• Facebook
• Twitter
• Email

התערוכה “זהות האמן הפלסטיני״ שתיפתח בשבת היא אחת התערוכות המקיפות של אמנות פלסטינית שנעשו בארץ, לדברי האוצר פריד אבו שקרה. בתערוכה ישתתפו יותר מ־30 אמנים, הן מישראל והן משטחי הגדה. “התערוכה הזו חשובה בגלל התקשורת עם האמנים בתוך הרשות", מציין אבו שקרה, “אנחנו צריכים לחזק את עמוד השדרה הזה״. התערוכה נחלקת לכמה נושאים בולטים באמנות הפלסטינית. עם זאת, “אין אמן פלסטיני שלא נוגע בנכבה, שלא עוסק בסמלים של כיבוש״, מדגיש אבו שקרה.

לאמנים פלסטינים בתוך ישראל יש יותר אומץ

נוסף לתערוכה הגדולה תיערך בעוד שבועיים במוזיאון תל אביב השקה לקטלוג מקיף שערך אבו שקרה ושילווה ביום עיון בנושא האמנות הפלסטינית. הקטלוג מעניק פנורמה רחבה של האמנות הפלסטינית המפוצלת לקבוצות ולתת קבוצות, שלעתים לא באות במגע זו עם זו. “אמנות פלסטינית בתוך ישראל שונה לגמרי מאמנות פלסטינית בשטחים. לאמן שלמד במוסדות הישראליים יש יותר אומץ, יותר ליברליזם. האמנות בתוך השטחים היא יותר מגויסת, נוטה לשרת את הממסד כי הוא זה שמממן אותה״. למרות זאת הוא קורא לאמנים הפלסטינים להציג חזית מאוחדת וליצור יחד תרבות פלסטינית מגובשת.

אפשר בכל זאת להצביע על מאפיין בולט באמנות הפלסטינית העכשווית?

"בהחלט. יש מספר הולך וגדל של אמניות שעוסקות במעמד האישה. פאטמה אבו רומי, סמאח שחאדה – שתיהן סופר ריאליסטיות ומתעסקות בגוף".

בחמש השנים האחרונות האמנות הערבית זוכה לפריחה חסרת תקדים בעולם המערבי, ולדעת אבו שקרה היא תתחיל להצמיח זרם חדש באמנות. היחס לאמנות הפלסטינית בזירה המקומית נע בין התעלמות לסקרנות, שנתפסת לפעמים כפטרונות או כהתחנפות שמאלנית. כמה גלריות בתל אביב עובדות עם אמנים פלסטינים, אך לא מעט מהם מסרבים לשתף פעולה עם המוסדות הגדולים.

"המדינה הולכת ומתפרקת"

כך אירעה המחלוקת סביב ספרה של גנית אנקורי שיצא לאור לפני כעשר שנים. "היא כללה בספר רק כמה אמנים וקראה לו 'אמנות פלסטינית'. בעיניי זה חוסר אתיקה", מסביר אבו שקרה. "ברגע שהיא לוקחת שם כל כך גדול, סממן תרבותי רחב, והיא מזכירה רק כמה אמנים, זה לא מקצועי". אבל האשמה היא גם של האמנים הפלסטינים שלא מוכנים לשתף פעולה עם הממסד הישראלי. "אני מבין אותם. גם אני במקומם לא הייתי עושה את זה. יש מכבש ישראלי שרובץ על הכתפיים שלי כל החיים, למה שאשתף איתו פעולה?".

אבו שקרה הוא אחד האוצרים הערבים היחידים שפועלים בישראל, והוא עובד ללא לאות לקידום שיתופי פעולה תרבותיים. הוא מנהל את הגלריה לאמנות בנצרת, אוצר תערוכות רבות ברחבי הארץ ומלמד במכללת אורנים, שבקרוב ייפתח בה מסלול אוצרות לדוברי ערבית. "המלחמה שלנו היום היא ליצור דיבור תרבותי אמיתי וצודק", מסכם אבו שקרה, "המדינה הולכת ומתפרקת ואני חרד למקום הזה, כי אם רע ליהודים רע לערבים".

"זהות האמן הפלסטיני", גלריה אום אל פחם
עד 19.11 , הקטלוג יושק במוזיאון תל אביב ב־21.4

• יהודים
• אמנות ישראלית
• פלסטין
• ערבים
• גנית אנקורי
• הסכסוך הישראלי-פלסטיני
• אמנות
• תרבות
• אום אל פחם

• Facebook
• Twitter
• Email

אמנות ישראלית תמיד הייתה מוקד לסקרנות רבה בכל העולם. כבר בראשית המאה ה־20 נהגו אמני הארץ לנדוד לערים הגדולות כדי לנשום אוויר אירופי ולהתחכך בכל המי ומי של האוונגרד המודרני. רבים מהם אף זכו לתהילת עולם ושמם מתגלגל לא רק על לשונו של הקהל הלוקלי. אמנים ישראלים רבים ומצוינים פועלים כיום ברחבי הגלובוס ולכן הרכבת רשימה של המצליחים ביותר היא משימה קשה.

