אנה הלטה, מחצית מצמד המייסדים של פאקוטק, חוגגת 18 שנה לליין מסיבות הטכנו פורץ הדרך ועונה ל-18 שאלות חגיגיות לכבוד המאורע, כולל הסיפור המדהים על רייב בארמון ירושלמי תחת שמירה של מג"ב. הלילה במועדון חדש בתל אביב: מזל טוב וטכנו טוב
פאקוטק, ליין מסיבות הטכנו של אנה הלטה וצחי סוזנה, יחגוג הלילה 18 שנות פעילות במועדון חדש ברחוב היתד 12. צריך לקרוא רגע שוב כדי להבין את זה. קל יותר אולי לדבר על המועדון החדש, חלל מרתפי ואידיאלי לטכנואידים ותיקים שמעליו מיני-רחבה נוספת לטיפוסים קצת פחות קשוחים, אבל צריך לדבר על פאקוטק. צריך לדבר על 2004 ועל השנים הראשונות במחתרת, בלוקיישנים הזויים בירושלים ומחוצה לה, במרדפי מילוט מהמשטרה, על עידן שבו טכנו היה סוד שרק מעטים שמעו ורקדו. צריך לדבר על השמות הגדולים שפאקוטק הנחיתו כאן בסוף העשור הראשון של האלף. צריך לדבר על האופן שבו טכנו הפך להיות מיינסטרים. בקיצור, צריך לדבר קצת עם אנה הלטה. אבל קודם בואו נשמע קצת מוזיקה ונרקוד:
ב-18 שנים של פאקוטק, מה השינוי הכי גדול שראית בחיי הלילה?
"ממבט מאקרו יש הבדלים, אך בתמונה הגדולה הכל פשוט ממשיך לזרום ומדי פעם מבצבצות להן נקודות אור חדשות או כאלה שחוזרות על עצמן".
נחדד את השאלה: כשהתחלתם טכנו היה האנדרגראונד של האנדרגראונד, ליטרלי מתחת לאדמה, במקומות קטנים ותעשייתיים. עכשיו טכנו זה הדבר הזה ש-20 אלף איש רוקדים בפסטיבלים בפארק. מה את חושבת על השינוי הזה?
"זה קצת כמו להשוות מים וקוקה קולה. העניין באירוע ענק הוא לרצות את ההמון. מעבר לזה כל יוזמה היא מכובדת ומוערכת מבחינתי. אך ברב המקרים אין מה להשוות בין זה לזה. יש את קרן האור שתיקח את המאזין למפגש עם עצמו ועם הכל מסביב, ויש פלסטיק. שניהם יכולים לקרות בשני הסוגים של האירועים. מחתרת או פארק עם אלפים. מן הסתם במסיבת מחרת זה קצת יותר קל – יש כאלו מסיבות שהקהל בא ספציפית לשמוע את הדבר הזה או חבר שיודע אמר לו. אירועי טכנו ענקיים בחו"ל היו עוד לפני שנפלה עלי הזכות להכיר את המוזיקה האלקטרונית".
את לא חושבת שטכנו פופולרי מדי כרגע? האם אנחנו סבבה עם זה שעדן בן זקן שרה על טכנו בגלגלצ?
"לא חשבתי אפילו שזה טכנו :)".
הגעתם עם פאקוטק לכל מיני מקומות בעולם. מה היה המקום הכי מוזר שניגנת בו?
"המקומות הכי מוזרים שהצלחנו להביא על עצמנו היו דווקא בארץ. בתחילת דרכנו בירושלים היינו עושים רייב כל שבועיים. באפריל 2004 עשינו אירוע בשם The PALACE, זה מה שהיה רשום על הפלייר יחד עם מספר טלפון. כדי להפחית את סיכוי סגירת האירוע הוא התקיים בערב יום העצמאות (יום שמותר להרעיש בו). נכנסנו למקום האירוע בכניסה אחורית כשבוע לפני, ישנו שם, הכנסנו אליו ציוד ועבדנו עליו בשושו. מקום האירוע היה ארמון מטורף ברחוב אגרון (כיום מלון וולדורף אסטוריה) מהתקופה העות'מאנית שבנה איזה סולטן. הוא שימש כמשרד המסחר והתעשייה עד שננטש לכמה שנים (ירושלים הייתה שופעת מקומות נטושים. את כולם ניצלנו. משרד החוץ הישן, מלון הנשיא, בונקר בעין כרם ועוד . הייתה אווירה מחשמלת בחלל המרהיב שכוסה כולו בויז'ואל של מקרני שקופיות. סוזנה פתח בסט אלקטרוני עמוק, כמעט בלי ביט עד שהכניס את ליונל ריצ'י all night long ומשם התחילה מוזיקה רייבית שאנה המשיכה לתוך הבוקר. המקום והאווירה היה לא פחות יפה גם באור יום. למזלנו האירוע שרד. פעם אחת באו מג"בניקים שהיו לגמרי בשוק, החייל דיבר עם הקצין בקשר ושאל אותו מה לעשות. הקצין ענה: 'שישמרו על עצמם'. ואז המג"בניקים רק שמרו עלינו והכווינו את האנשים בחוץ :)"
איזו מסיבה של פאקוטק את זוכרת הכי בגאווה?
