Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
אם עדיין לא קיבלתם את הראש שלכם גזור בתור הודעה, זה בשבילכם: וואטסאפ, כלי הקיבול של המחשבות שלנו/איפה שכולנו מרכלים/מנהלים את חיינו, השיקה פיצ'ר חדש שמאפשר לשלוח סטיקרים, יעני מדבקות – כאלה שנראות כמו תמונות קטנטנות יותר שמתיישבות יותר על משבצת האימוג'י. אולי מדובר בעוד דרך לגרום לנו להישאב לתוך האפליקציה הירוקה (לא שהם באמת צריכים), אניוויי זה עובד מצוין והופך את השיחה להרבה יותר כיפית. גם לאור העובדה שזה מריח כמו שיחות במסנג'ר של MSN אי שם ב-2006.
אם הגיעו אליכם סטיקרים אבל לא הצלחתם לראות אותם, עליכם לעדכן לגירסה האחרונה של האפליקציה. איך מכינים סטיקר משלכם בפועל? כרגע אפליקציות העזר שבהן תוכלו להשתולל עם האצבעות זמינות רק לבעלי האנדרואיד למיניהם, אבל סביר להניח שבזמן הקרוב יגיעו גם ל-IOS של אייפון. אחת מיני האפליקציות (שבה השתמשנו והיינו מרוצים) נקראת Sticker" "maker for WhatsApp – אותה תוכלו להורידכאן. רק הזמן יגיד אם מדובר בטרנד חולף, או שהדבר ישתרש עמוק עמוק לתרבות השיחה הווירטואלית שלנו.
יום הדין: מה יקרה כשכל שיחות הווטסאפ בעולם יתפרסמו?
זוכרים מה קרה כשעיתונאי זריז ידיים חשף שיחות ווטסאפ בין שופטת לנציג רשות ניירות ערך? עכשיו דמיינו את אותו הדבר, רק עם כל שיחות הווטסאפ בעולם. שוחחנו עם מומחים על אחד מתרחישי האפוקליפסה המתבקשים ביותר של ימינו, ויש לנו שתי עצות: התפללו - ותפסו מחסה
הווטסאפ הפך לכלי קיבול למחשבות שלנו. אלה כבר כמעט לא זוכות לתשומת לב אלא נשפכות דרך האצבעות. אנחנו מתכננים אירועים, סוגרים עסקאות, מרכלים על הסביבה שלנו, בוכים, מתבכיינים, רבים, מארגנים ומנהלים את חיינו דרך האפליקציה הזו. ולא רק אנחנו – גם אנשים רמי דרג שנושאים בתפקיד מפתח במוסד ממשלתי כזה או אחר חורצים גורלות וחושפים סודות באפליקציה הירקרקה. לפני פחות מחודש המדינה סערה בעקבות המסרונים שבהם סגרו השופטת רונית פוזננסקי־כץ ונציג הרשות לניירות ערך עו"ד ערן שביט שחם איך הולכת להיראות הארכת המעצר בתיק 4000 – פרשה כה אקוטית בחברה הישראלית היום, כזו שנוגעת לאדם שמנהיג את המדינה שלנו. כולנו נדהמנו וביכינו על מצבה המושחת והעגום של מערכת המשפט בעקבות פיסת שיחה קטנטנה שנחשפה. מה יקרה כשכל אינספור המילים ששפכו כל תושבי העולם יתפרסמו והאם זה בכלל יכול לקרות? האם יכול להיות שהאפוקליפסה קרובה?
ווטסאפ (WhatsApp) נוסדה לפני שמונה שנים על ידי יאן קום ושותפו בריאן אקטון. את הפופולריות שלה חבה האפליקציה לעובדה שסיפקה אלטרנטיבה חינמית להעברת הודעות SMS, שהחליפה חשבונות חודשיים של 1,000 ש"ח לחברות הסלולר על חלופת מסרים. אבי האפליקציה, קום, נולד ב־1976 למשפחה יהודית שהתגוררה בכפר קטן בברית המועצות דאז. בעקבות אנטישמיות שחוו היגרו הוא ואמו לקליפורניה, ושם למד קום מחשבים בזמן שהשניים חיו על תלושי מזון ועבודות מזדמנות. בטרם סיים את לימודיו הוא החל לעבוד כמהנדס תוכנה ביאהו!, ושם הכיר את שותפו לעתיד אקטון. השאר היסטוריה. לפני כשלוש שנים נמכרו מניות ווטסאפ ב־22 מיליארד דולר לפייסבוק (שהפכה בעקבות כך לבעלים), חברה שהשניים מספרים בדיעבד בגאווה כי לא עברו את מבחני המיון אליה. נכון להיום, על פי נתוני החברה, יותר ממיליארד בני אדם ברחבי העולם משתמשים באפליקציה מדי יום.
