ערן קול (למה שלא תעקבו), יליד תל אביב, הוא הבעלים של בית העמודים, בר הופעות ג׳אז הפועל כבר כ־15 שנה וזכה לשבחים מאתר Business Insider וממגזין הבלוז והג׳אז האמריקאי DownBeat. הוא גם היה שותף בבר היין "טו סקוור רוט" שנסגר בשנה שעברה, וכותב ומלחין בפרויקט המוזיקלי שלו "פלנקטון". בקרוב אב לראשונה בחייו. ביוני שעבר נאלץ המועדון המעולה לפנות את מקומו בבניין ההיסטורי ברחוב רמב"ם שנכנס לשיפוצים, לוקיישן חלופי עדיין אין, אבל בינתיים תוכלו ליהנות כבר הערב (שלישי, 3.2) מהשת"פ הנרקם בינו ובין בית ליבלינג, במסגרתו ייערכו שתי הופעות ג'אז משובחות בערב אחד.תהיו שם. כרטיסים כאן.

>> חנות של פסנתרים ואהבה ובר שהוא בית // העיר של סי היימן
>> מקום מפגש מנחם וגן להיבלע בו עם ספר // העיר של נועה סוזנה מורג
>> מקדונלד'ס נוסטלגי ומקדונלד'ס עם כפיל של דרייק // העיר של גיאגיא

1. חוף הסלעים ביפו

אני גר ביפו כבר עשור, ואין מקום בעיר שאני אוהב יותר מרצועת הסלעים שעל שפת הים שם. רחוק מההמולה של תל אביב, כמעט בתולי ושקט. בדרך כלל רק כמה דייגים, והרבה ים. אני אוהב לצלול שם בצלילה חופשית, לרדת מתחת לפני המים ולפגוש שכבה אחרת של המקום: היסטוריה ששוכבת על הקרקעית, להקות דגים, מדוזות גדולות ומה לא. זה נותן לי אוויר ונשימה מכל הלחץ היומיומי של העסקים והחיים הלא פשוטים כאן.

2. פארק המסילה

כמו הרבה תל אביבים, אני מוצא את עצמי מבלה לא מעט באזור של פארק המסילה. בפועל, אני מגיע לשם בעיקר בשבילבר שחורישנמצא ליד האוגנדה – מה שאני אוהב לקרוא לו האוגנדה למבוגרים יותר. יש שם אווירה לילית משוחררת, מקום קטן וצפוף, בדיוק כמו שאני אוהב, והצוות ברובו מאוד נחמד. אני עובר לא מעט גם ב־Kissa. בתור חובב ג׳אז, למרות שאין שם הרבה ג׳אז, אני מגיע בעיקר בגלל האנשים – הרבה מהג'מעה שם מבית העמודים, ויונתן לוי חבר טוב ואחראי על התוכן, ועושה עבודה טובה מאוד.
>> שחורי, סמטת בית הבד 5 תל אביב // ג׳אז קיסה, דרך יפו 7 תל אביב

3. דיזנגוף סנטר

דיזנגוף סנטר הוא חוויה שקשה להסביר. מצד אחד הוא כמעט לא השתנה מאז שאני זוכר אותו מהניינטיז – המסיבות של הדראם אנד בייס בחניון, ילדי הסנטר, הקולנוע, חנויות הדיסקים ושוק האוכל. מקום מלא בזיכרונות טובים. מצד שני, היום אני מגיע בעיקר בשביל היומיום: לאסוף חבילה מ־KSP, לקנות שלט חדש לנינטנדו שנהרס, או איזה בגד. והוא עדיין שם, אותו סנטר.

4. חוף הסלע בבת ים

אמנם זה כבר לא תל אביב, אבל חוף הסלע בבת ים הוא הכי קרוב שיש. זה החוף הכי יפה באזור בעיניי, ובעיקר כזה שמפתיע כל פעם מחדש. בתור חובב צלילה חופשית זה מקום שאני נותן בו סשנים יותר ארוכים. יש שם ריף סופר מפתיע עם תמנונים, טריגונים ודגים גדולים. בעיניי זו אחת מרצועות הים התיכון הכי טובות שיש לנו כאן.

