Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

יוסי שיטרית

כתבות
אירועים
עסקאות
ההתלבטות הייתה ועדיין שם. יוסי שיטרית (צילום: אסף קרלה)

אסור לוותר על פיין דיינינג. כמו שלא מוותרים על תיאטרון איכותי

אסור לוותר על פיין דיינינג. כמו שלא מוותרים על תיאטרון איכותי

ההתלבטות הייתה ועדיין שם. יוסי שיטרית (צילום: אסף קרלה)
ההתלבטות הייתה ועדיין שם. יוסי שיטרית (צילום: אסף קרלה)

אחרי שביסס את מקומו בשורה הראשונה של השפים בישראל, יוסי שטרית מרענן את התפריט של מסעדת היוקרה HIBA ומספר על הקושי לפתוח מחדש ("אנשים הודו לנו. מבחינתם זו הייתה בריחה, אבל אני הרגשתי לא נוח"), על האופציות בחו"ל ("אם אני הולך לפתוח בחו"ל - זו חייבת להיות היבה") ועל איזה המבורגר הוא מת // ריאיון מיוחד

שף יוסי שטרית מביט בכיסא כתר פלסטיק צהוב שניצב על במה מוגבהת בפינת מסעדת היבה, ופניו מתעננות. "בשבעה באוקטובר היינו בבנגקוק, בטיול עם הילדים. קמנו בבוקר והבת שלי אומרת לי שבווטסאפ הכיתתי מדברים על אזעקות בהוד השרון. לא התרגשנו יותר מדי ונסענו לקניון, אבל כשהגיע טלפון מאבא של אשתי נלחצתי", הוא משחזר את חווייתו מהשבת השחורה. "הוא הבנאדם הכי קול בעולם, וכשראיתי את הפנים החיוורות שלו נבהלתי. נכנסנו למונית ואמרתי לילדים לא לדבר מילה בעברית. הייתי בטוח שעכשיו כל אחד הוא אויב. כולם חיזבאללה".

>>ככה פשוט: 22 מסעדות הקז'ואל דיינינג הכי טובות בתל אביב

הנסיעה, שתוכננה זמן רב קודם לכן, נדחתה שוב ושוב בגלל הקורונה ופתיחת המסעדה. כשהרגיש שהתנאים בשלו, כלומר שהצוות עובד והיבה יציבה, לקחו שטרית ואשתו נעמה את שני ילדיהם לחופשה שהגיעה לקיצה באופן לא צפוי. לאחר כמה ימים שבהם חיפשו דרך להגיע לארץ ("כשכבר היו לנו מקומות מסרנו אותם לחיילים שבאו להתגייס"), עלו בני המשפחה על טיסה ונחתו לתוך חלום בלהות. כנגזרת, היבה נסגרה ונפתחה שוב בשבעה בנובמבר. "כשהתחילו לדבר על מענקים ופיצוי אמרנו שלא נחכה למדינה, וברגע שהצלחנו לפתוח פתחנו. יורם (בודזנק, שותף במסעדה – ש.ב.ד.) לחץ לפתוח ואני התנגדתי, כי מי יבוא למסעדה כמו היבה במציאות כזו. הרגיש לי חצוף לפתוח מקום בילוי כשיש חטופים אבל בערב הראשון שבו פתחנו אנשים הודו לנו. מבחינתם זו הייתה בריחה, אבל אני הרגשתי לא נוח", הוא מודה.

האם ריחף סימן שאלה על עצם הפתיחה?
"אני ההיפך מאופטימיסט ובסיטואציות כאלו רואה רק שחור. הייתי בטוח שהמסעדה תיסגר. למזלי במשך השנים למדתי להקיף את עצמי באנשים בעלי תכונות אופי שונות משלי – שותפיי יורם וניר (דלינס השף התפעולי – ש.ב.ד.) ואשתי. בשנייה שהמחשבה עלתה הם סתמו לי את הפה. זה קרה גם בהתחלה, כשפתחתי את היבה והייתי בטוח שהיא המסעדה הגרועה ביותר בעולם. אמנים אף פעם לא יודעים להעריך את עצמם וזו גם אחריות גדולה מאוד. אם לרגע התעוררה בי מחשבה, מהר מאוד לא היה לה מקום".

ההתלבטות שם. יוסי שטרית. צילום: אסף קרלה
ההתלבטות שם. יוסי שטרית. צילום: אסף קרלה

היבה נפתחה בינואר 2022 בעיצומו של עוד גל קורונה. באותה מציאות הזויה היא נראתה כדבר הנכון במקום הנכון – חלל מרווח שמאכיל 70 איש בשני סבבים באווירת אסקפיזם חו"לי מעוצב ומהודק. עד לשישה באוקטובר הכול זרם על פי התכנון. כשהגיעו הפתעות, הן היו טובות מאוד – זכייה בתואר המסעדה היפה ביותר במגזין Frame האירופי, ובתחרות המסעדה היפה ביותר בעולם מטעם המגזין האמריקני Interior Design. "זה היה רגע משמח. השקענו כל כך הרבה בעיצוב ובתכנון כדי שהכול יעבוד כמו שצריך. זו פעם ראשונה שאני פותח מסעדה מסקרץ' ומתכנן אותה בדיוק כפי שחלמתי במשך הרבה מאוד שנים. להיות עצמאי בישראל זה סיפור קשה. מי שמצליח צריך לקום בבוקר ולומר תודה".

מסעדות רבות נפגעו בגלל קרבה לקפלן. מה קורה בהיבה?
"בשבת המסעדה סגורה אבל כשהיו הפגנות באמצע השבוע עם פיצוצים וצעקות הייתי כל הזמן בהתקף חרדה. כבר לא עניין אותי מי צודק, רק העובדה שאנחנו רבים בינינו. הכי חששתי ממלחמת אחים. אני יכול לדבר הרבה על פוליטיקה אבל לתחושתי צריך לקום מבוגר אחראי שיפריד בין הילדים ויעשה סדר. גורם מפייס שירגיע את הרוחות. הייתי רואה את כל הבלגן ואומר לעצמי שזה לא הגיוני שעד שהגשמתי את החלום הלכה המדינה".

בימים אלה מושק בהיבה תפריט חדש, ששטרית מאמין שהוא הטוב ביותר שהגיש מאז הפתיחה. הוא יצר מנות מחומרי גלם עונתיים – תירס, דובדבנים, ריג'לה ופאקוס – ושינה את מהלך הארוחה, כך שהפתיחים מוגשים כולם יחד כמעין פתיחת שולחן. על דבר אחד הוא אינו מוותר, וזוהי התממשקות עם אוכל מהבית. "בהיבה תמיד תהיה קריצה לאוכל מסורתי מזווית הראייה שלי. למשל צ'רשי ששכנה של הוריי הייתה מכינה, טאבולה שמתובל ונראה אחרת לגמרי ושבקייה מהמטבח המרוקאי שמוגשת בצורה שונה. תמיד תהיה התכתבות עם המטבח שגדלתי עליו, אבל רק ברעיון".

לדעתך מסעדה כזו מתאימה לזמן ולמקום?
"בעיניי נכון שיהיה בישראל פיין דיינינג כי הוא חלק מתרבות. אסור לוותר עליו ולו לרגע. זה בסדר שלא יהיו הרבה מסעדות כאלו, אבל הן חד משמעית צריכות להיות. כמו שלא מוותרים על תיאטרון איכותי כך אי אפשר לוותר על פיין דיינינג. זו הדרך שלנו לדבר לעולם".

התפריט החדש של היבה. צילום: אסף קרלה
התפריט החדש של היבה. צילום: אסף קרלה

את מעט הזמן שהיבה משאירה לו מקדיש המאסטר שף לייעוץ לגן אירועים חדש בפתח תקווה, כתיבת טור ב"ישראל היום" והקמת מפעל סלטים למעדניות בשותפות עם בעלי פלאפל בריבוע. בריאליטי "משחקי השף" הוא מככב לצד אסף גרניט ומושיק רוט. העונה האחרונה, שעתידה לעלות לשידור בקיץ (אלא אם יקרה משהו בלתי צפוי), הסתיימה בטון עצוב, כשאביו של שטרית נפטר ביום הצילומים האחרון. "כל מי שמכיר אותי יודע שלאבי היה חלק מאוד משמעותי בחיי. עברו יותר מחודשיים ועוד לא נפל לי האסימון", הוא אומר ומחבר בין האבל הפרטי לציבורי, שכן התכנית צולמה לאחר השבעה באוקטובר. "אנשים הגיעו לאודישנים עם סיפורים על אובדן, וניסיתי להבין מהם כיצד מתמודדים כדי להכין את עצמי. כל העונה הזו של משחקי השף מאוד אמוציונלית ועוסקת בעוטף ובחקלאות מקומית".

