לאכול דברים מוזרים זה חלק מהגדרת התפקיד של מדור האוכל ב"טיים אאוט", בדרך כלל לא משהו להתרגש ממנו, אבל מדי פעם אנחנו נתקלות במאכל כה משונה שצריך לעצור רגע ולהגות ולהרהר בו. נאמר זאת לגמרי בכנות: כשראינו את התפלצת שלפניכם היינו סקפטיות. די נו, אמרנו לעצמנו, אין שום סיכוי שהדבר הזה יכול לעבוד מחוץ לפריים של הסטורי. זה "טוסט גומי מרשמלו". יש בו מרשמלו וסוכריות גומי שהותכו בתוך טוסט. טו מאץ'. מרשמלו חם בתוך לחם פריך זה רעיון, קצת כמו סמורס לאנשים רעבים. אבל תוספת דובוני הגומי? הגזמתם. לא הייתה לנו ברירה אלא לטעום.

>> עיר הקדוש: הסופגניות הירושלמיות שחיכיתם להן מגיעות לתל אביב
>> חמה ומתוקה: 5 הסופגניות הכי טובות בתל אביב (ועוד 10 שאהבנו)

הדבר הזה מתרחש בפנינו, רשת הפניני האיטלקיים המוצלחת, והדבר הראשון שרצינו לבחון זה האם יצאו שם מדעתם וצריך אולי לערב את הרשויות. אבל אז הזמנו, לקחנו ביס, ובחיים כמו בחיים, מחשבות לחוד ומציאות לחוד. מדובר בטוסט מופרך ומשוגע לכל הדעות, מזעזע אמות ספים אפילו, שאיכשהו עבד לנו ברמות.

נתחיל בדיסקליימר הכרחי: זה מטורף שהטוסט הזה עולה 49 ש"ח. מדובר בג'בטה לבנה עם מרשמלו ומספר דובוני גומי, שעולה כמו מרבית הפניני במקום, ואלה מגיעים עם תוספות איכותיות בדמותם של ירקות, נקניקים, גבינות ושאר חומרי גלם שעולים לא מעט (תודה ניר ברקת). לעומתם, בפעם האחרונה שבדקנו מרשמלו עדיין עולה כמה שקלים וכנ"ל על דובוני גומי. אז המחיר מופרך, אבל אם כבר כל האלמנטים בטוסט המרשמלו הזה מופרכים, אז שיהיה 49 ש"ח. אתם הרי לא תאכלו אותו כל יום, ולסקרנים נגיד שלמרות המחיר השערורייתי שווה לנסות את הדבר הזה לפחות פעם אחת (וגם אפשר בקלות לחלוק בזוג או אפילו בשלישייה). ובואו, אם אתם במצב נפשי שבו אתם מוכנים לאכול טוסט סליזי כזה, לא המחיר הוא מה שיעצור אתכם.

מדובר בשיתוף פעולה בין פנינו (שעברה בימים אלה לסניף חדש ומהוקצע בנחלת בנימין 80) לבין מקס מלך הגומי, אושיית ממתקים שאם אתם בדור הנכון אתם בוודאי תכירו. מקס הציע לפנינו את אתגר טוסט הגומי והמרשמלו (הראשון בעולם לדבריו), והם נענו לאתגר. אותגרנו יחד איתם וקפצנו לטעום. ואחרי שאמרנו את כל זה: מדובר בביס מפתיע ומנצח לכל הדעות.

הטוסט מורכב מהלחם הקלאסי של פנינו, ג'בטה גדולת מימדים מקמח לבן הניחנת במרקם פלאפי וענני במיוחד. אל הג'בטה מוכנסים בזה אחר זה מרשמלו צבעוניים ומספר דובוני גומי, ויחדיו הם נכנסים לתוך טוסטר ונחרכים בו לאט אבל בטוח. התוצאה? וואו. הביס נמתח, המרשמלו נצלה היטב ויש לכל ארומה אידאלית של מרשמלו חרוך היטב. דובוני הגומי (מהם חששנו יותר מכל) משלימים את חווית הסליז הרצויה לכדי ביס באמת נהדר. אחת הסיבות לחששות שלפני הביס, היא שלעומת מרשמלו שאך משתבח כשהוא מתחמם ונשרף קלות, גומי חם ממש לא בקטגוריה הזו. איכשהו בתוך הטוסט זה עובד: הלחם נותר פלאפי במידה ומאזן בטעמיו המלוחים קלות את המתיקות העזה, והגומי משתלב עם המרשמלו הנצלה ומשאיר חותם של טעם מתקתק ושובבי.

