הישרדות תל אביב: הוראות שימוש לחיים בעיר. חלק ג'
כך תתחמקו מרגעים מביכים, תתמודדו עם סיטואציות מפתיעות ותפתרו בעיות רגע אחרי שהן צצות. החיים בתל אביב מזמנים שלל מצבים. כך תשרדו אותם עם מינימום נפגעים
[tobutton text="%22%u05DC%u05E7%u05E8%u05D9%u05D0%u05EA%20%u05D4%u05D7%u05DC%u05E7%20%u05D4%u05E7%u05D5%u05D3%u05DD%22" link="%22http%3A//timeout.co.il/%25D7%25A2%25D7%2599%25D7%25A8%25D7%2595%25D7%25A0%25D7%2599/%25D7%25AA%25D7%259C-%25D7%2590%25D7%2591%25D7%2599%25D7%2591/%25D7%2594%25D7%2599%25D7%25A9%25D7%25A8%25D7%2593%25D7%2595%25D7%25AA-%25D7%2594%25D7%2592%25D7%25A8%25D7%25A1%25D7%2594-%25D7%2594%25D7%2590%25D7%2595%25D7%25A8%25D7%2591%25D7%25A0%25D7%2599%25D7%25AA/%25D7%2594%25D7%2595%25D7%25A8%25D7%2590%25D7%2595%25D7%25AA-%25D7%25A9%25D7%2599%25D7%259E%25D7%2595%25D7%25A9-%25D7%2597%25D7%259C%25D7%25A7-%25D7%2591%22" theme="blue1" target="_blank" ]
32. שוב התקלקלו לכם הסמים?
אחת ולתמיד: וויד מאחסנים בצנצנת, קוק במקום חשוך ויבש, אמדי במקרר ופטריות ואסיד בפריזר
[tmwdfpad]
33. אתם בדודא ואין לכם כיוון
זכרו בטרם תצאו אל המסע המביך אל השאכטה – כולם היו או יהיו שם, ולכן יש אחוות סטלנים ברגעי צרה. אם לא מדובר בתקופת יובש קולוסאלית, תמיד כדאי לשלוח הודעה לחבר בכת, רצוי לפי הסדר הבא: חבר ששנורר מכם בעבר, חבר שקנה איתכם בעבר, חבר מדרגה ראשונה שמעשן לפעמים, מכר שתמיד יש לו, חברים מדרגה שנייה שמעשנים לפעמים. אם זה מישהו שלא דיברתם איתו יותר מחודשיים, לא לגיטימי לבקש. אם כל הכיוונים יבשים, לכו למנזר או לכל פינה בפלורנטין, עקבו אחרי הריח ובקשו לקחת שאכטה תמורת בירה/צ'ייסר. חוץ מזה תמיד אפשר לקפוץ לסופ"ש ספונטני באמסטרדם.
34. חבר מתחנגל לכם על הסמים
לכולנו היה חבר שלוקח את האחווה הירוקה צעד אחד רחוק מדי. דגש על היה. אם נתקלתם בחזיר סמים שלא מפסיק לשנורר ומסרב להבין רמזים, חשוב קודם כל להבין את מרקם החברות: אם מדובר בחברות שסובבת רק סביב עישונים, אין בעיה להתחיל לסנן ולהתרחק מהעלוקה שמוצצת לכם את הקססה. אם מדובר בחבר ממקור אחר, רצוי לנסות טקטיקה עדינה מעט יותר: ראשית הציעו לו לקנות יחד איתכם (כדי למזער את הנזק), ואם זה לא מספיק, טענו שהכיוון שלכם מתערער ושאלו אם יש לו כיוון. אם הכל נכשל, תמיד אפשר להיגמל.
