היינו בהרצאה של הזאב האמיתי מוול סטריט ולא הרווחנו שקל
לשקר יש מחיר והוא עומד על 800 ש"ח לכרטיס להרצאה של אמן המכירות הממולח והעבריין המורשע ג'ורדן בלפורט, הלא הוא הזאב האמיתי מוול סטריט. גם אנחנו היינו שם, חינם
בהפסקת הצהריים של כנס "הזאב האמיתי מוול סטריט" שהתקיים בתחילת השבוע בתל אביב, רגע לפני שנוכל העל ג'ורדן בלפורט יחזור לבמה כדי להרביץ עוד קצת מתורת המכירות שלו, מתנגן בהיכל מנורה מבטחים להיט הפופ "פרייס טאג" של ג'סי ג'יי ו־B.o.B. "נראה שלכל אחד יש מחיר", שרה ג'סי ג'יי בקולה הדק והילדותי, "אני תוהה איך הם ישנים בלילה. כשהמכירה באה קודם, והאמת רק אחריה, אולי כדאי לעצור שנייה ולחייך". עם הגעת הפזמון הדביק, הנמנה עם אלה שלא ניתן להוציא מהראש אלא בהמרתם בשיר פופ עקשני אחר, היא תוסיף בהתלהבות: "הכסף הוא לא העניין, אנחנו לא צריכים את הכסף שלכם. אנחנו רק רוצים לגרום לעולם לרקוד, תשכחו מתג המחיר!".
"פרייס טאג", כלומר תג מחיר, הוא אחד הלהיטים המצליחים ביותר של שנת 2011. הוא נמכר במיליון ורבע עותקים בבריטניה, מיליון עותקים בארצות הברית ועוד 420 אלף עותקים באוסטרליה. ג'סי ג'יי ו־B.o.B חלקו ביניהם מאות אלפי דולרים. לא תאמינו, אבל מתברר שהזמרת הבריטית כן הייתה זקוקה לכסף שלכם. היא קנתה באמצעותו אחוזה עשוית זכוכית בדרום־מזרח אנגליה. "אני עובדת קשה מאוד ונותנת הרבה כסף לצדקה, אבל השנה אני הולכת להיות קצת יותר אנוכית", הודתה בריאיון ל"דיילי מייל" מ־2014. "קניתי את בית הזכוכית ברגע של שיגעון. אחר כך החלטתי למכור אותו. מה חשבתי לעצמי כשקניתי בית שאפשר לראות דרכו הכל?".
הלהיט של ג'סי ג'יי, שנוגן בכנס כשיר אווירה רנדומלי, מצייר את בלפורט התכליתי כדמות כמעט אצילית. אפילו כשמדובר בברוקר שהתעשר ממכירה בלתי חוקית של מניות, התמכר לסמים ולבסוף בילה ארבע שנים בכלא לאחר שהשטנקר על כמה מחבריו בוול סטריט (האיש ללא ספק מקסים) – לפחות הוא מדבר דוגרי. "עוני זה מעפן. אתם חייבים לעצמכם חיים יוצאים מגדר הרגיל, ובשביל זה אתם צריכים כסף", הוא יצהיר בגילוי לב בפני אנשי העסקים ששילמו 800 ש"ח בממוצע עבור כרטיס לסדנה שלו. בהרצאה עצמה הוא יסביר להם כיצד לחלץ כמה שיותר מכירות מלקוחותיהם, ויירד לרזולוציות כמו המשחקים הטונליים ומילות המפתח שיהלמו כל שלב בפגישה. את האינטרס הכלכלי שלו ישאיר בלפורט בצד. "לא באתי לכאן למכור כלום", הוא אומר. "זה לא שאתן לכם רק שלוש ממילות המפתח של השיטה שלי, ובשביל השתיים הנוספות אני אבקש עוד כסף".
