היום (רביעי) בשעות אחר הצהריים יצאה מתיאטרון גשר ההודעה המצערת על על פטירתו של מייסד התיאטרון והמנהל האמנותי, יבגני אריה, שהלך לעולמו הלילה בבית חולים בניו יורק, בן 74 במותו.

אריה, מהיוצרים פורצי הדרך ששינו את התיאטרון הישראלי בעשורים האחרונים, נולד במוסקבה ב-1947. הוא למד תיאטרון בלנינגרד אצל הבמאי הנודע גאורגי טובסטונוגוב, החל לביים בתיאטראות המובילים בעיר ולאחר מכן שב למוסקבה וביים בתיאטרון על שם מאיאקובסקי.

במשך שנים היה אריה מסורב עלייה. רק ב-1990 הצליח לעלות ארצה יחד עם קבוצת שחקנים שרובם היו תלמידיו. כאן, יחד עם סלבה מלצב, הוא הקים את תיאטרון גשר.

שיטת הבימוי הייחודית והראייה האמנותית החדה זיכתה את אריה לתשואות רבות ואהבת הקהל בארץ ובעולם. יצירותיו הציגו בכל רחבי העולם, מבוגוטה שבקולומביה, עד בייג'ינג שבסין, דרך מוסקבה, ברלין, ניו-יורק ועוד. יבגני אריה היה איש חינוך והאמין רבות בכישרונות צעירים.

בתיאטרון גשר גידל שלושה דורות של שחקנים צעירים שרבים מהם מהווים כיום את גרעין הלהקה. הוא שימש כפרופסור אורח במכון האירופי למשחק בפריז, ב"ג'וליארד" בניו-יורק ובאוניברסיטת תל אביב.

אריה זכה בפרסים רבים, ביניהם פרס רוזנבלום לאומנויות הבמה, פרס א.מ.ת., בפרס "מסכת הזהב" (פרס התיאטרון הלאומי של רוסיה) ומספר פעמים בפרס התיאטרון הישראלי. קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית, ממכון וייצמן ויחד עם תיאטרון גשר בתארים דומים של אוניברסיטת בר אילן ואוניברסיטת תל אביב.

הוא שימש כמנהלו האמנותי של תיאטרון גשר מיום היווסדו עד שנת 2019. במהלך השנים ביים למעלה מ-40 הצגות. הבולטות שבהן: "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים", "אדם בן כלב", "עיר. סיפורי אודסה", "כפר", "השטן במוסקבה" , "העבד", "שונאים. סיפור אהבה", "יונה ונער", "הדיבוק", "אורסטיאה" ועוד. כמו כן ביים מספר אופרות בתיאטרון הבולשוי במוסקבה, הצגות בתיאטרון סוברמניק מוסקבה, בניו-יורק ובלטביה.

מנכ"לית תיאטרון גשר, לנה קריינדלין, אמרה בהמשך להודעה ש"אנחנו המומים וכואבים את לכתו בטרם עת של יבגני אריה ועדיין מחפשים את המילים. התיאטרון העולמי מאבד היום את אחד הבימאים והיוצרים החשובים בדורו ואנחנו בתיאטרון גשר מאבדים את המורה, האב, החבר ומי שהיה ויישאר חלק בלתי נפרד מהתיאטרון, מייסדו ומקימו, הלב והמהות של גשר".

• ❤ תרבות
• תיאטרון
• תיאטרון גשר
• יבגני אריה

• Facebook
• Twitter
• Email

טלטלה בעולם התיאטרון: בישיבה חגיגית לציון 25 שנים להקמה שלתיאטרון גשרנודע כי התיאטרון המוערך עלול להיסגר בשל קשיים כלכליים אליהם נקלע. "בכל יום אנו שומעים מילים טובות ובינתיים גוועים. שיהיה ברור: אנחנו לא במצב קשה – אנחנו גוססים", כך אמר יבגני אריה, המנהל האמנותי של תיאטרון גשר, בדיון שהתקיים היום (ג') בוועדת העלייה והקליטה בכנסת. לנה קריינדלין, מנכ"לית גשר, הוסיפה כי "אנו נמצאים במשבר תמידי – עד 2011 היו חסרים באופן קבוע בתקציב 2 מיליון שקלים בשנה. מ־2011, מאחר שכל השחקנים שלנו כבר 20 שנה בארץ – איבדנו את הזכאות להיכלל בקריטריון שנקרא 'איחוד לשוני', ומאז חסרים לנו בכל שנה 4 מיליון שקלים. כיום יש לנו גירעון מצטבר של 5.5 מיליון שקלים".

תיאטרון גשר הוא תיאטרון רפרטוארי דו־לשוני עברי־רוסי הפועל ביפו משנת 1991. ארסנל שחקניו מורכב ברובו מעולים מברית המועצות לשעבר, והוא מנוהל אמנותית בניצוחו של הבמאי יבגני אריה. בין שחקניו המוכרים של התיאטרון ניתן למנות סשה דמידוב ויבגניה דודינה, והוא מארח בהצגותיו מגוון רחב של שחקנים מהבולטים בארץ. גשר נחשב לאחד התיאטראות האיכותיים והמוערכים בישראל, והצגותיו מרבות לעלות גם מחוץ לגבולות המדינה.

