצנו למצער להעביר את העירייה שוב למוד קורונה: עבודה בקפסולות, צמצום דרסטי של פגישות פרונטליות והפחתה למינימום של אנשים שמורשים להיכנס לבניין. כשגל התחלואה ידעך יוכל כל מי שירצה לחזור ולצפות בישיבות המועצה מתוך הבניין כפי שהיה תמיד. עד אז, רק נבחרי ציבור יוכלו להשתתף פיסית בישיבות, לצד מספר בעלי תפקידים שנוכחותם נדרשת לצורך קיום הישיבות. זה שאתה דוחף מצלמה לאחד מהם ומלווה את הפעולה בטור שטנה מתלהם לא הופך אותך לצודק או דמוקרט גדול, אלא סתם אדם גס רוח".

• הבועה
• עיריית תל אביב
• רון חולדאי
• טור דעה
• גבעת עמל
• תחנה מרכזית תל אביב
• מועצת העיר

פעילים ותיקים ותושבי גבעת עמל יתייצבו היום (א') ב-20:00 בשכונה במה שאולי תהיה ההפגנה האחרונה שלהם נגד פינוי התושבים. אם זו אכן תהיה ההפגנה האחרונה, היא תחתום מאבק של עשרות שנים על אחת מקרקעות המריבה העתיקות בעיר. צווי הפינוי ל-15 המשפחות האחרונות שעדיין מתגוררות בשכונה מיועדים להתממש החודש בין התאריכים ה-10 ל-17. בהנחה שזה אכן סוף פסוק, ולא ירשמו עד אז תהפוכות דרמטיות – המשפחות יפונו עם פיצויים מופחתים ולא כפי שקיוו – והקרקע תעבור לשליטת קבוצת הנדל"ן של האחים חג'ג'.

סיפורה של גבעת עמל מתחיל ב-1948 כשהמדינה עודדה 120 מתיישבים לבסס נוכחות יהודית על חורבותיו של הכפר הערבי ג׳מאסין. התושבים שחיו לפני כן בנווה צדק נשלחו ליישב את השטח. מצבם המשפטי של צאצאיהם, המתגוררים כיום על חמש הנחלות האחרונות בגבעה, מעולם לא הוסדר על ידי המדינה והעירייה. ההתיישבות, כמו התושבים שאכלסו אותה, פשוט התגלגלה. עם השנים המדינה והעירייה סירבו להסדיר את מעמדן של המשפחות והתושבים מצאו את עצמם במצב בלתי אפשרי: לקבל אישורים והסדרים לא ניתן. להתפנות – משמעותו ללכת בלי כלום.

ב-1961 העבירה המדינה והעירייה את הבעלות על השטח ליזמים פרטיים. ההבטחה לתושבים אז כללה התחייבות להעניק להם דירה או פיצוי שווה ערך בפרויקטים שיקומו על הקרקע שתפונה. התושבים נלחמו בהחלטה, מלחמה שגבתה מהם את מעמדם החוקי: הם הוגדרו כפולשים ובמשך עשרות שנים סירבה העירייה להעניק להם שירותים עירוניים בסיסיים כמו פינוי אשפה. בדיון שהתנהל בבית המשפט המחוזי ב-2020 קבעה השופטת מיכל אגמון-גונן כי "המדינה והעירייה מנעו ניסיונות להסדרה והכרה בזכויותיהם של התושבים על הקרקע". בין השנים 1987-2020 הבעלות על הקרקע הייתה בידי חברת 'אלעד' השייכת ליצחק תשובה. לפני כחודשיים קבוצת תשובה והעירייה מכרו את זכויותיהם בפרויקט לאחים חג׳ג׳ תמורת 365 מיליון שקלים.

בין לבין, ב-2014, פינתה המשטרה כ-80 משפחות מעשרים נחלות בשטח הגבעה. התושבים הנותרים עתרו לבית המשפט וסכנת הפינוי למשפחות הושהתה שוב עד 2020. כעת הם שוב ניצבים בפני פינוי, שכאמור אמור להתרחש בהמשך החודש. "היזם כבר קיבל מהעירייה את הכל, הוא כבר יכול לפנות בלי בעיה", אומרת לנו ח"כ נעמה לזימי ממפלגת העבודה, שנלחמת עבור תושבי גבעת עמל כבר שבע שנים. "אנחנו מנסים לדחות את הפינויים אבל זה לא סביר. כשהייתי שם בחמישי שעבר עלה לי הרעיון לדאוג שהתושבים יקבלו פיצויים נוספים לאלו שבית המשפט קבע שיוגדרו בחוק ההסדרים״.

