>> איידן סוייר (למה שלא תעקבו) הוא פעיל למען זכויות בעלי חיים ובעל תואר בתסריטאות. "מאחורי המסכה" הוא ספרו הראשון, מותחן שבמרכזו הצלת בעלי חיים, ובו הוא רותם את הרקע האקטיביסטי והקולנועי שלו ליצירה ספרותית. בנוסף הוא עוסק בתרגום שירה ובכתיבת משחקי תפקידים.את הספר אתם רוצים לרכוש כאן.

>> הדיבוק לדיבוק וכל החברים הכי טובים // העיר של נטע רוט
>> ראמן רצחני וחוף להינצל בו // העיר של אופיר ואורי אן ששון
>> סחר הוגן פמיניסטי והד מבאר קדומה // העיר של לורן מילק

1. החתול הירוק

הפיצריה הכי שווה בעולם, עד כדי כך שכשטיילתי באיטליה התגעגעתי לפיצה שלהם.
לבונטין 7 תל אביב (גן החשמל)

2. גודנס

אני אוכל הרבה בחוץ וזו עוד מסעדה שאני מאוד מחבב, אני גם בקשר טוב עם הבעלים ושם ערכתי את אירוע ההשקה של הספר שלי.
קינג ג'ורג' 32 תל אביב

3. חוף ירושלים

במשך 11 שנים בעבר גרתי במרחק כמה דקות הליכה משם, ולא ניצלתי את זה כי לא ממש התחברתי לים. רק לאחרונה התחלתי להעריך את המקום הזה.

4. אלפקה בר

דיברנו על מסעדות, עכשיו נדבר על בר. יש להם קוקטייל קפה מדהים וגם אוכל שרק בשבילו שווה לבוא.
פלורנטין 40 תל אביב

5. יפו העתיקה

אם כבר ללכת לאיבוד ברחובות, אז באווירה הייחודית של יפו.

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

תחנת האוטובוס ליד הבית שלי, בהשאלה לאוטובוסים באופן כללי. אני לא מתנייד עם רכב וכמות התלונות שנאלצתי להגיש לדן בשנה האחרונה, רק על חלקן הם הציעו פיצוי כלשהו, היא לא הגיונית. אני כן יכול לציין לטובה את הרכבת הקלה, שבעיניי מציעה מענה טוב למקומות שאליהם היא מגיעה, ומקווה שבקרוב יסתיימו העבודות אליה והיא תנגיש עוד מקומות. רצוי גם בשבת.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
פסטיבל אייקון שנערך בחוה"מ סוכות. אני הולך לשם כל שנה מאז 2006, והוא תמיד מציע שלושה ימים מרוכזים של חוויות מעולמות אחרים. השנה הפסטיבל היה קצר יותר בגלל אילוצי לו"ז, אבל עדיין הציע אירועים שווים, בין היתר הנחיתי שם משחק תפקידים בו השחקנים שיחקו חתולים שמשתלטים על העולם אחרי שבני האדם איבדו שליטה.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
זה קצת נישתי, אבל לחובבי "מלחמת הכוכבים" אני מאוד ממליץ על הקומיקס Duel of the Fates, שהוא בעצם עיבוד לתסריט המקורי של פרק 9 שנכתב לפני מותה של קארי פישר ולפני תגובות השנאה של מעריצים לפרק 8. הוא שונה מאוד והרבה יותר מוצלח מהסרט שהופק בסופו של דבר, נותן לכל אחת ואחת מהדמויות את הרגע שלה לזרוח בלי לרמוס את היסודות שהוא נבנה עליו ובלי לנסות רק לרצות מעריצים שרוצים עוד מאותו דבר.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
אני תמיד ממליץ לתרום או להתנדב למען בעלי חיים. בימים שאחרי שבעה באוקטובר ראינו התגייסות מדהימה של אזרחים למען בני אדם, אבל בעלי החיים עדיין נשכחים וכמעט אף אחד לא עוזר להם ובקושי חושב עליהם, והם צריכים אותנו לא פחות. אני אישית מתנדב ב"טבע הקשר", חוות שיקום לבעלי חיים שניצלו מתעשיות ומפינות חי, שהיא אמנם ברמת גן ואני מבין שלהרבה מאיתנו זה כמו חו"ל, אבל באמת שווה לפחות לתאם ביקור.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
ידידה שלי שמארגנת אירועים שווים. לא קל להיות מארגנת, במיוחד שלכל אחד יש רצונות משלו והרבה פעמים באים אליה בתלונות, ובכל זאת היא ממשיכה לארגן ומי שבא מרוויח.

