• Facebook
• Twitter
• Email

ספוילרים לפרק 1 בעונה 8 לפניכם – הקריאה על אחריותכם בלבד

התעסקנו בזוטות כמו חלליות, אירוויזיון או בחירות. הדחקנו, סבלנו, חיכינו בשקט. לא עוד. הם כאן, משחקי הכס חזרו.

הפרק מתחיל בחיבוק חם כלפי צופי הסדרה המסורים. הכוכבים הגדולים מתכנסים לטירה חורפית, כמו ציטוט של פרק פתיחת הסדרה, אז כשהדרומיים נדדו לצפון וביקשו מנד להפוך ליד המלך. שוב אריה מתחבאת, לורד האחוזה מתנהג בנימוס וליידי סטארק מגלגלת עיניים עד שבראן, הילד המילניאל של כולנו, מפסיק את הקשקושים האלה. אין לנו זמן. המתים מהלכים ויש לנו רק שישה פרקים.

בניגוד לעונות קודמות אין צורך באקספוזיציות מעייפות או הצגת דמויות-נבל חדשות שבאות מעיר שלפני כן לא ידענו בכלל על קיומה והנה מתברר שכל הזמן הזה הייתה חלק מהותי מהעלילה. כולם כאן. הסדרה תמיד בנתה על כך שצופיה ידעו מה קורה בעולם שמחוץ למה שמגולם בפרקים (באקדמית זה נקרא הצופה המיודע), אבל גם ההפך נכון. פתאום דווקא הסדרה מתייחסת לתגובות הצופים. יש לנו שני אזכורים לכך שסנסה, בניגוד לדעת המעריצים, לא כזאת טיפשה (רמז לבאות?) ועדכון לגבי מצבו של אד שירן, שהתארח בעונה הקודמת (נשרף למוות). וכמובן, הציטוט העצמי הגדול ביותר: סצנת סקס חסרת כל צורך עלילתי.

שלב ההנהונים, שלא לומר האוננות העצמית, מסתיים מהר. בפרק הקודם הצפון התאחד למפלגת מרכז אחת גדולה, למרות חילוקי הדעות וחוסר הבהירות לגבי המבנה הארגוני. הוקמה ממשלת אחדות עם הדרום, אבל זו לא שרדה את המעבר לעונה החדשה, מה שמבטל את הצידוק העלילתי של כל שלושת הפרקים האחרונים של העונה הקודמת, עוד מסורת של הסדרה. טיריון טוען שהם בדרך, מה שמעלה את השאלה – אחי, כשהמשכת בניווט לא שמת לב שהם לא איתך?

בינתיים בבירה, סרסי מקבלת צבא של עשרות אלפי שכירי חרב ופאק בוי שרוצה מה שכל פאק בוי רוצה – לעבר את המלכה. כנראה לא ראה את העונות הקודמות כי הוא חושב שיש לו סיכוי מולה. ובחזרה לשטח הכינוס של המילואימניקים שכן הגיעו, לא נותנים לנו ליהנות מהדר המלחמה. נשאלות שאלות קטנוניות ולוגיסטיות כמו מי יאכיל את כל החיילים, מה דרקונים בכלל אוכלים, ומה קרה למלך בצפון אותו אהבנו כמלכנו שלנו. למה הוא ירד למקום השני ברשימה? נשאלת השאלה – חברים, אתם לא יודעים שעוד שני פרקים יהרגו את כולכם? יש מצב שאתם משהים את ההפיכה לאחרי האפוקליפסה?

מערכת יחסים רומנטית נוספת היא האיחוד של ג'ון סנואו וחאליסי, שמפגינים את סיפור האהבה הכי אפתי והכי פחות אמין בהיסטוריה של הטלוויזיה. אפס חרמנות, מאה אחוז ייסורים. מה הפלא שרוצים לחתן ביניהם, אם כבר אין להבה לפחות שישיגו מזה הטבות מהמדינה. לקראת סוף הפרק סאם, חתן פרס הדמות החמודה, מוכיח שהוא עוד יותר מתוק כשהוא כועס. מתברר שהוא לא ידע שבמלחמה נהרגים גם עשירים, ספציפית אביו ואחיו.

בעודו מריח כמו חרדות נעורים הוא מספר לג'ון שלג את מה שכולנו כבר יודעים לפחות חמש עונות – הוא הוא היורש האמיתי של שבע הממלכות. מה שמכניס אותו לשאלה חוקתית האם הערכים שספג מבית אבא מבוססים על שקר? האם עכשיו עליו לקרוא תיגר על המלכה רק כי טכנית בספר החוקים של המשחק זה אמור להיות התור שלו? ובכלל, כל הכבוד והטכניות הזאת מעייפת נורא כי יש פאקינג זומבים.

הפרק מסתיים בכך שאנחנו מגלים שלא רק שצבא המתים בדרך לרצוח ואז להקים לתחייה את כולם, אלא שהם גם מאוד טובים בארטס אנד קראפטס. לורד 'אני חושב שאני יודע יותר טוב מכולם אפילו שאני בן 13' מבותר לחלקים ואנחנו יודעים שהרע מכול עוד לפנינו. המלחמה בדרך.

ניקוד

ספירת גופות:ילד קטן שלא ידענו על קיומו בעבר ולא נחשוב עליו שוב לעולם.
מד החזה מול צורך עלילתי:שלוש פרוצות ואפס הקשר.
רגע השיא:כולם מתחבקים כל הזמן. משפחה זה חשוב.
רגע השפל:סאם בוכה כי מלחמה היא גיהנום.

ציון לפרק:4 דרקונים מתוך 5 – ההתרגשות אמנם הייתה רבה, אבל לא מספיק סקס ואלימות.
תחזית לפרק הבא:מישהו הולך לבגוד במישהו. אני מרגיש את זה.

"משחקי הכס" עונה 8, החל משני (15.4) 04:00 ו־22:00 ב־yes EDGE; ב־HOT HBO ו־HOT VOD; ובסלקום TV

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיהשל Time Out, "מה רואים היום?"

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון|להורדה לאנדרואיד

• משחקי הכס - עונה 8
• תרבות
• המסך
• משחקי הכס
• גו ווסטרוז
• ג'ון סנואו

• Facebook
• Twitter
• Email

"משחקי הכס" היא הסדרה הגדולה ביותר בטלוויזיה. מעולם, בתולדות המדיום, לא הושקע כל כך הרבה כסף, ולא הורמה הפקה בסדר גודל כזה שנועדה למסך הקטן. אבל זה לא רק הכסף. אפשר לשפוך הרבה כסף על הפקה ועדיין להיראות רע (לצורך דוגמה, בקרו בסינמה סיטי הקרוב לביתכם). ההפקה של "משחקי הכס" היא לא רק גדולה אלא משובחת. סצינות הקרב בעונה האחרונה היו מדהימות באופן שבו שילבו אפקטים ממוחשבים ופרקטיים; הלוקיישנים היו יפהפיים באופן בלתי סביר; הדרקונים בסדרה הם מהחיות הבדיוניות האמינות ביותר שהוצגו על מסך אי פעם; הפירוט הבלתי מתפשר של הסדרה בכל דבר, מהתפאורה ועד התלבושות, כולל פרטים קטנים שרק צופים אובססיביים וחדי עין יבחינו בהם (עם תחילת שלטונה, סרסיי החליפה את הכוכב בעל שבעת החודים שבחלון בחדר הכס באריה של לאניסטר, מבלי שההשקעה הזאת תוכר במילה אחת של דיאלוג).

ומעבר לכל זה, מעולם לא הייתה סדרה שנכתב עליה כל כך הרבה. ניתוחים, פירושים, פרשנויות, רמזים, תאוריות – יש תעשיה שלמה של כתיבה שמתפרנסת מ"משחקי הכס". ובעידן של נטפליקס, של סדרות שיוצאות ישר לבינג', העובדה שהסדרה הזאת גוררת דיונים עצומים בכל מדיה אפשרית בכל שבוע מחדש היא חד-פעמית לגמרי.

כמו כן, "משחקי הכס" היא, נכון לעכשיו, סדרה שכתובה די רע.

