Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
מה רואים הלילה: בנטפליקס רוצים לשכנע נערים שהימורים זה כיף חיים
שימו הכל על יפן. "הימור". צילום: יח"צ נטפליקס
תהיו איתנו רגע: "הימור" היא עיבוד קנדי למנגה היפנית "קאקגורוי" שמרגישה כמו שילוב בין "סקוט פילגרים" לדרמת תיכון נטפליקסית, עם טוויסט רצחני ופוטנציאל לשכנע יותר מדי נערים בחדוות ההימורים. לא יפה, יומקו
לא קשה לראות את החנופה של עולם הטלוויזיה, ונטפליקס בפרט, לשוק האסייתי. מעבר ליותר מדי סדרות אסייתיות מכדי למנות שעלו לשירות בשנים האחרונות, אפשר גם לראות בשאיבת ההשראה מיצירות מנגה כחנופה קלה לקהל שממזרח – כאילו לומר 'היי, אנחנו אוהבים את מה שאתם עושים, הנה גרסת לייב אקשן משלנו לזה הלוואי ולא הרסנו'. ויש להודות, בלא מעט מקרים הם באמת הורסים, אבל עבור הקהל שלא דובר יפנית זו דווקא דרך קלילה ופשוטה להתחיל ולהיכנס לעולם הסבוך של עלילות מנגה ארוכות טווח ולהתרשם מויזואליה מרשימה ששואבת השראה מדפי האנימציה.
אל תטעו בנוגע ל"הימור" החדשה של נטפליקס – מדובר בהפקה קנדית דוברת אנגלית לחלוטין שמיועדת לקהל בינלאומי, וחרף רצונם של כמה מדינות זה כולל גם את ישראל. ולמרות שמדובר ברמת העיקרון בסדרת נוער (או אם נדייק: מותחן פסיכולוגי לנוער, WTF?) , היא לגמרי מיועדת לכל מי שאוהב את הטלוויזיה שלו צבעונית ויצירתית, גם אם דרך הפילטר הפופי-מתקתק של נטפליקס. ו"הימור" היא חתיכת ממתק פופי קוורקי ומעניין על נערה מהמרת כפייתית שרוצה לנקום את מות הוריה. רגע, מה?
בדיוק מה שכתבנו – יומקו היא נערה עם התמכרות להימורים (שם המנגגה המקורית הוא "קאקגורוי", שזה מהמר כפייתי), אבל זה פחות מדכא מכפי שזה נשמע כי בעולם המנגאי המוגזם של הסדרה מדובר ביתרון גדול. הסיבה לכך היא שיומקו עוברת לבית ספר מיוחד עם מסורת של יצירת המנכ"לים, המנהיגים וגם הדיקטטורים וראשי הפשע של העולם, שלרוב שולחים את ילדיהם לשם כדי ללמוד את דרכיהם האכזריות. בית הספר הזה נשלט לפי מערכת היררכית פשוטה, שמבוססת על יכולותך כמהמר, ולא פחות מכך, כרמאי. ויומקו, מעבר להתמכרות שלה, היא גם פנומנית של הימורים – היא קוראת בני אדם כמו שאיש הגשם סופר קלפים, וכך יכולה לפרק ולפורר את ניסיונות הרמאות שלהם ולהשאיר (קצת) מקום למזל. נשמע מנגאי ביותר, והפרק הראשון מעיד שהקנדים באו לעשות כיף, וזה טוב כי גם אנחנו. "הימור", 10 פרקים, עכשיו בנטפליקס
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
כשאני נזכר בזכייה הראשונה שלי הברכיים מאותתות רשמים עמומים של כאב. הן נחרכו באותו הערב על רצפת הסלון של בית הוריי הלוך ושוב, מחקות החלקת ניצחון שגורה שאמורה להיות מבוצעת על דשא; אלא שכל מה שהיה אז ברשותי, נער מאופק בימים כסדרם, הם אריחי קרמיקה בגימור מבריק. זה היה קיץ 2004. הייתי אז בן 13. הימרתי על משחק דל בשערים שיסתיים בניצחון יווני משער של אנגלוס חריסטיאס (צירופים שנאסרו מאז על ידי המועצה להימורים בספורט בגלל זכיות ממזריות מהסוג הזה בדיוק). זכיתי בכ־700 ש"ח שהכפילו את ההון העצמי שצברתי בחיים עד לרגע ההוא. אחי הגדול נשלח לגבות את הזכייה, שאז עוד נרשמה בטופס מוחשי מצהיב, משום שאף בעל קיוסק לא רצה לרוקן את קופתו לדרישתו של ילד גאוותן ששיחק לו המזל.
