Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט
טיים אאוט סופ"ש: גיליון 887

טיים אאוט סופ"ש: גיליון 887

העיר סגורה לרגל שיפוצים. תל אביב (צילום: שאטרסטוק)
הבועה מתנפחת

תשכחו מתל אביב שהכרתם. תגידו שלום לתל אביב החדשה

תשכחו מתל אביב שהכרתם. תגידו שלום לתל אביב החדשה

העיר סגורה לרגל שיפוצים. תל אביב (צילום: שאטרסטוק)
העיר סגורה לרגל שיפוצים. תל אביב (צילום: שאטרסטוק)

תל אביב עומדת לעבור בשנים הבאות מטמורפוזה חסרת תקדים, ממנה תגיח אי שם בשנות השלושים כעיר שונה מאוד מזו שאתם חיים בה. האם זו תהיה עיר לעשירים בלבד כמו בשדה דב? האם יהיה בה מקום לתדר? ולנו? ולכם? נטפלנו לשבעה פרויקטים שישנו את פני העיר כדי להבין איפה אנחנו חיים

הביטו סביבכם על העיר שאתם אוהבים. יכול להיות שאתם קצת פחות אוהבים אותה מפעם. היא עיר קשה ויקרה עכשיו, וצריך כעת להיאחז בה בציפורניים בתוך צונאמי נדל"ני שיכול לשטוף ולסחוף את כולנו למזכרת בתיה; צריך ממש להתעקש על מקומנו בה, בתל אביב הזאת. הביטו סביבכם ונצרו את המראה הזה בלבכם, כי זה הכי טוב שיהיה לכם בעיר הזאת בעשור הקרוב.

אם אתם חושבים שיקר פה עכשיו – עוד לא ראיתם כלום. אם אתם חושבים שפקוק פה עכשיו – עוד לא ראיתם כלום. אם אתן מרגישות שאתן חיות בתוך אתר בנייה – עוד לא ראיתן כלום. תל אביב עומדת לעבור בשנים הבאות מטמורפוזה דרמטית, חסרת תקדים, ממנה תגיח אי שם בשנות השלושים כעיר אחרת לחלוטין מזו שאתם חיים בה כרגע. כלומר, חוץ מהתחנה המרכזית ומכיכר אתרים. אלה, על פי כל הסימנים, דווקא עוד יהיו כאן. אבל כן, זה הולך להיות שלב קריטי באבולוציה של העיר, שלב שבו היא באמת עשויה להפוך לעיר לעשירים בלבד בשלל טעמי הייטק וסייבר. הביטו סביבכם, זה כבר קורה.

בשנה האחרונה, עם שוך חרדות האפוקליפסה של הקורונה, נמצאת תל אביב באקסטזה נדל"נית: עוד ועוד התחלות בנייה ותמ"א 38 ופינוי-בינוי ופרויקטים חדשים ופרויקטים עירוניים, רבבות של דירות על הנייר ובתכנון עתידי, בולמוס אינטנסיבי של התחדשות עירונית. והיא נדרשת, ההתחדשות הזאת. וכמובן שצריך לבנות המון בתל אביב כדי שכל מי שרוצה לגור בתל אביב יוכל לגור בה. יתכן אפילו שחלק מהפרויקטים הגדולים שהולכים לשנות את העיר עשויים גם לצאת ממש חמודים בסופו של דבר. השאלה היא עבור מי בונים. עבור מי מתחדשים.

יש עתיד לתדר בתל אביב החדשה? (צילום: אריאל עפרון)
יש עתיד לתדר בתל אביב החדשה? (צילום: אריאל עפרון)

הביטו סביבכם כי אתם הולכים להתגעגע אל הרגע הזה שבו תל אביב עדיין שפויה לכאורה ואתם עדיין יכולים לגור בה. זה לא הולך להישאר ככה. בתוך תהליך הפיכתה של תל אביב לסן פרנסיסקו של המזה"ת עומדים להיפלט ממנה רבים, בני מעמדות נמוכים, אמנים ומוזיקאים, משוררים ועיתונאים ושאר מתפרנסים-בקושי. אולי גם אני. אולי גם אתם. האם נמצא לנו מקום בתל אביב הזאת החדשה? לא בטוח בכלל. האם תימצא דרך להציל את פעילות התדר בבית רומנו, למשל? אולי, אבל זה תלוי לגמרי בטוב ליבם של היזמים ושל מקבלי ההחלטות בעירייה. כך או כך, תשכחו מתל אביב שהכרתם. זכרו את תל אביב שהכרתם. זה לא הולך להיות געגוע נוסטלגי. יותר כמו געגוע למשהו שהיה אפשרי עד לפני רגע וכעת חמק מאיתנו ולא יהיה עוד.

הפרויקטים הגדולים שישנו את פני העיר בעשור הקרוב – וזה עוד לפני שדיברנו על הרכבת הקלה והמטרו והשפעתם על הפיתוח המואץ סביב התוואי העתידי שלהן – עומדים להתרחש בו זמנית כמעט בכל חלקי העיר ובמרבית שכונותיה ולייצר אפקט דומינו של ג'נטריפיקציה. זהו טבעה האכזר של עיר הקפיטליזם המאוחר. כברנדחקנו מפלורנטין לביצרון ומשם לשכונת שפירא ואז ליפו וכולנו יודעים לאן זה הולך מכאן: סורי, תושבי בת ים, אנחנו באים לקחת לכם את הדירות. הרשימה הבאה רחוקה מלהיות מקיפה אבל היא מייצגת. העיר הזאת הולכת להתהפך עליכם.