35. קבעתם משהו כשהייתם שיכורים ועכשיו אתם ממש, אבל ממש לא בעניין
יש אנשים שטועים לחשוב שאלכוהול מוביל, במקרה הרע, לטעויות מהסוג שמביא מחלות מין או שחמת הכבד. אבל אלכוהול מסוכן גם כי הוא מוביל אותך לתוכניות שאין בכוונתכם לממש – בישול ארוחת ערב, לימודים משותפים וכו'. כל שתיין ותיק שמשום מה נדבק לו מוניטין של אדם עם טעם מוזיקלי ראוי, למשל, מכיר את שיחת הטלפון הבאה: "איפה אתה? היית אמור לתקלט בבר שלי לפני שעה, הוא בגודל צנצנת ואין בו לקוחות, אבל אתה צריך להעביר בו שירים עד ארבע בבוקר למרות שיום רביעי היום!".
אם לא התברכתם בריפלקסים מהירים בתחום השקרים ("אתה לא תאמין, בדיוק נמחק לי כל ההארד דיסק!"), האפשרות היחידה היא לסנן, לסנן ועוד פעם לסנן. זכרו – האנשים שנתתם להם התחייבויות שיכורות הם אנשים שממילא אין להם השפעה על החיים שלכם. הדבר היחיד שעוצר בעדכם הוא הנימוסים הדביליים שלכם.
36. בוקר טוב! שוב התעוררתם בדאון אחרי לילה מוגזם
דבר ראשון שתעשו כשאתם פוקחים את עיני הכפתור שלכם – תגידו תודה שקמתם ושאתם בחיים, ושגם הפעם שד משחקי התודעה לא שלח אתכם לקפוץ מהמרפסת. מיד אחר כך לכו לשתות המון מים כדי לשטוף את הגוף המחולל שלכם מהרעל שהכנסתם אליו אמש. מים עם לימון יזרזו תהליכי עיכול ויסייעו לכם להיפטר מארוחת הערב של אתמול ומעוד הרבה דברים רעים אחרים (חוץ מזיכרונות, מזיכרונות אי אפשר להיפטר. שכבת עם האקס שלך ואז הקאת לו על הרגל? חבל נורא!). אם הקיא כבר זורם מעצמו, נהדר. תנו לו לצאת. בננה, אורז לבן, בצקים, מאכלים שמנוניים, אקמול, שמש, מקלחת, כרבול. תהיו טובים לעצמכם. זה קשה להיות מטומטמים.
37. ההורים קופצים לביקור פתע בדירה ואתם מסטולים מהתחת
הפחד הקמאי להיתפס על ידי אדם לא רצוי במצב תודעתי מעורפל מתאחד עם החשש הבלתי נגמר לאכזב הורים, ובינינו – החשש הזה ריאלי מאוד. ברגע האמת אסור להילחץ. זכרו את שלוש ה־ה': התרעננות, הטעיה והלאה. ראשית פתחו את החלונות ואווררו את הבית, לפחות עד כמה שניתן במאורת פרטר בפלורנטין. נצלו לטובתכם את מצבכם המעוך, העיניים האדומות ואטיות הדיבור וזייפו מחלה. התה יעזור להעביר את הבל הפה המעושן, מגבת מים חמימים על המצח תזייף חום עדין והשמיכה תכסה אתכם וגם את פירורי הדוריטוס.
38. אכלתם הרבה יותר מדי חריף כדי לנסות להרשים את החברים שלכם
אין הרבה מה להגיד במקרה כזה, כי מגיע לכם. אתם לא באם מרג'רה וגם לא בארוחת גדוד בקניון עמק חפר, ואף אחד לא ייתן לכם עשרה ש"ח אם תעמדו בגבורה במשהו שאתם לא מצליחים לעכל או לא בנויים אליו. על הבגידה בעצמכם – מגיע לכם. שתדעו. אחר כך תדאגו לאכול מלח (באמת) שינטרל את החריפות האיומה, ביס לחם שיספוג, עשרה שלוקים של חלב או של בירה, ואתם אמורים להיות בסדר.
