Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
בעולם התרבות ובעולם הקולינרי מחפשים להמציא מחדש את הגלגל כדי לשרוד את המשבר הכלכלי שהביאה איתה מגפת הקורונה והניהול הממשלתי הכושל, ויתכן שדווקא להקת המחול ורטיגו הצליחה לפצח שני גלגלים במכה אחת, עם קונספט שמשלב את הטוב שבשני העולמות.
הלהקה תשיק בחודש הבא אתFood & Art– ערב חוויתי של מחול ואוכל בכפר המחול של הלהקה השוכן בעמק האלה. הקהל יוזמן לבלות בסטודיו החדש של ורטיגו, יצפה ברקדנים בקטעים נבחרים מרפרטואר הלהקה שילוו בשיחה ודברי הסבר של נעה ורטהיים, הכוריאוגרפית והמנהלת האמנותית של הלהקה. אחר כך יופקד הקהל בידיה של השפית אורית קדם, שהיא גם השפית הרשמית של כפר המחול בימים כתיקונם.
הסטודיו בכפר האקולוגי של ורטיגו (צילום: מתוך אתר הכפר האקולוגי)
הארוחה תשים דגש על מנות גורמה בריאות בסגנון כפרי, ביניהן מרק גספצ'ו קר עם מקלות פרמז'ן, סביצ'ה בורי יוגורט ואבוקדו, פריקסה עם קציצות דגים לימון כבוש ורוקט, כופתאות דלעת וחומוס ברוטב קארי וחלב קוקוס – מוגש על סטיקי רייס, דפי אורז מגולגלים בירקות עם וינגרט אסיאתי ועוד. הארוחה תלווה במבחר יינות בוטיק מיקבי עמק האלה.
אירוע הבכורה של Food & Art יתקיים ביום חמישי ה-13.8, במסגרת "פסטיבל אוכל כפרי במטה יהודה" שנערך זו השנה ה-20 ביוזמת המועצה האזורית מטה יהודה ומחלקת התיירות.הזמנות כאן.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
ביקור התזמורת: "רעש לבן" חוזר לבמה אחרי עשור עם תוספת מפתיעה
מופע המחול "רעש לבן" חוזר לבמה בשיתוף פעולה אנרגטי בין להקת ורטיגו ותזמורת המהפכה. יוצרת המופע ומייסדת הלהקה, נעה ורטהיים, גילתה בדרך משהו חדש על הרקדנים של היום
רגע אחד ב"רעש לבן", המופע המחודש של להקת המחול ורטיגו ותזמורת המהפכה, מצליח לשקף משהו מאווירת הערב הזה. אחת הצ'לניות יורדת מפודיום התזמורת אל הבמה ומתיישבת על גבו של אחד הרקדנים, שזוחל על ארבע לרוחב הבמה. היא ממשיכה לנגן תוך כדי, ומדי פעם מושיטה יד נחושה ודוחפת את ראשו של הרקדן מטה. הקטע הזה משעשע ושנון ולגמרי מתאים לרוח הבלתי צפויה של המופע, שעולה מחדש אחרי עשור בניצוחה של היוצרת המקורית ומייסדת הלהקה,נעה ורטהיים. היא גייסה לצדה רקדנים חדשים ומצוינים ואת ההרכב המוזיקלי הגדול והדומיננטי, שיוצק תוכן חדש למושג תזמורת.
"אחרי כמה שנים שבהן יצרתי עבודה חדשה בכל שנה רציתי לקחת פסק זמן, הפוגה לצורך מנוחה והטענת מצברים", מספרת ורטהיים על ההחלטה לחדש את המופע. "אבל אילוצי החיים מחייבים, ואחרי מחשבה הרגשתי שאני רוצה להעלות מחדש את 'רעש לבן'".
"רעש לבן 2018" (צילום: רון אברו)
איך נולד שיתוף הפעולה עם תזמורת המהפכה?