1. שדה דב: רובע לעשירים בלבד

אמרנו שהשאלה היא עבור מי בונים? ובכן, ברובע המגורים החדש שיוקם בשדה דב, למשל, מחיר הכניסה לדירה עתידית מתחיל ב-4.5 מיליון שקלים. 16 אלף יחידות דיור אמורות לנבוט בחולות על חורבותיו של שדה התעופה הישן, והזולות שבהן יעלו מיליון וחצי דולר לחתיכה. בעיריית תל אביב-יפו הבינו באיחור את הבעיה, התגשמות האיום של עיר לעשירים בלבד, וביקשו מהמדינה להקצות חמישה אחוזים מהקרקעות בפרויקט שדה דב לדיור בר השגה ולדיור ציבורי. המדינה צחקה לעירייה בפרצוף והודיעה שהעירייה מוזמנת להקים דיור ציבורי בעצמה בקרקעות שקיבלה. המדינה מרוויחה מאות מיליוני שקלים מחגיגת הנדל"ן בשדה דב ולא מאוד משנה לה מה זה יעשה לתל אביב.רובע העשירים הצפוני החדש הזה הוא עובדה מוגמרת. אם נתנהג יפה אולי יתנו לנו להיכנס, לצעוד ברחובותיו אל עבר הים ולהריח את הכסף.

כבר היה עדיף השדה תעופה המצחיק הזה. שדה דב (צילום: שאטרסטוק)
כבר היה עדיף השדה תעופה המצחיק הזה. שדה דב (צילום: שאטרסטוק)

2. אלנבי: סוף עידן הג'יפה

עבודות הרכבת הקלה יגיעו לרחוב אלנבי ממש בעוד רגע קט (באוקטובר), ויחד איתן ייכנס חלקו הדרומי (בין כיכר המושבות לבית הכנסת הגדול) לבליץ של שיפוצים (כולל שיפוץ מסיבי של בית הכנסת הגדול עצמו) לצד כמה פרויקטי בנייה לא קטנים והפיכתו של הרחוב כולו לרחוב ללא כלי רכב בין יהודה הלוי לבן יהודה. בקצה השני של הרחוב, בכיכר האופרה, כבר מתקיימים שיפוצים רחבי היקף בהשקע של 35 מיליון שקלים כדי להפוך את האזור למוטה הליכה ולפתוח אותו אל הים. אין בכלל שאלה שהרחוב יהפוך יוקרתי ומפונפן יותר. האם הוא יאבד את האופי המיוחד שלו? ובכן, ג'יפה זה לא אופי, אך בכל מקרה התשובה היא כן, כמובן שהוא יאבד את האופי המיוחד שלו.

ג'יפה זה לא אופי. רחוב אלנבי, כיכר מגן דוד. צילום: shutterstock.
ג'יפה זה לא אופי. רחוב אלנבי, כיכר מגן דוד. צילום: shutterstock.

3. נווה עופר: שכונת העתיד

בעתיד, כך אמר אנדי וורהול, כולנו נגור בנווה עופר למשך 15 דקות. השכונה הזנוחה של דרום תל אביב הפכה בשנים האחרונות ללהיט הגדול של המשקיעים, וכולה רחש-בחש של עסקאות פינוי-בינוי שעתידות להוביל לבנייתן של אלפי יחידות דיור חדשות בשכונה. הקרבה שלה ליפו מצדה המערבי ולפלורנטין מצדה הצפוני הופכות אותה יעד מרכזי לג'נטריפיקציה. כבר עכשיו משנים פרויקטי בנייה חדשים את אופיה של השכונה ומזרימים אליה משפחות צעירות באווירת מי שלא קופץ עכשיו יבכה אחר כך. כשייפתח שם הבית קפה הראשון כבר יהיה מאוחר מדי. בקיצור, אתם הולכים לגור שם. ואם לא שם אז באחד מהפרויקטים הדומים בשכונת כפיר המזרחית, או בנווה אליעזר או בתל חיים או בשכונה אחרת שלא שמעתם את שמה מעולם.

בואו לגור כאן, אין לכם ברירה. נווה עופר (צילום: יחסי ציבור)
בואו לגור כאן, אין לכם ברירה. נווה עופר (צילום: יחסי ציבור)

4. הדולפינריום: חוף המבטחים של חולדאי

דבר אחד טוב יצא מעסקת הדולפינריום המצחינה משחיתות חוקית: אנחנו הולכים לקבל בחזרה את רצועת החוף הזאת, ואלוהים יודע שתל אביב צריכה עוד רצועות חוף. הריסת הדולפינריום ופינויו והעתקת המגדלים שתוכננו לקום בו למקום אחר הפסידו אמנם המון כסף לציבור, אבל הרוויחו עוד קצת ים וזה שווה לא פחות מ-3.1 מיליארד דולר. טוב אולי קצת פחות. על כל פנים, ההדמיות שהוציאה עיריית תל אביב-יפו נראות נהדר ומרכז הספורט הימי שיוקם שם זה דבר שהיה חסר כאן מאוד, והרצף החופי שיהיה לפתע מהמרינה ועד מאנטה ריי הוא לגמרי פרייסלס. המגמה של החזרת שטחים לציבור והשמשתם היא קריטית בעיר שתלך ותעשה צפופה יותר. אם כבר אנחנו בשוונג נשמח לקבל עוד איזה חת'כת חוף על חשבון המרינה או אולי ביפו על חשבון הנמל המשמים.

