Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
הטחינה שהיממה אותי: הקולקציה החדשה של יוניל כבר כאן
אמנות+טחינה=יופי. אולי זאת לא המשוואה המדויקת שעמדה לנגד עיניו של יוניל כשהוא יצר את חולצת הטחינה היפה ביותר שראינו, אבל עדיין יצאה לו חולצה מרגשת מתוך קולקציה חדשה לגמרי
איך יודעים שהקיץ הגיע? מיטב מעצבי ארצנו משחררים טי שירטס עם הדפסים אהובים לכל מי שבז לפרינטים המצועצעים של הרשתות. הקולקציה החדשה של המעצב יוניל (יוני לקס) הגיעה לחנות המקוונתבאתר הבית שלובימים אלה וכוללת 8 טי שירטים חדשים.
חולצה של יוניל מתוך הקולקציה החדשה. צילום: יח"צחולצה של יוניל מתוך הקולקציה החדשה. צילום: יח"צ
"הקולקציה החדשה היא תוצר של תערוכה גדולה שעשינו עם פריטימס – שזה קולקטיב שאני חבר בו – בבית העיר. יש גם חולצה שעשיתי לתדר בזמנו", מספר לנו יוניל. "הדברים שעשיתי לבית העיר מושפעים מסגנון עבודה שסיגלתי לעצמי בשנה האחרונה ואני מכנה 'קוויקיז'. זה בעצם ציורים ועבודות רנדומליות שאני עושה במשך משהו כמו חצי שעה כל בוקר. אלה ציורים זריזים כאלה שלא ממש עומד עולם ומלואו מאחוריהם אבל לפעמים יוצאים מזה דברים נחמדים ולפעמים הם נגנזים ולא קורה איתם כלום. זה סגנון עבודה שאני מאוד נהנה לעבוד בו. בבית העיר עשיתי קיר שלם של פרינטים – קוויקיז כולם. חלק מהם עשו את דרכם לטי שירטים".
חולצה של יוניל מתוך הקולקציה החדשה. צילום: יח"צחולצה של יוניל מתוך הקולקציה החדשה. צילום: יח"צ
ויש גם חדשות מעולות למי שאוהב להיות ייחודי – "אף פעם לא הדפסתי חולצה בלמעלה מ-70 יחידות, גג. לא קרה ולא יקרה. חשוב לי שגם אם יש חולצה מצליחה, שהיא לא תהיה סופר ממוסחרת. אחד מהדברים שהכי מבאסים לדעתי זה שאתה רואה משהו על כולם. אז אני מעדיף שלא".
חולצה של יוניל מתוך הקולקציה החדשה. צילום: יח"צחולצה של יוניל מתוך הקולקציה החדשה. צילום: יח"צ
את החולצות החדשות של יוניל אפשר להשיג באתר שלו, וגם בחנויות אסופה ביפו ואמה לאון ברביעיית פלורנטין.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
כל חובב סטיקרים מושבע יודע כמה קשה להשיג בארץ מדבקות שוות באמת. תשאלו לדוגמה את חברי קולקטיב Prettimess, תשעה אמני רחוב, מעצבים גרפיים ושאר יוצרים עצמאיים העומדים מאחורי Stickerz – תערוכת ומכירת סטיקרים מעוצבים, שחוזרת לסיבוב שני בעקבות הצלחת האירוע הקודם. 14 חברים יצירתיים נוספים ייקחו חלק באירוע הדביק ויציגו חבילות מדבקות במהדורות מוגבלות בשלל צבעים, הדפסים, גדלים וצורות. בשמות ששווים הדבקה: יוניל, דרפיש, נועה גופר, מיקי מוטס, פרנמי, נועה אלון, תומס גולדסמית, וונקי מונקי, שחר בכור, ג'לדה ועוד רבים וטובים.
חובבי הסטיקרים שאוהבים להידבק בזמנם הפנוי לבקבוק בירה ישמחו נוכח שיתוף הפעולה של Prettimess עם מבשלת הבירה המקומית ג'מס. במסגרת שיתוף הפעולה התבקשו תשעה אמנים לעצב סטיקרים בהשראת סוגי הבירה השונים, גם הם במהדורה מצומצמת. בניגוד לשאר הסטיקרים, את אלה האלכוהוליים לא יהיה ניתן לרכוש אלא לקבל בהזמנת בירה בלבד. נוסף על כך יוצעו באירוע "מציאות רחוב" לאספנים רציניים, כפי שמכנים זאת חברי הקולקטיב, כלומר, אוצרות אורבניים בדמות תמרורים ושלטים שמצאו החברים ברחוב ועיטרו בסטיקרים מכף רגל ועד ראש.
