• Facebook
• Twitter
• Email

תעשיית האופנה הישראלית היא זירה צפופה, ולמעצבים באשר הם קשה לשרוד בה. הפונים לקהל הגברי מתמודדים עם אתגר קשה כפליים – השוק הצנום ממילא עבר לא מעט טלטלות בעשור האחרון ועסקים בולטים נסגרו, חלקם של שמות מבוססים כמו אלה אייזנברג וליאת זרמון, ואחרים של מעצבים צעירים ומבטיחים שפועלם נגדע מבעוד מועד, כגון אדם גפן. אותם מעצבים הפנו אצבע מאשימה לרשתות המסחריות שנהנות מהגמוניה כמעט מוחלטת ומספקות את צורכיהם של רוב הצרכנים, גם המתוחכמים שבהם. אך בשנתיים האחרונות נדמה כי תל אביב חווה תחייה מחודשת בתחום האופנה בזכות כישרונות חדשים.

בשבוע האופנה האחרון ניכרה נוכחותם של מעצבים טריים בתחום, כגון האחים מוסלין, אסף ריב, אלירן נרגסי והד מיינר, שאף התעלו על הקולגות הוותיקות מסצנת האופנה הנשית. למעצב אריאל בסן יש מכנה משותף עם נרגסי ומיינר. כמוהם, הוא סוג השראה מהלבוש המסורתי. אך בעוד מיינר הוא שומר מצוות ונרגסי חוקר את הדברים מנקודת מבטו של מתפקר, בסן נוקט עמדה אובייקטיבית מנקודת מבט אסתטית בלבד. "העובדה שלכל פרט יש משמעות ריתקה אותי", מסביר בסן, "טקס הקריעה שהופך את הבגד לסממן של אבל, הציציות שהן בגד תחתון בעל נוכחות חיצונית, כובע הסמט החסידי המעיד על שייכות קהילתית; יש משהו באופן הלבוש, בצבעוניות ובחומרים שמתקשר לערכים האסתטיים שלי".

אותם ערכים הם מינימליזם, מודרניזם ואדריכלות ברוטליסטית – ז'אנרים שבסן למד לחבב דווקא במהלך לימודי עיצוב פנים במכון הטכנולוגי בחולון: "כסטודנט אתה לומד להכיר את עצמך ומבין מה אתה אוהב באמת. הפרויקטים שלי התבססו בעיקר על טקסטיל, וכך גיליתי שיש לי משיכה טבעית למקומות האלו. בתום הלימודים במכון הטכנולוגי ניגש בסן לדבר האמיתי ונרשם ללימודי אופנה בבית הספר הניו יורקי היוקרתי פארסונס. שנתיים מאוחר יותר שב לתל אביב והחל לגבש את קולקציית הביכורים שלו. כעת הוא מציג את הקולקציה השנייה שלו, גם היא עשויה ביסודה קווים נקיים וצנועים. עם זאת, קשה להתעלם מהאפיל הטווסי בעיצוביו של בסן, למשל בחולצה מכופתרת בעלת מחשוף גברי עמוק, בהדפס ז'קארד פרחוני שחור על גבי שחור, בז'קט מחויט ששודך אל מכנסי שורטס במקום למכנסי טוקסידו ברכיסות מעטפת א־סימטריות רבות, שלדבריו קורצות למעילי החלוק החרדיים אך בפועל מעניקות לאוסף נגיעות נשיות נועזות.

"הקולקציה לא נולדה מתוך רצון להתגרות או ליצור פרובוקציה, אבל כמעצב אופנה בתחילת דרכו, מובן שיש בי רצון לעורר ולהעביר רגש", מבהיר בסן. "הקולקציה לא עוצבה ללקוחות חרדים, אף שהייתי מקבל את פניהם בשמחה". במשך הזמן למד בסן לא להיצמד להגדרות: "בהתחלה דמיינתי את הלקוח שלי בצורה מסוימת, אך מאז שהתחלתי לעצב הופתעתי לגלות לקוחות בני 60 ויותר שמגיעים לחנות הסטודיו במיוחד". החנות המקוונת שהקים מדברת אנגלית שוטפת, וכך היא נחשפה ללקוחות מגרמניה, ארצות הברית ובריטניה. "חשוב לי להתאים את הקולקציות גם לאקלים האירופי, כך שגברים ממקומות שונים בעולם יוכלו לשלב את הבגדים במלתחה היומיומית שלהם. בסופו של דבר, התעוררות אופנת הגברים אינה רק עניין תל אביבי, אלא בינלאומי".

אריאל בסן

299־2,399 ש"ח,
לתיאום ביקור בסטודיו:
2899790־052 .