איך התרשמת מהמתמודדים?
"בדור שלי תמיד הסתמכנו על דברים שקורים בעולם. ראינו את המטבח הצרפתי, האיטלקי והתאילנדי אבל לא התרחקנו מהם יותר מדי. הדור הנוכחי בועט בדלי (מחייך). הם מרגישים שמותר להם הכול – מסתמכים על טכניקות מיפן וסקנדינביה ומפתחים שפה שכבר אפשר לזהות. גדל כאן דור של טבחים שהאוכל שלהם הרבה יותר מעז ומשוחרר. הם מעזים לעשות דברים שאנחנו לא העזנו, לחבר יחד דברים ולהוציא מהם משהו שהוא בסוף ישראלי".

והחברות/יריבות עם המנטורים/קולגות? רואים שקשה לכם להפסיד אחד לשני.
"החברות של מושיק, אסף ושלי אמיתית ועוצמתית. אנחנו משפחה, כל הזמן מדברים ומתייעצים. מאסף למדתי איך להתנהל עסקית. אנחנו בני אותו גיל אבל הוא עשה קפיצה ענקית ויש לי המון מה ללמוד ממנו. שאבתי ממנו טיפים יישומיים איך להגיע למשא ומתן ואיך לנהל דיאלוג. ממושיק דליתי לפני הפתיחה של היבה מידע איך מתפעלים מסעדת מישלן מבחינה אופרטיבית".

אתה עדיין מכוון לכוכב? מאז פרוץ המלחמה מדריך מישלן מתרחק והולך.
"בדילמה האם לגדול עסקית או להישאר כמות שאני, למישלן יש נוכחות רבה. זו מטרת העל מבחינתי והחלום הכי גדול שלי. אמות המידה של מישלן מיושמות בהיבה בכל יום וכל דקה. אם היבה הייתה בחו"ל היא הייתה מקבלת כוכב מישלן. על הדגל שלה כתוב שהיא צריכה לקבל כוכב ולשם אנו חותרים".

אחת המסעדות היפות בעולם. היבה (צילום: עמית גירון)
אחת המסעדות היפות בעולם. היבה (צילום: עמית גירון)

לא יהיה קל יותר לעשות זאת בחו"ל? כמו הקולגות ממשחקי השף.
"גם זה חלום שאני רוצה להגשים. אני חושב שלמטבח כמו בהיבה יש מקום במטרופולינים גדולים כמו פריז ולונדון. היו הרבה מאוד הזדמנויות ודיבורים אבל החלטתי שאם אני הולך לפתוח בחו"ל – זו חייבת להיות היבה. בכל פעם שהרגשתי שמשקיע או יזם מנסה לקחת אותי לכיוון אחר, מהר מאוד ויתרתי. אני רוצה לחבור למישהו גדול שמבין מה זאת היבה. לקחת אותה כמות שהיא ולשים אותה בחו"ל, עם האדריכל פיצו קדם שעיצב אותה ועם הסו שפים והשותפים שיבואו איתי להגיש בדיוק אותו תפריט. כמובן שתהיה אדפטציה לחומרי גלם אבל היבה כל כך חכמה, נכונה ומנצחת, שאני רוצה אותה כמות שהיא ובטוח שההזדמנות תגיע".

כפועל יוצא ממעמדו הסלבי מקבל שטרית פניות רבות מאנשים שרוצים לטעום את האוכל שלו, אך מסיבה זו או אחרת אינם יכולים. הוא מודה שבא לו לפתוח מקום עממי ופשוט אבל מעדיף להתרכז כרגע בקיים. כדי לא לאבד בכל זאת מגע עם השטח, ובהשראת איש העסקים והמנטור אסף גרניט, חבר שטרית לשף תומאס זוהר. יחד הם עובדים בימים אלה על הקמת בר תאילנדי כשזוהר בתפקיד שף ושטרית על תקן משקיע. "אני ממש שמח שהצלחתי להגיע למקום שבו אני פותח מסעדה כאיש עסקים ולא מעורב במטבח. יכול להיות שיהיה לי איזשהו סיי – בכל זאת אני שף ותומאס מקשיב לי בניואנסים, אבל אני לא יודע אם אוכל להשפיע כי הוא גאון בכל מה שקשור למטבח התאילנדי ואני סומך עליו. אולי רק ברמת הדרך שבה דברים צריכים לעבוד או המבנה הארגוני. אני יודע שתומאס יביא את האוכל הכי טעים שיכול להיות".

איפה אתה אוכל?
"מבחינת יציאה לאכול היא אירוע שצריך להתכונן אליו. אני אוהב את הטקסיות, להתלבש יפה ולהתרגש לקראת החוויה. גיא גמזו שף מבריק שעושה עבודה יפה כשף והוא אפלו כבר נוטה לאיש עסקים. הייתי בהלנה ומאוד נהניתי. גם מושיקו אברהם שהחליף את גיא באריא עושה עבודה טובה ומסקרנת. אם זה בקז'ואל אני הולך לסנטה קתרינה ובאוכל רחוב אני מת על ההמבורגר של GDB. קורים כאן הרבה דברים מגניבים אצל הוותיקים וגם אצל הדור החדש. אני עסוק בהיבה רוב הזמן אבל מנסה להישאר בעניינים".

וכשבא לך משהו בסוף משמרת?
"אני עולה על אופנוע ונוסע הביתה. אחרי יום עבודה שמתחיל בשמונה בבוקר ונמשך עד לשעות הקטנות של הלילה, אני רק רוצה להגיע למיטה".

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אחרי שביסס את מקומו בשורה הראשונה של השפים בישראל, יוסי שטרית מרענן את התפריט של מסעדת היוקרה HIBA ומספר על הקושי...

מאתשרון בן-דוד7 ביוני 2024
דוד סדי (מימין) ועידן רובין, אחוזת ביתץ צילום: אנטולי מיכאלו

באש ובמים: 4 צמדי שפים שעובדים יחד במטבח

באש ובמים: 4 צמדי שפים שעובדים יחד במטבח

הם יוצרים, מנהלים, מבשלים יחד, ובאופן כללי נמצאים זה עם זה יותר מאשר עם בנות זוגם. שאלנו ארבעה צמדי שפים איך הם עושים את זה, מהם היתרונות והחסרונות של זוגיות קולינרית ואיך דוחסים שני אגואים במטבח אחד. פרויקט מיוחד לט"ו באב

דוד סדי (מימין) ועידן רובין, אחוזת ביתץ צילום: אנטולי מיכאלו
דוד סדי (מימין) ועידן רובין, אחוזת ביתץ צילום: אנטולי מיכאלו
1 באוגוסט 2017

בעידן הנוכחי השף הוא כוכב ואפשר היה לצפות שירצה לנצנץ למרחקים בקריירת סולו מפוארת שתשאיר את כל הבמה והתהילה עבורו בלבד. אלא שלאחרונה, באופן מפתיע, הרבה מסעדות בולטות מתהדרות בצמדי שפים, שעובדים יחד במטבח אחד כדי לייצר חוויה קולינרית אחת מושלמת. לקחנו מדגם מייצג של תופעת צמדי השפים ובדקנו מולם איך מצליחים לדחוס שני אגואים לתוך מטבח אחד שבו מבלים יותר מאשר עם בת הזוג, ולמה כדאי להתחיל לבשל בארבע ידיים. אז מי מהצמדים יוצא יחד לחופשות בטן גב, מי מצית יחד את הסיגריה שאחרי, מי יזדקן יחד במושב ומי מתחייב שזה ייגמר רק ברבנות?

טיפוסים משלימים. אריק דרחני (מימין) ומולי מגריסו, אונזה. צילום: אנטולי מיכאלו
טיפוסים משלימים. אריק דרחני (מימין) ומולי מגריסו, אונזה. צילום: אנטולי מיכאלו

מולי מגריסו ואריק דרחני | אונזה

צמד השפים מולי מגריסו ואריק דרחני הביא ליפו רוח רעננה באונזה, והפיחו חיים במטבח טורקי עדכני שמתכתב עם ההשפעות העותמניות על העיר.

איך ואיפה נוצר הקשר:מולי: "במסעדת יפו תל אביב אצל חיים כהן. היינו שני טבחי פס, עשינו חפיפה וקלטנו שיש לנו דיבור. מהר מאוד נוצרה לנו שפה משותפת שבהמשך הפכה לרצון משותף לעשות משהו משלנו". אריק: "חשבתי שהוא יסודי ודי קינאתי בו על הדרך שבה הוא עובד. החיבור הבין אישי נוצר די מיד".