מחזיקים בכל המידע שלנו? יאן קום ובריאן אקטון (מתוך: טמבלר, SEQUOIA CAPITAL)
את תחילת השיחה עם ד"ר אשר עידן, מומחה לרשתות חברתיות ולחדשנות, הוא פותח במשפט "אין מצב שזה יתפרסם. המידע הזה שווה 500 מיליארד דולר". לקראת אמצע השיחה, לאחר שמחשבותיו רצו קדימה אל מה שנדמה כמו תחזית שלקוחה מסרט מדע בדיוני, הוא מודה שזה לא דבר בלתי אפשרי. "ברגע שהדברים האלה ייחשפו, אנחנו נגלה הרבה אמיתות מוסדיות ופרטיות, כמו בסרט 'המופע של טרומן'. יתגלה לנו שאנחנו חיים באיזושהי בועה, אשליה, שאנחנו חיים בעולם מזויף". לדעת ד"ר עידן אפשר לראות את ניצני האפוקליפסה כבר כעת. "אם פעם ערוצי המידע היו מצומצמים, היום אנחנו נחשפים לדעות של כל אחד בפייסבוק. דברים שלא נכתבו אף פעם, לא בעיתונים ולא בטלוויזיה, צפים. אם כל המידע ייחשף, אנחנו נגלה הרבה מאוד סודות אפלים".
לשאלה מה יקרה ביום שאחרי הפצצה עונה עידן כי החברה האנושית כולה תתפרק. "יש סיפורים על גבר שנכנס לביתו, ראה שאשתו בוגדת בו והלך לקפוץ מאיזה בניין – זה הולך לקרות בקנה מידה סיטונאי. אנחנו נתפוס אחרת את כל האנשים שסובבים אותנו – את האחים, את החברים ואפילו את עצמנו". חוץ מהרמה הבין אישית, גם המוסדות יתמוטטו, לטענת עידן. "מפלגות, בתי משפט, ממשלות וכל המוסדות יתגלו בפנינו. אנחנו הרי יודעים שאנחנו חיים בשקר אחד גדול, אבל במקרה הזה הכל יתגלה".
ד"ר עידן משווה את מה שעלול לקרות למהפכת הדפוס. "היו בסך הכל מאה מנזרים שבהם היו כתבים. שני דורות לאחר המהפכה היה ספר בכל בית. זה הרס את הדת ונולד דור חדש לגמרי. המהפכה הזו חשפה דברים שאנשים לא היו מודעים אליהם, ומלכים, אצילים וכנסיות התמוטטו. זה מה שיקרה אם כל המידע שאנחנו מסתירים בווטסאפ יתפרסם". השאלה שעולה כעת היא מי עלול לעשות דבר כזה לאנושות. "אני בהחלט חושב שיכול להיות האקר רוסי שירצה להרוס את המרקם של ארצות הברית. הוא יוריד את כל המידע שיש בשרתים ויפרסם את זה. סך הכל עד לפני 100 שנה בכלל לא הייתה קיימת פרטיות והמושג אינדיבידואל לא היה קיים. זו המצאה של המודרנה, בעבר הכל היה קולקטיב. הפרטיות נולדה לפני 300 שנה ומתה במאה ה־21".