הימורים על משחקי כדורגל (צילום: shutterstock)
זו הייתה אליפות אירופה הידועה ביותר לשמצה בכל תולדות המפעל. נבחרת יוון הייתה קבוצה הגנתית ומשמימה שסיכלה את זכייתה של נבחרת צ'כיה הנהדרת בתקופת תור הזהב שלה. לא היה חובב כדורגל אחד באירופה, זולת היוונים כמובן, שהתרצה מן האופן שבו התחרות הסתיימה. אבל אני לערב אחד הייתי יווני משום שנאמנותי הייתה שלמה, אקסטטית ובלתי מוטלת בספק. חריסטיאס, שעד לערב זה לא מצאתי בו עניין מעבר ליווניות היתרה של שם המשפחה שלו, היה גיבורי הלאומי. יכולתי להישבע באלי המיתולוגיה ולהפגין נגד המשק הריכוזי. הייתי יווני עד לרגע המדויק של הזכייה, שבו שבתי באחת להיות ציניקן נטול נאמנויות; וזהו, כמדומני, שבי הקסם של מפעלי הכדורגל הבינלאומיים.
הבחנה ברורה מפרידה בין המפעלים הבינלאומיים הגדולים לכדורגל של המועדונים. הכדורגל הלא לאומי, ממלכת היומיום, הוא עולם מבני בעל סטרוקטורות ברורות ונאמנויות חקוקות בסלע. אוהדי ברצלונה לעולם ירצו בהפסדה של ריאל מדריד גם אם תשחק נגד קבוצה אנגלית במפעל אירופי; אוהדי ליברפול יוסיפו ללוות אותה גם בשנים שבהן לא תתמודד על שום תואר. המרת נאמנות לקבוצה אינה מתאפשרת אחרי כיתה א', אלא במחיר של תדמית ליצנית ולא רצינית. כך יצא, למשל, שעד היום אני רואה בעצמי אוהד מסור של מכבי חיפה אף שנולדתי וגדלתי בתל אביב. כילד נלקחתי מפעם לפעם לסופי שבוע במלון דן פנורמה בחיפה, ולטיילת לואי היה שם חמוד מספיק כדי להפוך את חיפה למקום האהוב עליי בארץ, עד גיל 10 בקירוב.
לעומת זאת הכדורגל הבינלאומי מסמן את ההשהיה של כל המודלים האיתנים של היום יום. מעבר בין נבחרות מעיד על הבנה מחוננת בכדורגל ולא על בגידה או על חוסר מחויבות. השיקולים הופכים לפתע פרגמטיים להפליא: בלגיה מגיעה בהרכב שיא אז יש לרצות בהצלחתה, וגם אם תאכזב במשחקיה הראשונים אין כל פסול במעבר לתמיכה בנבחרת אחרת. לישראלים, שנבחרתם איננה משתתפת פעילה בתחרות, יש אפשרויות בלתי מוגבלות לכינון הזדהויות (מלבד אלה שמחסרים ומחברים סטטיסטיקות ממלחמת העולם השנייה, וגם אז עושה רושם שרק גרמניה וארגנטינה נשארות מחוץ למשחק). כך הופכת אליפות העולם בכדורגל למשחק של המרה עקבית ומתגלגלת של נאמנויות; מעין התנסות עדינה ובלתי מסוכנת בלוגיקה של סכיזופרן.
