אחרי שנים שבהן חן זאוסמר הייתה, כהגדרתה, "כפייתית לאוטונומיה", היא הבינה שהיא בעצם כלואה בתוך עצמי. הפתרון המפתיע היה לחזור ליחידת הדיור הצמודה לבית שלהם, ולהכיר את ההורים שלה מחדש, לראשונה כאישה מבוגרת ולא כילדה
בגיל 36 החלטתי להתייחס לאוטונומיה שלי כאילו הייתה התמכרות. עשיתי לעצמי התערבות, עברתי למקום שקט וירוק והתפללתי לשלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם. השנה לקחתי את עצמי בידיים ונהייתי המבוגר האחראי של חיי. חזרתי להורים.החצי השני של שנות השלושים הוא זמן מופרע לכל אישה רווקה, שבה את מתנדנדת ממחוגי השעון הביולוגי שלך ומנסה לא להביט למטה. שואלת את עצמך שאלות על אימהות, הקרבה והגשמה שנשארות פרומות בקצה, מקבלת מדי פעם נזיפות ותזכורות לזה שאת לא כמו כולם.
>>משבר גיל ה-40 שלי: לכל הטורים של הפרויקט
בגלל שאין לי עדיין את הדברים הנדרשים לתינוק בנקודת הזמן הזו: זרע כדי לייצר אותו, כסף כדי לפרנס אותו וגם, ובכן, רצון בתינוק, החלטתי להקפיא ביציות ועל הדרך לעשות מזה פודקאסט דוקומנטרי. תיעדתי את עצמי ואת הסובבים אותי לאורך ההליך, או איך שזה הרגיש בזמן אמת – טיפול הלם באודיו ("למה את מחכה?" מבית רדיו ת"א, פרק ראשון ממש מתחת לפסקה הזאת). וממש כאילו הוא היה התינוק שלי, הפרוייקט הזה וכל מה שהיה כרוך בו נפשית ומעשית, דילדל אותי ממשאבים. הגעתי מובסת ליחידת הדיור הצמודה לבית שבו גדלתי. הבית שבו למדתי לדבר, לקרוא, לשחק, ללכת מכות עם אחים שלי, הבית שאליו הייתי אמורה לחזור ולשמח את ההורים שלי עם נכדות ומתנות לחגים, הוא הבית שאליו חזרתי עכשיו בודדה ועם מינוס בבנק. נאבקת בשאלות על כישלון, מתאבלת על חיים קודמים.
אחרי שנים שבהן הייתי כפייתית לחופש, הבנתי שאני בעצם כלואה בתוך עצמי, וזה לא ממש משנה איפה אני נמצאת גיאוגרפית. בזכות הפריווילגיה הלא מובנת מאליה – הורים יציבים נפשית – ביקשתי להניח אצלם לבינתיים את המשא הכבד ואת הבושה הנלווית אליו, להתנחם בזרועות של אלו שיודעים לצחוק כשאני אומרת שהם אחראים למחדל שהוא אני. לחזור למקום שעיצב אותי ולהסתכל עליו בעיניים אחרות. מחוץ לעיר מצאתי את המנוחה שחיפשתי, את הטבע והשינויים שלו, ואת התדר הנכון לזמן הזה.
המסע נמשך. אני עדיין חוטאת בניסיונות למצוץ מהם שאריות עבר ממה שלעולם לא אוכל עוד לקבל, עדיין לומדת לקבל את מלוא החיבוק הטהור שלהם. ובאופן מוזר, דווקא פה, מכל המקומות בעולם, ורגע לפני השער לעשור הבא אני מנסה להכיר את ההורים שלי כאישה, ולא כילדה. ואני מקווה שגם אלמד להיות הורה טוב לעצמי ומתישהו גם למישהו אחר.
חן זאוסמר (37) היא יוצרת פודקאסטים, מרצה וסטנדאפיסטית