הדמייה מתחם הדולפינריום (צילום: עיריית תל אביב)
הדמייה מתחם הדולפינריום (צילום: עיריית תל אביב)

5. מידטאון/שדרת הקריה: נחזיק אצבעות

זה אחד הפרויקטים הכי אמביציוזים בעיר וצריך לקוות שהוא יעבוד: הטעות התכנונית ההיסטורית של צפון דרך בגין, שהפכה אותו למעיין אוטוסטרדה עוינת בלב העיר, תתוקן על ידי יצירת רחוב ירוק ואטרקטיבי בעל שימושים מעורבים שיהיה נעים ללכת בו או לסוע לאורכו באופניים. זהו הפרויקט הגדול והמושקע ביותר של פיתוח עירוני בתל אביב והוא אמור להתפרש כל הדרך מצומת שאול המלך ועד צומת הרכבת, על פני לא פחות מתשעה קילומטרים.פרויקט מידטאון הוא כוח החלוץשל מה שאמור להפוך למעיין מרכז עיר חליפי. חלק ניכר מהשינויים הקוסמטיים ברחוב יתבצע עוד השנה ועם הכל יעלה יפה יהיה לנו עוד לוקיישן בעיר להצטער שאנחנו לא גרים בו.

6. אבן גבירול: הדרך מתארכת

רחוב אבן גבירול הופך השנה לפסטיבל אחד גדול של בנייה חדשה, פינוי בינוי, תמ"א, עבודות רק"ל ושאר ענייני תשתיות, כיכר רבין הוצאה משימוש והרחוב שגם כך מעט מרופט ועמום ברובו נראה זקוק לרמונט הזה מתמיד. יותר מזה, אבן גבירול יוארך כך שיתחבר עם פארק התרבות והפנאי החדש שיוקם בתחנת רדינג, ויחבר בין צפון העיר למרכזה ובין פארק הירקון לטיילת הנמל. מתיחת הפנים של אבן גבירול תכלול גם תחנות של הרכבת הקלה, כמובן, ואת פרויקט סומייל ואת בניין העירייה הנוסף, באופן כללי הוא צפוי להשתנות לחלוטין ולנסות לעטות על עצמו חזות אלגנטית יותר. בהיותו רחוב מרכזי ביותר בעיר, שינוי כזה עשוי להיות משמעותי מאוד מבחינת חיי המסחר ברחוב, אך בשבילנוהוא תמיד יהיה פאקינג מוזר.

הדמיות המגדל החדש באבן גבירול. קרדיט: משרד האדריכלים קולקר, קולקר אפשטיין
הדמיות המגדל החדש באבן גבירול. קרדיט: משרד האדריכלים קולקר, קולקר אפשטיין

7. שוק הכרמל: אתם עוד תגידו תודה

בכל פעם שצפה מחדש התוכנית לשיפוצו של שוק הכרמל, כולם נזעקים שאסור לגעת בג'יפה האותנטית שלו ושאם יהפוך תיירותי מדי זה יהרוס את הכל. ובכן, שוק הכרמל תיירותי מדי זה מכבר, דוכני האוכל השתלטו עליו והנהי של מבכי האותנטיות מחריש אוזניים, אבל הוא עדיין המקום הכי כיפי בעיר ויש בו עדיין את ינעל העולם ואת הבוריק ואת הירוקים הכי טובים במזה"ת ודגים פצצה אצל מוסי וחומרי גלם מסחררים ומה יש להתבכיין בכלל. זאת ועוד:גילינו שהשיפוץ הראשוני בשוק יתבצע בחצרותיו האחוריותשמשמשות כעת בעיקר לפריקה וטעינה, וישמישו חלק מהשוק שכיום כלל אינו זמין לציבור. וזה הרי דבר נהדר. גם על הפרויקטים הצפויים בנווה שאנן, שכונת שפירא, מתחם התחנה המרכזית הישנה ומתחם מכבי יפו אין מה להתלונן. בכלל, אין מה להתלונן. זה צונאמי. תפסו מחסה.

שוק הכרמל המחודש (הדמיה מתוך עמוד הפייסבוק של רון חולדאי)
שוק הכרמל המחודש (הדמיה מתוך עמוד הפייסבוק של רון חולדאי)

>> עוד כתבות, ביקורות, המלצות ורשימות בגיליון 887 של טיים אאוט תל אביב

>> אוהבים את תל אביב? שונאים את תל אביב? השיבו על סקר טיים אאוט הבינלאומי כדי שכל העולם ידע:

https://time-out.involve.me/time-out-index-2022-he

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

הבועה סופ"ש

גורדי השחקים החדשים של תל אביב. צילום: shutterstock

הבטיחו מרכז עיר חדש, אך בינתיים שומם ומנוכר פה. האם זה ישתנה?
עיר רפאים ליד עיר

הבטיחו מרכז עיר חדש, אך בינתיים שומם ומנוכר פה. האם זה ישתנה?

גורדי השחקים החדשים של תל אביב. צילום: shutterstock
גורדי השחקים החדשים של תל אביב. צילום: shutterstock

במתחם "מידטאון" תמצאו את כל הפאן שמצופה ממרכז עיר – מתחם הופעות, שוק אוכל, בתי קפה, אפילו היכל גיימינג ענק וסטודיו קעקועים. הבעיה היחידה היא שהוא לא במרכז העיר, לא נגיש במיוחד, משרת בעיקר את עובדי המשרדים מעליו, ולא לגמרי מצליח להתרומם. אז למה הוא ממותג כ'לב הפועם של תל אביב'?