משחק הימורים בספורט (צילום: shutterstock)
המהמרים הקלים, הניעורים מרבצם בטורנירים הבינלאומיים הגדולים, משתמשים בכסף ככלי לביצור ולהתרה של ההזדהויות המתחלפות. הכסף הוא מצע מושלם לשם כך, שהרי מדובר בנתון נקי, מתמטי, שאפשר לטעון בו כל צורה של משמעות. זה, ככל הנראה, גם מה שמבדיל את מהמרי המונדיאל ממהמרים אמיתיים. כאן הכסף איננו משמש כתכלית כי אם אמצעי בלבד. המטרה היא להצליח להנות ממשחק טקטי ונטול חן בין רוסיה לסעודיה, שאיש מאיתנו לא היה צופה בו בנסיבות אחרות. אם ייצאו ממנו כמה מאות שקלים, הרי שאלה יתועלו לטובת הפחת עניין במשחק שבין מרוקו לאיראן.
מאז 2004 החשבון האישי שלי באתר ווינר קם לתחייה אחת לשנתיים, רק בעת אליפות גדולה. אינני מתבייש במקומי הכפול בשוליים, לא בחיק המהמרים ולא בחיק חובבי הכדורגל המושבעים: הראשונים יבקרו אותי על כך שאני מהמר רק אחת לשנתיים, והאחרים על כך שאני זקוק להימורים כדי ליהנות מהמשחק, אולם ידוע שהמונדיאל הדחוס והתנודתי אינו מאפשר את התהוותו של כדורגל איכותי באמת. זו חגיגה מזככת של אידיאולוגיה לאומית, שיש לה במשותף יותר עם האירוויזיון מאשר עם גביע האלופות של אירופה. לחלק מהאנשים אירוע מן הסוג הזה יכול לשמש כשער כניסה מסביר פנים לעולם הכדורגל, לאחרים תהיה זו אתנחתא נוודית במחוזות הספר שבפאתיו.
5 טיפים למהמרים במונדיאל
* מערכת TIme Out אינה מעודדת הימורים.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מכונות מז"ל: לאן הולכים המהמרים כשמכונות הפיס נסגרו?
אחרי מאבק עיקש נחסמו השבוע מכונות המזל של הפיס, שבמשך שנים שאבו את כל מה שיש למי שאין לו הרבה. מסע בתחנות המתרוקנות בדרום העיר הציף את החשש שתחליף הסם יהיה גרוע מהמקור
לא לגמרי ווגאס. תחנת פיס בדרום העיר. צילום: רוי גיא
השעה היא 11 בבוקר, זמן פתיחת תחנת הפיס במתחם התחנה המרכזית, וכבר מתדפקים על דלתה כ־15 מהמרים מחוסרי עבודה יומית. א', מבקש מקלט מאריתריאה, מתבקש להשאיר את ילדו מחוץ לשטח החנות. הוא ממלא כרטיס קינו, הגרלת לוטו על ספידים שנערכת אחת לחצי שעה, בעוד הילד מחכה בחוץ. "אני ממלא קינו כל יום", הוא מספר בעברית שבורה. "אבל אני לא משתגע. יש לי חברים שמכורים לזה, ולהשיג את כל המספרים זה קשה, אולי בלתי אפשרי". ההגרלה מסתיימת באקורד צפוי של אכזבה, וא' ממשיך לשוטט עם בנו ברחבי התחנה. איש לא יכול להבטיח שהוא לא יחזור לשם גם בעוד חצי שעה.
המהמרים המתכנסים מדי יום בתחנה המרכזית מייצגים תת תרבות שהתפתחה בדרום העיר בשנים האחרונות בחסות הפיס. הדפוּקים והזרוקים של ג'ורג' אורוול, כבר לא מטביעים את יגונם בפאבים אפלים; משכנם העדכני הוא בתחנות שעד השבוע אפשרו להם לשרוץ לאורך כל היום בחברת מכונות המזל והגרלות הקינו הממכרות – המניבות כרבע מהרווח השנתי של הפיס, 573 מיליון ש"ח. את תפקיד הברמן, דמות חומלת לרוב הנקלעת לניגוד עניינים מצער, מגלמים מנהלי התחנות המתפרנסים מאחוזים נמוכים משווי ההימורים. את הרווחים הגדולים גוזרת המדינה.
