Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
משומש הוא השחור החדש: הפקת אופנה שכולה פריטים מהממים מביגודית ויצ"ו
הפקת אופנה של ביגודית ויצ"ו (צילום: נדב יהלומי)
בהיעדר מפעלים בסין שייצרו בגדים המגיעים אלינו בלחיצת כפתור, נראה כי הרגלי הצריכה שלנו עתידים להשתנות לטובת כדור הארץ, ובימים מצומצמי ארנק שכאלה זוהי גם דרך מצוינת לחסוך בכסף. כל הפריטים בהפקה הבאה הגיעו מרשת חנויות ביגודית ויצ"ו תל אביב
בהדרגה, ואחר כך בפתאומיות, הבנו שאנחנו מזהמות את העולם. הקורונה כפתה עלינו הפסקת שגרה מפכחת שבה היו לנו כמה שבועות לנשום רגע, לחשוב בבהירות, לחקור לעומק ולבצע סוף סוף את הקישור בין הצרכנות האובססיבית שלנו לבין משבר האקלים. הניצול האדיר במפעלי הענק, זיהום האוויר שנגרם כתוצאה משינוע הסחורות והטי שירט מפוליאסטר ב־25 ש"ח בלבד – הכל קשור וכבר אין דרך להדחיק או להתעלם מכך.
זוהי שעתה של הצריכה האטית. של היצרנים המקומיים ושל חנויות היד שנייה, של מסיבות החלפת בגדים ושל פריט אשר מונח ברכות על ספסל רחוב, ממתין בסבלנות לבת המזל שתקטוף אותו ותמשיך את מעגל הקסם שהוא צרכנות מודעת, אקולוגית, קהילתית. עבור רבים ורבות אשר שרדו בקושי את המשבר של החודשים האחרונים, זהו גם פתרון נהדר מבחינה כלכלית. ברשת ביגודית, המיזם הארצי שפועל אך ורק מתרומות, ובעוד רבים כמותו, אפשר לרכוש בגדים ואביזרים בסכום סמלי ולתרום בחזרה לקהילה. ועל כך נאמר: מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.
השלב הראשון בדרך לשינוי: לבהות בהפקת האופנה היפהפייה הזאת שכל כולה פריטי יד שנייה מביגודית ויצ"ו תל אביב.
ווס אנדרסון היה מלהק אותי בעצמו (צילום: נדב יהלומי)אפלה ומסתורית בפחות מ-100 ש"ח (צילום: נדב יהלומי)ברחתי מבית ספר כדי לשמוע לנה דל ריי ולעשות פוזות ברחוב (צילום: נדב יהלומי)רואים שזה היה פעם ראנר לשולחן? (צילום: נדב יהלומי)אנני הול הייתה גאה (צילום: נדב יהלומי)למה להסתפק במכופתרת אחת אם אפשר ללבוש שלוש אחת על השנייה? (צילום: נדב יהלומי)צבעי אדמה וחספוס בייקרי ביחד זה אמאל'ה (צילום: נדב יהלומי)
רשת חנויות ביגודית בתל אביב ביגודית קינג ג'ורג' – קינג ג'ורג' 35 תל אביב ביגודית ארלוזורוב – ארלוזורוב 100 תל אביב ביגודית רמת אביב – ברודצקי 19 תל אביב ביגודית הפינה הקטנה – שד' דוד המלך 38 תל אביב
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
ריקוד המכונה: האמן גילי אבישר חולם להיות מייקל ג'קסון
גילי אבישר לא היה מסוגל ליצור ולו פיסת לבוש פונקציונלית אחת, אז הוא נטש את עיצוב האופנה לטובת האמנות והפך את הבדים לעבודות מופרעות. לרגל תערוכת היחיד שלו הוא מספר על הרצון להיבלע בבטן של לווייתן ועל האובססיה למייקל ג'קסון
בשנת הבר מצווה שלו הגיע גילי אבישר לעצמאות ותפר לעצמו תחפושת של פרדי קרוגר. באותה שנה הוא גם התכבד ושלח למגזין "ווג" מכתב שכלל רישומי אופנה פרי עטו. "כתבתי להם שאני רוצה להיות מעצב אופנה ואם הם יכולים רגע להסתכל. מובן שכל הרישומים היו חתומים, כדי שלא יגנבו לי את הדגמים". "ווג" לא השליכו את מכתבו של הילד החיפאי לסל האשפה של ההיסטוריה, אלא שלחו לו תשובה מנומסת שאבישר (35) עדיין שומר. "הם כתבו שאני צריך ללכת ללמוד באוניברסיטה".