אגב, הטוסט מחולק לשני חלקים, ולמרות אהבתנו הגדולה מאוד למתוק, הסתפקנו בחצי אחד ואת השני ארזנו הביתה. כאן כדאי להוסיף דגש חשוב: תאכלו את הטוסט הזה באחד מסניפי פנינו, הוא לא עובר טוב במשלוח. המרשמלו נדבק לגמרי לנייר, ומטבע הדברים יגיע אליכם כשהוא כבר לא חם כמו ברגע ההגשה, וכמו מרבית המאכלים בעולם, גם הוא טעים יותר כשהוא כן חם כמו ברגע ההגשה. הטוסט יוגש בסניפי פנינו בחודשים הקרובים, שימו פעמיכם אל הסניף ותודו לנו או תקללו אותנו נמרצות אחר כך. ואל תשכחו אותו במאנץ' הבא שלכן (אבל אתם כן תשכחו אותו במאנץ' הבא שלכם).
>> פנינו, נחלת בנימין 80 // כצנלסון 118 גבעתיים

• אוכלים שותים
• טוסט
• קינוחים
• מוזר

כן נו, סבבה. המדור הזה אמנם נועד להמליץ לכם על ארוחת צהריים טעימה וממלאת, ויכול להיות שכריכי מעדניה הם לא בדיוק הארוחה המפוצצת שבא לכם, אבל כריכי המעדניה של הנורדיניו הם בהחלט הארוחה הטעימה שמגיע לכם. ואולי פספסתם את המשלוחים של נורדיניו, כי אנחנו נוטים לפספס את אזורי הקונדיטוריה/פטיסרי בכל הנוגע למשלוחי צהריים – אבל אם יודעים מה מחפשים, אפשר למצוא פה כריכים מדהימים.

>>דבר אלי בפרחים: חנויות הפרחים הכי טובות בתל אביב

בקטגוריה שנקראת – יש לומר, בחוסר מסוים של צדק – "טוסטים להכנה בבית", אפשר למצוא כמה מנות ששרק דורשות חימום קטן בטוסטר או טוסטר-אובן, ולקבל כריך מעדניה עסיסי ומפוצץ בגבינות, בשרים ועוד תוספות משמחות. רציתם פעם לאכול קרוק מסייה בבית? ברור שרציתם, כי אתם אנושיים. אז רק תסתכלו על הקרוק מסייה היפהפה הזה, דמיינו אותו על הצלחת שלכם, ותבינו שגם כריכי מעדנייה יכולים להיות ארוחת צהריים אם מזמינים מספיק מהם. ופייר, הם גם לא כזה יקרים.

• מה מזמינים היום
• משלוח
• נורדיניו
• טוסט

הטוסט. מה היינו עושים בלי הטוסט. מודבר במאכל חשוב ובסיסי בנוף הקולינרי, בין מאנץ׳ לארוחה קלה ומשביעה, והכנה טובה ומדויקת שלו היא בבחינת מלאכת מחשבת של ממש. זאת אולי לא מנה שאנשים יוצאים בשבילה מהבית או חולמים עליה לפני הלאנץ', אין סביבה באזז והיא לא טרנדית כמו ברוסקטה (הידועה בכינויה העממי "טוסט קמצנים"), אבל יש מעט מאוד מנות יותר מנחמות וכיפיות ממנו שבאות בול בבוקר, בערב ובצהרי היום ונעות על הקשת שבין העממי ביותר ועד לעילית המסעדות. מגיע לטוסט שיקדישו לו ספוט משלו, וזה בדיוק מה שנעשה עכשיו: יצאנו לתור אחר הטוסטים הכי כיפיים ונכונים בתל אביב.