מה יהיה?
יהיה מה שנחליט שיהיה. ניתן שלום וזה מה שנקבל, ניתן אלימות וזה מה שנקבל. אני לא מדבר רק ברמה המדינית-ביטחונית, אלא בבחירות של כל אחת ואחד מאיתנו: האם אנחנו עוזרים למי שזקוק לעזרה, האם אנחנו מסוגלים לקבל את מי שלא חושב כמונו ולא פוגע באחר, האם אפילו מה שאנחנו אוכלים או קונים לא גורם סבל מיותר לבעלי חיים. ביום שבו נפסיק לנרמל אלימות כלפי אלה שלא יכולים להגן על עצמם מפנינו, אולי היא לא תחזור אלינו כמו בומרנג.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• אקטיביזם
• החתול הירוק
• גודנס
• טבעונות
• חוף ירושלים
• יפו העתיקה

>> רני בלייר אלקבץ (אתם עוקבים, כן?) הוא מגדולי יוצרי הטלוויזיה בישראל ("שבתות וחגים", "פרשת השבוע", "שביתה"), ראש בית הספר לאמנויות הקול והמסך במכללת ספיר, ועכשיו גם סופר: "עלעלים", ספר הביכורים שלו, הואאסופת סיפורים אוטוביוגרפיים יפים וכואביםעל נעוריו בקיבוץ ניר עוז, כשברקע שלהם מהדהד יום האסון וההפקרה של שבעה באוקטובר שנמצא איפשהו בעתידן של הדמויות. "לפני חצי שנה עברנו אסתר רעייתי ואני לגור ביפו, סלאמה פינת שדרות ירושלים", הוא מעדכן. "אז לא אספר על מקומות מהעיר שלי אלא יותר מהשכונה החדשה שלי, שהיא מהמקסימות בתל אביב-יפו" .

1. קפה יאפא

קפה יאפא הוא קפה וחנות ספרים מהממת ומתוקה בבעלותם של יוצר הסרטים הדוקומנטריים טוני קופטי ואיש הספרים והמורה מישל אלרהב, שהשנה גם יצרו סרט מקסים בשם"המבריחים"ביחד עם הבמאי יניב ברמן. יאפא מקום נעים וקרוב לליבי שנים רבות, כשבשנה האחרונה עם המעבר של אסתר אשתי ושלי לגור ביפו, הפך בית הקפה/חנות הספרים למקום שאני פוקד אותו לפחות אחת לשבוע.
יהודה מרגוזה 33 יפו

2. אובלומוב

חנות ספרים מתוקה בשכונת נגה.לפני כמה חודשים עברתי ליד החנות ונכנסתי להתרשם. בחנות ישבה לני, בעלת החנות, ושאלתי אותה אם אני יכול להציע לה למכור שם את ספרי "עלעלים". היא מיד הסכימה, ומאז כבר הספקתי להשתתף ביום ההולדת (שנה לפתיחת החנות) בערב קריאה שכולו הוקדש לבטלנות, כיאה למקום ששמו הוא על שמו של האציל אובלומוב, בטלן הבטלנים.
נחמה 4 יפו (שכונת נגה)