מחוץ לאולם מצטופפים זה לצד זה דוכנים המוכרים ספרים כמו "שכנעת אותי שוב – סודות השיווק היצירתי", "לדבר בפני לקוח: על תורת השיווק ואמנות השכנוע" וספר המכירות "בסוף יצא לך ארנב"; דיילות מנסות להחתים את העוברים והשבים על טופסי הגרלות מפוקפקים, וחברת קאשפלואו, שהביאה את בלפורט לישראל, מנסה לגייס לקוחות לקורסי השיווק שלה. הרטוריקה העסקית של בלפורט עושה מאמץ עילאי להסתיר זאת, אך למעשה מתחוללת כאן מניפולציית "פרייס טאג" משוכללת להפליא; גם כאן האינטרס הכלכלי מסתתר מאחורי ברברת על כסף של אחרים, רק שהפעם תודעת ה"מוכר" שבלפורט מקפיד לטפח בקרב מאזיניו מאפשרת להם לשכוח שהם קודם כל לקוחות. מבעד לבית הזכוכית הזה, בשאילה מהציטוט של ג'סי ג'יי, בעצם מתקיימת סדנת ניו אייג' לגברים שאיבדו את דרכם בחיים.
שימפנזה בעור של זאב
הגעתו של בלפורט לישראל פורסמה באופן חסר תקדים ביחס להרצאות מן הסוג הזה – החל משלטי חוצות ועד אינספור מודעות מרוחות על מוניות שירות – ועם זאת, היכל מנורה מבטחים היה רחוק מלהיות מלא בבוקר יום ראשון. הקהל מנה כאלפיים איש, רובם המוחץ גברים בשלבים מגוונים של התקרחות. כפי שהם בעצמם מעידים על כך, מרביתם התוודעו לבלפורט כדושבאג האולטימטיבי מסרטו של מרטין סקורסזה (המבוסס על אוטוביוגרפיה שפורסמה ב־2007). הסרט האדיר את דמותו הסליזית של בלפורט, תוך התעלמות כמעט מוחלטת מהנזק הכלכלי העצום שהוא גרם ללקוחות שנתנו בו את אמונם. היום, אחרי שחתך מסמים ומהונאות פיננסיות, הוא מסתובב ברחבי העולם ומלמד את תורת המכירות שהפכה אותו למיליונר. זה בערך כמו שטוני סופרנו ירצה לכם על ניהול נכון של עסק משפחתי, או בעצם, כמו שאריה דרעי יחזור לתפקידו כשר הפנים.
אבל בלפורט עצמו איננו הדבר המעניין בכנס, אלא אנשי העסקים המוכנים להקשיב לו אף שרימה אלפים כמותם. "אני עובד בתחום דומה למה שהוא התחיל ממנו. הוא בנה את עצמו מאפס, ונראה לי שזה משהו שאפשר לשאוף אליו", מספר לי יהונתן, גבר חרדי בעל בית השקעות קטן, בזמן שאנחנו מחכים להרצאה שתתחיל. איך מסתדרת הכיפה שעל ראשו עם טיפים מפושע מורשע? לאדושם הפתרונים: "אתה יודע, בגמרא כתוב שאפילו מגנב אפשר ללמוד הרבה דברים. אז הוא פישל פעם אחת, אבל עדיין אפשר ללמוד ממנו. גם חניבעל לקטר ידע הרבה דברים אבל ניצל אותם לרעה. אני מאמין שאתה יכול לקחת את אותו הידע, אבל לנצל אותו בשביל דברים טובים".
"אני מחובר לכריזמה שלו", מסביר לי יקיר יעקבי, איש שיווק נדל"ן מחדרה. "נראה לי שהוא באמת יכול לעזור לי לחזק את המכירות. אתה לומד ממנו טקטיקת מכירה שהוכיחה שהיא עובדת. לא הייתי אומר שאני רוצה להיות בדיוק כמוהו, אבל כן הייתי רוצה להביא את עצמי לאותן היכולות".