"הרעיון צץ במקרה. התחלתי לעבוד עם הרקדנים בסטודיו ולהפתעתי גיליתי שהעבודה יושבת טוב לגמרי גם היום, אבל היה צריך להכניס בה איזה טוויסט. עדי (שעל, בן זוגה ושותפה לניהול הלהקה – י"א) פגש בצח גרניט, מנהל משכן האומנויות, וזה אמר לו שחבל שאין היום שיתופי פעולה ביןמחוללמוזיקה חיה. הוא הציע את תזמורת המהפכה ומשם הכל התגלגל במהירות".
התזמורת הדומיננטית חייבה אותך להכניס שינויים במחול?
"התזמורת דווקא העצימה את המחול, שבמקור כתב לה רן בגנו מוזיקה נהדרת. התזמור החדש, שכולל 15 מוזיקאים על הבמה שתוך כדי הנגינה המעולה גם משמיעים קול, רוקעים ומתופפים על הגוף – יצר משהו חדש שמדגיש גם את הגדולה של המוזיקה המקורית וגם מטעין את הכוריאוגרפיה באנרגיה עצומה".
נעה ורטהיים (צילום: רון אברו)
איך היה לחזור ליצירה?
"ברגע שהתזמורת נכנסה לתמונה ונוצר משהו חדש, האתגר הגדול ביותר עבורי היה למצוא שוב את הפוקוס ליצירה. התהליך היה לי מרתק במיוחד כי גיליתי שכעת קשה לי יותר להעביר את השפה של 'רעש לבן' לרקדנים החדשים. התברר לי שהם הרבה יותר רכים, יש בהם סוג של אלסטיות והיה להם קשה לקבל את השפה הבועטת והנמרצת מאוד. בקאסט המקורי נדמה לי שהרקדנים היו מין 'מתאבדים' כאלה, שלא הססו להתרסק על הבמה. נראה לי שיש בדור הרקדנים הנוכחי משהו יותר עדין, כמעט פואטי. במחשבה שנייה, אולי יוצא שאני בוחרת דווקא כאלה ללהקה?".
להקת ורטיגו פועלת כבר 25 שנה – להקת מחול עכשווית ירושלמית, שצבועה לגמרי בשפתה האמנותית של ורטהיים. השפה הזאת יוצאת מהגוף, אמורפית ומעוגלת, נובעת מהרבה "קונטקט" שמוליד גילגולים מהירים על הרצפה והנפות גדולות באוויר. ב"רעש לבן" התובעני כלפי הרקדנים, חקרה ורטהיים את כוח המשיכה ומתוכו את התנועה ללא מאמץ. "דווקא מתוך השקט, התנועה המשוחררת והקלה, יצאה האנרגיה, התנועה הכי פיזית וחזקה", היא אומרת. ב"רעש לבן" המחודש האנרגיה נשמרת והווירטואוזיות של הרקדנים הולכת עד הקצה. דווקא בסוף הולכת ורטהיים לשקט ובוחרת לסיים את העבודה במינימליזם תנועתי ודממה יפה.
← "רעש לבן 2018", שישי-שבת (19-20.1), בית האופרה תל אביב, שדרות שאול המלך 19 תל אביב, החל מ-90 ש"ח
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
להקת המחול ורטיגו חוגגת 25 שנים של פעילות. לכבוד יום ההולדת, המייסדת נועה ורטהיים פיזרה דליים של אדמה לחה על במת מרכז סוזן דלל (למרות התנגדותו של מנכ"ל הלהקה ובן זוגה). ריאיון
רגע קצר אחרי שהרקדנית פוסעת למרכז הבמה ומתייצבת בגבה אל הקהל מתחיל הטקס: הרקדנים עולים זה אחרי זה, אוחזים בדליים ושופכים מהם אדמת כבול כהה ולחה. פס מתווסף לפס עד שהבמה מוצפת וריח האדמה מתפזר באוויר, כל כך לא שייך לאולם של סוזן דלל. אחר כך מתחילים המשתתפים לרקוד כשהם מפזרים ברגליהם את האדמה וחורצים בה תלמים שיפתחו מחדש במהלך הבא. מהר מאוד מתברר שהאדמה היא עניין מרכזי ב"אחת. אחת ואחת", יצירתה החדשה של מייסדת להקת ורטיגו (שחוגגת בימים אלה 25 שנה להקמתה) נועה ורטהיים, שתועלה בבכורה בראשית השבוע הבא.
"כשהתחלתי לעבוד לפני כמה חודשים הייתי בכלל בקטע של וידאו ארט, הכי רחוק מלרקוד על אדמה", היא משחזרת, "ואז, כמו תמיד זה הגיע בהבזק והבנתי שאני צריכה אדמה דחוסה, שמתקשרת לי לעוצמה דחוסה בתנועה. חשבתי שנלך על פס אדמה אחד אבל כשהתחלנו בו הבנתי שזה או כל הבמה או שאין יצירה". בשלב הזה, מעידה ורטהיים, נפלה עליה שלווה גדולה, מאוד לא אופיינית לתחילת עבודה על יצירה חדשה.
"או כל הבמה או שאין יצירה". אחת. אחת ואחת – ורטיגו (צילום: רונה אברו)
מי שלא היה שותף לשלווה של ורטהיים הוא עדי שעל, מנכ"ל הלהקה (ובן זוגה של ורטהיים). אמנם במשך 25 שנה ברציפות הוא מתמודד עם דרישות אמנותיות אקסצנטריות יותר ופחות, אבל האדמה שברה אותו. הוא לא היה מוכן לשמוע על הגילוי הזה וניסה בכל כוחותיו להסביר שאין שום סיכוי לשווק לאולמות התיאטרון בערים עבודת מחול שכרוכה בהצפת הבמה באדמה לחה. נבדקו חלופות שונות, ובהן הופעה תחת כיפת השמים אלא שזו, התברר, דרשה שמירה, אישורי עירייה וכמובן עוד כסף. בסוף האדמה ניצחה.
בעצם למה היית צריכה אותה?
"כי היא הבסיס. ממנה יוצאים, ממנה מנסים להמריא ובסוף גם נוחתים עליה חזרה. זה כל כך טבעי לי, כמו שהעבודה עם הצ'אקרות הפכה לחלק בלתי נפרד מהעבודה שלי, הרגשתי הפעם במתחים חזקים של תעופה וקרקע, של רצון לקחת חופש ולהתרומם, שמתקשרים אצלי לשאלות של הרצון לתת ולקבל שמעסיקים אותי כבר שנים. הרצון לקבל הוא טבעי לנו והוא משפיע על הכל – על חברות, על זוגיות, הוא מחולל מלחמות. האם אפשר ללמוד לרסן את הרצון לקבל? האם הבסיס המשותף, האדמה הזאת, יכולה להיות בסיס להרמוניה?".
נעה ורטהיים ועדי שעל. האדמה ניצחה (צילום: אלעד דבי)
את לא אוהבת להציג את העבודות שלך כפוליטיות.
"נכון, וגם את זאת אני מעדיפה להשאיר לפרשנות הצופים. בעיניי היא הרהור על המצב שלנו, וברור לגמרי שהוא רווי מתחים. אין רגע של שקט והכל מתמקד ברצון לקחת עוד ועוד. בתנאים אלה אני פונה באופן טבעי לסטודיו, שם אפשר לעבוד בפחות רעשי רקע ואולי גם לקבל פרופורציות. אני לא מיואשת אבל משתדלת להמנע מעיתונים ומטלוויזיה כבר הרבה זמן".
ההחלטה להשתמש באדמה הכתיבה גם את עיצוב הבמה והתלבושות.
"ברור. הורדנו את כל הקוליסות ויצרנו משטח רחב מאוד ובהיר שלא נראה כמו במה רגילה ומוגבהת והוא מאפשר לדמיון לעבוד באופן חופשי יותר. לא רציתי תלבושות שאנטיות כאלו שהולכות עם אדמה והטבע אלא דווקא מראה מחויט, כותונות מכופתרות, שהן רחוקות מהגוף ומאפשרות לרקדנים לנוע בחופשיות. גם סוג הבד נבדק והוחלף כשלא עמד בהתפלשות באדמה. לשמחתי הלכנו לאט, כי הפעם עבדנו בפעם הראשונה עם אבי בללי (סולן נקמת הטרקטור – י"א) והיינו צריכים ללמוד להכיר זה את זו. בסוף יש מוזיקה נהדרת וגם שתיקות מהדהדות, מה שהולם את המתרחש על הבמה".
