ד"רליאוראביצור היא רקדנית, מורה, אוצרת וחוקרת בתחום המחול, שלקחה חלק בהקמת בית הספר של להקת מחול בת־שבע, והחל מ-2022 גם מנהלת אמנותית את הלהקה. בימים אלו היא מתכוננת להופעות הראשונות של העונה החדשה למופע "וירוס של אוהד נהרין", בביצוע אנסמבל בת שבע (26.9-30.9, כאשר ישנם עוד תאריכים בהמשך), שרצה כבר כמעט 25 שנים, ואם עוד לא ראיתם – אתם באמת חייבים (לפרטים ורכישת כרטיסים. בסרטון: הביצוע מהופעות הבכורה בשנת 2001).

1. שדרות ירושלים

אני מתגוררת בסמיכות לשדרות ירושלים כעשרים שנה, עוברת בין דירות לאורכן. הן מלאות בלכלוך ובאלימות, אבל גם בפנים מחייכות, במטעמים ובתחושת שייכות. יש בהן ערבית ועברית, ולרגעים אפשר לדמיין את מה שהיה יכול להיות בארץ הזו כולה, אם רק היה שלום. יש לי זיקה בלתי מוסברת לפה. השדרה היא מעין השתקפות של מערכת היחסים שלי עם החיים בישראל: מקום אינטנסיבי, רווי חיכוך, מסוכסך. אני שונאת אותו וגם אוהבת אותו. פה אני בבית.

2. סוזן דלל

נווה מדבר שתכנן בגאונות שלמה אהרונסון, עם פכפוכי מים וצל מתוק של עצי הדר. קולות מוזיקה בוקעים מחלונות מוקשתים, רקדניות ורקדנים מזיעים מתהלכים בשבילים, ילדים קטנים נהנים מהאפשרות לרוץ בחופשיות מבלי לפחד מגלגלים. אני מרגישה בת מזל בכל פעם שאני מגיעה לעבודה.
יחיאלי 5, תל אביב

3. בית הספר הפתוח הדמוקרטי

הבת שלנו החלה את שנתה החמישית בבית הספר הפתוח הדמוקרטי ביפו. במציאות המחרידה שבה שר החינוך מוביל רפורמה אנטי-דמוקרטית במטרה לחזק את הזהות היהודית של התלמידים, אני חייבת לתת מקום של כבוד למוסד פדגוגי שדוגל בשוויון זכויות, ומחנך ילדים לחשיבה ביקורתית וליברלית.
נועם 8, תל אביב

4. פארק המסילה

לא בדקתי, אבל אני מניחה שפארק המסילה מככב בטור הזה (הערת המערכת:בהחלט!). כיפואית הוא שינה את חיי העירוניים, ואני אוהבת את כל התחנות שהוא מציע לי בדרך כמו: עוגת גזר בקפה אליפלט, גלידת שקדים וקינמון בקסטה, פיצה אנשובי בתדר, שעועית ירוקה ברומנו, נגרוני מהברז בנואיבה והרשימה מתמשכת.

5. הרכבת הקלה

בתור הלכנית נטולת רכב, כל מה שברדיוס נעים לצעידה במזג האוויר הלבנטיני הוא הממלכה שלי. הרכבת הקלה שמתחת לביתי הרחיבה את גבולות הממלכה, ופינות חדשות בעיר הפכו ללוויין של השכונה. כל זאת עם מזגן משובח ותדירות כמעט מצוינת. הלוואי שהיתה פועלת גם בשבת.

>>מסעדה נדירה ומקום קדוש לשירים שלא שמענו. העיר של חיים שמש
>>בלאדי מריה ובועה שמרגישה כמו בריחה לחו"ל. העיר של שרונה ברגר

מקום לא אהוב בעיר

אזורים נטולי צל ובמיוחד מעברי חצייה שצריך להמתין בהם לרמזור שממאן להתחלף לירוק.

השאלון

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
זה אולי לא עומד בדיוק בהגדרה של ״אירוע תרבות״, אבל עבורי אלו הרגעים בשבוע שהראש מסתדר והלב נפתח: כשאני עולה לסטודיו לשהות עם הרקדנים בחזרות. הם עסוקים ביצירה ובמחקר. מדייקים איכויות, מלאי קשב ונוכחות. בקרוב האנסמבל יעלה עם ההופעות הראשונות לעונה – וירוס האייקונית של אוהד נהרין. שלכל אורכה גם הצופים נדרשים לקשב ונוכחות מוגברים. מתחילתה ועד סופה יש טקסט שמבוסס על המחזה ״העלבת הקהל״ מאת פטר הנדקה, ובאמצעותו ההווה מוטח שוב ושוב בקהל. העבודה הזו לא מאפשרת להתמסר להתענגות פשוטה מהגוף הרוקד ומהקומפוזיציה היפה – יש גם רגעים כאלו, אבל הם נחווים מבעד לתזכורת בלתי פוסקת לבחינה עצמית. תמיד רלוונטי כאן, ועתה אולי יותר מתמיד.

