הסוף לפיינט
מפעילי עמוד הפייסבוק, "מחאת הבירה - הסוף לפיינט", שמו לעצמם כמטרה להגיע לחוויית צריכה יותר הוגנת עבור צרכן הבירה הישראלי. באמצע הדרך, כאשר מאחוריהם לא מעט הישגים ולפניהם לא מעט מטרות, אנחנו פוגשים את אחד המובילים במחאה שהוא גם סטודנט מאוניברסיטת תל אביב
יכול להיות מאוד שכבר שמעתם על עמוד הפייסבוק "מחאת הבירה – הסוף לפיינט". העמוד שקם בנובמבר 2014 סחף אחריו רבים, הצליח לעורר הד תקשורתי ואף גרם לשינוי ממשי בשטח. אחד ממובילי העמוד הוא עודי, סטודנט לכלכלה ופסיכולוגיה מאוניברסיטת ת"א. "העמוד מוחה נגד תופעת הברים שמוכרים בירה מבלי לציין בתפריט או בסימון הכוסות מידות, ומשתמשים במונח "פיינט". בעולם פיינט היא מידה שמשתנה בין מדינה למדינה ונעה בין 473 – 560 מ"ל. בישראל קוראים פיינט לכוסות שמכילות פחות נוזל אבל הן באותו גודל, כדי לכסות על העובדה הזו. הכוסות השקריות מכילות כמעט תמיד 412 מ"ל. בחישוב קצר הפיינט הישראלי יהיה כוס הבירה היקרה בעולם", מסביר עודי.
מטרת המחאה היא למנוע רמאות ולדרוש מברים להצהיר בתפריט (ועל הכוס) מה כמות הנוזל שהיא מכילה. "בכוסות של המותגים של חברות הבירה מסומן קו החצי. מקומות שמשתמשים בכוסות אחרות מדפיסים עליהם בעצמם מספר, זה לא עולה הרבה וזו השקעה שאמורים לעשות כדי לשמור על הלקוח, כלומר: שאדם ידע מה הוא מקבל. גם מונחים כמו גדול/ קטן בתפריט אינם לגיטימיים. המילה פיינט לרוב אינה מוגדרת בשום שלב וכששואלים את הברמן או המלצרית הם לא יודעים. בעיניי זה צריך להיות מחוץ לחוק להשתמש בכוסות לא מסומנות", מוסיף עודי. בעמוד הפייסבוק, מוצאים את המקומות שמרמים ומפרסמים אותם. "המחאה מתמקדת בכל הארץ, אבל יותר קשה לרמות מחוץ למרכז, שם הגישה שונה. זה קורה בעיקר במרכז, כאשר בתל אביב זה רווח."
איך אתם פועלים?
"יש בעמוד רשימה שחורה ורשימה טובה של מקומות הוגנים. אנחנו לא מפרסמים דברים שאנחנו אישית מודעים להם, אלא מקומות שהציבור התלונן עליהם כי השאלה היא מה הציבור רוצה. נפרסם רק מקומות שאנשים הביאו הוכחה לכך שמשתמשים שם בפיינט השקרי. אחת הדרכים לעשות זאת היא באמצעות "קסם הפיינט", שהוא להזמין פיינט ובקבוק שתייה שמכיל 330 מ"ל, ולצלם סרטון בו מוזגים את תוכן הבקבוק לכוס הריקה. הכוס מתמלאת לחלוטין והסרטון משמש כהוכחה לכך שמכרו לאדם שליש כשהוא ציפה בערך לחצי. הוכחה היא דרישה שלנו ברמה החוקית ולרוב גם נעשה פולו־ אפ. אנחנו מאוד דקדקנים ולא פועלים מתוך מטרה לפגוע, לבעלי הברים היה קל להסתיר את הנושא לפני המחאה כי הכוס עצמה ענקית ובעלת תחתית עבה."
מה היו ההישגים?
"אני יכול לחלק את ההישגים לשלושה חלקים: מקומות שחשפנו ועדיין משתמשים באותה כוס אבל מציינים במדויק כמה מ"ל יש בה, מקומות שהחליפו כוסות וסימנו אותן (אותם ציינו לטובה בפייסבוק) ומקומות שלא הצלחנו להשיג ראיות חותכות לגביהם או לא שמענו עליהם כלל והחליפו כוסות מתחת לראדר מהחשש להיחשף", אומר עודי וממשיך, "אנחנו פועלים עצמאית לחלוטין, זה חלק מהאג'נדה שלנו. מעדיפים לא להתחבר לאף גורם, להתחייב לעקרונות לא שלנו או לקבל תרומות למרות שקיבלנו הצעות שונות. העקרונות שלנו חזקים מזה."
המחאה זכתה לחשיפה תקשורתי בערוץ הראשון, בערוץ 10 ובאתרים כגון מאקו ווינט, ועוד. לאחרונה הוגשה תביעה ייצוגית על סך 400 אלף שקל כנגד מקום שנמצא ברשימה השחורה של העמוד בעילה של רמאות צרכן על בסיס 3 סעיפים בחוק הישראלי, לאחר שהגישו לתובע 410 מ"ל וטענו שזה פיינט. "זו כנראה תוצאה של המחאה וההד התקשורתי שלה. מטעם העמוד אנחנו לא תובעים למרות שקיבלנו הצעות ממשרדי עורכי דין. אנחנו לא מעוניינים בכסף, רוצים חוויית צרכן יותר טובה", מסביר עודי
עד כמה אתה חושב שהצרכן הישראלי ביקורתי?
"למדתי שכשמיידעים את הצרכן תחושת הפראייריות גוברת על הכול, ישראלים לא אוהבים לצאת פראיירים. כרגע אנחנו מאה אחוז נגד רמאות ולא מדברים על מחירים. כמובן שבירה היא יקרה מדי אבל בזה אנחנו לא מתעסקים כרגע, זה הצעד הבא וכשנתעסק בזה נהיה הגורם המרכזי להורדת מחירים."
יש דברים שהפתיעו אותך במיוחד מתחילת המאבק?
"ההיענות. אנשים מתים על זה, מוצאים עוד ועוד מקומות טובים ורעים, יש תמיכה של בתי עסק הוגנים ששמרו על קשר שתיקה כדי לא ללכלך על קולגות אבל מביעים תמיכה במה שאנחנו עושים ואנחנו לא נעצור לפני שהתופעה תמוגר," מתחייב עודי ,"זו תהיה התרומה הקטנה שלי לצרכנות בישראל. בעיניי כל דבר שקשור לבירה בארץ הוא על סף הקדוש, זה משהו שאמור להיות מוצר מאוד בסיסי ולהפוך אותה למוצר מותרות שנמכר ברמאות זה לא פייר. אנחנו מאמינים בהגינות, יושרה ואמינות. כל בר יכול למכור בכל מחיר ובכל כוס עד לשלב שהוא משקר בקשר לזה. אנחנו מבינים שיש מצוקה והמס על מחירי האלכוהול ששטייניץ העלה ב־2003 מקשה על מקומות לעבוד, אבל יש המון מקומות הוגנים והם ההוכחה לכך שאפשר גם אחרת".