39. מישהו לא מפסיק להזמין אתכם להופעות שלו בכל פלטפורמה אפשרית
בצ'ט של פייסבוק, בווטסאפ, באוויר וביבשה. הנודניק לא מפסיק לשגע אתכם שתבואו למופע החדש שלו ("זה רק אני, מפוחית ומצגת תמונות נדירות של וולט ויטמן מאחוריי"). מובן שאם מדובר בחבר מהמעגל הראשון עדיף להיכנע מראש, אבל אם מדובר במכר שספק אם הייתם פוקדים את ההלוויה שלו, אתם ממש לא מחויבים להגיב. אם ההודעה לא כוללת פנייה אישית, לגיטימי לגמרי להתעלם. אם ההודעה כוללת פנייה אישית ונדמה שהיא כללה קצת מחשבה יצירתית, אפשר לפרגן באטנדינג בפייסבוק ולהשתדל לא להיתקל באותו הנודניק בפרק הזמן של שבועיים לפני ההופעה ושבועיים אחריה. וולט ויטמן היה עושה את אותו הדבר.
40. שלחתם מייל שאתם מתחרטים עליו?
לא ייאמן שהשנה 2015 ועוד לא הפעלתם את מנגנון ההשהיה של ג'ימייל
41. מכר רחוק מתיישב לידכם באוטובוס ומרגיש חובה מוסרית לנהל אתכם שיחה
מהרו להעמיד את המכר הרחוק על טעותו. ההיגיון העקום שלו, שלפיו הוא מחויב לנהל איתכם סמול טוק (גם הוא לא רוצה בו, אתם עושים לו טובה), הוא בעיה שלו בלבד. התעלמו מקיומו, שימו אוזניות, העליבו אותו עד שיעבור מקום. זכרו, הוא שם אתכם במצב לא נעים ולכן האחריות עליו. עוד אפשרות: להשתעל בקולניות ולהכריז שבדיוק החלמתם ממחלה מידבקת ביותר.
42. הגבתם לסטטוס של ינון מגל ואתם מצטערים על הרגע שבו נולדתם
משום מה לא יכולתם לסתום את ג'ורת המקלדת שלכם והשארתם תגובה לכל מתפעל פייסבוק פעיל ופולמוסי במיוחד? מנסים לגרור אתכם לשיחה על נושאים גדולים ואתם רוצים להתרכז בשקט שלכם? לא בושה ללחוץ על Stop Notifications. זכרו, בניגוד לחיים האמיתיים, באינטרנט מי שאומר את המילה האחרונה הוא מי שיצא מושפל.
43. חבר פייסבוק שלכם משאיר תגובות מוזרות/חסרות טקט/ימניות לאללה על סטטוסים שלכם ולא נעים לכם למחוק אותו
אחת הדילמות הקשות של תקופתנו. מצד אחד גדלתם יחד, אכלת שניצלים של אימא שלו כל החיים ובאופן כללי הוא תמיד היה שם בשבילך. מצד שני הוא ימני וגזען ועושה לכם פדיחות קשות בפייסבוק מול החברים השמאלנים המתוחכמים שלכם. הפתרון? שנו את הגדרות הפרטיות שלכם, ככה שהוא לא יוכל לראות סטטוסים שלכם. כה פשוט, כה חוסך בושות.
44. לא משנה כמה חריף משבר הדיור, יש דבר אחד שחובה לזכור.
לא. חותמים. על. חוזה. מול. השותף. לעולם. נקודה. תודו לנו אחר כך.
