• Facebook
• Twitter
• Email

שי ליטמן, בן 16, לא לומד

איך אתה מגדיר את סגנון הלבוש שלך?
"גרוע".
איפה אתה קונה בגדים?
"בדרך כלל בחנויות יד שנייה בתל אביב ובירושלים. אין לי מקום ספציפי, בעיקר בשווקים, אבל לא בקניונים".
מה הכי הרבה שהוצאת על בגד?
"נראה לי שהנעליים האלה (מצביע על סניקרס של ריבוק) – 350 ש"ח".
מה בחיים לא תלבש?
"אין שום דבר כזה".

עוד כתבות מעניינות:
מועדון הגלישה לנערים בסיכון עתיד להיסגר
מה לעזאזל עושים בני נוער בזמנם הפנוי?
אלה עבודות הקיץ של בני הנוער בחופש הגדול

נגה קומר, בת 15, עולה לכיתה י"א באנקורי

איך את מגדירה את סגנון הלבוש שלך?
"נקי. אני אוהבת בעיקר בגדים חלקים, רובם בשחור ולבן".
איפה את קונה בגדים?
"רוב הבגדים שלי היו של אימא שלי, אבל אני גם אוהבת דברים יפניים מחנויות וינטג'".
מה הכי הרבה שהוצאת על בגד?
"600 ש"ח על נעלי עור שחורות פשוטות, שהיו נורא יפות. אני איתן מלא".
מה בחיים לא תלבשי?
"לא יודעת. אין דבר שבחיים לא לובשים. הכל אפשר ללבוש".

סמיה מוחמד, בת 18, סיימה י"ב בביאליק רוגוזין

איך את מגדירה את סגנון הלבוש שלך?
"הכי הוּד שיש, עם טיפת קלאס וקצת חוצפה".
איפה את קונה בגדים?
"אלנבי וחנויות וינטג'".
מה הכי הרבה שהוצאת על בגד?
"אני לא אוציא יותר מ־400 ש"ח. 100 ש"ח לחולצה מקסימום".
מה בחיים לא תלבשי?
"אני אלבש הכל. אני אשמח גם אם תכתבי 'תזכרו את הפרצוף והשם הזה כי זה הולך להיות משהו חזק בעתיד'".

יונתן אהרוני, בן 15, עולה לכיתה י"ב באמנויות

איך אתה מגדיר את סגנון הלבוש שלך?
"שחור־לבן. אני אוהב לשים חלוק על הכל. יפני זקן כזה. זה לא בדיוק קימונו אבל, כי לקימונו יש שלושה חלקים".
איפה אתה קונה בגדים?
"בחנויות יד שנייה ומלא באסוס".
מה הכי הרבה שהוצאת על בגד?
"סביב ה־180 אירו על סווטשירט של אקנה סטודיוז".
מה בחיים לא תלבש?
"מכנסיים קצרים. אני אוהב בגדי חורף".

רום תייר, בת 17, עולה לכיתה י"ב בליידי דייוויס

איך את מגדירה את סגנון הלבוש שלך?
"אני תמיד מנסה להתלבש לא רגיל ומאוד אוהבת וינטג'".
איפה את קונה בגדים?
"פלאשבק ליד הסנטר, צ'ופשופ בדיזנגוף, אבל גם אינטרנט ורשתות כמו טופשופ וזארה".
מה הכי הרבה שהוצאת על בגד?
"600 ש"ח על נעליים, ואני אפילו לא נועלת אותן".
מה בחיים לא תלבשי?
"כובע רחב שוליים".

סאני טרוטוש ארגמן, בן 14 וחצי, עולה לכיתה ט' בעירוני ה'

איך אתה מגדיר את סגנון הלבוש שלך?
"חדש־ישן. אני אוהב דברים יפים ולא חשוב לי המותג. אני גם אוהב צבעים: צהוב, ירוק אדום וכחול. ושרוכים".
איפה אתה קונה בגדים?
"חלק אימא תופרת לי, חלק ממסיבות החלפות וחלק משוק בצלאל".
מה הכי הרבה שהוצאת על בגד?
"אני לא קונה גוצ'י וכאלה, אבל אולי 200־300 ש"ח על חולצה".
מה בחיים לא תלבש?
"אין דבר כזה".

טומבוש רוי, בת 17, עולה לכיתה י"ב בכפר הירוק

איך את מגדירה את סגנון הלבוש שלך?
"סימפל כזה, קלאסי, עם קצת סוואג".
איפה את קונה בגדים?
"כמו סמיה, אלנבי ויד שנייה".
מה הכי הרבה שהוצאת על בגד?
"נעליים ב־600 ש"ח. על נעליים אני מוציאה הכי הרבה".
מה בחיים לא תלבשי?
"אני לובשת הכל".

יותם רבינו, בן 18, סיים י"ב בדמוקרטי ביפו

איך אתה מגדיר את סגנון הלבוש שלך?
"יומיומי. לא בא להמם".
איפה אתה קונה בגדים?
"את הרוב אני מוצא ברחוב, פשוט מלהסתובב בתל אביב. קחו הליכה של רבע שעה וצאו עם חולצה מגניבה".
מה הסכום הכי גדול שהוצאת על בגד?
"זה מבאס, כי הכי הרבה שהוצאתי היה 850 ש"ח על סניקרס גורדון פייב ואני לא נועל אותן. אם מישהו רוצה לקנות אני אשמח, מידה 45".
מה בחיים לא תלבש?
"מיני. אין לי את הרגליים לזה".

נוי שביט, בת 17, עולה לי"ב ברועי קריב

איך את מגדירה את סגנון הלבוש שלך?
"לא סטנדרטי. אני אוהבת לבטא את האופי שלי. אם יש משהו שנראה לי מוזר בחנות אני נמשכת אליו ומנסה להבין אותו ואיך אפשר להתאים אליו דברים".
איפה את קונה בגדים?
"אני אוהבת למצוא מציאות ברשת, למשל באתרים כמו גליתה או לוק־לייק של אדל בספלוב וגם רשתות ספורט".
מה בחיים לא תלבשי?
"ג'ינס שבע שמיניות".