איזו יצירה נתנה לך כח, תקווה, או השראה מאז פרוץ המלחמה?
הסרט "ימים מושלמים" של וים ונדרס. מאז שצפיתי בו, מספיק לי מבט רך אל עבר צמרת של עץ כדי להרגיש את כל הרגשות הגדולים ולראות את כל היופי. להיזכר להתכוון לטוב ולראוי, ולהאמין שיגיעו.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בימים אלו?
יש יותר מדי עוולות שזקוקות למענה אקוטי והרבה ארגונים שעושים עבודת קודש. קשה לבחור. אבל אם יש דרך אחת שאני באמת מאמינה בה כדי לדמיין עתיד אחר, היא שותפות יהודית-ערבית. לכן ממש השבוע סופסוף הצטרפתי לתנועת ״עומדים ביחד״. המטרה של התנועה, כפי שמנוסחת באתר, היא "פשוטה ומאתגרת: לבנות רוב חדש בחברה בישראל, שיתמוך בשלום, בשוויון ובצדק חברתי וסביבתי״. אמן.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
לא רק תל אביביות, צריך להרים לכל מי שמתעקשות ומתעקשים שיהיה פה אחרת. להפסיק את המלחמה האיומה, להחזיר את החטופים, להחליף את הממשלה, לפעול למען חלשים ומוחלשים. בקיצור, לכל מי שלא מוכנה לקבל את המציאות הקיימת ופועלת כדי לשנות אותה.

מה יהיה?
הרבה יותר גרוע ואז שוב טוב.

• העיר שלי
• אנסמבל בת שבע
• להקת בת שבע
• שדרות ירושלים
• סוזן דלל
• פארק המסילה
• הרכבת הקלה
• הצללה

>> פורסם לראשונה ב-27.8.25 // עדכון אחרון 28.8.25
יש קווים אדומים שנולדו כדי שנחצה אותם. לא ברור אם הקו האדום של הרכבת הקלה הוא כזה, אבל לראשונה מאז הקמתה תופעל הלילה (חמישי 28.8) הרכבת הקלה לאורך כל הלילה, כלומר ברציפות עד הבוקר לאורך הקו כולו מפתח תקווה ועד בת ים, פיילוט שיש לקוות שנראה ממנו יותר בעתיד, אולי אפילו באופן קבוע בליל הבילויים הסואן שבין חמישי לשישי, ויום אחד גם בין שישי לשבת.

מחברת תבל, מפעילת הקו האדום, נמסר כי "מדובר בלילה האחרון של חופשת הקיץ ובסיומה של מתכונת השירות המיוחדת שפעלה בחודשי הקיץ", כשהכוונה ב"מתכונת שירות מיוחדת" היא להפעלת הרק"ל עד שתיים בלילה בימים חמישי, והחל מהשבוע הבא הרכבת תשוב לפעילות רגילה, שזה די באסה, כי גם בחודשי הסתיו אנשים יוצאים בלילה וצריכים לחזור הביתה.

כך או כך, למשך לילה לבן אחד הרכבת הקלה לא תעצור ותפעל ברציפות, תקדים חשוב בדרך להפעלה קצת יותר אינטנסיבית של שירות התחב"צ האהוב. הפעלת הרק"ל תאפשר כל הלילה תאפשר לבאי אירועי הלילה הלבן להתנייד בנוחות בין האירועים השונים וכמובן גם לחזור הביתה בביטחה שיכורים ומרוצים. בתחנת אלנבי תתקיים בשעות הלילה המאוחרות "מסיבה חמודה" (כדי שלא תחשבו על רייב פרוע) שתקבל את פני הנוסעים בביטים מקפיצים.

>> כל הלילה מסיבה: המדריך המלא לאירועי לילה לבן 2025 בתל אביב
>> הלילה של תל אביב לא חוזר לעצמו. אין סיבה שיחזור // טור דעה

איך מגיעים לאירועים בלילה הלבן?