תלונות על הכתיבה ב"משחקי הכס" הן לא דבר חדש, וגם בעונות הקודמות היו כאלה, אבל בעונה הזאת זה היה דבר שאי אפשר להתעלם ממנו, להתייחס אליו כאל תופעה זמנית או לפטור אותו כניטפוקים של מעריצים אובססיביים. העלילה הראשית, זאת שכל הסדרה מבוססת עליה, התבססה בשלושת הפרקים האחרונים על תכנית שהייתה – הבה נאמר זאת יחדיו – אידיוטית. מהרגע שבו טיריון אמר "בואו נלך צפונה ונחטוף זומבי" בפרק 5, ומשום מה כל הדמויות האחרות התייחסו לזה ברצינות, ועד שאותו זומבי מוצג לראווה בפרק 7, הרבה דמויות ראשיות סיכנו את עצמן ואת שלום העולם בשביל הרעיון המטופש הזה שלא יועיל בכלום, שבסופו של דבר התברר – למרבה ההפתעה – כרעיון מטופש שלא הועיל בכלום. העלילה הזאת חייבה שוב ושוב דמויות שאנחנו מכירים מזה שש שנים להתנהג בניגוד גמור לאופיין, ובטיפשות מוחלטת. אבל האפקטים היו ממש יפים.

עוד כתבות על "משחקי הכס":
בחנו את עצמכם: מי אתם ב"משחקי הכס"?
עונה 8: כל מה שצריך לדעת
הפרק האחרון: השם שחיכינו לשמוע שבע שנים

יש הרבה סדרות שבהן העלילה קצת טיפשית, וגם בעונה הזאת, זו רחוקה מאוד מלהיות הסדרה הטיפשית ביותר בטלוויזיה. התחושה של הבגידה מגיעה מכך שזאת לא עוד סדרה – זאת "משחקי הכס". סדרה שבמשך עונות ארוכות בנתה עולם בדיוני שלם ולכיד ומפורט להדהים, מלא בדמויות מעולות משויפות עד הקצה ומשוחקות באופן משובח. הסיבה לכך שכל כך הרבה אנשים מנסים להבחין בכל פרט קטן וכל שורת טקסט, מעלים תאוריות ומנסים לפענח נבואות, היא האמון שבנתה הסדרה בכך שלכל דבר בה אכן יש משמעות; שדברים לא קורים סתם, ואנשים לא עושים דברים כי זה מתאים לתסריט, אלא מסיבות טובות שאותן הם אולי מסתירים מאיתנו אבל בוודאי יתבררו בהמשך, וכנראה תהיינה קשורות לאיזו קנוניה על טארגרייני סודי. העונה הזאת, מהרגע שנתנה לטיריון – האיש הכי חכם בווסטרוז, דמות נערצת, ובצדק – להגות את התכנית האידיוטית, הבהירה שזה כבר לא המצב. דברים קורים כי ככה זה מתאים לתסריט, כי הם צריכים איזו סצינת גבורה, כי צריך משהו גדול עם דרקון ולא כל כך משנה מה התירוץ שיביא את הסדרה לשם. בעיני מעריצים שעקבו אחרי הסדרה בגלל מה שהייתה זו לא אכזבה, זאת בגידה.

הסיבה לכל העסק הזה ברורה, והיא יוצרי הסדרה, דייויד בניאוף וד.ב. וייס, או בקיצור די אנד די, או בקיצור של קיצור, דנ"ד. וייס ובניאוף הם מעבדים אדירים. כשהם ניגשו לעבד את סדרת הספרים "שיר של אש ושל קרח" של ג'ורג' ר. ר. מרטין, סדרה שנועדה באופן מכוון להיות אנטי-טלוויזיונית, הייתה כל סיבה בעולם להאמין שהם יפלו על הפרצוף. אבל דנ"ד עשו את הבלתי אפשרי – לא רק שהם עיבדו את הבלתי-עביד לטלוויזיה, הם עשו את זה בהצלחה פנומנלית. קשה לדמיין הפקה שהיתה עושה ל"שיר של אש ושל קרח" יותר צדק. דנ"ד לקחו המון סיכונים, עשו דברים שלא עושים בטלוויזיה, העזו להפיל על הצופים מספר עצום של דמויות והרים של אקספוזיציה (כשהם מתבלים את זה בהרבה עירום בשביל הרייטינג והעניין. נו טוב) – וזה הצליח. עיבוד טוב אין משמעותו עיבוד מדויק; זה לא שהיצמדות לטקסט של מרטין הייתה העדיפות העליונה. דנ"ד בהחלט עשו שינויים – ואלה היו בדרך כלל שינויים מושכלים וחכמים.

אבל אז משהו קרה: הספרים נגמרו. מרטין לא הספיק לכתוב את הספרים הבאים בזמן, ועלילת הסדרה עקפה אותם. וזה אומר שהתפקיד של דנ"ד בסדרה השתנה. במקום מעבדים, הם הפכו לכותבים; הם לא צריכים להביא למסך עלילה שמישהו כתב, אלא להמציא עלילה משלהם, ואלה שני תפקידים שונים לחלוטין. אין שום סיבה להניח שמי שיהיה טוב באחד מהם יהיה טוב בשני. אדם יכול להיות מתרגם נהדר, זה לא אומר שהוא גם סופר טוב. ודנ"ד, מתברר, הם מעבדים נפלאים, אבל סופרים ממש לא משהו. ברגע שהם נדרשים ליצור עלילה מקורית משל עצמם, מתברר שהם פשוט לא טובים בזה כל כך, והם נופלים לחורים בעלילה, קלישאות והוליוודיות. אפשר היה לראות את זה כבר בעונות הקודמות – בכל פעם שבה לסדרה הייתה עלילת משנה שסטתה באופן משמעותי מהספרים, העלילות האלה היו מטופשות או מיותרות. עכשיו הם לבד, עם פחות ופחות הדרכה ממרטין. והתוצאה היתה הסמטוכה הזאת.

דנ"ד עשו הכל בעונה הזאת כדי לתת למעריצים כאילו בדיוק את מה שהם רוצים. פגישות בין דמויות שמעולם לא נפגשו עד כה, קריצות מפורשות למעריצים, סצינות קרב עם דרקונים (האפקטים, אין ויכוח, היו ממש יפים), ג'ון ודאני יחד, ווהו. אבל הם כל כך מיהרו לעשות את זה שהם דילגו על כל הדרך – העבודה הקשה שגורמת לנו להתרגש מכל הדברים האלה: האמינות של הדמויות, האמינות של העלילה. במשך שש עונות הסדרה טיפחה וגידלה דמויות מסוימות, והניחה להן – בעמל רב וייסורים – לצבור כוחות אדירים. את העונה הזאת, מנגד, היא בילתה בלמנוע מהדמויות האלה להשתמש בכוחות שלהם. אריה יכולה ללבוש פנים, להסתנן לכל מקום ולהרוג כל אחד; היא השתמשה ביכולת הזאת בדיוק פעם אחת, בסצינה הראשונה של העונה. בראן הוא העורב-בעל-שלוש-העיניים, רואה הכל ויודע הכל, ולכן פוטנציאלית הוא אחת הישויות החזקות בתבל. אבל לאורך כל העונה הוא מוסר בדיוק פריט מידע אחד שלא ידענו קודם. והכי חשוב, לדאני יש צבאות עצומים ודרקונים, שבעזרתם היא יכולה (והסדרה אומרת, שוב ושוב, שהיא יכולה) לכבוש בקלות את מעלה מלך ולהתיישב על כס הברזל או להמיס אותו ולעשות ממנו מזלגות אם בא לה – אבל היא לא עושה את זה, ולא ברור למה.

ובעצם, זה כן ברור: כי אנחנו צריכים את סרסיי לעונה 8. יש לנו גראנד-פינאלה בעונה הבאה, וכל מה שעשינו בעונה הזאת היה רק עבודת הכנה. השאלה היא האם נשאר בכלל למה לצפות, בעקבות מה שאנחנו יודעים על רמת הכתיבה הנוכחית של הסדרה.

ודווקא בנושא הזה, אולי יש מקום לתקווה, אולי עונה 8 תהיה שונה מעונה 7. מרטין אמנם לא כתב עדיין את הספר האחרון, אבל הוא כן נתן לדנ"ד, עוד בתחילת ימי הסדרה, "מפת דרכים". הוא לא אמר להם מה הולך לקרות בדיוק בספרים הבאים – גם הוא לא יודע – אבל הוא יודע לאן הסיפור הולך, ואיך הוא אמור להסתיים. המשימה של דנ"ד היתה לחבר את הקווים, ולהביא את כל הדמויות למקום הנכון בשביל הסוף. כלומר, אפשר להניח שדנ"ד קיבלו הרבה יותר הדרכה לגבי עונה 8 מאשר לעונה 7. אולי אפשר, באופטימיות זהירה, לקוות שבעונה 8 התפקיד שלהם יחזור להיות שוב דומה יותר למעבדים מאשר לסופרים. ובמקרה כזה, יש סיכוי שנקבל סוף מכובד לסאגה הזאת, שיכבד אותה, את ההיסטוריה שלה ואת הצופים האובססיביים שלה.