45. הליכה לבד בלילה
בתקופה האחרונה כולנו הולכים בלילה בחשד. כאילו לא מספיק שנשים רבות מתהלכות כדרך חיים ברחוב כשהן מביטות מעבר לכתף מחשש לתקיפה מינית, הפעם אנחנו גם מפחדים ומפחדות לחזור הביתה כשיפוד אנושי. כתבנו כאן לא אחת על חשיבותו של ידע מקצועי בכל הקשור להגנה עצמית, ורק באפריל האחרון פרסמנו את המדריך המלא לקורסים ברחבי העיר. הכתבה יועדה אז לנשים, שלמרבה הצער מוצאות את עצמן לא פעם בעמדת הקורבן, אך בימים אלה גם גברים מרגישים שהדבר הכי בסיסי שהמדינה אמורה לספק לנו – ביטחון אישי – אבד. בעיר אפשר למצוא מאמנים באמנויות לחימה שמעבירים שיעורי הגנה עצמית דרך קבע. הבולטים שבהם הם עדי רותם (כיכר אתרים) ומרחב מוהר (פיור, סניף בן יהודה). בסוף החודש יערוך איתי ליבוביץ', מאמן ג׳יו ג׳יטסו ברזילאי, סמינר הגנה עצמית לנשים במרכז קהילתי בבלי (פרטים בעמוד הפייסבוק של ליבוביץ'). ומה לגבי קיצורי דרך שמסייעים לתחושת הביטחון? בחנויות למטייל השונות תוכלו לרכוש גז מדמיע, שאולי לא יציל אתכם מהגורל אבל יעזור לכם להרגיש שאתם שולטים בו.
46. אתם בהפגנת שמאל ומותקפים מילולית על ידי הצל ושות'
ראשית, זכרו: הוא יותר פוחד מכם יותר משאתם פוחדים ממנו. רגע, או שזה ג'וקים? בכל מקרה, אל תעשו תנועות חדות. נסו לאמוד את הסביבה: האם מדובר בטריטוריה סמולנית מובהקת? האם יש סביבו אריות? עד כמה הכובע לוחץ לו על הווריד במצח? אחרי שהבנתם את הסטטוס אתם יכולים לבחור בין שיטת ההתעלמות (הוא יצעק עליכם ססמאות חוזרות, יצלם בטלפון ויעלה לקול צהלות האספסוף) או תקיפה (אתם תצעקו עליו משהו, הוא יצעק עליכם ססמאות חוזרות, יצלם בטלפון ויעלה לקול צהלות האספסוף). בקיצור, חבל על המאמץ. במקרה הכי גרוע משכו לו בגוזייה.
47. הכיור מלא ואף אחד מהשותפים לא לוקח אחריות
הגיעו מים עד נפש והפכו לירוקים כהים כאלה. מתחת למצולות מסתתרים סכינים, צלחות, וסביר להניח שגם עיר תת ימית כמו אטלנטיס, אך של בקטריות ורימות. מה עושים עכשיו? מי מהשותפים אמור לטפל בזוועת העולמים הזאת? בהנחה שלא סיכמתם מראש על דיל ברור ("אתה עושה כלים ואני מארגן וויד"), כדאי לנסות לחלק את העומס, אולי בצורה שרירותית ואולי על פי כלים ("אתה צלחות, אני סכו"ם, את הכוסות נשטוף בפברואר"). אפשר גם לסכם ששותף אחד ישטוף את הכלים הפעם והשותף השני בפעם הבאה. נסו לא להגיע למצב שבו אתם משאירים שוב ג'יפה בכיור כל כך הרבה זמן עד שהיא מפתחת תודעה משלה.
48. לשותף לדירה אג'נדה קולינרית שונה מהותית משלכם
נבצר מכם לממן מגורים פרטיים ואתם נאלצים להעביר את חייכם בדירה עם אדם זר שעמו אינכם מקיימים יחסי מין, רק יחסי ארנונה־חשמל־חלב. מה עושים כשאותו אדם שמתחלק איתכם בשכר הדירה לא בדיוק חולק אתכם אג׳נדה קולינרית? פשוט מתחשבים. בין שהוא צמחוני ואתם טבעונים, הוא טבעוני ואתם קרניבורים, הוא קרניבור ואתם סולדים מתעשיית הבשר – אין טעם להיכנס לשותף לדירה לצלחת, מספיק שאתם נכנסים לו בטעות למקלחת. חלקו ביניכם את המדפים במקרר ואת ארונות המטבח כך שלכל אחד יהיה אזור מוגדר ומגודר משלו. קשה לכם לטגן על מחבת שספגה שמן מן החי? רכשו לעצמכם ציוד משלכם. לדרוש מהשותף לצמצם את עצמו בעבורכם זה פשוט מוגזם.