5. בית ליבלינג

בית ליבלינג הוא מקום סופר חמוד עם צוות מתוק, ואני שמח מאוד שדוד עתי שידך בינינו לטובת האירועים של בית העמודים. דוד הוא שותף שלי מהבר־יין שהיה לנו, "טו סקוור רוט" שנסגר ביוני שנה שעברה – חודש אחרי שבית העמודים נסגר. דוד הוא שף אדיר, חבר קרוב ושותף נהדר. עכשיו אנחנו בעיצומם של שיפוצים לקראת פתיחה מחדש של בר־יין־מסעדה, עם חיזוק של שותף נוסף, ג׳סי בודק, יינן בחסד, שמייצר יין מקומי מעולה ביקב ביאליק, וגם יבואן וסומלייה שעבד במסעדות מהשורה הראשונה כאן. הפתיחה צפויה להיות באפריל הקרוב, ברחוב זבולון 14. בית ליבלינג עצמו פועל לקידום וחשיפה של תחומי האדריכלות, השימור והפיתוח העירוני, והוא גם בית תרבות. האופן שבו הם מארחים – בחום, בכנות ובלי פוזה – הופך את העבודה שם לתענוג אמיתי.
אידלסון 29 תל אביב

מקום לא אהוב בעיר:

יש בעיה עם העבודות של הרכבת הקלה. ישנם רחובות שהפקקים מתנקזים אליהם – הרצל ונחום גולדמן, שלא נדבר על האיילון. זה פשוט סיוט, ועם העצבים של האנשים זה הצד המכוער של תל אביב שיוצא שם. אני מקווה שהרכבת הקלה אשכרה תגיע מתישהו ואז הכול ייראה נייס, אבל בינתיים עובר כאן נצח של רעשים. תוסיף לזה את כל הבנייה והתמ"א בכל מקום – וזה פשוט לא כיף.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
החגיגות של יום הולדת 14 לבית העמודים בבית ליבלינג בדצמבר היו אירוע ממש מרגש בשבילי. אחרי חצי שנה בלי פעילות, לחזור לערב עם קהל, לראות את כל הפרצופים המוכרים, את הנגנים ואת ההתרגשות של לפני ואחרי הופעה – זו תחושה שקשה להסביר במילים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
שוב לא אהיה אובייקטיבי ואגיד שפרויקט המוזיקה שלי, פלנקטון, שהאלבום השני שלו "צסטרום באפלה" יצא ממש חודשים לפני המלחמה, חיזק אותי במיוחד. אלבום שעוסק בשברון לב אבל גם באהבת הארץ הזאת והאדמה הזאת, עם שיר שנכתב ונקרא בשמו “כביש 90” – קטע אינסטרומנטלי שמתאר מסע שלם וארוך, ממש כמו הכביש. פלנקטון זה הצד האמנותי שבי שתמיד יהיה קיים וגם קדם להכול. אני שמח שהצלחתי לשלב את המוזיקה בחיים שלי, וב־2018 התחלתי את המסע שלי עם הפרויקט היקר הזה.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
כל תרומה שחטופים שחזרו מבקשים. זה הזוי בעיניי שהם צריכים תמיכה מהעם, ושהמדינה לא דואגת להם אחרי מה שהם עברו והמחדל הלא הגיוני שקרה. זה פשוט מצער ומרתיח אותי.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
אשתי, דנה וילונסקי היקרה, שנושאת את בני בבטנה בחודש שמיני להריון. פסנתרנית קלאסית ומורה בחסד.

מה יהיה?
כמו שהחברים של נטשה אמרו: "שאלה אחת קטנה שנשאלת פעמיים – מה יהיה, מה יהיה".

• העיר שלי
• בית העמודים
• חוף העלייה
• פארק המסילה
• מיראז' ג'אז קיסה
• דיזנגוף סנטר
• בת ים
• בית ליבלינג
• הרכבת הקלה

ד"רליאוראביצור היא רקדנית, מורה, אוצרת וחוקרת בתחום המחול, שלקחה חלק בהקמת בית הספר של להקת מחול בת־שבע, והחל מ-2022 גם מנהלת אמנותית את הלהקה. בימים אלו היא מתכוננת להופעות הראשונות של העונה החדשה למופע "וירוס של אוהד נהרין", בביצוע אנסמבל בת שבע (26.9-30.9, כאשר ישנם עוד תאריכים בהמשך), שרצה כבר כמעט 25 שנים, ואם עוד לא ראיתם – אתם באמת חייבים (לפרטים ורכישת כרטיסים. בסרטון: הביצוע מהופעות הבכורה בשנת 2001).