ואם לא, אז לפחות האפקטים יהיו יפים.

[interaction id="59a57c1f10b9cdab1f1c8126"]

• המסך
• משחקי הכס
• גו ווסטרוז
• משחקי הכס עונה 7
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

וכך, אחרי שבעה שבועות קצרים אך מעייפים בטירוף (כלומר, אם אתם אני), הגענו כבר לסוף העונה השביעית של "משחקי הכס". זה היה הפרק הארוך ביותר בתולדות הסדרה, והכינוס הכי גדול של דמויות שונות מרחבי הסדרה במקום אחד. אבל אם ציפיתם לפצצת אקשן, פיצוצים ודרקונים – כפי שהעונה הזאת כבר הביאה לנו, והרבה – התאכזבתם. הפרק הזה – בניכוי חמש הדקות האחרונות – היה נטול אקשן לחלוטין. רובו ככולו כלל דמויות שונות שעומדות, או יושבות, ושותות יין, ומדברות זו עם זו, כשהן מתככות תככים, מנהלות משא ומתן או מתכננות בגידה. או במילים אחרות: "משחקי הכס" כמו פעם! יש!

עוד כתבות על "משחקי הכס":
עונה 7 פרק 6: כל מה שהסדרה פעם יצאה נגדו
עונה 7 פרק 5: זאת התוכנית הגדולה? באמת?
מתחם "משחקי הכס"

אז נכון שזו לא הייתה רמת הכתיבה, הדיאלוגים וטוויית העלילה של העונות המוקדמות – הימים האלה, מה חבל, חלפו לבלי שוב – אבל הפרק המינורי-יחסית הזה בהחלט היווה מגמת שיפור לעומתזוגהפרקיםהקודמים, שהצטיינו באפקטים אדירים ובעלילה מטומטמת לחלוטין. זה לא היה מספיק כדי לפצות עלפרק 6, שהצליח לשבור כמה מעריצי "משחקי הכס" ותיקים ולגרום להם להודות שכן, זה נכון, הסדרה החכמה-לשעבר הזאת הפכה לפורנו דרקונים – אבל זה היה שיפור, מספיק כדי שלא נצא אל הלילה הארוך שלפני העונה האחרונה נטולי כל תקווה לעתיד.

זה מתחיל בהכרה בכך שהפרקים הקודמים לא היו חלום רע, והתכנית הדבילית™ ההיא – "בואו ניקח זומבי ונביא אותו לסרסיי ואז היא בטוח תעזור לנו" – לא רק שעדיין קיימת, היא עדיין מרכז העלילה. ועוד איזה מרכז: כזה ריכוז של דמויות במקום אחד לא קרה בסדרה אי פעם. דאינריז וסרסיי, טיריון וג'יימי, קלגיין וקלגיין, כולם באותו איצטדיון ועל המסך בו-זמנית, הוריי! דקות ארוכות עברו כמו בכנס מחזור – כולם נמצאים שוב ביחד, ועוסקים בעיקר בלדבר על איזה מגניב שהם שם כולם שוב ביחד. בהמשך למגמת הגשמת הפנטזיות של המעריצים, יש לנו מפגש מחודש של דמויות שדרכיהן נפרדו לפני זמן רב, כמו טיריון, ברון ופוד, ועוד רבים כאלה, וזה נחמד. זה לא סופר מבריק והם לא אומרים שום דבר שלא יכולתם לנחש מראש שהם יגידו, אבל נחמד. אפילו האחים קלגיין עומדים שוב זה מול זה – אבל האירוע הגדול שאליו מעריצים מכינים את עצמם במשך שנים, הקרב שיגמד את מקגרגור-מייוות'ר, קלגיין נגד קלגיין – הקרב הזה מסתכם בכמה משפטים מצד כלב השמירה, וזהו. ההר אפילו לא מגיב. אוף.

ועכשיו הזמן לאירוע המרכזי. ג'ון סנואו וסנדור קלגיין הפקות מציגים: איי, זומבי! אמנם התעוררו כמה ספקות בנוגע לנכונותו של השחקן הראשי, אבל בסופו של דבר הוא ביצע את תפקידו ללא רבב. למעשה, אילו הם רק היו משתמשים בשרשרת טיפה יותר ארוכה, האירוע היה מסתיים ב"אופס" ובשיסוף גרונה של סרסיי, ואז כל מהלך המלחמה העתידי היה משתנה, וכנראה רק לטובה. צוות הצפון מדגים את תכונותיהם של הזומבים, כולל העובדה שהם ממשיכים לזחול ולהילחם אפילו אם חותכים אותם לחתיכות – תכונה שלמרבה הפלא, אף אחד מהם לא הדגים בפרק הקודם, שבו היו אלפים מהם וכולם נראו כאילו הפסיקו לזוז אחרי שיסוף או מכת פטיש אחת. לזומבי יש השפעה ניכרת בעיקר על יורון, שלמראהו שוקל את האפשרויות, מכריז "יאללה ביי" ומפליג הביתה. אבל השוק האמיתי מגיע אחר כך: התכנית הדבילית™ עבדה?! סרסיי מסכימה להפסקת אש כדי להילחם יחד בזומבים?! חזון אחרית הימים. וגר זאב עם כבש. כלומר, אם הכבש הוא אריה, ויש לו חרב זכוכית דרקון, וגם לזאב יש אחת כזאת וביחד הם נלחמים בזומבים. הייתי צופה בתכנית הזאת.

ג'ון אמנם מסבך קצת את העניינים מפאת היותו אידיוט שלא יכול לשקר קצת גם אם זה יציל את העולם, עניין משפחתי אצלו, אבל אחרי שיחה בין סרסיי וטיריון (שבה היא נמנעת באופן בלתי סביר מלהוריד לו את הראש), גם זה מסתדר. כולם מתאחדים נגד הזומבים. סיכום עניינים כזה היה יכול להיות נהדר בחיים האמיתיים – כולם משלבים ידיים נגד האיום האמיתי, מה יותר טוב מזה – בסדרה זה מאוד אנטיקלימקטי. בשביל זה נלחמנו ונאבקנו שבע עונות, בשביל שבסוף נחליט שבעצם עדיף שלא? זה כאילו שבפרק הסיום של עונה 3, הרובוטריקים והשקרניקים היו יושבים לדיון ומגיעים למסקנה שבמלחמה אין מנצחים, ולכן עדיף מעתה לעבוד יחד כדי לבנות סייברטרון חזק יותר. שמח – כן, אבל לא מאוד מספק. והייתי אומר שאני לא מאמין על הסדרה שהיא תעשה כזה דבר, אבל זה מה שטוב בפרקים איומים כמו פרק 6: הם מורידים את הציפיות לרצפה. בשלב הזה הייתי מאמין על הסדרה כל דבר.

אבל אז – מתברר שהתכנית הדבילית™ לא באמת עבדה. משב רוח של היגיון צרוף מגיע לסדרה, מרענן כמו האוויר מתוך חנות ממוזגת כשאתם עוברים לידה בשיא החום. ומי שאחראית לו, מכל האנשים בעולם, היא דווקא סרסיי. כפי שכל צופה היה יכול להגיד ברגע שהתכנית הדבילית™ עלתה לדיון, סרסיי לא הולכת להפוך פתאום לצדיקה רק בגלל שהיא מפחדת מזומבים. היא אומרת, בהגיון רב מאוד: בזומבים נלחמים בעזרת אש. אם דרקונים, דותראקים, לא-טמאים ואנשי הצפון לא יביסו אותם – במה כבר ישנה הצבא שלנו? וואלה. נכון. מדויק. אז בזמן שכוחות הפאה הכסופה הולכים להתבזבז בצפון, היא הולכת רק להתחזק, באמצעות שכירי החרב שיורון – שלא באמת שט הביתה – הולך להביא מאסוס. תכנית טובה בשביל סרסיי; מה שפחות ברור זה כמה זמן היא צופה שהעמדת הפנים הזאת תחזיק מעמד. כשג'ון וחברים יחכו לכוחות לאניסטריים והם לא יגיעו, מה היא הולכת להגיד להם, שהצ'ק בדואר? שבדיוק היה להם פנצ'ר? העבודה שסרסיי היא לא באמת חלק מהקואליציה נגד המתים תיחשף מיד, וכך חזרנו למעשה בדיוק לנקודת ההתחלה: כל המשלחת הזאת – הבאת הזומבי מהצפון וחזרה, הכנס, הכל – בעצם לא עשתה כלום, חוץ מלהרוג דרקון. טוב, לפחות הסדרה מכירה בכך שהתכנית הדבילית™ הייתה דבילית.