הפעלתה של הרכבת הקלה לאורך הלילה כולו הולכת לעשות את זה קל יחסית. אלה התחנות שיביאו אתכם קרוב אל מוקדי האירועים:
תחנת שאול המלךתביא אתכם למרחק 7 דקות הליכה מדודה ממוזיאון תל אביב, בית אריאלה והמשכן לאמנויות הבמה
תחנת קרליבךתביא אתכם קרוב אל הסינמטק וכיכר גבעון ובמרחק הליכה סביר מכיכר הבימה ושדרות בן ציון
תחנת אליפלטתביא אתכם לתוך פארק המסילה, כמה צעדים מפארק התחנה, וכחמש דקות הליכה אל הטיילת
תחנת בלומפילדתביא אתכם מרחק צעדים ספורים משוק הפשפשים והשוק היווני, ומרחק כ-15 דקות צעידה ציורית אל נמל יפו וגן הפסגה

ומה אם הרכבת הקלה לא מגיעה לאזור האירוע?

מומלץ, כרגיל, לא לנסות להגיע עם הרכב הפרטי לשום מקום בתוך תל אביב בלילה כזה. עדיף לחנות בחניון רידינג ולהגיע בתחבורה ציבורית לאן שצריך בסיוע אפליקציות התחב"צ. אפשרות נוספת היא לשכור קורקינט ולהתנייד בזהירות בשבילי האופניים (לא מומלץ אחרי יותר מדרינק אחד, ותחבשו קסדה). בשעות הלילה המאוחרות כדאי להצטייד במפת קווי הלילה של גוש דן, המרכזת את הקווים שפועלים עד 04:00 בבוקר בזמן חופשות.

איך להתחמק מהפקקים אם בכל זאת באתי עם רכב?

אבל אמרנו לא לבוא עם רכב. אולי ינחם אתכם לדעת שהאופי של אירועי הלילה הלבן השתנה מאוד במהדורותיו האחרונות, והוא כולל בעיקראירועים בסדר גודל קטן עד בינוניים שמיועדים לתושבי העיר ולחובבי נישות תרבותיות ספציפיות, ופחות אירועים המוניים שמיועדים למשוך קהל מכל רחבי הארץ. זה אומר שיש גם פחות פקקים ופחות המונים ברחובות, אם כי זה בכל זאת חמישי בלילה ויהיו פקקים ויהיו המונים ברחובות כמדי חמישי בלילה. נמליץ בחום: פשוט אל תבואו עם רכב פרטי.

• הבועה
• תל אביב: חדשות עירוניות
• הרכבת הקלה
• לילה לבן

כן, כולם סובלים קשות מעבודות הרכבת הקלה ומקדחת ההתחדשות העירונית שאוחזת בחלקים נרחבים בעיר, אבל מדי פעם אפשר להציץ בין האבק והשיפוצים ולדמיין ללא מאמץ רב עתיד אורבני טוב יותר להולכי רגל ורוכבי אופניים. זה עתיד עם מדרכות רחבות, נתיבי דו-גלגלי מופרדים, רכבת קלה שתפעל מתישהו, ורשת שבילים שמתחילה להתחבר באופן שהופך אותה לדרך הכי יעילה ומהירה להתנייד בתל אביב-יפו. ואחד המקומות הראשונים שבהם אפשר לקבל הצצה כזאת הוא שביל האופניים החדש של רחוב אלנבי.

>>איפה הביף? הדיל הבשרי המשתלם בעיר מצא מקום קבוע בשרונה מרקט
>>קוצפים על הטרנד: פופ-אפ חדש עם הקפה הקוריאני שמשגע את טיקטוק

במהלך הסופ"ש האחרון פתחה עיריית תל אביב-יפו לתנועה מקטע נוסף שלשביל האופניים ברחוב אלנבי, במקטע שבין רחוב מונטפיורי לשדרות רוטשילד. מדובר בסך הכל בתוספת של כ-200 מטרים לשביל שכולל כבר 1,200 מטרים לאורך הרחוב, בהמשך למקטע שבין רחוב בית השואבה לרחוב מונוטיפיורי שנפתח בחודש פברואר. החדשות הגדולות הן שבחודש הקרוב ייפתח גם המקטע האחרון בשביל אלנבי, מדרום ליהודה הלוי, שיתחבר לשביל המתוכנן ברחוב העלייה ומשם לשביל המבוצע בימים אלו ברחוב שוקן.

שביל אלנבי יהיה גיים-צ'יינג'ר משמעותי לרוכבים בלב העיר, ויוביל כך בנוחות ובביטחה את הרוכבים החל מהמפגש של אלנבי עם הטיילת בכיכר הכנסת (מגדל האופרה) ועד צומת אלנבי-העלייה, כשעל הדרך הוא מתחבר גם עם שביל רוטשילד ונהנה מחיבוריות גם לציר פארק המסילה. בהמשך, כאמור, הוא יתחבר גם עד לדרך קיבוץ גלויות בדרום העיר.