3. עמיתה

פעם בשבוע בשישי בצהריים אני מהלך לבית המאפה עמיתה לקנות כיכר לחם מאה אחוז שיפון לשבת.בית המאפה הזה הוא ממש בוטיק של מאפים. מצד אבא שלי אני הונגרי, ולא צריך להסביר את הקשר בין המוצא לעוגות ומאפים, אבל כבר די נגמלתי ואני מאוד נזהר לאכול כמה שפחות פחמימות וכמה שפחות גלוטן. אבל המקום הזה… אני נכנס אליו לא רק כדי לקנות לחם שיפון מאה אחוז טעים להפליא, אלא גם לגנוב מבט אל המאפים הפרושים לפני כמו תכשיטים ולאתגר את הדחף לתקוף איזה קרואסון ממולא.
סלמה 10 יפו

4. רחוב הצורפים

רחוב קסום ביפו שאני אוהב ללכת בו, ותמיד מרגיש בו כאילו נגזר מזמן אחר. רחוב הצורפים יוצא מדרום העיר העתיקה, פינת מזל תאומים, ועולה צפונה, עובר ליד עץ התפוזים התלוי, ליד מועדון קרוואן, ליד בית קנדידוף, וגולש לחצר של שבתאי היפה עד רחוב רוסלאן… מימין לרחוב חומה, מאחוריה רחוב יפת, משמאל גן החמאם וגן המוזיאון. שבע דקות של עדן.

5. אל קלחה

חומוס במרחק הליכה קצרה זה איכות חיים, ואם מדובר באל קלחה אז זכיתי פעמיים.הפאתה של אל קלחההיא מנה עתיקה מהמטבח השאמי, המבוססת על שילוב מאוזן להפליא של חומוס, חתיכות פיתה מושרות, גרגירי חומוס, שקדים קלויים, רצועות בשר שייטל, יוגורט וסמנה. ולחשוב שהדייגים היו אוכלים את זה על הבוקר אחרי לילה של דייג.
סלמה 3 יפו

מקום לא אהוב בעיר:

מתחם התחנה.המתחם הכי מוזר בעיר. ניראה כי מיליונים הושקעו במתחם התיירות שהפך לפיל לבן, ריק ובעיקר חשוך בלילה. עם הקמתו של פארק המסילה השוקק והיפהפה, חיוורונו של מתחם התחנה בולט לעין כמעין שכונה מוזרה וחשוכה הצמודה לפארק המסילה. מתחם התחנה הוא המקום האידיאלי לתקומתו של מתחם סטודיואים לאומנים שכל כך חסר בנוף התל אביבי. אפשר להעתיק את המודל הנצרתי של גלריות קטנות, בתי קפה מתוקים, אמנות, אירועי תרבות ומוזיקת רחוב.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"אתי", סדרת הדרמה של חגי לוי על פי הספר "השמים בתוכי", המוכר גם כיומנה של אתי הילסום. הסדרה היאיצירת מופת ייחודית ומטלטלתשלאורך שש שעות מגוללת את סיפורה של הילסום, צעירה יהודיה. במקור מתרחשת העלילה באמסטרדם של מלחמת העולם השנייה, אבל בסדרה היא מתרחשת באמסטרדם של היום, המודרנית, ועם זאת בהוויה תקופתית בה אין ניידים, אין מחשבים, היהודים חווים השפלה ואיסורים, קיים מצור על העיר וחיילים נאצים מסתובבים ברחובות. כל זה מקנה לאירוע הטלוויזיוני המופלא תחושות מכוונות שאירוע מסוג זה יכול לחזור על עצמו גם בימינו אנו, ולתפאורה העכשווית של אמסטרדם יש תפקיד עלילתי בחוויה העוצמתית כולה.הבחירה בשחקנית הגרמניה הצעירה והממגנטת יוליה וינדישבאואר לגלם את אתי היא מהבחירות הנפלאות של הפרויקט.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
לאחרונה קראתי את ספר העיון"איך נולדים מחדש" של יאיר אסולין. בספר 36 מחשבות על הזמן הגדול והשבור הזה, כפי שכותב יאיר, ואצטט מדבריו בשער הכריכה: "מטרת הטקסט הזה, היא יותר מכל לסמן את המקום שבו אנחנו עומדים, לסמן מגמה, להבין שכל מה שמתחולל לנגד עינינו, בישראל ובכלל, כולל הכאוס הפוליטי הישראלי והכאוס הפוליטי בעולם כולו, והמבוכה ותחושת חוסר האונים, וכל השדים שמרחפים סביבנו, הכל סימפטומים של תהליך רחב הרבה יותר, עמוק הרבה יותר, של שקיעת הסדר הנוכחי".כאחד ששואל את עצמו מדי יום "דרכנו לאן?", הספר נטע בי תקווה שיש לאן!אבל החברה הישראלית זקוקה לעוד יאיר אסולינים שיאירו את הדרך. החברה הישראלית אחרי שבעה באוקטובר זקוקה ל"ברנרים" חדשים שיכתבו על זמנים חדשים ויאפשרו שיח שיוביל למעשים.יאיר ואנינפגשנו לשיחת פודקאסט בנושאשהייתה עבורי מעוררת השראה

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
דעתי היא שעל מנהיגי המדינה להצהיר על הקמת מפעל לאומי לחוסן הנפש, אליו יופנו תקציבי ענק כיאה למפעל לאומי, כדי להשיב לחברה הישראלית אוויא לריאות. עד שמפעל לאומי כזה יקום, על כולנו למצוא דרך לתרום ולהתנדב לכל עמותה או ארגון שעוסקים ומטפלים בחוסן הנפשי הפרטי והלאומי של החברה הישראלית.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
השחקנית עדי ארד,שלפני שנתיים עזבה הכל והתגייסה ברוח ובגוף למען משפחות החטופים. במאבק על השבת יקיריהן, היא הקימה קבוצות, היא הרימה מחאות, היא הייתה בקשר עם כל הורה והורה, היא יזמה קבוצת ווטסאפ ששמה "הכח הנשי" ובה מאות נשים חזקות, מעוררות השראה, משפיעות ומובילות דעה. הקבוצה הזאת הצליחה לטעמי, כאחד הגברים היחידים שזכו להיות בה, לשנות את המציאות הישראלית בדקות הכי קריטיות במאבק על השבתם של החטופים. לעדי ארד הכבוד על הנחישות והחריצות, והלוואי שתקום מהקבוצה הזאת תנועת כוח נשית עוצמתית שתלך לבחירות ותוביל את המדינה.

מה יהיה?
להפתעתי אני מוצא את עצמי עונה על השאלה הזאת ב"יהיה בסדר". להגיד "יהיה טוב" זה קצת מוגזם. להגיד "יהיה איום ונורא" זה פסימי. אז יהיה בסדר. תשובה ישראלית קלאסית שיש בה מן האופטימיות הזהירה.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• סדרות ישראליות
• קפה יאפא
• ספרים
• עמיתה
• יפו העתיקה
• אל קלחה
• מתחם התחנה

>> אבי יגיל הוא המנהל האמנותי ומנהל השיווק של יפו העתיקה. בימים אלו הואמשיק את פסטיבל "יפו SYNC", המוקדש כולו לפסקולים חיים מקוריים ומפגיש בין קסם הקולנוע לפרשנויות מוזיקליות עכשוויות. המהדורה הראשונה מוקדשת לעידן הסרט האילם, ובמהלכו מדי שבוע מוקרנים תחת כיפת השמיים בגן הפסגה, יצירות מופת של צ’רלי צ’פלין, פ. וו. מורנאו ובאסטר קיטון, בליווי פסקולים מקוריים שנכתבו במיוחד לפסטיבל, בין השאר על ידי TATRAN, עיליי אשדות, זיו בראשי וכהן. מחר (שלישי 21.10) יעלו חברי טאטרן פסקול חי ועוצמתי ליצירת המופת “זריחה” של פ. וו. מורנאו. הכניסה חופשית.

1. גן הפסגה

המקום הכי יפה בעיר, עם תצפית פתוחה על כל רצועת החוף ועל העיר כולה. בכל שעה ביום תתפוס שם רגע קסם אחר, ובעיקר השקיעות הכי יפות הן משם. הרבה שעות וימים העברתי בגבעה הזאת, ועדיין יש שם רגעים שגורמים לך לעצור ולהשתאות. זהו הסטינג המושלם ל"קולנוע הפסגה", הקולנוע הפתוח של יפו העתיקה שקיים השנה למעלה משלושים הקרנות ובנה סביבו קהילה מרגשת. עכשיו מגיעפסטיבל שהוא גם אירוע השיא שלו – יפו SYNC. גם כאן גן הפסגה הוא הלב הפועם של הכל, ומעניק תפאורה ואווירה מכשפת.

2. SALT

שי אלפיה ותומר נתנאל לוי, בני זוג ואמנים מוכשרים,הפכו את הבית שלהם לגלריה חיהשמציגה את עבודותיהם לצד פריטי עיצוב ואמנות מקומיים שנבחרו בקפידה. שי עוסקת בהשתקפויות ויוצרת מראות בעבודת יד בטכניקה עתיקה, ותומר מעצב רהיטים ופסלים מלאי השראה. יש הרבה כוונה ותשוקה אמיתית במה שהם עושים, וזה ניכר בכל פרט ופרט ובעיקר בתפיסה שלהם את המפגש שבין עיצוב לאמנות. כל ביקור שם המקום נראה שונה לגמרי – נוספו פריטים, אחרים נעלמו, האור השתנה – תמיד יש משהו חדש שתופס את העין ואת אסי החתול שמפקח על העניינים.
הצורפים 1 יפו העתיקה

תומר נתנאל לוי ושי אלפיה, SALT (צילום: נועם רון)

3. קלמטה

מקום שהוא עוגן של אוכל טוב, אווירה מושלמת וחלון עם נוף שאי אפשר להתעלם ממנו. בין אם זו ארוחת ערב חגיגית, מפגש משפחתי או סתם לבלות יום יפה מול הים, תמיד כיף לשבת שם, האוכל תמיד טעים והכל באווירה של חו"ל. הקבב דגים הוא פייבוריט של הבן שלי, וכשהיו הופעות בכיכר קדומים היה לי שולחן שבועי קבוע, קו ראשון למוזיקה בין האוזו לרוח מהים.
כיכר קדומים 10 יפו העתיקה

4. חילווה מרקט

החלל של אדריאה וג’ק, שמצליחים לשלב בין עיצוב, קפה ושורשים תרבותיים בצורה הכי טבעית שיש. זו חנות עיצוב של מלאכת יד ערבית, אבל גם אחד מבתי הקפה הטובים ביפו. מקום מושלם לרגע של שקט בסמטאות יפו העתיקה, עם קפה מעולה, מאפים שווים, וטקסטיל וכלי קרמיקה ייחודיים מסביב. קל מאוד להתפתות לקחת משהו הביתה, אבל אני תמיד נכנע לעוגיות התמרים שאמא של ג’ק מכינה.
מזל דגים 15 יפו העתיקה

5. גלריה מזל דגים

אין מספיק גלריות עם חלון גדול לרחוב. משהו בזה תמיד מזמין אותך לעצור, להציץ פנימה ולהיחשף לעולם חדש. כרגע מוצגת שם “פקעות” – תערוכה משותפת ויפה במיוחד של מידד אליהו ונועה צ’רניחובסקי (אוצרת טלי קיים), שמציגה עבודות בתהליך, סקיצות וחומרים מהסטודיו. העבודות יפות ומלאות חיים, ומזמינות להישאר, לשוטט בין הסקצ’בוקים ושברי הקרמיקה, כאילו נכנסת לרגע לעולם הפרטי שלהם.
מזל דגים 5 יפו העתיקה

>> לונדון בלב תל אביב וספסל אקראי להשראה // העיר של יובל אברמוביץ'
>> ניסים במספרה ובר מחוץ ליקום האינסטגרמי // העיר של דניאל הרוש

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

נדמה שאין פינה בעיר שנשארת מחוץ לזה – השיפוצים. התחדשות עירונית היא מבורכת, אבל יש משהו מתסכל בזה שכל פעם שהעבודות מגיעות, הן משאירות אחריהן בלגן – הנוף נעלם, העסקים חוטפים, והרחוב מאבד את הקסם שלו. עכשיו זה קינג ג’ורג’. מפרקים, חופרים, בונים מחדש. כנראה שבסוף זה ייראה מדהים, אבל כרגע אי אפשר לראות אפילו את גן מאיר. הגן של הילד שלי באמצע כל זה, ולפעמים כשאני בא לאסוף אותו, העגלה נראית כאילו חזרה מהמידברן.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"קרב רודף קרב" הסרט החדש של פול תומאס אנדרסון. כבר אין כמעט במאים גדולים כאלה, שעושים סרטים גדולים מהחיים. שיש התרגשות אמיתית ללכת לראות את הסרט החדש שלהם ולהיות מופתע ממה הם עשו הפעם. קשה להיות רלוונטי כל כך הרבה זמן, אבל כנראה שזה כישרון שמעטים ניחנו בו. הסרט האחרון שלו שממש נגע בי היה "המאסטר", שזו יצירת מופת חד פעמית. הסרט החדש אולי מעורר מחלוקת, אבל גם כאן יש את כל מה שאני אוהב אצלו – היכולת להפוך כאוס לרגש, וליצור בלגן מאורגן שהוא פשוט קולנוע טהור.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
אלבום שצף לי מחדש בתקופה הזאת הוא "תנועות מטאטא מהירות" של שלום גד. נכתב לפני יותר מעשרים וחמש שנה, אבל איכשהו הטקסטים שם נשמעים רלוונטיים מתמיד – שירים על נחמה, על התחלות חדשות, על קסם רע שצריך לעבור, ועל בית חדש שייבנה. המוזיקה הכי יפה שיש, ושלום גד הוא הכותב והמוזיקאי הכי מדויק שיש.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
סיום המלחמה המתקרב, יגרום להרבה אנשים לשחרר את כל מה שהחזיקו עד עכשיו, וחשוב לתרום ולעזור לכל גוף שיפעל לשיקום ולבנייה מחדש של המציאות שלנו. יש הרבה מה לתקן, ובהרבה אנשים לתמוך – חטופים, חיילים, פצועים בגוף ובנפש, עסקים ומשפחות שיזדקקו למעטפת אמיתית ולתמיכה רגשית, כלכלית וחברתית. זה המקום להיות ולעזור בו עכשיו – כדי להתחיל לבנות מחדש את מה שנשבר.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
יש הרבה, ככה שמרים לעיר כולה – ליפו ולתל אביב. על כל האנשים שממשיכים להחזיק את העיר חיה, יצירתית ופתוחה, גם בזמנים קשים. מגיע להם.

מה יהיה?
תקופה של הרבה אי וודאות והמון אי שקט לגבי מה שמחכה לנו בהמשך. אבל דווקא עכשיו צריך להיאחז במה שיציב – בתרבות, באמנות, באנשים שיוצרים ומאמינים. יש כל כך הרבה השראה וכישרון בארץ הזאת, רק צריך לתת לזה מקום. ולקוות, וגם להיאבק, כדי שבאמת יהיה כאן טוב.

• העיר שלי
• קולנוע
• גן הפסגה
• יפו העתיקה
• קלמטה
• גלריות
• פול תומאס אנדרסון
• שלום גד

זה כבר מזמן לא סוד שגן הפסגה הוא אחד הספוטים הסודיים הכי טובים בעיר, עם הפנורמה המרהיבה שמשקיפה מיפו על קו החוף של תל אביב והספייס הירוק והשליו שלו על פסגת יפו העתיקה, מרחק צעדים ספורים מאזור שוק הפשפשים. זה גם לא סוד שקולנוע הפסגה, הלוא הוא הקולנוע הפתוח שפועל בו בחודשי הקיץ בשנים האחרונות, הוא אחת ההברקות התרבותיות הגדולות ביותר שראינו במרחב הציבורי, והעובדה שהוא נגיש חינם לקהל הרחב היא כמעט דמיונית.

אחרי עונה ארוכה של הקרנות סרטים שהתחילה עוד באביב, ינעל בסוף אוקטובר קולנוע הפסגה את שעריו הדימיוניים עד לאביב הבא, אבל יעשה את זה בסטייל:
פסטיבל חדש ביוזמת יפו העתיקה של פסקולים חיים ליצירות מופת קולנועיות עתיקות, כדי לחגוג שניים מהדברים החוקיים שאנחנו הכי אוהבים – מוזיקה וקולנוע. פסטיבל Sync יציע לחוות את הקסם הראושני של הקולנוע דרך פרשנויות מוזיקליות עכשוויות ממיטב היוצרים המקומיים, על רקע התפאורה המהפנטת של העיר העתיקה של יפו וק החוף של תל אביב.

>> פול תומס אנדרסון עושה טרנטינו: "קרב רודף קרב" שווה חמישה כוכבים
>> רדפורד הגדול: נער הזהב של הוליווד הצליח להציב לה אלטרנטיבה

המהדורה הראשונה של יפו SYNC, שאמור להפוך למסורת, מוקדשת לעידן הסרט האילם. במשך שלושה ערבים באוקטובר יוקרנו בגן הפסגה יצירות מופת שנבחרו בקפידה, בליווי פסקולים מקוריים שנכתבו במיוחד עבור הפסטיבל ויבוצעו בלייב על הבמה. הפסקולים, הנעים מאלקטרוניקה והיפ הופ ועד רוק אינסטרומנטלי, מעניקים לכל סרט פרשנות מוזיקלית חדשה, שמאירה את הקלאסיקה באור חדש וממחישה את העוצמה של המוזיקה. והליינאפ? וואי וואי:

רביעי, 15.10 //פותחים עם עיליי אשדות בפסקול חי לשלושה סרטים קצרים של צ'רלי צ’פלין, שמחבר בין הפואטיקה הקומית של צ'פלין לסאונד עכשווי ואלקטרוני.
שלישי, 21.10 //להקת טאטרן יצרה פסקול חי ועוצמתי ליצירת המופת “זריחה” של פ. וו. מורנאו, שלוקח את הסיפור הפיוטי על אהבה ושבריריות הקשר האנושי לגבהים חדשים.
רביעי, 29.10 //ערב הנעילה יציג שתי פרשנויות לאמן גדול נוסף של התקופה – באסטר קיטון: זיו בראשי עם ביטים מהפנטים ל"שבוע אחד", ומיכאל כהן בפסקול היפ הופ ל"שרלוק הצעיר".
>> פסטיבל Sync יפו, גן הפסגה יפו העתיקה, כל האירועים מתחילים ב-21:00. כניסה חופשית

• המסך
• קולנוע
• פסקולים
• גן הפסגה
• יפו העתיקה

כשפוסעים לאורך רחוב הצורפים בשולי יפו העתיקה, באמת אפשר לרגעים לשכוח איפה אתם נמצאים, ולדמיין עצמכם בסיור בסמטאות כפרים של יוון או באיטליה. קלישאתי ככל שזה נשמע, כך הרגשתי לרגע כשנכנסתי ל"קפה פיקניק", שנפתח בשבועות האחרונים במבנה אבן יפואי מרשים, כולל תקרה מקושתת וחלונות עתיקים להשלמת האווירה.

>>הווייז של השווארמה: Shwami היא בדיוק מפת השווארמיות שחיכינו לה

מחוץ לבית הקפה ניצבות שמשיות לבנות המגנות מפני השמש הקופחת, ואשכרה שומעים ציוץ ציפורים ומריחים את הים.מאחורי בית הקפה עומדים פיט לבנטל ודנילו ציפובחה, שני עולים חדשים מרוסיה ומאוקראינה בהתאמה, וגם מבלי להיכנס לעניינים גיאו פוליטיים – נראה לנו ששיתוף הפעולה הזה כבר מעודד. השניים עלו לכאן לפני שלוש שנים, ומצאו את עצמם בעולם הקולינריה התל אביבי – וספציפית, בעולם הקפה – פיט עבד שנה כבריסטה ב-HOC, ואז באדא חנינא היפואי, כך שאפשר לסמוך על המומחיות שלו בתחומי הקפה, ודנילו עסקה במגוון פרויקטים וביניהם דאג לסאונד ומוזיקה של בתי קפה. את החלל שהפך לבסוף לפיקניק קפה הוא השכיר כבר לפני שנה, ואירח בו תערוכות, פופ-אפים וסטודיו לאמנים.