• בני נוער בחופש הגדול
• חופש גדול 2018
• החיים היפים
• אופנה

• Facebook
• Twitter
• Email

"אם המקום ייסגר אני לא רוצה שיחשבו שוויתרתי", אומר כמעט בלחישה גולן גוטיירז ומיישר מבט אל הגלים, גופו מקועקע וראשו קירח. גוטיירז אינו דמות המחנך הטיפוסי ומעולם לא תכנן להיות כזה, אבל אחרי שנים של קריירה משגשגת כגובה חובות אבודים ("הייתי טוב בזה"), הוא הפך את משרד הגבייה שלו בכיכר אתרים למועדון גלישה שבו נערים ונערות בסיכון מקבלים הזדמנות לשנות את חייהם אחרי שנפלטו מכל מסגרת אחרת.

מועדון הגלישה והסאפ לוקאל הוא למעשה עמותה ללא מטרות רווח שדרכה גוטיירז מקדיש את זמנו לנערים שהם להגדרתו שני האחוזים שגם המסגרות המיוחדות לא הצליחו להתמודד איתם. 24 נערים ונערות זכו להיכנס בשערי המועדון, "כל אחד נבחר בפינצטה" לפי גוטיירז, ועד כה יצאו ממנו שלושה אלופי ישראל בענפי הגלישה. האחרים סיימו את לימודיהם, התגייסו, החלו לעבוד, נכנסו לתלם – כל הדברים הנורמטיביים שהמערכת והחיים אמרו שאין להם סיכוי בהם. עכשיו מפעל חייו של גוטיירז נמצא בסכנת סגירה.

עוד כתבות מעניינות:
מה לעזאזל עושים בני נוער בזמנם הפנוי?
אלה עבודות הקיץ של בני הנוער בחופש הגדול
המקומות שבהם בני הנוער משביעים את הרעב

לצד המחסור התמידי בתקציבים, בשבועות האחרונים מצא את עצמו גוטיירז במאבק משפטי מול בעל הנכס הקודם, שדרש את פינויה של העמותה על רקע תוכנית המגדלים בכיכר אתרים. שופט קבע שעל גוטיירז יהיה לפנות את המקום ובעלי הנכס החדשים אפשרו לו להמשיך לשהות במקום למשך שלושה חודשים נוספים. כעת, כשעתיד המקום לוט בערפל, הוא נאלץ לקבוע את שטח הפעילות של העמותה בחדרון קטנטן במקום, וגם זה באופן מוצנע, בצל בעיות כלכליות של העמותה שאינה מתוקצבת מצד הרשויות.

המורה לים

בקיץ 2005 החל אביו של סאמר בן ה־8 לקחת אותו לעבודה בחניון כיכר אתרים, שם עבד כשומר. הוא העדיף את בנו קרוב אליו מאשר משוטט ברחובות יפו, וסאמר קלט בעיניו את החבורה המעניינת במשרד הגבייה של גוטיירז. "התחלתי לתת לו כל מיני משימות קטנות שיעזוב אותנו, כמו לנקות את האופנוע", נזכר גוטיירז בתקופה ההיא, "סאמר לא ממש ידע לשחות ולקחתי אותו לים, אבל אחר כך הוא היה מציק לי, בא אליי לסירה וצעק לי שאקח אותו לים. בהתחלה הייתי מתעצבן, אומר לאשתי שתגיד שאני ישן, צועק 'לך לאבא', והוא היה חוזר שוב אחרי רבע שעה. יש משפט בבודהיזם שאומר 'כשהתלמיד רוצה המורה בא', זה מזכיר לי את זה".

סאמר לא ויתר והצליח לגרור את גוטיירז איתו לים, וזה מצדו לימד אותו לשחות ולתפוס גלים בחופש הגדול. כשגדל קצת סאמר כבר שחה וגלש לבד. "התחלתי ליהנות מזה", מודה גוטיירז, "ולאט לאט זה הכניס אותי להיות מורה לים, אני הייתי הביטחון שלו. באיזשהו שלב הייתי צריך לבחור בין הגבייה לזה. בחרתי בילד ובאחרים כמוהו".

סאמר, היום בן 21, מספר שבשנות התבגרותו הימים במחיצת גוטיירז בחוף היו מפלט מהבלגן של יפו: "הייתי בסביבה די גרועה, הרבה שטויות ברחובות, מרביצים. עד שניצלתי – הייתה לי מסגרת אימונים ששמרה עליי לא להסתובב עם אנשים שאני לא צריך להסתובב איתם. המקום הזה הציל אותי". אחר כך הגיעו עוד ועוד נערים. "בגיל 11 החברים שלו כבר היו עוקבים אחריו לפה, יושבים על הסלעים ומסתכלים", מתערב גוטיירז. "כשהוא היה בן 12 הוא הביא איזה חבר וביקש שייכנס איתי למים. הוא היה ילד יהודי שגר באותו הבלוק של סאמר, אמרתי לו כן פעם אחת והוא פתח לעצמו את הדלת הזאת. הילד הזה גדל, היום הוא אלוף הארץ לנוער".

מהנקודה הזאת רקם מועדון הגלישה עור וגידים, אם כי בהדרגה. כישורי הגלישה והיכולת של גוטיירז להעניק מעצמו גרמו לו להרחיב את המשפחה מעבר לארבע בנותיו. משהו בו השתנה. "מבחינת העולם שאני עזבתי זה כמו חזרה בתשובה", הוא אומר, וסאמר משלים: "הוא הבין שיש אנשים שצריכים את זה בשביל לשנות את החיים שלהם, נפתחה הדרך".

אפשר לעזוב את העולם הזה?
"כן", אומר גוטיירז, "אבל זה חייב להיות מיידי, כמו גמילה מסמים – אין פעם ב… או שאתה בפנים או שאתה לא בפנים. אתה מקריב דברים, עזוב את הכסף, לוותר על הפוזה והאגו היה הכי קשה".
על מה באמת ויתרת?
"זה היה הרס כלכלי. חייתי באורח חיים של מזומן, כבר הייתי עמוק בפנים, מבחינה אישית וגם מבחינת האחריות שלי’ וידעתי שהחיים שלי לא ייראו כך יותר. בסופו של דבר זה גם הוביל לגירושים שלי, הבחירה הזאת. זה לא שהיא לא תמכה, היא אוהבת מאוד את מה שאני עושה, אבל במה שאני עושה אין כסף".