כמעין מיכל צפיר של העולם הפיננסי, הידע של בלפורט בתחומו מוגש לקהל בתוספת גדושה של מחוות טקסיות. לפני שבלפורט עלה לבמה לראשונה, מנחה האירוע אקי אבני – ליאונרדו דה חלטורה, בשבילכם – הפציר בקהל לקום על רגליו ולנהום לקראתו, בדיוק כפי שעושים בלפורט ועובדיו באחת הסצנות הזכורות ביותר מהסרט בכיכובו של דיקפריו. מאות אנשי עסקים מעונבים קמו על רגליהם, החלו לדפוק על בתי החזה שלהם בקצב אחיד ונהמו כשימפנזות בחליפות לקבלת הגורו הכלכלי הממולח. כשבלפורט עלה לבמה וביקש לרומם את רוחו של הקהל, הוא הפציר בהם להרים את ידיהם מעלה ולצעוק "יס!". גם את זה הם עשו בכניעה. כרישי עסקים אמיתיים לא יתמסרו לתרגילי גיל הזהב בכזו קלות. אך יותר מכל, הקהל שפקד את ההיכל הזכיר דווקא את גיבורי הרומנים של מישל וולבק – גברים בשנות ה־30 וה־40 לחייהם שאינם מסוגלים למצוא עוד סיפוק בחייהם הזעיר בורגניים. בזמן שנשותיהם פונות לסדנאות קואצ'ינג אסרטיביות או סקס מזדמן עם גברים אחרים, הם מחפשים משמעות בסדנאות להעצמה גברית. הרטוריקה העסקית משמשת כאן רק כתירוץ מספיק משכנע.
אמנות המכירות של בלפורט, לפיכך, לא שונה בהרבה מאמנות הפיתוי של סטס סגין. הפעם ההשקעה הליבידינלית עוברת מנשים ללקוחות, וכמו בכל פנטזיה גברית, גם הם עוברים החפצה אכזרית. "כל העסקאות הן אותו הדבר", מכריז בלפורט לפני שהוא שוטח את משנתו המדוקדקת לסגירת עסקאות. הלקוח של בלפורט הוא תמיד אותו לקוח – אובייקט משולל זהות שניתן לתמרן בעזרת שורה של כלים נרכשים ולחלץ ממנו את מבוקשכם. לפעמים זה סקס, לפעמים זה כסף.
מחוץ לאולם אני פוגש בניר דובדבני וביניב זייד המוכר כ"ד"ר שכנוע", שני מנטורים עסקיים שהתחרו זה בזה בדיבייט שעסק בשיטות מכירה. "אני אף פעם לא אמכור למישהו דבר שאני לא חושב שיניב לו ערך", אמר לי זייד. יניב, כן. "אבל אני לא אחשוב על היכולת הכלכליות שלו, כי אני מאמין שהכל מסתכם בסדרי עדיפויות. אף אחד כאן לא הומלס. אם משהו יקר למישהו, זה אומר שהוא לא מספיק חשוב בשבילו. גם אני הוצאתי כסף על דברים שהיו חשובים לי, אבל ראיתי בהם השקעה ולא הוצאה".
"כשאני מדבר על עושר, אני מדבר על חופש כלכלי", הוא מוסיף. "אחד יהיה מאושר מבית פרטי בכרמיאל, ומישהו אחר שיגור בארמונות יכול להיות אומלל. חופש כלכלי זה שאתה יכול לעשות משהו בלי לבדוק כל דקה בחשבון בנק. אם אתה רוצה לטוס בספונטניות לתאילנד, אתה יכול לעשות את זה בלי לחשוב יותר מדי".
דובדבני, איך אני יכול להפוך לאדם עשיר?
"זה עניין של תודעה, שיטה ואימון. הרי אם אני לוקח עכשיו את השלושה אחוזים של האנשים העשירים ביותר בעולם ומעביר את העושר שלהם ל־97 אחוז האחרים, מתישהו אתה תראה שזה יתאזן בחזרה. יש גורמים ישירים לכך שהאנשים האלה יודעים איך להחזיק כסף ביד".
"מכירה זה לא רק עניין של חומר", הוא ממשיך. "מכירה זה גם עניין של נפש, זה רוח. בנאדם שמוכר הוא בנאדם שמביע את עצמו. גם אתה, ככתב, צריך למכור את הכתבה את הזאת לעורך שלך, ואם אתה רוצה למקסם את הערך שלך יש דברים שאתה יכול ללמוד. תסכים איתי שתהיה יותר מאושר אם תהיה לך כתבה כפולה ובולטת מאשר כתבות זניחות של 40 מילה".