איך דוחסים שני אגואים במטבח אחד:מולי: "בראש ובראשונה כל אחד מכיר בחוזקות ובחולשות שלו. אנחנו טיפוסים משלימים. למדנו תקשורת אישית כדי שנוכל לשחק שנינו תחת כובע אחד של מנהל, ובכל זאת כל אחד יודע מהי האחריות שלו. המפתח הוא תקשורת בריאה".

אריק: "אנחנו עובדים על התקשורת בינינו. בתחילת העבודה המשותפת היה לנו חיכוך מסיבי. היו לנו אהבה והדדיות אבל לא הצלחנו לתקשר במצבי לחץ, אז ישבנו עם מגשר לסשן של קואוצ'ינג כדי לפתור את העניין.

"אנחנו חברים לפני שאנחנו שותפים. ממש כמו השותפות עם בת הזוג, קיימת פה ערבות הדדית. אנחנו מחויבים זה לזה – ברמה העסקית וגם ברמה האישית. לדוגמה, התחלתי ללמוד לנגן על עוד ומולי יודע שאני רוצה לקחת שיעורים, אז הוא דואג שיהיה לי פעם בשבוע זמן לקחת שיעור".

חלוקת התפקידים:מולי: "בצורה יבשה – אריק הוא הקריאטיב שדוחף קדימה, ואני בצד הלוגיסטי־ארגוני".

אריק: "מולי יודע איך לתפעל את המקום ולגרום לרעיונות שלי לקרות בצורה הכי טובה. אני איש של מילים ושל רעיונות אמורפיים, ומולי הוא איש של אקסלים, הוא יודע איך לפרק את המחשבה ולהפוך אותה למשהו מובנה, שמתאים לעסק".

על מה היה הריב האחרון:מולי: "תקופת ההקמה הייתה לא פשוטה. היינו צריכים ללמוד להיות זמינים זה לזה ולקחת אחריות".

אריק: "כשפתחנו אני הייתי יותר זמין לעסק. עבדתי כמו מטורף אבל הסתדרתי, הייתי מוכן לזה רגשית. למולי הזמינות הזאת גבלה בהמון קשיים נפשיים, היה לו קשה להיות פה 24/7, אז עשינו תיאום ציפיות. היום אנחנו במצב טוב".

היתרון בלעבוד יחד:מולי: "כשאתה עובד עם חבר שהוא גם בן אדם אפשר בכל רגע נתון לפנות אליו ולהרגיש חופשי לדבר על הכל, בלי מחסומים ובלי פילטרים. זה כוח משותף. כל הזמן יש עיניים שמסתכלות על מה שקורה בתוך העסק, ובמקביל יש עוד זוג עיניים שמסתכל החוצה כדי להמשיך ולקדם את המסעדה".

אריק: "יש גם יותר פנאי. אני יכול להרשות לעצמי להתעסק בתחביבים, או להתמקד בחוזקות שלי ולהשאיר למולי לטפל בטופסי 101 ובביטוחים של העובדים. הכל אצלו במחשב מתויק, אני חלש בזה. אז במקום שהקושי יגזול ממני אנרגיה, יש מישהו אחר שאני סומך עליו ב־100 אחוז שישעה את זה. בעניין התפעולי, כשאחד נמצא בעסק לשני יש ראש שקט. שף שמנהל מטבח לבד, גם ביום חופש לא יכול להרשות לעצמו לכבות את הטלפון. כששני שפים עובדים יחד במקביל, ההספקים גדולים יותר".

החיסרון:מולי: "אין לך 100 אחוז ספייס לעצמך, וצריך להיות תמיד מסוכנרן ומתואם מול עוד מישהו, כי אי אפשר להנחית על העובדים הוראות סותרות". אריק: "אם אין דיוק בהעברת המידע זאת בעיה. לא נעים לגלות שעבדנו על אותו הדבר פעמיים".

עד מתי:מולי: "עד שלא נוכל לעבוד יותר, ואז נחזור להיות חברים במשרה מלאה". אריק: "אני מקווה שעד הסוף".

אונזה

דיאלוג על מנות. דוד סדי (מימין) ועידן רובין, אחוזת בית. צילום: אנטולי מיכאלו
דיאלוג על מנות. דוד סדי (מימין) ועידן רובין, אחוזת בית. צילום: אנטולי מיכאלו

דוד סדי ועידן רובין | אחוזת בית

דוד (דמבו) סדי ועידן רובין הקימו בתל אביב במו ידיהם (עם שני שותפים נוספים) ביסטרו צפון אירופי מיוחד, שמעניק חוויית בילוי גורמה קז'ואלית.

איך ואיפה נוצר הקשר:עידן: "שנינו היינו סו שפים בפתיחה של הסושיאל קלאב, כשמיכאל גרטופסקי היה השף. נפגשנו, היה קליק, עשינו עבודה משותפת, גילינו אהבה לדברים משותפים ונעשינו חברים טובים. במשך עשר שנים היינו חברים עד שחזרנו לעבוד יחד. דוד עבד בפריז והייתי נוסע לשם לבקר אותו. עם ההקמה של אחוזת בית החברות הפכה לשותפות טובה, שמפתחת את שנינו. הדיאלוג מקדם כל אחד באופן אישי, וזה כיף שיש שותף במסעדה שמדבר אוכל ברמה שלי".

דוד: "מאז הסושיאל קלאב אנחנו כמו זוג נשוי, אני רואה אותו יותר מאשר את אשתי".

איך דוחסים שני אגואים במטבח אחד:עידן: "בתקופתנו, שבה אי אפשר להשיג צוותי מטבח, כל זוג ידיים עובדות חיוני. שנינו עושים במטבח את ההכנות, שנינו מבשלים בסרוויס, שנינו מדברים עם לקוחות במסעדה. אנחנו מעסיקים צוות מצומצם מאוד ואנחנו הגרעין הקשה של הצוות הזה. כולם עושים הכל, ואם צריך נכנסים לשטיפת כלים ובסוף הערב מנקים את הגריל במסיר שומנים. כבעלי עסק אנחנו שמים את האגו בצד, יש משפחות לפרנס".

דוד: "רבים ובסוף היום משלימים. בסיגריה שאחרי סרוויס מדסקסים איך אנחנו מתקדמים למחר. לבד במטבח אני לא שווה כלום, כי מטבח הוא עבודת צוות ובלתי אפשרי היום לאייש את כל התפקידים של צוות מטבח, כך שהשיתוף מקל על החיים. לא משנה מי עומד בראש, צריך צוות מנצח, כי החומר האנושי במטבח מכתיב את האוכל. אנשים שמחים עושים אוכל טעים יותר".

חלוקת התפקידים:עידן: "כל מנה היא דיאלוג. אנחנו זורקים רעיונות, מדברים עליהם ויוצרים משהו סימביוטי הגדול מסך חלקיו. לשנינו יש ידע קולינרי רחב, לשנינו חך מצוין. דמבו מעורב יותר בצד העסקי ודוחף את העסק קדימה, מחליט עם אילו ספקים לעבוד ואיך למתחר מנות; אני מרוכז יותר במטבח, יותר עם הצוות".

דוד: "החלוקה גמישה מאוד; תלוי באיזה יום תופסים אותנו. בגדול אני החביב יותר – עידן הוא האבא הרע והקשוח, ואני יותר האימא המלטפת".

על מה היה הריב האחרון:"בטח שלא על עניין קולינרי, כי אנחנו די רואים ראש בראש קולינריה ומבינים זה את השפה של זה. הריבים הם בעיקר על מתי אתה היית בבית בערב חופשי ומתי אני".

דוד: "רוב היום אנחנו כועסים זה על זנ, אבל לא באמת רבים. השבוע הוא כעס עליי כי בישלתי את הריזוטו יותר מדי, והוא צדק".

היתרון בלעבוד יחד: עידן:"החשיבה מוכפלת, היא פי שתיים – אתה חושב עם עוד בן אדם. הוא ראה מסעדות שאני לא ביקרתי בהן, אני מביא את הניסיון שלי, ויחד אנחנו מייצרים משהו מוצלח יותר".

דוד: "זה כמו עם בת זוג – יש לך עוד חצי. תמיד יש לך עם מי להתלונן ולהתמרמר, על מי להוציא את העצבים כשאתה כועס ועם מי לשמוח כשיש על מה לשמוח; אבל בגדול זו החלוקה בנטל. מסעדה היא סוג של תינוק שכל הזמן צריך לטפל בו ולטפח אותו. כשיש עוד מישהו שהולך איתך בדרך, זה עושה את הכל יותר נעים וקל".

החיסרון בלעבוד יחד:עידן: "אנחנו נמצאים כל כך הרבה שעות ביום יחד שלפעמים אנחנו נמאסים זה על זה. הקונצים הקטנים שפעם הצחיקו, היום יכולים לעצבן".