49. החברה של השותף שלכם הופכת אט אט לדיירת סמויה
החלב נעלם במהירות מדאיגה, הספה הטובה תמיד תפוסה, מרוב שערות בחור הניקוז – המקלחת הפכה לשכשוכית. ברגע שהבנתם שהנזק הסביבתי הגדול ביותר לדירה הוא החברה של השותף, חשוב מאוד לפעול בחוכמה וזהירות: ראשית, אל תשכחו שהבעיה שלכם היא לא עם החברה אלא עם השותף. לתקוף אותה, לריב איתה או להילחם בה? זה רק יגרור אנטגוניזם ונזק לטווח הארוך. לכן חכו לרגע הנדיר שבו השותף יהיה לבדו ושבו איתו לשיחת "זה לא בשבילי, זה בשבילך". נסו לצייר תמונה שלפיה החברה מנצלת את טוב לבו ושואבת את חייו האישיים. במקרה הרע הם יחלו לבלות אצלה טיפה יותר, במקרה הטוב פירקתם מערכת יחסים. מזל טוב, חארות.
50. נתקעתם מחוץ לבית בלי מפתח
זה קורה לאנשים המאורגנים ביותר: המפתח אובד, נשכח אצל היזיז, נרדם על שולחן המשרד, ואתם בוהים בדלת דירתכם בדמעות. כדי להימנע מתחושת האפסיות האופפת כל אדם שמרגיש כה קרוב אך כה רחוק, הכינו שלושה העתקים של מפתח הדירה. את הראשון השאירו אצל שכן בבניין שאתם סומכים עליו; את השני השאירו במכולת או בבית הקפה השכונתיים, כאלה שמנוהלים על ידי צוות שמכיר אתכם ולעולם לא יפרוץ למשכנכם בחיפוש אחר חשיש; והשלישי אצל חבר או אצל ההורים, בהנחה שהם גרים בתל אביב. שלושה העתקים, לא פחות. אתם עוד תודו לנו, ראשי כרוב.
51. בעל הבית החדש מסתמן כקומוניקטיבי ומסתחבק במיוחד?
צאו לפעולת מנע וחסמו אותו בפייסבוק טרם יחפש ויוסיף אתכם.
52. השכן גונב לכם את העיתון בקטע שיטתי
אתם אולי האנשים היחידים שאתם מכירים שעדיין טורחים לשלם על נייר מגולגל, ולא כזה שמעשנים איתו או זה שאתם מחזיקים עכשיו. אתם מתעוררים בשישי בבוקר, יוצאים בתחתונים לחדר המדרגות ומגלים ששוב העיתון לא הגיע. אתם תוהים: מי אתה, איש מוזר? מספיק אינטליגנט כדי לפתור 20 שאלות ולהנהן על הטור של יוסי ורטר – אבל גונב (!) בשביל זה? מי אתה, האיש שחרד לרווחתם של הפלסטינים אבל גונב (!) בשביל זה? למצב יש שני פתרונות אפשריים: הראשון הוא לסכם עם נציג המכירות של העיתון על מקום סודי שבו השליח יטמין את העיתון. השכן יחשוב שביטלתם את המינוי ("הדיגיטל הזה זה משהו"), ואתם תקבלו עיתון בבוקר ותחושה שאתם מינימום ירון זהבי. פתרון שני הוא לכוון שעון מעורר ל־4:45 ולאסוף את העיתון מוקדם מוקדם, רגע לפני שהשכן מלמעלה (כן, אנחנו יודעים שזה אתה) עושה את זה. אם אתם כבר שם (כלומר, ערים לפני הזריחה), אתם יכולים לעשות לו טריק ולהניח ליד הדלת את העיתון המגולגל של אתמול עם פתק אישי בפנים שמאיים: "מחר תקבל 'ישראל היום'".