"אנו חיים במצב תרבותי מסויים, שבו לעשות תיאטרון מהסוג שאנו עושים – קשה מאד", הוסיף אריה. "אנו עושים הצגות לעצמנו. יש לנו קהל שמגיע ומעריך, יש אנשים שחוזרים כמה פעמים לראות אותה הצגה, אבל זה לא מספיק". במידה והגירעון התקציבי לא ייסגר, ייאלץ המוסד הוותיק ומופת של קליטת עלייה, לסגור את שעריו. ההודעה על הסגירה הנראית באופק מצטרפת להודעה נוספת שהרעידה את אדמת התיאטרון הישראלי בימים האחרונים, והיא הצהרתו של נעם סמל, מנכ"ל תיאטרון הקאמרי, על פרישתו מהתפקיד. בהודעתו ציין כי "זו לא תקופה קלה לתיאטרון הישראלי ולתרבות בכלל. מאתגרים את קיומנו מדי יום ביומו ויש המבקשים שלא נראה את השמיים בכלל".

את הדיון בכנסת סיכם יו"ר הוועדה, ח"כ אברהם נגוסה, באומרו כי "שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר אמרה שהיא לא רוצה לתת פטור למשרד התרבות. הוועדה תזמן דיון עם שתי השרות ועם אנשי משרדן, ויחד נמצא את הדרך להעביר כסף ממשלתי לגשר".

• סשה דמידוב
• סגירה
• תיאטרון גשר
• יבגני אריה
• תיאטרון
• במה
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

במערכה הראשונה לעיבוד החדש של “הנפש הטובה מסצ׳ואן", המועלה בימים אלה בתיאטרון גשר, זוכה למחיאות כפיים סוערות סצנה מוזיקלית קצרה שלא נכללה במחזה המקורי. זהו שיר הלל למחזאי ברטולד ברכט, בביצוע שתי שחקניות־זמרות לבושות כתלמידות בית ספר סיניות, המורכב כולו מהמשפט “אני אוהבת אותך ברטולד ברכט" בשפות שונות.

אם למישהו עדיין יהיה ספק, במאי ההצגה יבגני אריה יפריח אותו בהמשך ההצגה הארוכה (יותר משעתיים וחצי כולל הפסקה). הוא מאוהב במחזה, בעלילה הפתלתלה ובטקסט המליצי שתרגם להפליא שמעון זנדבנק. אם העיבוד שהועלה בתיאטרון הקאמרי רק לפני חמש שנים, בבימויו של אודי בן משה ובכיכובה של אולה שור סלקטר, ניסה להיות קרקסי, קליל ובעיקר קצר יותר, אריה מגיש ברכט כהלכתו. תרצו תאכלו.

יש אלמנטים קבועים בהצגות תיאטרון גשר העשויים תמיד לעילא, ו"הנפש הטובה מסצ'ואן" עומד בכולם. מהעיצוב המושקע של התוכנייה, דרך התלבושות וכמובן התפאורה של מיכאל קרמנקו ההופכת את הבמה לארגז בוץ ונסורת, עם החבלים ספוגי המים המטפטפים ללא הרף וערמות האשפה המגיעות עד מרחק נגיעה מיושבי השורה הראשונה. ברכט כתב את “הנפש הטובה מסצ'ואן" במהלך חמש שנים (1938־1943), ואגדת המוסר הזו שרדה היטב את מבחן הזמן. השאלה הבסיסית של המחזה רלוונטית מאי פעם: כיצד יכול אדם לשמור על טוהר מידות בעולם שבו אתה חייב לטרוף או להיטרף. התשובה החד משמעית, שגם האלים נאלצים להודות בה בסיום המחזה, היא שאי אפשר.

נטע שפיגלמן מגלמת את שן טה, זונה עם לב זהב המסכימה להלין בביתה הדל שלושה בני אלים המחפשים נפש טובה שתציל את העולם מהשמדה. תמורת זאת הם מעניקים לה תשלום נדיב המאפשר לה לפתוח חנות טבק קטנה. אולם כדי להגן על עצמה מעדר העלוקות האנושיות המנסה לנצל את טבעה הרחום, שן טה נאלצת להתחפש לגבר בשם שוי טה, והיא מציגה אותו כבן דודה הקשוח, איש עסקים ממולח ונטול סנטימנטים.

שפיגלמן גילמה בעבר גלריה מפוארת של תפקידי משנה בתיאטרון גשר, אך עתה היא זוכה לראשונה לשאת על כתפיה הפקת ראווה שלמה, והיא עושה זאת בהצטיינות. כשון טה היא פגיעה ונאיבית עד כלות, וכאשר לבה נשבר לנוכח בגידותיו של אהובה הטייס יאנג סון (שמגולם בפראות יצרית וכובשת על ידי יחזקאל לזרוב) לב הקהל נשבר איתה. כשוי טה היא לא מאמצת קול בס גברי אלא משנה לחלוטין את שפת הגוף והדיקציה של דיבורה תוך ניצול מושלם של גובהה ואיבריה הדקים. שוי טה מתנועע ומדבר כמו נחש העומד להכיש בכל רגע, וככל שטבעו מושחת ואכזריותו גוברת האפקט יעיל ומאיים יותר.

ראוי לציון גם משחקו של אלון פרידמן כוואנג מוכר המים, דמות כלבית ועלובה, אך היחידה השומרת על נאמנות ויושר. הוא חי בזבל, אבל זה לפחות זבל חיצוני שאינו מחלחל לעומק הנשמה. “הנפש הטובה מסצ׳ואן" הוא חוויה תיאטרלית עמוסה, לעתים מתישה, אבל ראויה בעיקר ככרטיס הכניסה של נטע שפיגלמן לבריכה של הגדולות.

השורה התחתונה:יש סינית חדשה בעיר

• תיאטרון גשר
• הצגה
• מחזה
• יבגני אריה
• ביקורת
• ביקורות מחול ותיאטרון
• ביקורות
• תרבות