דוד: "לפעמים צריך להתחשב ברגשות של מישהו שהוא לא אתה. לפעמים אני עושה טעויות ויש מי שאומר לי להסתכל על הטעויות ולהכיר בהן. זה לא נעים, אבל זה מועיל".

עד מתי:עידן: "לדעתי נהיה שותפים עסקיים עד המוות. אנחנו במצב משפחתי זהה, גרים לא רחוק והנשים מסתדרות זו עם זו. הוא אח ולא רק שותף עסקי".

דוד: "אנחנו נמצאים יחד 15 שעות ביום, יותר משאני נוכח בחיי הילדה שלי ושל אשתי; נלך יחד עד הרבנות. כרגע זה עובד טוב, והחיבור הזה מפרה מאוד".

אחוזת בית 3

אין ריבים, יש ויכוחים. יוסי שיטרית (מימין) ודוד אלמקייס, דוד ויוסף. צילום: אנטולי מיכאלו
אין ריבים, יש ויכוחים. יוסי שיטרית (מימין) ודוד אלמקייס, דוד ויוסף. צילום: אנטולי מיכאלו

יוסי שיטרית ודוד אלמקייס | דוד ויוסף

דוד אלמקייס ויוסי שיטרית הם מותג זוגי כפול: מצד אחד מסעדת אוכל גורמה תל אביבית החביבה על האלפיוניסטים, מצד שני מזללת אוכל רחוב רמת גנית המעניקה את מיטב המנות הביתיות של המטבח הצפון אפריקאי והעירקי בפיתה.

איך ואיפה נוצר הקשר:דוד: "כשהייתי שף בסיטארה היה לי טבח מופרע שכל שבוע העפתי הביתה. זה היה יוסי".

יוסי: "הוא היה השף ואני הסו שף. בהמשך מצאתי מקום לפתוח בו מסעדה, פניתי לדודו והצעתי לו שיצטרף אליי. הוא אמר כן ויצאנו לדרך".

איך דוחסים שני אגואים במטבח אחד: דוד: "כל אחד לקח על עצמו תחום אחראיות, וכל אחד נשאר בתחום האחריות שלו. מובן שאפשר להתפרש ולצאת אל מרחב מחיה נוסף בהחלטות מסוימות, אבל מעבר לאגו האישי רואים קודם כל את הלקוחות, הם אלה שחשובים, וגם את טובת המסעדה".

יוסי: "פיתחנו שיטה כזאת שפעם אני מוותר ופעם הוא מוותר. מה, זוג נשוי לא מתווכח לפעמים? אז מתווכחים ומתווכחים, ואחרי חמש דקות זה עובר לטובת העסק".

חלוקת התפקידים:דודו: "אני עסוק יותר בענייני מינהלה – 95 אחוזים מהעבודה שלי הם ספקים, הנהלת חשבונות, בנקים וכספים. יוסי אחראי על המטבח, על המוזיקה, על ספקים שקשורים לעיצוב ועל האירועים שבחוץ".

יוסי: "כעיקרון אנחנו עושים הכל יחד – הוא מגביה ואני נוגח לשער. הוא שר הכספים, ואני אחראי על שעת החברה. זו פחות או יותר החלוקה בינינו".

על מה היה הריב האחרון:דודו: "לפעמים צריך ליישר את יוסי, ואני הבן אדם היחיד שיכול, בעיקר כשההתנהלות שלו מול הצוות לא משקפת את מה שאני רוצה. בכל מקרה לעולם לא נשבור את הכלים, כי אנחנו כבר שמונה שנים יחד ומעורבים גם ברמה האישית – יוצאים יחד לחופשות משפחתיות ולארוחות".

יוסי: "אין ריבים, אבל יש ויכוחים, והם לא תמיד על עניינים מקצועיים. למשל, לאחרונה היה ויכוח מתי נוסעים לחו"ל יחד. היינו צריכים לקבוע תאריך לחופשת בטן גב עם המשפחות. זה חיבור של אחים, לא של שותפים עסקיים".

היתרון בלעבוד יחד:דודו: "זה מוריד נטל, לא מרגישים לבד בסירה. כיום עסקי המסעדנות לא קלים, יש מחסור בכוח אדם והעובדה שאנחנו שניים מצילה את המצב. חוץ מזה קיימת חלוקת תפקידים שנובעת מההתמקצעות בתחום. בשותפות נכונה קל יותר לנווט מסעדה".

יוסי: "זה עוזר מאוד שתמיד יש מישהו מאחוריך. לא משנה מה קורה – אני מאחוריו והוא מאחורי, בטוב ברע. זה ביטחון הדדי".

החיסרון:דודו: "הרווחים מהמסעדה מתחלקים לשניים".

יוסי: "לפעמים שנינו רוצים לקחת חופש ובכל זאת צריך שיהיה מישהו במסעדה. אם אנחנו בכל זאת נוסעים יחד אז עין אחת נמצאת במטוס ועין אחת כל הזמן מפקחת על המצלמות במסעדה".

עד מתי:דודו: "טפו טפו טפו, שזה יימשך כך".

יוסי: "עד שנצא לפנסיה, ואז נקנה בית במושב ביחד".

דוד ויוסף

הפרייה הדדית. אייל סניור (מימין) ויוגב ירוס, מטבחצר. צילום: אנטולי מיכאלו
הפרייה הדדית. אייל סניור (מימין) ויוגב ירוס, מטבחצר. צילום: אנטולי מיכאלו

אייל סניור ויוגב ירוס | מטבחצר

השפים יוגב ירוס ואייל סניור יצרו אירועים קולינריים חוויתיים ומסעירים במטבחצר שהם מפעילים בסופי שבוע במושב.

איך ואיפה נוצר הקשר:יוגב: "התחלנו לעבוד יחד לפני שנתיים וחצי בליטל איטלי בשרונה, כשהייתי השף של הקבוצה. אייל היה אחד הסו שפים. הוא היה אחראי על הקרנבירה (מסעדת הבשר שבמתחם). את עבודת הפיתוח לקרנבירה עשינו אצלו בחצר במושב, כי לא היה לנו עדיין מטבח בשרונה. במהלך פיתוח המסעדה נדלקנו על המקום ומאוד התחברנו ברמה האישית. שמרנו על קשר כחברים. אחרי שעזבתי את ליטל איטלי הוא הציע לי לבשל יחד איזה ערב במושב. הערב התמלא מהר, והיה לו ביקוש, ולאט לאט נוצר מטבחצר. מיתגנו את זה, הידקנו את הקונספט, הרמנו אתר, אבל זה קרה בזרימה יחד ועם תכנון מוקפד".

אייל: "יוגב הוא אדם מאוד רגוע ושלו, ומאוד נחמד. בדיוק הפוך ממני. התחברתי אליו מיד".

איך דוחסים שני אגואים במטבח אחד:יוגב: "בהתחלה זה קשה, צריך ללמוד זה את זה וכן את התפקידים במערכת. עדיין יש הרבה דיונים על מה לעשות, אבל זה קל וזורם, כל אחד יודע במה הוא מתעסק. משחקי אגו הם עניין בעייתי גם אם אין שני שפים במטבח אחד".

אייל: "שנינו מגיעים מתחומי האוכל, אבל כל אחד מתחום שונה בו. יוגב מגיע מעולם האוכל האיטלקי, והוא הולך איתו כבר המון שנים, ואני יותר עם רקע של בשרים ועישון בשרים. אנחנו יושבים יחד וחושבים יחד וזו הפריה הדדית. אם מתווכחים קצת זה רק בריא, כמו שאני רב עם אשתי".

חלוקת התפקידים:יוגב: "ניהולית זה יותר אייל. הוא מתעסק בתחום הכספים, הלוגיסטיקה והמכירות. אני אחראי על יחסי הציבור והפרסום ועל הפיתוח הרוחני. את כל ההחלטות בנוגע לאופי של הערב אנחנו מקבלים יחד. לאייל יש יד מדהימה בבשר, אז כל ההחלטות בנוגע לבשר הן שלו. אני בניואנסים ובפסטה".

אייל: "יוגב הוא הדמות האמנותית והיצירתית, הוא אחראי יותר על התפריטים ועל הטקסטים בדף הפייסבוק. הוא מחובר לצד ההומני, ואני אחראי שכל השאר יקרה".

על מה היה הריב האחרון: יוגב:"לא ממש רבנו, אבל יש ויכוחים קבועים על מוזיקה. אני משמיע משהו, הוא מגלגל עיניים, ואחר כך הוא שם משהו ואני מגלגל עיניים. אני אוהב אמביאנט אלקטרוני נעים ומעניין, ואייל אוהב נוסטלגי ושמח".