ב"ווג" חשבו בוודאי על שנקר, אבל לא חזו את המהפך שעבר אבישר במגמת עיצוב אופנה בתיכון ויצ"ו חיפה. "עוד בפרויקטים הכי פשוטים יצאו לי דברים לא לבישים. די מהר הבנתי שאני לא רוצה להיות מעצב אופנה. פרויקט הגמר שלי היה חליפה של ילד נאצי עם מחוך ובּוּש. הכל היה סקסיסטי, שוביניסטי, צבאי". אבל הבדים ומכונת התפירה הפכו לאבן ולמִפְסֶלֶת שלו, והוא עובד איתם באינטנסיביות ובאינסטינקטיביות: "אני עושה הרבה דברים תוך גלגול העיניים למעלה, סטייט אוף מיינד מסוים. אני לא אוהב להפסיק באמצע, מעדיף לשמוע את הרעידה של המכונה. רק כשאני קולט שהמחט כמעט נכנסת לי לאצבע אני עוצר".
גילי אבישר בתערוכה (צילום: יולי גורודינסקי)
תערוכת היחיד שלו, "לוויתן", המוצגת בימים אלו בקומה השנייה של מוזיאון נחום גוטמן, כוללת שלל פסלי טקסטיל, עבודות התפורות מפיסות ומפתותי בדים, וגם פאייטים, חלקי דלתות וקרעי כיסאות היוצרים דגלי ענק, לטאה, דג והכלאה בין עפרה חזה למאוורר. חלל הגלריה נראה כמו חלום של מונדריאן על המאהל בארלוזורוב שבו חיות דראג קווינס מזוקנות על אסיד.
שלוש עבודות המפתח בתערוכה הן דווקא עבודות וידיאו שבהן עושה אבישר מעשים ביצירי הבד שלו. באחת מהן נראה האמן מכורבל כעובּר, עוטה על עצמו שכבות על גבי שכבות של תלבושות כובלות, נטולות פתחים לעין ולפה ועושה תנועת פרכוס ביולוגי משונה. באחרת הוא מוצג בדמותה של דיאנה רוס, שר על פלייבק בעודו עטוף בצפרדע מנומרת ועוטה כפפות בעלות ציפורנים ארוכות. ברגעים אחרים דיאנה מענטזת בשמלת פאייטים לצלילי להיטים של כוכבות הפופ המזרח תיכוני אסאלה נסרי וננסי עג'רם. העבודה "גרין סקרין" מקבצת ומחיה רבים מהאובייקטים המוצגים בתערוכה, לצד קנקל ממולא נוזל ורוד ובהשתתפות חתול.
"העבודה הזו היא העוגן שלי בתערוכה מבחינת השימוש באובייקטים ומה הם יכולים לעשות, מעצם זה שהם לא עושים שום דבר. אני לא רוצה סיפור, אני לא רוצה נרטיב, אני לא רוצה לתת לצופה משהו שהוא יכול להיכנס ישר לתוכו, ואני גם לא רוצה לתת לעצמי את הדבר הזה".
מה המשמעות של ה"טופ שוט", הצילום מלמעלה שאתה משתמש בו?
"זה קצת כמו אינקובטור. אני נכנס לחלל ויש עין שהיא מצלמה, עין שצופה, יש לה תפקיד על. מגיל צעיר אני מרגיש שיש עין שצופה בי ואני מקיים איתה תקשורת, כמו חבר שהולך איתי".
כלומר, הרגשת חלוקה פנימית של צופה וחווה?
"כן, זה מלווה באימה. מי צופה בי? אל תסתכלו עליי! משהו אמורפי שמצד אחד אתה מחפש אותו ורוצה תקשורת איתו, ומצד שני אתה דורש שלא יסתכל עליך. עוד לפני שהייתה לי תקשורת נוחה עם בני אדם הייתה לי תקשורת נוחה עם מצלמה. מגיל צעיר צילמתי את עצמי. עשיתי לעצמי מסיבה וצילמתי את עצמי מדמם ועטוף בגרביונים".
התחפשותי והישרדותי. גילי אבישר (צילום: יולי גורודינסקי)
בוא נדבר על הרגע שבו הגלאם והפופ והכיף שבעבודות הופך לעודפות חונקת.
"הקושי לנשום אחרי התלבושת השמינית שעטיתי עזר לי להיכנס למעין קתרזיס. התהליך הוא גם התחפשותי וגם אקזיסטנציאליסטי, הישרדותי".