ב־2012 עשה גוטיירז קורס מדריכי גלישה במכון ווינגייט, ולוקאל – חינוך ימי לנוער בסיכון הפך לעובדה מוגמרת בחייו. אחד הדברים שגוטיירז מתגאה בהם הוא שבלוקאל מתאמנים נערים יהודים וערבים זה לצד זה, "בים הם שווים כולם, גם אם המציאות תטפח להם על הפנים מאוחר יותר", הוא מסביר, "השוויון הוא הקרקע שאני עובד עליה, זו נקודת פתיחה טובה".
ההצטרפות למועדון כרוכה בתקופת מבחן ולקיחת אחריות מצד החניכים. לפי גוטיירז, "זה מתחיל בזה שהוא חייב לבוא כל יום, ואלה ילדים שלרוב מגיעים ממקום של חוסר מסגרת, שאין להם למה לקום בבוקר.

ההתחלה היא לשים אותם על שביל כזה וזה חייב לבוא עם אהבה לים. אם אתה לא אוהב את זה – אין לי חומר לעבוד איתו". בהמשך יגיעו גם השיחות, ההדרכה האישית וההכוונה. "זה לא ספורט, זו דרך חיים, אי אפשר לשים על זה את האצבע, איפה זה מתחיל ואיפה זה נגמר, אבל את מה שסופגים פה הם היו אמורים לספוג בבית. לו היה להם בית נורמלי הם היו בטופסי (מועדון גלישה יוקרתי – ע"ס), קומה אחת מעלינו".

ההצלחות הקטנות בים, הדימוי העצמי שמשתנה דרך הגלים והנפילות – הם שגורמים בסופו של דבר לשינוי הגדול. "בים, כשאתה מצליח אתה מצליח וכשאתה לא טוב אתה נופל, זה פידבק מיידי", ממשיך גוטיירז. "אתה עושה שוב ושוב ושוב, וכשאתה מצליח פתאום אתה מבין שאתה יכול להצליח גם בלימודים או עם חברים יותר טובים או להפסיק לעשן. פתאום זה אפשרי".

כולם פה היו על הספקטרום של הפשע?
"לא על הספקטרום, בפשע, פשוט ככה, והים הביא אותם למקום אחר".
למה אתה עושה את זה?
"אני רוצה לישון יותר טוב בלילה. אני לא ישן שנים. אני מאמין שמתישהו אני אשן".
למה?
"שדים".

לא לכולם אפשר לעזור

עדן אוחנה, בן 19, הגיע ללוקאל לראשונה בגיל 12, שלוש שנים אחר כך נולדה לו בת. "סיימתי אז כיתה ט' בשכונה לא קלה, עברתי בין בתי ספר מיוחדים עם אבא שישב 16 שנה בבית סוהר. פה הבנתי שיש צד אחר, שיש אנשים חיוביים, שקבלת הפנים שלך לא חייבת להיות אגרסיבית. זו דרך שאני מאמין בה היום", אומר אוחנה שהיום הוא אלוף הארץ בגלישת סאפ לנוער.

שחר ארוש, בן 18, הגיע לפה בגיל 13 ומתאר תהליך דומה: "הייתי מסובך, פחות בא לי לדבר על זה. כל מיני, אלימות בעיקר. בעיות עצבים, התפרצויות זעם וחברים חרא, היה לנו טבע רע, אבל זה עבר. המקום הזה הוא בית, כל בן אדם צריך את השקט שלו וזה המקום שלי".
נדב (שם בדוי), בן 17, בילה את השנים האחרונות בגלישה, בעוד חברים רבים שלו הידרדרו לפשע, "דקרו, לא הרגו", הוא מרגיע, "הוציאו למישהו את הטחול". לדבריו חוסר הביטחון שאיתו בא התמסמס בעקבות שיחות שניהל עם גוטיירז: "הרגשתי חוסר ביטחון – מהמים, מהסביבה, הייתי צריך מישהו שיהיה איתי וידריך אותי. הייתי יושב עם גולן, מסביר לו את הבעיות, הוא היה מקשיב ומרגיע. אני מבסוט מהמקום שהגעתי אליו, השתפרתי".

לא כל שמי שרוצה יכול להיכנס ללוקאל, רק מי שצריך, אף שהמועדון נחשב לפופולרי מאוד בקרב הסצנה הצעירה בחוף כי יש לו אדג' שגורם לאנשים לרצות להיות חלק ממנו.
"ברוב המקרים אני לומד בשיחה אם זה בן אדם שאני רוצה להמשיך איתו ויש לי מה לעשות איתו ואם המקום יכול לתרום לו", אומר גוטיירז, "יש רבים שבסוף השיחה אני אומר להם שהם יכולים להית פה, אבל הם לא צריכים אותי". לדבריו חשוב לו להבהיר לנערים "שאי אפשר להיות בלוקאל כי זה מגניב, זו לא בחירה. אני יודע שהם נורא גאים שהם פה, אבל כמעט תמיד היו מעדיפים להיות הילדים האחרים, אלה שיש להם אפשרויות אחרות".

גוטיירז נולד בשארם א־שיח', וכשהמשפחה עזבה את סיני ניסו ההורים להתמקם מחדש בארץ אך בסופו של דבר הם עזבו לאיים הקנריים. את מספר המקומות שאליהם עבר עם הוריו ומאוחר יותר בגפו אי אפשר למנות בעשר אצבעות, לכן לוקאל נותן דבר שלא היה לו – "מישהו שיבין אותי, אבל לא רק מישהו שיבין אותי – מקום. פה אין לי שאלה למה אני עושה את זה, אני חושב שאני בר מזל בקטע הזה. אני רוצה להשאיר משהו אחריי, איזושהי דרך. לרוב האנשים אין תכלית וזה תמיד הפחיד אותי, וזה נותן לי מטרה וסיבה אחרי חיפוש ארוך".

היו מקרים שבהם לא הצלחת?
"לא".
כן, 100 אחוז הצלחה?
"מאה אחוז הצלחה. חלק הוציאו את המיץ – קטעים של לשבור, להרוס, להסתיר. הם רגילים שאם הם יעשו בלגן יעיפו אותם, וההתעקשות היא קשה אבל משתלמת".

יש מקרים שבהם הוא יודע מראש שאין לו מה לעשות, כמו במקרה של א' (היום בן 24). "יום אחד הוא נעמד אצלי בכניסה, בן 17, ג'ינג'י על אופניים, נעמד פה בכניסה ופשוט התחיל לבכות", מספר גוטיירז. הוא היה בן לשני פסיכולוגים עם בעיות של שימוש בסמים, יוצא ומתאשפז תדיר בבתי חולים פסיכיאטריים, "וכשהוא יוצא מאשפוז הוא לפעמים עובר פה ולוקח גלשן". לדברי גוטיירז זה מקרה ש"מראה לך ש'בסיכון' לא חייב להיות מישהו מבית הרוס, אפשר להיות מבית שיש לו הכל ודווקא את מה שצריך – אין".