אייל: "אני פחות אוהב לקשט מנות והוא יותר. אני אוהב את האוכל כמו שהוא בצלחת, ויוגב רוצה שהאוכל יהיה יפה. אנחנו רבים על הקישוט ברמת המיקרו".

היתרון בלעבוד יחד:יוגב: "היתרונות הם אינסופיים בעיניי. הכי בייסיק זה שאם אני חולה הוא מחפה עליי ולהפך, אף שחשוב ששנינו נהיה נוכחים כל ערב. הטלפונים מגיעים אליו ובכל הקשור לחישובים אני סומך עליו. זה יוצר זוגיות טובה".

אייל: הפריה הדדית, זה משהו שהוא בריא וחשוב לעסק. חוץ מזה לעבוד לבד זה באסה, אז עדיף לעבוד יחד למרות חילוקי הדעות".

החיסרון בלעבוד יחד:יוגב: "צריך להתפשר, כמו בכל קשר זוגי. אם יש משהו שאני רוצה מאוד אבל אייל לא רוצה, אני אוותר, כי שנינו צריכים להיות מרוצים מהתוצאה הסופית. בערב אם הקהל נהנה, שנינו נהנים וזאת השורה התחתונה".

אייל: "אין חסרונות, אנחנו זוג משמיים, משלימים זה את זה כמו ין ויאנג".

עד מתי:אייל: "אין תאריך תפוגה לדבר הזה, אנחנו עושים עוד פרויקטים יחד כמו ייעוצים והקמות, וכו אירועים פרטיים מחוץ למטבחצר".

יוגב: "כרגע זאת פלטפורמה שמתאימה לשנינו. אנחנו לא נמצאים כל יום וכל היום אחד בתחת של השני. לכל אחד מאתנו עיסוקים נוספים מחוץ לעבודה במטבחצר, למרות שלאחרונה התחלנו להצטרף אחד לשני לפרויקטים נוספים. בקיצור, אננו כאן עד שהמוות יפריד בינינו".

מטבחצר, הזית 29 מושב גינתון, 054-4579200

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

הם יוצרים, מנהלים, מבשלים יחד, ובאופן כללי נמצאים זה עם זה יותר מאשר עם בנות זוגם. שאלנו ארבעה צמדי שפים איך...

מאתשירי כץ3 באוגוסט 2017
צנצנת עמבה. צילום: אנטולי מיכאלו

הפודיז התל אביביים מגלים מחדש את העמבה

הפודיז התל אביביים מגלים מחדש את העמבה

לאחרונה עלתה העמבה בסולם המוביליות החברתית ועברה משולי דלפקי הפלאפליות והסביחיות ללב הצלחות המעוטרות במסעדות היוקרה. זהו סיפורו של הרוטב השנוי במחלוקת, שמוצג כעת מזווית חדשה לפודי התל אביבי

צנצנת עמבה. צילום: אנטולי מיכאלו
צנצנת עמבה. צילום: אנטולי מיכאלו
7 בנובמבר 2016

כשאשת יחסי הציבור אורלי סגל הגיעה לביקור של מספר שעות בלונדון, לתיאום ביקורו של המיקסולוג האיטלקי לוקה צ'נלי במסעדת פופינה שבתל אביב, היא הביאה איתה לצ'נלי חבילה של תבלינים ועשבים שמייצגים את הטעמים המקומיים. "ברור לך שבחבילה הזאת היתה גם עמבה", מסכמת סגל את חשיבותה של העמבה במנעד הטעמים המקומי. צ'נלי, אחד המיקסולוגים הנחשבים בעולם, הביע התרגשות מהמפגש החזיתי עם הרוטב הארומטי, אותו רוטב שעד לאחרונה התחבא בפיתה עם הסביח או השווארמה.

עוד כתבות שתל אביבים אוהבים:
המגמות המובילות של עולם האלכוהול בתשע"ו
סצנת הסטארטאפים התל אביבית – תמונת מצב
עולם האופנה מתמסר לנוסטלגיית שנות הנעורים

בשנה האחרונה עלתה העמבה בסולם המוביליות החברתית, משולי דלפקי הפלאפליות ללב הצלחות המעוטרות במסעדות היוקרה. זהו סיפורו של הרוטב, שהוצג מזווית חדשה לקהל הפודיז, אבל לפני הכל קצת רקע. כל מי שיש לו שורשים עיראקיים מוכן להישבע שהעמבה היא המצאה שנהגתה ממש על גדת החידקל, אלא שמוצאה המקורי של העמבה הוא כנראה בדרום הודו. עד היום מגיעים מהודו פלחי המנגו המוחמצים שמהם מכינים את העמבה של מזללות הרחוב, אותה עמבה שניצבת בגאווה לצד הטחינה והחריף. במעדני עופר מייצרים את העמבה זה למעלה משישים שנה, ולאחרונה גאים לדווח על ביקושים ערים ועל הזמנות מלוס אנג'לס ומאירופה. ככלל המנגו, שנכבש עם כורכום, ומלח לימון, מקבל חיזוק של גרגרי חילבה שמעניקים לרוטב טעם מיוחד, מרקם מעט רירי, והילה של אפרודיזאק לגברים.

צנצנת עמבה. צילום: אנטולי מיכאלו
צנצנת עמבה. צילום: אנטולי מיכאלו

החילבה מכיל אלמנט נוסף שגורם לרבים להתנזר מהעמבה. מדובר בניחוח המיוחד של העמבה, שלעיתים מלווה את הסועד כריח גוף דומיננטי במשך מספר ימים. זאת כנראה הסיבה שהעמבה נתפסת כבת בית אהודה בסביחיות, פלאפליות ושאר דוכני אוכל הרחוב, אבל מתפקדת כטעמי נישה לגברים מסוקסים בלבד, אותם גברים שבדרך כלל ידעו להעריך את טעמיה ולהוקיר תודה לסיוע שלה בביצועים פיזיולוגיים.

עמבת שף

סבתו של השף יוסי שיטרית (המוכר כחציו של הצמד דוד ויוסף) מכינה עמבה כמעט כל חייה. בעונה שבה השווקים מוצפים בפירות מנגו ירוקים קטנים, היא רוכשת כמויות נדיבות של הפרי ומתסיסה בכבישה איטית עם חילבה, מלח, לימון ותערובת תבלינים סודית. לאורך השנים העמבה הזאת נשמרה היטב למשך חודשים רבים ונצרכה רק במטבח הבייתי. אלא שבשנה האחרונה העמבה של סבתא של שיטרית לא נשמרת באקסקלוסיביות לחוג המשפחה, והיא מעשירה את טעם המרינדה של הספריבס במטבח העילי של מסעדת דוד ויוסף. שיטרית מנומק מאוד בגישה שלו לעמבה: "יש איזו סטיגמה שעמבה זה סתם מסריח. אבל כשלקוחות טועמים הם מופתעים לטובה, כי אי אפשר להסביר במילים עד כמה עמבה היא טעימה. חייבים להתנסות. אם הייתי יכול, הייתי פותח כל בוקר בחיי עם עמבה".

מנת שף עם עמבה. צילום: אנטולי מיכאלו
מנת שף עם עמבה. צילום: אנטולי מיכאלו

השף שאול בן אדרת מסכים עם שיטרית שלעמבה יצא שם רע ומכל הסיבות הלא נכונות. "כשלקוחות שומעים שיש עמבה במנה הם מיד אומרים לא. אבל כששמים עמבה במינון נכון הלקוחות טורפים אותה בהתלהבות. כף של עמבה בתבשילים כמו אוסבוקו או תבשילי קארי מקפיצה את כל המנה. אני מגיש שווארמה של תרנגול עם מסבחה של טחינה ועמבה, והשילוב הזה של טחינה עם עמבה אין טעים ממנו".

אם אצל בן אדרת העמבה עדיין משמשת בגרסת כיסוי אלגנטית אך עדיין דומה לעמבה המוגשת באוכל הרחוב המוכר, הרי כמה מסעדות עילית מגישות עכשיו מנות שמכילות עמבה בעלת קווי מתאר חדשים, כולל משייה המתוחכמת. כאן מוגשת מנה מורכבת בנגיעות מולקולריות של מעורב ירושלמי מחלקי פנים בטאבון, אבקת טחינה, ג'ל עמבה וקולי לימון כבוש.