פופ אפ סטיקרים של קולקטיבPrettimess,י35 ש"ח (התשלום במזומן בלבד), שבת (14.1) 12:00־21:00, פרנצויז 14 תל אביב
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
כנראה לא תזהו אותו כשתחלפו על פניו ברחוב, אבל אם אתם מחשיבים עצמכם תל אביבים חובבי קפה, מוזיקה, אופנה וחיי לילה (כלומר, תל אביבים), אין סיכוי שעבודותיו של יונתן לקס חמקו מעיניכם. המעצב הגרפי בן ה־34 , הידוע בכינוי יוניל, מתגורר ופועל בתל אביב – מקור ההשראה העיקרי שלו, על כל אמנות הרחוב, הפוסטרים והפסקול שלה. החיבור החזק למרקם החיים הפועם של העיר קיבע את יוניל כחלק בלתי נפרד מהאסתטיקה שלה והוביל אותו לשתף פעולה עם מוזיקאים כמו אסף אבידן, עלמה זהר ולהקת בלקן ביט בוקס, ועם רשת בתי הקפה לאביט, בר התדר וקסטרו מן. פה ושם יצר לקס במקביל, תחת האלטר אגו יוניל, שלל מוצרים כגון טי שירטס, סווטשירטס, סטיקרים ופוסטרים, עד שהפך זאת לעניין רשמי.
בימים אלה לקס מציין ארבע שנים ליוניל, ואף שלרוב הוא לא בקטע של הרמות מוגזמות, הפעם הוא חורג ממנהגו וחוגג עם קולקציה קטנטנה המורכבת משתי טי שירטס ודף מדבקות. " 4 הוא מספר המזל שלי", הוא מסביר, "מעולם לא חגגתי כלום באופן רשמי, אבל כשהגיע יום הולדת 4 הרגשתי שבא לי לעשות משהו מיוחד. יש לי קטע לא מוסבר עם המספר הזה". בהתאם, הספרה 4 חולשת על הפריטים. על החולצות שמגיעות בשחור או בלבן, למשל, אייר יוניל דמות מאגית גברית בעלת ארבעה אפים, ארבע עיניים וארבע אצבעות בכל כף יד. אזכורים ספרתיים נוספים באים לידי ביטוי בצורה דומה גם בדף המדבקות (בגודל A4 כמובן), המכיל ארבע דמויות שונות החוזרות על עצמן כל אחת בארבע וריאציות שונות. ואם זה לא מספיק, מכל פריט יוצרו 40 עותקים בלבד.
יוניל, 107 ש"ח לחולצות, 38 ש"ח לסטיקרים, להשיג באתר:store.yonil.com
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
הברווז נהיה טבעוני, הבלש אהלן (השותף של סהלן) עבר לברלין והעז של האביר זיק חיה על קצבת ביטוח לאומי. במלאות עשור למותו של דודו גבע, גדול מאיירי ישראל, הוזמנו 120 מאיירים ואמני קומיקס לדמיין את קורות דמויותיו בישראל של 2015. הצצה לתערוכה ולספר "עדיין אופטימיים"
"מאה עשרים אמנים ודודו גבע אחד". כך מתאר המאייר צחי פרבר את תמצית התערוכה שאצר, "עדיין אופטימיים: אמנים מציירים דודו גבע". התערוכה תיפתח בגלריה ויטרינה במכון הטכנולוגי בחולון ביום ראשון, 15 בפברואר – יום השנה העשירי למותו של האמן, המאייר ומחבר ספרי הקומיקס. 120 משתתפים נענו לבקשתו של פרבר לבחור אחד מבין גיבוריו המצוירים של גבע – הברווז, צמד הבלשים אהלן וסהלן, הפקיד יוסף, האביר זיק ועוד – וליצור עבודה שתציג את הדמות באופן אחר.
"אמן טוב הוא נביא", אומר פרבר ומתייחס לנשוא התערוכה. "גבע ידע כי שרטוט של יצור חלש, ישראלי עד מאוד, החרד תמיד, נבזז בידי שליטיו, נרדף בידי נושיו ונע בעודו מוחה חלושות אל קצו – יהיה רלוונטי תמיד. ואכן, אם נביט היטב מסביב או לתוכנו פנימה נוכל להבחין בנוצות חברינו או בדופנות המשאית הלוקחת אותנו לשחיטה או לסיור צבאי בגבול הצפון; ונדע היטב כי כולנו בעצם כך".
