מועדון כתב: מלחמה על כל מילה
שבוע המעורבות בתל אביב מרים ל"מועדון כתב", המועדון שכל כותב בעיר רוצה להתאבק בו בשנה האחרונה. אמרגניות הדו קרב, מיכל צורן ויעל ביאגון־ציטרון, התכנסו לשיחה
אהלן יעל.
"בוא׳נה, את ראית כבר רית׳ם אנד פלואו?".
מה זה, ה׳אייל גולן קורא לך׳ של ההיפ הופ שאת לא מפסיקה לכתוב עליו בפייסבוק?
"כן נו, זה מדהים".
תפסיקי, בואי נגיד כמה מילים על שבוע המעורבות.
"התכנסנו כדי לדבר על מועדון כתב 19 שייערך ב־13.11 בבית ביאליק ויהיה חלק משבוע המעורבות של עיריית תל אביב־יפו. אנחנו פועלות בעיר זה שלוש שנים, התחלנו כהפקת גרילה בגדה השמאלית, מעט כסף והרבה תקווה. היינו מזמינות אנשים מהמעגל הכי קרוב אלינו להופיע, אלה שחשבנו שיגידו כן".
המון סירבו. למה אנשים לא עונים להודעות? זה ממש לא יפה.
"אחרי שנה בערך קיבלנו פנייה מבר אליקים ממרכז רוטשילד, שהציעה שנתארח אצלם לרגל יום האישה ואז הפכנו למופע קבוע אצלם. זו הייתה נקודת מפנה משמעותית כי פתאום היה לנו בית ותמיכה תקציבית".
נשמע חלומי. כל הבעיות שלנו נפתרו בעצם?
"בערך. קודם היינו עסוקות במלחמת הישרדות ופנינו לאנשים שהתפללנו שיסכימו לקחת סיכון עם פורמט שהם לא מכירים, ולא ידענו כמה קהל יגיע ואם נצליח לכסות את ההוצאות כל ערב".
לא הצלחנו.
"לא, ואז רוטשילד הגיעו ואפשרו לנו להתרכז בשאלה מעניינת יותר וקשה לא פחות – איך אנחנו מרחיבות את המעגל הראשוני, מגוונות אותו ומעשירות אותו באנשים נוספים וברעיונות נוספים".
שכחנו לדבר על שבוע המעורבות.
"שנייה, אני בונה את זה. עם הביטחון הכלכלי והפיזי בא הרצון להרחיב ולגוון את המשתתפים וגם לצאת מאיזור הנוחות לאיורים שקודם לא הייתה לנו גישה אליהם, וזה הוביל להרפתקאות מעניינות מאוד…".
הבנתי מה את עושה שם.
"שהקרובה שבהן היא 'מועדון כתב מעורב' בבית ביאליק, עם אנשים שבעינינו יש משהו בכתיבה שלהם שמתבונן על החברה והסביבה. גם ברובד של בחירת המילים עשינו הפעם ניסיון לגעת בשאלות המהותיות שנוגעות למה שקורה סביבנו. אחד הצמדים הוא חוק מול צדק".
איך באמת אנחנו בוחרות מילים וצמדים? רבים שואלים.
"יש לנו קובץ דוק משותף שאנחנו כל הזמן מוסיפות לו מילים. ואנשים כל הזמן מציעים עוד".
אבל די להציע כלב או חתול.
"לגבי הצמדים – כותבים קודם כל מאשרים השתתפות. אחרי שסגרנו שישייה אנחנו מתחילות לזווג וחושבות את מי יהיה מעניין לשים מול מי".
ואת המילים אנחנו תופרות לבן אדם לפי אופיו, אף שנכחיש אם ישאלו.
"הרבה פעמים כן, השאלה שבעיקר מעסיקה אותנו היא אם להקל על האדם ולתת לו מילה שברור שישחה בה, או להקשות עליו ולתת לו נושא שיאתגר אותו".
הרבה אנשים חושבים שהמצאנו פה משהו, אבל למעשה, בעוד שהיינו שמחות לקחת קרדיט, פורמט בשםWrite Clubעם שישה דוברים, שלושה צמדי מילים, שבע דקות לכל אחד וקהל שמכריע מי המנצחים מתקיים בארצות הברית זה כמה שנים. את בעצם ראית אותו באטלנטה.
"ושנה אחרי זה אמרתי "היי מיכל מה המצב, רוצה לצאת להרפתקה שהיא או אסון כלכלי או משהו יותר טוב?".
מישהו כתב בטוויטר שכבר הפכנו לקלישאה של עצמנו.
"נכון, ואז התחלנו להביא אנשים קצת אחרים וגם לנסות לעודד את המשתתפים לכתוב מתוך עולם המושגים שלהם, ולא לראות סרטונים של המועדון ולהביא משהו דומה. הרבה אנשים מכירים את התכנים שלנו רק מהסרטונים, ואני תמיד אומרת שהחוויה של להיות בערב היא אחרת לגמרי, יש קסם שקורה שם".
איך היית מתארת אותו?
"שעה שבה אנשים לא מדברים ושמים את הטלפונים בצד היא דבר מאוד נדיר. ההבטחה היא שזה מחולק לפרקים ולא ארוך, אבל אתה בא כדי לשמוע אנשים. זה לא האנג ודרינקים, זו גלולה מאוד מרוכזת של תוכן בה מקדשים את מי שעומד על הבמה".
וגם אווירה של חוסר ציניות ופרגון. הקהל ממש נמצא עם הדובר, רוצה שהוא יצליח.
"מהרגע הראשון ידענו שהלקוח הראשון שלנו הוא הכותבים. אלה האנשים הראשונים, ולפעמים היחידים, שקיבלו כסף. אנחנו מלוות אותם בכל רגע בתהליך כי אנחנו יודעות כמה זה מלחיץ וקשה וחשוב לנו שתהיה להם חוויה חיובית".
ויש גם תחרות שמוסיפה דרמה לכל הסיפור.
"דווקא לנוכח הפרגון והאהבה הגדולים שיש בחדר, התחרות מאזנת קצת. בסוף כל ערב יהיו תמיד זעקות שבר על קנוניה בשיפוט ומשחק מכור וקללות לשופט המתנדב".
נסיים עם פנינו לעתיד?
"בבקשה".
נו.
"אנחנו בתחילתו של שיח מעודד עם עיריית תל אביב־יפו שתומכת מאוד בפרויקט ונראה את זה גם בינואר ב'מועדון כתב' לרגל שנת אלתרמן. בא לנו להופיע במלא מקומות בארץ, לגלות שהפורמט יכול להימתח ולהישבר ועדיין להחזיק ולהפתיע, ואנחנו רוצות המון המון כסף אם מישהו מהקוראים הנפלאים בדיוק שאל את עצמו מה ההשקעה הפילנטרופית הבאה שלי".