השף מאיר אדוני מגיש כעת במזללה מנות בהשראת אוכל רחוב. אחת מהן היא ערייאס קבב עם חצילים מטוגנים, פטרוזיליה, כמון, צנוברים, בצלים, טחינה ועמבה בהשראת מרקש. במסעדת בלו סקיי הכשרה שלו, שלאחרונה זכתה לגוון אסייתי, אדוני מציע מנה שנקראת "ניחוחות קיץ בקשמיר" ומכילה קרם אבוקדו, יוגורט, סלט פאפאיה, קרמבל חומוס, צ'ילי, כוסברה, לימון פרסי, שאלוט, מוצרלה באפלו בטמפורה, סשימי ים וקארי שמן עמבה. אדוני מסביר שהיכולת להשתמש בעמבה בשני הקשרים שונים היא למעשה מה שגאוני בעיניו ברוטב הזה. "בבלו סקיי זהו קרם מנגו מותסס בסגנון הודי עם קארי, ומצד שני במזללה ובלומינה אני יכול להציע עמבה מקומית יותר. בעיניי עמבה היא הקרם האופייני והנכון למקום שבו אנחנו חיים. בשני המקרים אני מעדן את התקיפות של הרוטב כדי להתאים אותו לסוג המטבח שבו אני עובד. גם כשהוא מזכיר צ'אטני הודי, וגם כשהוא מופיע עם חילבה וחוויג' ומייצג את האזור".

ולמה כל כך הרבה אנשים נרתעים מלאכול עמבה?

"כמו להרבה מאכלים עדתיים אחרים, לעמבה יש השלכות. הישראלים לא מוכנים להודות שהם חוששים מריח הגוף שאחרי אכילת העמבה, ובגלל הביישנות הם טוענים שהבעיה היא הטעם. האמת היא שעמבה היא אחלה תבלין עם טעם ייחודי, כבוש על סף המקולקל. כל עוד עובדים עם הרוטב נכון – עם אמולסיה כדי לקבל אותו במרקם חלק, ובטקסטורות עדינות אחרות – הוא נפלא ורוב הסועדים יודעים להעריך את הטעם הזה".

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

לאחרונה עלתה העמבה בסולם המוביליות החברתית ועברה משולי דלפקי הפלאפליות והסביחיות ללב הצלחות המעוטרות במסעדות היוקרה. זהו סיפורו של הרוטב השנוי...

מאתשירי כץ24 בדצמבר 2018
עסקית במשייה. צילום: דן פרץ

10 המסעדות שהמבקרים שלנו הכי אהבו ב־2015

10 המסעדות שהמבקרים שלנו הכי אהבו ב־2015

דיינינגס, כתית, טוטו, שילה, קוואטרו ועוד חמש אחרות הן המסעדות שקיבלו השנה את הציון הגבוה ביותר על ידי מבקרי האוכל של טיים אאוט, דניאל שק וגיל אקרמן

עסקית במשייה. צילום: דן פרץ
עסקית במשייה. צילום: דן פרץ
28 בדצמבר 2015

בשנת 2015 מבקרי האוכל של Time Out, דניאל שק וגיל אקרמן, ביקרו בעשרות מסעדות – חדשות וותיקות – אבל רק עשר מהן זכו לציון שמונה ומעלה. מדובר במסעדות ותיקות ששמרו על האיכות והשירות, לצד מסעדות חדשות שהפתיעו את בלוטות הטעם.

דיינינגס

המבקר: גיל אקרמן, ציון: 9

ייבוא מדויק של אחת מחמש המסעדות היפניות הטובות בלונדון השאיר את הישראלים פעורי פה. הלוקיישן על גג מלון נורמן השווה, המלצרים המקצועיים, הסושי המצוין והתפריט הייחודי זיכה את המסעדה לציון גבוה.

דבר המבקר:"החוויה בדיינינגס היא משהו מיוחד; כל פרט במסעדה הוא טיפ־טופ, והפורמט המנצח יובא בהצלחה רבה לתל אביב. זה מתחיל בתפריט המרהיב שהשף מסאקי סוגיסאקי יצר כאן, וממשיך דרך העיצוב המשגע בסגנון קלאסי־מודרני־אלגנטי ומגיע עד צוות השירות הנפלא שהולבש בסגנון שנות ה־50 והפגין בקיאות מרשימה בכל מה שנוגע לתפריט והעניק חוויות שירות מהטובות שנתקלתי בהם".

דיינינגס

דיינינגס. צילום: אנטולי מיכאלו
דיינינגס. צילום: אנטולי מיכאלו

כתית

המבקר: גיל אקרמן, ציון: 8.75

הרבה לפני שפנה לעולם האוכל הכשר מאיר אדוני נשבע אמונים לכתית, אחת המסעדות היוקרתיות בישראל. מהרגע שפתח את דלתות המסעדה ב־2002 בכפר רות ועד למיקומה הנוכחי בנחלת בנימין בתל אביב, כתית לא איבדה את הדנ"א שנולדה עימו.

דבר המבקר:"אני מפתיע את עצמי, אך זו הייתה חוויה שאני ממליץ עליה לכל חובב אוכל שיכול להרשות אותה לעצמו. כמו מופע רוק ישן וטוב, רק ללכת ולהקשיב".

כתית

כתית. צילום: דן פרץ
כתית. צילום: דן פרץ

טוטו

המבקר: דניאל שק, ציון: 8.5

כמו שורש איתן, נדמה כי לא משנה מה יעבור על מסעדת טוטו, היא תישאר נטועה עמוק באדמה עם גושפנקת איכות. המסעדה הקטנה ליד המוזיאון החזירה לעצמה השנה את קהל הלקוחות המבולבל, צולמה באובססיביות לאינסטגרם וזיכתה את ירון שלו בתואר שף השנה בטקס פרסי האוכל של טיים אאוט.

דבר המבקר:"טוטו הייתה ונותרה מסעדה ברמה גבוהה, עם יומרות שבדרך כלל גם מגובות בכישרון, יצירתיות, נדיבות ומקוריות ולירון שלו יש חותם נוכחות חזק שמכתיב מטבח יצרי ונועז".

טוטו

טוטו. צילום: ירון ברנר
טוטו. צילום: ירון ברנר

קוואטרו

המבקר: דניאל שק, ציון: 8.5

אחרי שנים בהן היה מזוהה עם מסעדת מסה היקרה וקהל לקוחותיה הנובורישי, החליט השף אביב משה לפתוח מסעדה נגישה יותר ללקוחות שלא נוהגים לבקר אצלו. התוצאה: מסעדת קוואטרו האיטלקית, הצעירה והססגונית.

דבר המבקר:"קוואטרו אינה מסעדה איטלקית (וגם לא מתיימרת להיות), אלא מסעדה מקורית בהשראה איטלקית … בנוף הקולינרי שלנו, שבו יצירתיות ואסתטיקה יוצאים לעיתים קרובות מדי משליטה, אפשר כבר לקבוע שקוואטרו, שעדיין נמצאת בחיתוליה, תהיה אחת התוספות המעניינות ביותר".

קוואטרו

קוואטרו. צילום: אלון גרגו
קוואטרו. צילום: אלון גרגו

שילה

המבקר: דניאל שק, ציון: 8.5

מסעדת שילה של השף שרון כהן ממוקמת גבוה ברשימת הטופ 10 של רוב חובבי האוכל בעיר. המסעדה הקטנה והוותיקה בבן־יהודה הפכה למוסד קולינרי שמלא עד אפס מקום באמצע השבוע, ורק תנסו להשיג מקום על הבר בסופו.

דבר המבקר:"המחירים בה גבוהים, אבל לא גבוהים מדי, כי איכות המוצרים שמונחים בצלחות (ובכוסות) בלתי מתפשרת, ההתקנה קפדנית, היצירתיות מקסימה וכל מי שמעורב בתהליך שמביא את שכיות החמדה האלה מהיצרן עד השולחן יודע/ת במדויק את עבודתו/ה. וכל זה גם בלי יומרנות או הצטעצעות".

שילה

שילה. צילום: אנטולי מיכאלו
שילה. צילום: אנטולי מיכאלו

מלגו ומלבר

המבקר: דניאל שק, ציון: 8.25

אחרי פתיחה רועשת, שינוי שותפים, פרישת שף וגיוס שניים חדשים נדמה היה כי התואר "פינה מקוללת" ידבוק גם במקום החדש. אך הפלא ופלא, השפים אור מיכאלי ומוטי טיטמן הפכו את המקום להצלחה מסחררת, עם תפריט מוקפד שזיכה אותם בפרס "מסעדת הדגים הטובה ביותר" בטקס פרסי האוכל השנה.

דבר המבקר:"הדגים היו במרקם מצוין עם רטבים לא אגרסיביים וטעמם ניכר למרות מניפת טעמים רחבה של המרכיבים המרובים … אני חייב להגיד שהשילובים והתרכובות של הצמד מיכאלי וטיטמן מניבים תוצאה טעימה ולא מכבידה על החך".

