Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
שותים כדי לברוח: דירוג 10 חופשות היין הכי משתלמות באירופה
650 אלף דונם של כרמים ויופי. ריוחה (צילום: טיים אאוט לונדון/שאטרסטוק)
חופשות במחוזות מפורסמים של יינות ויקבים הם טרנד תיירותי בתאוצה, ועכשיו כשחופשה בחו"ל זה משהו לתכנן ולהשקיע בו הן הופכות אטרקטיביות במיוחד לישראלים. אבל איפה באירופה תמצאו את חופשת הכרמים הכי מפנקת בלי להתאבד כלכלית? מדד חדש עושה סדר באפשרויות הכי שוות
אוקיי, אז נהיה קצת מסובך ויקר לטוס לחו"ל. הקפיצות הקטנות לבירות אירופאיות שהיינו עושים הן נחלת העבר כל עוד המלחמה נמשכת ומחירי הכרטיסים בשמיים. מאות אלפי ישראלים עדיין מתכוונים לנפוש בחו"ל השנה, אבל זה כבר לא העניין הקז'ואלי שזה היה פעם, ויותר ויותר אנחנו מחפשים את החופשה המיוחדת, כזאת שלא תהיה סתם, שתהיה שווה את המאמץ ואת הכסף. אם שאלתם איזו חופשה מיוחדת בחו"ל הכי כדאי עכשיו? יש כל מיני תשובות – חופשות סקי, ריטריטים לגוף ולנפש, חופשות סביב אירועי ספורט גדולים – אבל התשובה הטרנדית של הרגע היא חופשת כרמים.
כל העולם אוהב יין, וכולם רוצים לבקר במחוזות היין הגדולים והציוריים של אירופה. האתר הבריטי QuoteZone, שעוסק בהשוואות מחירים ומדדים בשלל תחומי חיים מרכזיים, פיתח מדד השוואתי שבוחן איזה מאזורי היין המפורסמים ביותר ביבשת הם גם היעדים הטובים ביותר לחופשה קצרה, טעימה ובעיקר משתלמת.
הכרמים של יינות גרהאמ'ס בעמק הדוארו, פורטוגל (צילום: יחסי ציבור)
המדד כלל את העלות הממוצעת של סיור ביקב, שהייה של שלושה לילות במלון ועלות בקבוק יין, כמו גם את תנאי מזג האוויר ואת הפרסים שזכו בהם יינות ויקבים מהאזור. ובמקום הראשון? תנו לנו רול תופים וקסטנייטות: ריוחה! יששש! נוסעים לריוחה! מדובר באזור היין הגדול ביותר בספרד (ויש שיאמרו האייקוני ביותר), שמייצר יין כבר אלפיים שנה ופועלים בו כ-600 יקבים שהכרמים שלהם משתרעים על פני לא פחות מ-650 אלף דונם (לצורך השוואה, השטח של תל אביב כולה הוא כ-50 אלף דונם).
כרמים בבורגון (צילום: Shutterstock)
מדובר באזור יין עטור פרסים, שהתייצב בשנה שעברהבראש רשימת פרסי Decanter World Wine Awards ו-World’s Best Vineyards. ההצלחה נובעת גם ממזג האוויר הנפלא באזור שנמצא בצפון-מזרח ספרד, עם כמות גשמים קטנה אך מדויקת לגפנים. אבל השיחוק האמיתי של ריוחה הוא המחירים: בקבוק יין משובח יעלה לכם כ-25 יורו בממוצע וסיור ביקב יעלה כ-22 יורו בממוצע, לעומת כ-40 יורו וכ-25 יורו בהתאמה שתשלמו בבורדו (שממוקמת במקום הרביעי ברשימה).