הגעתי כמה פעמים למתחם 'מידטאון' תל אביב המתחדש בחודש האחרון, אחרי ששמעתי עליו בעיקר בהקשר הפתיחה המסקרנת של 'היבה', החדשה והייחודית של שף יוסי שטרית. אם להסתמך על האתר והאינסטגרם המתוחזק היטב שמשאיר וייב של חו"ל, ציפיתי למצוא כאן את הבוהמה ההייטקיסטית במלוא תפארתה, על ילדיה (בקיר הטיפוס, ב'גולדה' או במתחם הגיימינג הענק) ועל בני ובנות זוגה (בספא, במכון הכושר, בשוק האוכל המושקע וכו').

בפעם הראשונה הגעתי באוטובוס – שעוצר סמוך לקרייה במקרה הטוב, או בשדרות שאול המלך, ליד בית הדר דפנה, במקרה הפחות טוב, ומשאיר אותך לחפש כי לא ממש ברור איפה הכניסה. בפעם השנייה, כשהגעתי במונית בשעות הערב המוקדמות, הנהג הוריד אותי על פי היעד בווייז בפתחו של מתחם המגורים 'מידטאון', אליו נסע דרך גבעתיים בגלל התנועה הבלתי נסבלת על רחוב בגין. אחרי כמה דקות הצלחתי למצוא את אחת הכניסות בדמות מסדרון חיצוני קטן מאחורי 'ארומה מידטאון'. ללא שילוט מיוחד או הכוונה, מוקף באתרי בנייה מבלבלים מכל עבר.

הכירו את מידטאון תל-אביב – Midtown TLVמתחם עירוני חדשני המשלב מגדלי מגורים, משרדים, חנויות, גלריות, מועדונים, מסעדות, בתי קפה וחיי רחוב תוססים, במרחק הליכה ממרכזי הקניות, התרבות, העסקים והפארקים של תל אביב. כל הדברים הטובים שיש לעיר להציע – במרחק הליכה, אבל מי בכלל רוצה לצאת מכאן?…

Posted by ‎ישראל קנדה – Israel Canada‎ on Friday, December 30, 2016

בהתחשב בזה שעל פי התחזיות רחוב בגין הולך להפוך תוך מספר שנים למע"ר (מרכז עסקים ראשי) החדש של תל אביב – מתחם 'מידטאון' הולך להיות 'העורק הראשי' שלו, אם תרצו, כמו שהציגה אותו חברת קנדה-ישראל באחת מהכתבות הפרסומיות ששיגרה בסמוך לפתיחת המתחם. הדובדבן שבקצפת. והוא גם יפה בהתאם – אווירה של גינה אורבנית ומזמינה. העסקים מתהדרים בוויטרינות ענקיות, פתוחות אל מרחבים ירוקים, המון פינות ישיבה, פסנתר במודל המתוק של תחנות רכבת. מלבד הספסלים הלא פרקטיים או נוחים בעליל שמעוצבים בצורת זנב לוויתן – הכול ישנו. אבל מי נהנים מכל זה?

היזמית שרון חן, מנכ"לית מידטאון, הובילה חזון שתואר גם הוא באותה כתבה שיווקית כ-"מתחם אורבני ראשון מסוגו בישראל המאתגר את המודלים המסורתיים של מרחבי מגורים, עסקים ופלז'ר מאחר והוא מבסס לראשונה את המודל של 'עיר בתוך עיר'". העסקים במתחם 'נאצרו' על מנת, בעצם, שלא תצטרך לצאת ממנו: תמצא בו את מכון הכושר שלך, את הקניות לבית, את האטרקציה לילדים, את ההופעה בערב, אפילו לאונג'ים מפנקים לעבודה וספא. לא משהו שמזכיר לנו את לב העיר המוכר והאהוב, דיזנגוף, רוטשילד, או אלנבי, שיחייב, חלילה, הליכה של כמה דקות בין כל תחום עיסוק כלשהו בחיים.

פרויקט מידטאון. צילום: תומי שטוקמן
פרויקט מידטאון. צילום: תומי שטוקמן

כשהגעתי למתחם בסביבות 13:30 הוא היה די שומם. נכנסתי לאחת מחנויות האוכל ושאלתי את המוכרות מתי יש תנועה. "בדיוק פספסת אותה, זה בדרך כלל בסביבות 12:30, כשהמשרדים יורדים". לחנות נכנס בעל עסק אחר מהמתחם לבקש פריטה של עודף, "בשבע בערב כזה יש עוד גל, כשהם באים לאכול ארוחת ערב. תבואי יותר מאוחר, תראי יהיה תנועה".

וכך עשיתי. יום למחרת באתי בשבע וחצי. "הבטחת לי פיק", אמרתי לו. "לא, איזה? לקראת שמונה כולם פה מתקפלים, הולכים לישון. רק היבה נשאר, והזאפה כשיש הופעות".

היבה (צילום: עמית גירון)
היבה (צילום: עמית גירון)

הקהל של מתחם 'מידטאון' שאני הגעתי אליו, כבר יותר מחצי שנה אחרי השקת רוב בתי העסק בו, קצת שונה מהקהל שהייתי מדמיינת ב'לב הפועם של תל אביב', כפי שמותג. ובעיקר? הוא לא רב. הוא מורכב בעיקר מעובדי משרדי ההייטק והמשרדים ששוכנים בכלל בגורדי השחקים שמעל המתחם. הם באים לאכול צהריים או ערב ואז לחזור לעבודה. בערב תוכלו למצוא בו גם את המבקרים הארעיים של זאפה 'מידטאון' או של 'היבה' – האטרקציות הבלעדיות יותר של המקום בשלב זה, אך שאר בתי העסק אכן סגורים ברובם החל מהשעה 20:00.