לקראת הקיץ החליטו השניים לפתוח בחלל הזה בית קפה, שלדברי פיט אמור להפוך גם למקום קהילתי, שבו יפגוש אנשים ויהפוך למעורב יותר בשכונה, שכן מקום מגוריו בעג׳מי השכנה. "לא פגשתי עדיין מקום עם אנשים כמו בתל אביב. אני יודע שישראל לא מושלמת, אבל בשלוש שנים אני מרגיש פה הרבה יותר בבית ממה שהרגשתי במוסקבה, רק בזכות האנשים. ובסוף, מבחינתי זה מה שחשוב", הוא מסביר בחיוך שממלא אותנו באופטימיות, ובתקווה שהוא לא יזכה להכיר את הישראלי המכוער.

השניים עובדים עם בית קלייה מקומי קטן שעונה לשם Brewkva, ושייך לחבר שעלה גם הוא מאוקראינה, וקולה קפה חד זני בקלייה בהירה שמשווה לו טעם נעים, פירותי קלות אך לא חמוץ. מחירי הקפה עומדים על 12 ש״ח לאספרסו, 14 ש״ח לאמריקנו ו-16 ש״ח לקפוצ׳ינו בגרסתם הקטנה, אך עוד תמצאו בתפריט המשקאות גם קפה באמבל – אספרסו עם מיץ תפוזים טרי, שילוב מרענן שלא ידענו שאנחנו צריכים עד שעולים נוספים הגיעו לארץ ולימדו אותנו (21 ש״ח) משקה קקאו (16 ש״ח), מאצ׳ה מובחרת מיפן (26 ש״ח), ויש גם בירה, יין בערבי הסופ״ש, ומשקאות ספיישל שמכין פיט לפי החשק – כרגע, למשל, תמצאו פה משקה קקאו דובדבנים.

האוכל עוד נמצא בשלבי ארגון מתקדמים, כאשר השניים מתכננים לשתף פעולה עם עסקים מהסביבה, ועל כן דוגמים אט אט מאפים ושאר גודיז שהם שוקלים להביא. בינתיים תמצאו במקום פחזניות ממולאות בקרם וניל (15 ש״ח ליחידה), עוגת גזר בחושה (20 ש״ח) וכריכים שמכינים במקום – סלמי, גבינה, ירקות ובצל מטוגן (30 ש״ח) או חמאת בוטנים, ריבה ואפרסקים (28 ש״ח), אך אל דאגה – בהמשך יצטרפו מנות נוספות. אבל השוס האמיתי בתכנון לעתיד הוא אחד הדברים היותר משמחים פה, והקונספט שהעניק למקום את שמו.

מימין לבית הקפה ישנו כר דשא גדול ומוריק שאפשר לראות ממנו את הים, והצמד מתכנן לפנות את הגג של המקום, לסדר את המדשאה ליד ולהציע ללקוחות סלי פיקניק ומשחקי קופסה לטובת רביצה מול הים, רצוי עם איזה כוס קפה צוננת. פיט אפילו מתכנן לשים ברז למי שמגיע ישר מהחוף ורוצה לשטוף רגליים לפני הפיקניק, אבל לא נעים לנו להגיד לו שישראלים פשוט לא שוטפים. אבל היי, בכל זאת קיבלנו סיבות להיות אופטימיים. במידה, כמובן.
פיקניק קפה, הצורפים 33 יפו. ב'-ד' 9:00-17:00. ה'-ש' 9:00-21:00

• אוכלים שותים
• בתי קפה
• יפו העתיקה