עם זאת, נראה שבעשור האחרון הישראלים הבולטים ביותר בתחום האמנות הפלסטית בנכר הן דווקא נשים. זהו נתון מפתיע בהתחשב בעובדה שקריירת אמנות – בטח ובטח בינלאומית – דורשת התמסרות טוטאלית שלרוב באה על חשבון חיי משפחה. ברשימת האמניות המצליחות אפשר למנות מגה־סטאריות כמו סיגלית לנדאו, מיכל רובנר ויעל ברתנא, שמציגות תערוכות יחיד בכל המוזיאונים והביאנלות החשובים בעולם ושיצירותיהן נמכרות במאות אלפי דולרים ואמניות צעירות כמו קרן ציטר, שלפני חמש שנים הגיעה למקום השני והמכובד ברשימת מאה האמנים המבטיחים של מגזין פלאש ארט, עפרי כנעני שהציגה לפני שנתיים במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק; אלונה הרפז, שהקימה עם קבוצת אמנים גלריה בברלין בשנה שעברה; ונעמה צבר שבגילה הצעיר (32) כבר הספיקה להציג בשני המוזיאונים החשובים לאמנות בניו יורק – הגוגנהיים והמומה.

ברשימת המשגשגות אפשר למצוא גם חוקרות ואוצרות אמנות כמו פרופ' גנית אנקורי, לשעבר ראש החוג לתולדות האמנות באוניברסיטה העברית וכיום מרצה בכירה בחוג לאמנות באוניברסיטת ברנדייס בארה"ב וגלית אילת, שייסדה בתחילת שנות האלפיים את המרכז לאמנות דיגיטלית בחולון ואת כתב העת לאמנות "מארב". לפני חמש שנים עקרה אילת להולנד, שם היא מנהלת קריירת אוצרות ומחקר פורה. לאחרונה עלה שמה לכותרות בתפקידה כאוצרת משנה בביאנלה בסאו פאולו כאשר חתמה על עצומה נגד קבלת תמיכה מממשלת ישראל.

אז כיצד אפשר להסביר את מספרן ההולך וגדל של נשות אמנות מצליחות בחו"ל? ייתכן שהתשובה טמונה דווקא בתפיסה הרווחת, שלפיה שילוב בין חיי משפחה לקריירת אמנות הוא בגדר הבלתי אפשרי עבור נשים. בעיה שאינה ייחודית לישראל מעודדת הילודה, אגב. בראיון עם האמנית הבריטית טרייסי אמין ב"אינדיפנדט" בחודש שעבר היא הציפה את הנושא כשהצהירה בנימה הצינית הנודעת שלה ש"כמובן שיש אמנים טובים שיש להם ילדים. קוראים להם גברים". וכך, כשהן נקרעות בין הרצון לפתח קריירה לשאיפה להקים משפחה, אמניות ישראליות רבות יוצאות כבר בשנות ה־20 המוקדמות שלהן למירוץ נחוש ושאפתני לעבר קריירה בינלאומית. חלקן מתפנות להורות בשנות ה־30 המאוחרות כשהן כבר מבוססות דיין (כמו לנדאו) ואחרות בוחרות להתמסר לאמנות ולוותר על חיי המשפחה וההורות.

3 תערוכות
של אמניות ישראליות בחו"ל

נעמה צברתציג פרויקט מיוחד ביריד לאמנות עכשווית בלוס אנג'לס שייפתח בחמישי הבא.
artlosangelesfair.com

תערוכת יחיד ליעל ברתנאבגלריה Petzel בניו יורק עד 14 בפברואר. בתערוכה יוצגו שתי עבודות וידיאו חדשות, ובהן “התופת" שהוצגה לפני ארבעה חודשים במוזיאון תל אביב.
456 W 18th Street New York

תערוכת יחיד גדולה לקרן ציטרתיפתח במרץ הקרוב במוזיאון לאמנות עכשווית בשיקגו. בתערוכה יוצגו שמונה עבודות וידיאו של ציטר מהעשור האחרון.
220 East Chicago Avenue

• גנית אנקורי
• קרן ציטר
• נעמה צבר
• סיגלית לנדאו
• ללא גבולות
• ללא גבולות
• אנשים
• מיכל רובנר
• אמנות
• ישראלים בחו"ל