חזון ה'עיר בתוך עיר' נראה – גם אם נזקוף לזכותו של המתחם את העובדה שהחורף שפוקד את תל אביב קשוח יותר השנה – קצת יותר כמו עיר רפאים. מטריות שהועפו מהרוח ב'ארומה' לא הורמו, אזורי הישיבה בחוץ בחלק מבתי העסק לא מזמינים, אפילו הכניסה של המלון הסקסי "Play" מוארת חלקית, גם בשעות הערב המוקדמות. אפילו בסרטוני התדמית הקצביים באינסטגרם – ניכר שהתנועה די דלה.

אבל היח"צ? בשלו. עיר בתוך עיר – אמרנו. תמהיל עסקים 'אצור' מראש – שמענו. הפוסטים הצבעוניים מזמינים לבילוי מושלם, בלי לצאת מהמתחם. גט אוואי זוגי? זאפה>>לילה במלון>>בראנצ' במיזון קייזר (שאגב, עומד די שומם בהשוואה למקבילו העמוס עד עייפה ברוטשילד, איפה שבאמת מרכז). אחר הצהריים עם הילדים? מתחילים ב'אותנטי' (כי איזה ילד לא עף על חנות תבלינים) – ואז למתחם הגיימינג המשוכלל – ומקנחים בהמבורגר ב'מוזס שופ'. דאגנו לכם להכל, רק תבואו, בבקשה תבואו!

חברת 'מידטאון' היא חברת ניהול הנכסים המניבים בבעלות 'קנדה ישראל', המאפשרת לה שליטה בתמהיל הנכון של נדל"ן, פנאי ועסקים. אין בכך שום פסול, מלבד העובדה שהמרכז העסקי שלה מנסה להיות 'לב עיר' חדש, ממותג כך, מקבל משאבים בהתאם לכך – ודי נכשל. "כשמסתכלים על נושא של מסחר ובילוי בעיר יש כמה סוגי התפתחות", מסבירה פרופ' טלי חתוקה, ראש המעבדה לעיצוב ותכנון אורבני באוניברסיטת תל אביב, "הרחוב המסחרי כצורה הראשונית, כמו לב העיר שאנחנו מכירות בדיזנגוף או אלנבי, ואז יש את הפסאז'ים, הקניונים בתוך העיר ומחוצה לה, ובעשורים האחרונים התפתחה הסוגה של מרכזי מסחר לצידם של מגדלים, כמו מתחם 'מידטאון'".

פרויקט מידטאון. צילום: תומי שטוקמן
פרויקט מידטאון. צילום: תומי שטוקמן

בשנים האחרונות, כמו שראינו במתחם התחנה, בשרונה, ועכשיו ב'מידטאון', המרכזים האלו הולכים ומשתכללים. "יש מרחב רחב של צורות צריכה בעיר, וכל עיר מנסה לייצר מנעד רחב שלהן. אנשים לא אוהבים רק קניון, או רק את הרחוב, הם אוהבים מגוון ושינוי ורוב הערים שואפות לספק את כל הצורות הללו", ממשיכה חתוקה, "בתל אביב, בגלל שנוצרו לאחרונה 'קמפוסים' גדולים של מגורים ומשרדים, הנחת העבודה הייתה שאנשים שגרים ועובדים במגדלים האלו צורכים בכמויות גבוהות, וכך הם יוכלו לשרת ולהזין כלכלית את מרכזי המסחר שנפתחים לצידם".

"צריך לקחת שני דברים בחשבון. מרכזי קניות חייבים כוח צריכה גבוה. אם אנחנו מסתכלים על מרכזים דומים, ברמת אביב למשל – החתך הסוציו אקונומי גבוה, צפיפות המגורים גבוהה, וזה עובד", היא מפרטת, "הבעיה מתחילה כשלא בהכרח כל מי שמתגוררים ועובדים באזור הם מחתך האוכלוסיה הבינוני-גבוה. 'מידטאון', כמו 'שרונה' ומתחם התחנה, שגם לא היו הצלחה מסחררת, שאפה להיות משהו כלל ציבורי. אבל תמהיל העסקים לא מאפשר את זה – הם יקרים מאוד. לא תמיד מצליחה להיות הלימה בין החזון הכלכלי לבין כמה באמת ירצו לצרוך אותו, וחייב להיות פיזור של המסחר בין קהלי היעד בעיר".

פרויקט מידטאון. צילום: תומי שטוקמן
פרויקט מידטאון. צילום: תומי שטוקמן

ובכל זאת, מדגישה פרופ' חתוקה, אם יתכננו נכון, ניכר שהעיר תמשיך ללכת לכיוונים שדומים לזה שמנסים להוציא לפועל ב'מידטאון' ומקביליו. "כל עוד יש התאמה בין מגמות הצריכה לצרכנים, אם נשים את זה בהקשר רחב יותר – כמות משמעותית של מסחר באמת עומדת לצאת ממרכזי הערים", היא חוזה על פי המחקרים, "המסחר הקמעונאי מצטמצם, והרבה רשויות צריכות לעשות חשיבה מחדש של כל הנושא המסחרי בעיר. חנויות המזון יישארו, המרכזים הלוגיסטיים שידאגו לשינוע של צרכנות אינטרנט יישארו, אבל ההיצע של החנויות והתרבות שרחובות כמו דיזנגוף ואלנבי מציעים ישתנה לכיוון אחר".

