מפלורנטין תצא תורה: החינוך המשותף מצליח להתגבר על ההדתה
במערכת חינוך שמפרידה בין שחור ללבן, בין חינוך דתי מיושן לחינוך ממלכתי שמתרחק מהדת, הורים דתיים וגם חילונים מוצאים את עצמם בבעיה. האם המסלול המשותף בדרום העיר מצא את שביל הזהב?
עבור הורים דתיים שבוחרים להישאר בתל אביב, מערכת החינוך מציעה בחירה בין שחור ללבן – דתי או חילוני, ממלכתי או ממלכתי־דתי. אין באמצע. הורים חילונים שחוששים משטיפת המוח הדתית של ילדיהם אבל גם לא רוצים שיסלדו מהיהדות, סובלים מדילמה דומה. כמה מאלה ומאלה מאסו בבחירה הזאת ובחרו להקים מסלול משותף, כיתות שמציעות לילדי העיר הדתיים ללמוד במסגרות ממלכתיות, בבית ספר ממלכתי, לצד ילדים חילוניים. "החינוך המשלב הפך להיות טרנד בארץ, כי הוא עונה על הצורך של המון משפחות שהגדרת היהדות שלהם הפכה להיות נזילה ושלא מעוניינות להגדיר את הילדים", מסבירה גלית גוטרמן, מנהלת בית הספר דרויאנוב שבפלורנטין, בו לומדים תלמידי מסלול "משותף תל אביב".
כיתה אחת בכל אחת מהשכבות א'־ד' תשלב בין חילונים לדתיים. "הילדים לומדים יהדות ומתפללים בבוקר, אבל השיח בכיתה מאפשר את כל הזהויות. כל הזמן שומרים על שיח מכבד ויש מקום לכל הדעות", מספרת גוטרמן. "בניגוד לבתי ספר רגילים, כשמדברים אצלנו על דת ואלוהים כל האפשרויות לגיטימיות. יש שנוסעים בשבת ויש שהולכים לבית הכנסת, וזה בסדר. אין אחד שהוא יהודי 'יותר נכון'". בעוד שבערים אחרות בארץ כבר קמו בתי ספר משלבים, בתל אביב, המתיימרת להיות הפלורליסטית שבהן – לא היה עד כה מוסד דומה. לאחר שנתיים בו למדו בשכונת בבלי, עבר המסלול לבית הספר בדרום העיר.
בשבוע הבא יחלו תלמידי המחזור הראשון את כיתה ד'. "הכיתות מפוצצות השנה, ואנחנו מקווים שייפתחו עוד ושהמסלול יקבל מבנה משלו", אומרת כנרת פרידמן, אימא דתייה שחיה עם בן זוג חילוני. בנה הגדול של פרידמן, כיום בן 12, לא זכה לצערה ללמוד במסלול המשותף, אך עם פתיחתו היא ובן זוגה רשמו אליו את שתי בנותיהם, העולות לכיתות ב' ו־ד'. גם היום יודעת פרידמן שיש הורים נוספים שהיו רוצים לשלוח את ילדיהם לבית הספר אך אינם יכולים. "יש עוד הרבה אנשים שהמסלול מתאים להם, אך כיוון שהם לא גרים ליד הגן המשותף, המקדים לבית הספר, הם לא יכלו לשלוח את ילדיהם, וצריך לאפשר להם את זה. זה בית הספר היחיד שמציע אפשרות טובה לבני זוג מעורבים כמונו, משפחות מסורתיות או אנשים שאינם אורתודוקסים. כיתה אחת בשכבה אינה משקפת את הביקוש האמיתי שיש בתל אביב".
לדברי דניאל טולדנו, יו"ר עמותת "משותף תל אביב" ואב לבן העולה לכיתה ג', "מבחינת העירייה אנחנו עדיין מסלול בודד, אבל אנחנו רוצים לקבל בית ספר משל עצמנו – קמפוס עצמאי עם מסגרות המשך – אחרת זה קורע את הקהילה.אנחנו חייבים מקום משל עצמנו אחרת לא נוכל להתפתח ולהשפיע".
המסלול הקלאסי עבור משפחות דתיות או מסורתיות שאינן חרדיות הוא לכאורה החינוך הממלכתי־דתי, אלא שההורים שבחרו בחינוך המשלב לא רואים בו מתאים. "אני יודעת איך נראה החינוך הזה, הוא מיושן מאוד ומפלה מגדרית, וגם אלמלא הייתי מתחתנת עם חילוני הוא לא היה מתאים לי", מסבירה פרידמן. "ספר שכתוב בו שבשבת אבא הולך לבית הכנסת ואימא מדליקה נרות ומשגיחה על הילדים אינו מתאים לשנת 2017. אני רוצה שהילדים שלי יגדלו בעולם שלא מחלק אנשים לתבניות. הבת שלי חיה בתל אביב. היא יודעת שיש אנשים שנוסעים בשבת, יש אנשים שלא – וזה בסדר גמור".
גם עבור אביגיל שפרבר, אמו של אורי העולה לכיתה ד' ואחת ממקימות המסלול, החינוך הממלכתי דתי לא היה אופציה טובה. "לאור ההקצנה והשנאה שעלו בשנים האחרונות, היה לי חשוב שהבן שלי ילמד בבית ספר שיהיו בו לימודי יהדות עמוקים. לא רציתי שילמד במקום שיש בו כפייה. החינוך הממלכתי דתי לא התאים לנו, זאת הייתה אופציה בעייתית. המסלול כפוף למשרד החינוך, אבל לומדים על היהדות כתרבות וכעולם רוחני", היא מעידה.
לא רק ההורים הדתיים מוצאים במסלול המשותף פתרון ראוי. חלי לנדסמן היא אימא חילונית לכל דבר ששני ילדיה לומדים במסלול. "אנחנו חילונים לחלוטין, אבל הייתה יהדות בילדות שלי ושל בעלי. רציתי לחשוף את הילדים לדברים היפים של יהדות בלי כפייה והדתה וגם בלי תגובת הנגד כלפיהן, שגם אותה רואים בתל אביב. הכוונה להגחכה של הדת ואנטגוניזם כלפיה". לנדסמן, החברה בוועד המנהל של עמותת משותף, מודה שהמסלול בפלורנטין מצריך לא מעט השקעה מצד ההורים. "ילד חוזר עם שאלות הביתה וצריך לענות לו עליהן, זה מסובך אפילו מבחינה לוגיסטית. יש לי בית ספר מעולה מתחת לבית, ואנחנו שולחים אותו לקצה השני של העיר". בכל זאת היא משוכנעת שהמסלול הזה הוא הטוב ביותר לילד. "זה שהילדים שלי לומדים במשותף חיזק את מה שאני חושבת על הדת. פתאום דברים התיישבו לי".