במקביל, ממשיכה העירייה להרחיב את רשת האופניים גם באזורים נוספים וקריטיים בעיר, כשלאחרונה נפתח לתנועה שביל האופניים לאורך רחוב ראול ולנברג ברמת החייל, בקטע שבין רחוב דבורה הנביאה לבין רחוב הברזל; מדובר כמובן באזור הכניסה הבלתי נסבל והפקוק תמיד של השכונה ואזור המשרדים שלה, כשבמקום רצועת ההליכה והרכיבה המשותפת שהייתה במקום, בוצעו לאחרונה על ידי נת"ע מדרכה ושביל אופניים דו-סטרי מופרדים המשתרעים לאורך כ-1.2 קילומטרים.

בימים אלה החלו גם העבודות על שביל האופניים הייעודי בטיילת רידינג שיימשכו עד אביב 2026, במקטע שבין המגדלור לקצה הצפוני של מעגנת רידינג. אורך מקטע השביל העתידי כ-600 מטרים, ולאורכו יינטעו כ- 300 עצים עמידים לתנאי קו ראשון של חוף הים. הפרויקט ישלב גם מדשאות ואלפי שתילים של צמחיה מקומית המותאמת אף היא לחוף הים. השביל החדש יאפשר לרוכבים לרכוב בנפרד מהולכי הרגל צפונה לעבר טיילת תל-ברוך (כיום רצועת ההליכה משותפת עם הרוכבים).

• הבועה
• שבילי אופניים
• רחוב אלנבי
• רמת החייל
• טיילת הפארק החופי
• הרכבת הקלה

תמרה אברמוביץ׳, אוצרת הצילום החדשה של מוזיאון תל אביב לאמנות, מתגוררת ביפו. היא דוקטור לתולדות האמנות ומרצה במוסדות תרבות ואמנות שונים, ובהם האוניברסיטה העברית, בית הספר לקולנוע וטלוויזיה סם שפיגל ובמחלקה לעיצוב אופנה, היסטוריה ופילוסופיה בשנקר. לאחרונה היא נבחרה לתפקיד אוצרת המחלקה לצילום במוזיאון תל אביב לאמנות, שנוסדה ע"י מיכה ברעם וכוללת אוסף מגוון עם אלפי פריטים של צלמים מקומיים ובינלאומיים. בחמישי הקרוב (3.7) ייפתח המוזיאון מחדש באירוע סופשבוע של אמנות שיכלול מפגשים וסיורים פתוחים, הפנינג שבוע הספר בגן הפסלים, פעילויות יצירה לילדים ועוד. הכניסה חינםוהפרטים כאן.

>> חנות קסמים ירוקה וקפה עם נשמה אורבנית // העיר של דורון אשכנזי
>> מקלט שמרחיב את הלב ובר בקצב הסמבה // העיר של דניאל גורי דה לימא

1. גן הפסגה ואמפי תירוש

המקום היפה בעיר וללא ספק האהוב עליי. כשיושבים על הדשא או על מדרגות האמפי אפשר לראות את הים והעיר פרושים לפניך, להציץ על חתן וכלה שבאו להצטלם, על תיירים מזדמנים שמתענגים על הכחול והירוק, על ילדים משחקים. יש משהו במקום הזה שנותן אוויר, פרופורציה. צלצול פעמוני כנסיית פטרוס הקדוש הוא הדובדבן.

2. צלטנר – בית מלאכה לספרים

אני ממליצה בחום לקפוץ לביקור בבית צלטנר שבשוק היווני ביפו – מקום קטן שמוקדש כולו לספרי ילדים (אבל לא רק), שנעשים באהבה גדולה. זו לא רק חנות ספרים, אלא גם בית הוצאה לאור ובית מלאכה למוצרי נייר. מעבר לאסתטיקה מהממת, המוצרים שלהם מוכיחים כמה אהבה יכולה להיות לספר.
הגמנסיה העברית 8 יפו

3. קפה דאמה

קל לי להמליץ על דאמה לא רק כי זה הקפה השכונתי שלי, אלא כי הם מגישים קפה מצוין בספלים יפים. לחובבי הז׳אנר יש מגשי מאפים מיוחדים (למשל פיננסייר סומק ואוכמניות או טארט דבש מלוח), ואפשר גם לקנות הביתה לחמים שנאפים במקום.
רבי נחמן 1 יפו

4. אברמנטו

מעדנייה קטנה ומתוקה (אפילו שם הרחוב חמוד) עם הזיתים הכי טעימים בעיר. היא נמצאת בשוק לוינסקי, אבל מחוץ להמון, וזה מוסיף לתחושה של מקום קצת נסתר.
דה פיג'וטו 8 תל אביב

5. הרכבת הקלה

נכון, לקח לה עשור להגיע, אבל עכשיו כשהיא פה – הרכבת הקלה היא הדרך הנוחה והמהירה להתנייד בעיר. אני משתמשת בה הרבה יותר ממה שחשבתי, היא אמינה, מרגיעה, ומזכירה שיש תקווה לתחבורה ציבורית גם בתל אביב.

