ייתכן שבשנים האחרונות אנחנו משתמשים יותר מדי בתיאור "אין דברים כאלה". אבל כשמדובר במגזין III – באמת שאין דברים כאלה. פשוט כי אין. לא בישראל וגם לא בעולם. חלל התצוגה, שהושק ברחוב עולי ציון ביפו בשנת 2018 הוא חלק ממגזין III – מוזיאון לאמנות עכשווית משטוקהולם, שייסדו דיוויד נוימן ורוברט וייל – איש עסקים שוודי שמעורב כבר שנים בפילנתרופיה בישראל. שניהם כמובן, יהודים.

המטרה בפתיחה של חלל מקומי, שפועל כבר למעלה משבע שנים תחת שרביטה של האוצרת כרמית גלילי, היתה דומה לזו של חלל האם בשוודיה – חיזוק של שדה האמנות – הישראלי והבינלאומי – והמפגש שלו עם הקהל, מתוך אמונה שאמנות יכולה לעשות שינוי.

אחת התערוכות הראשונות שהוצגו בו, אי אז ב-2018, היתה תערוכת יחיד של האמנית שילה היקס, סופרסטארית בקנה מידה בינלאומי, שלוותה בעוד כאלה של אמנים ואמניות שלא היינו כנראה זוכים לראות בתל אביב אלמלא. אבל לא רק וורלד ווייד סופרסטארז: במהלך השנים הוצגו במקום גם תערוכות של אמנים ואמניות ישראלים – הראשונה היתה מאיה אטון (שלא הרבה אחרי הלכה במפתיע לעולמה), ואחריה הציגו אמנים כמו דוד עדיקא ואחרים במסגרת תערוכות קבוצתיות.

>> השמיים הם הגבול: 15 תערוכות מומלצות שיעיפו אתכם בסופ"ש
>> לאמנות צעירה יש את הכוח לפוצץ לכם את המוח // סיכום שנה

עוד זרוע שנוספה למקום הלא-גדול אבל משמעותי הזה היתה פתיחת חנות ספרי האמן מגזין III יפו ספרים בשנת 2022. החנות, שנפתחה מעבר לרחוב ובימים אלה עוברת לפעול מתוך החלל המרכזי, היא נכון לעכשיו חנות הספרים היחידה בישראל שממוקדת בספרי אמן בלבד – על שלל הפורמטים, המודלים והסוגים שלהם (ויש הרבה).

החנות משרתת אמנים מקומיים ואת הקהל הרחב על ידי הפצה וקידום של עשייה אמנותית מקומית, ופועלת במודל שבו 80% מההכנסות נשארות בידי האמנים. נכון לעכשיו אפשר למצוא בה למעלה מ-700 ספרים שונים, ביניהם ספרים שהם עבודות אמנות העומדות בפני עצמן, ספרים שהם סקירה עמוקה ורחבה של עבודת האמן, וספרים המלווים פרויקט מסוים או תערוכה.

המעבר לחלל המרכזי איפשר להכניס בה גם ממד של תצוגה, והיא תציג עבודות של אמנים מתחלפים – הראשון הוא אסד עזי, שהוא גם שכן ומתגורר לא רחוק מהמקום. כבר מראשית דרכה וגם עכשיו, כשהיא מושקת מחדש, מארחת החנות מפגשים, אירועי מכירה והשקות ספרים. עכשיו, כשכל הנ"ל יתקיימו, מי שיגיע ייחשף גם לתערוכה שמוצגת בחלל המרכזי – נכון לעכשיו זו התערוכה "מול נוף" שמחברת בין אמניםות משלושה דורות שונים שעוסקים בנוף הישראלי – נורית דוד, טליה ישראלי ושבתאי פינצ'בסקי.