הטוסט הכי מושחת בעיר // קלארו

כך נקרא הטוסט הזה בתפריט הבראנץ׳ של קלארו ומי אנחנו שנתווכח. מדובר בטוסט מהחלומות שבכל ביס ממנו קשה להאמין שהדבר הטוב הזה קיים. אולי זה נשמע מוגזם, אבל מדובר בלחם קסטן לבן קלוי בציפוי פתיתי קורנפלקס (!) שמעניקים לו פריכות-מתקתקות חלומית. בפנים הטוסט שינקין וגאודה שנמתחים עד כלות והופכים את הביס לחד פעמי באמת.72 ש"ח. רח' הארבעה 23, מתחם שרונה, 03-601-7777

טוסט האם אנד צ'יז // מנזר

מדובר בקלאסיקה שלא נס ליחה כמו מנות רבות במנזר, שגם ליחו שלו לא נס. הטוסט האייקוני, כיאה למנזר, לא נמצא תמיד בתפריט למרות שדורות של שיכורים התחנכו עליו, אבל אם התמזל מזלכם אל תפספסו אותו. לחם טוב, משוח בנדיבות בחמאה, ועליו נוספות גאודה, מוצרלה עגבניה שהופכת ללוהטת ונקניק האם כמובן. כל המרכיבים משתלבים נפלא זה בזה לכדי חווית טוסט אידיאלית בהחלט.50 ש"ח, גדרה 28, 03-517-3015

טוסט הבית // התחתית

רבים מרגישים שהתחתית הוא ביתם השני, על כן טוסט הבית שלהם בהחלט ראוי להיכנס לרשימת הטוסטים המנחמים ביותר בעיר. הטוסט הנ"ל מורכב מלחם לבן כמו שאנחנו אוהבים, על גביו רוטב שקשוקה פיקנטי קלות, גבינה בולגרית, גבינת מוצרלה וביצה קשה, כך שיש לכם אל כל אבות המזון בטוסט מנצח אחד. אם זה לא מספיק, בצד יש גם סלט ירוק רענן שישלים את הארוחה.50 ש"ח, לינקולן 9, 03-561-8759.

טוסט אווז מוצרלה // we like you too

וריאציה כיפית מאוד על שילוב הנקניק-גבינה הקלאסי של מחוזות הטוסט. ראשית, מדובר בלחם קסטן שחור הפעם, אך אל דאגה זה לא הופך את החוויה לבריאותנית ומושחתת פחות. בהתחייבות. הטוסט מגיע טרי וחמים, ממולא בנקניק אווז משובח, גבינת מוצרלה בנדיבות, תרד למען הירוק ומעט כמהין שמשפיע על מכלול הטעמים והופך את הטוסט לממכר ברמות. מוגזם ונהדר.38 ש"ח, שדרות בן ציון 34/אריה עקיבא 2/שדרות בן גוריון 37. 03-528-7570

פניני קורנביף סיצילאני // אורו

האיטלקים קוראים לזה פניני, האמריקאים קוראים לזה טוסט, אנחנו (אמורים) לקרוא לזה קלי – אבל העיקר שזה מוצנם, פריך ונימוח. הפניני מבית אורו הוא יצירה חלומית באמת, ג׳בטונה קלויה שעליה איולי בזיליקום, חרדל מתוצרת ביתית עגבניות תמר חצי מיובשות, עלי רוקט, בצל ירוק ובעיקר קורנביף עסיסי ומשובח. טוסט נהדר, עם מרכיבים מקוריים, שהופכים אותו לעשיר וטוב במיוחד.49 ש"ח, לבונטין 12, 03-760-5060

טוסט גבינות // בריקס

בר היין של כיכר גבעון כבר הוכיח לנו שהוא לא רק בר יין סטנדרטי עם פלטת גבינות ונקניקים, והנה מצאנו בו את אחד הטוסטים הנכונים בעירנו, כזה שישמיד כל הנגאובר באשר הוא וירפד אתכם לטובת צריכה מוגברת של אלכוהול. ובכן, טוסט הגבינות של בריקס מורכב מתערובת גבינות מובחרות שהופכות מותכות ונמתחות, וכן מבצל מקורמל מושקה בשרי שהופך את הביס למתוחכם וענוג.36 ש"ח, גבעון 10, 050-885-5796

טוסט קפיטריה // אבולעפיה

למי מאיתנו אין זיכרון של טוסט גבנ״צ שקנינו באחת מהפסקות בית הספר? לחם לבן עם שומשום שהטוסטר נתן בו את אותיותיו וסימו עליו פסים שחומים לאורך, או פיתה מצופה שומשומין שהופכת דקיקה וקריספית בטוסטר, לא משנה איך נראה זכרון הילדות שלכם, באבולעפיה תמצאו בדיוק כזה. והוא גם במחיר נוח שמאפשר לכם לאכול אותו באופן יומיומי. הוא מורכב מפיתה עם שומשום, הוא אפוי בטאבון שמקנה לו טעם מעושן קלות, ובתוך הפיתה גבינה צהובה, רוטב פיצה של פעם וזיתים ירוקים. טוסט קום איל פו.20 ש"ח, https://abulafiatlv.co.il/