מלגו ומלבר

מלגו ומלבר. צילום: יולי גורודניסקי
מלגו ומלבר. צילום: יולי גורודניסקי

משייה

המבקר: דניאל שק, ציון: 8.25

השף יוסי שטרית וקבוצת הקיטצ'ן מרקט פתחו באוגוסט השנה את המסעדה שהתבשלה להם בבטן כבר כמה שנים. משייה היא מסעדה שאת הגדרתה קשה לפצח במדויק: מצד אחד, טעמים מהמטבח של אמא לצד אוכל מקומי; ומהצד השני, טכניקות בישול מיוחדות עם נגיעה מולקולרית.

דבר המבקר:"ביס אחד ממפרום הכרובית במשייה הוא לא רק נורא טעים, הוא משקף הצלחה גדולה, נדירה למדי יש לומר, בניסיון לקחת מתכון ביתי אהוב ולפתח ממנו מנה חדשנית, מעניינת ומורכבת. יוסי שטרית ושותפיו נחלו הצלחה ויצרו מקום שאפשר להעביר בו ערב נעים בסביבה אסתטית שמוגש בה אוכל טעים, מעניין וייחודי".

משייה

משייה. צילום: דן פרץ
משייה. צילום: דן פרץ

לה רפובליקה די רונימוטי

המבקר: גיל אקרמן, ציון: 8

אחרי שנים שבהן הייתה האופציה הקולינרית השפויה להייטקיסטים ברמת החייל, המסעדה האיטלקית הועתקה לרובע לב העיר – והשאר היסטוריה. בעליה הקימו חווה לגידול חומרי הגלם, הגדילו את חלל המסעדה ושדרגו את התפריט.

דבר המבקר:"סיימנו בטירמיסו. רוצה להגיד – ככל הנראה הטירמיסו הטוב ביותר שאכלתי בחיי. קרם מושלם, ארומת הקפה בול במידה, ביסקוויטים שנמסו בפה (אי אפשר לתאר קינוח כל כך טוב בלי להשתמש לפחות בקלישאה אחת) ובת טעם אלכוהולית משכרת … איך ייתכן שכבר ארבע שנים רונימוטי נמצאת מרחק יריקה מהבית שלי ורק עכשיו גיליתי אותה?".

לה ריפובליקה די רונימוטי

לה רפובליקה די רונימוטי. צילום: שחף טויזר
לה רפובליקה די רונימוטי. צילום: שחף טויזר

אואזיס

המבקר: דניאל שק, ציון: 8

מסעדת אואזיס של השפית רימה אולברה מצדיקה את שמה כנווה מדבר. בתוך סצנה שמורכבת משפים גברים, אולברה מחזיקה ביד רמה מסעדה איכותית, מוקפדת וברמה גבוהה. המעבר מהלוקיישן הקטנטן ברחוב טשרניחובסקי לחלל המורחב במונטיפיורי הידק את התפריט, השירות והחוויה.

דבר המבקר:"רק שפים מיוחדים במינם יכולים להרשות לעצמם אקלקטיות כזאת במטבחם. בדרך כלל יוצא מזה סתם בלגאן, אבל כאלה שניחנו באותן תכונות קליפורניות שמניתי בתוספת קשב לחומרי גלם ויכלת נדירה לנתח טעמים ולשחזר אותם במטבחם, מסוגלים להרכיב תפריט שאין לו קו מנחה גיאוגרפי, אלא רגשי".

אואזיס

אואזיס. צילום: תמר מצפי
אואזיס. צילום: תמר מצפי

גארדן

המבקר: דניאל שק, ציון: 8

השף ניר צוק החליט לצאת מפינתו הקטנה והמסוגננת ביפו ולפתוח מסעדה פשוטה, ביתית ושמחה בלוקיישן מפתיע: דיזינגוף סנטר. אחרי חודשים של שיפוץ והקמת גינה רחבה בקומה הכניסה, פתח צוק את גארדן, מסעדת עופות צלויים וצ'יפס. המחירים נגישים, השירות מהיר והתפאורה מזמינה.

דבר המבקר:"זו יופי של מסעדה, עם אוכל פשוט שמותקן במיומנות מחומרים מצוינים ומוגש במהירות, בבר פנים יפות ובמחירים סבירים. גארדן היא מסעדה לארוחה מהירה, אבל לא מסעדה של מזון מהיר. היא עומדת בזכות עצמה בכבוד".

גארדן

גארדן. צילום: לירון אראל
גארדן. צילום: לירון אראל
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

דיינינגס, כתית, טוטו, שילה, קוואטרו ועוד חמש אחרות הן המסעדות שקיבלו השנה את הציון הגבוה ביותר על ידי מבקרי האוכל של...

מאתנועה רוזין22 במרץ 2016
פרסי האוכל 2015 לוגו

טקס פרסי האוכל 2015: בפעם השנייה ברציפות – טאיזו היא המסעדה הטובה ביותר

טקס פרסי האוכל 2015: בפעם השנייה ברציפות – טאיזו היא המסעדה הטובה ביותר

טקס ה-Eating & Drinking Awards 2015 התקיים השנה בפעם השנייה במוזיאון תל אביב, ובו הוענקו פרסים ב-37 קטגוריות שונות. מי זכה בתואר שף השנה? מהי הפיצרייה הטובה ביותר?

פרסי האוכל 2015 לוגו
פרסי האוכל 2015 לוגו

הערב (13.12.15) נערך הטקס השנתי של עולם הקולינריה הישראלי – טקס חלוקת פרסי האוכל השנתי של Time Out. הטקס, שהתקיים במוזיאון תל אביב לאמנויות בהנחיית תום יער, כיבד את הטובים והאהובים בתחום המזון והשתייה בעזרת הצבעות הקהל. הפרסים המרכזיים של האירוע הוענקו למסעדת טאיזו, שהוכתרה כמסעדת השנה זו שנה שניה ברציפות, לשף ירון שלו (טוטו) שהוכרז כשף השנה ולמסעדת סנטה קתרינה שקיבלה את תואר המסעדה החדשה של השנה. רשימת הזוכים המלאה מצורפת למטה

רשימת הזוכים

הרסטו-בר הטוב ביותר:זו ביזו
המועמדים:זו ביזו, צ'יקטי, קפה אירופה, סרווסריה, ז'אז'ו בר יין, רמלה

המסעדה היפנית הטובה ביותר:Tyo
המועמדים:דיינינגס, Tyo, אונמי, יאקימונו, ניני האצ'י, אקיקו

הבראסרי/ביסטרו הטוב ביותר:קופי בר
המועמדים:קופי בר, שולחן, Aria, דוד ויוסף, פאסטל, המזללה, דלאל

מסעדת הבשר הטובה ביותר:האדסון
המועמדים:מקום של בשר, מיטבר, האדסון, M25, שיין אנד שארפ, חוות צוק, דיקסי, NG

המזללה הלטינית הטובה ביותר:טאקריה
המועמדות:טוטומה, צ'אנגוס, לוס ברנינג טאקוס, טאקריה, דייגו סאן, אל טאקו

המטבח המקומי הטוב ביותר:הבסטה
מועמדים:הבסטה, סנטה קתרינה, דוק, חאן מנולי, ברטי, צפון אברקסס

המסעדה האסייתית הטובה ביותר:בית תאילנדי
המועמדים:טאיזו, בית תאילנדי, צפרה, טופולפומפו, האנוי, נאם

המסעדה עם הבר הטוב ביותר:Aria Bar
המועמדים:Aria Bar, Messa Bar, חמארה (רפאל), סושיאל קלאב, בר ברבוניה, נקסט דור (מיטבר)

תפריט היין הטוב ביותר:ז'אז'ו בר יין
המועמדים:קלואליס, מסה, טוטו, ברוט, נורמן, טייסטינג רום, יפו תל אביב, הבסטה, ז'אז'ו בר יין

מסעדת האינדי הטובה ביותר:ג'וז ולוז
בחירת המערכת:
M25
מועמדים:החלוצים 3, יהלומה, ג'וז ולוז, M25, דלידה, אוזריה, ברוט

אוכל הרחוב הטוב ביותר:המזנון
המועמדים:הקוסם, מפגש האושר, שווארמה בינו, המזנון, שרי הרינג, Hiro, דה באן, שיפודי דני וסלים (הברברי)

המסעדה הכשרה הטובה ביותר:הרברט סמואל הרצליה
המועמדים:ניני האצ'י, ווסט סייד, יאקימונו בהילטון, הרברט סמואל הרצליה, בלו סקיי

הפיצרייה הטובה ביותר:טוני וספה
המועמדים:טוני וספה, הפיצה בבוגרשוב, דה פפה, פיליפו, גוסטו, רוסטיקו, פיאצה, בקפיקו, ג'וספה

הגלידריה הטובה ביותר:Anita
המועמדים:Anita, בוזה, אייסברג, Arte, וניליה, סיציליאנית, לג'נדה, ג'אלה, ג'לטריה