כל אחד זה סרט

24 נערים עברו אצל גוטיירז מאז שהתחיל את דרכו. כל אחד מהם סיפור הצלחה, אף על פי שאין כאן מתודה חינוכית סדורה או חוקים על הקיר. כיום גוטיירז מוזמן בעצמו להרצות בעמותות ובמסגרות כגון בית השנטי ובמתנ"סים, "כל אחד מהם עושה עבודת קודש", לדבריו. "אני מקבל את אלה שנפלטו גם מהמקומות האלה", הוא אומר כשהוא מתייחס למוסדות המוכרים על ידי המדינה ומסובסדים על ידיה, "אחרי שהם מתפרעים פעם או פעמיים הם לא יכולים להיות גם שם".

באחד הימים בשבועות האחרונים החבר'ה מתאספים בחדר הקטנטן שבחניון כיכר אתרים. שחר, שנמצא פה כבר כמה שנים, סיים תיכון בהצטיינות והחברים באו להרים לו. תכף הם ייקחו את הגלשנים וייכנסו למים, אפילו שאין גלים – הרגל זה הרגל. דרך זאת דרך. העובדה שהמקום הצטמצם למשרד קטנטן אינו עולה בשיחות, ועל סגירה אף אחד לא רוצה לדבר. "אני רוצה שהמקום יהיה קיים בשביל מי שעוד לא היה פה. מי שהיה פה, בסדר, על כל אחד מהם אפשר לעשות סרט. המטרה שלי היא להגיע לאלה שעדיין לא ניגשתי אליהם ועדיין לא הגיעו לפה", מסכם גוטיירז בעצב. "מקום כזה אמור להתקיים, הנוער הזה הוא הדבר הכי חשוב – הבעיות שלהם, המצוקות שלהם".

כשמביטים מרחוק אל הכניסה לחוף, בין מלון הילטון לכיכר אתרים, אפשר להרגיש במיאמי. בתי מלון, כיכר עצומה וטיילת אינסופית. בדמדומים זה המקום הכי יפה בעולם – גולשים יוצאים מהמים, תושבי העיר ואורחיה נהנים ממה שיש לתל אביב להציע, ריח של מלח באוויר ובריזה של קיץ. מסביב הסדקים המפוארים שהופכים את תל אביב למה שהיא. זה המקום שאליו הגיעו הנערים והנערות של חוף הילטון וזכו להתחיל מחדש, ונותר רק לקוות שלוקאל ימשיך להתקיים גם עבור הנערים שבדרך.

• נוער בסיכון
• חופש גדול 2018
• מועדון גלישה
• עירוני

• Facebook
• Twitter
• Email

משחק מחשב – פורטנייט

הלהיט התורן במסכים של בני הנוער והשטן התורן בקרב ההורים הוא המשחק "Fortnite – Battle Royale". בגדול מדובר במשחק פשוט: השחקן נוחת בנקודה כלשהי באי בודד ומנסה לשרוד. הוא צריך לאסוף תחמושת וציוד ולבנות מחסה. אה, וגם לחסל עשרות מתחרים. הוא מוצלח כל כך שילדים יושבים מולו ימים שלמים – במחשב, בקונסולה ובסמארטפון, וקונים (אם ההורים מספיק פתיים לתת את כרטיס האשראי לשימוש לא מוגבל) עוד ועוד ציוד. באנגליה דיווחו בחודש שעבר על ילדה בת 9 שנכנסה לגמילה כי היא הייתה מכורה כל כך שעשתה על עצמה צרכים כדי להמשיך לשחק (עוד על פורטנייט בעמ' 60).

עוד כתבות מעניינות:
מועדון הגלישה לנערים בסיכון עתיד להיסגר
אלה עבודות הקיץ של בני הנוער בחופש הגדול
המקומות שבהם בני הנוער משביעים את הרעב

כוכבי רשת – היוטיוברים טיילור מלכוב ובן זיני

לילדי העשור הקודם היה "השיר שלנו" ו"רנינט", לדור הזה יש יוטיוב ו"בן וטיי טודיי". הפאוור קאפל טיילור מלכוב ובן זיני (היא בת 16, הוא בן 21) משחרר סינגלים משותפים, מדגמן ומצלם סרטונים עם כותרות דרמטיות כגון "טיי הפשיטה אותי מול כולם!", "אני לא מאמינה שבן עושה לי את זה לפני הופעה מול 20 אלף איש!" ו"איך הגענו לבאקה אל גארבייה". לעמוד המשותף והרשמי שלהם יש יותר מ־101 אלף מנויים, שמפציצים כל סרטון שלהם בתגובות מלאות אהבה ואימוג'יז, וזהמפצה על הטוקבקים הארסיים שהשניים ספגו כשהרומן נחשף עקב הפרש הגילים ביניהם.

טלוויזיה – שכונה

סדרת הנוער האהובה סיימה את דרכה ממש החודש, אחרי שלוש עונות ו־150 פרקים וממשיכה להיות מדוברת מאוד. הסדרה שודרה בערוצים ניקולדיאון וטין ניק בהוט ומציבה במרכז את הפערים בין השכוניקים העניים ובין הפרביליגים האמידים מהיישוב נרקיס, אך כמו בכל סדרה של גיורא חמיצר ("השמינייה", "החממה" ו"האי") גם כאן יש אלמנטים פנטסטיים (ספציפית – מסעות בזמן). הסדרה הכתירה כוכבות וכוכבי נוער כגון עומר גולדמן, תותי ניניו, טום יפת וליאנה עיון ואפילו עשתה היסטוריה כשלראשונה בסדרת נוער מקומית הוצג סיפור אהבה בין שתי נערות, כולל סצנת נשיקה.

אופנה – בגדים מהזבל

לי אדלקורט – שנחשבת לאחת מפרשניות האופנה המוערכות בעולם – נוהגת לומר שבשנים האחרונות החלו אנשים להתייחס לבגדים כמו אל קונדומים ולהשליך אותם לאחר שימוש אחד בלבד. הבגדים שמיוצרים בבנגלדש או בסין נמכרים במסות ובמחירי רצפה ברשתות האופנה המהירה, עד שבעליהם מואסים בהם ומשאירים אותם על ספסלים או גדרות חיות ברחבי העיר. טוויסט משמח בעלילה המוכרת הזאת נרשם בזמן האחרון בדמות טרנד ששולח יותר ויותר בני נוער לאסוף את הבגדים האלה ולהעניק להם צ'אנס נוסף. עם זאת ייתכן שהמילה "טרנד" היא עלבון למה שעשויה להיות תגובת נגד בלתי נמנעת לשובע מעורר הסלידה שמאפיין את צרכנות האופנה של השנים האחרונות.