מקום לא אהוב בעיר:

האמת שאין לי "מקום שנוא" קונקרטי, בעיקר תחושת המחנק של הבנייה לגובה. העיר מטבעה צפופה ומוצפת, והמגדלים גוזלים מאיתנו גם את השמיים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
סבב ההופעות האחרון של "מסמך ללא שם" מאת ארי טפרברג: יצירה מופלאה שמתפתחת לאט, בעדינות וברגישות – ואז, בשיאה, מצליחה לגעת במקומות הכי עדינים בנפש (לפחות שלי). לא אגיד יותר כדי לא לעשות ספוילרים.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אני מאוד אוהבת פודקאסטים, ובמיוחד את "Fiction" של הניו יורקר, שבו סופרים מקריאים סיפורים קצרים שהם אוהבים ומדברים עליהם.לאחרונה שמעתי את "The Pet" של נדין גורדימר, שמוקרא בקולו של ג'וזף או'ניל– סיפור שקשור ליחסי גזעיים בדרום אפריקה בשנות ה־60. קראתי אותו בעבר, אבל לשמוע אותו כעת, בישראל של 2025, הרגיש אחרת. לא בטוחה אם זו תקווה או השראה, אבל זו הייתה תזכורת לכך שיצירה טובה חוזרת אלינו בגלגולים שונים.

לאיזו מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בתקופה הזו?
לצערי יש אינספור מטרות דחופות. כרגע צו השעה הוא לעמוד לצד משפחות החטופים והחטופים ששבו, ולתמוך בתנועת "דגל שחור" בדרישה ברורה להפסקת המלחמה והשבת כל החטופים. גם מצב החירום בתחום האלימות במשפחה זועק (בכל המגזרים) ובמיוחד יש לציין את העבודה החשובה שלפורום מיכל סלה.

מי התל אביבי שצריך להרים לו כרגע?
גיל דיקמן, בן הדוד של כרמל גת שנחטפה ב־7 באוקטובר ונרצחה בשבי חמאס באוגוסט 2024. אני עוקבת אחריו ורואה אותו מרחוק בהפגנות, ואפילו שאיננו מכירים הוא הפך עבורי לעוגן במאבק הזה. הוא מייצג תקווה. אני רוצה גם להזכיר את ד"ר גיא שלו, מנכ״ל עמותת רופאים למען זכויות אדם. הוא אנתרופולוג רפואי וחוקר מחונן, שבחר להשקיע את זמנו במטרה שבימינו לא צריך להסביר כמה היא חשובה.

5. מה יהיה?
אני מנסה לענות על השאלה הזו כל בוקר. אבל שאלה שמטרידה אותי עוד יותר מ"מה יהיה" היא "מה נהיה": איזה אנשים יחיו כאן? איזו חברה צומחת פה? אני רוצה להאמין שיש לנו עוד הזדמנות לתת תשובות ראויות לשאלות האלה.

• העיר שלי
• מוזיאון תל אביב
• צילום
• גן הפסגה
• דאמה קפה
• אברמנטו
• הרכבת הקלה
• מגדלים בתל אביב

התחנות התת קרקעיות של הרכבת הקלה הפכו למקום הכי חם בעיר. כולם – או לפחות כל מי שאין לו ממ"ד בבית והתייאש מריצות ליליות למקלט הקרוב – רוצים להיות שם. התחנות נבנו מתוך כוונה שיוכלו לאכלס המונים כמקלט חירום בזמן מלחמה, והנה זה מה שהן עושות. כמה אלפי אנשים כבר מעבירים בהן את לילותיהם באלנבי, שדרות יהודית, שאול המלך וארלוזרוב, כמו גם בתחנות התת-קרקעיות של רמת גן. על פי השמועה, דווקא שם בעיר השכנה והמנומנמת של תל אביב נוצר הווי מיוחד בלילות הראשונים, מהסוג שאחר כך אנשים זוכרים עשורים. יצאנו לחקור.

>> טהראן זה כאן: מה למדנו על האיראנים דרך הקולנוע שלהם
>> חוף מבטחים בעיר מקלט: החופים הכי מוגנים בתל אביב

כמו בתל אביב, גם ברמת גן התמקמו תושבי העיר בתחנות התת-קרקעיות עם אוהלים, מזרונים, כיסאות ושאר ציודי קמפינג והעבירו שם את הלילות האחרונים, שהיו רוויים בשיגורי טילים מאיראן. המטחים שהכו בנו השבוע הוכיחו את עצמם כמאיימים יותר מכל איום אחר שהתמודדנו איתו עד היום, ואפילו הממ"דים התגלו כפחות יעילים מבעבר במקרה של פגיעה ישירה. המחשבה הראשונה שלי הייתה שאחרי שלושה לילות כולם שם כבר ירצו להרוג אחד את השני. למרבה ההפתעה זה לא מה שקרה.