מסעדת מאכלי העדות הטובה ביותר:גרקו
המועמדים:סנדר, ד"ר שקשוקה, עזורה, צ'יריפום, חנן מרגילן, ויקינג, גרקו

המעדנייה הטובה ביותר:דליקטסן
המועמדים:יוחנן, דליקטסן, חוות צוק, יום טוב, חיים רפאל, ליגורי, ביאטריס, מרקטו

הבולונז'רי הטוב ביותר:לחמים
המועמדים:לה מולאן, בית לחם, בר לחם, אדון שיפון, לחמנינה, לחמים

הפטיסרי/שוקולטרי הטוב ביותר:רביבה וסיליה
המועמדים:איקה שוקולד, רביבה וסיליה, דלאל, בייקרי, פושון, בייקרס, קרדינל שוקולטרי, בוטיק סנטרל

פרסמפעל חייםהוענק לשלום מחרובסקי בן ה-65, המייסד והבעלים של מסעדת מול ים אשר נשרפה כליל בחודש יולי האחרון, עשרים שנים לאחר הקמתה. עליו אמר השף חיים כהן: "אני חושב שאתה גיבור מקומי. כולם פה יודעים שבמציאות הקולינרית הבלתי אפשרית של מדינת ישראל כמה קשה לשרוד פה. כשאדם עושה זאת עשרות שנים, עובר בין עולם ישן לעולם חדש, בין מלחמות לפיגועים, בין הדברים הקלים והקשים – ובכל זאת עם ראש גבוה, ברמה גבוהה ובמצוינות הגבוה ביותר".

שלום מחרובסקי, מול ים
שלום מחרובסקי, מול ים

מחרובסקי בחר לספר על דרכו הארוכה בעולם הקולינריה: "זכיתי להיות ארבעים שנה בתל אביב הקטנה פה. אני זוכר שהיו פה 30-40 בתי אוכל. שמחתי להיות פה בכל הצמתים – הפריצה של היין הישראלי, הגעתם של הדגים ופירות הים, הרקוגנציה הבינלאומית שמסעדת מול ים קבלה. לאט לאט אני שומע 'תל אביב היא בירה קולינרית' מאנשים שמבינים באוכל מרחבי העולם, וכולנו שותפים להצלחה הזו".

מסעדת הדגים הטובה ביותר:מאנטה ריי
בחירת המערכת:
מלגו ומלבר
המועמדים:Fishop, מאנטה ריי, טורקיז, ברבוניה, השקד, מלגו ומלבר

ארוחת הבוקר הטובה ביותר:בנדיקט
בחירת המערכת:
נורמן
המועמדים:נורמן, הוטל מונטיפיורי, אורנה ואלה, בנדיקט, דלאל, משייה, גרנד קפה טורקיז

בראנץ' הסופ"ש הטוב ביותר:קלארו
בחירת המערכת:
האחים
המועמדים:קלארו, סרווסריה, הבסטה, צ'יקטי, האחים, חאן מנולי, טשרניחובסקי 6

ההמבורגר הטוב ביותר:אגאדיר
המועמדים:ויטרינה, אגאדיר, אמריקה בורגרס, המבורגר גורמה 26, מוזס, BBB

המסעדה הצמחונית/טבעונית הטובה ביותר:ננוצ'קה
המועמדים:ננוצ'קה, זכאים, הבר קיימא, גרין רול, בודהה בורגרס, משק ברזילי, קפה מזה, אנסטסיה, 24 רופי

מסעדת היוקרה הטובה ביותר:כתית
המועמדים:הסלון, קלואליס, כתית, טופולפומפו, מסה, יאקימונו

המסעדה הטובה ביותר בבית מלון:הוטל מונטיפיורי
המועמדים:הוטל מונטיפיורי, פיצרוי, דיינינגס, נורמן, לומינה, יאקימונו

מסעדת/בר הטאפאס הטובה ביותר:ויקי כריסטינה
המועמדים:טפאס אחד העם, טפאו, ויקי כריסטינה, טייסטינג רום, רוקח בנמל

חשבון האינסטגרם הקולינרי הטוב ביותר:עומר מילר
בחירת המערכת:
אפרת ליכטנשטט
המועמדים:אייל שני, אלכסנדר לחניש (זונדר), עומר מילר, אפרת ליכטנשטט, משה שגב, נטלי לוין (עוגיו.נט)

הקפה-גורמה הטוב ביותר:קפליקס
המועמדים:קפה נחת, קפליקס, שיח קפה, קפה פאול'ס, קפה בשוק, Mae, Brewshop

המסעדה הטובה ביותר מחוץ לתל אביב:מחניודה(ירושלים)
המועמדים:מחניודה (ירושלים), מונא (ירושלים), כולא (חיפה), מגדלנה (צומת מגדל), מיכאל (לימן), פסקדו (אשדוד), דיאנא (נצרת), הלנה בנמל (קיסריה)

הבר הטוב ביותר:אימפריאל
המועמדים:אימפריאל, בל בוי, מנזר, 223, אברקסס, לוציפר, פיקוק

האיטלקייה הטובה ביותר:בינדלה
המועמדות:בינדלה, קפה איטליה, מל ומישל, קוואטרו, ליטל איטלי, קנטינה, לה ריפובליקה די רונימוטי

השף הצעיר הטוב ביותר:אדיר כהן (הרברט סמואל)
המועמדים:אדיר כהן (הרברט סמואל), אלי שטיין (אדורה), מוטי טיטמן ואור מיכאלי (מלגו ומלבר), מידן סיבוני, רז סלע (קבוצת טורקיז), צביקה שטראוס (סושיאל קלאב)

אדיר כהן. צילום: איליה מלניקוב

הברמן/מיקסולוג הטוב ביותר:אריאל לייזרגולד (223, בל בוי)
המועמדים:עדי (אייזק) יצחק (אימפריאל), אריאל לייזרגולד (223, בל בוי), ריי ווייט (ספייס האוס), שמוליק וולברג (סרווסריה), אדי ניומן (טפאו, גאולה), ויטה ולדימירסקי (פרנץ' 57)

השף-קונדיטור הטוב ביותר:אנה שפירו (טאיזו)
המועמדות:ענת אלון (קוואטרו), אנה שפירו (טאיזו), סאני דרעי (טוטו, Aria), טולי יקותיאלי (יפו תל אביב), ליהי לינדר (קבוצת כתית), מיכל בוטון, ליאור משיח (פרונטו)

>>הקונדיטורית אנה שפירו מאסה בקינוחים הקלאסיים. ריאיון

המסעדה החדשה הטובה ביותר:סנטה קתרינה
המועמדים:משייה, קוואטרו, מגזינו, סנטה קתרינה, רומנו

השף הטוב ביותר:ירון שלו (טוטו)
המועמדים:ירון שלו, חיים כהן, דיוויד פרנקל, רימה אולברה, אביב משה, יוסי שיטרית, יובל בן נריה, מאיר אדוני, רן שמואלי

>>שוב לא שקט: ירון שלו מציין שנה לחזרתו לטוטו. ריאיון

המסעדה הטובה ביותר:טאיזו
המועמדים:טוטו, פרונטו, יפו תל אביב, רפאל, קלארו, פופינה, שילה, טאיזו

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

טקס ה-Eating & Drinking Awards 2015 התקיים השנה בפעם השנייה במוזיאון תל אביב, ובו הוענקו פרסים ב-37 קטגוריות שונות. מי זכה...

מאתמערכת טיים אאוט11 בנובמבר 2016
פרסי האוכל 2015 לוגו

טקס פרסי האוכל 2015: בפעם השנייה ברציפות – טאיזו היא המסעדה הטובה ביותר

טקס ה-Eating & Drinking Awards 2015 התקיים השנה בפעם השנייה במוזיאון תל אביב, ובו הוענקו פרסים ב-37 קטגוריות שונות. מי זכה...

מאתמערכת טיים אאוט14 בדצמבר 2015
דוד ויוסף. צילום: יח"צ

הכל פתוח: שש סדנאות שאסור להחמיץ באירועי מסעדות פתוחות 2015

שש סדנאות ואירועים קולינרים שאסור לכם לפספס שיתקיימו במסגרת האירוע מסעדות פתוחות

מאתשירי כץ1 במרץ 2015
יוסי שטרית ודודו אלמקייס. צילום: איליה מלניקוב

דודו אלמקייס ויוסי שיטרית ("דוד ויוסף") בראיון על זוגיות קולינרית

חודשים עמוסים במיוחד מחכים לצמד השפים יוסי שיטרית ודודו אלמקייס ממסעדת דוד ויוסף. בשבוע הבא הם יפתחו בר שמפניה בקומת הקרקע...

מאתשירי כץ7 בינואר 2015
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!