השבוע, בתום מאבק שהוביל שר האוצר כחלון ושהחלה ח"כ מרב מיכאלי, הופסקה פעילותן של מכונות המזל והגרלות הקינו. כחלון ומיכאלי התבססו על מחקרים שהראו כיצד הפיס ממען את מכונות המזל לשכבות החלשות וממקד את התחנות בעיקר בשכונות מצוקה. תל אביב, בהיבט הזה, לא שונה מהמפה הארצית: מתוך 16 תחנות פיס תל אביביות שבהן מוקמו מכונות מזל, תשע שכנו בדרום העיר ורק אחת בצפונה. "לקוחות המתחמים נמצאים בשלבים שונים של בעיית הימורים וחלקם אף מגיעים למצב של התמכרות מלאה, נקלעים לחובות עצומים, מאבדים את בתיהם ואת כל רכושם, מפרקים משפחות ומאבדים אחיזה בשגרת חייהם", כתב אברום תומר מהאוניברסיטה העברית במחקר שכתב בנושא. זו גם התמונה שראתה ח"כ מיכאלי. "כשעשיתי סיבוב בתחנות", היא מספרת, "ממש ראיתי איך ביום קבלת הקצבאות המהמרים חוצים את הכביש מהביטוח הלאומי לתחנת הפיס כדי להמר".
בחזרה לדירות המסתור?
סגירת המכונות אמורה להביא בשורה, אלא שלא כולם מאמינים שכזו אכן תבוא בעקבות המהלך. מנהל תחנה בשכונת התקווה מעריך שעם סגירת המכונות, המהמרים ישובו להימורים הלא חוקיים ולדירות המסתור, שפעילותן צומצמה משמעותית בעידן מכונות הפיס: "זה כמו לבוא לרופא שיניים כשאתה צריך טיפול שורש ושיעשו לך סתימה. הצורך הרי נשאר". ח"כ מיכאלי סבורה שהמהלך דווקא יעזור: "יש הבדל דרמטי בין הגישה לדוכן פיס לכניסה למאורה של הימורים בלתי חוקיים", היא קובעת. "לא במקרה המשטרה התנגדה נחרצות למכונות המשחק של הפיס. הן מקשות מאוד את המלחמה במכונות הבלתי חוקיות. חלק מהמפעילים החוקיים מפעילים גם את ההימורים הבלתי חוקיים; ההימורים החוקיים מספקים להם את הכסות הכשרה".
המראות ונחיתות. תחנת פיס בדרום העיר. צילום: רוי גיא
ע' הוא מהמר שהתחיל בכרטיסי חיש גד, הגיע גם למכונות המזל, ובסך הכל הפסיד כ־400 אלף ש"ח לפיס. "במשך הרבה זמן הייתי ממלא חיש גד ובהמשך שלחתי טופסי צ'אנס", הוא מספר. "פעם אחת, מתוך סקרנות, שאלתי מה קורה במכונות האלה. המוכר נתן לי כרטיס לטעינה ונתפסתי בזה. אתה טוען כרטיס ב־50 ש"ח, הוא יכול להיגמר בשנייה והוא יכול להיגמר ב־40 דקות. אבל ברגע שהכרטיס איפס את עצמו, אתה לא שבע. אתה לוקח כרטיס חדש, וכאן מתחילה בעיה אחרת: אם אתה מספיק מוכר בתחנה, נותנים לך להחזיר 1,000 שקל ביום למחרת, ולאחר מכן 3,000 ו־4,000 שקל, ומתחיל עניין של אשראי, של צ'קים, ואתה מתחיל גם עם הצ'קים של הבת זוג, ושל ההורים ושל חברים שהסכימו לעזור לך", מספר ע'. על הטענה שמנגד, שלפיה הכסף שמכניס הפיס תורם חזרה לחברה, הוא מוחה: "הפיס בונה כיתות מכסף של מכורים. המדינה מנצלת, או יותר נכון ניצלה, את החולשה של אזרחים משלמי מסים".