שינוי נוסף שנעשה במקום הוא שינוי בכוח האדם: דיוויד נוימן, האב המייסד והמנוע שמאחורי שני החללים – בישראל ובשוודיה – יצא לגמלאות; ואל נעליו נכנסת האוצרת סנדרה וייל. וייל, שנולדה בשוודיה וחיה ועובדת בארץ מאמצע שנות ה-90 (והיא גם בתו של רוברט וייל, שותפו של נוימן למיזם), הפכה במהלך השנים לדמות מוכרת ומשפיעה בשדה המקומי ולוקחת חלק במפעלים פילנתרופיים, באוצרות של תערוכות (כמו לדוגמה הביאנלה האוטונומית בגימנסיה הרצליה) ובקידום הקריירה של אמנים ואמניות ישראלים בעולם. בניגוד לנוימן, שחי בשוודיה, וייל חיה בארץ ומעורה בסצנה המקומית – משהו שבטח לא יכול להזיק, על אחת כמה וכמה בימינו.

כמו הרבה חללי תצוגה אחרים בארץ שעושים עבודה חשובה וטובה – גם את מגזין III כנראה לא מכירים מספיק א.נשים. אז הנה, ההשקה המחודשת וחנות הספרים המשודרגת (שמכילה לראשונה גם קטלוגים של תערוכות שהוצגו בחלל האם בשטוקהולם) – היא הזדמנות מצוינת להכיר אותו.
>> מגזין III יפו, עולי ציון 34 יפו (שוק הפשפשים).כל הפרטים כאן

• ❤ תרבות
• אמנות
• אמנות ישראלית
• ספרי אמן
• מגזין III
• יפו

בואו נדבר על גרעינים תורניים. אנחנו בפתחם של חגי תשרי ותנו לי לעשות לכם ספויילר: גם השנה תהיה סערה סביב תפילות במרחב הציבורי. למה ברור שזה יקרה? כי זה משרת את הממשלה הקיצונית פה. הם רוצים אותנו מסוכסכים, הם רוצים להוציא את תושבי תל אביב-יפו שונאי דת ודתיים. איך עושים את זה? באמצעות הפרויקט הפוליטי – גרעינים תורניים.

אנשים דתיים במרחב הציבורי זה לא משהו שמאיים עלי, גם לא משהו שהוא לעומתי לאורח החיים שלי. גדלתי במשפחה מסורתית ובעיר מסורתית – שדרות. הרקע שבו גדלתי גרם לי להכיר את היופי של מסורתיות ודת במרחב הציבורי. כיום אני חיה בתל אביב-יפו, פעילה בתנועת התושבים עיר סגולה, ובעוד פחות משנה אכנס ברוטציה להיות חברת מועצת עיר מטעם התנועה (שרצה בבחירות ביחד עם שותפים תחת הרשימה "כולנו העיר"). בעיר סגולה אנחנו נאבקים למען תל אביב-יפו אחרת. אנחנו נאבקים על עיר שתהיה עבור כל התושבים בה, ערבים, יהודים, דתיים וחילונים, כי האנשים הופכים את העיר למה שהיא.

העיר שלנו, יש בה מגוון, ומבחינת הגרעינים התורנים והממשלה שלנו מגוון הוא איום; חיים ביחד בשלום ובשלווה – הם סכנה. בטח ובטח ביפו – האיום הגדול ביותר מבחינתם הוא חיים משותפים של יהודים וערבים

פרויקט הגרעינים התורנים עושה בדיוק את ההפך מזה.לכן אני מודאגת מתופעת הגרעינים התורנים. לא כי אני נלחצת לראות דתיים ומסורתיים ברחוב. העיר הזאת צריכה להיות של כולנו, אבל הגרעינים התורניים לא חיים לצד שאר התושבים פה בעיר. מטרתם הברורה היא השתלטות על אזורים, טריטוריות ושכונות בניסיון לדחוק החוצה את מה שכבר קיים.