ספרות – מפוצלים

אחת מסדרות הספרים המוצלחות ביותר היום בקרב בני נוער היא "מפוצלים" מאת ורוניקה רות. כמו ב"משחקי הרעב", גם עלילת "מפוצלים" מתרחשת במציאות דיסטופית – החברה מתחלקת לחמישה פלגים המבוססים על תכונות דומיננטיות, באופן דומה להליך המיון ב"הארי פוטר".

מחקרים העלו שהליך מיון ובחירה הוא מוטיב המופיע בהרבה ספרי נוער, שכן הוא מקביל להליך הבניית הסובייקטיביות והאישיות המתחולל בקרבם באותם גילים ממש. כמו כן "מפוצלים" שואבת את הצלחתה מהעולם המפוקח והממושטר שהיא מתארת, המתחבר למוטיבים שנכחו גם ב"משחקי הרעב" וגם בסדרת הספרים "שקרניות קטנות". העולמות הבדיוניים הללו מהדהדים את היומיום של בני הדור ה־Z המשופע בטכנולוגיות המפקיעות מהם את פרטיותם ובאותה מידה נתפסות כהכרחיות וכמהותיות לשגרת חייהם.

• כללי
• בני נוער בחופש הגדול
• חופש גדול 2018
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

מיכל אדלר (14)

עובדת בסניף LAKA בדיזנגוף סנטר, עולה לכיתה ט', ממושב נחלים

למה לעבוד דווקא פה?
"זו העבודה שהזדמנה וכיף לעבוד פה. העבודה שלי היא בעיקר להיות בקופה, לענות לטלפונים, ולפעמים גם לעזור בדברים פשוטים שקשורים לקוסמטיקה. אני אוהבת לקים מגיל צעיר ויש אווירה טובה מאוד ביחד עם העובדות האחרות. הדבר הטוב ביותר הוא שיש תמיד אווירה של קניון".
מה חברות שלך עושות בקיץ?
"יש כאלה שבמחנה קיץ או בקייטנה. אני לא מקנאת בזמן הפנוי שלהן והן לא מקנאות בי על זה שאני עובדת. לכולן כיף".
את יודעת מה תרצי לעשות בעתיד?
"יש הרבה דברים שאני רוצה לעשות. בעיקר דברים שקשורים בנדל"ן".

עוד כתבות מעניינות:
מועדון הגלישה לנערים בסיכון עתיד להיסגר
מה לעזאזל עושים בני נוער בזמנם הפנוי?
אלו המקומות שבהם אוכלים בני הנוער

נויה בוצר (17)

עובדת בסניף צומת ספרים בדיזנגוף סנטר, עולה לכיתה י"ב, מהרצליה

למה בחרת לעבוד ברשת ספרים?
"ספרים זה אני. בבית הספר אני במגמת ספרות. לפני שהתחלתי לעבוד בסניף עבדתי בשבוע הספר וככה הגעתי לכאן. מחוץ לשעות העבודה אני לא מפסיקה לקרוא, ואפילו נושאת איתי לכל מקום פנקס שבו אני רושמת מחשבות, תוכניות, כל דבר למעשה".
איזה ספרים את הכי אוהבת לקרוא?
"אם יש סופר אחד שאני אוהבת יותר מכולם זה אתגר קרת. סיפור קטן שלו יכול להיות כמו סכין בלב, או לחלופין יכול להאיר לי את היום".
תרצי לעסוק גם בעתיד במשהו שקשור לתחום?
"אני מתעניינת במוזיקה, משחק וכתיבה. זה מה שאני רוצה לעשות, ואני יודעת שזה לא הולך להיות קל".
חוץ מהעבודה, מה את נוהגת לעשות בקיץ?
"אני אדם די פעלתן. חוץ מהעבודה אני משתדלת לפגוש את החבר שלי. גם לו מגיעה תשומת לב. נוסף לזה אני מתכוננת גם לרסיטל ג'אז שבו אני הולכת לשיר".

עמר זהר (17 וחצי)

עובד במועדוני לב הים בחוף גורדון, עולה לכיתה י"ב, מנווה צדק

כמה זמן אתה עובד במועדון?
"מהרגע שחוקי לעבוד. אני עובד כמדריך גלישה על סאפ ועובד הרבה עם סירות".
מה התוכניות לקיץ?
"יש לי תוכניות לאחרי הקיץ, אני חוסך לטיול גלישה בסרי לנקה".
מה החוויה הכי מאתגרת שעברת כעובד במועדון גלישה?
"שיעור ללקוחות שלא דיברו באף שפה מוכרת: לא אנגלית, לא עברית, לא צרפתית. חבורה של יפנים. בסוף כולם עברו את השיעור בהצלחה".
אתה חושב שהגיל הצעיר שלך משפיע על היחס שאתה מקבל מלקוחות?
"מלקוחות כן, אבל אנחנו מועדון גלישה גדול ומכובד, ואף על פי שאני ילד בן 17 נותנים לי את כל הכבוד שבעולם, וזה הכי כיף".
מה החלום הכי גדול שלך?
"טיול גלישה מפרך באינדונזיה יכול להיות טירוף, ואפילו ניו זילנד".
אם היה לך שבוע אחד חופשי מעבודה שהיית יכול לעשות בו כל מה שתרצה, מה היית עושה בו?
"מתארגן על לינה בחוף בצפון הארץ, חברים, קצת ים וזהו".
אתה ממליץ לבני נוער אחרים לעבוד?
"ברור. לגמרי".

אילי קרני רבו (16 וחצי)

עובדת בחנות גרפוס בגן העיר, עולה לי"ב, ממרכז העיר

את עובדת הרבה?
"אני עובדת שלוש פעמים בשבוע, משמרות של חמש שעות, ואני עושה בייביסיטר בלי קשר כבר הרבה שנים".
אם היה לך שבוע חופש בלי עבודה ובלי לו"ז, מה היית בוחרת לעשות?
"בעיקר נפגשת עם חברים".
מה הדבר הכי מאתגר שחווית בעבודה?
"לשבת ולא לעשות כלום זה קשה לי".
מותר להיות עם הטלפון תוך כדי המשמרת?
"לא שאלתי, אבל נראה לי שעדיף שאני אהיה עם לקוחות".
מה את הכי אוהבת לעשות בתל אביב?
"ללכת לים".
מה תרצי לעשות בעתיד?
"אמנות ותכשיטים. בעיקרון אני רוצה להיות ציירת אבל גם צריך משהו להתפרנס ממנו".
את ממליצה לבני נוער לעבוד בקיץ?
"אני מאוד ממליצה לבני נוער לעבוד בקיץ, זה מפתח עצמאות ואפשר להרוויח כסף ולהשתמש בו".

