• Facebook
• Twitter
• Email

אני מיכל ורשאי־ארלוק – אימא (41.5), תל אביבית מצויה ושוחרת תרבות הספה, ואלונה (9.5) היא בתי, הלומדת בכתה ד' בגבריאלי ומחפשת הרפתקאות. בכל שבוע נצא יחד לבילוי משותף ברחבי העיר ששתינו כל כך אוהבות, ונשתף בחוויות שלנו כדי שאתם תוכלו לדעת לאן כדאי ללכת ומאיפה שווה להתרחק. הפעם: "החור", מופע מחול של להקת בת־שבע. כריאוגרפיה: אוהד נהרין.

אימא:"אז איך היה במופע?".

אלונה:"היה יפה ומטריד".

אימא:"למה מטריד?".

אלונה:"הם עשו תנועות קצת מוזרות. הם זזו כמו רובוטים, וזחלו על הרצפה. זה היה קצת מוזר".

אימא:"ולמה יפה?".

אלונה:"כי הם היו רקדנים מדהימים".

אימא:"על מה חשבת תוך כדי? מעניין אותי אם המחשבות שלנו הלכו לאותו מקום".

אלונה:"חשבתי אם אני אספיק להגיע לצופים או לא. על מה את חשבת?".

אימא:"חשבתי על מלחמות. הרגשתי שהרקדנים הם סוג של חיילים באיזה צבא".

אלונה:"אז אהבת את זה?".

אימא:"מאוד. מה היה החלק שהכי אהבת?".

אלונה:"החלק עם הנפצים. זה היה יפהפה. שני רקדנים, גבר ואישה, רקדו על הבמה, ובאותו זמן זרקו עליהם מלא נפצים מהתקרה שהתנפצו סביבם ומילאו את הבמה".

אימא:"מה חשבת על השימוש בחלל בהופעה הזו?".

אלונה:"הוא היה ממש טוב. הם השתמשו הרבה בחלל. לא רק על הבמה. הם ירדו מהבמה, ועלו עליה, והיו על התקרה, ועל הקירות של האולם".

אימא:"כן, הם כאילו פתחו לך את המוח לכל מיני מקומות שאפשר לרקוד בהם. את יודעת שיותר מהכל אני מקנאה ברקדנים? כשאני יוצאת ממופע כזה, אני ממש מקנאה בהם שהם יודעים לזוז ככה".

אלונה:"גם אני יודעת. בי את לא מקנאה?".

אימא:"את באמת רוקדת מאוד יפה. את לא מרגישה קנאה כשאת מסתכלת עליהם?".

אלונה:"אני כן. כי אני רוצה להיות כמותם כשאני אהיה גדולה".

אימא:"זה נראה לך קל להיות כמותם?".

אלונה:"ממש לא. צריך המון אימונים. כל יום, כל יום מהבוקר עד הלילה".

אימא:"נכון, בשביל לזוז ככה צריך להשקיע כל כך הרבה".

אלונה:"מלא. ראית איך הם הזיעו?".

אימא:"בטירוף".

אלונה:"אבל יצאתי רגועה מההופעה".

אימא:"למה?".

אלונה:"כי זה היה סוער, ואז מרגיע, ואז סוער, ואז שוב מרגיע. ואפילו שהשתעממתי קצת בחלק הראשון כי הם חזרו המון פעמים על אותן תנועות, אחר כך זה היה ממש מעניין".

אימא:"שמתי לב שלא היו הרבה ילדים בקהל. למרות שזה היה בשישי בצהריים, הייתם אולי חמישה ילדים בקהל. למה את חושבת שילדים לא כל כך הולכים להופעות מחול?".

אלונה:"אין לי מושג".

אימא:"את חושבת שזה מתאים לילדים בגילך?".

אלונה:"כן. זה היה ממש מהנה. אני נותנת לזה ציון 5".

אימא:"באמת? אבל אמרת שהשתעממת קצת בהתחלה".

אלונה:"אז מה? זה היה שווה להשתעמם".

אימא:"תסבירי".

אלונה:"אימא, את מציקה לי".

אימא:"אני אימא שלך. זה הייעוד שלי בחיים – להציק לך. לא?".

אלונה:"לא. הייעוד שלך הוא פשוט להיות אימא שלי".

אימא:"פשוט באמת. טוב, אני גם נותנת 5. זה היה מהמם בעיניי, ברמת המושלם. אני מקנאה בכל רקדן ורקדנית שם. אני מעריצה אותם, ואת אוהד נהרין שיצר את היצירה הזו. זה העיף לי את המוח".

אלונה:"והכי חשוב – לא איחרתי לצופים".

אימא:"הכי חשוב".

ציונים

אלונה:5/5
אימא:5/5

← "החור": מופע מחול של להקת בת־שבע, חמישי (30.5) 19:00, מרכז סוזן דלל, 185 ש"ח

• יוצאות קבוע
• תרבות
• עם הילדים
• במה
• מחול

• Facebook
• Twitter
• Email

אני מיכל ורשאי־ארלוק – אימא (41.5), תל אביבית מצויה ושוחרת תרבות הספה, ואלונה (9.5) היא בתי, הלומדת בכתה ד' בגבריאלי ומחפשת הרפתקאות. בכל שבוע נצא יחד לבילוי משותף ברחבי העיר ששתינו כל כך אוהבות, ונשתף בחוויות שלנו כדי שאתם תוכלו לדעת לאן כדאי ללכת ומאיפה שווה להתרחק.

התנדבות בצער בעלי חיים:כבר זמן מה שאלונה מבקשת שניקח כלב. גם אבא שלה וגם אני לא מסכימים. הסיטואציה הזו הלכה והחריפה עד שבוקר אחד אלונה הגיעה למיטה שלנו ובישרה לנו כך: "חשבתי על עניין הכלב – ומה שאני מבינה מההחלטה שלכם זה שאתם גם לא אוהבים אותי וגם לא מכירים אותי". רגע אחרי שנשבר לי הלב, ורגע לפני שנשברתי, עלה במוחי רעיון – נלך להתנדב בצער בעליי חיים.

עשרות כלבים וחתולים נטושים ממתינים באגודה לבית חם. לכל אחד מהם סיפור לא פשוט של נטישה ולעתים גם טראומה והתעללות. טיול ארוך ומפנק, יד מלטפת ומבט אוהב, שאותם מעניקים המתנדבים, הכרחיים עבורם. מתנדבים מתחת לגיל 14 צריכים להגיע בליווי מבוגר ולעבור הדרכה לפני.

אימא:אלונה, בואי נדבר על הבילוי שלנו היום. את רוצה לספר איך הוא נולד?

אלונה:אני מאד מאוד מאוד רציתי כלב, אבל אתם לא הרשיתם לי משום מה.

אימא:משום מה באמת? משום שיש לנו חתולה משוגעת עם חיי נצח.

אלונה:אוקיי. אז הצעת את הרעיון שבמקום לקחת כלב, אפשר לעזור לכלב. ככה בעצם זה נולד.

אימא:היום היינו בהדרכה ובהתנדבות הראשונה שלנו. מה יש לך לספר על זה?

אלונה:האמת היא שההדרכה הייתה קצת משעממת.

אימא:אבל חשובה והכרחית, כי צריך להבין את הדברים.

אלונה:לגמרי.

אימא:אז מה בעצם עשית שם?

אלונה:הוצאתי כלבה לטיול בחצר של צער בעלי חיים. כלבה קטנה כזאת שקוראים לה מוניק. והיא הדבר הכי מתוק בעולם.

אימא:הצלחתן להתחבר מההתחלה?

אלונה:כן, באתי וליטפתי אותה קצת.

אימא:מה את אומרת? באת וליטפת אותה? בהתחלה שלחת את אימא להוציא אותה כי פחדת.

אלונה:נכון, את הוצאת אותה ואז ליטפתי אותה, אבל היו שם מתנדבים שהיא מכירה ואוהבת, אז היא רצתה ללכת אליהם ומשכה אליהם, אבל כשהיא עשתה את זה הצלחתי להרגיע אותה.

אימא:איך הרגעת אותה?

אלונה:ליטפתי אותה, ואמרתי לה שששש מוניק, הכל בסדר.

אימא:זה היה מקסים. ומי הם בעצם הכלבים שנמצאים שם?

אלונה:חלק מהכלבים נמצאו נטושים ברחוב, וחלק הביאו אותם הבעלים שלהם כי הם נסעו לחו"ל או לא הסתדרו איתם.

אימא:בעצם רוב הכלבים שם מיועדים לאימוץ?

אלונה:נכון, וביום מן הימים אני הולכת לאמץ אחד.

אימא:מה הרגשת שם?

אלונה:קצת היה לא כיף לראות כלבים עצובים, שרק מחכים שיוציאו אותם. אבל בשביל זה אנחנו באים להתנדב. בשביל שכן ירגישו רצויים.

אימא:את חושבת שתבואי שוב?

אלונה:בטוח. כל שבוע.

אימא:אז איך את מסכמת את הבילוי?

אלונה:זה כיף לשמח כלבים. שיחקתי עם מוניק, רצנו, ליטפתי אותה.

אימא:אז את ממליצה לעוד ילדים להתנדב בצער בעלי חיים?

אלונה:מאוד מאוד מאוד.

אימא:אני גם ממליצה מאוד. זה גם בילוי בשבילנו וגם לבעלי החיים, אז כולם מרוויחים. ואולי גם קצת הבנת שלגדל כלב זה לא כזה פשוט.

אלונה:לא, אימא, אני לא מוותרת על זה!

אימא:אבל יש לנו חתולה משוגעת עם חיי נצח.

אלונה:אז יש לי פתרון, אימא.

אימא:דברי אליי.

אלונה:אוגר!

ציונים

אלונה:5/5
מיכל:5/5

← צער בעלי חיים, הרצל 159 תל אביב

• תרבות
• עם הילדים
• בעלי חיים
• יוצאות קבוע

• Facebook
• Twitter
• Email

אני מיכל ורשאי־ארלוק – אימא (41.5), תל אביבית מצויה ושוחרת תרבות הספה, ואלונה (9.5) היא בתי, הלומדת בכתה ד' בגבריאלי ומחפשת הרפתקאות. בכל שבוע נצא יחד לבילוי משותף ברחבי העיר ששתינו כל כך אוהבות, ונשתף בחוויות שלנו כדי שאתם תוכלו לדעת לאן כדאי ללכת ומאיפה שווה להתרחק.

סדנה ליצירת הגדות פסח אישיות בסטודיו NOTBOOK:במשך שעתיים הילדים (וגם ההורים) מתנסים בחומרי יצירה שונים ומגלים את סודות הכריכה, חיתוך דפים והדבקה. מי שרוצה להשקיע במזכרת לעוד כמה שנים ישלח תמונה של הילד/ה מראש.

עוד כתבות מעניינות:
עוד כתבות מעניינות:
היום שבו נמסנו בתיאטרון מלנקי (ולא מחום)
אל תיגע בפוחלץ: פרס ההצטיינות המוזר במוזיאון הטבע
כך תסבירו מילים גדולות לילדים קטנים, והפעם: ציפרלקס

אימא:אלונה, נהנית בסדנה?

אלונה:כן, היה ממש כיף. חשבתי שיביאו לי הגדת פסח ואני רק אצבע אותה, אבל ממש הכנו הכל – הדבקנו, חיברנו, ציירנו, צבענו, כרכנו. היה מגניב מאוד.

אימא:היו גם דיבורים?

אלונה:בהתחלה דיברנו על פסח, עשינו סיעור מוחות.

אימא:מה זה אומר?

אלונה:שכל אחד אמר מה שהוא יודע על פסח. אני הייתי הילדה הכי גדולה שם, השאר היו בכיתה ב' ומטה, והם ידעו המון המון על פסח. בגיל שלהם לא ידעתי כל כך הרבה. מה ההבדל בין אגדה להגדה?

אימא:אגדה זה סיפור שלא קרה, שהוא בדיוני, כמו סינדרלה ושלגייה. הגדה זה סיפור יציאת בני ישראל ממצרים. קוראים לזה הגדה כי המטרה היא לספר את הסיפור הזה שוב ושוב. מהפועל להגיד.

אלונה:אבל גם זה סיפור שלא באמת קרה.

אימא:יש אנשים שמאמינים שהוא כן קרה.

אלונה:מי? אני לא מאמינה בזה.

אימא:אז את יכולה להסתכל על זה בתור אגדה.

אלונה:אני חושבת שחלק מזה אמיתי וחלק זה המצאה.

אימא:מה למשל?

אלונה:נגיד זה שבני ישראל יצאו ממצרים אמיתי, המצות אמיתי. עשר המכות לא נראה לי, חציית ים סוף לא נראה לי.

אימא:בקיצור, את פחות מאמינה בנסים.

אלונה:כן.

אימא:אבל לפעמים קורים לנו נסים – דברים שאנחנו לא יודעים להסביר.

אלונה:מה זאת אומרת? קרה לך פעם נס?

אימא:קרה לי כמה פעמים. זה שילדתי אותך ואת נח זה סוג של נס.

אלונה:אני לא חושבת שזה נס כי אתם רציתם את זה.

אימא:אז מה? גם כשאת רוצה שיקרה לך נס הוא לא תמיד מתרחש. לא יצא לך שממש רצית משהו, חשבת שאין סיכוי שהוא יתגשם אבל בסוף הוא קרה?

אלונה:כן. שלוטם הציעה חברות לאיתי.

אימא:מה נס בזה?

אלונה:שאני כל כך רציתי שהיא תציע לו או שהוא יציע לה ובסוף זה קרה והם חברים עכשיו.

אימא:אז יש לכם זוג בכיתה? מרשים מאוד. ממש נס. אבל בואי נחזור לסדנה. מה היה כיף בה?

אלונה:הכל.

אימא:אוקיי, תפרטי בבקשה כי זה המקצוע שלנו עכשיו.

אלונה:אוקיי. הכל. הכל. הכל. הכל. הכל. הכל ו… הכל.

אימא:מצחיק. למדת איך כורכים מחברות?

אלונה:כן. כורכים את זה במכונה כזו… בעצם, עבדתי עם שלוש מכונות שונות. אחת חיממה את הדבק, שנייה חוררה את הדפים והכריכות, והשלישית הצמידה את הספירלה.

אימא:ומה חשבת על מנחה הסדנה, איציק?

אלונה:הוא היה ממש טוב, עודד את הילדים, דיבר בהמון סבלנות והיה קשוב מאוד.

אימא:את יודעת מה עוד הרגשתי? שהוא נורא אוהב את מה שהוא עושה, שההתעסקות בנייר מרגשת אותו. וזה מאוד כיף לראות מהצד.

אלונה:אימא, תראי! עברה פה משאית שכתוב עליה איציק!

אימא:די! את רואה אלונה, זה נס! בדיוק דיברנו על איציק.

אלונה:מה נס בזה?

ציונים

אלונה: 5/5
אימא: 5/5

← סטודיו NOTBOOK, המנור 17 תל אביב, 60 ש"ח לילד, חינם למלווה מבוגר

• פסח
• יוצאות קבוע
• עם הילדים

• Facebook
• Twitter
• Email

אני מיכל ורשאי־ארלוק – אימא (41 וחצי), תל אביבית מצויה ושוחרת תרבות הספה, וזו בתי אלונה (9 וחצי), שלומדת בכתה ד' בגבריאלי ומחפשת הרפתקאות. בכל שבוע נצא יחד לבילוי משותף ברחבי העיר ששתינו כל כך אוהבות, ונשתף בחוויות שלנו כדי שאתם תוכלו לדעת לאן כדאי ללכת ומאיפה שווה להתרחק.

"אגדת שלג" – הצגה לכל המשפחה של תיאטרון מלנקי:הצגה ייחודית המבוססת על סיפור רומני מאת גרטה וילק, המגולל את סיפורו של איש שלג קטן שיוצא למסע לעצור את השמש ובדרך מגלה דברים חדשים על העולם, על הטבע ובעיקר על עצמו.

עוד כתבות מעניינות:
האסימון שנפל לנו בתערוכת ההמצאות של לאונרדו דה וינצ'י
אל תיגע בפוחלץ: פרס ההצטיינות המוזר במוזיאון הטבע
כך תסבירו מילים גדולות לילדים קטנים, והפעם: ציפרלקס

אימא:אלונה, בואי נדבר על ההצגה שראינו עכשיו. מה יש לך לומר עליה?

אלונה:היא מאוד מיוחדת. חשבתי שזו תהיה הצגה שאת יושבת בכיסאות ויש מולך במה גדולה – אבל זה היה כל כך מיוחד. הובילו אותנו לתוך אולם והושיבו אותנו על כריות בצורת עננים והיה שם שלג אמיתי. זה היה ממש ממש מדהים.

אימא:מה אהבת בהצגה?

אלונה:אהבתי את העלילה, שזה על איש שלג שלא רוצה להימס, והוא רוצה להגיד לשמש שלא תבוא, ואז הוא פוגש כמה חברים בדרך ומבין שהם מאוד רוצים שהשמש תגיע, ושהם ממש צריכים אותה, ואז הוא מבין ש־

אימא:אל תגלי מה הוא מבין בסוף, בשביל מי שרוצה ללכת להצגה.

אלונה:אוקיי. ובסוף הוא מגלה ש־

אימא:אלונה! זה נקרא לגלות. את יודעת מה זה ספוילר?

אלונה:כן.

אימא:אוקיי אז בואי לא נעשה ספוילר.

אלונה:אוף.

אימא:מה חשבת על איך שההצגה הייתה עשויה?

אלונה:היא הייתה עשויה מאוד יפה. היא הייתה נורא אסתטית. זה היה נורא יפה שהכריות היו כמו עננים, ושהיה שימוש בכל החלל. במה של שחקנים ובמה של בובות, וגם בחלל מסביב לקהל.

אימא:מה חשבת על השחקנים?

אלונה:הם היו מעולים. נגיד זו שהפעילה את האיש שלג, כשהיא דיברה, ראו את הרגש בפנים שלה.

אימא:מעניין אותך לשמוע גם מה אני חשבתי?

אלונה:מממ…כן.

אימא:אני חשבתי שזה היה יפהפה. קסום. שזו אחת ההצגות ילדים עם הכי הרבה מחשבה וכבוד לילדים שראיתי. מלא ביצירתיות. זו הצגה נורא חווייתית. כל החושים שלך פועלים.

אלונה:נכון. השחקנים גם באים מכל מיני כיוונים.

אימא:חשבתי שהשחקנים עשו עבודה נפלאה, ושהטקסט היה נפלא, שזה מבוים נפלא, מעוצב נפלא. זו פעם ראשונה שאני רואה הצגה של התיאטרון הזה, וזה ממש עושה חשק ללכת לראות עוד הצגות שלהם.

אלונה:לגמרי!

אימא:אז איזה ציון את נותנת להצגה?

אלונה:יותר מ־10 בטוח.

אימא:אבל יש לנו עד 5.

אלונה:אז 6.

אימא:אני איתך. אני מוחאת כפיים לתיאטרון מלנקי.

אלונה:אימא!

אימא:מה?

אלונה:תפסיקי. את מביכה.

ציונים

אלונה:5/5
מיכל:5/5

← תיאטרון מלנקי, יצחק שדה 34 תל אביב, 76 ש"ח לכרטיס

• יוצאות קבוע
• עם הילדים

• Facebook
• Twitter
• Email

אני מיכל ורשאי־ארלוק – אימא (41 וחצי), תל אביבית מצויה ושוחרת תרבות הספה, וזו בתי אלונה (9 וחצי), שלומדת בכתה ד' בגבריאלי ומחפשת הרפתקאות. בכל שבוע נצא יחד לבילוי משותף ברחבי העיר ששתינו כל כך אוהבות, ונשתף בחוויות שלנו כדי שאתם תוכלו לדעת לאן כדאי ללכת ומאיפה שווה להתרחק.

לאונרדו דה וינצ'י – 500 שנים לסטארטאפיסט הראשון:תערוכה העוסקת באחד הממציאים הגדולים בהיסטוריה, ובה מוצגות עשרות מכונות ענק שנבנו בהשראת תוכניותיו ושרטוטיו של דה וינצ'י, וכן העתקים של ציורים מפורסמים שלו, שרטוטים ואפילו כמה הולוגרמות.

עד כתבות מעניינות:
פרס ההצטיינות המוזר במוזיאון הטבע
אמא, מה זה ציפרלקס?
כך תסבירו מילים גדולות לילדים קטנים, והפעם: סאבלט

אימא:אלונה, איך היה לך בתערוכה?

אלונה:היה לי ממש כיף. למדתי המון – כמו זה שלאונרדו דה וינצ'י לא המציא רק המצאות שקשורות לתעופה, אלא גם דברים שקשורים לגוף האדם וכלי נשק.

אימא:אני למדתי שהוא היה צמחוני ואהב חיות, ושהוא היה הולך לכל מקום עם מחברת תלויה על הצוואר כדי שיוכל לרשום בה רעיונות ברגע שהם עולים לו. זה מקסים בעיניי.

אלונה:זה באמת מקסים.

אימא:אבל היה לי מוזר שמצד אחד הוא היה איש סופר הומני ואמנותי ומצד שני הוא המציא כלי מלחמה שנועדו להרוג.

אלונה:אני לא חושבת שזה מה שהוא התכוון שיעשו איתם.

אימא:למה אתה מתכוון כשאתה ממציא טנק?

אלונה:אני לא יודעת…

אימא:מה הכי הרשים אותך בתערוכה?

אלונה:התמונה הענקית של המונה ליזה.

אימא:את יודעת שזו לא התמונה המקורית, כן?

אלונה:אני יודעת. בעצם הכי הכי אהבתי שם את חדר המראות, שנכנסים אליו ופתאום אין לך מושג איפה הכניסה ואיפה היציאה.

אימא:זה באמת היה יפה, אבל גם קצת מלחיץ. אני אוהבת לדעת איפה הכניסה ואיפה היציאה, בעיקר במקום שיש בו טנקים.

אלונה:זה לא היה טנק אמיתי אימא, את יודעת…

אימא:אני יודעת. מה אהבת פחות בתערוכה?

אלונה:את ההסברים של מכשיר ההדרכה האישי. הם היו ארוכים ומפורטים מדי, ולא שמעו טוב.

אימא: אני קצת הרגשתי שלו היינו יושבות בבית ופותחות ויקיפדיה על לאונרדו דה וינצ'י היינו מגיעות לאותה אינפורמציה. כן, יש עניין בלראות את ההמצאות בעיניים, אבל התערוכה הייתה קצת מפוספסת מבחינתי. היה שם גם ציטוט שלו שלא ממש הסכמתי איתו.

אלונה:איזה?

אימא:"ההנאה הגדולה ביותר היא זו הנובעת מההבנה". אני חושבת שלפעמים דווקא ההנאות הגדולות ביותר מגיעות ממקומות שאנחנו בכלל לא מבינים.

אלונה:יו אימא, את לא הבנת את הציטוט. הכוונה שלו היא שלפעמים אנחנו לא מצליחים להבין משהו, ואנחנו חושבים עליו מלא זמן ומנסים לפצח אותו, ואז פתאום בבת אחת אנחנו מבינים, וזו כזאת הנאה להבין פתאום משהו שלא הבנת.

אימא:וואלה. עכשיו הבנתי.

אלונה:יופי אימא, אז תיהני מזה.

ציונים

אלונה:8
אימא מיכל:6

← ביתן הפדרציה, האנגר 11 נמל תל אביב, עד 18 באפריל, 50 ש"ח לילד, 79 ש"ח למבוגר. מדריך קולי – 15 ש"ח

• יוצאות קבוע
• עם הילדים