• אוכלים שותים
• טוסטים
• טוסט
• קלארו
• התחתית
• אבולעפיה

טוסט הוא חלק מהותי מההוויה הישראלית. כל כך הרבה שבתות ישראליות נפתחו בריחה המדבק של גבינה מותכת, כל כך הרבה תנורים צבאיים נהרסו משומן נוטף, כל כך הרבה סניפי בתי קפה הרוויחו הון קטן על מפלצות טוסט יקרות. מבלי לשים לב, שילוב הלחם-גבנ"צ-לחם-טוסטר הפך לחלק כה מרכזי בתרבות הישראלית עד שעצם צירוף המילים "טוסטר משולשים" מסוגל לגרום לכל תושב מקומי לצחקק בנוסטלגיה.

ובכל זאת, היחס לטוסט בישראל, עם כל מעמדו, הוא כאל אוכל זניח. אם אפשר להכין את זה בבית, כנראה שזה לא שווה את הכסף. אבל לטוסטים יש צד נוסף, כזה שבמדינה בה פסגת הטוסט הוא לעלות לדרגת פרנצ' טוסט, כמעט ולא מכירים – גריל צ'יז סנדוויץ'. זה כבר לא סתם "טוסט", אלא סנדוויץ' עם גבינה על הגריל. כבר מפתה פי כמה, וכשרואים את להיט הדיינרים הקלאסי הזה, אפשר גם להבין את השינוי ביחס – כשהגריל צ'יז סנדוויץ בשיאו הוא נוטף גבינה, עמוס רכיבים ומתהדר בצבע שזוף מרהיב שמשפיל את המשולשים הלחוצים והבהיר שלנו.

לאחרונה תל אביב התחדשה בדוכן גריל צ'יז חדש – Cheese Bar, שנולד כפוד טראק אזור הכרמל – כלומר, פוד טראק אמיתי שיכול להתנייד, לא כמוהפוד-טראק התל אביבי שממוסמר למקומו– ולבסוף הגיע למקום שבו אפילו אופניים לא יכולות להתנייד, הכרמל הפרטי שלנו, שוק הכרמל. שם, על הדלפק שמול "הולשטיין בורגר" ממנו צמח בעבר דוכן הטאקוס "לה אסקינה", עומדת המסעדנית טל בר (אריא, מאנטה ריי) עם גריל לוהט, שלושה כריכים בתפריט וחיוך גדול. יש קארמה טובה בפינה הזו, באזור מוצל בסמטת הקצבים, שהפכה להיות דלת הכניסה האחורית לשוק.

כמו בקלישאה על בית הכלא, בדוכן קטן שכזה אני אוהב לבחור את המנה הכי גדולה ולתת לה אגרוף. במקרה הזה מדובר במנת האול אין (58 ש"ח) – קציצת המבורגר (בחסות הולשטיין, החבר ממול) שמפורקת על הפלאנצ'ה עם בצל, גבינה מותכת, חמאה ומלפפון מוחמץ בלחם מחמצת. ויתרתי על המלפפון (עניין של טעם) ואחרי דקות מעוטות של צליל 'טסססס' יפה, הוגשו לי שני חצאי טוסט גדולים, שמנמנים ובעיקר שמנוניים. גם נייר העטיפה שארז אותם לא הצליח לבודד את החום או השומן, והייתי צריך להמתין כמה רגעים לפני שיכלתי באמת לנגוס בו מבלי לחטוף את כוויית הטוסט הנודעת לשמצה. בנתיים, נהניתי מצרור הענבים שצורף לידו, סוג של מרענן חיך שעוזר לרפד את הבטן לקראת השמנוניות שתבוא עליו לטובה.