דנה סלמון (16)

עובדת בפיצה פצה באבן גבירול, עולה לכיתה י"א, מראשון לציון

איך את מגיעה למשמרות בעיר?
"עם אבא באוטו".
כמה זמן את עובדת פה?
"בערך שנתיים, כל חופש גדול".
מה הדבר הכי מאתגר בעבודה שלך פה?
"לעזור בהכנת קינוחים במטבח".
ובכל זאת, מה הקינוח שאת הכי אוהבת להכין?
"טירמיסו".
מה הפיצה שאת הכי אוהבת לאכול?
"רגילה".
את ממליצה לבני נוער לעבוד בקיץ?
"כן, אבל במשהו שהם אוהבים לעשות, כי אם הם לא יאהבו את זה הם לא ייהנו".
כמה משמרות עושה בשבוע?
"עובדת מראשון עד חמישי כל שבוע".
מה את הכי אוהבת לעשות בזמן הפנוי?
"להיות עם חברות".
את חוסכת למשהו מסוים?
"פשוט שיהיה לי למקרה שאצטרך".

• בני נוער בחופש הגדול
• בני נוער בתל אביב
• חופש גדול 2018
• עירוני

• Facebook
• Twitter
• Email

איט מיט

"סנדוויץ' הבשר הכי טוב בעיר, קצת יקר אבל שווה", מיכאל (18)

בני נוער, בדגש על בני, רעבים לבשר באופן תמידי. המזללה בקינג ג'ורג' מצליחה כל כך עד שלפני כחצי שנה נפתח סניף באותו קונספט בקרליבך. אף שמדובר באזור רווי מזללות, האיט מיט מצליח לבלוט ולתקתק מנות להמונים.

מה אוכלים:כריך אנטרקוט עסיסי בלחם פרנה עם ביצת עין, פטריות מטוגנות, בצל מטוגן, פלפלים ירוקים חריפים, חסה, עגבנייה ורטבים. אפשר לקבל את פיסות האנטרקוט והתוספות גם על סלט ירקות. 43 ש"ח.

המלך ג'ורג' 68 / קרליבך 18, 03־5252153

עוד כתבות מעניינות:
מועדון הגלישה לנערים בסיכון עתיד להיסגר
מה לעזאזל עושים בני נוער בזמנם הפנוי?
אלה עבודות הקיץ של בני הנוער בחופש הגדול

באנז

"שירות מפרגן שרק בשבילו שווה לבוא. מחליפים מנות בלי בעיה ומפנקים בצ'ייסרים, תוספות וגלידה", אסף (20)

המזללה האסייתית של השף רועי סופר ממקסמת את טרנד הבאנז, שמגיע בכמה מילויים (כולל טבעוני). מהדק המוגבה של המסעדה רחוב הרצל נראה די סימפטי.

מה אוכלים:דילים של שני באנזבורגר, קערת אורז ותה קר, באן וסלט או שני באנים (45־49 ש"ח), באנים בודדים במילוי עוף, טלה, בקר וצמחוני (25־29 ש"ח), סלטים (35 ש"ח) וקערות אורז (כ־45 ש"ח).

הרצל 17, 03־9297075

ג'סמינו

"אוכל שהכי טעים בלילה ופתוח באמצע השבוע עד מאוחר יחסית", דור (18)

הכמעט חור בקיר הזה הוא הדבר הכי טוב שקרה לסטריט פוד בעיר בתקופה האחרונה. נכון שהתור ארוך עד ייאוש אבל הוא מתקדם בקצב מהיר ובדרך פוגשים אנשים נחמדים.

מה אוכלים:קבב, נקניקיות, פרגיות ולב עגל חריף (כ־30 ש"ח למנה) בפיתה רכה ושמנמנה עם עגבניות צלויות, סלט, בצל על הגריל, פלפל חריף, טחינה ועמבה. מרמת רעב בינונית ומעלה מומלץ להזמין שתי פיתות במכה.

אלנבי 97

המוסד לסנדוויצ'ים מיוחדים

"טעים ברמות גבוהות, הכי כיף להגיע לשם עם חברים לפנות בוקר", אדם (17)

כשרוב המקומות האחרים סגורים המוסד עדיין פתוח ומשגר במרץ המבורגרים וסנדוויצ'ים לקרניבורים. בשעות הלחץ ההמתנה קצת מייבשת, בייחוד כשרעבים, אבל אחרי ביס אחד מבינים למה.

מה אוכלים:המבורגרים מדוגמים עם תבשיל פרסה בשמנת וקממבר, גאודה מעושנת, איולי וויסקי וטבעות בצל בטמפורה, או המבורגר מיינסטרים. סנדוויץ' המוסד מבקר מפורק הוא מאסט למי שטרם טעם, וקריספי צ'יקן ישכנע גם אנשים שעוף לא עושה להם את זה (39־54 ש"ח).

אבן גבירול 67, 03־5629896

המסעדה והמסעדה אקספרס

"מקום ממש זול. האוכל ככה ככה אבל אפשר להפציץ באלכוהול", אמיר (18)

הקופיקס של הסטריט פוד, כך מכנים את הרשת שדוגלת בתמחור סופר נמוך ואוכל סביר. על חוויית אכילה לא מדברים כאן, אבל את החבר'ה בחופש הגדול זה ממילא לא מעניין.

מה אוכלים:כנפיים ברוטב צ'ילי מתוק, קרפצ'ו בקר, טבעות בצל ושיפודי חלומי למנה ראשונה (15 ש"ח), מוקפצים, פסטה, פיש אנד צ'יפס, סלטים והמבורגר (30 ש"ח), סלמון ברוטב מיסו ורביולי גבינות (40 ש"ח). בקטגוריית "בקטנה" תקבלו צ'יפס בחמישה ש"ח וסלט קטן ב־10 ש"ח.