"יש לנו מקלט, יש לנו מרחב מוגן, אבל מרגישים שפה יותר בטוח. יש הרבה אנשים, כולם ביחד, כולם עוזרים לכולם. אז עדיף כאן"

הגעתי בשעה 23:55 בלילה לאיזור תחנת הרכבת הקלה בביאליק. איך שסיימתי לחנות נשמעה אזעקה, וכל תנועת הרחוב הופנתה וזרמה אל עבר הרכבת הקלה. הירידה ההמונית במדרגות הנעות הייתה קצת מלחיצה, הלחץ והחרדה החלו לבעבע, ומיד דעכו עם ההגעה לקומה התת-קרקעית. משם הועברנו בהכוונת אנשי האבטחה והביטחון דרך מסדרונות צדדיים למתחם התחנה, כשלבסוף הגענו לחלל שהיה כבר עמוס באנשים. היו שם מזרונים מתנפחים בכל הצורות והגדלים, כיסאות מתקפלים, כיסאות כתר, ובכלל נראה שאנשים הגיעו ערוכים. דוגמה ומופת של אזרחים למודי קרבות להתנהלות עורפית בשעת חירום.

מצאתי את עצמי עומד ליד בחור מופנם במשקפיים בשם דניאל, שישב על המזרון המתנפח עליו בת זוגו כבר ישנה. הם התמקמו כאן עוד ביום שישי והרגישו כאן הרבה יותר בטוחים מהמרחב המוגן בבית שלהם. "יש לנו מקלט, יש לנו מרחב מוגן, אבל מרגישים שפה יותר בטוח", אמר דניאל והמשיך, "יש הרבה אנשים, כולם ביחד, כולם עוזרים לכולם. אז עדיף כאן".

ומתי אתם מגיעים לכאן? אני מניח שאתם לא כאן כל היום.אתם מקפלים את הכל? או שאתם–
"בין 19:00 ל-20:00 אנחנו מגיעים ומביאים מזרון, מים ועוד כמה דברים ואז מחכים להוראות".

איך זה עובד? אתם לוקחים איתכם את הדברים שלכם? יש כאן מקומות קבועים?
"אין פינה קבועה. כן יש פה, לדוגמה, בחורה בהריון שמעדיפה להיות כאן מהבוקר עד הלילה כמעט כל יום, אז יש לה מקום קבוע כאן".

על בטוח: כל השכונה יורדת לתחנת ביאליק

התחנה הפכה למקלט לא רק עבור מי שמחפש לישון במקום בטוח, אלא גם עבור תושבי השכונה שמעדיפים להתמגן כאן ולא סומכים על פתרונות המיגון בבניין או בדירה שלהם. בני ודניאל לדוגמה, כבר הגיעו מוכנים, יושבים על שמיכה שפרשו על הקרקע ותפסתי אותם בדיוק בעיצומו של מירוץ במשחק הסלולר "פאן ראן". "שירשם בכתבה בבקשה שאני ניצחתי", אמר בני. השניים לא נראו לחוצים מדי, בעיקר בזכות העובדה שהתחנה כל כך נגישה להם. "לוקח לנו דקה להגיע" אמרה דניאל והוסיפה: "זה אותו פרק זמן שלוקח לבן אדם לרדת מקומה רביעית למקלט בבניין".

למרות שחלק גדול מהציבור מסתפק בממ"דים וחלקו בלית ברירה אפילו בחדר מדרגות, קשה לא להסכים שתחנות הרכבת הקלה הן כרגע המקום הכי בטוח שאפשר לשהות בו בעת שמיעת אזעקה. "חדרי מדרגות פשוט לא שורדים את זה", אומר בני. התרגלנו לירי של טילים מתימן וחדרי המדרגות הפכו באמת למקלט מספיק בטוח לתחושת רבים, אבל עכשיו אנחנו רואים את הנזקים שנגרמי מכל פגיעת טיל וזה מצדיק הערכה מחודשת של ניהול סיכונים. וגם דניאל אומרת: "בסופו של דבר, המילה 'איראן' קצת יותר מפחידה מ'תימן'".

"הבאתי את החברה של הבן שלי, את אמא שלי, את אחי, כולם פה. אם הייתי עכשיו במקלט בבית הייתי ברעידות"

עם זאת, גם אנשים שיש להם מקלט בבית כבר לא מרגישים בטוחים כמו בשאר המלחמה. דרורית דיין, שגרה בביאליק והייתה מוכרת סנדוויצ'ים בבורסה במשך 28 שנים, היא תושבת ותיקה שכמו רבים מאיתנו ברמת גן – גרה בבניין ישן. באזעקה הראשונה, כשהפאניקה הציבורית בשיאה, היא ישבה במקלט והדלת נפתחה מההדף של היירוטים.