מה שהולך על הבמה הוא אכן רב ניגודים. שמונת רקדני הלהקה מפגינים יכולת וירטואוזית וגם התמסרות מוחלטת. הם מניפים זה את זה או זה את זו, עולים לריחופים באוויר ונוחתים לגלגולי רצפה מסחררים. רגע אחר כך אפשר לראות אחת מהן במהלך מתמשך ואטי של יישור רגל או הנעת זרוע המדמה כנף של ציפור במעופה. ורטהיים לא חוסכת בשבחים ומדברת על הרקדנים שלה בחיבה מופגנת: "הם רקדנים טובים וזה מובן מאליו. הם גם קבוצה בעלת אינטליגנציה רגשית גבוהה, הם מביאים רעיונות טובים ומאפשרים דיאלוג יצירתי, וזה מזל גדול שאני מברכת עליו שוב ושוב." אכן, תענוג להביט בהם. השפה האמנותית של ורטהיים – תובענית אבל גם אסתטית וקומוניקטיבית – יושבת אצלם בגוף כטבע שני.
ואיך עושים את זה במשך 25 שנים?
"זו תעלומה. התנועה הראשונה תמיד מגיעה בזמן הכי בלתי צפוי, למשל כשאני יוצאת מהמקלחת. אני בודקת ומזקקת אותה ואז רואה לאן היא לוקחת אותי, מוסיפה עוד תנועה או מחווה ואז נוצר משפט שאם אני נשארת איתו, הוא הופך למוטיב שמוביל אותי הלאה. בשלב הזה אני לא יודעת למה ככה ולא אחרת וגם לא יכולה לפענח מה עומד מאחורי הדברים. רק בסוף, כשהעבודה כבר שלמה אני שומעת אנשים מסבירים למה התכוונתי".
"אחת. אחת ואחת", מרכז סוזן דלל, יחיאלי 5 תל אביב, שני־שלישי (13.2־14.2) 21:00, 125־150 ש"ח
אחת. אחת ואחת – ורטיגו (צילום: רונה אברו)
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אחרי שהרעיש את הבועה עם השיר "בחורות בגילנו" ורגע לפני שהוא משחרר את פרויקט ההיפ הופ-ברנז'ה שלו, איש חיי הלילה יותם אבני משחרר קטע חדש – "גל חדש", שהוקלט כולו בטייק אחד במהלך חזרה, מרפרר לעולם המוזיקה האפלולי של הפינגווין, הניו וייב וכל מה שהיה שחור באייטיז. השיר הוא למעשה השתעשעות של אבני עם הוספת מילים לשיר "ורטיגו" של להקת כרומוזום (רמי פורטיס, דורון "שולץ" האיום, דוד גרוואי ורונה ורד), שהיו פעילים לרגע קל ב-1981.
יותם אבני הפך לדמות מוכרת בעולם חיי הלילה התל אביבי לאחר שהקים את מועדון ה"רסק", הפיק את ליין מסיבות הטכנו "אבדון" ומטפח קריירה בינלאומית כיוצר האוס וטכנו. כעת החליט יותם לעבוד על פרויקט היפ הופ, תחת חסותו של מפיק ההיפ הופ אורי שוחט, ממנו הוציא עד היום את "בחורות בגילנו" ו"מרד". השיר "גל חדש" לא יצא בפרויקט.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
!["רעש לבן 2018" (צילום: רון אברו)](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2018/01/sizes/רעש-לבן-2018-5-קרדיט-צילום-Rune-Abro_P_wo_500_367.jpg ""רעש לבן 2018" (צילום: רון אברו)")
!["או כל הבמה או שאין יצירה". אחת. אחת ואחת – ורטיגו (צילום: רונה אברו)](https://timeoutil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2017/02/sizes/ורטיגו-אחת.אחת-ואחת-קרדיט-13צילום-Rune-Abro_P_wo_500_367.jpg ""או כל הבמה או שאין יצירה". אחת. אחת ואחת – ורטיגו (צילום: רונה אברו)")