על הפעילות של הגרעינים התורניים ביפו ניתן ללמוד קודם כל ממי שהובילו את הגרעינים בתחילת דרכם, בשנת 2008. שני הגרעינים הוקמו על ידי אנשי ישיבת "עטרת כהנים", הפועלת ברובע המוסלמי בירושלים. הגרעין התורני "מאירים ביפו" מונהג על ידי אליהו מאלי, שבמהלך המלחמהדיבר על הצורך ב"מלחמת מצווה" ואמר כי אין לפסוח גם על קשישים וילדים.הגרעין השני נקרא "גרעין חברתי יפו" ומנהיג אותו יובל אלפרט שמקדם מערכות חינוך נפרדותורואה בעיה בשותפות היהודיתערבית כיוון שהיא גורמת להתבוללות.

לייהד את יפו – זו המטרה המוצהרות של הגרעינים והמוסדות שהוקמו בה. הם רוכשים נכסים ביפו כדי להדיר ממנה את האוכלוסייה הערבית, והכל בכסות של מאבק ב"התבוללות". כך למשל דברים שאמר מאלי בשנת 2010: "התייעצתי עם גורמי הביטחון. ההגדרה, לפחות כרגע, לערביי יפו הנוצרים והמוסלמים וגם חילונים, היא של גר תושב. אנשים שחיים לפי החוק של מדינת ישראל ושומרים דת בסדר, פחות או יותר שבע מצוות פחות או יותר, אז היחס אליהם הוא של 'חביב אדם שנברא בצלם'".

אופן הפעולה של הגרעינים הוא בעייתי בכמה רמות: יש את הניסיון לייצר הפרדה בין האוכלוסיות השונות שחיות כיום ביפו – ערבים, יהודים, חילונים ודתיים (החל מהחינוך ועד פעילויות קהילתיות), ויש את תפיסת "האדון" שהם מחזיקים כלפי אוכלוסיות מוחלשות בעיר. למעשה הם מסתכלים על עצמם כמי שבאמצעות התיישבות באזורים מוחלשים מצילים את האוכלוסיות המוחלשות מעצמן. זו תפיסה בעייתית שהופכת את תופעת הגרעינים התורניים לבעייתית בכללותה, לא רק בערים מעורבות אלא גם בערי פריפריה, שבהן תקציבים מופנים לאוכלוסיה "החזקה" שבאה מבחוץ ובכך בעצם מסיטה משאבים שיכלו לחזק את האוכלוסייה המקומית.

>> המתקפה על תל אביב בעיצומה. ככה יודעים שיום כיפור מתקרב
>> מיקי זוהר משקר: אין זוכי פרסי אופיר ש"מכפישים את חיילי צה"ל"

ולמה דווקא בתל אביב-יפו? כי העיר שלנו, יש בה מגוון, ומבחינת הגרעינים התורנים והממשלה שלנו מגוון הוא איום; חיים ביחד בשלום ובשלווה – הם סכנה. בטח ובטח ביפו – האיום הגדול ביותר מבחינתם הוא חיים משותפים של יהודים וערבים. אנחנו מהווים אלטרנטיבה למגמות שהממשלה הקיצונית הזו מובילה בכל רמות חיינו.

מדאיגה מאוד העובדה שעיריית תל אביב יפו והעומד בראשה, משתפים פעולה על מלא עם המטרות הפוליטיות של הימין. מצד אחד הקצאות של תקציבים ומבנים ציבוריים. ומצד שני פרסומים וכותרות על שינוי חוקי החכירה של בתי כנסת שיהיו "ללא הבדל דת גזע מין ואמונה", שמשחקים לידיים של פוליטיקאים דוגמת טלי גוטליב, המתארת את תושבי תל אביב-יפו כחסרי סובלנות לדתיים ודת. אבל במציאות אנחנו חיים פה יחד ביום-יום שלנו.תל אביב-יפו יכולה להיות אלטרנטיבה למגמות הקיצוניות שהממשלה מנסה לקדם, אבל העירייה צריכה להפסיק לתמוך בהרחבת הגרעינים. יפו היא אחת הסיבות בגללן העיר שלנו יכולה להתהדר בהיותה מגוונת ומשותפת באמת. העירייה צריכה להשקיע בה ולא בגרעינים התורניים.
>> מאיה פרץ היא יפואית, חברה בהנהגת "עיר סגולה" ובקרוב חברת מועצה מטעם הרשימה

• טור דעה
• גרעינים תורניים בתל אביב
• יפו
• יהודים וערבים
• ערבים
• עיריית תל אביב

>> כרמית גלילי (תעקבו) היא המנהלת והאוצרת של מגזין III יפו, חלל ייחודי ויפהפה לתצוגות אמנות. ביום שישי הבא (19.9) תיפתח מחדש חנות ספרי האמן המופלאה של מגזין III יפו, יחד עם תצוגה חדשה של האמן אסד עזי, באירוע שכונתי בשיתוף עם הניסו deli&co וסטודיו Melani לקרמיקה, ודי.ג'יי לייב סט של איבון סאבא. בחלל התצוגה של מגזין III יפומוצגת בימים אלההתערוכה הקבוצתית "מול נוף" בהשתתפות נורית דוד, טליה ישראלי ושבתאי פינצ'בסקי.

1. בית אריאלה

גדלתי בתל אביב בשנות ה-70' וה-80', וספריית בית אריאלה היתה בשבילי מקלט מהמציאות ושער לעולמות אחרים עוד לפני שלמדתי לקרוא. ריח הדפים המצהיבים והכריכות המהוהות, לצד ההתרגשות המהולה באימה משעות הסיפור של סופר הילדים שלמה אבס, הם חלק מהותי מהילדות שלי. "ספריה עירונית" זה שם תמים לאפשרויות שבית אריאלה הציעה גם לפני השיפוץ שעברה בשנים האחרונות, שהפך אותה למרכז תרבות שוקק.
שאול המלך 27 תל אביב

2. עלמה ביץ׳

חוף הים של תל אביב הוא רחבת ההצלה העירונית שלי. הוא הציל אותי בימים של קורונה ומלחמה. אין חרדה שהליכה מספיק ארוכה על החוף לא תרגיע. הבילוי האהוב עליי ועל בתי (גם לה קראתי אלמה, אבל באל"ף) הוא ללכת לראות שקיעה בים, עדיף מתוך המים. קשה לבחור חוף אחד, לכל חוף יש את היתרונות שלו, אבל עלמה ביץ׳ הוא החוף שבשבילי מחבר את תל אביב ליפו וגם זה שיש בו את הקפה/בר הכי מוצלח. השקיעה הכי יפה תהיה יפה יותר כשהיא מחוזקת בקאמפרי אשכוליות קפוא.

3. דאמה קפה

דאמה הוא בית קפה שנולד ברחוב נחמן בשוק הפשפשים, משיתוף פעולה של שאפה הוותיקה עם בני הזוג אביב משולם ואידה סקובמנד, שף ישראלי ועיתונאית ובריסטה שוודית. חוץ מהקסם של למצוא מאפים שוודים עם הל ביפו, הקפה שלהם מעולה, התפריט משתנה ומפתיע והצוות חמוד בצורה יוצאת דופן.
נחמן 1 יפו

4. חילווה מרקט

חילווה מרקט, חנות הקראפט והעיצוב היפהפיה שהקימה אדריאה אבו שחאדה, וממוקמת בסמטת מזל דגים בעיר העתיקה של יפו, היא יותר מחנות. החנות שמציעה פרטי מלאכת יד ערבית-פלסטינית, היא בית לקהילה של יוצרות ויוצרים במלאכות יד מסורתיות ומודרניות, ומקום שמשמר ומחזק זהות ומסורת פלסטיניות במציאות שמנסה למחוק אותם. אפשר למצוא שם פריטי טקסטיל, כלי חימר, קרמיקה וזכוכית, תכשיטים, והכי אהובות עלי הן עבודות הקליגרפיה. טווח המחירים מאפשר לקנות גם מתנה למישהי שאוהבים חוץ ממה שקנית לעצמך, ויש גם בית קפה מעולה וסדנאות של מלאכת יד מסורתית.
סמטת מזל דגים 15, יפו העתיקה

5. מגזין III יפו

ב- 2018 פתחנו ברחוב עולי ציון ביפו את מגזין III יפו, חלל לתצוגת אמנות, כחלק ממגזין III מוזיאון לאמנות עכשווית משטוקהולם, שוודיה. המוזיאון והחלל הוקמו בתמיכתה הבלעדית של קרן משפחת רוברט וויל, ומתוך אמונה ביכולתם של אמנות ואמנים לעורר השראה ביחידים ובחברה ולחולל שינוי חברתי ופוליטי. מאז 2018 הצגנו בחלל תערוכות יחיד של אמנים מובילים מקומיים ובינלאומיים ושורה של תערוכות קבוצתיות. את חנות ספרי האמן של מגזין III יפו, החנות הראשונה לספרי אמן בישראל, פתחנו ב- 2022. החנות תומכת באמנים מקומיים, מחברת את הקהל הרחב לעשייה אמנותית, והפכה לבית שני עבור אמנים, חוקרים וחובבי ספרים ואמנות.

כעת החנות חוצה את הכביש ומצטרפת אל חלל התצוגה של מגזין III יפו. המעבר הזה הוא מהלך שמבקש לאחד את הפעילויות של החנות והחלל, להרחיב אותן, וליצור מרכז תרבותי הפועל מתוך יפו, שם דגש על אמנים יפואיים ומקומיים ומשתלב במרקם המקומי, במיוחד בימים אלו. בפתיחת המחודשת של חנות הספרים, ביום שישי ה-19.9 בשעה 12:00' יוצגו עבודות חדשות של אסד עזי שחי ועובד ביפו על קיר האמנות שבחנות, לצד התערוכה הקבוצתית ״מול נוף״ שמציגה את עבודותיהם של נורית דוד, טליה ישראלי ושבתאי פינצ׳בסקי.
>> מגזין Ill יפו, עולי ציון 34 יפו

מקום לא אהוב בעיר:

אחרי שנים של הזנחה ואפליה תכנונית ממושכת ביפו שפגעה בתושבים הפלסטינים, יפו חווה התחדשות עירונית וג'נטריפיקציה. לתהליכים האלה יש חסרונות ויתרונות, אמנם הם אלו שמאפשרים את כל המקומות שמוזכרים למעלה, אבל נדרש גם להבטיח דיור ציבורי לתושבים המקוריים של יפו, שיאפשר להםלהמשיך את רצף חייהם בעירוליהנות מהשיפור בתנאים.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
"ביוני ראיתי את ההצגה 'הנשים האבודות מטרויה' – עיבוד של חנוך לוין ל'נשי טרויה' של אורפידיוס. המחזה המקורי נכתב בתגובה לכיבוש ולמעשי הטבח וההתעללות בשבויים – נשים וילדים – שהתרחשו במלחמות בתקופתו של אופידיוס, ודנה מודן ביימה בגאונות את התלמידות המוכשרות כל כך משנה ג׳ של בית הספר למשחק של סמינר הקיבוצים. היה קל להזדעזע וקשה להאמין שמחזה שנכתב בשנת 415 לפנה"ס כל כך רלוונטי למציאות שלנו ואיך לא למדנו כלום מההיסטוריה.

2. איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
זה דיון תיאורטי/ יעל סטטמן

עַל מִלְחָמָה רְחוֹקָה. זֶה דִּיּוּן קָרוֹב עַל מִלְחָמָה
רְחוֹקָה, זֶה דִּיּוּן רָחוֹק עַל מִלְחָמָה קְרוֹבָה.
רָחוֹק כָּל כָּךְ, אָנְטַרְטִיקָה,
לִקּוּי מְאוֹרוֹת, מְסַנְוֵר בְּזָרוּתוֹ.

הַדִּיּוּן הַקָּרוֹב עַל הַמִּלְחָמָה הַקְּרוֹבָה אֵינוֹ קוֹרֶה.

הַדִּיּוּן הַקָּרוֹב מְאוֹד
הַדִּיּוּן הַמַּבְכִּיא בְּקִרְבָתוֹ
הַדִּיּוּן הַצּוֹעֵק
הַדִּיּוּן הַמִּתְיַפֵּחַ
הַדִּיּוּן הַמַּכֶּה בֶּחָזֶה
קוֹרֵעַ בַּבָּשָׂר

עַל הַמִּלְחָמָה הַמַּבְחִילָה בְּקִרְבָתָהּ
עַל הַמִּלְחָמָה שֶׁהִיא פְּצָצָה עַל רֹאשֵׁנוּ
עַל הַמִּלְחָמָה שֶׁהִיא בָּאֲוִיר שֶׁבְּתוֹךְ הַבַּיִת
שֶׁמְּטַנֶּפֶת אֶת בָּצֵק הַחַלָּה
שֶׁמַּסְרִיחָה אֶת שֻׁלְחַן הַשַּׁבָּת

אֵינוֹ קוֹרֶה בִּכְלָל.
(אוּלַי כַּמָּה מִלִּים
בַּמִּרְפֶּסֶת עִם וּויִד, בַּשְּׁקִיעָה
רֶגַע מַמָּשׁ מַמָּשׁ קָצָר שְׁנֵי מִשְׁפָּטִים
לִפְנֵי שֶׁמַּחֲשִׁיךְ)

הרבה פעמים נדמה לי שיעל סטטמן כותבת את מה שעובר לי בראש רק הרבה הרבה יותר יפה ומרגש. השיר הזה כמו הרבה שירים אחרים שלה עזר לי להרגיש שאני לא לבד, ואולי יש בזה קצת נחמה.

לאיזה ארגון או מטרה את ממליצה לתרום או להתנדב בזמן הזה?
יש לא מעט ארגונים שעושים עבודה חשובה בתקופה האפלה הזו ובכלל, וקשה לי לבחור, אבל מה שחשוב במיוחד עכשיו הוא לפעול יחד – יהודים וערבים ולהשמיע קול יהודי-ערבי למען עתיד משותף. מאז ה-7 באוקטובר, אני עוקבת ומתרשמת מהפעילות של"עומדים ביחד", תנועה יהודית-ערבית שנאבקת למען שלום, שוויון וצדק חברתי. הם פועלים גם בשטח וגם ברשתות, משמיעים קול ברור ומוכיחים שניתן לפעול יחד.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
ליסה חנניה. ראשת העיר הסודית של יפו. יפואית מלידה, מנהלת בית הבאר, מרכז תרבות יפואי ששם דגש על פעילות דו-לשונית, ופעילה חברתית בלתי נלאית שמחברת בין קהילות ויחידים ועוסקת בקידום נשים. ליסה היא מי שתדע לענות לי על כל שאלה שקשורה ליפו ותעשה את זה תמיד מכל הלב.

מה יהיה?
התערוכה הקבוצתית הקודמת שהצגנו במגזין III יפו, ״להסתכל אחורה אל העתיד״, עסקה בדמיון פוליטי והציגה עבודות אמנות שדמיינו, בעבר, עתיד אחר במקום הזה. כחלק מהתערוכה, העביר מושון זר אביב, מעצב, חוקר, אקטיביסט ומרצה לעיצוב ועתידים בשנקר, סדנאות דמיון פוליטי. בסדנאות האלה עסקנו בצורך הקריטי לדמיין עתידים אחרים, מתוך ההבנה שאין עתיד אחד, יש אין ספור אפשרויות ולכל אחד מאיתנו יש את היכולת להשפיע.אם נצליח לדמיין עתידים אחרים, נוכל לדעת מה הפעולות הנדרשות כדי לקדם את העתידים האלו שאנחנו שואפים אליהם. במסגרת הסדנאות האלה, זר אביב מדבר על הרעיון של תקווה באפילה, שכתבה עליו האקטיביסטית האמריקאית רבקה סולניט (Solnit). לפי סולניט, המקום היחיד שבו תקווה יכולה לצמוח, הוא בחוסר וודאות. בתוך האי וודאות יש לנו מקום לפעול.

• העיר שלי
• אמנות ישראלית
• בית אריאלה
• עלמה ביץ'
• דאמה קפה
• יפו
• מגזין III

ב-2022 השיקה עיריית תל אביב-יפו את "ערביט", סדרת מופעי מוזיקה ביפו שמציגים לקהל הרחב את מיטב המוזיקה הערבית הקלאסית והעכשווית. מאז עברו הרבה טראומות לאומיות בנהר, ואין ספק בכלל – פסטיבל כזה נדרש יותר מתמיד. "פסטיבל ערביט הוא אמירה תרבותית ופוליטית גם יחד: יפו ותל-אביב הן עיר אחת – חופשית, שוויונית ורב-תרבותית – שפתוחה לכל הקהילות ולכל השפות", אומרת סגנית ראש העיר ומחזיקת תיק התרבות חן אריאלי בהודעה שפרסמו מטעם העירייה, ואנחנו לא יכולים להסכים יותר.
>>קודם כל תירגעו: 11 מתחמי הספא הכי מומלצים בתל אביב

הפסטיבל יתקיים בשבוע הבא למשך חמישה ימים (9-13.9) בהפקת מרכז תרבות אניס והמישלמה ליפו ובניהולו האמנותי של הישאם סלימאן, ויציג שורת מופעים שלראשונה בתולדות הפסטיבל יתקיימו בשלל לוקיישנים ברחבי העיר – ולא רק ביפו – במטרה להביא את הרוח היפואית גם מעבר למקף. עם מופעים במחירים נוחים (40 ש"ח, 20 ש"ח למחזיקי דיגיתל), וגם יום מופעים שלם שכולו ללא תשלום (שישי, 12.9), עם מטרה ברורה – לקרב, לגשר ולפתוח שיח דרך אמנות, שפה וקול. "דווקא בתקופה שבה יש מי שמבקשים לצמצם ולהפריד, התרבות בוחרת לחבר, לפתוח לבבות ולבנות גשרים", המשיכה אריאלי, והשלימה עם הפואנטה הפשוטה אך המובהקת: "חיים משותפים אינם סיסמה – הם מציאות שאנחנו מחויבים לטפח".

ואיך עושים זאת? עם מוזיקה כמובן. מופע הפתיחה שיתקיימו ביום שלישי (9.10) בגן הפסגרה יציעו שואו של סמא שופאני, "סמא יפו", הבנוי משירים שלה ושל אמנים ידועי שם כמו מג'ידה אל רומי ועמר דיאב , כאשר אחריה יעלה איאד טנוס, מהקולות הצעירים והאהובים במוזיקה הערבית העכשווית. למחרת תמצאו את עצמכם מרכז תרבות אנסי עבור מופע הסטנדאפ "חנא שמאס לוקח ללב", או במופע החדש של להקת סיראג', "סבאח פכרי" – מחווה לגדול הזמרים הסורים. בחמישי, באותו המקום, תמצאו גם מופעים של וורד מוסא ומאי ויצמן, ושל הזמר אליאס אספניולי, שיארח את נהוראי מויאל.

שיא האירוע יגיע, כאמור, ביום שישי ה-12.9, אז יתפזרו כעשרה מופעים ברחבי העיר, והכניסה חינמת לגמרי (אך דורשת הרשמה מראש). נור דרוויש תופיעה בשור הפשפשים, תמר שאוקי תבצע את המופע "בין פיירוז לאום כולתום" גם במרכז הקהילתי בני ברית (10:00) וגם בבית האופרה (17:00), להקת AWTARNA תבצע מחווה למוזיקה הערבית של הניינטיז בפארק המסילה, דימא קבלאן תקיים מחווה לזמר הערבי הקלאסי בכיכר ביאליק, ועוד מופעים נוספים יפוזרו בעיר. במוצ"ש יתקיים מופע אחרון לסגירת הפסטיבל, ועם קצת מזל, אתם תוכלו לדבר טיפטיפה יותר ערבית עד שהוא יסתיים.
פסטיבל ערבית, (9.9-13.9),לפרטים נוספים, רכישת כרטיסים והרשמה למופעים