מה הרגשת ברגע שנפתחה כך הדלת?
"רעידות, חרדות, רעדתי כולי. בטח. פחדתי שכל הבניין ייפול. אני גרה בבתים ישנים, שתי קומות, והדלת היא סתם, ברזל כזאת. היה הדף, נפלה הידית אמרתי – זהו. בהתחלה התלבטתי אם לבוא או לא לבוא, כי החברה של הבן שלי לא כל כך רצתה לבוא, היא מתאילנד, היא פחדה, היא לא ידעה לאן הולכים אז היא העדיפה להישאר שם. אבל היום אמרתי לה, זהו אין מה לעשות, אני לא נשארת בבית והבאתי אותה".

אנשים עזרו לך?
"כן, אני מכירה פה הרבה. דווקא אחלה, הביאו לי מזרון… בכיף".

מי הביא לך מזרון?
"ראש העיר, יש לנו אחלה ראש העיר, סידר לנו מזרון".

הלילה השלישי: זוגות צעירים בודקים את הנכס

אפשר להגיד הרבה דברים על ראש עיריית רמת גן כרמל שאמה (הכהן!), לאמא שלי יש אפילו סכסוך אישי איתו לאחר שלטענתה חסם אותה בקבוצת הפייסבוק "תושבי רמת גן" ומנע ממנה מלבקר את התנהלותו, אבל קשה שלא להתפעל מהאופן שבו העירייה תומכת בתושביה ובהישארותם בתחנה. למעשה, דרורית הרגישה כל כך בנוח מקבלת הפנים הזאת שהיא הביאה את כל המשפחה איתה.

"אני גר ממש כמה שכונות מפה וזה פשוט סידור יותר נוח מאשר לקום כל לילה ולרדת למקלט או משהו כזה"

"הבאתי את החברה של הבן שלי, את אמא שלי, את אחי, כולם פה. אם הייתי עכשיו במקלט בבית הייתי ברעידות", היא מספרת ומשתפת גם בשגרת המלחמה החדשה: "אני הולכת הביתה, מבשלת, אוכלים משהו. יש לי חתול בבית וגם תוכי ג'אקו, החתול מפחד לצאת. אחר כך אני הולכת לבית קפה, שותה קפה ובאה ישר לפה. יש לי כבר תוכנית סדירה, שגרת מלחמה, 18:00-17:00 אני פה, לא יעזור כלום".

בניגוד לדרורית שהיא כבר דיירת קבע, יש כאן גם את מי שבאו הלילה לראות את הנכס ולהחליט אם למקם את עצמם בתחנת הרכבת הקלה בביאליק. טל טסה ונויה לוי, בני 22 שחזרו הרגע מהטיול הגדול, שמעו מפה לאוזן שאנשים מגיעים לכאן כדי לישון במקום בטוח. לזוג הצעיר שגר בשיכון ותיקים, שכונה ליד פארק הירקון, נמאס מלקום כל לילה ולהיגרר למקלט הציבורי שנמצא ליד. "בבית שלה יש את המרחב המוגן הציבורי, לשם הולכים כשיש אזעקה, אז הרבה פעמים ההתרעות הן לא בטווח של הגעה", סיפר טל ונויה הוסיפה "אומרים שפה זה הכי מוגן, אז אתה יודע…".

אז התכנון הוא להגיע לכאן ולהתמקם ולחזור בערב?
"לא הגענו לשלב הזה, נראה לי נעשה קודם פיילוט, אבל נראה לי שכן, נחזור הביתה, נתארגן, ומשם נתחיל את היום. רוב האזעקות הן בלילה וזה גם הקושי הגדול ביותר".

וכאן נראה לכם באמת יותר בטוח?
"כן, אתה יכול לראות גם מהנפילות, היו גם אנשים שמתו בממ"ד. אתה רוצה להרגיש כמה שיותר בטוח במצב שאנחנו נמצאים בו".

גנאדי פוסטרילקו הוא לדבריו "עוד הייטקיסט" שגר עם בת זוגו בדירה הממוקמת 300 מטר מהתחנה בבניין ללא מרחב מוגן. "יש רק חניון שפיקוד העורף אמר עליו שהוא חצי כוח", סיפר גנאדי והמשיך: "אז אם יש עשר דקות אנחנו באים לפה. אם אין אז לחניון". את הלילה הקודם הם בילו בתחנה, ובתום חמש שעות המתנה הם קמו והלכו לביתם. איך מעבירים חמש שעות בתחנת רכבת תת-קרקעית, אתם שואלים? גם אני. וגנאדי עונה: "דיברנו עם אנשים, אנשים שהיינו לידם גילינו שהם מדימונה, אני גם מהדרום, לא מדימונה. שיחקנו בפלאפון, חדשות, בלבלנו את השכל אחד לשני. חברה שלי ספציפית לקחה גם ספר".

