קבלו את האסקפיזם המושלם לתקופת המלחמה: סדרת דוקו על משפחה לא מתפקדת."שושלת: המרדוקים" הוא שמה של סדרה דוקומנטרית חדשה, שעלתה בנטפליקס בבימויה של ליז גרבוס (שהפיקה בין היתר סרטים על נינה סימון, מרילין מונרו וגם אחראית על הדוקו של הארי ומייגן). במוקד עומדת משפחת מרדוק בראשות האבא הטייקון, רופרט, וארבעת הבנים שהתחרו על ירושתו – לקלאן, ג'יימס, אליזבת' ופרודנס.אם העלילה נשמעת לכם מוכרת, זה כי ראיתם אותה באחת הסדרות הכי טובות של העשור – "יורשים". הדרמה המצמיתה של HBO התבססה רבות על הסיפור של שושלת מרדוק – האבא הכוחני והעשיר בעל אימפריית התקשורת וילדיו המתחרים על תשומת ליבו ועל מה שישאיר אחריו. אם חשבתם שהסדרה משוגעת, הדוקו מעיד שהמציאות – מטורפת הרבה יותר.

>> מה ראינו בלילה: 5 סדרות בוערות שהחזיקו אותנו ערות השבוע
>> גורם מדיני בכיר: 8 קלישאות בלתי נסבלות שאולפני החדשות אוהבים

במוקד עומד כמובן רופרט מרדוק – האיש שהרס את העולם. סיפורו של איש עסקים אוסטרלי שקנה עיתון בבריטניה, והתחיל משם את ההשתלטות שלו על אימפריה חובקת עולם, כולל היהלום שבכתר, רשת הטלוויזיה פוקס ניוז. בימים שבהם כולנו חיים בצילה של מלחמה שהאיש הקובע בה הוא נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ (לפעמים אנחנו לא קולטים כמה צירוף המילים הזה דיסוטופי), כדאי מאוד לדעת איפה זה התחיל. זה התחיל שם – אצל האיש שהפך את הפופוליזם למוצר הכי חם בשוק.

למעשה, הדוקו עובד על שני קווי עלילה כמעט נפרדים – מצד אחד, השרטוט השיטתי של "שיטת מרדוק": איך איש עסקים מאוסטרליה חירג'ע מבפנים את התקשורת הבריטית, ואחר כך גם את זו האמריקאית, ובכך הוליד לא מעט מהמחלות שמלוות אותנו עד עצם היום הזה. הפלגנות והפופוליזם והפוסט אמת – כולם נולדו, בסופו של דבר, אצל מרדוק. מה"ניוז אוף דה וורלד" השערורייתי ועד פוקס ניוז שהפכה את האמת האובייקטיבית לעניין של דעה.

מצד שני, עומד הסיפור המשפחתי והאישי – הסיפור על אבא, שתי בנים ושתי בנות (האמא נמצאת ברקע, אבל לא ממש מעורבת) שנמצאים במריבה מתמדת על גורל האימפריה ומי יזכה בירושה היקרה. כי כמו שאבא רופרט הרס את העולם, הוא גם די הרס את המשפחה שלו בכך שהכניס את הבנים להתכתשות מתמדת ביניהם. זוכרים את הסצנה המטורללת ההיא ב"יורשים", שבה לוגן זורק לרצפה נקניקיית חזיר ונותן לבנים לריב מכות עליה? היא אולי היתה מוקצנת, אבל לא כזה רחוקה מהמציאות.

מה שמחבר בין הכוח המניע של פוקס ניוז ומכונת הרעל הפופוליסטית שמאחוריה, לבין מלחמת הכל בכל של המשפחה היא אותה תפיסת עולם. המודל העסקי של מרדוק בנוי על המשפט שכתב אביתר בנאי: עולם קשוח, אני יכול עליו רק עם כוח, רק עם בעיטות למוח. זה מה שהפך את פוקס ניוז ללהיט כזה גדול – היא עבדה על הפראנויה של ציבור גדול ולבן שהוא תמיד נרדף. פעם על ידי השחורים, ופעם על ידי מהגרים. פעם אלה הסוציאליסטים ופעם אלה ההומואים. פעם אלה הליברלים ופעם אלה ה… כן, ניחשתם נכון. יהודים. אבל אנחנו נילחם בהם – כל עוד תצביע נכון ותצפה בערוץ הנכון. הערוץ שלנו.

כפי שניסח את תפיסת העולם הזו לכלי התקשורת שבבעלותו, כך גם גידל מרדוק את ילדיו – העולם הוא מקום קשוח ואכזר, מלא בחיות טורפות. ולכן, כדי להנהיג את האימפריה שלי תצטרכו להיות טורפי על. גם אם הטרף יהיה אח או אחות שלכם. ואם תראו לי שאתם מוכנים לטרוף ולעשות הכל כדי לנצח (הלוא היא האידיאולוגיה של הטראמפיסטים) – תזכו בכל הקופה.

אבל המסקנה האמיתית מהסדרה היא ששכרו של מרדוק יצא בהפסדו. הגולם שהוא יצר בתקשורת השמרנית מזמן קם על היוצר; הקהל השמרני נמצא כיום הרבה יותר ברשתות החברתיות (שם אין שום פיקוח) וברשתות אולטרה קיצוניות כמו ניוזמקס, שלידם פוקס ניוז נראים כמו נערי מקהלה חסודים. גם טראמפ ותנועת ה-MAGA חזקים הרבה יותר מפוקס ניוז. בניגוד לנשיאים רפובליקנים קודמים, הם צריכים אותו הרבה יותר מאשר הוא צריך אותה.

גם לגבי המשפחה שבנה – אמנם יש מנצח לסיפור הזה, אבל במובנים רבים כולם הפסידו. כלפי חוץ ארבעת האחים הגיבו לדוקו בהודעה משותפת, אבל אפשר להניח שהיחסים ביניהם לא כוללים אהבה גדולה. ככה זה כשאתה גדל בעולם קשוח – שבו אפילו אהבת אחים תלויה בדבר; בכסף, בכוח ובכבוד.אז מה ניצח, האישי או הפוליטי? האמת היא שב"שושלת", הסיפור הגדול מקבל את התפקיד המשני. הוא מתמקד בעיקר ברכילות המדהימה ובפוליטיקת המסדרונות של המשפחה, במסמכים, בהתכתשות המשפטית וביחסים העכורים בין האבא הקר לארבעת הדושבאגים (כולל אליזבת', בת דמותה של שיב, שמוכיחה שגם אישה יכולה להיות חרא כמו אבאל'ה).

הפואנטה הגדולה, שלא מודגשת מספיק, היא הקשר שבין שיטת מרדוק לבין המצב שבו כולנו נמצאים היום, גם בישראל: העלייה של כלי תקשורת פופוליסטים שמוזילים את ערך האמת, פוליטיקאים שמשרתים רק את הבייס שלהם, ושיח תקשורתי שמבוסס על מירוץ סוסים (והשאלה הגדולה היא "מי מנצח") במקום על ערכים. הכל התחיל במכונת הרעל שבנה מיליארדר אוסטרלי בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת. על הסיפור הזה לא מתפקסים כאן וחבל.במילים אחרות, "שושלת" היא האסקפיזם המושלם למי שיושב במקלטים: היא סוערת, היא מעניינת בטירוף (בטח למי שאוהב פוליטיקה ותקשורת), היא דרמטית ויש בה רגעים חזקים ממש. לנו נשאר לקוות שמתישהו, יתעסקו בשאלה הגדולה באמת סביב אותה משפחה ובסיבה שבגללה כולנו יושבים במקלטים. קוראים לה פופוליזם.

• ביקורת טלוויזיה
• תקשורת
• נטפליקס
• דוקומנטרי

ארבעת העונות של סדרת המופת "יורשים" הכירה לנו את משפחת רוי, שושלת נוטפת רעל שנובע מטייקון תקשורת ענק וציניקן, ומחלחל עד לארבעת ילדיו המפונקים, שנעים על הסקאלה שבין אומללים לחארות. הדמויות היו גדולות מהחיים, העושר היה מטונף, הדרמה היתה מדהימה והעלבונות היו ממתקים אחד אחד. אבל מה שהפך את זה לרק קצת יותר טוב היא העובדה שאם קצת התאמצתם, יכלתם לגלות ללא קושי רב מי היווה השראה לסיפור על קרב הירושה האיימתני הזה – רופרט מרדוק ומשפחתו.

הסדרה הדוקומנטרית החדשה של נטפליקס, "משפחת מרדוק: השושלת", לא מבזבזת זמן כדי למתוח את ההשוואה הברורה למשפחת רוי דרך הצגת ארבעת ילדיו הבוגרים של רופרט, שמתוארים בהשוואה לילדי משפחת רוי, ומשם המציאות פשוט נצמדת לפיקציה. המרדוקים מתחילים באימפריית התקשורת שבנה האב רופרט עוד באנגליה, ועוברים לבנייתה של רשת פוקס, לרבות פוקס ניוז מעוררת המחלוקת, ומגיעים עד לסכומים מפחידים בגודלם שמתגלגלים למאבק ירושה אכזרי על כסף, כוח וכבוד.

ארבעת פרקי הדוקומנטרי גוללים גם את סיפור עלייתו לגדולה של מרדוק, אבל בעיקר את מאבק הירושה העיקש של ארבעת ילדיו, בדגש על שני בניו לאכלן וג'יימס מרדוק (שלגמרי מזכירים את קנדל ורומן). הקרב בין הילדים מוצג כלוח משחק בהשראת מונופול, וגם אם ראיתם "יורשים" תידהמו לשמוע כמה מסיפורי אימפריית הרשע של המרדוקים. וגם הפעם יש תשובה סופית בנוגע למי זכה, אז לא תישארו עם סימני שאלה מיותרים, וגם תקבלו חשק לצפות שוב במשפחת רוי מתעללת בעצמה.
"משפחת מרדוק: השושלת", 4 פרקים, עכשיו בנטפליקס

• מה רואים הלילה
• יורשים: הסדרה הטובה של העשור?
• נטפליקס
• דוקומנטרי

מבין כל הדברים שמביאים אסון על העולם בימים אלו ממש – ממלחמות ושליטים טוטלאליטרים ועד לשקרים ב-AI – כנראה שגברי האלפא הם התופעה המטופשת ביותר. חבורת מאצ'ואיסטים שגדלו על ברכיו של דן בילזריאן, וטיפחו לעצמם עולם תוכן ומנוע כלכלי שחי באינטרנט, מזייף גבריות חדשה-ישנה וניזון מנערים אבודים וגברים בודדים שיקנו כל לוקש שיגיד להם שהם בסדר גמור, ושזה העולם שדפוק. "המנוספרה", כמו שהיא מכונה, היא קן צרעות של גבריות רעילה שזוכה לתהודה דיגיטלית משמעותית – וכמו כל קן צרעות טוב, גם לזה לואי ת'רו ישמח לדחוף את היד שלו.

הדוקומנטריסט האנגלי עשה לעצמו שם בשלושים השנים האחרונות של מתעד חסר פחד, ששמח להגיע לכל פינה אפלה בעולם ולדבר עם האנשים הכי מוטרפים, רק כדי לחזור ולקריין איזה שנינות אנגלית טיפוסית ולארוז את זה לסרט של ה-BBC. ובכן, הסרט החדש שלו "לואי ת'רו: בעומק המנוספרה" עולה דווקא בנטפליקס, וכפי שאפשר להבין מהשם, את הבכורה הבינלאומית שלו הוא החליט לעשות מול גברים שריריים, מלאי אגו ואגרסיבים ממנו, שיקראו לו קאק ובטא, ישפילו אותו כקורבן של המין הנשי ובסוף הוא גם יהנה מזה.

השאלה האמתית היא אם הוא יצליח להוציא מזה משהו מחכים, ובמקרה של ת'רו התשובה היא בדרך כלל כן. בהצהרת הפתיחה של הדוקו, ת'רו מכריז שהוא יצא למסע הזה כדי לנסות לגלות "למה יש להם אמונות קיצוניות כל כף, והאם הם באמת מה שהם נראים", ובמקרה של ת'רו זה אומר ניסיון לחטט באופי והעיסוקים של אותם מאצ'ו-מן מלאים בעצמם. שעה וחצי ממוקדים של הבריטי המנומס מנסה לשרוד בעולמם של גברים שריריים עם בעיות אגו? למה לא, למה לא באמת.
"לואי ת'רו: בעומק המנוספרה", עכשיו בנטפליקס

• מה רואים הלילה
• נטפליקס
• תיעודי
• דוקומנטרי

בשנת 1993, כל מה שסטיבן שפילברג היה צריך כדי להפחיד את העולם היה כוס מים רועדת, שנועדה להמחיש את גודלו של הטי-רקס המלחיץ ב"פארק היורה". קשה להסביר את עוצמתו של הסרט פורץ הדרך הזה בזמן אמת, שהפך את הדינוזאורים מפריט מספרי ההיסטוריה שילדים חנונים מתאבססים עליו לדבר הכי מגניב ומפחיד שאי פעם הלך עלי אדמות. ונכון, הוא גם עשה להם שירות קצת שלילי, כי מאז כולם חושבים שהם היו טורפים מסוכנים ומלחיצים, אבל תארו לכם כמה פלאונטולוגים נולדו בעקבות הסרט.

33 שנים אחר כך, שפילברג חוזר ללטאות האהובות שלו מזווית מעט שונה, הרבה יותר מדויקת היסטורית ותיעודית, עם "הדינוזאורים" בנטפליקס. מדובר במיני סדרה בת 4 פרקים, המשך ל"החיים על פני האדמה" מ-2023 (שגם אותה הפיק שפילברג), וכמותה כוללת גם קריינות מהקול שהכי נולד לדוקו-טבע ענק – מורגן פרימן. ובדומה לסדר הההיא, תקבלו ממתק מפואר לעיניים, בעזרת עבודת CGI שתציג את עולמם של הדינוזאורים באופן שלא נראה מעולם. כששפילברג מבטיח את זה בקולו של פרימן, אנחנו מאמינים.