1. שדרות ירושלים

אני מתגוררת בסמיכות לשדרות ירושלים כעשרים שנה, עוברת בין דירות לאורכן. הן מלאות בלכלוך ובאלימות, אבל גם בפנים מחייכות, במטעמים ובתחושת שייכות. יש בהן ערבית ועברית, ולרגעים אפשר לדמיין את מה שהיה יכול להיות בארץ הזו כולה, אם רק היה שלום. יש לי זיקה בלתי מוסברת לפה. השדרה היא מעין השתקפות של מערכת היחסים שלי עם החיים בישראל: מקום אינטנסיבי, רווי חיכוך, מסוכסך. אני שונאת אותו וגם אוהבת אותו. פה אני בבית.

2. סוזן דלל

נווה מדבר שתכנן בגאונות שלמה אהרונסון, עם פכפוכי מים וצל מתוק של עצי הדר. קולות מוזיקה בוקעים מחלונות מוקשתים, רקדניות ורקדנים מזיעים מתהלכים בשבילים, ילדים קטנים נהנים מהאפשרות לרוץ בחופשיות מבלי לפחד מגלגלים. אני מרגישה בת מזל בכל פעם שאני מגיעה לעבודה.
יחיאלי 5, תל אביב

3. בית הספר הפתוח הדמוקרטי

הבת שלנו החלה את שנתה החמישית בבית הספר הפתוח הדמוקרטי ביפו. במציאות המחרידה שבה שר החינוך מוביל רפורמה אנטי-דמוקרטית במטרה לחזק את הזהות היהודית של התלמידים, אני חייבת לתת מקום של כבוד למוסד פדגוגי שדוגל בשוויון זכויות, ומחנך ילדים לחשיבה ביקורתית וליברלית.
נועם 8, תל אביב

4. פארק המסילה

לא בדקתי, אבל אני מניחה שפארק המסילה מככב בטור הזה (הערת המערכת:בהחלט!). כיפואית הוא שינה את חיי העירוניים, ואני אוהבת את כל התחנות שהוא מציע לי בדרך כמו: עוגת גזר בקפה אליפלט, גלידת שקדים וקינמון בקסטה, פיצה אנשובי בתדר, שעועית ירוקה ברומנו, נגרוני מהברז בנואיבה והרשימה מתמשכת.

5. הרכבת הקלה

בתור הלכנית נטולת רכב, כל מה שברדיוס נעים לצעידה במזג האוויר הלבנטיני הוא הממלכה שלי. הרכבת הקלה שמתחת לביתי הרחיבה את גבולות הממלכה, ופינות חדשות בעיר הפכו ללוויין של השכונה. כל זאת עם מזגן משובח ותדירות כמעט מצוינת. הלוואי שהיתה פועלת גם בשבת.

>>מסעדה נדירה ומקום קדוש לשירים שלא שמענו. העיר של חיים שמש
>>בלאדי מריה ובועה שמרגישה כמו בריחה לחו"ל. העיר של שרונה ברגר

מקום לא אהוב בעיר

אזורים נטולי צל ובמיוחד מעברי חצייה שצריך להמתין בהם לרמזור שממאן להתחלף לירוק.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
זה אולי לא עומד בדיוק בהגדרה של ״אירוע תרבות״, אבל עבורי אלו הרגעים בשבוע שהראש מסתדר והלב נפתח: כשאני עולה לסטודיו לשהות עם הרקדנים בחזרות. הם עסוקים ביצירה ובמחקר. מדייקים איכויות, מלאי קשב ונוכחות. בקרוב האנסמבל יעלה עם ההופעות הראשונות לעונה – וירוס האייקונית של אוהד נהרין. שלכל אורכה גם הצופים נדרשים לקשב ונוכחות מוגברים. מתחילתה ועד סופה יש טקסט שמבוסס על המחזה ״העלבת הקהל״ מאת פטר הנדקה, ובאמצעותו ההווה מוטח שוב ושוב בקהל. העבודה הזו לא מאפשרת להתמסר להתענגות פשוטה מהגוף הרוקד ומהקומפוזיציה היפה – יש גם רגעים כאלו, אבל הם נחווים מבעד לתזכורת בלתי פוסקת לבחינה עצמית. תמיד רלוונטי כאן, ועתה אולי יותר מתמיד.

איזו יצירה נתנה לך כח, תקווה, או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסרט "ימים מושלמים" של וים ונדרס. מאז שצפיתי בו, מספיק לי מבט רך אל עבר צמרת של עץ כדי להרגיש את כל הרגשות הגדולים ולראות את כל היופי. להיזכר להתכוון לטוב ולראוי, ולהאמין שיגיעו.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בימים אלו?
יש יותר מדי עוולות שזקוקות למענה אקוטי והרבה ארגונים שעושים עבודת קודש. קשה לבחור. אבל אם יש דרך אחת שאני באמת מאמינה בה כדי לדמיין עתיד אחר, היא שותפות יהודית-ערבית. לכן ממש השבוע סופסוף הצטרפתי לתנועת ״עומדים ביחד״. המטרה של התנועה, כפי שמנוסחת באתר, היא "פשוטה ומאתגרת: לבנות רוב חדש בחברה בישראל, שיתמוך בשלום, בשוויון ובצדק חברתי וסביבתי״. אמן.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לא רק תל אביביות, צריך להרים לכל מי שמתעקשות ומתעקשים שיהיה פה אחרת. להפסיק את המלחמה האיומה, להחזיר את החטופים, להחליף את הממשלה, לפעול למען חלשים ומוחלשים. בקיצור, לכל מי שלא מוכנה לקבל את המציאות הקיימת ופועלת כדי לשנות אותה.

מה יהיה?
הרבה יותר גרוע ואז שוב טוב.

• העיר שלי
• אנסמבל בת שבע
• להקת בת שבע
• שדרות ירושלים
• סוזן דלל
• פארק המסילה
• הרכבת הקלה
• הצללה

כן, כולם סובלים קשות מעבודות הרכבת הקלה ומקדחת ההתחדשות העירונית שאוחזת בחלקים נרחבים בעיר, אבל מדי פעם אפשר להציץ בין האבק והשיפוצים ולדמיין ללא מאמץ רב עתיד אורבני טוב יותר להולכי רגל ורוכבי אופניים. זה עתיד עם מדרכות רחבות, נתיבי דו-גלגלי מופרדים, רכבת קלה שתפעל מתישהו, ורשת שבילים שמתחילה להתחבר באופן שהופך אותה לדרך הכי יעילה ומהירה להתנייד בתל אביב-יפו. ואחד המקומות הראשונים שבהם אפשר לקבל הצצה כזאת הוא שביל האופניים החדש של רחוב אלנבי.

>>איפה הביף? הדיל הבשרי המשתלם בעיר מצא מקום קבוע בשרונה מרקט
>>קוצפים על הטרנד: פופ-אפ חדש עם הקפה הקוריאני שמשגע את טיקטוק

במהלך הסופ"ש האחרון פתחה עיריית תל אביב-יפו לתנועה מקטע נוסף שלשביל האופניים ברחוב אלנבי, במקטע שבין רחוב מונטפיורי לשדרות רוטשילד. מדובר בסך הכל בתוספת של כ-200 מטרים לשביל שכולל כבר 1,200 מטרים לאורך הרחוב, בהמשך למקטע שבין רחוב בית השואבה לרחוב מונוטיפיורי שנפתח בחודש פברואר. החדשות הגדולות הן שבחודש הקרוב ייפתח גם המקטע האחרון בשביל אלנבי, מדרום ליהודה הלוי, שיתחבר לשביל המתוכנן ברחוב העלייה ומשם לשביל המבוצע בימים אלו ברחוב שוקן.

שביל אלנבי יהיה גיים-צ'יינג'ר משמעותי לרוכבים בלב העיר, ויוביל כך בנוחות ובביטחה את הרוכבים החל מהמפגש של אלנבי עם הטיילת בכיכר הכנסת (מגדל האופרה) ועד צומת אלנבי-העלייה, כשעל הדרך הוא מתחבר גם עם שביל רוטשילד ונהנה מחיבוריות גם לציר פארק המסילה. בהמשך, כאמור, הוא יתחבר גם עד לדרך קיבוץ גלויות בדרום העיר.