"תחושת הגאווה לא קרובה אלי".
תארי לנו את מסיבת החלומות שלך.
"כל מסיבה שבה יש אפילו שניה אחת שהמאזין מאבד את החוש האסוציאטיבי שלו ולא חושב על כלום אך נמצא בפיכחות חדה ברגע האמת".
מי הם הדי.ג'ייאים האהובים עלייך כרגע ולמה?
"בכל סרט יש פריים אחד יפה, כך גם בסטים של אחרים אני מעדיפה להיות פתוחה ולהנות ולא לחפש סיבות לכך. יש סטים שבהם יש רגע אחד קטן מנחם ומשחרר – על הרגעים האלה אני מודה. יש דיג'ייאים שיש להם רצף בלתי פוסק של הרגעים האלה. אלה הדיג'ייאים שאני הכי אוהבת".
בעשור הקודם הבאתם המון די.ג'ייאים מובילים מחו"ל כמו פרד פי ולבון וינסנט ושטפי וג'ניפר קארדיני. למה הפסקתם עם זה בעצם?
"הזמנו את האומנים האלה ורבים אחרים כי רצינו לשמוע אותם בארץ. היו מקרים בודדים שמישהו היה חושב על להביא אומן שחשבנו עליו להופעת בכורה בארץ. במקרים האלה היינו שמחים ונהנים פשוט לבלות במסיבות ללא דאגות אמרגניות. מאז הדברים התחילו להשתפר, התמזגנו עם מועדונים שהיו מזמינים אומנים מהסוג שהרגיש לנו קסום, וכך עברו להן לא מעט מסיבות מדהימות".
איזה מוזיקאי/די.ג'יי מפורסם הכי נהנית לפגוש? עם מי כיף במסיבות?
"האמת שעם רב האורחים.ות שהיו לנו לאורך השנים".
לא מדגדג לכ.ם להפיק מוזיקה בעצמכ.ם?
"דיגדג ועשיתי מעט. אני יודעת כמה קשה למצוא טרקים טובים ופי כמה וכמה יותר קשה להפיק אותם. אני אסירת תודה וכבוד למפיקים שמצליחים להוציא רוח חדשה ב-2022. זה דורש זמן רב ופוקוס. הפוקוס שלי נמצא בדברים אחרים ואני מאמינה שהם גם מביאים לרגעים דומים בזמן האמת".
זוכרת מה היה הטראק האהוב עלייך לפני 18 שנה?
בטח! הנה אחד מהם:
ומה הטראק האהוב עליך ממש כרגע?
גם הקודם, וגם זה, הם כבר זמן מה מהטרקים האהובים. אין אחד בודד וזה דווקא טרק ממש ישן.
חיי הלילה ותרבות המועדונים בארץ ידעה הרבה עליות ומורדות בתקופה לאורך שני העשורים האלה. מה מבחינתך היה השיא ומה נקודת השפל?
"מתקשה לראות את זה כתקופות שונות אלא כתהליך. רגעים קוסמיים עוצמתיים תמיד היו, ישנם ויהיו. והשאיפה היא רק לעוד".
הקורונה פגעה קשות בתרבות המועדונים. איך את מתמודדת עם ההשלכות של זה?
"אני בטוחה שכל אומן הבין את זה טוב מחדש: זאת זכות עצומה לתקלט לאנשים. אני מודה למי שעומד מאחורי העבודה הקשה של להיות בעל מועדון ומפיקים ומודה לאנשים שבוחרים לבוא ולרקוד אפילו בתקופות שחצי מדינה בבידוד או הולכת להיכנס לבידוד".
איזה שאיפות מקצועיות נשארו לך? מקומות שהיית רוצה לנגן בהם? שיתופי פעולה ספציפיים?
"השאיפה היא להמשיך להיות חופשיה ולא להיצמד לנוסחאות".
יש לא מעט אמהות-טכנו בין התקליטניות בארץ ובעולם. פחות קשה לשלב את זה ממה שחושבים?
"צחי סוזנה – שהוא האבא של פאקוטק וגם של הבייבי השני שלנו, הילד המשותף שלנו בשם לאו. אם אחד מאיתנו מתקלט – השני נשאר עם הילד. אם שנינו מתקלטים – מוצאים פתרון. זה יותר קל כששנינו גמישים עם זה".
איזה צדדים של חיי הלילה את פחות אוהבת?
"שזה לרוב בלילה".
עד מתי פאקוטק, בעצם?
"עד שנשאר בחיים".