מדובר בסדרה אפית שתבחן את 165 מיליון השנים (!) בהם שלטו הדינוזאורים בכדור הארץ, החל מהדינוזאורים הקטנים והפרוותיים ועד לטי רקסים המפלצתיים. היא תציג את הכוחות שעיצבו את האבולוציה שלהם, דרכי ומרחבי המחייה, והנופים הפראיים שליוו את השושלת האייקונית של הדינוזאורים. במילים אחרות – יש לכם סרט טבע, סרט אקשן וסרט שפילברג מגולגלים לסדרה דוקומנטרית אחת. עכשיו רק חסרה כוס מים, ויש לכם ערב בינג' מנתק מהמציאות.
"הדינוזאורים", 4 פרקים, עכשיו בנטפליקס

• מה רואים הלילה
• סטיבן שפילברג
• דינוזאורים
• דוקומנטרי
• נטפליקס

כבר ניתן לומר בביטחון מובהק שהקלות הנחיות פיקוד העורף לא הקלו עם אף אחד מלבד משרד האוצר – לאזעקה עדיין קמנו עם שחר, ואין שום מסגרות לילדים, אבל לעבודה כבר מצפים מאיתנו להגיע, גם כשהתחבורה הציבורית על 60% קיבולת. כיף, סך הכל. לכן אנחנו מעריכים כל גוף שמציע תוכן שישבור לנו את השגרה החדשה המתגבשת. ומוזיאון תל אביב לאמנויות אמנם סגור בימים אלו, אבל מישהו שם שלף מהארכיוןוהעלה לצפייה ישירהאסופה של סרטים דוקומנטרים קצרים שיגרמו לכם להרגיש כאילו יצאתם מהבית לביקור מוזיאון מרענן – ובימים כאלה, זה ממש חמצן למוח.

"ארבעה סרטים ומוזיאון" היא אסופה שנוצרה ב-2022, בחגיגות 90 שנה להיווסדות המוזיאון, בשיתוף הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה ובהפקת שולה ודנה הפקות של שולה שפיגל ודנה עדן ז"ל. ארבעת הסרטים הקצרים נאגדו לאסופה בת כ-80 דקות שסוקרים את תולדות, מרחב, תערוכות וסיפורי המוזיאון מזוויות ייחודיות, וחושפות את הייחוד של המוזיאון וסביבתו. כך, למשל, "הפואיה" של מיכל הומינר ורוני כצנלסון מתמקד בחלל הכניסה של המוזיאון, בשינויים האמנותיים שהתרחשו בו לאורך השנים, ודרכו גם השינויים שהמוסד עבר בעצמו, בעוד "הרחבה שלפני המוזיאון" של נועה בן-שלום ונעה עמיאל לביא מתמקדת (ובכן, באופן די צפוי) ברחבה שלפני המוזיאון ובאופן בו הפכה למרכז לפעולות אמנותיות, להפגנות ולמחאות – וזה עוד לפני שהפכה לכיכר החטופים.

הסרט "מעשה שמתחיל בשלושה חדרים" חוזר אחורה לסיפור הקמתו של המוזיאון דרך האוצר והמנהל הראשון של המוזיאון, ד"ר קרל שווארץ, שהגיע ב-1933 מעולם התרבות העשיר של ברלין כדי לנהל את המוזיאון הראשון לאמנות בפלשתינה, רק כדי לגלות שמדובר בשלושה חדרים קטנים בביתו הפרטי של ראש העיר מאיר דיזנגוף. "כלום מלבד 34 ציורים" של אלה פאינרו וזיו ברקוביץ' מתמקד ברגע בודד ב-1955, בו נתרם למוזיאון אוסף של אמנות עכשווית עם יצירות ממיטב אמני התקופה על ידי האספנית המפורסמת ביותר בזמנה, פגי גוגנהיים – ומנסה להבין איך מנהל המוזיאון דאז אויגן קולב הצליח להשיג אוסף פורץ דרך שכזה.

מעבר לאסופה הזו,באתר מוזיאון תל אביבתוכלו למצוא תכנים מצוינים נוספים שיכולים להנעים את זמנכם – או את זמן עם הילדים – בעזרת המחשב לבדו. תוכלו למצוא שם סיורים וירטואליים בתערוכות שונות, הקלטות וידאו של שיחות עם אמנים ומפגשי אמן, כמו גם פעילויות יצירה אונליין לעשות עם הילדים, דפי צביעה לכל המשפחה (שמענו שככה פול גוגן התחיל) ופרקים של הפודקאסט לילדים "היסטוריה של יופי". אפשר לקרוא לזה מעשה אמנות של ממש.

• המסך
• מוזיאון תל אביב
• אמנות
• דוקומנטרי