תעביר, יש סוסים
ומה יקרה עם המהמרים עכשיו? "יהיו מהמרים שיראו בצעד הזה הזדמנות לחסום את הפרה החולבת, אך הם מעטים", קובע ע'. "יהיו כאלה שיחזרו לפלילים, אבל הם כבר היו שם. הסכנה האמיתית היא במעבר אפשרי של מהמרים שלא נהגו להמר באופן בלתי חוקי אבל כעת הם בעמדת סיכון לבצע את המעבר. הרשויות חייבות להיכנס בכל הכוח כדי לגדוע את זה, כדי לוודא שהמהמרים עצמם או בעלי התחנות שפרנסתם נפגעה לא יעבירו אנשים חלשים להימורים בלתי חוקיים".
כשירד הערב, קשיי היום בתחנה שברחוב העלייה כבר היו מרותקים לתחליף – מרוצי הסוסים, שגם הם כבר סומנו באוצר כיעד לחיסול. בתחנה בלוינסקי מישהו העז להעביר לנשיונל ג'יאוגרפיק, ואף שמדובר בשעת שיא בתחנה מספר המהמרים נמוך במיוחד. יכול להיות שמהמרי המכונות נשארו הערב בבית. יכול להיות שחלקם כבר הספיקו למצוא אלטרנטיבה פיראטית.
לחצו על הכפתור האדום. תחנת פיס בדרום העיר. צילום: רוי גיא
ממפעל הפיס נמסר בתגובה: "עד סוף 2016 הפעיל הפיס בהקפדה ובאחריות 500 מכונות על פי היתר שניתן על ידי האוצר. מפעל הפיס מכיר בסיכון ההתמכרות שיש במכונות המשחק ולכן הציע לפני שנה לאוצר תוכנית להוצאת המכונות משכונות חלשות סוציו־אקונומית והתניית המשחק בכרטיס שחקן המאפשר זיהוי והגבלות על תדירות המשחק וגובה הסכום המושקע, כפי שנעשה בכל המדינות המערביות המתקדמות בתחום זה. האוצר לא אישר לבצע תוכנית זו ועמד על הסרת כל 500 המכונות לאלתר וכך בוצע עם תום ההיתר. בישראל פועלת תעשיית הימורים לא חוקיים המגלגלת 15-10 מיליארד שקל בשנה לרבות כ־10,000 מכונות בלתי חוקיות. מפעל הפיס הציע להעביר 20 מיליון ש"ח בשנה למלחמה בהימורים הבלתי חוקיים אך הצעה זו לא נענתה עד כה".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
בין ביאליק, שהיה לקוח קבוע, דרך דירות מסתור ברחוב המסגר ועד רשימת תפוצה אקסקלוסיבית: מתברר שהימורים ובתי קזינו בתל אביב קיימים מאז הקמת העיר. כן, גם בחסות החוק
הרבה לפני שחשבו איך להחיות את העיר הדרומית, תל אביב כבר גילתה את הקזינו: בין 1922 ל־1936 פעל בעיר קזינו גלי ים. המבנה עצמו נבנה על עמודים ממש על שפת הים, והוא הסיבה האמיתית לכך שרחוב אלנבי מתעקל עד הים, אל המקום שבו עמד המוסד התל אביבי בעבר.
"המקום נקרא קזינו בגלל המבנה שלו, שהזכיר בתי קזינו בעולם", מספר אילן שחורי, חוקר תולדות תל אביב. "זה היה המקום הכי תוסס בתל אביב באותה תקופה, כל הטקסים הכי גדולים התקיימו בו, צ'רצ'יל ביקר שם וביאליק היה לקוח קבוע".