מוניטין מפוקפק
בסרט האיטלקי "זרים מושלמים" שיצא לפני שנתיים, קבוצת חברים נפגשת לארוחת ערב ומחליטה להחליף את הטלפונים ולקרוא בפומבי את ההודעות שמגיעות לכל אחד מהם. העלילה מסתבכת וחושפת סודות כמוסים של אנשים שלכאורה טענו שאין להם מה להסתיר. דברים דומים קורים גם במציאות. בכנסי טכנולוגיה מתקיים ניסוי שבו אנשים שמצהירים כי אין להם מה להסתיר עולים לבמה וחושפים בפני הנוכחים את מה שנעשה בטלפון הנייד שלהם. נעם רותם, אקטיביסט בתחום הפרטיות ברשת שמכיר את התחום מקרוב, מספר שמהר מאוד האנשים מחליטים לעצור את הניסוי ויורדים מהבמה. "לכולנו יש מה להסתיר", קובע רותם. "במקרה שדבר כזה יקרה, וזה יכול לקרות, דברים רבים ישתנו כאן. מכיוון שהקוד הוא סגור אנחנו לא יודעים אם פייסבוק – שהיא הבעלים של ווטסאפ – לא מחזיקה במפתחות של השרת. יש פה אמון שאנחנו צריכים לתת בפייסבוק ואין לה מוניטין מפואר בעניין הפרטיות".
לכולנו יש מה להסתיר. מתוך "זרים מושלמים"
"זה יקרה לא רק ברמה הבין אישית", הוא ממשיך. "אפשר לדמיין מצב שבו, לדוגמה, במדינות שעברו משטור מחדש והוציאו את ההומוסקסואליות מהחוק, אנשים מהקהילה עלולים להיקלע לסיטואציות של כליאה או של הוצאה להורג. זה לא עניינו של אף אחד מה אנחנו עושים. המדינה לא צריכה להיחשף לדברים האלה, ובטח שלא לאסוף את המידע הזה. כשהחברות האלה אוספות מידע היום זה לא בשביל הכיף, זה כדי להשתמש בו בעתיד".
"בוקה ומבולקה, זה מה שיקרה כאן", אומר העתידן פרופ' דוד פסיג, שמתמחה במגמות טכנולוגיות. "אפשר לדמות את זה למצב שבו באיזושהי צורה מוחות כל האנשים בעולם נפתחים ומתאחדים". לדברי פסיג, לעצם העובדה שיש לנו היכולת להיות עם עצמנו ועם הקרובים אלינו ביותר בנפרד יש חשיבות מכרעת. "אם זה לא ימשיך להיות ככה – החברה תתמוטט. זה יכול ליצור שרשרת אירועים שיהיה קשה מאוד לדמיין אותה. אנשים ייפגעו, אנשים ינצלו, יהיה פה בלגן שלם". פסיג קובע כי מצב מסוג זה יזעזע את אמות הסיפים של החברה האנושית כולה. "ווטסאפ ודומיה הפכו לערוץ התקשורת האינטואיטיבי שלנו. זה יהיה אירוע בלתי רגיל אם המידע ישתחרר. אין ספק שזה יכול לקרות מבחינה טכנולוגית. עד כמה שומרים עלינו? אדם צריך לצאת מנקודה הנחה שבלתי אפשרי לשמור עלינו בצורה הרמטית. אני מציע שאנשים ייזהרו במה שהם אומרים ובמה שהם כותבים. אפשר גם לתעד את השיחות, אין לדעת מתי יגיע האדם שיילך אחורה בזמן בשיחות ויעשה מניפולציות".
קטסטרופה קיצונית
ב־5 באפריל 2016 פרסמה ווטסאפ הודעה ובה כתבה: "אף אחד לא יכול לקרוא את ההודעות שלכם: לא פושעי סייבר, לא האקרים, לא משטרים מדכאים ואפילו לא אנחנו". אבל הצהרות לחוד ומעשים לחוד – מומחי אבטחת מידע ברחבי העולם טוענים שמדובר בהצהרה שאי אפשר לסמוך עליה. במרץ 2017, למשל, הודלפו מסמכים של ה־CIA על ידי ויקיליקס שבהם נכתב כי לסוכנות הביון יכולת לפרוץ לתוכנות המסרים המיידיים, בהן ווטסאפ. אז האם זה באמת יכול לקרות? "התשובה לגמרי כן", אומר דורון אופק, מומחה לאבטחת מידע, ממייסדי התנועה לזכויות דיגיטליות ומנהל SUSE ישראל. "כל התקשורת שלנו עוברת לשרתים של ווטסאפ ונשארת שם. כמות המידע שעוברת שם מטורפת, כי כולנו פשוט סומכים על זה. איך זה קורה בפועל? זה מאוד פשוט. אם יגיע אדם, האקר, מישהו שיהיה לו אינטרס או אפילו ווטסאפ בעצמה, הוא יכול להגיע לשרתים כי הם נמצאים באינטרנט. האדם שרוצה לפגוע מחפש חולשות, פרצות, ויכול לנצל אותן. כמו בכל ארגון ובכל שרת שמנסה לשמור על עצמו ועל הנתונים, כך גם בווטסאפ, אבל האם אנחנו סומכים עליהם? אנחנו לא באמת יודעים".
