מ"מציצים" של אורי זוהר ועד "קרוב אלי" של תום נשר, חוף הים הואדימוי מרכזי בקולנוע הישראלי, אבל פרט ל"דליה והמלחים" של מנחם גולן מ-1964 וכמה סצנות ב"אבא גנוב 2" מ-1987, אני מתקשה להיזכר בסרטים שהתרחשו בלב ים. מבחינה זו, סרט הביכורים של התסריטאית הוותיקה שרי אזולאי תורג'מן הוא חידוש משמח בקולנוע שלנו. אזולאי תורג'מן, שהקדישה את הסרט לאביה, מספרת שהוא היה סקיפר עצמאי. היכרותה האישית עם חוויית השיט ניכרת היטב ב"עד שתחזור", המגולל את סיפורה של נערה שיוצאת לבדה אל הים הפתוח בסירת המפרשים המשפחתית. הקו העלילתי המקביל, המתמקד באמה ובאחיה של מאיה שנשארו על היבשה, אינו מפותח דיו, אבל סצנות ההפלגה עצמן יפות ומצולמות היטב, וזה כוח המשיכה העיקרי של הסרט.

>> ימי פומפיי: כל העולם יראה את סרט ההופעה האיקוני הזה. וגם אתם

"עד שתחזור" נפתח בלילה, כשמאיה בת ה-16 (הלל ינאי-שני בבכורתה הקולנועית) פולשת למעגן נעול ו"גונבת" את "ליידי בירד" (האם זאת מחווה לסרט ההתבגרות של גרטה גרוויג, או שמה זה מוטיב אוטוביוגרפי?). מהתחלה ברור שמאיה יודעת את דרכה בסירה, אבל מה מניע אותה נגלה רק בשלב מאוחר. אלה סצנות נטולות מילים שמרתקות אותנו לפעולותיה המיומנות של מאיה. הפסקול מורכב רק מרעשי הים והסירה, ומצלילי מוזיקה מרחפת שלתחושתי לא העשירו את החוויה. גלי הים אינם סוערים, ו"עד שתחזור" אינו מתפתח לדרמת הישרדות בסגנון "חיי פיי" או "הכל אבוד" עם רוברט רדפורד. זה יותר הרהור פיוטי על החיבור הנפשי לים האינסופי. אבל בלב ים, גם משב רוח קל או רגע של חוסר תשומת לב יכול לגרום לתאונה מסוכנת.

בהמשך מצטרף אל מאיה סקיפר קפריסאי חתיך ונחמד – אולי נחמד מדי – בשם ניקוס (דניאל ליטמן מ"תאג"ד" ו"קרב אוויר"). בינתיים בבית בחיפה אמה (עדי גילת) ואחיה (אופק פסח מ"קרוב אלי") מגלים שהיא חמקה ואינם יודעים מה לעשות. היעדרו של אבא רומז לנו ששם מסתתרת הדרמה. הסרט צולם במהלך ימי מגפת הקורונה, מה שכנראה מסביר את מיעוט האנשים הנראים על המסך גם בסצנות היבשה, אם כי זה הוסווה היטב כבחירה אומנותית. "עד שתחזור" הושלם כבר ב-2022, ויצא לסיבוב פסטיבלים בעולם בטרם שב לנמל הבית.

זהו סוג של סיפור התבגרות על נערה עקשנית, אמיצה ובעלת תושיה, שיכול לדבר אל קהל צעיר, כפי שמעיד פרס חבר השופטים של הנוער שבו זכה בפסטיבל הקולנוע הצרפתיONE Country ONE Film ב-2024. מאיה היא גיבורה מרשימה שאינה מרבה במילים גם כשהיא בחברת אנשים, וינאי-שני מצטלמת היטב, גם אם לפרקים הופעתה חסרת עומק רגשי. הכל מוביל לסצנה תת מימית יפיפייה, שנדמה שהיא סיבת קיומו של הסרט – התשואות מגיעות גם לצלם עידן ששון ("עיד").

חבל שאחרי סצנת השיא, "עד שתחזור" נופל לקלישאה של מבט ישיר אל המצלמה – בחירה שלא מצאתי לה הצדקה. יש כאן גרעין סיפורי מוצלח וברור שהבמאית, שיש לה ניסיון רב כעורכת תסריטים, מעוניינת יותר במסעה הימי והרגשי של מאיה מאשר בסיפוריהם של אמה ואחיה, שנותרו גם הם ברמת הקלישאה. התוצאה הכוללת היא סרט יפה אך לא שלם, ועדיין זה משב רוח מרענן בקולנוע הישראלי.
3 כוכבים
בימוי: שרי אזולאי תורג'מן. עם הלל ינאי-שני, דניאל ליטמן. ישראל 2022, 95 דק'

• ביקורת סרטים
• המסך
• קולנוע ישראלי
• ים
• הים התיכון

1. המספרה של יורי

העולם מקום מלחיץ. ישראל מדינה מלחיצה. תל אביב עיר לחוצה ועבודה בבר, אם לוקחים אותה ברצינות קיומית, לטוב ולרע, היא עבודה סופר לחוצה. בהתחשב בכך שעבדתי כמעט אך ורק במקומות שעובדים רצח (ווליום גבוה), בחרתי מקומות שעוזרים לי להתאזן כשאני יורד מהפס ולא נותנים לי להיכנס להתקפי חרדה, שכפי שאני רואה, זאת המחלה של השנים האחרונות (ציפרלקס גם עוזר). יורי הוא הספר שלי כבר יותר מעשור. הבונוסים: מקום מאוד קטן וצנוע. יש לו סיפורים מאוזבקיסטן ומקצועו השני הוא אמנויות לחימה. שילוב מעניין. הוא לגמרי אולד סקול, שולט בגילוח בתער ועושה מסז' בראש, שמחזיר אותך לרחוב מוכן להתמודדות.
נחלת בנימין 75

2. אצל ציון (השניצל של ציון)

שניצל הוא ישראלי כמו שהיטלר היה יהודי. שניהם לדעתי אוסטרים אבל הייתה להם השפעה רבה על המדינה הזאת. ציון הוא כמו השיר קפה אצל ברטה, כשרע לך על הלב, אתה אצלו יושב. מאיר אריאל כתב עליו שיר ושמוליק קראוס ישב אצלו עד יומו האחרון.
הירקון 61

3. הבסטה

טוני סופרנו אמר לכריס מולטיסנטי, קרוב משפחתו: "כל האחרים, דבר אחד הם לא – הם לא הדם שלי". בתור אחד שבנה ערבים, ארוחות ומה שותים לאין ספור אנשים, לתת עד הסוף ולדעת שיהיו אפס טעויות יכול רק בר ניומן, הברמן של המוסד המטורלל הזה.
השומר 4

4. הים

יש לי היסטוריה רפואית מורכבת. אחת הבעיות היא שיש לי פלטפוס על מלא ועצם מחוברת בכף הרגל, שלא אמורה להיות. 31 שנים של עמידה ממושכת על הברים של תל אביב לא ממש עוזרות. כך שהליכה של שעה וחצי שלוש-ארבע פעמים בשבוע, יחף על החול מהדולפינריום למרינה, מרחיקה את הניתוח הנורא שהציעו לי לעשות. זה קורה יותר מ-20 שנה ולדעתי עובד כמו קסם.

5. אבן עזרא

אוכל צריך להכין לאט, עם הרבה רגש והקשבה. אני לא יכול לחשוב על אוכל יותר מכאן ממה שאלרן הבן של עזרא מעזורה מבשל. והזווית האישית שלי שהוא אימץ את תום, הג'וניור בן פורת יוסף שלי. אני רק פוחד שהוא רוצה לגנוב לנו אותו.
המשביר 2

• העיר שלי
• אוכלים שותים
• קאב קם
• ים
• אבן עזרא
• אצל ציון
• הבסטה

—–

>> פיצוחים: 60 שאלות טריוויה על טלוויזיה שיגרמו לכם לשבור שלט
>> יא חביבי: 30 שאלות טריוויה על תל אביב שיגרמו לכם לעזוב לר"ג
>> עיר רעבה: 30 שאלות טריוויה על מסעדות בת"א שיעשו לכם תאבון

• ❤ תל אביב
• חוף
• חופים
• חופים בתל אביב
• ים
• בדרך אל הים
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 892 // 120 קושיות נוספות

מתכפכפים

אם אינכם עובדים כמצילים בים, נסו להימנע מלבוא לעבודה בכפכפים. למתחכמים שבכם – אין באמת הבדל בין כפכפים שקניתם בשוק לכפכפי אדידס אורגינל שעלו לכם 300 ש"ח.

פשיטת רגל

אם, לעומת זאת, הבוס הגדול בוחר משום מה להגיע לעבודה בכפכפים – מותר לכל העובדים הכפופים לו לחקות אותו ולזרוק זין באותה מידה כמוהו (רק אל תתפלאו אם החברה תקרוס בעתיד הלא רחוק).

עד הסוף המר

אם התחלתם עבודה חדשה בקיץ וגזרתם על עצמכם קוד לבוש מחמיר יחסית (בלי מכנסיים קצרים וגופיות, חולצות מכופתרות בלבד וכו') – קחו בחשבון שתיאלצו להתמיד בו. אין מה לעשות, יצרתם סטנדרט גבוה שיישמר לפחות עד שתתחלף העונה ואז תוכלו ללכת על קו לבוש אחר. כל התנהלות אחרת תגלה שעבדתם על כולם כל הזמן.

חוק היובש

סובלים מבעיות הזעה? קבלו ביטול על כל השאר על כל שאר הסעיפים הקודמים. עדיף שתתהלכו עם הווייאנס ועם גופיית סבא מאשר שתשאירו אחריכם עקבות זיעה אול אובר דה פלייס.

האמת העירומה

בשובכם מהים ברגע שחציתם את רחוב הירקון ונכנסתם לאזור מיושב עם אנשים שלא חזרו מהים, עליכם לשים על עצמכם חולצה. החיים הם לא הטיילת ואתה לא סילבסטר סטלון. חריגה מכלל זה היא הקולוניה הצרפתית המכונה רחוב בוגרשוב, שבו משום מה מותר ללכת בלי חולצה ובבגד ים לכל אורכו. ברגע שתגיעו לגבול המלך ג'ורג' עליכם לשוב ולציית לכללי האתיקה.

*פורסם במקור ב-1 ביוני 2017

• הבועה
• תל אביב
• הקוד האתי
• קיץ
• ים
• כפכפים

• Facebook
• Twitter
• Email

יש חדש תחת השמש:אם תכננתם לרבוץ בחוף הים בסוף השבוע, כדאי שתתארגנו על שמשיה. בשבועות האחרונים התחילה עיריית תל אביב-יפו לחלק קנסות בסך 475 שקלים למקימי הציליות, הנפוצות מאוד בחופים והוגדרו כעת כ"מפגע בטיחותי". "האיסור על שימוש בצליות מסוג זה נובע מסיבות בטיחותיות, זאת מאחר וצליות אלו מוחזקות על ידי רצועות שנמתחות לצדדים, ומהוות סכנה עבור ילדים שמשחקים על החוף, מבוגרים שרצים בשטחו וכל מי שעשוי להיתקל בהן ולמעוד", נמסר מהעירייה.

עוד הובהר כי בטרם מתן הקנס, יסביר הפקח לבעלי הציליה על האיסור החדש ויבקש ממנו לקפל אותה. במידה וייענה בסירוב, יינתן הקנס. "האכיפה מתבצעת בכל ימות השבוע ובכל מקום בו ימצאו ציליות המהוות מפגע ובעיקר במקומות עתירי קהל. נוסיף כי על פי חוק העזר העירוני חל איסור על הקמת אוהלים באזורי החוף בכל שעות היממה".

זוהי אינה המכה הראשונה למתרחצים, הבוקר (חמישי) פורסם כי העירייה סגרה לרחצה חמישה חופים בעקבות מחסור במצילים ברקע סכסוך עמם. בין החופים שבהם לא יפעלו שירותי ההצלה: אביב, בוגרשוב, גורדון ומציצים. מהעירייה נמסר כי תשע תחנות ההצלחה האחרות בעיר ייפעלו כסדרן.

• תל אביב
• תל אביב: חדשות עירוניות
• ים
• עירוני