אחרי שטיפה התקרר, סוף סוף נגסתי בתרכובת שמפתיעה בטעמה – זה לא בדיוק טוסט, אפילו לא גריל צ'יז, בטח לא המבורגר ובעיקר לובש צורה של מאנצ' חדש שמשלב בין כל החלקים הנ"ל למפלצת שמנונית ומושחתת במיוחד. לרגעים זה נפלא (במיוחד עם הרוטב שמוגש לצד, על בסיס שמנת חמוצה), ולרגעים זה קצת מבלבל – הבחירה בלחם מחמצת בתור הפחמימה מעניינת, ומוסיפה טעם חמצמץ קל, אבל בסנדוויץ' גריל שכזה רצוי לחם שסופג יותר טוב את השמנוניות, כמו לחם קסטן (שבאמת היה אופציה לבחירה בימי הטראק של הצ'יז בר). הבשר מעורבב פנימה באופן נהדר, מפורק על הפלנצ'ה לפני ונקצץ לתוך תערובת הגבינות והבצל, כך שאין תחושה של גבינה-על-בשר, אלא תערובת הומוגנית שמאחדת בין כל החלקים, כולל בייקון שהוספתי בעלות של 15 ש"ח. חתיכות הגבינה השרופה שבצד הגריל צ'יז, כיאה למסורת, הן השיא ובאמת שעלתה בי התהיה הקלישאתית של "למה לא לעשות דוכן שמוקדש רק לחתיכות גבינה שרופות".

עם זאת, זה מרגיש קצת קינקי לשלם כמעט 60 שקל לטוסט. סליחה, לגריל צ'יז סנדוויץ', אבל להגנת התמחור אגיד שזה באמת מזון קינקי. חומרי הגלם באמת מעולים וזה מאנצ' נפלא בכל סטנדרט, אבל זה סכומים שאני מעדיף לשלם רק כשאני שיכור. עם ההבנה הזו קלטתי את הבעיה העיקרית של הדוכן – הלוקיישן. זה לא שהפינה הזו לא מהנה, אלא שאוכל מהסוג הזה רואה את שיאו בעיקר בשעות הלא לגיטימיות של הלילה בתפקיד ספוג לכמות אלכוהול לא מבוטלת. אם היה ממוקם במרכז בילויים דוגמת אלנבי-יהודה הלוי הוא היה יכול להיות מקום מפלט לבלייניי הלילה. לקחתי עוד חצי טוסט פופאי (29 ש"ח), שבנוי על מחמצת, חמאה, גבינות, תרד בחמאה וביצה. הוא היה אפילו יותר טעים מקודמו, אבל זה עדיין היה רק טוסט וחצי, כך שגם אם שבעתי, זה היה רק אחרי ארוחה של 100 ש"ח (כולל הבייקון). אני צריך כמה דרינקים לפני שזה מרגיש לי ממש טוב.

Cheese Bar, יום טוב 17, ב'-ה' 11:00-21:00, ו' 10:00-16:00

• אוכל רחוב
• אוכלים שותים
• טוסט
• טוסט גבינה
• גריל צ'יז
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 896 // ההופעות המיתולוגיות

תמיד הצחיק אותי עד כמה הביטוי "שמו הולך לפניו" הוא ביטוי לא מחייב. כן, הוא הולך לפניו, אבל השאלה היא איזה שם. מלפני דוכן הטוסטים החדש "לאון" ישנו שם בולט במיוחד שגם הופך אותו לטיפה יותר ייחודי מעוד טוסט-נקניק: עומר מילר. השף מעורר המחלוקת, הכוכב של "שולחן", השייח' של סוסו ומשפיען האינסטגרם, שזה כשלעצמו שם בלתי נסבל. במקרה של מילר, לא רק שמו הולך לפניו, אלא גם הילה של הייפ מהולה בבוז קל. לפעמים נראה שהוא פיצח איזה מודל עסקי קסום – כולם מרכלים על כמה הוא סתם בזמן שהם עומדים בתור לאחת מהמסעדות שלו. אי אפשר איתו, אי אפשר בלעדיו.

אני בדרך כלל אלרגי להייפ, אבל עם האוכל של מילר המצב יותר מורכב: דווקא בתור אמריקנופיל שחולה על טראש-פוד, אני לא מצליח להתלהב ממנו. אני גם לא משונאיו הנחרצים, אבל בואו נגיד שלא מצאתי עדיין מנת מילר שאני אשכרה חוזר לאכול בשנית. ובכל זאת, בכל פעם שנתפחת מילריה חדשה יש בי תקווה שאמצא מנה שאוכל לאהוב. אם המבורגרי 20/80 ופיצות מק-אנד-צ'יז לא העיפו לי את בלוטות הטעם, מי היה מאמין שמה שיגרום לי לבוא לסיבוב נוסף יהיה דווקא טוסט?