גם אם ניאלץ להתרגל למרכזים מסחריים מתוכננים היטב, במקום חוויית הקנייה הגולמית יותר, עדיין עולה השאלה מדוע להשקיע כל כך הרבה משאבים עירוניים באזור שלא קרוב למרכזי הבילוי האורגניים של תל אביב. "העיר היא קודם כל מערכת. זה נכון שלב העיר הוא המרכז המסורתי עוד מימי קדם, אבל לתל אביב יש כמה מרכזים כבר זמן מה", מדגישה פרופ' חתוקה, "האתגר של מתכננים ואדריכלים בתל אביב הוא לייצר מערכת שמחברת ומקשרת את כל המרכזים האלו, וזה צעד חכם שיוצר אקוסיסטם שתתפקד טוב יותר. מע"ר בגין הולך לחבר את 'מידטאון', שכונת מונטיפיורי, בגין, המסגר ואפילו את השכונות המזרחיות כמו יד אליהו ללב העיר".

"יכול לקחת עשור עד שנראה את סוף המהלך הזה. ומה קורה בתוכו? כן, גם קשיים, טעויות ופספוסים", היא מסכמת, "'מידטאון' הוא אירוע בתוך מערכת החיבורים הזו ויש לו חלקים מוצלחים ואתגרים שעוד צריך להתגבר עליהם. סביר להניח שבקרוב הוא גם יהיה יותר נגיש. עוד מרכז עיר הוא לא דבר רע, כל עוד הוא מחובר לחלקים האחרים שלה בצורה אפקטיבית ולא רק מבחינה גיאוגרפית, אלא גם מבחינה חברתית ותרבותית".

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

ליזה ממלי (צילום: שלומי יוסף)

המשפחה ברוסיה. החברים באוקראינה. אני מאוד עצובה לגבי זה

המשפחה ברוסיה. החברים באוקראינה. אני מאוד עצובה לגבי זה

ליזה ממלי (צילום: שלומי יוסף)
ליזה ממלי (צילום: שלומי יוסף)

את ליזה ממלי ראיתם אולי כשהיא עומלת על מיצב המחאה הסרוגה שלה בפארק המסילה נגד המלחמה באוקראינה. לפני שש שנים היא עלתה מרוסיה כאם חד הורית ומאז היא יוצרת כאן ומחפשת דירה כמו כולנו. המדור "האנשים שעושים את תל אביב" מתגייס למאבק

ליזה ממלי, 38, אם חד הורית לילדה בת 11, אמנית טקסטיל שיוצרת במגוון טכניקות, אבל ברוב היצירות שלה מככבת טכניקה של סריגת קרושה.היא גרה עכשיו בנווה צדק ומאוד מחפשת דירה חדשה, ואולי אפילו פתוחה לשמוע על שידוכים. עלתה לארץ מרוסיה לפני שש וחצי שנים ואת השיחה ערכנו במיקס של עברית ואנגלית, או איך שליזה הגדירה את זה "עיבריש" – שיחה בין שפות, בין סגנונות יצירה ובין חלומות על שלום בעולם, מחירים שפויים יותר לדירות וסטודיו ביפו.

>> האינסטגרם של ליזה ממלי

איך את מגדירה את העשייה האמנותית שלך?
"אני יוצרת בכל מיני סגנונות אבל הכי הרבה אני יוצרת בטקסטיל. אני סורגת הרבה וזאת המומחיות שלי, אני סורגת בסגנון קרושה. אני יוצרת כל מיני דברים, אני יוצרת אמנות ברחובות, יוצרת בפרויקטים קהילתיים ואמנות במרחב הציבורי, אני עובדת עם מעצבים תעשייתיים ומעצבי אופנה. כל מה שיצירתי – אני שם".

לאורך כל הקריירה עסקת באמנות, גם ברוסיה?
"לקח לי הרבה זמן להפוך לאמנית במשרה מלאה. בלימודי התואר בכלל למדתי כלכלה ועבדתי בעבודות שונות".

ליזה ממלי (צילום: שלומי יוסף)
ליזה ממלי (צילום: שלומי יוסף)

מה משך אותך לתחום האמנות?
"עבדתי בהרבה תחומים והייתי מאוכזבת ממה שעשיתי. התחלתי לתהות מי אני ומה אני בכלל בעולם. נסעתי לפריז ללמוד קולנוע. עבדתי שם בתחום הצילום, צילמתי הרבה סטילס וניסיתי כל מיני כלים של יצירה. כשהתחלתי לסרוג במסרגה אחת, בסגנון קרושה, זה משך אותי ומצאתי את הדרך שלי לבטא את עצמי. נהייתי אובססיבית לזה".

מתי למדת לסרוג?
"ניסיתי לסרוג כשהייתי ילדה, כשמנסים כל מיני דברים. לסרוג ברצינות התחלתי כשילדתי. זה סיפור של הרבה נשים, כשהן יולדות הן מתחילות לבחור בכל מיני תחביבים מוזרים. התחלתי לסרוג קרושה ובשלב מסוים הבנתי שאני יכולה להכין הכל, לא רק צעצועים ובגדים לילדה שלי".

אז באיזה גיל התחלת ליצור כאמנית?
"בגיל 30 הצגתי את התערוכה הראשונה שלי. זה כבר שמונה שנים שאני בטוחה בעצמי שאני אמנית באופן טוטאלי. לפני כן זה היו כמה שנים של מאבק וחיפוש ושאלות אישיות של מה אני רוצה לעשות. כשהגעתי לישראל, זאת הייתה התחלה חדשה כי זאת מדינה חדשה ואף אחד לא הכיר אותי. יכולתי לפתוח דף חדש ולעשות רק את מה שאני אוהבת לעשות. ככה זה קרה".