טוסקנה (צילום: שאטרסטוק/טיים אאוט לונדון)
את המקום השני והשלישי ברשימת היעדים המשתלמים לחופשת כרמים טרנדית תופסים מחוז פיימונטה ומחוז טוסקנה שבאיטליה, יעדים פופולריים מאוד גם כך עבור הרבה מטיילים ישראלים, בעוד צרפת מכניסה לרשימה גם את עמק הרון, מחוז שמפיין ומחוז בורגונדי במקומות 8-6. אם אתם מחפשים משהו קצת יותר אקזוטי, במקום החמישי מפתיעים היינות והיקבים של עמק דורו בפורטוגל, כשאת הרשימה סוגרים מחוז טוקאי בהונגריה ועמק מוסל הקסום בגרמניה, שני יעדים שצריכים להיות הרבה יותר פופולריים. הרשימה המלאה על פי מדד QuoteZone:
1. ריוֹחָה, ספרד 2. פיימונטה, איטליה 3. טוסקנה, איטליה 4. בורדו, צרפת 5. עמק דאורו, פורטוגל 6. עמק הרון, צרפת 7. שמפיין, צרפת 8. בורגון, צרפת 9. טוקאי, הונגריה 10. מוסל, גרמניה
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אכלתי לראשונה בחיי במסעדת מישלן. ואז בעוד אחת. והבנתי הכל
סנטה אליזבטה (צילום: לירון רודיק)
לירון רודיק היה מהאנשים האלה שבזים לקונספט של לשלם סכומים שנראים כמו מספר טלפון על ארוחת 12 מנות. אבל כשירח הדבש שלו הביא אותו לטוסקנה הוא היה חייב לבדוק על מה כולם מדברים כשמדברים על כוכבי מישלן. אחרי חוויה אחת שמיימית וחוויה אחת שהייתה כל מה שחשש ממנו - הוא ראה את האור
כשאשתי ואני החלטנו לקיים את ירח הדבש שלנו בטוסקנה, היה לי ברור שארדוף אחר החוויה הקולינרית העילאית ביותר – ואוכל סוף סוף במסעדה עם כוכב מישלן. כשהאוזן הישראלית שומעת "מישלן" היא מדמיינת אוכל קטנטן במחיר מופקע – וזה נכון. בחלק מהמקרים. למרות שבעבר גם אני בזתי לקונספט של לשלם סכומים באורך מספר טלפון על פריט אמנות שבסופו של דבר מתעכל, ככל ששמעתי יותר מחברים, הייתי חייב לדעת על מה לעזאזל הם מדברים. כמי שאכל ועבד במסעדות שף וסטריט פוד ישראליות, לא יכולתי להבין כמה ההבדל בחוויה יהיה עוצמתי.
סנטה אליזבטה (פירנצה) // חוויית מישלן אירופאית במיטבה
באירופה התנהג כאירופאי. הסמטאות של פירנצה (צילום: לירון רודיק)
התחנה הראשונה שלנו הייתה פירנצה, שם הזמנתי מקום מראש למסעדה מכוכבת בשם Ristorante Santa Elisabetta. מאחר ואת ירח הדבש שלי ביליתי עם אישה דתייה, הגעתי לבדי למסעדה השוכנת בפיאצה שמתחבאת בין הסמטאות היפהפיות של העיר. מצאתי את עצמי בלובי של מלון שהיה פעם כלא לנשים וקונסיירז' של המלון לקח ממני את הפרטים. לאחר המתנה קצרצרה קולגה שלו הגיע וליווה אותי למסעדה שנמצאת בקומה הראשונה. מאותו הרגע כולם פנו אליי כאל "מר רודיק", לקחו ממני את המעיל, את התיק ואת הדאגות וליוו אותי לשולחן.
סנטה אליזבטה (צילום: לירון רודיק)
זו הייתה מסעדה קטנה משחשבתי עם מספר חד ספרתי של שולחנות. הבנתי שאף על פי שהזמנתי מראש, עדיין הזמנתי מאוחר מדי. כי כפי שקורין גדעון לימדה אותנו – המקומות הטובים באמת פונים אל החלונות, ושני המקומות האלה היו תפוסים. למרות שישבתי בפינה – המקום ההוא במסעדות ישראל שבו מושיבים אותך רק כדי להתעלם ממך – קיבלתי את השירות הכי טוב שקיבלתי בחיי. בכל פעם שכוס היין או כוס המים התרוקנו מישהו ניגש למלא אותן ולכל אורך הארוחה המלצרים ידעו באיזה שלב אני נמצא ללא צורך לסמן את זה באמצעות קיסמים או מפיות או סוכר עם הקפה.
סנטה אליזבטה (צילום: לירון רודיק)
הארוחה עצמה הייתה מסע קולינרי שלם בעקבות חייו של השף רוקו דה סנטיס, שהחל ממספר פתיחים, אל מנה ראשונה ומצוינת של צלופח (שזה בדיוק אותו המרקם של דג, אגב) ולאחר מכן עברנו דרך מנת רביולו עם ראגו שעשוי משלושה נתחים שונים של בשר, והגענו למנת היונה שהפתיעה עם טעמים עשירים ולא צפויים. בסוף הארוחה, לאחר שטעמתי מחייו של השף הוא יצא מהמטבח בעצמו, דבר שקורה לעתים בישראל, אך התחושה כאן היא לא שהשף הוא סחבק, אלא יותר כמו אמן בגלריה שבא לשמוע מהסועדים מה הם חושבים על היצירה שלו.
סנטה אליזבטה (צילום: לירון רודיק)
אחרי הארוחה הזמנתי קפה שלמרבה ההפתעה הגיע עם מגדל מתפרק שעל כל אחת מקומותיו מונחת עוגיה או עוגה שונה, כל אחת מהן בטעם שונה ובסגנון שונה לחלוטין, כולל עוגיה שעשויה מלחם קריסטל שקוף. בתור מי שחווה לא מעט סוגים של מסעדות בחייו, לא היה לי שמץ של מושג שגם הקפה של אחרי יכול להיות אירוע קולינרי כה מפורט. רק במסעדה הבאה הבנתי שנהניתי כל כך גם כי השתדלתי להיות הכי אירופאי שאפשר: הזמנתי מראש מקום, הגעתי בזמן ובלבוש המתאים ודיברתי בטון רגוע ושקט. אבל מה קרה כשנתתי לישראלי שבי לצאת החוצה?
סנטה אליזבטה (צילום: לירון רודיק)
נרו גאלו (סיינה) // חוויית מישלן אירופאית במירעה
במהלך הרואודטריפ שלנו בחבל טוסקנה החלטנו לעשות עצירה ספונטנית בעיירה העתיקה סיינה. לאחר שיצאנו ממבוך הסמטאות שלה הגענו לפיאצה דל קמפו המפורסמת וחיפשתי מה לאכול. שלפתי את הטלפון וגיליתי שמטר ממני יש מסעדת מישלן בשם Gallo Nero. למרות שלא הזמנו, ביקשנו לדעת אם יש במקרה מקום פנוי. האחמ"ש (או מנהל המסעדה, לא ברור) אדם גדול ממדים ומשופם, נזף בנו בעדינות ושאל "למה לא הזמנתם מקום?". רצינו להסביר אבל לפני שהספקנו לפתוח את הפה הוא פנה אל תוך המסעדה כדי לבדוק אם יש מקום והושיב אותנו.
מקום טוב להיקלע אליו במקרה. סיינה (צילום: לירון רודיק)
המלצרים לא שאלו על אלרגיות או רגישויות וקיבלנו פינוק מהשף בצורת שני קרקרים. כשהסברנו לאותו אחראי משמרת בנימוס שאשתי לא יכולה לאכול כלום מטעמי כשרות, הוא האשים אותנו בכך שלא אמרנו מראש (למרות שלא שאלו, כפי שעשו במסעדה הקודמת) ומאותו הרגע האחמ"ש שאני לא זוכר את שמו אבל נקרא לו לצורך העניין טוני, הפך לאויב המושבע שלי, במיוחד כשלאחר מכן הניח את המנה הראשונה על השולחן, הסביר עליה הכי מהר שרק היה יכול והפנה את הגב לפני שיכולנו להודות לו. כשהודנו לו הוא רק נבח עלינו "פרגו" מבלי להסתובב.
גאלו נרו (צילום: לירון רודיק)
באותו הרגע הישראלי שבי עמד להתפוצץ ולצאת עליו בסגנון "מיי מאני בילט יור קאנטרי", אך לתפארת מדינת ישראל הצלחתי להתאפק. לא הצלחתי כמובן ליהנות מהארוחה כמו שצריך, כי כל הזמן הייתי עסוק במיקום של טוני ביחס אליי, אבל כן שמתי לב שהמנות היו די מסורתיות ופחות מעניינות. אפילו קינוח השוקולד-תותים עם סוכריות קופצות היה גימיקי ולא מספיק טעים, ובסופו של דבר לא הייתה מכל ארוחת הטעימות הזאת מנה אחת שתיחקק בזכרוני. האם היה טעים? טעים. האם שבעתי? שבעתי, ועדיין זה היה רחוק שנות אור מהחוויה שלי בסנטה אליזבטה.
גאלו נרו (צילום: לירון רודיק)
החוויה הזאת הייתה כל מה שפחדתי שמסעדת מישלן תהיה – יקרה מדי ולא מצדיקה את המחיר – ולמרות זאת שילמתי יותר בסנטה אליזבטה והייתי משלם שוב את הסכום בשביל אותה החוויה. זה לא רק כי "היה לי טעים" ולא רק כי למדתי את קורות חייו של השף תוך כדי הארוחה, זה השילוב של הדברים האלה עם האופן שבו דאגו לי כסועד מהרגע הראשון שנכנסתי. לא הייתי צריך להצביע כמו תלמיד בכיתה א' בשביל שהמלצר ייגש אליי, ואפילו לא לסמן להם שייקחו ממני תשלום. קיבלתי מעטפת כוללת ללקוח ששדרגה את הארוחה, מבלי שהרגשתי שמטפלים בי כמו ילד קטן מצד אחד ומבלי שהייתי צריך לנופף בידיים שלי כאילו אני מכוון מטוס או ליצור קשר עין עם מלצר שעסוק מדי בטלפון.
גאלו נרו (צילום: לירון רודיק)
אפילוג: מה שטוני המלצר המרושע מבין
סוף סוף הבנתי למה אנשים הולכים למסעדות מישלן. זה לא רק בשביל השואו והפוזה, זאת פשוט רמה שהקולינריה הישראלית עדיין לא הגיעה אליה, ועל מי שמנסים מסתכלים כמו על משוגעים. ואולי עיקר הבעיה:מלצרים ישראליים הם לרוב אנשים שלא מושקעים מאד במקצוע שלהם, מלצרים שטיפים בשבילם הם דבר מובן מאליו. אלה ילדים שלא רואים בזה מקצוע, אלא עבודה מזדמנת. עוד רגע הם יטוסו לטיול הגדול ולא יצטרכו לזכור באיזו מנה יש כוסברה או אם בתירס יש אבן יוגורט. הם רוצים לעשות קופה קטנה ולחזור לחייהם.
במקומות שאכלתי בהם בטוסקנה היה ברור שלמלצרים אכפת ממקום העבודה שלהם, הם מעריכים אותו ועושים את העבודה על הצד הטוב ביותר, והגיע הזמן שבענף המסעדנות בארץ יבינו שקולינריה היא יותר מרק מטבח טוב ופוטוגני. כמו כל יצירה טובה, ארוחה טובה בנויה מכל האלמנטים מהם הארוחה מורכבת, כולל הסיפור שמאחורי המנות וכולל השירות. האנשים שמנצחים על חוויית הלקוח צריכים להיות אנשים שאכפת להם מהמקום שהם עובדים בו – ולמרות שקיבלתי חוויית מישלן פחות טובה, אני יודע בוודאות שלטוני המלצר המרושע היה אכפת ממקום העבודה שלו יותר מכל מלצר אחר בארץ. נ.ב: מסעדת מישלן לא חייבת להיות יקרה במיוחד, יש המון מסעדות מישלן במחירים נוחים באתר הרשמי, ממליץ להציץ, תודו לי אחר כך.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
פרויקט A Taste of Toscana של מותג המים המינרליים Acqua Panna מביא אלינו את טוסקנה. 23 מסעדות נבחרות לקחו על עצמן את המשימה להרכיב - כל אחת וסגנונה - את המנה הטוסקנית המושלמת שתזרוק אתכם הישר לנופים היפהפיים ולסגנון הבישול היחיד במינו. זה מה שמצפה לכם במסעדת מריפוסה
[tmwdfpad]מסעדת מריפוסההיא אחת מ-23 המסעדות ברחבי הארץ שנבחרו לשגרירות המטבח הטוסקני בישראל. לכבוד פרויקט A Taste of Toscana יצרו השפים מאיר אללוף, יום טוב לוי וחביב משה את המנה "מוסר ים בקראסט". במנה מוסר ים בקראסט של זעתר, ארטישוק צלוי, עגבניות לחות, תרד וקציפת שום.
המנה הטוסקנית של מריפוסה
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
פרויקט A Taste of Toscana של מותג המים המינרליים Acqua Panna מביא אלינו את טוסקנה. 23 מסעדות נבחרות לקחו על עצמן את המשימה להרכיב - כל אחת וסגנונה - את המנה הטוסקנית המושלמת שתזרוק אתכם הישר לנופים היפהפיים ולסגנון הבישול היחיד במינו. זה מה שמצפה לכם בקפה נואר
מסעדת קפה נוארהיא אחת מ-23 המסעדות ברחבי הארץ שנבחרו לשגרירות המטבח הטוסקני בישראל. לכבוד פרויקט A Taste of Toscana יצר שי כהן, שף קבוצת נואר, את המנה "ברוסקטה טוסקנית". במנה ברוסקטה של ארטישוק אלה רומנה, מוצרלה טריה, עגבניות ושמן כמהין. בתאבון!
המנה הטוסקנית של קפה נואר
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
פרויקט A Taste of Toscana של מותג המים המינרליים Acqua Panna מביא אלינו את טוסקנה. 23 מסעדות נבחרות לקחו על עצמן את המשימה להרכיב - כל אחת וסגנונה - את המנה הטוסקנית המושלמת שתזרוק אתכם הישר לנופים היפהפיים ולסגנון הבישול היחיד במינו. זה מה שמצפה לכם במסעדת סושיאל קלאב
[tmwdfpad]מסעדת סושיאל קלאבהיא אחת מ-23 המסעדות ברחבי הארץ שנבחרו לשגרירות המטבח הטוסקני בישראל. לכבוד פרויקט A Taste of Toscana יצר השף צביקה שטראוס את המנה "Crostini de Fegato": ברוסקטת כבדי עוף, איולי חרדל, בצל מהרגיל וסלסה ירוקה. בתאבון!
המנה הטוסקנית של סושיאל קלאב
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