הארבעה 18, 03־6399199; אלנבי 47, 03־9613388

ווק טו ווק

"הצד החזק שלהם זה המהירות והמחיר, אם לא משתגעים בתוספות", עומר (15)

הרשת הישראלית המוכרת מבירות אירופה נחתה בעיר לפני כמה חודשים ומציעה מנות אסייתיות מהירות הכנה בהרכבה אישית. מזמינים בזריזות מול הדלפק, מחכים כמה דקות עד שמוכן והולכים לאכול על ספסל בשדרות רוטשילד.

מה אוכלים:אטריות, אורז או קינואה ותוספות (חלקן בתוספת תשלום) מתוך רשימה ארוכה של ירקות, בשר, עוף וטופו. אחרי שבוחרים רוטב אפשר להוסיף עוד טופינגז. מ־21.90 ש"ח למנה בסיסית.

נחלת בנימין 52 / קלמן מגן 3 (שרונה מרקט)

ויטרינה

"אנחנו הולכים לשם כשרוצים לאכול טוב בלי להתכלב. חבל רק שסוגרים מוקדם יחסית", דניאל (19)

שני סניפי מזללת ההמבורגר והנקניקיות תמיד עמוסים, עדות חותכת לכך שעושים כאן משהו נכון. לא סתם הענקנו להם את תואר ההמבורגרייה האהובה ביותר בטקס פרסי האוכל.

מה אוכלים:המבורגרים עם מרכיבים מתוחכמים כמו ריבת בצל, גבינה כחולה וחמאת מרווה (40 ש"ח בממוצע, 60 ש"ח כולל צ'יפס ושתייה). הנאגטס (35/52 ש"ח בסניף אבן גבירול בלבד) פריכים ושווים ביותר, והנקניקיות (28/45 ש"ח) קראנצ'יות ועסיסיות.

אבן גבירול 36, 03־6960304; לילינבלום 40, 03־6164118

טוני וספה

"מזמינים לפי כמה שרעבים והפיצה תמיד יוצאת מהר. קל להגיע כי הם קרובים לאזורי בילוי ופתוח עד מאוחר", עמית (17)

מוזיקה בווליום גבוה, צוות צעיר מקועקע ומפורסנג ושירות היפסטרי הם נתוני הפתיחה לפיצות חמות שיוצאות מהתנור ללא הפסקה. אוכלים בחוץ בעמידה או בישיבה על המדרגות והכל טוב.

מה אוכלים:פיצה דקה ופריכה במשקל (98־81 ש"ח לק"ג) עם מגוון עשיר של תוספות: בייקון, בטטה, פפרוני, ארבע גבינות ועוד. יש גם פיצה לבנה ופיצה טבעונית.

שד' רוטשילד 140 / אלנבי 118 / הארבעה 8
tonyvespa.co.il

מג'יק בורגר

"המבורגרייה קלאסית עם המבורגרים טובים וסנדוויץ' חביתה ממש טעים. בחמישי פתוח עד מאוחר", תומר (18)

מקום שמכוון למחיר נמוך ולאוכלוסייה צעירה, ומכאן התור שתמיד משתרך מול הדלפק. לוקחים והולכים לאכול ולצחקק על ספסל בכיכר רבין מול המזרקה.

מה אוכלים:המבורגר רגיל או כבש במשקל 200־400 גר' (34־56 ש"ח), סנדוויץ' חזה עוף (34 ש"ח), סנדוויץ' חביתה (18 ש"ח), סלט המבורגר/רצועות עוף (45/48 ש"ח).

אבן גבירול 64, 03־6956782

המלביה

"פתוח עד הבוקר ואף אחד לא מגרש אותך גם אם מזמינים רק מלבי", יולי (16)

בלי שהרגשנו המלביה הפכה ממקום של לאכול מהר או לקחת וללכת למקום מפגש לאנשים צעירים (דייט ב־20 ש"ח זה להיט בגילים מסוימים). בסניף בפשפשים יש הופעות שנותנות עוד סיבה להישאר.

מה אוכלים:מלבי חלבי או טבעוני (10 ש"ח), קוקטיילים ובירות (20 ש"ח) ושתייה קרה או חמה (פחות מ־10 ש"ח).

hamalabiya.co.il

עד העצם אקספרס

"אפשר לאכול בזול או להתפנק אם נשאר כסף. פתוח עד מאוחר, במיוחד הסניף ברוטשילד שפועל בסופ"ש עד הבוקר", תום (16)

גרסת הפאסט פוד למותג הבשר עד העצם היא הגרסה הישראלית לבורגר ג'וינט: מקום לא מפונפן מדי אבל עדיין בגבולות האסתטיקה הסבירה, שאפשר לאכול בו בלי לשבור חיסכון ושיהיה טעים, טרי ומשביע.

מה אוכלים:המבורגר בלחמנייה: יחיד, כפול או משולש, או במסגרת ארוחה עם צ'יפס ושתייה בריפיל חופשי (28־61 ש"ח), נאגטס (27 ש"ח או 45 ש"ח בארוחה) ולקינוח צ'ורוס (10־15 ש"ח). בירה מהחבית מתומחרת נמוך בהתאמה (14 ש"ח).

שד' רוטשילד 31 / המלך ג'ורג' 77 / אבן גבירול 21
adhaetzemex.co.il

ערוסה

"מנה ממש טעימה בכלום כסף ופתוח עד מאוחר", מיה (16)

מקום קטן עם גריל גדול ועראייס – פיתה במילוי בשר טחון שכובשת את העיר – במחירי רצפה. גם אם לוקחים שלושה, שזו כבר כמות משביעה גם לנוער רעב במיוחד, לא מגרדים את ה־50 ש"ח.

מה אוכלים:ערוסה עגל טחון / עוף ופרגיות / טבעוני עם תפוחי אדמה ופטריות (15 ש"ח), מנת המלך – סטייק אנטרקוט, צלע כבש וירקות בפיתה (35 ש"ח).

אבן גבירול 3, 052־2944493

פוקי

"כמו סושי אבל מפורק ויותר משביע. מקום לכל החבר'ה והצוות חברי", נועם (15)

אם כבר לאכול באמצע הלילה, לפחות שיהיו בצלחת קצת ערכים תזונתיים. הפוקי מצליח לספק ויטמינים מתוקף היותו מבוסס על ירקות ודגים טריים, ויש לו הילת גולשים אקזוטית מהוואי.

מה אוכלים:פוקי סלמון, טונה אדומה, דג לבן או פורטובלו בתחמיץ (34־44 ש"ח) עם אורז וירקות לבחירה.