[tmwdfpad]התערוכה היא יוזמה משותפת של פרבר ושל פרופ' דנה אריאלי דקאן, הפקולטה לעיצוב במכון טכנולוגי חולון, ומשתתפים בה מיטב המאיירים ואמני הקומיקס של ישראל, בהם יוסי אבולעפיה, אורה איתן, זאב אנגלמאיר, גלנדון ואיזבלה, יאיר גרבוז, ליאורה גרוסמן, אילנה זפרן, אסף חנוכה, אבנר כץ, גיא מורד, נעם נדב, גלעד סליקטר, דוד פולונסקי, חנוך פיבן, מישל קישקה, דני קרמן, איציק רנרט ועוד. במקביל לתערוכה רואה אור ספר בהוצאת זמורה ביתן דביר, ובו רבות מהעבודות שיוצגו בה.
כמה מהדמויות שתיארו המשתתפים בתערוכה כבר אינן בין החיים. חלקן מתו באופן טבעי ואחרות בחרו לשים קץ לחייהן. "גבע בדק ללא הרף את המצב שלנו וניסה תמיד להבין את עולמם הפנימי של נדכאי החיים, של אנשי השוליים, של המפסידנים, של הנשכחים ושל החלשים. נראה כי בעשר השנים מאז שנפטר הלכנו להקצנה גדולה אף יותר. מרבית הציבור נשכח על ידי מוסדות השלטון והפך בלית ברירה לשולי ולחלש וגם האמנים חשו בכך".
תמיר שפר
“לפי כעשור, בדרכי לקפה אצל דודו, לאחר כשבועיים שלא הצלחנו לקבוע, התקשרתי כדי לעדכן שאני בדרך, וכך נודע לי שהוא נפטר. זו הייתה שיחה קצרה עם בנו אהרון, שתחילה חשבתי שהיא עוד בדיחה צינית, אולם לתדהמתי הייתה סופה של תקופה. במשך שנים רבות התהלכתי עם תחושת החמצה שלא הצלחתי לקיים את המפגש האחרון. הכנת האיור היוותה הזדמנות נדירה לשחזר ולסכם עשור במפגש אישי עם אבי הקומיקס הישראלי, ויותר מכך – עם חבר קרוב שאני מרגיש בחסרונו עד היום. ‘סיגריה אחרונה' היא בדיחה פרטית שלנו. במשך שנים, גם לאחר שעות של בילוי משותף כששנינו מותשים ועייפים, דודו תמיד היה אומר ‘סיגריה אחרונה', ורק לאחר תוספת הזמן הנצחית הזאת היינו נפרדים".
עובדיה בנישו
“שרגא קון הוא כנס שנועד לחגוג את דמותו של שרגא הטזל"מ (טייס זעיר ללא מטוס). רציתי לרדת לכמה שיותר פרטים ספציפיים – פרט לכל מחשבה שהייתה לי כשקראתי על שרגא בספריו של דודו: מה היה קורה לו שרגא היה גיבור על אמיתי ולא איש קטן ותמוה מהרחוב, מה הוא לבש מלבד צעיף ומשקפיים ובאיזה טיפוסים הוא נתקל ברחוב".
תמר מושקוביץ
“את הספר ‘עצרת הינשופים' אמי קנתה לי ולאחיותיי, ואני השתגעתי עליו: הכל בספר היה מטופש וצבעוני במיוחד, וכל הברדק נפתר בזכות ארנב ורוד! מה עוד צריך בחיים לעזאזל? כמעט אף אחד מחבריי חובבי דודו גבע לא הכיר את הספר הזה כשהזכרתי את שמו, ועל כן כשהוזמנתי להשתתף בתערוכה נראה לי אך טבעי להסיר בפניו את המצנפת".
גיא מורד
“כשהייתי ילד סבתי קנתה לי כל מה שהיה קשור לקומיקס, כולל הספרים של דודו גבע, ובכיתה ב' לא ידעתי שאני קורא סיפורי סקס וזימה. בעיקר אהבתי את הסיפורים של אהלן וסהלן, ותהיתי איפה נמצא אותם אחרי שנפרדו דרכיהם: אהלן עושה חיל בברלין וסהלן עובד כמאבטח בדיזנגוף סנטר. בהפסקה הוא מתיישב בכיכר מסריק לאכול את הסנדוויץ' שלו, קורא בעיתון שאהלן התחתן עם כוכבת הפורנו, מתבאס מהחיים שלו ותוהה כמו כולנו איפה הוא ואיפה אנחנו".