"מהפכת הדפוס חשפה דברים שאנשים לא היו מודעים אליהם, ומלכים, אצילים וכנסיות התמוטטו. זה מה שיקרה אם כל המידע שאנחנו מסתירים בווטסאפ יתפרסם"
הבעיה לפי אופק היא העובדה שמידע איננו חומרי, לא משהו שאפשר לתפוס, לחוש או להעלים לפח. "אי אפשר לחזור אחורה. זאת הבעיה של דליפות מידע. בשונה מדברים פיזיים, במידע המצב שונה לגמרי – החומר כאן הוא כלום ואני יכול לעשות איתו המון דברים. אני יכול להעתיק אותו, לשכפל אותו, לשמור אותו. לכן המסחר בדאטה פורח אפילו שהוא לא לגמרי חוקי". החזון של אופק, בדיוני ככל שיהיה, הוא קטסטרופה קיצונית. "זה יפגע בכל מה שאנחנו מכירים כחברה מסביבנו. ברמה הבין אישית, ברמת המדינה, ובמידות שאנחנו לא יכולים לתאר לעצמנו אפילו. אולי יהיה מידע שנוכל להשתמש בו לטובתנו, אבל רוב רובו ייצר קטסטרופה שלא בטוח שנוכל להתמודד איתה". אם זה עניין של זמן אין לדעת; מה שבטוח הוא שהאפשרות הזו קיימת והיא מפחידה מתמיד. נותר רק לתהות: האם נוכל לעמוד מול עצמנו ולהגיד – שיקרנו, ריכלנו, אמרנו דברים נוראים, שיסינו, בגדנו ועשינו דברים אסורים, בואו נסלח זה לזה ונתחיל מחדש?
הירשמו לניוזלטר העירוני של טיים אאוט:
הירשמו עכשיו >>
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מה יקרה כשהאנשים הקרובים אלינו ייקראו את שיחות הווטסאפ שלנו?
חשבתם פעם כמה מידע רגיש, אישי, חושפני ואסור אתם חושפים בווטסאפ מדי יום? שאלנו אנשים מה יקרה אם אמא, בן הזוג, או הבוס יקרא את כל ההודעות. בואו נגיד את זה ככה - כיף גדול לא יהיה כאן
"סביר להניח שאם בן הזוג שלי יקרא את כל שיחות הווטסאפ שלי הוא יבין במכה את כל מה שחולה בדרך שבה אני תופסת זוגיות. הוא יגלה דברים שניסיתי לתחום לתוך מהלך עדין של הסתרה והרבה בעיות פוטנציאליות שניסיתי לדחות את ההתמודדות איתן. אני די בטוחה שהוא יברח אל ההרים. הוא יהיה בשוק למראה תיאורים מדויקים מאוד (מאוד) שנשלחו לחברות שלי על מה שקורה בחדר המיטות ולא רק שם. הוא אשכרה יצטרך להתמודד עם העובדה שלהיות איתי זה אומר לצאת במקביל גם עם החברות הכי טובות שלי, שלוקחות חלק פעיל בניתוח הפעולות שלו עם סכין משוננת. יש סבירות שהפצצה הזאת תביא למבחן הכלה אולטימטיבי שיוכיח שהאהבה מנצחת הכל. לא, אין סיכוי, יהיה כאן אסון".
"לו אמי הייתה מקבלת גישה חופשית להתכתבויות הווטסאפ שלי העולם לא היה קורס, אבל הכל היה הרבה יותר מביך בארוחות שישי. היא יודעת שאני כבר מזמן לא ילד של אימא אבל יש דברים שעדיף לא לדבר עליהם. היא יודעת שאני עושה סמים אבל לא יודעת אילו ועד כמה זה תכוף; היא ודאי מניחה שאני לא ישן תמיד בבית אבל לא בטוח שהיא צריכה לדעת את הפרטים; אבל הדבר הכי מדאיג, יותר מכל הוללות, הוא עד כמה הווטסאפ שלי מלא בהתכתבויות שקשורות לעבודה, יותר מכל דבר אחר. כשאני מדמיין את אימא שלי אומרת לי: 'חמוד, אולי כדאי שתתרכז קצת יותר בסקס וסמים מבעבודה', אני מתכווץ ממבוכה. מבטיח להשתפר".
ר'
אם מישהי שהכרתי שלוש שעות הייתה קוראת את הודעת הווטסאפ שכתבתי עליה למחרת
"היא ככל הנראה הייתה נפעמת מהאופן שבו הצלחתי ללכוד את דקויותיה המעצבנות ביותר ולתאר אותן בפרוטרוט של ארבע הודעות עמוסות מכל טוב. מיד לאחר מכן הייתה מתנערת מהתנהגותה חסרת המעצורים, מקטינה את חלקה בפיאסקו וחושבת שאני שיפוטית מדי. רק האחרון אולי נכון בקטנה, אך השאר – מציאות, בהן צדקי. כך או כך, לפעמים החיים מלמדים אותך בדרך הקשה שחברים של החברים הם לא באמת החברים שלך, ואת מתקשה מאוד להיות בחברתם הבלתי נסבלת. אחרי זה את מוצאת את עצמך פורקת בסדרת סמסים אכזרית את הדוח המפורט שכתבת על הסוציפתית הדוחה הזאת, משחררת עליה את כל הירידות שכתבת לעצמך בראש בדיוור ישיר לחברה הטובה שלך באמת. אחחחחח, כמה משחרר. כמו לחלוץ נעלי עקב וישר לחזור לסניקרס האהובות. אמן שהיא כתבה גם עליי את אותו הדבר ואפילו גרוע יותר – גם בשביל מירוק המצפון, גם בשביל לוודא ששתינו נלך לחפש את החברים שלנו. האמיתיים כלומר".
פ'
אם הבוסית שלי תקבל גישה להודעות שלי
"היא תגלה סדרת סמסים בקבוצת החברים על אילו בגדים היא לבשה בכל יום ושאר תיאורים מהללים. בתור גבר שמחשיב את עצמו פמיניסט, כנראה אתבייש עד עמקי נשמתי ולא אגיע יותר לעבודה. חוץ מזה היא תגלה שכשאני לא מגיע לעבודה, אימא שלי לא נפלה בשום מדרגות ואני לא נמצא איתה בשום בית חולים לצד רופא מגמגם אלא שפשוט לא היה לי כוח לקום מהמיטה. מפחיד אותי לחשוב מה עוד היא עלולה למצוא שם, מה שסביר להניח הוא שקשר ביני לבין עולם העבודה לא ימשיך להתקיים, או לכל הפחות שום מכתב המלצה לא יגיע ממנה".
ת'
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
נהוג לתת את הקרדיט על שיחת הטלפון הראשונה בהיסטוריה לאלכסנדר גראהם בל, שבחודש מרץ 1876 התקשר לעוזר שלו, תומאס ווטסון, ואמר לו: "מר ווטסון, בוא הנה, אני צריך לפגוש אותך". זה ודאי היה מרגש. להעביר קול למרחק באופן שעד אז היה נראה דמיוני לגמרי. יותר מ-140 שנה לאחר מכן, לא עוברת שעה בלי שהטלפון שלי מצלצל, וזה אף פעם לא חשוב כמו ניסוי ראשוני של טכנולוגיה שתשנה את פני התקשורת האנושית. למעשה, זה כמעט אף פעם לא חשוב בכלל.
אז מה הקטע? למה אנשים עדיין מתקשרים? למה אנשים לא מסוגלים להיפרד מההרגל המגונה של להרים את הטלפון, לחייג מספר (אפילו הפועל "לחייג" הוא שריד של טכנולוגיה ישנה) או ללחוץ על שם בספר הטלפונים שלהם ("ספר") ולהטריד את מנוחתו של אדם שאין להם מושג מה הוא עושה באותו רגע ובאיזה מצב ההפרעה שלהם תופסת אותו? בעבר זה היה הגיוני. טלפון היה הדרך היחידה לתקשר באופן מיידי עם מי שלא נמצא לידך. היום זו לא פחות מחוצפה.
להתקשר לאדם משמעו לגרום לו להפסיק לעשות מה שהוא לא עושה, להרים את הטלפון, לענות ולהשקיע את כל תשומת הלב שלו ברצון של האדם המתקשר. מדובר בשיא האגואיזם: אדוני, אתה עכשיו תפסיק את כל מה שאתה עושה ותקשיב בסבלנות למה שיש לי להגיד. כמות הפעמים ביום שאני צריך לענות "בסדר גמור, מה שלומך?" לאנשים שמתקשרים אלי בזמן העבודה – בעיקר כאלה שאני לא מכיר אישית – היא מגוחכת ביחס לזה שאם נודה על האמת, הדבר האחרון שמעניין אותי באותו רגע הוא מה שלומו של האדם שבצד השני של הקו. זה רק גורם לאנטגוניזם.
מרגע שנפטרנו מהצורך ללחוץ שלוש פעמים על מקש בטלפון כדי להקליד אות והתקדמנו לוואטסאפ, אין יותר צורך בשיחות טלפון להעברת מידע, שאילת שאלות, בקשות ודברים מסוג זה. האדם הופך עם הזמן לעסוק יותר ויותר, ועל כן התקשורת שאינה לצורך פנאי צריכה להצטמצם בהתאם. אם אתם לא חלק מהמשפחה שלי – אל תתקשרו. זה צריך להיות קוד אתי ברור. אם בכל זאת יש צורך בתקשורת שהיא יותר מרק טקסטים קצרים, סמסו: "תוכל להתקשר?". אגב, גם הודעות קוליות בוואטסאפ לא תופסות. אז מה אם אתם נוהגים. חכו חמש דקות ותסמסו אחר כך. לא יקרה כלום. כל דבר אחר הוא חוסר התחשבות ושימת האינטרס של המתקשר גבוה יותר מזה שאליו מתקשרים.
לסיכום: אתם אמא שלי? תתקשרו מתי שאתם רוצים. חברים קרובים? יאללה, בסדר. זה עניין של חיים ומוות? תתפרעו בצלצולים. כל דבר אחר: תתקדמו למאה ה-21.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
"ברגע אחד נפסקו הצפצופים באוזניים והחום המוגזם בכף היד הימנית. שבוע בלעדיו הבהיר לי כמה תופעות לוואי לא נעימות האייפון שלי מביא עמו. הניסוי הזה לא שינה לי את החיים, אבל הוא כן גרם לי להחליף כמה הגדרות בווטסאפ". פרויקט מיוחד לחג
מתברר שיש דבר כזה שנקרא התמכרות לסמארטפון. לפי ויקיפדיה, ההתמכרות הזאת מאופיינת בעיסוק מוגבר בתקשורת סלולרית, השקעת כסף רב בטלפון ובאביזריו, שימוש בטלפון במצבים חברתיים לא ראויים או במצבים פיזיים בעייתיים כמו בזמן נהיגה, והשפעות שליליות על מערכות יחסים. על כמה מהם סימנתם וי?
אז עד לפני שבועיים יכולתי לומר בלב שלם שאני נקייה. טפו טפו, מערכות היחסים שלי נראות מצוין ואני אפילו נשואה לגבר. חוץ מהעניין הפעוט של ווטסאפ ברמזורים אני בכלל לא מכורה לטלפון החכם שלי. אפילו התנדבתי בשמחה להיות מי שתתנתק לשבוע מהאייפון במסגרת ההתעללות המערכתית: אני לא צופה בטלוויזיה, אין לי מיליון אפליקציות, לא טרחתי להבין מה זה סנאפצ'ט ולא נכנסתי לטוויטר כבר שבועיים. מי אם לא אני יכולה ליהנות משבוע ללא מיילים מחוץ לשעות העבודה, חלומו של כל חבר מסור בדור ה־Y?
השעות הראשונות עם הנוקיה מסוג 6230 (המתקדם יותר מדגם "צביקה פיק") היו מדהימות וקסומות. ברגע אחד נפסקו הצפצופים באוזניים והחום המוגזם בכף היד הימנית. שבוע בלעדיו הבהיר לי כמה תופעות לוואי לא נעימות האייפון שלי מביא עמו: צריבה תמידית בעיניים, כאב במפרק, הליכה שפופה, כאבי ראש ובעיות קשב חמורות. בשבוע הזה קראתי יותר ספרים, הייתי קשובה יותר לעובדים, סיימתי מטלות בחצי מהזמן ואפילו הספקתי לנקות את הבית טוב טוב לפסח. החיים בשנת 2003 היו הרבה יותר פרודוקטיביים מתברר. כל כך יותר פרודוקטיביים שבואו נגיד שאם הייתי כותבת את הטקסט הזה לפני סיום הגמילה שלי הייתי עומדת בדדליין. למדתי לנצל טוב יותר את הרגעים המתים ביום. ביום הראשון זה עוד היה קשה, אבל הכל הלך יותר בקלות אחרי שגיליתי עד כמה אני טובה בשש בש (לא הצלחתי להשיג טלפון עם סנייק).
אבל לא הכל היה סילאן בשבוע הזה, והבעיות החלו לצוץ מיד אחרי שהתחלתי בגמילה. כמה שעות אחרי שכרטיס הסים שלי עבר דירה, קלטתי שרק אני חזרתי לשנת 2003 אבל העולם כמנהגו המתקדם נוהג. דברים שקרו מאז תחילת שנות האלפיים: סטיב ג'ובס מת, ואיתו גם תהליך השלום, השמאל הישראלי והיכולת לא לדעת מתי החברים שלך קראו את ההודעות שלך. בזמן שאני משחקת שש בש בנוקיה, V כחולים ממשיכים להופיע על כל מיני מסכים של כל מיני אנשים. שכחתי לכתוב סטטוס בפייסבוק שמתריע שלא אהיה זמינה בווטסאפ ובפייסבוק, ובמשך שבוע חייתי בחרדה תמידית שמישהו חיפש אותי. גם הנגישות המוגבלת למיילים ישבה לי חזק על החזה וגרמה לכאבים חדים בסגנון התקף לב מוקדם. כל הזמן חיפשתי מחשבים להתחבר אליהם כדי לבדוק אם מישהו שלח לי מייל. מצד שני, גיליתי שאני לא כזאת חשובה כמו שחשבתי, ומעט מאוד אנשים באמת שלחו לי מיילים.
הבנתי למה לפני 12 שנה לא הרגשתי ככה: הייתי בתיכון, לא עבדתי בשום מקום, הסמסים היחידים שקיבלתי היו מאימא שלי, אף שממש קיוויתי שגם יוני מי"ב 2 ישלח לי פעם נקודתיים־סוגריים. אתם רוצים שורה תחתונה? הנה היא: זה לא היה סיוט וזה לא היה מדהים, אבל כל אחד צריך לנסות להתנתק מהסמארטפון ומהרשתות החברתיות אפילו לכמה ימים. תחושות השקט והחופש דומות לחוף של אילת, והצורך בריטלין יורד באופן ניכר. הניסוי הזה לא שינה לי את החיים, אבל הוא כן גרם לי להעביר את כל קבוצות הווטסאפ להשתק למשך שנה (את כולן, לא רק את זו של המשפחה).
בתום הגמילה שלחתי את התמונות שצולמו בנוקיה באיכות נמוכה לקבוצת הווטסאפ של החברים, שנשארו חברים שלי אף שהתעלמתי מהם שבוע. ישבנו בגלידה בנחלת בנימין וצילמתי אותם ללא ידיעתם. "כל הזמן אנחנו מסתכלים בטלפון", כתבה מאיה על התמונות ששלחתי, שבהן נראים ארבעה חברים בתנוחת העברת זמן בטינדר. "כן, זה עצוב", הגיבה הגר ואני הוספתי: "הנה פסקת הסיום לכתבה שלי, תודה לכן", בצירוף מלא אימוג'יז שאין בנוקיה.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
![לכולנו יש מה להסתיר. מתוך "זרים מושלמים"](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2018/03/sizes/perfectstrangers.hero__wo_500_250.jpg "לכולנו יש מה להסתיר. מתוך "זרים מושלמים"")
!["מהפכת הדפוס חשפה דברים שאנשים לא היו מודעים אליהם, ומלכים, אצילים וכנסיות התמוטטו. זה מה שיקרה אם כל המידע שאנחנו מסתירים בווטסאפ יתפרסם"](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2018/03/sizes/whatsapp_H_wo_500_281.jpg ""מהפכת הדפוס חשפה דברים שאנשים לא היו מודעים אליהם, ומלכים, אצילים וכנסיות התמוטטו. זה מה שיקרה אם כל המידע שאנחנו מסתירים בווטסאפ יתפרסם"")