במקביל, ממשיכה העירייה להרחיב את רשת האופניים גם באזורים נוספים וקריטיים בעיר, כשלאחרונה נפתח לתנועה שביל האופניים לאורך רחוב ראול ולנברג ברמת החייל, בקטע שבין רחוב דבורה הנביאה לבין רחוב הברזל; מדובר כמובן באזור הכניסה הבלתי נסבל והפקוק תמיד של השכונה ואזור המשרדים שלה, כשבמקום רצועת ההליכה והרכיבה המשותפת שהייתה במקום, בוצעו לאחרונה על ידי נת"ע מדרכה ושביל אופניים דו-סטרי מופרדים המשתרעים לאורך כ-1.2 קילומטרים.

בימים אלה החלו גם העבודות על שביל האופניים הייעודי בטיילת רידינג שיימשכו עד אביב 2026, במקטע שבין המגדלור לקצה הצפוני של מעגנת רידינג. אורך מקטע השביל העתידי כ-600 מטרים, ולאורכו יינטעו כ- 300 עצים עמידים לתנאי קו ראשון של חוף הים. הפרויקט ישלב גם מדשאות ואלפי שתילים של צמחיה מקומית המותאמת אף היא לחוף הים. השביל החדש יאפשר לרוכבים לרכוב בנפרד מהולכי הרגל צפונה לעבר טיילת תל-ברוך (כיום רצועת ההליכה משותפת עם הרוכבים).

• הבועה
• שבילי אופניים
• רחוב אלנבי
• רמת החייל
• טיילת הפארק החופי
• הרכבת הקלה

תמרה אברמוביץ׳, אוצרת הצילום החדשה של מוזיאון תל אביב לאמנות, מתגוררת ביפו. היא דוקטור לתולדות האמנות ומרצה במוסדות תרבות ואמנות שונים, ובהם האוניברסיטה העברית, בית הספר לקולנוע וטלוויזיה סם שפיגל ובמחלקה לעיצוב אופנה, היסטוריה ופילוסופיה בשנקר. לאחרונה היא נבחרה לתפקיד אוצרת המחלקה לצילום במוזיאון תל אביב לאמנות, שנוסדה ע"י מיכה ברעם וכוללת אוסף מגוון עם אלפי פריטים של צלמים מקומיים ובינלאומיים. בחמישי הקרוב (3.7) ייפתח המוזיאון מחדש באירוע סופשבוע של אמנות שיכלול מפגשים וסיורים פתוחים, הפנינג שבוע הספר בגן הפסלים, פעילויות יצירה לילדים ועוד. הכניסה חינםוהפרטים כאן.

>> חנות קסמים ירוקה וקפה עם נשמה אורבנית // העיר של דורון אשכנזי
>> מקלט שמרחיב את הלב ובר בקצב הסמבה // העיר של דניאל גורי דה לימא

1. גן הפסגה ואמפי תירוש

המקום היפה בעיר וללא ספק האהוב עליי. כשיושבים על הדשא או על מדרגות האמפי אפשר לראות את הים והעיר פרושים לפניך, להציץ על חתן וכלה שבאו להצטלם, על תיירים מזדמנים שמתענגים על הכחול והירוק, על ילדים משחקים. יש משהו במקום הזה שנותן אוויר, פרופורציה. צלצול פעמוני כנסיית פטרוס הקדוש הוא הדובדבן.