יונתן וקסמן
"העבודה שלי היא מתקן אימון מדגם יוסף להכשרות ביורוקרטיות מתקדמות. את ההשראה קיבלתי מהיכולת של דודו גבע להמציא שפה ולחבר אותה בצורה כל כך מדויקת לקווים, בשילוב ראש מופרע וגאוני שלא מפסיק להפתיע גם היום; גם בצפייה בפעם האלף. מבחינה זו היה מעניין לראות איך הוא היה מגיב לאירועי היום, למצב הפוליטי והחברתי, בעיקר אחרי המחאה של 2011".
ציפי ספרן
“אהבתי את ההומור, הציניות והתעוזה של דודו גבע; את הקו המרושל ואת האותיות העקומות והבלתי קריאות לפעמים. אהבתי את העיסוק שלו בשוליים ובגבורה של החלשים. כך איירתי את הברווז עשר שנים לאחר מותו: מאנטי גיבור תבוסתן שמובל אל מותו לאחד שהצטרף לטרנד הטבעוני ונהיה סוג של צ'ה גווארה, מהפכן שהבלונדיניות לצדו כמובן, כי גם הן טבעוניות".
אסף בן ארוש
“רק כשביקרתי בזמן הלימודים בתערוכה של דודו גבע במוזיאון נחום גוטמן נפל האסימון: התחברתי מאוד להומור המריר שלו, שהיה בו הרבה מעבר לצחוקים. הכל עלוב, ולא ממקום פסימי או אופטימי, אלא פשוט ככה. זו גם בדרך כלל השקפת העולם שלי ומצאתי לה ביטוי בעבודותיו. כך גם יצרתי את הברווז: פשוט הנחתי כתמים בצורה גסה, מהר יחסית, בלי להתבלבל יותר מדי".
איתי רייכרט
“העבודה מציגה את אחד האייקונים המזוהים ביותר של דודו גבע – הברווז – המורכב מאלמנטים רבים ששואבים את השראתם מהעולם שלו, מההוויה התל אביבית ומהקשרים שונים בין העולם שלי לבין הדמויות שלו. עם השנים למדתי להעריך את הסאטירה המדויקת של גבע – את ההתעקשות על האמת שלו ואת היכולת להיות מעיין אינסופי של רעיונות ושל הומור לא מתפשר".
יוניל
“מהעבודות של דודו גבע אתה מבין שהוא לא רואה אף אחד ושום דבר ממטר. זה מעורר יראת כבוד, אבל אי אפשר להתעלם מכך שהיום הכל פוליטיקלי קורקט ומי שחורג מהנורמה נידון למוות בפייסבוק, מבטלים לו את הקמפיין, והוא מתנצל ונשרף. זה גם נושא העבודה שלי: הברווז מת. גם אם לא באופן ישיר, החליפות הרגו אותו".
ינון זינגר
“דמותו של זאב כפיר לביא כיכבה בסיפור ‘חסמב"ק בקיבוץ' שהופיע בספר ‘יומן הפקיד' ב־1987. הדמות אמנם שולית לעומת דמויות אחרות שיצר דודו גבע, אבל היא רלוונטית לישראל של 2015: הכפירים שולטים במדינה וקובעים את סדר היום, מנהלים את המשק ואותנו. חבורה של עסקנים קומבינטורים ומקורבים מוכרים לציבור ססמאות של אתוס ציוני במחיר מופקע, ובו בזמן עושים בוחטות פוליטיות או פיננסיות ואנשים מתים".
מרב סלומון
“לא ציירתי את אחת הדמויות של דודו גבע, אלא הגבתי בדמות משלי לדמות ‘הבלונדינית' הארכיטיפית. נקטתי מתודה של גבע: כל השדים בחוץ – סטריאוטיפים גזעניים, הומור נמוך, סקס ואינפנטיליות. זה מה שלמדתי מגבע, עוד כירושלמית בתקופת ‘אהלן וסהלן'. כמה שיותר מטומטם – יותר חכם!".
דנה שמיר
“בעבודתי בחרתי להתייחס לדמותה הטרגית אך החזקה שלעולם לא אומרת נואש – העז רבקה, אהובת האביר זיק. העזה שחוותה נטישות, השפלות ואכזבות נותרה חסינה ורבת תושייה. לאחר שנעזבה בפעם המי יודע כמה על ידי זיק וחרף היותה כיום עזה שחיה מקצבה זעומה – היא עדיין מוצאת טעם בחייה ולא מוותרת על סקרנותה האינטלקטואלית".
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו