בואו נגיד את האמת: התקופה הנוכחית תופסת את הטלוויזיה בישראל במבוכה. מצד אחד המלחמה עדיין נמשכת, אבל מצד השני הירי הרקטי לישראל (במספרים) פוחת, הלחימה בעזה נמצאת תחת איפול כבד מאוד, ושעות האולפן הארוכות של מהדורות החדשות – שבהתחלה שידרו בלופ בלתי נגמר – לאט לאט מתקצרות כי פשוט אין מה לשדר.

>> "באין מדינה": העמוד הראשון במסקנות ועדת החקירה על המחדל
>> צפינו ביום השידורים הראשון של "רלוונט". יש לנו חדשות טובות ורעות

אבל למרות שסימנים ראשונים של שגרה כבר הורגשו – למשל, הפרסומות שחזרו להיות משודרות – לחזור לשגרה לגמרי פשוט אי אפשר. ראיתם מה קרה ל"כוכב הבא" כשניסתה לחזור. גם מי שמנסה לבדר בתקופה הזאת, עושה את זה עם נימה לא מפורשת של התנצלות. אנחנו פה אבל גם לא ממש פה.וכך, נוצר לו יציר כלאיים די מוזר – הסט הוא עדיין הסט של החדשות, ואיתו גם ההבטחה "לעדכן בכל מה שיתרחש", אבל התוכן מבקש להיות קצת יותר קליל, קצת פחות חדשותי הארדקור. נקרא לזה "לייט נייט ניוז" – תכניות שמגיעות בשעות המאוחרות (בדרך כלל, אחרי המטחים הכמעט-קבועים של 20:00 ו-22:00), כשאפשר להיות קצת יותר רגועים ולהתרווח.

היו לנו כבר כמה דוגמאות לדבר הזה; הראשונים היו ארז טל ואברי גלעד, כבר בסוף השבוע הראשון של המלחמה. משם, עלו ובאו כל מיני ציוותים אחרים: אייל קיציס ולוסי איוב היו שם לרגע, גם צביקה הדר ואליעד נחום ב"רשת 13". כולן תכניות שנמצאות על הגבול שבין העיסוק באקטואליה ובמלחמה הנוראית שאנחנו חווים, לבין הניסיון להרים ראש ואולי אפילו קצת לצחוק על המצב המשוגע שהוא החיים שלנו.

עכשיו, מגיע ניסיון נוסף, המעניין מכולם עד כה, וזהו הציוות בין שני קומיקאים, יעל פוליאקוב ותם אהרון, בתכנית חדשה ושמה "הלילה עם תם ויעל" – תכנית שבועית שאמורה להיות משודרת בימי שישי בשעות המאוחרות ולספק סיכום אחר של השבוע שהיה. התוצאה מעניינת ולפחות ברמת האיכות (עוד נראה את הרייטינג) נותנת פייט חזק לאברי וארז.

הפורמט, אם אפשר להבין אותו מהתכנית הראשונה, נשען על כמות אורחים מצומצמת – בניגוד לארז ואברי שפשוט מביאים אורח אחרי אורח כמעט בשיטת סרט נע. בתכנית ששודרה אמש היו ארבעה בסך הכל: הכתב הצבאי אור הלר בראיון נדיר, בן גיחה אחת למשנתה; לירז צ'רכי, שהקליטה סרטון בפרסית לעם האיראני; נדב יעקבי, שדיבר על הזווית הספורטיבית של המלחמה, ומני ממטרה, שהפך לשיחת היום הקצת משונה של התקופה הזאת בשבוע שעבר. בחירות מעניינות, לא הדמויות הכי בולטות, אבל כן אנשים שהיה להם מה להגיד ושהיו יכולים להיות קצת אירוניים ביחס למצב.

את החלל שמרכיב את התכנית מעבר לאורחים, ממלאים תם ויעל עצמם בשתי דרכים: הראשונה היא כתבות החוץ, שמסתמנות כפלוס הגדול של התכנית. הכתבה של יעל פוליאקוב ובנה יונתן במטווח, או המפגש המקסים של אהרון עם האמהות, הביאו זהב קומי וגם תחושה של רווחה לא קטנה לצופים שנשארו ערים. הדבר השני הוא הקומדיה שמתרחשת ביניהם, שבה הם מצליחים לפרק בעדינות רבה את הטירוף שעובר על כולנו ואפילו להוציא מזה דברים יפים.

תם אהרון ממשיך בתכנית הזאת את התהליך שהוא עצמו עבר – מסטנדאפיסט תל אביבי, דרך הפינה ב"תכנית קיציס", "גב האומה" שבה הוא קיבל יותר במה, "פעם בשבוע" שרצה במשך שלוש עונות אנמיות בתאגיד, "בוקר חדש" עם טל ברמן ואביה פרחי ב-99 – ובדרך, גם השינוי הפוליטי המסוים שעבר. דרך כל זה הוא נשאר מאוד מצחיק. רואים את זה בכתבת החוץ, רואים את זה גם בדינמיקה עם פוליאקוב שעובדת נהדר.מנגד, התזזיתיות והחרדתיות של פוליאקוב היא הביטוי המושלם למצב רוח שבו כולנו חיים. פוליאקוב תמיד הייתה מאוד אהובה עליי, ובמקרה הזה היא הצליחה גם לבטא משהו כמוס יותר: את התחושה הזאת שאנחנו לא ממש יודעים לאן הולכים. אולי גם קצת מהמבוכה הזאת שדובר עליה בהתחלה.

הבעיה הגדולה עם התוכנית היא הבעיה עם תכניות של רשת באופן כללי בתקופה הזאת – קשה להיקשר אליהן, כי לא ברור כמה זמן כל זה יימשך. זה לא סוד שרשת נמצאת במשבר לא קטן. כבר תקופה ארוכה שערוץ 13 מפסיד ברייטינג לערוץ 14 – שלא לדבר על הפער ההולך וגדל מהאחות הגדולה מערוץ 2 לשעבר, קשת 12. וכך, רשת מנסה לזרוק לאוויר כל מיני פורמטים בשליפה במטרה לשנות את התמונה – פעם מביאה תכנית אקטואליה עם גאולה אבן, פעם מנסה להציל את יום שישי עם בן בן ברוך, רק השבוע היא עלתה עם תכנית חדשה של שלום אסייג (לא מאוד מוצלחת), ועכשיו הניסיון הזה.

"הלילה עם תם ויעל" ראויה לצמוח, אולי אפילו להישאר איתנו אחרי שהמלחמה תיגמר. הנוכחות שלה על המסך מסמלת משהו בתודעה הישראלית של תחילת נובמבר 2023 – התהליך הזה כמובן איטי ומלא בהיסוסים, כי לך תדע איזה רעה תתפרץ עליך בפעם הבאה, אבל יש כאן ניסיון מסוים להתחיל ולהסתכל בצורה משוחררת על המצב. הלך עלינו, ועכשיו אנחנו מחפשים את מי שיידע קצת לצחוק ולהצחיק על זה. אפשר להפסיק להתנצל.

• ביקורת טלוויזיה
• רשת 13
• יעל פוליאקוב
• תם אהרון

כל מי שראה פעם קומדיה בשפה זרה יודע כמה בדיחות יכולות להתפספס בגלל חוסר היכרות עם השפה המדוברת. משחקי מילים, שנינויות, חרוזים או בדיחות שמבוססות על השפה עצמה הן טריקיות, אבל לא בלתי אפשריות לתרגום. מבטאים מצחיקים, דמויות או סלפסטיק לרוב ידברו בעד עצמם, ואם הבדיחה אוניברסלית מספיק היא תעבוד בתרגום לכל שפה. ואז יש את מה שזה לא יהיה שעושים אילן פלד ויעל פוליאקוב.

אמנם מדובר בשמות מוכרים ואהובים, אבל גם אחרי הקמפיינים, הסדרות ו"טרילילי טרללה", מדובר ביצירה לקהל נישה. גם אם אתם דוברי עברית שפת אם, ממש לא בטוח שסוג ההומור הזה עושה לכם את זה. אם הוא כן, כנראה שתישארו קהל נאמן ואדוק לנצח. לא משנה איפה תראו את הצמד הזה – מ"אחד העם 1" ו"אחד העם 101" דרך המערכונים ב"ארץ נהדרת" ו"מה נסגר" ועד ל"נוכלות" – אתם תמיד נכנסים לעולם מסוים מאוד עם חוקים ספציפיים, שלא תמיד תואמים את קונבנציות הקומדיה הרגילות. לפעמים יש אבסורד או נונסנס מוחלט, לפעמים אנחנו פשוט צופים בחיים הרגילים של אנשים מוזרים שאפילו לא אומרים עכשיו משהו מאוד מצחיק, ועדיין זה קורע.

הרבה מהקסם הוא הצורה שבה הדמויות מדברות – ישראליות עקומה ומשונה, תמיד עם עיוות קטן שמונע מהדמויות להיות חיקוי של פרסונה או ארכיטיפ מסוים. ואיכשהו, לא משנה מי מדבר, העברית מדויקת או מתיימרת, מיושנת במידה ובמשלב גבוה. פלד ופוליאקוב הופכים את השפה העברית על שלל גווניה, משלביה והסלנג שלה, למגרש משחקים עצום ומפתה.

קחו לדוגמה את קטעי הקישור האייקונים שלהם לפסטיבל הזמר והפזמון 2013, בכיכובן של שלל מוזיקאים ומוזיקאיות כושלים. זה לא שהטרלול הנפלא הזה לא היה מצליח להצחיק גם בג'יבריש, אבל הצורה שבה כל דמות מרכיבה משפט ומבטא את המילים בו היא חלק ענק מההצלחה. שומעים את זה במבטא הכמו-תום-פטרוברי של צמד העאלק-מטאל, בעברית האייטיזית של "עשה פתאוםםםם" ובמיוחד בפאנץ' הסופי "חרט-ט-ט-ט-ט-ט חרטטן!". הכל ישראלי מאוד, אבל מהסוג הכי חייזרי.

בארבעת מערכוני להקת ארבע, שבילבלו המונים מצופי ארץ נהדרת בעשור הקודם, השפה היא שילוב משוגע לגמרי של פופ בינלאומי, הניב הקיבוצניקי וקצת שוודית. התמהיל הזה הכניס לחיינו את גרסת הר סיני של Material Girl שבה משה שובר את לוחות הברית כיוון שגילה את התרמית – עם ה' הידיעה בצירה ולא בפתח, תיבול שמייצג עברית נכונה אבל הוא בעצם שימוש דקדוקי שגוי; את העברות ל-Bootylicious עם המשפט "את עצמי בזול אנ'לא מוכרת במטא של תפוחי דלישס, בייבי" וכמובן את "דבר איתנו חד חלק, אנחנו מאותו מלייה הרי".

המפגש בין העברית לאנגלית נוכח גם כשמירי פסקל ואחותה תקווה נפגשות, ותקווה מתוסכלת שוב ושוב שאחותה לא יודעת לבטא מילים באנגלית כהלכה בעודה משוויצה במבטא אמריקאי מאולץ על המגורים ב"וואלי".

אז אם נחזור לשאלה שאיתה התחלנו, לא ברור מה צופה שיראה את הקטעים האלה עם כתוביות בכלל יחשוב על מה שקורה מולו. יש כאן שכבות על גבי שכבות של ישראליות ועברית מתחדשת שמשמשות לא רק כדי להצחיק אלא גם כדי לאפיין דמויות או לזרוק אותנו לעברית מהסוג ששומעים היום רק בפוסטים נוסטלגיים של כאן ארכיון. אבל זה בסדר, אם יש לכם חברים מחו"ל שממש דחוף להם לראות מערכון ישראלי מוזר תמיד אפשר להראות להם משהו משלל ההזיות בשפות אחרות שהשניים יצרו ל"מה נסגר", רק תיזהרו מכל הבלאקפייס.

• המסך
• טלוויזיה
• טלוויזיה ישראלית
• קומדיה ישראלית
• אילן פלד
• יעל פוליאקוב
• טיים אאוט סופ"ש // גיליון 944 // ווי לאב עברית

• Facebook
• Twitter
• Email

רגע לפני ש"הנוכלות" מגיעה אלינו (סוף סוף!), מירי פסקל ותקווה בן חיים הוציאו סינגל חדש שרק גורם לנו להתגעגע יותר. הסינגל, שזכה לשם המכובד "בולבול", מבוצע יחד עם ישי לוי.

האחיות השבורות חוזרות להיות בקשר אחרי הסכסוך האחרון, ואחרי שמירי יצאה מהכלא. מסתבר שבנה האהוב של מירי זקוק לניתוח דחוף – ניחשתם נכון – סתם, לא – להסרת הזנב. הן שוב מתחברות לדנ"א הנכלולי שלהן, הפעם במטרה להשיג את הכסף הדרוש להצלת רובי, ובדרך מסתבכות עד מעל הראש.

הסדרה תכלול שירים מקוריים בשיתופי פעולה עם תום פטרובר (היהודים), עופר ניסים, פיטר רוט, רן שם טוב (איזבו), ברוך בן יצחק (רוקפור), יונתן פוליאקוב, אופיר קנר, עדן דרסו ועוד.

← "הנוכלות", yes VOD, החל משבת (16.11)

• המסך
• סדרות
• קומדיה
• אילן פלד
• יעל פוליאקוב

• Facebook
• Twitter
• Email

בזמן שחגגתם יום הולדת למדינה, HOT העלו את שני פרקי הבכורה של ״פוליאקובים״. יש כאן הצהרה: שידור ״פוליאקובים״ ביום המקדש את הישראליוּת, כזה שמוקדש בדרך כלל למרתון מערכונים של הגשש, בא לומר לצופים שמשפחת פוליאקוב היא לא משפחה פרטית, היא מייצגת משהו גדול מזה. מצד שני, להשיק סדרה בערב היחידי בשנה שאף אחד לא נמצא בו בבית, ומי שכן נמצא צופה בחיילים עושים צורות עם דגלים בהר הרצל, מעלה חשד שאולי ב-HOT בכלל לא רוצים שתצפו בה.

והאמת, קשה למצוא סיבות לצפות בעונה החדשה של ״פוליאקובים״. את כל השטיקים שלה היא מיצתה כבר בעונה הראשונה. כן, הבנו, אין דבר לגמרי תיעודי ב״דוקו-ריאליטי״ הזה. הערפול הז׳אנרי, שהיה מסקרן בימיה הראשונים, התפוגג לגמרי ועכשיו נשארנו עם סדרה על חבורה לא ממש מעניינת של אנשים קולניים וגסי רוח, המנתבים את חייהם בין שורה של עלילות סתמיות ומאולצות.

>>20 הסדרות הישראליות הגדולות בכל הזמנים

העונה החדשה פוגשת אותנו במקום בו הסתיימה העונה הקודמת: העסקה למכירת בית המשפחה התפוצצה, והסכסוך שנוצר בעקבותיה בין האחים יעל ואיתמר מסלים ובהמשך אף יגיע לבוררות. עד אז, מנסים בני המשפחה להתמודד עם 16 מיליון השקלים עליהם בנו ונעלמו עם פיצוץ העסקה. הפתרון לבעיותיהם מסתמן בדמות מעבר של כמה מבני המשפחה אל ביתה של שוש, הבית שהחליטו להשאיר בחיקם.

בעוד הרעיון של ״האח הגדול״ בכיכובם של הפוליאקובים נשמע מגרה, בינתיים אף אחד עוד לא עבר והפרקים הראשונים התמקדו בהתשה אינטנסיבית של הצופים. שיחות ארוכות על סמס ששלחה יעל לאיתמר והעמיק את הקרע, שיחות ארוכות עוד יותר על אותן שיחות על אותו סמס. סצינה בלתי נגמרת עם אשתו המפוקסלת של איתמר, שעוסקת גם היא, ניחשתם נכון, בסמס ששלחה לו יעל.

בהנחה שאכן ״כל קשר בין הדמויות וההתרחשויות המתוארות בסדרה לבין המציאות מקרי בהחלט״, כפי שנטען בשקופית הפתיחה, מן הראוי להשקיע בפיתוח עלילות שלא מזלזלות בצופים. ולא, ההתלבטות של יעל אם לקחת על עצמה את תפקיד הפרזנטורית של מותג נייר הטואלט הממוחזר (והפיקטיבי) "למור״, אינה כזו. דווקא על אירוע אישי וקשה שחווה יעל מדלגים בקלילות בפרק, ואפשר רק לקוות שהוא בדמות האקדח במערכה הראשונה, ושההתמודדות האמיתית שלה ושל התכנית איתו תגיע בהמשך.

ל״פוליאקובים״ אין מה להציע. אפילו צילום מסך של שוש עם איזה משפט מחץ מתחתיה שיתפקד כתמונת קאבר בפייסבוק כבר אי אפשר להוציא ממנה. היא התחילה כפיסת טלוויזיה מרעננת וקלילה, אבל הימרה מהר מדי על כל הקלפים שלה ונשארה בלי כלום. יש סדרות מצחיקות ממנה, טראשיות ממנה, כיפיות ממנה.בעידן היותר מדי טלוויזיה, ״פוליאקובים״ צריכה להתאמץ הרבה יותר כדי לגרום לנו לצפות.

• המסך
• פוליאקובים
• יעל פוליאקוב
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

בהצצה לפרקים הבאים של הסדרה "פוליאקובים", דוקו־ריאליטי שהוא וריאציה חופשית על נושא קורות משפחתה של יעל פוליאקוב, מופיע חנן גולדבלט. בטיזר הקצר קוראת לו שוש פוליאקוב "זיין". הוא משיב שאולי עדיף שלא לדבר על הנושא. כשהרגע הופיע על המסך בהקרנת העיתונאים בשבוע שעבר, כמעט כל אישה בחדר התרוממה בתדהמה. המחשבה על כך שמישהי מהקורבנות של גולדבלט תיתקל בסצנה הזאת בלי לדעת עליה מראש יכולה להעביר אדם על דעתו. ראוי לערוך דיון בנתינת זמן מסך לעבריינים מורשעים, וגם אם מחליטים שמותר להראות אותם בטלוויזיה, ברור שהפרובוקציה הזאת של יוצרי "פוליאקובים" מכוונת. אז הנה, היא עלתה להם בהתרשמות אובייקטיבית מהסדרה. תראו לאישה אנס מורשע ואל תתפלאו שהיא שוכחת מיד את כל מה שהיא צחקה ממנו עשר דקות לפני כן.

ו"פוליאקובים" היא סדרה מצחיקה כמובן. היא אמנם לא יצירת המופת שהייתה "הכל דבש", ויש בה נושאים שצריכים להיפתר בחדר העריכה כגון הקצב והתמהיל בין החלקים המתועדים לאלו המתוסרטים, אבל כשהיא מצחיקה – היא קורעת מצחוק. ההשוואה ל"משפחת קרדשיאן" מתבקשת, ופוליאקוב לא מפחדת להזכיר אותם יותר מפעם אחת, תוך שהיא מודעת לכך שפה, כמובן, זה לא הוליווד והיא לא קים קרדשיאן.

כאן גם הבעיה של "פוליאקובים" – הביסוס שלה על המציאות (גם אם זו מטופלת, מתוסרטת, מבוימת וערוכה על ידי היוצרים) מעקרת ממנה את הסאבטקסט שבו כל כך הצטיינה "הכל דבש". "פוליאקובים" מבדרת, אבל לא מרגשת או צובטת. דווקא בן זוגה של פוליאקוב, שהוא האדם ה"רגיל" ביותר במשפחה, הוא המעניין ביותר והיחיד שמצליח להביא תחושה של הצצה אמיתית לחייו של אדם פרטי. בקיצור, הרגעים החשופים לא מספיק חשופים והרגעים המצחיקים אמנם מאוד מאוד מצחיקים, אבל לא ברמה של "הכל דבש". אבל כל זה לא משנה – רק אם אתם מסוגלים לצלוח צפייה באנס מורשע בסדרה קומית, תוכלו ליהנות מ"פוליאקובים".

סדרה על:דוקו־ריאליטי עם קריצות מוקומנטריות על משפחת פוליאקוב.
לצפות?לחובבי הז׳אנר בלבד.

״פוליאקובים״, HOT3 , חמישי 20:15 וב־HOT VOD

• ביקורות
• פוליאקובים
• יעל פוליאקוב
• ביקורת טלוויזיה
• תרבות