ג'יימי בשוק – בשוק, אתם שומעים?! – מכך שסרסיי מתכננת להפר את הבטחתה. שסרסיי תבטיח ולא תקיים?! מי היה מאמין. עד כדי כך הוא בשוק, שהוא מכריז שנמאס לו והוא הולך. עכשיו, זה שלג'יימי נמאס סוף סוף מהשיט של אחותו זה הגיוני בהחלט, וזה היה קורה במוקדם או במאוחר, אבל דווקא העניין הזה היה מה ששבר את גב הגמל שלו? העובדה שהיא מענה אנשים על בסיס קבוע – עם זה הוא חי יופי. זה שהיא רצחה מאות אנשים חפים מפשע בפיצוץ הספט – זה בסדר, בקטנה, אף אחד לא מושלם. אבל זה שהיא מפרה הבטחה פוליטית – זה מה שגורם לו להפנות לה את הגב? תמוה. בפעם השנייה באותו פרק, סרסיי עומדת בחדר עם אחיה ועם ההר, והאח אומר "תגידי לו להרוג אותי" – והיא לא עושה את זה. או שבאמת יש לסרסיי עוד טיפה אנושיות, לפחות בנוגע לקטל אחים, או – וזאת האפשרות היותר סבירה – בתכנות של ההר פשוט יש פקודת אפס שלא מאפשרת לו לפגוע בלאניסטרים.

בווינטרפל העניינים מעכירים עוד יותר בין אריה לסאנסה, שמשום מה ממשיכה להאזין לליטלפינגר. העניין מגיע ואז סאנסה אומרת "איך אתה משיב להאשמות האלה… לורד בייליש?!" מייק דרופ. איזה רגע גדול. נכון, כל עלילת וינטרפל בעונה הזאת הייתה בבירור רק הכנה מגושמת לרגע הזה; נכון שהיא אילצה את ליטלפינגר להתעלם מהאיום הברור ביותר עליו, הלא הוא בראן; נכון שכל הסכסוך הזה בין אריה לסאנסה היה לא משכנע בעליל; נכון שהם עיקמו את הדמויות של סאנסה ושל אריה רק כדי שנוכל להגיע לרגע הזה עם כאילו-מתח – אבל יודעים מה, בשביל הרגע הזה, אני מתפתה לומר שהיה שווה. בקשר לליטלפינגר עצמו – ברוך שפטרנו. פיטר בייליש היה פעם אחת הדמויות הטובות בסדרה, אבל בעונות האחרונות הכותבים לא ידעו מה לעשות איתו. רמת התחכום שלו הייתה גדולה על הסדרה בכמה רמות, ונדמה היה שאין לו שום תכנית, שהוא סתם מתכך תככים בכל הכיוונים, ובמקביל גם המשחק של איידן גילן גלש לנבל של סרטים מצוירים, והיה חסר רק שימולל בשפמו מדי פעם. אז לפחות הוא קיבל יציאה מכובדת. עוד רגע מוצלח מגיע אחר כך, כשסאנסה מבהירה שהיא מעולם לא חשבה להרוג את אריה, למרות היותה (וזה ציטוט מדויק) מוזרה ומעצבנת. כלומר, בערך כמו בעניין התכנית הדבילית™, הסדרה בנתה עלילה מטופשת לאורך כמה פרקים, ועכשיו מצהירה שהעלילה הייתה מטופשת וצוחקת על מי שהאמין לזה.

הסדרה עוצרת לשתי סצינות לצרכי תיאון. תיאון פוגש את ג'ון: "איך זה שאתה כזה מושלם ומצוין ואני כזה עלוב?". לרגעים במשך השיחה הזאת הייתי בטוח שתיאון ישלוף סכין וידקור את ג'ון. שוב. אבל אנחנו הרי לא עוסקים כאן בהפתעות. אחרי שיחת מוטיבציה מג'ון, תיאון יוצא אל אנשי הברזל שלו והולך מכות עם אחד מהם, אותו הוא מביס בזכות כח-העל שלו – עמידות בבעיטות למפשעה. רגע, ממתי אין לתיאון ביצים? אנחנו יודעים שראמזי הסיר את העלילה הראשית שלו, אבל אף אחד לא טען עד היום שהוא הסיר גם את הספינאופים. מה שכמובן מעלה את השאלה החשובה שמזמן לא שאלנו:

האם לתיאון יש, איך נאמר, נחש וצמד שבלולים? האם לקורקינט שלו יש שני גלגלים, אם אתם מבינים למה אני מתכוון? האם משקפי השמש שלו יושבים היטב על האף? האם שתי סופות טרופיות בדרכן לפלורידה? האם זוג אגוזי הקוקוס שלו נישאים בידי סנונית אפריקאית? האם טווידלדי וטווידלדם מלווים את הכובען המטורף? קצת מעייף, העסק הזה.

סאם מגיע לווינטרפל, וניגש ישר לפגוש את בראן, משום מה, וביחד הם מפעילים פצצת אקספוזיציה. בראן יודע המון דברים, ומשום מה הוא בוחר לספר אותם רק לסאם, וסאם גם קרא דברים ומשום מה בוחר לספר את זה לבראן. תראו, יש שני סוגי צופים לסדרה: ישנם הצופים הקז'ואלים, שרואים פרק ואז ממשיכים בחייהם, וישנם אלה שקוראים אחרי כל פרק ניתוחים ופרשנויות. כלומר, אתם. הצופים מהסוג השני – כלומר, אתם – יודעים מזמן בדיוק מה מוצאו של ג'ון, אבל צריך בכל זאת להתחשב גם בצופים מהסוג הראשון. ולכן מגיעה הסצינה הזאת שמסבירה לצופים לאט לאט את מה שכולנו כבר יודעים (וגם עושה את זה על רקע סצינת סקס, כמו בימים הטובים!). ג'ון הוא הבן של ליאנה סטארק ורייגאר טארגריין; זה לא היה סיפור של חטיפה ואונס אלא של אהבה וחתונה; והוא היורש החוקי של שבע הממלכות. לכל זה הסצינה מוסיפה עוד פרט מידע אחד שלא ידענו קודם, והוא שמו הנכון של ג'ון: אאיגון טארגריאן. אאיגון הוא שם טארגרייני נפוץ, אבל האאיגון החשוב הוא אאיגון הכובש, המלך הראשון של ווסטרוז, זה שכבש אותה בעזרת שלושה דרקונים לפני אלף שנה, ואת ההישג שלו דאינריז מנסה עכשיו לשחזר. ובדיוק כמו בעונות הראשונות, שהתמחו ב"סקספוזיציה", את כל הפרטים האלה אנחנו לומדים על רקע סצינה לוהטת של גילוי עריות שעליה מציץ גמד. קינקי.

כמו כן, החומה נפלה.

האירוע החשוב ביותר באלף שנות ההיסטוריה של שבע הממלכות, שלעומתו כל מאבקי סטארק ולאניסטר הם הערת שוליים חסרת כל חשיבות, מתרחש בכמה דקות של אנימציה ממוחשבת בסוף הפרק. מתברר שזאת הדרך להרוס את החומה: אפשר להמיס אותה עם אש דרקוני-קרח. רגע, דרקון-קרח, מה הוא נושף, בעצם? האש הכחולה הזאת – זה חם או קר? ואם זה קר – למה זה ממיס את החומה? מה שלא יהיה, הסכנה הברורה והמיידית של הזומבים הופכת סוף סוף למוחשית, הם זורמים לתוך ווסטרוז ואנחנו נכנסים לתרדמת חורף ארוכה עד לעונה האחרונה.

נעדרים: אין. זה היה כנראה הפרק שכלל הכי הרבה דמויות בתולדות הסדרה, רובן במקום אחד. אף אחד לא נעדר – אלא אם כן אתם סופרים את יארה.