המחלוקת העיקרית של התושבים עם בית המשפט, העירייה והמדינה היא סוגיית הפיצוי: ביולי 2018 עיגן בית המשפט את הפינוי בפסיקה – אך גם קבע במפורש כי המשפחות אינן פולשות ומגיע להן פיצוי הולם. הסכום הראשוני שנקבע היה 34 מיליון שקלים – סכום שלאחר מכן הוגדל בערעור ל-42 מיליון. מדובר, סך הכל, בפיצוי של כשלושה מיליון לכל מה שבית המשפט הגדיר 'משק בית', אך תושבי גבעת עמל טוענים לאורך כל הדרך שמשק הבית המדובר מכיל שלושה בתי אב שישבו על הנחלה הכפרית ההיסטורית. כלומר, הפיצוי אמור להתחלק בין שלוש המשפחות – כ-750,000 ש"ח לכל משפחה עבור פינוי הבית.

"המדינה שלחה אותם לשם, זאת אחריותה ולגמרי לגיטימי לבקש פיצוי נוסף", מוסיפה ח"כ לזימי. "צריך להבין שהמדינה הוציאה אותם מנווה צדק, קראה להם חלוצים והתנערה מהם. אם הם לא היו נענים לקריאת המדינה הם היו מיליונרים היום ואני מאוד שמחה שהסיעה נרתמה לעניין. עכשיו סיעות אחרות צריכות להירתם ולדרוש את זה כדי שזה יעבור. זה לא יהיה תיקון לעוול העצום שהתושבים חוו – אבל זה יהיה משהו".

את חושבת שפיצוי נוסף בחוק ההסדרים זה משהו שיכול לעבור?
לזימי צוחקת, "אני קצת אופטימית וקצת מפחדת להיות אופטימית" היא אומרת.
ההפגנה מאורגנת על ידי "גבעת עמל נלחמים על הבית", שוברות קירות" ו"לא נחמדים-לא נחמדות", בשיתוף עם פעילי העבודה.לפרטים נוספים

• הבועה
• עיריית תל אביב
• נווה צדק
• גבעת עמל

• Facebook
• Twitter
• Email

שי כהן, פעיל חברתי ומזכיר ארגון כוח לעובדים, ביקש לחגוג את יום הולדתו עם אוהלים ומחצלות על השדרה ברוטשילד, כמו בימי מחאת האוהלים העליזה."בעוד שבוע אני בן ארבעים ואין לי דירה", קרא לאירוע שפתח בפייסבוק, ותוכנן במקור לכמה עשרות חברים בלבד. האירוע הפך ויראלי, עם למעלה מ-200 איש מאשרי הגעה. בפועל, הגיעו לאירוע כמאה איש, שהקימו בשדרה מאהל קטן שכלל 20 אוהלים ומספר שלטים. הנוכחים ניצלו את תשומת הלב התקשורתית הרבה כדי להעלות לסדר היום את מצוקת הדיור וכן את מצבם הקשה של תושבי גבעת עמל ב' בצפון תל אביב, שפונו ויפונו מבתיהם לצורך הקמת מגדלי יוקרה.

בדף האירוע כותב כהן "אז אני כאן ככה פתאום בן 40, יש לי משפחה מקסימה, המון טוב בחיים ועדיין, ב 16 לחודש אני מוזמן לשבועיים מילואים, הכל יקר מדי ולקנות דירה באזור בו אני חי ופועל עדיין נראה חלום רחוק. כולנו עדיין עובדים קשה מדי ומרוויחים פחות. כולנו זקוקים באמת למהפך בדרך החשיבה והמדיניות הכלכלית והחברתית, אז מתנת יום ההולדת שאני מבקש מכם השנה היא לקחת מחצלת ואוהל ולבוא, לפחות לערב אחד בו אני מבטיח שגם נצחק ונשתה יחד, אבל גם נצעק ונזכיר מי אנחנו ומה אנחנו דורשים".

בשיחה טרום יום ההולדת סיפר כהן כי הרעיון לחגוג כך עלה מתוך שיחה עם החברים והמשפחה ששאלו כיצד הוא רוצה לחגוג את יום ההולדת העגול "השתתפתי בהרבה מחאות בעבר, גם בהתעוררות המבורכת של 2011, וזו התמה שבחרתי כדי לחגוג".

האירוע מתקיים כמובן בצל הבחירות ודו"ח מבקר המדינה הצפוי על מצב הדיור, ובנושא זה יש לכהן אג'נדה מגובשת: "אנחנו נמצאים בקצה של תהליך שהוא לא מחדל או טעות אלא מדיניות שמשרתתת את האינטרסים של השולטים בבנקים ובחברות הבניה (שזה בעצם אותם אנשים). המחירים שהגיעו באזורי הביקוש לרמות לא שפויות נובעים משילוב של אינטרסים של קבוצה קטנה. יש עכשיו מפלגות שמבקשות את האמון שלנו – כל אחת מהן היתה צריכה להציג תוכנית מלאה לפתרון בעית הדיור. השלטון צריך להבין שיש עונש כשהאינטרסים של הקבוצות הקטנות ושל שאר הציבור לא מאוזנים. לציבור יש יכולת למשוך את שיתוף הפעולה ולא לאפשר את הסדר הקיים".