אבן גבירול 20, 03־9094066

פלאפל גבאי

"תמיד אפשר למצוא שם משהו לאכול על הדרך והם לא מתקמצנים על כמויות", אריאל (16)

מוסד ותיק שתמיד רלוונטי ומצליח לספק את מה שאנשים צעירים ורעבים מאוד מחפשים – אוכל עממי, זול ולא מפונפן ושיהיה טעים. הגישה החברית של הצוות עוזרת ומפנקת כשאפשר.

מה אוכלים:הכל בפיתה – שווארמה, שניצל, חזה עוף, פרגיות, פלאפל, מעורב ירושלמי וסביח (19־39 ש"ח). חלק מהמנות נמכרות בחצי פיתה לסגירה סופית של הרעב או כשהכסף לבזבוזים כמעט אזל.

בוגרשוב 25, 03־6297060

פסטה בסטה

"ב־20 וקצת שקל מקבלים קערת פסטה משביעה וטעימה. יותר זול מכל מקום אחר בעיר", נטע (15)

איך שלא מסתכלים על זה, פסטה מצליחה למקסם את משוואת התועלת מול מחיר. כנראה זו הסיבה שהסניף בכניסה לשוק הכרמל תמיד עמוס ומנקז אליו בני נוער רעבים מכל העיר.

מה אוכלים:פסטה בשלבים על עקרון מזללות הנודלס: בוחרים צורת פסטה (פוזילי, גרגנלי וכדומה) מחליטים על רוטב – מעגבניות פשוט דרך חלב קוקוס וקארי ועד "ארבע גבינות וגעגוע" (23־31 ש"ח), ומסיימים בעלי תרד, רצועות זוקיני, מוצרלה וסלמון מעושן (6־15 ש"ח) ועוד תוספות.

אלנבי 60 (בכניסה לשוק הכרמל) / דיזנגוף 300
pastabasta.co.il

פרנק

"אוכל טעים ולא נורא יקר. פתוח עד מאוחר", עדי (14)

99 אחוז מהנקניקיות בעולם עשויות משאריות בשר באיכות נמוכה. לנקניקיות של פרנק – המוזיקאי זאב טנא – יש כבוד, והן נכנסות לאחוז הבודד שמתבסס על בשר טרי ללא גלוטן ותוספים מיותרים.

מה אוכלים:נקניקיות בראטוורסט, פרנקפורטר ועגל, שוקרוט וקאריוורסט, נקניקיות על מקל וכריך BLT (כ־30 ש"ח בממוצע). בדיל ארוחה (39־43 ש"ח) נוספים תפוחי אדמה אפויים ושתייה קלה, ובירה נמכרת במחיר נמוך במיוחד.

אבן גבירול 23, 03־5252105

צ'ופ צ'ופ

"אותו עיקרון של ווק טו ווק אבל הירקות כבר כלולים במחיר וצריך להוסיף כסף רק על בשר. בערב אפשר לשבת על חצי מנה ב־20 ש"ח", מאיה (16)

מזללה אסייתית, מהראשונות שאימצו את קונספט ההרכבה האישית. מקום פשוט ולא מתיימר בדיוק כמו שהנוער אוהב.

מה אוכלים:קומבינציות אורז או אטריות עם ירקות ורטבים. מי שמתעצל לחשוב (אחרי הכל המוח בחופשה) יכול לבחור מתוך רשימה מובנית (42־50 ש"ח). סלט (37 ש"ח) או מנות פתיחה (16־32 ש"ח) יסגרו ארוחה בתקציב עוד יותר זעום.

אבן גבירול 20, 077־2040828

קונגרס בזל

"אוכל של בית שכולם אוהבים. העובדים צוחקים עם הלקוחות ויש אווירה סבבה", גל (16)

האטיטיוד של קונגרס בזל, הקונגרס בקיצור, לא מפחידה את הצעירים של ימינו. הם עומדים משועשעים מול השלט "כאן הלקוח תמיד אשם" ומריצים דאחקות מול רשימת הבקשות המעצבנות וחוקי הבית (אבל לא מפסיקים לדבר בסלולרי).

מה אוכלים:פלאפל, סביח, שניצל, שווארמה פרגית, חזה עוף וקציצות ברוטב אדום, כולם בפיתה, לאפה, באגט או צלחת (19־55 ש"ח), חומוס (30 ש"ח), סלטים ותוספות חמות.

אבן גבירול 141, 03-544-9183

קרטושקה

"נכון שזה לא בשר אבל המנה משביעה ולא יקרה בכלל", אריאל (16)

לפני אי אילו עשורים תפוח אדמה אפוי היה אוכל רחוב לגיטימי ומקובל. מאז עברו הרבה פיתות בוטיק בעיר אבל בדוכן הקטן בבוגרשוב משמרים את הכבוד האבוד של הקרטושקעס. אפשר לשבת במקום ולקשקש ברוסית עם הבעלים, או לקחת בטייק אוויי לסביבה עם פחות פיח אוטובוסים.

מה אוכלים:תפוח אדמה אפוי בגודל אקסטרה לארג' עם תוספות קבועות ומשתנות כמו גבינה צהובה, שמנת, תירס, טונה, סלמון, פטריות, בולגרית וכמובן שמיר (25 ש"ח).

בוגרשוב 32

שמונה

"תמיד יש תור שזה קצת מבאס, אבל חוץ מזה טעים ומשתלם. חבל רק שסגור בסופ"ש בגלל הכשרות", נעם (18)

הפנים פני מושיק רוט ושני כוכבי מישלן שלו. כל השאר עממיקו, מהביצוע ועד למחיר. רשת שמונה כאילו נתפרה לזלילה הגדולה של החופש הגדול, שבה הכמות משחקת תפקיד מכריע: במחיר של המבורגר אחד במקדונלד'ס מקבלים פה ארבעה.

מה אוכלים:המבורגר טלה, אנטרקוט ומרגז, כריכי עוף בקארי, שניצל, חביתה ופורטובלו, סלטים וכנפי עוף (8 ש"ח). כריכים מיוחדים כמו סלופי ג'ו באן וקציצות בפיתה יעלו סכום דמיוני של 12 ש"ח, וארוחה כולל שתיה מתומחרת ב־30 ש"ח במקסימום.

אבן גבירול 25, 03־5540444

• אוכלים שותים
• בני נוער בחופש הגדול
• בני נוער בתל אביב
• חופש גדול 2018
• חדשות האוכל