עירום לא רלוונטי: מי זה קורא לישבנו של אאיגון טארגריין, שליט שבע הממלכות, לא רלוונטי?

דמויות מתות: פיטר בייליש, המכונה ליטלפינגר, תככן וחלאן אקסטרודינר, המלווה את הסדרה ממש מהרגע הראשון. כמו כן, טורמונד, כנראה. לא נראה הגיוני בשום צורה שהוא שרד את התמוטטות החומה, אבל לפי הנוהג של הסדרה בפרקים האחרונים, לא יהיה מאוד מפתיע אם העונה הבאה תתחיל עם ידו הבוקעת מתוך השלג, והוא עולה מתוכו מתנשם ומתנשף אבל סך הכל לגמרי בסדר ובלי שריטה. אנחנו הרי לא רוצים להרוג דמויות פופולריות, חלילה.

הסצינה: "…לורד בייליש?"

ההרצאה: דורון פישלר על הסיפורים ההיסטוריים שהיוו את ההשראה ל"משחקי הכס", ואיך הם קשורים ל"הנסיכה הקסומה" ולאירוויזיון: יום חמישי (31.8) 21:00, "טוקהאוס" בנמל תל אביב,כרטיסים החל מ-50 ש"ח

[interaction id="59a2730b1868a8c438dfc393"]

• המסך
• משחקי הכס
• גו ווסטרוז
• משחקי הכס עונה 7
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

זה הולך להיות קשה. ומריר. 17.8 פעמים ביום בממוצע שאלו אותי "ראית כבר את הפרק?!" בימים האחרונים, כי ככה זה כשפרק של משחקי הכס דולף לאינטרנט כמעט שבוע מראש. אלה שמקפידים לצפות בכל פרק בזמנו ספגו המון קריאות בנוסח "בלי ספוילרים אבל ווואאאוו!", "GoT S06e07 OMG" "מיינד=בלואן", ו"נו אז תכתוב כבר מה חשבת על הפרק?". טוב, עושה רושם שיש לנו הפרק-הטוב-בתולדות-הטלויזיה חדש. אין ברירה, אני אצטרך להגיד מה אני חושב על הפרק האידיוטי הזה. זהירות. אתם הולכים להיתקל בהרבה מרירות.

עוד על "משחקי הכס":
כל התהיות והתשובות על פרק 6
עונה 7 פרק 5: זאת התוכנית הגדולה? באמת?
עונה 7 פרק 4: הפנטזיות הכי פרועות של המעריצים
למתחם "משחקי הכס"

כמובן, אני לא אטען שלא היה ממה ליהנות בפרק הזה. ליבי אינו אבן. כשאני רואה זומבים על הקרח, זומבים נגד דרקונים ודובים-זומבים עם חרבות אש, גם לי יש חיוך על הפרצוף. סחתיין, רגעים מגניבים היו. אם דיברתם על הסדרה בתור כזאת שבה כל פרק הוא ברמה של סרט הוליוודי, קיבלתם: גם מבחינת האורך – הפרק הזה היה קרוב לסרט באורך מלא – וגם מבחינת ההפקה. לרוע המזל, באותה העיסקה קיבלנו את כל שאר מה שהולך בדרך כלל עם המושג "סרט הוליוודי" – כלומר עלילה חסרת כל הגיון, זלזול באינטליגנציה של הצופים, דאוס-אקס-מאכינה, קלישאות בכל פינה, סצינות צפויות ומועתקות מסרטים אחרים, ושום הפתעה או שבירת מסגרות עלילתיות. איזה באסה.

בתחילת הפרק יש לנו שבע דמויות מכמה קווי עלילה שונים שיוצאות יחד למשימה מסוכנת מעבר לחומה. רובן לא נפגשו מעולם זו עם זו, לחלקן יש היסטוריה ארוכה וסיבות טובות לשנוא אחד את השני. תורוס ובריק מכרו את גנדרי למליסנדרה כדי שתהרוג אותו. משפחתו של ג'ורה מורמונט שחטה את אנשי הפרא, קרוביו של טורמונד. סנדור קלגיין בילה את רוב חייו כמשרת של הלאניסטרים, היריבים של הסטארקים. כלומר, שבע הדמויות האלה והאינטרקציות ביניהן היו יכולות להחזיק לבד עונה. אבל יש לנו פרק אחד, אז יאללה, חמש סצינות דיאלוג ונתקדם. אז קיבלנו כמה שיחות: ג'ון נותן לג'ורה את החרב שלו, אבל מקבל אותה חזרה (כמה מפתיע, אני הייתי בטוח שג'ון היה נשאר ללא נשק מעבר לחומה). גנדרי אומר "אתם הרגתם אותי!" ומקבל בחזרה "אבל אתה חי אז תפסיק לקטר". טורמונד מספר על אהבתו הטהורה לבריאן והורס את כל הכיף ברומן הזה, שכל הקטע שלו היה שעד עכשיו הוא היה קיים כמעט אך ורק במבטים ורמיזות. טוב שרבים מהשחקנים האלה כל כך מוצלחים בדמויות שלהם – זה הפך את העסק הזה לכיף.

אבל לא הכל טיולים וברבורים. אחרי דקות ארוכות של הליכה, הם נתקלים ביריב הראשון שלהם: דב. "לדובים יש עיניים כחולות?" שואל גנדרי. ובכן גנדרי, הרשה לי לענות על שאלתך בשאלה: האם לבני אדם יש יכולת להבחין בפאקינג צבע העיניים של דב ממרחק 300 מטר בסופת שלג? לא, גנדרי, אין להם, אז אל תשאל שאלות אידיוטיות. החבורה מובלת בסצינה הזאת על ידי הגשש עז הרוח – קצת קשה לראות מי זה בדיוק, כי כולם לובשים פרוות די דומות – אבל למראה הדב הוא רץ בחזרה אל הקבוצה, ולפני שהוא מספיק, נטרף! מודה שקפצתי בכיסא. זה היה מאוד מבהיל, העסק הזה, וחוץ מזה, תשמעו, העניינים פה ממש רציניים! רק הרגע יצאו שבע הדמויות המשמעותיות האלה, והנה אחת מהן כבר נהרגה! לסדרה באמת אין רחמים! מי היה מאמין שבשלב כל כך מוקדם נאבד את… אמ… רגע, מי זה היה שמת עכשיו, בעצם?

כפתורים נלחצו, קליפים הועברו אחורה, ספירת מלאי: ג'ון פה, ג'ורה פה, סנדור שם, גם האחרים פה. רגע, כולם עדיין בריאים ושלמים. אז מה הולך פה, מי מת הרגע? התשובה, מתברר, היא: סתם מישהו. מתברר שלמרות שבסוף הפרק הקודם ראינו בבירור שאל מעבר לחומה צעדו בעוז שבעה אנשים בלבד, איפשהו בדרך הצטרפו אליהם עוד כמה אנשים. חלקם עם מזחלת. אנשים שאין להם שמות, בקושי יש להם פרצופים, והם בלי ספק לובשים חולצות אדומות מתחת לפרוות העבות שלהם. הם נמצאים שם לתכלית אחת בלבד: כדי למות. וזה, כמובן, קורה פעם אחר פעם. לאורך הפרק שוב ושוב חברי הקבוצה נהרגו – אבל בכל פעם מתברר שמי שמת לא היה אף אחד מהאנשים שאנחנו מכירים, אלא מישהו אחר, מישהו בלי שם, שעד אותו רגע נשאר מחוץ לפריים, ושהמילים הראשונות והאחרונות שלו בסדרה היו "געעעעההה!". זאת, רבותי, רמאות. קחי אחריות, "משחקי הכס" – אם את מוציאה דמויות ראשיות למשימה מסוכנת, תני להן להסתכן. זאת לא חכמה לצאת אל לב המאפליה כשבכל פעם שמישהו אמור למות, יבוא מה-שמו למות במקומו.

וכן, זה כולל גם את המקרה הזה שבו אתם כאילו זורקים את ג'ון למים, אבל רגע אחר כך מוציאים אותו, ואז מביאים איזה דוד אבוד שלא נראה כבר עונות על גבי עונות שאיכשהו בא משום מקום ברגע הנכון, ובמשך פחות מדקה (מדדתי) מציל את ג'ון ומקריב את עצמו, בתירוץ מהמפגרים שנשמעו: "אין זמן". אין לך זמן לעלות על סוס?!