הקונספט הייחודי של המקום, כיאה למורשת מילר, עשוי להישמע כמו פארודיה על תל אביב – בואו לשלם בין 20 ל-30 ש"ח על הדבר הזה שגרם לכם להשמין עשר קילו בתקופת הצבא. אבל מאחורי הפוסטים הלועגים תופתעו למצוא עסק שמבין טוב מאד מול איזה אתגר פסיכולוגי הוא עומד, ומוצא לו פתרונות יצירתיים למדי. 'לאון' ממוקם בפינת הרחובות רוטשילד-הרצל, מה שמקרב את השתלטותו של מילר על המרחב, אבל בניגוד אליהם דווקא נחבא אל הכלים. אין שלט נאון זוהר או טררם גדול, סך הכל גומחה בקיר עם מעט שולחנות והרבה פרוסות לחם. הטוסטים עצמם, לעומת זאת, הם הטררם עצמו.

ב'לאון' מציעים שתי אפשרויות, אתם יכולים לאכול את הטוסט במקום או לקחת אותו הביתה לפני החימום ולטסטס בעצמכם (סליחה, ככה הם קוראים לזה, ומה אני אגיד, זה מדבק). אבל למה שתרצו לקחת הביתה את המנה שאתם גם ככה מכינים בבית? ובכן, כאן נכנס הטוויסט. מעבר לחומרי גלם מוצלחים במיוחד (הבחירה הכמעט מובנת מאליה בלחם קסטן לגמרי משתלמת), הטוסטים של לאון הם טיפה יותר משיטת ה"מה שאפשר עם מה שנשאר" שמאפיינת את הטוסט הביתי. קחו לדוגמה את מנת הספיישל טוסט אסאדו, שמורכב מבשר מפורק, מוצרלה, סרירצ'ה, כוסברה ושמחת חיים. לא בדיוק משהו שאתם יכולים להזמין בסודוך, אה?

למעשה, מעבר לחומרי הגלם המצוינים, לכל טוסט שהזמנתי בלאון היה איזה טוויסט קטנטן שהפך אותו לשווה במיוחד: טוסט המקושקשת (אחד משלושה כריכים שלא ניתן להזמין לבית) היה ענן אוורירי שהוחזק יחדיו ברצועות פרמזן שיוצרות טעם אחיד ומצוין; טוסט סלט הביצים היה חתיכת פצצת אומאמי ללשון, עם בצל מקורמל שהוסיף מתקתקות נהדרת; טוסט כתף הבקר לווה בשכבה אחידה של חלפיניו מפורק שהוסיף לטעם הנקניק האיכותי חריפות אידיאלית; וטוסט ההאם אנד צ'יז, שהורכב משינקן ואמנטל כיאה למסורת, גם עולה פחות ממקבילו במגוון בתי הקפה בעיר וגם מצליח להגיע להישג שמעולם לא ראיתי בטוסט – עגבניה חתוכה נכון שלא תשאיר לכם כוויה בדרגת פיצוץ בנמל ביירות.

הטוסטים כולם לוו ברוטב טרטר קסום לטבילה שאין לי מושג איך, אבל הצליח להחמיא לכל אחת מהמנות שניסיתי, וכולם היו לא פחות ממצוינים. עזבו אתכם משמות והייפ, יש פה פתרון נהדר למאנץ' לילי או ארוחת צהריים ממש קלילה למשרד, אם הבוס לארג' מספיק כדי לספק טוסטר למטבחון. אם וכאשר יחזרו חיי הלילה לתל אביב, אני מאמין שלאון יתהדר בתור ארוך יותר אפילו ממקביליו בסוסו ופיצה סבא. למעשה, ביחס למסעדותיו האחרות של מילר, לאון הוא ספוט פשוט ומדויק. טוסט איכותי ומפתיע שלא תוכלו להכין בבית, פינוק קטן שסוגר פינה. מצחיק להגיד את זה, אבל זה פשוט היה נדרש.
לאון, הרצל 4 תל אביב 03-5366692, ראשון-חמישי 20:00-08:00, שישי 14:00-08:00

• אוכל רחוב
• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• עומר מילר
• טוסטים
• טוסט