זה מדבר על חוויה של גוף או על חוויה ספיריטואלית? אולי זה משל לאמנות, או לחיים – שמוגדרים תמיד על ידי הקושי שלהם?
"על הכל. על הצורך להיחנק, הצורך לחוש קושי. אם תנסה לחשוב על האופן שבו אתה הולך, מיד תיפול. ואני כן רוצה לחשוב איך אני אלך. אני רוצה ליפול. אני רוצה ליצור לעצמי את הקושי".
אמנם פרשת מעיצוב האופנה וחבל, כי הדבר הזה – מה זה בכלל תלוי על הקיר, ז'קט? – נראה מהמם והייתי שמחה ללבוש אותו; אבל בעבודות הווידיאו אתה כן לובש או חובש או עוטה את העבודות שלך.
"התחפשות מאז ומתמיד עניינה אותי: איזו דמות אני יכול להיות, איזה אמן אני יכול להיות, מי אני. אנשים רוצים שתגיד להם מי אתה כל הזמן. באיזה צד אתה, במי אתה בוחר, מה אתה עושה, אם אתה צמחוני או טבעוני. אם תגיד שאתה צמחוני ואחר כך תאכל בשר – אז אתה תהיה כבר משהו אחר".
איך נולד האלטר אגו שלך כדיאנה רוס?
"לפני שנתיים הייתי בסיטה, קריית האמנים בפריז, במשך חודש, ולא היה לי מה לעשות. חשבתי שאני יכול ליצור שם רק וידיאו, הרי אין מצב שאני ארשום או אפסל בפריז, כבר עשו שם הכל. אז החלטתי ליצור סדרה של עבודות וידיאו שבהן אני לבוש כדיאנה רוס. במהלך כל השבוע הייתי מחופש לדיאנה כשברקע השיר'Endless Love' התנגן בלופ, שמעתי אותו מאות פעמים. כל השבוע הייתי רק בסטודיו, בישלתי והתקלחתי שם. העבודות תיעדו את דיאנה רוס בתוך הפעולות המינימליות האלה בסטודיו, 'Endless Lope'".
אבל למה דווקא רוס?
"כשעבדתי עכשיו על התערוכה, האוצרת מוניקה לביא עלתה פתאום על הקשר: מייקל ג'קסון תמיד רצה להיראות כמו דיאנה רוס ועשה ניתוחים כדי להידמות לה וראה בה מעין אימא מאמצת. ואני ומייקל הרי חברים. כלומר, היינו חברים. כבר בגיל 13 היה קליק. כתבתי לו מכתבים שאני רוצה לבוא לנוורלנד".
כתב מגילות. גילי אבישר (צילום: יולי גורודינסקי)
גם הוא ענה לך, כמו "ווג"?
"לא שלחתי את המכתבים בכלל, הם היו בעברית. מגילות כתבתי לו. אחרי שמוניקה עשתה את הקישור הזה הבנתי שתמיד רציתי להידמות למייקל, ובעבודה הזאת ניסיתי להידמות למי שמייקל רצה להידמות לה. הפכתי לאימא המאמצת שלו, ובעצם לאימא המאמצת של עצמי".
יש בעבודות שלך הרבה מוטיבים שבטיים, כמו טוטמים ומסכות סמי אפריקאיות, שבלי להגעיל אפשר לומר שהם אופנתיים. אנחנו יותר ויותר תופסים את עצמנו כחברה פרימיטיבית?
"אנחנו כנראה חברה סופּר פרימיטיבית. זה תרבותי, מה שמנסים ליצור פה כל הזמן: 'תוריד ת'שערות, אל תוריד ת'שערות; תגלח, תצבע את השיער, תעשה בוטוקס'. חוסר הנוחות בתוך העור שלי הוא תמידי".
התביעה לשינוי תמידי היא משהו חיצוני־תרבותי ששייך לתקופתנו, או שזה נובע מהנפש שלך ובתקופות אחרות היה נקבר עמוק בפנים ובעזרת השם הופך לפסיכוזה?
"ברור שהתרבות הקפיטליסטית מכתיבה את זה שאתה חייב לעבור שינוי בחיים שלך כדי להגיע לאנשהו. אני מנסה לעבור את השינויים האלה בתוך עצמי".