אבל רגע, זה לא שאף אחד לא מת בכלל! סתם האשמתי את הסדרה בפחדנות, אם אף אחד מבין שבע הדמויות בעלות השם שיצאו למסע לא היה אובד, זה היה נראה באמת חשוד, אבל בעצם כן ספגנו אבדה קשה, שספק אם נתאושש ממנה אי פעם: תורוס ממיר הלך. הו לא, רק לא תורוס ממיר. מיליוני מעריצים בוודאי מבכים את הדמות האהובה, שאותה הם כמובן לגמרי זיהו ובטוח זכרו מי הוא היה, ושהופיעה בסך הכל בארבעה פרקים בארבע העונות האחרונות. יאללה. היה צריך להרוג מישהו כדי להיראות רציניים, אז הרגו את זה שאף אחד לא זוכר שקיים בכלל. מאוד שר הטבעות-י, העסק הזה: כולם יוצאים לקרב הכל כך מסוכן, מדברים על זה שהם הולכים אל מותם לבטח, ואז אף אחד מהם לא מקבל אפילו שריטה בברך. אם אתה חשוב לעלילה, לא יקרה לך כלום, אף פעם. כך הלכה לה הסדרה שבה "אף אחד לא בטוח, כל אחד יכול למות".

אבל אנחנו מקדימים את המאוחר.

הפסקה קטנה כדי לעדכן על ההתרחשויות בוינטרפל: הסדרה מתאמצת מאוד לגרום לנו לחשוב שאריה הולכת להרוג את סאנסה. אריה לא הולכת להרוג את סאנסה. סאנסה אמנם מתנהגת קצת כמו מניאקית, ומשום מה שומעת בקולו של האיש שהיא ממליצה לכולם לא לשמוע בקולו, ושולחת את בריאן למעלה מלך בתירוץ שהיא קיבלה הזמנה מסרסיי (ואנחנו כמובן לא יכולים שלא לסרב להזמנות של היריבים הגדולים שלנו, ששיטת הפעולה הקבועה שלהם היא לרצוח את מי שמגיע אליהם לביקור – זה לא יהיה מנומס). אבל את עניין סטארקית-נגד-סטארקית אני לא קונה, וחבל לבזבז אנרגיה על הדרמה המזויפת הזאת.

חזרה אל השממה שמעבר לחומה: שבעת הגמדים פוגשים שורה של זומבים, מחסלים אותם ולוקחים אחד בשבי, אבל אז נשמע קולם של אלפי זומבים אחרים, אויה. לכן הם הוגים עוד תכנית גאונית: גנדרי ירוץ לחומה להזעיק עזרה, בעוד כל האחרים רצים… לכיוון אחר. למה הם רצים לכיוון אחר? יש להם את המת-חי-חי שהם באו לקחת, מה יש להם לחפש עכשיו בכיוון שאינו דרום? למה לכל הרוחות שירוצו בכיוון שונה מהכיוון המדויק שאליו גנדרי רץ?! ווטאבר, נקסט. הם נתקעים באמצע אגם קפוא, והיחידה שיכולה להציל אותם היא דאינריז והדרקונים. למרבה הצער היא נמצאת במרחק של אלפי קילומטרים משם, לכן אין שום סיכוי שהיא תגיע לעזרה בזמן. או לפחות, זה היה המצב אילו לכותבי הסדרה היה עדיין עניין כלשהו, קלוש שבקלושים, בהגיון גאוגרפי. אבל אין להם. גנדרי רץ אל החומה, ושם נשלח עורב – ולא אחד מהעורבים המפגרים האלה של פעם, שלקח להם זמן להגיע ממקום למקום, מה פתאום; זה כנראה עורב-ווטסאפ לווייני, שמגיע ליעדו בשניה שבה נשלח. דאינריז מקבלת את ההודעה ויוצאת להצלה עם שלושת דרקוניה, ומתברר שגם זמן הטיסה על דרקון בין דרגונסטון לבין החומה הוא משהו כמו חצי שעה גג. דני (תסלחי לי אם אקרא לך דני), אם לטוס אל מעבר-לחומה וחזרה לוקח לך פחות זמן מלקפוץ לסופר לקנות בורקס, למה היה צריך את כל מסע-השכנוע הזה? תטוסי, תסתכלי מלמעלה, תגידי וואלה – הנה צבא של אל-מתים כמו שהם אמרו, תחזרי. האפשרות האחרת היא שכל התהליך, ממשלוח ההודעה ועד הגעת ההצלה, לקח למעשה שבוע – אבל זה כמובן לא ייתכן, מכיוון שמצב שיער הפנים של כל השביעייה הסודית שעל הסלע נשאר בדיוק כפי שהיה בהתחלה, ותכנית כמו "משחקי הכס", שכל כך מקפידה על פרטים בוודאי לא היתה מזניחה פרט מסגיר כל כך ברור.

אז אש וקרח. אש דרקונים מדויקת וחניתות. קרב ענק שהיה יכול וצריך להיות הדבר הכי גדול בתולדות הסדרה. וגם, הקורבן האמיתי של כל התכנית האידיוטית הזאת: ויסריון. אחד משלושת בניה של דאינריז מתפוצץ ונופל. זה באמת היה עצוב. רגע אחר כך הוא חוזר לחיים, בכחול, ואמנם זה היה מה שמעריצים חזו שיקרה כבר עונה וחצי לפחות, ועדיין, הו. רגע אחר כך דאינריז מחליטה שהיא מאוהבת בג'ון משום מה – כנראה הכשרון המופלא שלו לא למות מהיפותרמיה שבה את ליבה. הוא מחליט להפוך אותה למלכתו משום מה – כי, טוב, ראיתם איך היא נראית על דרקון. נראה שהתגשמות אהבתם הנוחה-תסריטאית והבעייתית גנטית (היא. דודה. שלו.) היא בלתי נמנעת.

אז איך היה "הפרק הגדול בתולדות הטלויזיה"? הוא היה אידיוטי. יפה, כמובן, אבל אידיוטי. מהתכלית הלא-ברורה של כל המשימה הזאת, דרך ההגנה הפחדנית על דמויות ראשיות, ועד החזרה של ג'ון מהמתים והרומן הבלתי-מנומק שלו עם דאני.

אי שם, בעונות הראשונות של הסדרה – כשהיא היתה מבוססת על ספרים – הרעיון ב"משחקי הכס" היה להפוך ולנתץ כל קלישאה של פנטזיה וסיפורי גבורה באופן כללי. הסדרה הזאת גורמת לכם לחשוב שאתם יודעים מה הולך לקרות – ואז עושה בדיוק את ההיפך. נד נראה כאילו הוא הולך למות, לכן אתם יודעים שהולכים להציל אותו ברגע האחרון, כי זה מה שתמיד קורה בסרטים מהסוג הזה? אונה לכם. נהרוג לכם אותו מול העיניים. רוב סטארק בכורו בוודאי ינקום את מותו? דאבל-אונה לכם, נחסל אותו עם כל המשפחה. החיים הם לא קלישאה הוליוודית, הסדרה דפקה לנו בראש שוב ושוב. ועכשיו, בעונות החדשות – ובפרט, בפרקים האחרונים – "משחקי הכס" היא בדיוק נמרץ כל מה שהיא פעם יצאה נגדו. סדרה שבה שלומן של הדמויות הראשיות מובטח, ההצלה הפתאומית ה"מפתיעה" תמיד תבוא, ועניינים כמו יחסים מורכבים בין דמויות או סתם הגיון פשוט נזנחים אם הם מפריעים להגיע לסצינת האקשן הגדולה הבאה. זה עדיין מאוד מרשים. זה גם קלישאתי, פחדני ואידיוטי.

נעדרים: סרסיי וג'יימי. סאם. יורון. יארה.

דמויות מתות: תורוס ממיר! הו לא! כמו כן ויסריון, וכמה אנשים שהסדרה לא טרחה לתת להם שמות. אה, רגע, וגם בנג'ן סטארק, אם כי הייתם יכולים בקלות לפספס את העובדה שהוא מת, או שהוא אי פעם חי, אם מצמצתם לרגע.

