• Facebook
• Twitter
• Email

נטע ברזילי, אל חשש:מכתב ההתראה של חברת יוניברסל ליוצרי "טוי", דורון מדלי וסתיו בגר, היה אולי מוקדם מדי. ייתכן שהחברה הייתה צריכה לחפור קצת בהיסטוריה של השיר שהם טוענים שממנו "Toy" מועתק – "Seven Nation Army" של הווייט סטרייפס. אם הם היו עושים את זה, יכול להיות שהם היו מחכים קצת עם המכתב הזה ומבינים שהם גרים בבית מזכוכית. עשינו את זה בשבילם וגילינו שריף הגיטרה האיקוני של ג'ק ווייט הוא, מה לעשות, לא מקורי בכלל.

ב-1875 כתב המלחין האוסטרי אנטון ברוקנר את הסימפוניה החמישית שלו. אם תאזינו לקטע הנ"ל, מתוך החלק הרביעי והאחרון של הסימפוניה, בדקה 0:57 תגלו קטע שדומה מאוד עד כדי זהה לריף המפורסם של הווייט סטרייפס.

אבל לא חייבים לנסוע כל כך רחוק בזמן. ב-1985 הוציאה להקת הפאנק הבריטית The Conflict את השיר "Mighty and Superior". בהאזנה לשיר יש אפקט כמעט קומי אם חושבים על ההאשמה של מדלי ובגר בגניבה. האזינו לריף הבס והגיטרה בתחילת השיר. הוא מזכיר משהו.

ההשראה שג'ק ווייט לוקח ממוזיקאים שונים היא דבר ידוע, והוא בעצמו דיבר על זה לא מעט לאורך השנים – החל מבלוזיסטים מאמצע המאה ה-20 ועד להקות שונות. לרוב זה מתקבל באהדה והבנה שכך זה עובד – מוזיקאים מצטטים ומושפעים זה מזה, ודמותו של ווייט בעצמו כמחייה של בלוז ורוקנ'רול תורמת להתקבלות של הסוגיה הזו. אולם, במקרים הללו, הדמיון כה ברור שזה עורר תגובות של גולשים. בדיון באתר reddit לפני כשנתיים שאל אחד הגולשים האם הווייט סטרייפס גנבו את הריף מהשיר של הקונפליקט. אחד הגולשים ענה: "אני יכול לשמוע את זה לגמרי. זה פשוט בחצי מהמהירות".

לאורך השנים מאז יצא הלהיט של הווייט סטרייפס ב-2003 התבטאו לא מעט מוזיקאים לגבי הגאונות של הריף, בהם טום מורלו, הגיטריסט של רייג' אגיינסט דה מאשין שהגדיר בריאיון ל-BBC ב-2014 את הגאונות הקליטה של הריף: "זה פחות ריף שמרגיש שמישהו כתב אותו, ויותר כזה שנחשף. זה משהו שתמיד היה שם, וזה מה שמדבר למוח הזוחלי של מאזיני רוק".

התיאור הקוסמי הזה אולי עושה חסד עם ווייט, שייתכן שכתב את קטע הגיטרה בעצמו, אבל כמו דורון מדלי וסתיו בגר, חשוף כל הזמן למוזיקה והושפע באופן בלתי מודע (או מודע) מהמוזיקאים שקדמו לו. כך או כך, נראה שהקייס של יוניברסל נחלש, גם אם יש דמיון בין השיר הזוכה באירוויזיון ללהיט העצום של הווייט סטרייפס.

• מוזיקה
• ג'ק ווייט
• אירוויזיון
• נטע ברזילי
• ווייט סטרייפס
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

שירות הסטרימינג המדובר רבות לאחרונה שבבעלותו של ג'יי זי ושמנסה להתחרות בספוטיפיי הפופולרי, זמין בישראל החל מהיום.טיידל, שמאפשר גישה לכ-25 מיליון שירים, נרכש ועבר מיתוג מחדש על ידי הראפר והמפיק הניו יורקי והוא מתפאר באיכות סאונד גבוהה במיוחד (Lossless לאודיופילים שביניכם), מעל ל-75 אלף קליפים, תוכן בלעדי שכולל, בין היתר, פלייליסטים להאזנה שהורכבו על ידי מוזיקאים, עיתונאים ומומחים מתעשיית המוזיקה.

מחיר מנוי בישראל יעמוד על 30 ש"ח לחודש עבור האזנה בלתי מוגבלת, או 60 ש"ח בעבור שירות פרימיום שיאפשר איכות סאונד גבוהה יותר. בטיידל מבטיחים שבמסלול היקר יותר יוזרמו קבצי מוזיקה שלא עברו כיווץ דיגיטלי בכלל (כפי שקורה בהכרח כשממירים מוזיקה מדיסק לקובץ MP3 לדוגמא). בניגוד לספוטיפיי, טיידל לא יציע גרסה חינמית של השירות. עם זאת, טיידל הוא שירות נטול פרסומות.

אפליקציית טיידל כבר זמינה במערכות ההפעלה iOS ואנדרואיד ונוסף לנגן מבוסס web הפועל דרך הדפדפן במחשב.

אנשי טיידל מעונינים שהשירות החדש יתפס בעיני הציבור כמעין איגוד האמנים של עידן הסטרימינג, אופוזיציה לחברות טכנולוגיה שמרוויחות באמצעות חשיפת קהל לפרסומות. זאת על רק הביקורת שספוטיפיי, שהוא השירות הפופולרי בעולם (אך לא זמין בישראל), סופג כבר זמן מה בענין גובה התמלוגים הנמוך שהוא משלם לאמנים עבור האזנות. ג'יי זי מתחייב שבטיידל ישלמו פי 2 יותר תמלוגים לאמנים שיצטרפו לשירות לעומת שירותי סטרימינג אחרים.

יתרה מכך, הראפר והיזם מציע לכל אמן או להקה שיצטרפו לשירות נתח בחברה. עד כה הצטרפו אליו ריהאנה, אלישיה קיז, מדונה, ביונסה, ג'ק ווייט, קולדפליי, Deadmau5, אשר, קאלין האריס, דאפט פאנק וארקייד פייר. בהשקה החגיגית בניו יורק לפני כחודש כינתה אלישיה קיז כינתה השירות, "הפלטפורמה הראשונה אי פעם למוזיקה ולבידור בבעלות האמנים עצמם".

גם טיידל הספיק לספוג מנת ביקורת לא מבוטלת מאז ההשקה המחודשת שלו על ידי ג'יי זי לפני כחודש. בין המבקרים היא הזמרת לילי אלן שצייצה בעמוד הטוויטר שלה: "אני ממש אוהבת את ג'יי זי, אבל טיידל יקר (כל כך) יחסית ליופי של שירותי סטרימינג אחרים, הוא לקח לעצמו את האמנים הכי גדולים… עשה אותם אקסקלוסיביים לטיידל (אני צודקת כאן?), אנשים הולכים לנהור בחזרה בכמויות לאתרים הפיראטיים".

בנוסף, וידאו משעשע שצץ ברשת בשבועות האחרונים מציג את טיידל כשירות שמעונין להפוך את המוזיקאים העשירים שמחזיקים בנתחים ממנו לעוד יותר עשירים תוך שהם מוצגים לקהל כמסכנים, כנזקקים שנפגעו בהתמלוגים הנמוכים של השירותים המתחרים.

אנשי מדיה וטכנולוגיה רבים עדיין סקפטיים באשר לסיכויים של השירות להתרומם ולהיות מתחרה של ממש לספוטיפיי. לאחרון יש 15 מיליון משתמשים משלמים לעומת כ-17 אלף שיש לטיידל. אז אם באמת חשובה לכם כל כך איכות הסאונד האולטרה-גבוהה שהשירות מציע, אולי כדאי לכם לשקול הצטרפות, על אף שכדאי לוודא קודם שרשתות הנתונים הסלולריות בארץ יעמדו בזה ושהמוזיקה אכן תוזרם ללא עצירות באמצע שיר. ואם אתם לא הטיפוס שמה שהכי חשוב לו הוא לשמוע באוזניות הכי יקרות, אתם יכולים לבדוק שירותים אחרים שזמינים בארץ דוגמתRdio, או לחילופין להשתמש בספוטיפיי באמצעות מעקף טכני פשוט כמו שמודגםבמדריך שהכנו עבורכם.

• תמלוגים
• סטרימניג
• מדונה
• קולדפליי
• Deadmau5
• אשר
• דאפט פאנק
• ארקייד פייר
• ג'יי זי
• טיידל
• ביונסה
• חדשות תרבות
• חדשות מוזיקה
• טכנולוגיה
• ריהאנה
• אלישיה קיז
• ג'ק ווייט
• tidal
• ספוטיפיי
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

Beyoncé – Beyoncé

אמנם הוא יצא בהפתעה כבר בסוף השנה שעברה, אבל אלבום האודיו ויזואלי של ביונסה המשיך לטלטל אותנו גם לאורך 2014. שירים נוטפי זימה, מניפסטים פמיניסטיים, רגעים ארטיסטיים וגם כמה ביטויים בלתי נשכחים, הוכיחו שוב שבי היא המלכה הבלתי מעורערת של היקום.

FKA Twigs – LP1

אחרי שני מיני אלבומים שכללו להיטים רותחים ובהם "Two Weeks" הנהדר, טוויגס הוציאה סוף סוף את אלבום הבכורה שלה. בקוליות אינסופית היא ממשיכה להשחית את ז'אנר האר נ' בי עם אלקטרוניקה ורוך נוטפים זימה ובאווירה פופית אך ביזארית משהו.

Sun Kil Moon – Benji

באלבומו השישי כסאן קיל מון, מארק קוזלק מושיט לנו את לבו המצולק מהבנאליות של המוות וחיי היומיום. וכשבן זונה קשוח כמותו שר על איך שהוא לא יכול לחיות בלי האהבה של אימא, כל שנותר הוא לחבק אותו ישר אל תוך האוזן.