יש לך משפחה בישראל? למה בחרת לעלות לארץ?
"אין לי פה משפחה, כל המשפחה שלי גרה ברוסיה, אני פה בלי משפחה וזה קשה. בחרתי בזה אולי ממקום של בריחה, אבל עכשיו עם המלחמה ברור לי מה היו הסיבות שלי, כי המלחמה קרתה וכל מה שהיה אז באוויר, הוכח כנכון. אני יכולה להגיד היום שחלק גדול מההחלטה שלי לעבור זה העניין הפוליטי".

עברת בגלל האקלים הפוליטי ברוסיה?
"הסיבה הראשונה הייתה אקלים מבחינת מזג האוויר, תמיד רציתי לגור ליד הים במדינה חמה. והסיבה השנייה הייתה האקלים הפוליטי, שלא היה ידידותי ולא השתפר. החלטתי לנסות משהו אחר. סבא שלי יהודי אז הייתה לי את ההזדמנות לעלות".

ליזה ממלי (צילום: שלומי יוסף)
ליזה ממלי (צילום: שלומי יוסף)

איך המשפחה שלך הגיבה כשהחלטת לעלות לארץ לבד עם הילדה, בת כמה היא הייתה אז?
"היא הייתה כמעט בת חמש. הם היו לחוצים. זה לא היה ממקום של 'אני עוברת לתמיד', במחשבה שלי, חשבתי שאני נותנת לזה הזדמנות. ההורים שלי אמרו לי שהם לא ציפו שאני אישאר כל כך הרבה זמן. חשבו שאשאר חצי שנה ואראה אם אני אוהבת את זה או לא. מצאתי את עצמי עובדת והילדה שלי בגן ויש פה חיים, וזהו".

כל הזמן הזה את גרה בתל אביב?
"כן. אני בתל אביב כל השנים. אני רוצה לנסוע לטייל יותר ברחבי הארץ כדי לראות עוד מקומות. עכשיו אני גרה בנווה צדק, ואני מחפשת דירה חדשה וזה ממש קשה. אני מחפשת כבר מעל שלושה חודשים. השוק קשוח והמחירים ממש גבוהים. אני מבקשת ממש מכולם, ואני אבקש גם ממך: אם את שומעת על דירה, תגידי לי".

כמה חדרים? מה הכי היית רוצה?
"אני מחפשת מקום שאני אוכל גם לעבוד ממנו ולפתוח ממנו סטודיו. אני עושה סדנאות עם מסע ותגלית ועוד, אני מחפשת הזדמנות להשקיע ולפתוח מקום משלי. הכי מושלם יהיה למצוא מקום ביפו עם חלל נפרד לעבודה, כזה שאוכל להזמין אליו אנשים, וחלל לשינה ומגורים".

אז זה החלום?
"כן, וזה לא חלום יותר מדי גדול לדעתי, אבל ממש קשה למצוא מקום. היו כבר מקומות שאהבתי אבל אנשים היו מהירים יותר".

אני רוצה שתספרי לי קצת על היצירה שהפגישה בינינו. סרגת לאחרונה בפארק המסילה סמל PEACE גדול על הגדר ואנשים מסביב מאוד הסתקרנו. למה בחרת ליצור אותה וכמה זמן זה לקח?
"בדרך כלל לוקח לי כמה ימים, מקסימום שלושה ימים כדי ליצור מיצג כלשהו. אני מחשיבה את עצמי קודם כל אמנית רחוב, אני אוהבת ליצור ברחובות. יש אינטראקציה עם אנשים, עם הסביבה, כי לא כולם הולכים למוזיאונים. אני תמיד מנסה לבטא משמעות ביצירות, לפעמים זה יותר מופשט, אבל ביצירה הזאת ממש זעקתי על כל הטרור שקורה בעולם".

ליזה ממלי (צילום: שלומי יוסף)
ליזה ממלי (צילום: שלומי יוסף)

כמה את מעורבת במה שקורה עכשיו במלחמה, עם המשפחה ברוסיה ואולי עוד קרובים באזורים נוספים?
"כל המשפחה שלי ברוסיה. ויש לי הרבה חברים באוקראינה. אני מאוד עצובה לגבי זה. וכל שאר הדברים מרגישים לא רלוונטיים עכשיו. סוגרים שם את המדינה ואני דואגת. המשפחה שלי צריכה להסתגל למציאות החדשה שיש מלחמה מסביב, מחירים עולים, דברים מתחילים להיסגר, יש תעמולה ממש חזקה. יש הרבה אנשים שבוחרים להאמין בתעמולה על פני האמת".

איך המשפחה שלך מגיבה להכל?
"תודה לאל, המשפחה שלי לא ככה, הם מבינים הכל. אבל זה לא עושה את זה יותר קל. הם לא יכולים לעשות כלום".

מה המתח שאת חווה בין הדאגה למשפחה ברוסיה לבין החברים באוקראינה?
"החברים הטובים שלי מאוקראינה הצליחו לברוח לצ'כיה אבל הם איבדו הכל, הם עזבו את הבית ואת הכל, יחד עם עוד מיליוני אנשים. יש מיליוני אנשים שבורחים, וזה נורא. זה עולם ממש משוגע, ממש ככה".

כל היצירות שלך פוליטיות או לא בהכרח? אמרת שאת גם עוסקת בפרויקטים קהילתיים, תוכלי לספר על זה?
"הן לא רק פוליטיות. אני מדברת הרבה על נושאים שחשוב לי להעלות למודעות, כמו נושאי נשים ואפליה. אני יוצרת גם אמנות מחומרים ממוחזרים וגם זה גם משהו חשוב ביצירתיות שלי, שהיא תהיה בת קיימא. אני מספרת על מה שחשוב".