עירום לא רלוונטי: אה, כן, ולמה לכל הפאקינג רוחות לא כולם חמושים בזכוכית דרקון?! זאת שרק בעזרתה אפשר לפגוע במהלכים לבנים, והם הרגע הגיעו ממקום שיש בו מרבץ שלם וענק שלה שהם נמצאו בו במיוחד כדי לעשות ממנו חרבות? איזה אידיוט יוצא אל מעבר לחומה ושוכח לקחת איתו זכוכית דרקון? איזה דבר כבד נפל על הראש של התסריטאים של הסדרה הזאת?! סליחה, התכוונתי להגיד שלא היה עירום.

הסצינה: זאת עם הדב.

"משחקי הכס" משודרת בשידור ישיר מדי שני לפנות בוקר וב-22:00 ב-HOT, yes וסלקום TV

[interaction id="59a2730b1868a8c438dfc393"]

• המסך
• משחקי הכס
• גו ווסטרוז
• משחקי הכס עונה 7
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

אוקיי, מה זה היה.

אומרים שלכל פסגה יש תהום, לכל מטבע שני צדדים, לכל שבת יש מוצאי שבת, לכל דרקון יש זנב או משהו, ו"משחקי הכס" הדגימה את זה עלינו. בשבוע שעבר היא הגישה אתאחד הפרקים הטובים ביותר שלה מאז ומעולם. ומיד אחריו, קיבלנו את… זה. בפרק הקודם היו מפגשים היסטוריים וקרב ענק עם דרקון (וגם בעיות בהגיון הפנימי, אבל היה קל להתעלם מהן, כי קל להתעלם מהרבה דברים כשיש לך קרב ענק עם דרקון); בפרק הזה – לא היה קרב ענק עם דרקון. וזאת כנראה הבעיה, כי כשאין לה דרקון ענק להתחבא מאחוריו, "משחקי הכס" של העונה הזאת מתגלה כמשהו רעוע מאוד. כן, יש להם תקציב ענק והפקה שלא מהעולם הזה ושחקנים מצוינים וגם כותבים שיכולים להביא אחלה סצינות מדי פעם, אבל העלילה שמתחת לכל זה מידרדרת במהירות, מ"רגע, אבל" דרך "מה?" לכיוון ה"אוי נו באמת", ומשם הדרך ממש קצרה אל "אוח". העונה הזאת ממשיכה להגשים פנטזיות של מעריצים – להפגיש דמויות מקווי עלילה שונים ומגוונים, להחזיר דמויות שמזמן לא ראינו, להפיל בדרך אגב פצצות-מידע – אבל מתחת לכל זה יש עלילה מחוררת וקלושה במידה שיותר יותר קשה להתעלם ממנה. בקיצור: ברוכים הבאים ל"משחקי הכס", הפאנפיק עם התקציב הגדול ביותר אי פעם.

עוד על "משחקי הכס":
עונה 7 פרק 4: אולי הפרק הטוב בסדרה
עונה 7 פרק 3: סוף סוף הסצינה שחיכינו לה
מתחם "משחקי הכס"

אנחנו מתחילים במישורים מעלי העשן שבהם בוקע ברון מהמים ולצידו ג'יימי, חי וקיים, איזה יופי! כי כל כך הייתי במתח כשראינו אותו שוקע במים בסוף הפרק הקודם, ממש ישבתי ודאגתי כל היום. אפילו סצינה אחת הקליפהאנגר המיותר הזה לא החזיק. לא רחוק משם, דאינריז וצוותה מרכזים את שרידי הלאניסטרים שלא הפכו לפחם נידף ברוח, ומציעה להם בחירה די קלה: הצטרפו אל המלכה שאכפת לה מהארץ ואנשיה,או תישרפו. רובם, כצפוי, מסכימים. אלה שלא, מסכימים אחרי עוד כמה דברי שכנוע מצד דרוגון, שיובאו להלן: "ווווווואאאאאאאאאררררררררגג". ובכל זאת נשארים בודדים שמסרבים, משום מה, לכרוע ברך, בינהם רנדל טארלי והבן שלו ריקון (דיקון). סצינת ההוצאה להורג של בני משפחתו של סאם היתה חזקה ויפה, ורק דבר אחד פגם בה: הגיון. למה רנדל טארלי בחר כפי שבחר? למה הוא הקריב את עצמו על מזבח נאמנותו לסרסיי, בעוד כפי שטיריון ציין, הנאמנות הזאת היא בת שבועיים לכל היותר? הוא כבר החליף מלכה פעם אחת, אבל מוכן להישרף לפני שיחליף אותה שוב? ההסבר שטארלי מספק הוא "סרסיי לפחות נולדה כאן". או במילים אחרות "אני אמנם בוגד ואופורטוניסט, אבל לעולם לא אוותר על העקרון החשוב ביותר שלי: קסנופוביה". מה שעוד יותר מוזר הוא שהבן שלו – שעשה רושם של בחור טוב למדי דווקא – מצטרף אליו גם הוא, בלי שום נימוק מלבד "אני רוצה לבוא עם אבא". דאינריז בסדר עם זה. שניהם נשרפים. סאם נותר הנצר היחיד לבית טארלי.

לבראן יש חזון. הוא רואה צבא ענק של מהלכים-לבנים, והם הולכים. משום מה, כולם מתייחסים לזה כאל חדשות מדאיגות, למרות שכבר ידענו שיש צבא ענק של מהלכים לבנים, וידענו שהם הולכים, וידענו את זה מעדות ראיה של אנשים שבאמת היו שם, ולא מכאלה שחלמו שהם עורב שהיה שם. בראן, שיודע-הכל ורואה-הכל, יכול לספר, נגיד, לסאנסה שהחבר שלה ליטלפינגר בגד באבא שלה וגרם למותו; הוא יכול לספר לה מיהם ההורים האמיתיים של ג'ון; הוא יכול לספר לכולם את המתכון המדויק להכנת פלדה וליריאנית, או איך לגדל דרקונים, או מי רצח את ג'ון ארין, ומי יודע איזה עוד דברים שלא שמענו עליהם עד היום – אבל במקום זה הוא בוחר לספר לנו דברים שאנחנו יודעים כבר. כמה נח. מבחינה תסריטאית, כמובן.

בינתיים בהוגוורטס, המייסטרים לא מתייחסים ברצינות לחדשות של בראן, כי "יש ילד אחד שחלם שהוא עורב שראה זומבים" זה באמת לא משכנע במיוחד. יש להם גם סטאז'ר אחד שראה את המתים המהלכים במו עיניו, אבל גם ממנו הם מתעלמים. לסאם נמאס, הוא לוקח כמה ספרים ועוזב, אבל רגע לפני כן הוא מתעלם מאחת מפיסות המידע המשמעותיות ביותר שהסדרה זרקה אלינו כבדרך אגב. "כתוב פה שהספטון העליון מיינארד ביטל את נישואיו של הנסיך רייגאר והשיא אותו למישהי אחרת בטקס סודי בדורן, וחוץ מזה במצודה יש 15,782 מדרגות", גילי קוראת. סאם: "הו כמה מעניין". רק שהוא, כמובן, לא יודע את מה שאנחנו יודעים: רייגאר הוא אחיה הגדול של דאינריז, וגם אבא של ג'ון. כל זה הופך את ג'ון לבעל דם-דרקונים (יש סיבה לזה שהוא מסתדר כל כך טוב עם דרוגון בפרק הזה), אבל עדיין ממזר. אלא שאם נישואיו הראשונים של רייגאר (לאליה מארטל) בוטלו, והוא נישא מחדש – לליאנה סטארק, מן הסתם – זה אומר שג'ון הוא לא ממזר, ולא סנואו; הוא ג'ון טארגריין, היורש החוקי של כס הברזל ומלך שבע הממלכות. זה, למשל, מידע שימושי שבראן היה יכול לספר לכולם, אם הוא לא היה עסוק בלהציץ לליל הכלולות של אחותו.