בין המזרונים והשמיכות: משפחתי וחיות אחרות

כשהלכתי בין המזרונים והשמיכות הבחנתי בבחור מזוקן על מזרן יחיד צמוד לשמשות המפרידות בין פסי הרכבת לרציף. קוראים לו שמעון, 30, סטודנט לווטרינריה ובניגוד לשני הלילות הקודמים, הפעם הוא ללא בת הזוג שלו. "היום הייתי בעבודה עד ממש לא מזמן ולא רציתי שהיא תהיה לבד", סיפר שמעון, "אז היא עלתה להורים שלה לצפון. העדפתי בשביל השקט שלי שלא תהיה פה לבד ותהיה עם ההורים שלה בצפון. יש לה שם מרחב מוגן". כששאלתי אותו האם הוא מרגיש בנוח להניח את התיק שלו ליד המזרון, ללכת לשטוף ידיים או לעשות קפה ולחזור, ענה לי: "האמת, לא חשבתי על זה יותר מדי. עשיתי את זה פעם או פעמיים ואת הדברים שיקרים לי אני משאיר עליי".

ולמה אתה מעדיף להיות כאן מאשר בבית?
"אני גר ממש כמה שכונות מפה וזה פשוט סידור יותר נוח מאשר לקום כל לילה ולרדת למקלט או משהו כזה".

כסטודנט לווטרינריה, אני רואה פה הרבה חיות ובעלי חיים ואני תוהה אם אתה מצליח לראות את ההשפעה עליהם מהמצב הזה?.
ברור, אפשר לראות פה הרבה חיות שנמצאות בסטרס ובלחץ. אין מה לעשות, זה טבעי, כמו שהסיטואציה הזאת ממש מלחיצה אותנו, גם על החיות זה משפיע, מה שאנחנו משדרים להם וגם הסיטואציה עצמה, פתאום לוקחים אותם למקום אחר, המון אנשים, הרעשים, האזעקות".

אם כבר דיברנו על תרומה קהילתית, יש טיפים להרגעת חיות המחמד?
"תראה, זה מאד משתנה. קודם כל בפן האילופי הייתי אומר לא לעודד התנהגות של סטרס. זאת אומרת, אם הכלב מאד לחוץ ומראה סימנים של סטרס אז לא לנסות להרגיע אותו בליטופים כי זה יכול רק לחזק את ההתנהגות הזאת. כן להגיב וכן ללטף כשהכלב מראה סימנים של רוגע יותר ובמקרים מאד קיצוניים אפשר לפנות לווטרינר ולקבל כדורי הרגעה, לפעמים זה יכול להיות פתרון מעולה לחיות האלה. כל מקרה לגופו ולפי מה שאני רואה פה בעלי הכלבים מאד יודעים קודם כל להשתלט על הכלבים שלהם, הם מחזיקים אותם מאד קצר ולא נותנים להם לשוטט. אנשים פה יודעים להרגיע את חיות המחמד שלהם. מהבחינה הזאת יש פה שליטה של הבעלים".

הלילה עוד נמשך, חלק מהאורות כבים כדי להקל על הישנים, רוב האנשים ערים. מתחת לקרקע בתחנת הרכבת הקלה של ביאליק נוצר מרחב מוגן במיוחד, שמושך אליו את תושבי השכונה ומחבר אותם. האם האור הפלורסנטי והצפיפות האנושית הם התנאים הכי נוחים לשינה? כנראה שלא, אבל זה זמן מלחמה ולא בטוח שנוחות היא העיקר. אם אתם תושבי רמת גן או תל אביב שחיים קרוב לאחת התחנות ומרגישים שהבניין שלכם לא מספיק מוגן, זאת אופציה שבהחלט כדאי לשקול בחיוב. האווירה נעימה, יש אפילו מים וקפה ובכלל, תחושה חזקה שכולם באים להתגונן ביחד. אף אחד לא רומס אחד את השני, אף אחד לא בפאניקה ולפעמים כל מה שצריך זה את התחושה שאתה לא לבד בחרא הזה. איכשהו, מתברר השהייה מתחת לאדמה עם עוד מאות רמת גנים עונה על הצורך הזה.

• תל אביב נלחמת
• מלחמת איראן
• הרכבת הקלה
• רמת גן