2. צלטנר – בית מלאכה לספרים

אני ממליצה בחום לקפוץ לביקור בבית צלטנר שבשוק היווני ביפו – מקום קטן שמוקדש כולו לספרי ילדים (אבל לא רק), שנעשים באהבה גדולה. זו לא רק חנות ספרים, אלא גם בית הוצאה לאור ובית מלאכה למוצרי נייר. מעבר לאסתטיקה מהממת, המוצרים שלהם מוכיחים כמה אהבה יכולה להיות לספר.
הגמנסיה העברית 8 יפו

3. קפה דאמה

קל לי להמליץ על דאמה לא רק כי זה הקפה השכונתי שלי, אלא כי הם מגישים קפה מצוין בספלים יפים. לחובבי הז׳אנר יש מגשי מאפים מיוחדים (למשל פיננסייר סומק ואוכמניות או טארט דבש מלוח), ואפשר גם לקנות הביתה לחמים שנאפים במקום.
רבי נחמן 1 יפו

4. אברמנטו

מעדנייה קטנה ומתוקה (אפילו שם הרחוב חמוד) עם הזיתים הכי טעימים בעיר. היא נמצאת בשוק לוינסקי, אבל מחוץ להמון, וזה מוסיף לתחושה של מקום קצת נסתר.
דה פיג'וטו 8 תל אביב

5. הרכבת הקלה

נכון, לקח לה עשור להגיע, אבל עכשיו כשהיא פה – הרכבת הקלה היא הדרך הנוחה והמהירה להתנייד בעיר. אני משתמשת בה הרבה יותר ממה שחשבתי, היא אמינה, מרגיעה, ומזכירה שיש תקווה לתחבורה ציבורית גם בתל אביב.

מקום לא אהוב בעיר:

האמת שאין לי "מקום שנוא" קונקרטי, בעיקר תחושת המחנק של הבנייה לגובה. העיר מטבעה צפופה ומוצפת, והמגדלים גוזלים מאיתנו גם את השמיים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
סבב ההופעות האחרון של "מסמך ללא שם" מאת ארי טפרברג: יצירה מופלאה שמתפתחת לאט, בעדינות וברגישות – ואז, בשיאה, מצליחה לגעת במקומות הכי עדינים בנפש (לפחות שלי). לא אגיד יותר כדי לא לעשות ספוילרים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אני מאוד אוהבת פודקאסטים, ובמיוחד את "Fiction" של הניו יורקר, שבו סופרים מקריאים סיפורים קצרים שהם אוהבים ומדברים עליהם.לאחרונה שמעתי את "The Pet" של נדין גורדימר, שמוקרא בקולו של ג'וזף או'ניל– סיפור שקשור ליחסי גזעיים בדרום אפריקה בשנות ה־60. קראתי אותו בעבר, אבל לשמוע אותו כעת, בישראל של 2025, הרגיש אחרת. לא בטוחה אם זו תקווה או השראה, אבל זו הייתה תזכורת לכך שיצירה טובה חוזרת אלינו בגלגולים שונים.

לאיזו מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בתקופה הזו?
לצערי יש אינספור מטרות דחופות. כרגע צו השעה הוא לעמוד לצד משפחות החטופים והחטופים ששבו, ולתמוך בתנועת "דגל שחור" בדרישה ברורה להפסקת המלחמה והשבת כל החטופים. גם מצב החירום בתחום האלימות במשפחה זועק (בכל המגזרים) ובמיוחד יש לציין את העבודה החשובה שלפורום מיכל סלה.

מי התל אביבי שצריך להרים לו כרגע?
גיל דיקמן, בן הדוד של כרמל גת שנחטפה ב־7 באוקטובר ונרצחה בשבי חמאס באוגוסט 2024. אני עוקבת אחריו ורואה אותו מרחוק בהפגנות, ואפילו שאיננו מכירים הוא הפך עבורי לעוגן במאבק הזה. הוא מייצג תקווה. אני רוצה גם להזכיר את ד"ר גיא שלו, מנכ״ל עמותת רופאים למען זכויות אדם. הוא אנתרופולוג רפואי וחוקר מחונן, שבחר להשקיע את זמנו במטרה שבימינו לא צריך להסביר כמה היא חשובה.

5. מה יהיה?
אני מנסה לענות על השאלה הזו כל בוקר. אבל שאלה שמטרידה אותי עוד יותר מ"מה יהיה" היא "מה נהיה": איזה אנשים יחיו כאן? איזו חברה צומחת פה? אני רוצה להאמין שיש לנו עוד הזדמנות לתת תשובות ראויות לשאלות האלה.

• העיר שלי
• מוזיאון תל אביב
• צילום
• גן הפסגה
• דאמה קפה
• אברמנטו
• הרכבת הקלה
• מגדלים בתל אביב