בווינטרפל, אריה עושה לסאנסה את מה שסאנסה תמיד עשתה לג'ון – כלומר, ללכת לידה ולהטיל ספק בכל מה שהיא עושה. אחר כך היא גם עושה לליטלפינגר את מה שליטלפינגר עושה לכולם – כלומר, ללכת קצת מאחוריו בצללים ולהיראות קריפית. ליטלפינגר מקבל מכתב מהארכיונים, אריה מוצאת אותו, אך אז מתברר שליטלפינגר בעצם עשה לה דאבל-ליטלפינגרינג, ובעוד היא עקבה מאחוריו בצללים, הוא בעצמו עמד עוד יותר מאחור עוד יותר בצללים. במקרה שתהיתם, המכתב שאריה מצאה הוא המכתב שסאנסה – בעודה ילדה רכה, תמימה ודי מעצבנת, בעונה 1 – כתבה לרוב, בלחץ סרסיי, שאומר בגדול "אבא הוא בוגד נאלח, הידד לג'ופרי המלך הנכון והחתיך". בייליש מתכוון מן הסתם לסכסך כך בין האחיות סטארק, מכיוון שכאוס הוא סולם וצדק הוא מגלשה או משהו. ואני מאוד לא אתפלא לגלות בפרק הבא שבעצם אריה כל הזמן קרפה מאחור בצללים עוד יותר עמוקים, הבינה בדיוק את הכוונה שלו ועשתה לו ליטל-ליטל-ליטל-ליטלפינגרינג ויש לי כאב ראש קל.

ועכשיו, רצף של מפגשים. היום הגדול בחייו של ג'ורה מורמונט מגיע כשהוא פוגש שוב את מלכתו וקראשתו ואף מצליח להסתיר את זקפתו האימתנית (רגע לפני שהוא עוזב אותה שוב). טיריון וג'יימי נפגשים שוב, באופן הרבה פחות דרמטי מכפי שניתן היה לצפות, לאחר שדאבוס מבריח את טיריון למעלה מלך (האופן שבו הוא עושה זאת: לשוט בסירה בצהרי יום, בלי שום תחפושת או כיסוי, ולעגון בחוף ענק וחשוף, כשהוא משאיר את הסירה גלויה לעין כל ובונה על זה שאף אחד לא יעבור שם וייקח אותה. אין, איזה מבריח גאון). טיריון אומר לג'יימי שדאינריז יכולה לנצח במלחמה בקלות (וואלה נכון), אבל לא עושה את זה עדיין כי סיבות (למה?!). סרסיי, מתברר, ידעה על כך שטיריון נמצא במעלה מלך (ולא שלחה את שליחיה וציפוריה הקטנות לחסל אותו מיד?! למה? איך? מה קרה? למה אף אחד פה לא עקבי?!), ואגב כך, גם מכריזה שהיא בהריון. ולא אכפת לה לספר לכולם שג'יימי הוא האבא. פעם הם היו דוחפים ילדים מחלונות רק כדי לא לגלות את הסוד הזה, אבל עכשיו – מה אכפת, שכולם ידעו. דאבוס, בינתיים, מגיע לאיזו נפחיה, ושם – הייתכן? – כן! גנדרי!!! הוא חי! והייתי מעיר משהו על זה שחשבתי שהוא עדיין חותר אבל דאבוס גנב לכולנו את הבדיחה. ככל שאני שמח לראות את גנדרי שוב, אני קצת מצטער להיפרד מבדיחות "גנדרי החותר" ששיעשעו את כל חובבי "משחקי הכס" ומסכמיה במשך שנים. רצף המפגשים לא נגמר כאן: גנדרי פוגש את ג'ון, וזאת הפעם הראשונה שבה שתי הדמויות האלה ראו זו את זו אבל הם חברים טובים לנצח.

וכך אנחנו מגיעים לתכנית הגדולה, זאת שגרמה לי למצמץ בחוסר אמון ולנסות להבין אם פספסתי משהו, או שהסדרה הזאת באמת נהייתה כל כך טפשית. זוהי התכנית: ג'ון, המלך בצפון, עם צוות מובחר של דמויות מקווי עלילה שונים בסדרה, יחזור צפונה אל מעבר לחומה, ושם יתפוס מת-חי חי – כלומר, מת – ויביא אותו לסרסיי. ואז סרסיי תפסיק את המלחמה נגד דאינריז ותתרום את כל כוחותיה למלחמה באיום האמיתי שבצפון. ברצינות. זאת התכנית. אחרי מסע קצר בטלפורטר הימי (אתם יודעים, אותו המסע שבעונות אחרות היה לוקח חודשים וכאן עובר בדקה שבין סצינה אחת לאחרת, אבל אנחנו לא ניקח ללב) הם מגיעים לאיסטווץ', שם הם פוגשים – עוד מפגשים מפתיעים! גם את טורמונד, בריק דונדאריון, תורוס וסנדור קלגיין, ואחרי בונדינג של שלוש דקות כולם יוצאים יחד למשימת התאבדות אל מצפון לחומה, שבעה אנשים מול צבא בלתי-מנוצח של עשרות אלפי מתים מהלכים.

מה לעזאזל, משחקי הכס. מה לעזאזל.

זאת התכנית הגדולה? זה מה שאתם בונים עליו את האקשן הגדול של סוף העונה?!

ג'ון, שאמור להיות המלך, שרצה לחזור לווינטרפל לאנשיו, שהרגע שמע בפעם הראשונה על כך שבראן ואריה – אחותו האהובה ביותר, שאותה לא ראה מזה שנים – בחיים, מוותר כבדרך אגב על ההזדמנות לפגוש אותם לטובת משימה התאבדותית שאין שום סיבה שייצא אליה בעצמו. וכל זה בשביל הרעיון האידיוטי לתפוס מהלך לבן, להגיש אותו לסרסיי, ולצפות משום מה שהמלכה הפסיכופטית לא תהרוג אותו ואת חבריו ברגע שתראה אותם, אלא תבטל מיד את המלחמה ותחתום על הסכם של שלום אמת, תשלב ידיים עם דאינריז ותנדב את כל כוחותיה במסע אל הצפון. הסיכוי לשרוד את הצפון הוא קטן, אבל את הסיכוי שסרסיי תשתף פעולה עם התכנית הזאת אני מעריך כאחד לבחיים לא. וכל זה בלי להזכיר את העובדה שמדובר פה בזומבים, לעזאזל. וזומבים, יספר לכם כל צופה של סרטי אימה, נוטים להתרבות. אז להוציא אחד כזה מהשטח המגודר היטב שבו הוא סגור ולהביא אותו אל לב העיר המאוכלסת ביותר בשבע הממלכות – זה לא נשמע לאף אחד כמו אחד הרעיונות הגרועים ביותר שהועלו אי פעם?! מספר הדרכים שבהן התכנית הזאת עשויה להשתבש גדול יותר ממספר המדרגות באולדטאון, ומצד שני קשה מאוד לחשוב על תסריט סביר שבו היא אכן תועיל. וזאת לא איזו עלילה שולית שאפשר להתעלם ממנה – זאת העלילה הראשית של הסדרה, המשימה שחבורה של דמויות ראשיות בסדרה יצאו למענה, וחלקן גם ימותו בשבילה. ושלא תהיה טעות, מתים יהיו כאן. כי אנחנו בעונה קצרה, ובלי שהרגשנו כבר הגענו לפרק-אחד-לפני-הסוף. כלומר, כבר הפרק הבא הוא "פרק 9" של העונה הזאת. ואתם יודעים איזה מין דברים נוטים לקרות בפרק 9. מה זה השטויות האלה, משחקי הכס?! מה לעזאזל חשבתם?!

כשינסו למקם את הנקודה המדויקת שבה "משחקי הכס" קפצה מעל הכריש והפכה למשהו יפה אך דבילי, פורנו דרקונים, הפרק הזה יהיה אחד המועמדים המרכזיים. חורים בעלילה היו גם קודם, אבל כאן הסדרה צעדה ישר לתוך חור כל כך עמוק שקשה להאמין שתצליח לצאת ממנו. הפרקים הבאים הולכים להיות ספיישל-סיום-העונה, ואני מניח שיהיו קרבות ממש גדולים וממש יפים. אני מקווה שיהיה גם דרקון, ושזה יהיה יפה מספיק כדי להתעלם מהתסריט.

נעדרים:יורון/יארה, אם זה נחשב. ומה קורה עם תולע אפור ובלתי-טמאיו? מיסאנדיי מתגעגעת.

דמויות מתות:רנדל טארלי ובנו דיקון. כלומר, אף אחד משמעותי, אבל חכו לשבוע הבא.

עירום לא רלוונטי:כישורי הכתיבה של התסריטאים.

הסצינה:דרקאריס.

"משחקי הכס" משודרת בשידור ישיר מדי שני לפנות בוקר וב-22:00 ב-HOT, yes וסלקום TV

[interaction id="59a2730b1868a8c438dfc393"]

• המסך
• משחקי הכס
• גו ווסטרוז
• משחקי הכס עונה 7
• תרבות