גילי אבישר (צילום: יולי גורודינסקי)
דווקא אובייקט העל שעל שמו קרויה התערוכה, הלווייתן, נעדר ממנה. "דמיינתי משהו עצום שמכסה את החלל, שכל העבודות נמצאות בתוכו, במעי של לווייתן. אובייקט העל ירד אבל השם נשאר כסוג של עוגן".
בטן של לוויתן היא מקום מוגן מסערות או מקום שחייבים לצאת ממנו?
"אני אשמח לשהות בבטנו של לוויתן. לא בדיוק לשהות, אלא שייקח אותי כבר, שאכנס לבטן שלו והוא ישחה לאיזה מקום נידח. זה מה שרציתי שיקרה עם העבודות, שיהיה רחם שייקח הכל. הכל כל הזמן ארעי פה. כל המקום, כל המדינה, כל הסטודיו – אני כל הזמן על כרעי תרנגולת של הישרדות. לפני כל תערוכה אני בלחץ איום, חושש שהסטודיו יישרף…"
שנחום גוטמן ימות…
"שכל מה שרע יקרה. אז אני מגבה הכל, ואז מגבה את הגיבוי, ואז חרד לגיבוי של הגיבוי".
לוויתן, מוזיאון נחום גוטמן, עד ספטמבר
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
"לאורך ההיסטוריה אנונימי הייתה לרוב אישה" אמרה וירג'יניה וולף וסימנה את העלמת הקרדיט השיטתית ואת מחיקת שמותיהן של נשים מהפכניות מספרי ההיסטוריה. לכבוד יום האישה הבינלאומי שחל לאחרונה, יזמו עמותת ויקימדיה וארגון ויצו העולמי את תחרות "נשים יוצרות ערך", במטרה ליצור ולהרחיב ערכים העוסקים בנשים יהודיות וישראליות. במסגרת התחרות, שתיסגר ב־26.4, מתבקשים הגולשים לכתוב ערכים שעוסקים באמניות, מדעניות, חוקרות ונשים בולטות בתחומים נוספים.
בארגון ויצו הסבירו כי לתחרות שתי מטרות עיקריות: "הראשונה היא לאפשר לנשים לכתוב את ההיסטוריה שלהן. אמנם התחרות פונה הן לגברים והן לנשים, אבל היא מהווה הזדמנות להנגיש לנשים את הכתיבה על עצמן. המטרה השנייה היא להוות מקור השראה לנשים. אנחנו מאמינות שככל שתהיה נראות גבוהה לפועלן של נשים, כך יותר נשים יאמינו ביכולות שלהן לפרוץ קדימה ולשבור את תקרת הזכוכית".
ד"ר שרון גבע, מרצה להיסטוריה בסמינר הקיבוצים ובאוניברסיטת תל אביב, יזמה לפני מספר שנים את פרויקט "מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה", לצד עוזרת ההוראה שלה, רוני מנט. ד"ר גבע מציינת כי בוויקיפדיה העברית יש חסר גדול בערכים העוסקים בנשים. "סטודנטים שלמדו אצלי קורס בהיסטוריה חיפשו ברשת נשים שלמדנו עליהן ועל הרבה מהן לא היה מידע. כשאנחנו מעלות ערכים חדשים, לפעמים אנחנו נתקלות בצורך להוכיח שהאישה עליה כותבים אכן ראויה לערך. כמובן שלא לכל אישה בעולם מגיע ערך בוויקיפדיה, וחשוב לקיים על כך דיון, אבל הרבה פעמים מתקבלת התחושה שערכים שעוסקים בנשים נפסלים רק כי מדובר בנשים".
מה החשיבות של תחרות כזאת, מטעם ויקימדיה?
"לנו אין קשר לתחרות, אבל כל יוזמה שמטרתה להעלות מודעות לפועלן של נשים היא חשובה. מובן שיש לשים לב לא רק לעצם קיומו של ערך, אלא גם לטיב הכתיבה – האם הכתיבה מקיפה ומכבדת את פעילותה של אותה אישה".
הפרס לזוכה בתחרות הוא 3,000 שקלים, ושלושה פרסים על סך 2,000 שקלים יחולקו למשתתפים נוספים. מפגשי הדרכה לכתיבת ערכי ויקיפדיה יתקיימו בירושלים (18.3), בחיפה ובתל אביב (23.3).
![אפלה ומסתורית בפחות מ-100 ש"ח (צילום: נדב יהלומי)](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2020/06/ajur%D7%A9%D7%97%D7%95%D7%A7-1000x1252.jpg "אפלה ומסתורית בפחות מ-100 ש"ח (צילום: נדב יהלומי)")