לפני שאתם מדמיינים את חיים נחמן מהמר על השחור ביד אחת וכותב את "על השחיטה" ביד השנייה, דעו שבקזינו גלי ים לא היו הימורים. השם ניתן לו בגלל מראהו בלבד, ובשנות ה־30 נשטף המבנה לים ואיתו הסיכוי לקזינו אירופי בלבנט.
תמיד יש מי שיערבב את הקלפים
בתחילת שנות ה־70 הימורים היו מחוץ לחוק, אבל הייתה להם כתובת ברורה: מי שרוצה משחק בלאק ג'ק סוער שיבוא לרחוב המסגר, שהיה ידוע כמקום שבו אפשר להמר כמעט באין מפריע. המצב השתנה בשנת 1977 כאשר מפקד מרחב ירקון דאז, ניצב משה טיומקין, החליט שהוא מנקה את העיר מקוביות. בניהולו נערכו מדי ערב פשיטות על בתי קזינו לא חוקיים בעיר, נאסף מודיעין ללא הפסקה, תיקים נפתחו ומכונות הוחרמו. חלק ממנהלי הקזינו העבירו את עסקיהם אל מעבר לים, אבל גם היום, כמעט ארבעה עשורים לאחר מכן, טיומקין יודע שהימורים בתל אביב הם סצנה חיה ובועטת: "ניסינו לצמצם את התופעה, אבל צריך להשקיע בזה לאורך זמן. כל זמן שהשקענו בזה כוחות צמצמנו את זה, אבל אם אתה מפסיק לרגע – זה חוזר מיד. מי שחושב שאם אין הימורים חוקיים, אין הימורים בכלל – טועה. בשביל לעשות מה שעשינו אתה צריך להחליט שאתה לא עוזב את זה. השמיכה תמיד קצרה ואתה תמיד צריך לקבוע סדר עדיפויות, מה לעשות על חשבון מה".
טיומקין יודע על מה הוא מדבר. בפועל כל עוד יש מי שירצה להמר, תמיד יהיה מי שיערבב לו את הקלפים. בדירות מסתור, מאחורי פיצוציות חשוכות, בבתי מלון על הים – הקזינו עדיין חי ומתגלגל וזה קל יותר מכפי שזה נראה.
"נניח שלקחתי שתיים־שלוש מכונות, שכרתי דירה ל־48 שעות, שלחתי ל־1,000 אנשים, והופ – יש לי קזינו", מסביר בוקי נאה, כתב פלילים. "יכול להיות שאני גם מקור של המשטרה וסיכמתי איתם שיש לי ביטחון ל־48 שעות ואז הם לא יבואו. קח את שורת בתי המלון בחוף הים: כרגע, בזמן שאני מדבר איתך, יש שם לפחות בית קזינו פעיל אחד. באו בבוקר, הביאו ציוד מתקפל, הגיעו והלכו. גם המלון מבסוט מזה אז הוא מעלים עין. הם יודעים שבאים אנשים להמר, אבל לא נרקומנים אלא אנשים שלבושים יפה, אז מה אכפת להם".
לאבד את התחתונים בחסות החוק
אם עדיין לא קיבלתם SMS שמזמין אתכם ללילה של הימורים או לא ממש בא לכם לעבור על החוק או לעלות על אונייה עם קריוקי מוגזם שתשאיר אתכם עם תחתונים בלבד, אתם יכולים פשוט לרדת לדוכן מפעל הפיס הקרוב.
כל מכור יודע שאין הבדל בין משחק טקסס הול'דם בתחנה המרכזית לטופס שנקנה באור יום בחסות החוק. מספר הסיפורים על אנשים שהפסידו את כל כספם, רכושם ומשפחתם בעקבות הימורים חוקיים דומה מאוד למספר הסיפורים על אנשי דירות המסתור בעיר.
בזמן שטיעונים בעד ונגד הקזינו באילת עולים משני הצדדים, מי שבאמת רוצה להמר יודע בדיוק לאן ללכת. וכן, לפעמים זה בכלל לא נחשב עברה על החוק.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