• ❤ תל אביב
• מוזיקה ערבית
• עיריית תל אביב
• ערבית
• יפו

כל כלב יודע שהחיים טובים בתל אביב. יש לך גינות ייעודיות לפגוש בהם חברים ולעשות צרכים, יש לך בעלים שאוספים את הקקי שלך ברחוב, יש לך בית חם שאתה לא משלם עליו שכירות, מאכילים אותך, מלטפים אותך ולוקחים אותך לטייל ברחובות עם ריחות מעניינים. לא מעט בני אדם היו שמחים לחיות חיי כלב כאלה. רק דבר אחד חסר לך: מסיבת בריכה עם כלבים אחרים להשפריץ ולדשדש בה. ובכן, כלבים וכלבות שלנו, נחשו מה? זה בדיוק מה שהולך לקרות עכשיו. ווף ווף.

האירוע המדהים שאנחנו מדברים עליו יתקיים ביום שני הקרוב (1.9, החל מ-18:00) בבריכת נווה גולן היפואית. הרעיון הגיע מתושבת יפו, שסיפרה לאחראית קשרי הקהילה של המרחב על מסיבת בריכה לכלבים שראתה ביוטיוב, וביקשה לארגן אחת כזו עבור הכלבים היפואים. העירייה הרימה את הכפפה וביקשה מבריכת נווה גולן, שפתוחה עד סוף אוגוסט בלבד, שתישאר פתוחה עוד יום אחד בשביל מסיבת הכלבים, ומשם נותר רק למרחב קהילתי דרום יפו בעיריית תל אביב-יפו להוציא את החזון לפועל.

חוץ מהרבה מאוד כלבים חמודים ורטובים, האירוע יכלול בריכת רחצה עם מים בגובה נמוך לכל הכלבים – ואך ורק להם – משחק גלגל המזלות של מועדון דיגידוג בו יחולקו פרסים והפתעות שווים במיוחד וגם מסלול מכשולים לכלבים, אזור דשא וממטרות, מוזיקה טובה ומזנון שבו יחולקו חטיפים לכלבים (וגם בעליהם יוכלו להתארגן על דרינק ונשנוש).

>> מה עושים בלילה הלבן: 9 אירועים מומלצים שכדאי מאוד להיות בהם
>> בחמישי: הרכבת הקלה תפעל 24/7 לכבוד הלילה הלבן של תל אביב
>> האיש שידע עלינו יותר מדי: לילה לבן במיוחד עם אלפרד היצ'קוק

כל הכיף החמוד הזה מתרחש כחלק ממדיניות העירייה לחזק את קהילת בעלי הכלבים העירונית, במסגרתה הוקמו בשנים האחרונות כ-100 גינות כלבים ופינות לשחרור כלבים בכל רחבי העיר, והוכרזו חופים מיוחדים לכלבים מצפון העיר ועד יפו. בנוסף, הקימה העירייה את קהילת דיגידוג לכלבים ובעליהם, כחלק ממועדון דיגיתל (מחזיקי ומחזיקות דיגידוג נהנים משלל הטבות, מאירועים ייעודיים ופעילויות לכלבים בכל העיר). בעירייה מתגאים בכך שתל אביב-יפו היא העיר בעלת אחוז הכלבים הגבוה ביותר בארץ פר תושב, כך שאין ספק שהם הגיעו למקום הנכון.
>> מסיבת בריכה לכלבים, שדרות הבעש"ט 14, שני 1.9 החל מ-18:00.פרטים, הרשמה וכרטיסים ב-20 ש"ח כאן

• הבועה
• כלבים
• בריכות בתל אביב
• יפו