אנה בנסאל, מעצבת פנים צעירה, הפכה 76 מ"ר במרכז העיר לנווה מדבר אסתטי ירוק שמצליח גם לשקף את החוויות והתחושות שלה
כאן גרה:אנה בנסאל (28), מעצבת פנים
לוקיישן:פרישמן, מרכז תל אביב
מטראז':76 מ"ר, שני חדרים
ותק:שנה וחצי
״גדלתי בבית דתי מאוד בירושלים", מספרת בנסאל, "אנחנו שבעה ילדים במשפחה. בגיל 18 יצאתי בשאלה ועברתי לתל אביב. זה היה מעבר מאוד טבעי בשבילי וקרה ממש מאפס למאה. בתוך חצי שנה הפכתי מתלמידת אולפנה לחילונית תל אביבית עם הראש הכי פתוח. אני מנהלת חיים עצמאיים בעיר כבר עשר שנים. המשפחה שלי מגיעה לבקר אותי פה הרבה והם אוכלים בכלים מפלסטיק.
״עבדתי במשרד אדריכלים שעסק במבנים לשימור בתל אביב, שם התאהבתי ממש בעיר, בפרטים שבה ובמבנים שלה. התחלתי להסתובב עם אופניים הרבה ולטייל ברחבי העיר ולחקור את הבניינים. אני מאוהבת בעיר. אני הולכת המון לשוק ומכירה את כל הצמחים בכל הרחובות ואת כל סוגי העצים.
"האור בדירה מעולה, ואור טוב זה הכי חשוב בעולם. את התקרות הגבוהות אני גם מאוד אוהבת, אבל בעיקר אני אוהבת את מה שעשיתי ממנה. היא מאוד אני, ומי שנכנס לכאן ישר רואה מי אני. אני עובדת מאוד קשה על הדירה, תמיד יהיו סידורי פרחים, אני כל הזמן מוסיפה צמחים. לאט לאט עוד ועוד, וזו השקעה שמשתלמת״.
פינת הסלון של אנה. ״אני מאוד מאמינה במציאות יד שניה. את המראה הגדולה לקחתי מהשירותים של מסעדת טוטו, כשהם שיפצו. עבדתי שם ארבע שנים".
״את המנורה הגדולה בחדר הזמנתי מעלי אקספרס ב־600 שקלים וזאת אחת הקניות המשתלמות שלי – ממליצה״
שלדי חיות. ״אני אוהבת את האסתטיקה של גוף החיה, תמיד התעניינתי בביולוגיה. אחרי שמוצאים את העצמות צריך להשרות אותן באקונומיקה בערך שבוע, חוץ מציפורים כי העצמות עדינות והאקונומיקה עלולה להזיק להן לאורך זמן. מחכים עד שרואים שהבשר יורד״
מנורה כסופה וציור בסלון. ״חברה הביאה לי קנבסים שהיא לא הייתה צריכה וחברים אחרים מצאו קופסא גדולה מלאה צבעי אקריליק, אז עשיתי לי סדנת ציור. כל יום המשכתי עוד קצת, שיניתי, הוספתי, עד שהוא הגיע לזה. המנורה הכסופה הזו מסטודיו לצילום: חבר גנב והביא לי אותה״
״קניתי את הבובה בהונג קונג והיא מזכירה לי תקופה בה עבדתי כמלצרית במועדון חשפנות. עבדתי שם במשך ארבע שנים שבהן הייתי סטודנטית עשירה בטירוף. הייתי נוסעת מירושלים לבורסה. לא הבנתי אז את מה שאני מבינה ויודעת היום – ולא הייתי עובדת שם היום כמובן"
עץ מכופף שמשמש מעמד למגזינים שאנה הכינה בתקופת לימודי עיצוב פנים במכון הטכנולוגי בחולון. ״אני מאוד אוהבת לחקור חומרים ולמתוח את גבולות השימוש בהם״
(צילום: אור עדני)
שולחן בהזמנה שאנה עיצבה בעצמה ועליו נרות לאנרגיה הכללית ופסל של מריה הקדושה. מתחת לשולחן שטיח משוק בווייטנאם. ״חברה הביאה לי את המריה הזו מאיטליה. פעם היה לי אוסף של מריות אבל הוא נשאר איפשהו בין המעברים. אני אוהבת מאוד בתי תפילה, בתי כנסת, מקדשים וכנסיות, יש שם תמיד סיפורים אדריכליים מרתקים״
אנה בחדר השינה. ״אחד הדברים שאני הכי אוהבת בדירה הזו זה הוא שכל חדר קיבל רצפה בצבע אחר, שזה מאפיין של מבנים לשימור – השילוב של חום, ירוק ובז׳. קיבלתי חדר עם רצפה בצבע ירוק כהה, שזה צבע שאני מאוד אוהבת ומאפיין אותי״
״התמונה היא של עופר דבוש, צלם שמצלם בעיקר בעיקר בעירום. יש פה שלוש נשים חופשיות בעירום בטבע בארץ״
ספסל עץ מיפו שעלה לאנה 300 ש"ח עם ספרי עיצוב ואמנות ורמקול. ״אני מאמינה בלקנות דברים זולים ובמציאות ולאגור לאט לאט ולא לקנות בפעם אחת, כי אז זה יוצא לא מעניין, עשוי ולא מקורי. כשמלקטים במהלך החיים נוצר סיפור״
המרפסת הירוקה של אנה. ״שני ההורים שלי פיזיוטרפיסטים. הם לימדו אותי תמיד להיות מחוברת לצמחים ולטבע, לנפש ולגוף – משם האהבה שלי לצמחים ודברים מהחי״
פרוזדור שמוביל למטבח עם שטיח בעבודת יד שהזמינה אנה מספרד
״כלי הקרמיקה האלו נקראים כלי וודג׳ווד, שיטה שפותחה באנגליה להכנת כלים עם עיטורים מאוד עדינים. יש אותם בסדרות של ירוק, ורוד ותכלת – את אלה קניתי בשוק יד שניה בכיכר גבעון שאני מאוד אוהבת״
(צילום: אור עדני)
המטבח של אנה. את הכרזה שמעל לפינת האוכל הביאה מווייטנאם. "אני מאוד מאוד אוהבת לבשל וכל הזמן נמצאת בשוק. אני מתה על חומרי גלם טבעיים וצמחים, כפי שאפשר לראות. תמיד יש פה ירקות ופירות טריים ואני משנה את הקומפוזיציה שלהם מדי יום. הם נראים כמו ציורי טבע דומם״