Jungle – Jungle

בקלות אחד מהאלבומים הכיפיים שיצאו השנה. צמד האינדי־Fאנק המסונתז מלונדון העיף אותנו עם אלבום בכורה מגובש, קליל ומרקיד. גם בלי להמציא את הגלגל מחדש, האלבום הזה מרגיש מרענן במיוחד. הוכחות? האזינו ל"Time" ול"Busy Earnin'".

Todd Terje – It's Album Time

הנורבגי המשופם שנחשב לשם דבר בסצנת המועדונים וחיי הלילה עם הנו־דיסקו מעיף העכוזים שלו, הוציא השנה אלבום בכורה אלגנטי ואוורירי, ועם זאת עמוק, אקלקטי ומחושב. מלאונג' מיוזיק ו־Fאנק סבנטיז, דרך האוס ופסיכדליה עדינה וכלה בדיסקו וסמבה, הכל בפנים. וזה נשמע מדהים.

Flying Lotus – You're Dead

יוצר אלקטרוני עם נשמה של ג'אזיסט, אינסטרומנטליסט עם חדשנות עדכנית. איך שלא תראו אותו, פליינג לוטוס מעמיק בכל הצדדים שבו ומוציא אלבום קשה, אך גם מתגמל.

[tmwdfpad]

The War on Drugs – Lost in the Dream

כמו חפיסה של שוקולד טורטית, "Lost in the Dream" מתפקד כפצצת זיכרונות לאמריקאים שהתבגרו באייטיז על הרדיו של המכונית המשפחתית, והופכים לסמרטוט רגשי מול הספרינגסטין־בריאן אדמס הזה. חוצמזה זה גם יופי של אלבום.

Jack White – Lazaretto

אנשי הההארדקור יתנשאו על ההצלחה המטורפת של ג'ק ווייט, וגם שירי ההונקי טונק שלו יכולים קצת לנג'ס, אבל כשווייט לוחץ על פדל הדיסטורשן ומשחרר עוד המנון מטונף כמו שיר הנושא האדיר של האלבום הזה, הוא עדיין בליגה משל עצמו.

Caribou – Our Love

קאריבו הוא החנות האורגנית של הטכנו. או אולי ספיישל האנפלאגד של הדאנס. אלקטרוניקה רופפת, נושמת ומזיעה, שבמרכזה פועם לב גדול והיא מתופפת את מקצביה במקלות ובאבנים. זה אולי לא "Swim" המושלם, אבל הפגימות של "Our Love" רק מוסיפה לו יופי.

Spoon – They Want My Soul

כמעט 20 שנה שספון הם הילד החורג של האינדי רוק, משגרים מפינת החדר אלבום אחרי אלבום של פופ גיטרות יבש ונשכני שמתפקע מיושרה ומרתיח את הדם. ב"They Want My Soul" הם נמצאים בשיאם.

Kelis – Food

לפני ארבע שנים קליס הייתה נערת יורוטראש שעושה הופעות פריצה באומן. השנה היא בראה את עצמה מחדש כדיוות סול אלטרנטיבית בשמלות וינטג', ויחד עם המפיק דייב סיטק סידרה לעצמה את האלבום הכי טוב שלה מאז הבכורה. מי אמר שאי אפשר לחזור בתשובה?

Run the Jewels – Run the Jewels 2

החיבור הבלתי אפשרי בין שתי נקודות הקיצון שהם קילר מייק ואל.פי מוכיח שהברק יכול להכות פעמיים באותו המקום. ההפקות של אל.פי והאינטנסיביות המרהיבה שלו מתנגשות בכוח עם הטקסטים הפוליטיים והפלואו הנהדר של מייק כדי לייצר תכשיט אגרסיבי, רענן ורלוונטי מתמיד.

Damon Albarn – Everyday Robots

אחרי אינספור פרויקטים וניסויים מוזיקלים, סולן בלר ומי שידוע כאיש הכי מדהים בעולם סוף סוף הוציא אלבום סולו. מילים נהדרות ולחנים שוברי לב לוקחים את המאזין לרכבת הרים רגשית שהוא לא רוצה לרדת ממנה.

Shabazz Palaces – Lese Majesty

הצמד המשונה מסיאטל באלבום שני, שמשלב באופן מושלם בין אקספרמנטליות מוחלטת לבין ביטים קליטים שלא יצאו לכם מהראש. השפעות אפריקאיות משתלבות בחוכמה עם מוטיבים דתיים, מילים מטלטלות, ג'אז והיפ הופ. ככה תישמע המוזיקה בעתיד.

D'Angelo – Black Messiah

המשיח של עולם האר נ' בי הוציא כמעט משום מקום אלבום ראשון זה 15 שנה. דווקא בזכות פגמיו וחוסר ההידוק שמסתתר בו, האלבום הופך מושלם ומוכיח שאפילו לא קלטנו עד כמה התגעגענו. צפו לגל תינוקות בעוד תשעה חודשים.

[interaction id="549c2a9d08b0f98951287df6"]

[tmwdfpad]

• ג'ק ווייט
• קליס
• דיימון אלברן
• סיכום שנה – 2014
• ד'אנג'לו
• קאריבו
• ביונסה
• סאן קיל מון
• FKA Twigs
• תרבות