עיריית תל אביב מסרה בתגובה כי "עיריית תל אביב-יפו והעומד בראשה רואים חשיבות רבה בשימוש במרחב הציבורי לצורך הפגנה, מחאה וחשיפת מגוון הדעות הקיימות בחברה הדמוקרטית. עם זאת, חשוב להבין שהמרחב הציבורי נועד לשימוש הציבור הרחב, וניהולו לטובת הכלל מחייב עריכת איזונים בין חופש הביטוח לבין זכויות אחרות. מחאת האוהלים הנוכחית נעשתה בתיאום עם העירייה, על שטח וזמן מוגבל".

• תל אביב
• מחאה
• גבעת עמל
• דיור
• שי כהן
• עירוני
• שדרות רוטשילד

• Facebook
• Twitter
• Email

חצי שעה. זה הזמן, פחות או יותר, שנדרש השבוע למשטרת ישראל לפנות שמונה משפחות נוספות מגבעת עמל, שם עומדים לקום ארבעה מגדלי יוקרה בנוסח מתחםYoo שמעבר לכביש. 75 אחוז מהשטח של גבעת עמל מצוי בבעלות יצחק תשובה, והיתר שייך לעיריית תל אביב ולמשפחת כוזהינוף. לפני שבועיים חשף עיתון “הארץ" את התרגיל שערכה העירייה כדי לא ללכלך את הידיים בפינוי התושבים. על פי ההסכם מול תשובה כל פינוי התושבים הוא באחריותו, ורק כשהוא יסתיים תקבל חברת אלעד מגורים שבבעלותו אישורי בנייה. כך תקבל העירייה לרשותה את השטח נקי מתושבים, ותשובה יחטוף את האש הציבורית.

אם מישהו שמע את קולם של חברי מועצת העיר ממרצ, עיר לכולנו או רוב העיר בנושא – הוא מוזמן לפנות למדור. כשהעירייה מסלקת אנשים מהבית, לכו תחפשו את הנציגים שלכם. מי שכן לוקחת חלק פעיל במאבק למען גבעת עמל היא שלי דביר, שבחרה לא להיכנס עם עיר לכולנו לקואליציה העירונית. בזמנו ביקרתי את דביר על שהתפלגה מעיר לכולנו, אבל בדיעבד טעיתי, ואת העבודה שלה מרגישים יותר מעשרה חברי קואליציה. דביר הייתה גם בין מובילי ההתנגדות לעסקת הדולפינריום המפוקפקת בין העירייה ליוסף בוכמן, וגם על הניצחון שנרשם שם לאחרונה מגיעים לה שבחים.

בגבעת עמל לא היו השבוע ניצחונות וכנראה גם לא יהיו. הקרקע פשוט שווה יותר מדי כסף. הסיפור הזה הוא קיצור תולדות המדינה על רגל אחת: תושבי הכפר הפלסטיני שהיו שם סולקו במלחמת העצמאות ולא הורשו לחזור, במקומם יושבו משפחות מדרום תל אביב שנמלטו מהקרבות ביפו. בניגוד לנוהג בכל מקום אחר במדינה, אותם תושבים לא קיבלו את הקרקע לבעלותם אחרי המלחמה, וזו התגלגלה לידי בנק הפועלים (שהיה אז בבעלות ההסתדרות), ומשם לטייקונים דנקנר ותשובה. גירוש, הלאמה, הפרטה ועוד גירוש – ובסוף יש טייקון שרושם שורת רווח מופרכת ושליחי ציבור כמו רון חולדאי שפועלים יד ביד איתו.

את השיטה הזו אי אפשר לנצח מתוך ההיגיון שלה. גם אם תשובה רכש את הקרקע באופן חוקי, זה החוק שצריך להשתנות (מה שנכון גם לזכויות שלו על מאגרי הגז). ואם יוסף בוכמן הזניח את הדולפינריום במשך עשורים כדי לסחוט מיליארדים מהעירייה, הגיע הזמן להפקיע את זכויותיו במתחם.

המערכת לא יכולה להמשיך לשרת, בשם החוק, שכבה צרה שצברה עושר דמיוני ורוצה כעת להכפיל או לשלש אותו, אף שגם אם תשובה ובוכמן יחיו עוד 200 שנה הם לא יצליחו לבזבז את המיליארדים האלו. זכויות הטייקונים אינן מעניינות אותי, תושבי גבעת עמל חשובים יותר. “השיח הכלכלי הפך אלים ומוקצן", התלוננה נגידת בנק ישראל קרנית פלוג לפני השבוע. קשקוש. זו המציאות הישראלית שהפכה אלימה וקיצונית. אנשים הושלכו מביתם בשביל להפוך מישהו אחר למולטי מיליארדר. זו האלימות. זו הקיצוניות. תעצרו אותה, ותראו שגם השיח יהפוך נעים יותר.

• אנשים
• טורים אישיים ובלוגים
• נועם שיזף
• גבעת עמל