מאיפה ההשראה שלך?
"מהחיים. את לא צריכה ללכת רחוק כדי לעורר השראה. בימים האלו אני משתתפת בתערוכה נגד אלימות כלפי נשים באברהם הוסטל. בשבוע הקרוב אשתתף בתערוכה נוספת שמגייסת כספים לפליטים מאוקראינה. הפתיחה היא ב-20.3, כל הכסף מהמכירות יוענק לתמיכה. זאת הדרך שלי להיות מעורבת".

ליזה ממלי (צילום: שלומי יוסף)
ליזה ממלי (צילום: שלומי יוסף)

את מצליחה להתפרנס רק מהאמנות שאת יוצרת?

"כבר שנתיים שאני עובדת כעצמאית. זה בין לבין, לפעמים יש פרויקטים ולפעמים יש פחות. זה מצב של הישרדות אבל זה מה שבחרתי. הייתי שמחה לצאת ממצב ההישרדות בשלב מסוים, אבל גם בגלל הקורונה אני עוד לא שם".

איך הקורונה השפיעה על התחום שלך?
"אנחנו עדיין בחיים. אלו חדשות טובות. לפעמים היה קשה ולפעמים היה בסדר. הקושי הגדול היה שבמשך ארבע שנים עבדתי בחנות צמר בנחלת בנימין, העבודה שהחזקתי בה הכי הרבה שנים ובגלל הקורונה הפסקתי לעבוד שם. אבל התגברתי על זה".

מה מחזק אותך בימים ובתקופות כאלה?
"זאת עבודה יומיומית. מה שעוזר זה לעשות משהו עם הגוף. לפעמים כשקשה מדי מנטלית אז צריך לעשות דברים פיזיים. אני מתרגלת קונדליני יוגה ואני גולשת על סקטבורד, ולפעמים אני רצה. לפני שנה, הייתי הולכת הרבה ליד הים, ואז התחלתי לנקות את החוף ואז זה הוביל לזה שניקיתי את החוף כל יום. במשך פרק זמן ארוך ניקיתי את החוף כל בוקר, התנדבתי למען כדור הארץ ועשיתי את זה למען ההרגשה. זה מתחיל בהליכה על יד הים ואז בלעשות משהו טוב לכדור הארץ. זה טוב לגוף, לנפש ולכדור הארץ. יש לי גם כלבה חדשה, בפעם הראשונה בחיים, קוראים לה קוקי. בתל אביב לכולם יש כלבים".

אפשר לשאול איך את מתרשמת מדייטים וחיי אהבה בתל אביב בימים האלו?
"רוב הזמן אני רווקה. לפעמים אני יוצאת לדייטים ולפעמים פחות, עכשיו זאת תקופה עם פחות, אבל אני שוקלת את האפשרויות ושוקלת לפגוש פרטנר לחיים בשלב מסוים. אני פתוחה להצעות שלך".

אז אם לסכם, את פתוחה להצעות דירה ביפו, הליכות וזוגיות שתתאים.
"כן, אני מאוד פתוחה, אני שמה את זה בחוץ. למדתי את זה מהבת שלי, היא משיגה את כל מה שהיא רוצה ואני שואלת אותה 'איך את עושה את זה' והיא עונה לי: 'זה פשוט, אני פשוט שואלת'".

ליזה ממלי (צילום: שלומי יוסף)
ליזה ממלי (צילום: שלומי יוסף)

איפה אפשר לראות את העבודות שלך ברחוב?
"בדרך כלל באזור בו אני גרה. עכשיו זה בנווה צדק, אבל זה משתנה ואי אפשר לדעת כי לפעמים מורידים לי את היצירות. גם בנחלת בנימין יש יצירות סריגה שלי על העצים, אני לא עוקבת מה הורידו ומה לא. בפארק המסילה יש כמה יצירות".

יש לך יצירה שעשית שמרגשת אותך במיוחד?
"אני משקיעה ביצירות כל כך הרבה אנרגיה ואהבה ובשלבים מסוימים מתקיים חיבור, וזה משתנה. אני מחוברת למרבית היצירות שלי. עשיתי כמה פרויקטים עם קוצ'ינטה שממש אהבתי. גם בירושלים יצא לי לעשות פרויקט ברחוב. אני בעיקר אוהבת יצירות במרחב שאנשים יכולים לראות, אני מקבלת הרבה פידבקים מאנשים, זה גורם להם לחייך. עבודות טקסטיל לוקחות אנשים למקום נחמד כשהם רואים אותן, גם כשהמסר לא נחמד. החומר עצמו משדר רכות ואנשים מגיבים ממש טוב. זה מה שגורם לי להמשיך ולא לוותר".

מה המקום הכי אהוב עלייך בעיר?
"להיות ליד הים. כשאת רוצה ליהנות, או להירגע או לבהות באופק, והשקיעות כאן הן מדהימות, אז זאת תרפיה להרבה אנשים".

מה הכי תל אביבי בעינייך?
"המחירים המטורפים לדירות. והדירות לא מספיק טובות בכלל. אני ממש אוהבת את תל אביב, אבל הכסף שאנחנו משלמים לדירות לא וואו, זה הסוד של תל אביב, ובכל זאת יש פה כל כך הרבה אנשים טובים. זה אומר שיש פה משהו שכולנו אוהבים".

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!