בראשון־שישי תוצג הקולקציה בחנות פופ אפ בדיזנגוף 216

• ליאת זרמן
• אלה אייזנברג
• אדם גפן
• חסידות
• אריאל בסן
• אסף ריב
• מעצבים ישראלים
• לבוש
• גברים
• חרדים
• האחים מוסלין
• הד מיינר
• אלירן נרגסי
• אופנה
• החיים היפים

• Facebook
• Twitter
• Email

מי שלא התלבש במה שהוא מחשיב למיטב מחלצותיו (סמרטוט מרשת שאפשר למצוא בכל חור או פריט מעצבים יקר במהדורה מוגבלת), הביט על עצמו במראה ואמר ״זה אני!״, כנראה לא ממש הבין מי הוא. מי שכן עשה זאת אולי הצליח לדמיין ולו לרגע אחד, בזכות שבוע האופנה התל אביבי, שהוא נמצא במקום אחר.

את הנורמטיביות היחידה בתקופה הזאת אפשר למצוא רק בבריחה – בריחה לחברים ולמשפחות שלנו, למסיבות שנמשכות עשר שעות, לאוכל מדהים, להופעות מרגשות, לסמים במחיר הוגן וגם לבגדים שאנחנו קונים או רק רואים על המסלול. כמו שהופעות ומסיבות אינן רק “יציאה", כפי שאנחנו אוכלים לא רק כדי לשׂבוע, כך גם בכל הנוגע לאופנה – בגדים אינם קיימים רק כדי שנוכל ״לשים על עצמנו משהו״.

לחצו לסיקור המלא של שבוע האופנה

לבוש איננו עניין פונקציונלי בלבד, כפי שטוענים מלעיזים נטולי שיק, הוא גם עניין של אופי והגדרה עצמית. גם אם מה שראינו בשבוע האופנה המקומי הוכיח שהאופי הישראלי איננו תמיד משגע וההגדרה העצמית לפעמים מבולבלת, הרי שהייתה שם מודעות. לפעמים היא הייתה מפוזרת, לא אחידה, נטולת מטרה וחסרת אופי, אבל היא הייתה שם כחלק מחגיגה גדולה יותר של סצנה מגובשת שרק ממשיכה להתפתח ולשפר את מעמדה בעולם.

להיות חובב אופנה שחי בישראל ומתלבש באופן שמתאים לישראל משמעותו להשקיע יותר, להתאמץ יותר, לרוב גם לשלם יותר ולא מן הנמנע – להתאכזב יותר. זה נכון אצל נשים, ומתעצם עוד יותר אצל גברים שצריכים ללוות את האובססיה שלהם בנימה אפולוגטית. בגלל זה, אגב, הרבה גברים ישראלים שמייחסים חשיבות ללבוש שלהם נקלעים לבולמוסי שופינג בחו״ל: פתאום קל יותר למצוא את הפריט הייחודי שמשתלב בטבעיות בסביבה – הוא עובד עם מזג האוויר המקומי ואף אחד ברחוב לא יחשוב שמדובר באיזו גנדרנות מוגזמת. לא משנה אם מדובר בחולצת אוברסייז שנראית כמו שמלה או פפיון קטן. זה לא הבגד עצמו, אלא ההקפדה של מי שלובש אותו – זה להתרגש מהמרקם של הבד, מהאופן שבו הוא נח על הגוף, והכי חשוב – מאיך שהוא גורם לך להרגיש.

אם שבוע האופנה של תל אביב נשא עמו בשורה, הרי זו ההדחקה. בערב הפתיחה מהדורות החדשות, פייסבוק וטוויטר התמלאו בדיווחים על הפיגוע הכפול בבאר שבע, שבו נרצח חייל על ידי מחבל ונתין זר הוכה למוות על ידי המון יהודי. במקביל קפצו באינסטגרם צילומי דוגמניות על המסלול וסלפי׳ז על קיר לוגואים. זה אסקפיזם לגיטימי ומתבקש, ההנאות החושיות האלה לא עוצרות את הראש מטרדותיו ואת הנפש מהתייסרויותיה. הנוכחות הפיזית במקום כזה או אחר איננה רלוונטית – אתה יכול להיות נוירוטי באירוע חגיגי או להירקב על הספה בבית, השאלה היא מה בחרת ללבוש.

• אנשים
• המצב הביטחוני
• טור עורך
• לבוש
• הדחקה
• פיגוע
• סטייל
• אסקפיזם
• בגדים
• אינתיפאדה
• טורים אישיים ובלוגים
• אופנה

• Facebook
• Twitter
• Email

באוגוסט האחרון עשתה המעצבת לילך אלגרבלי את מה שבדרך כלל שמור לחברות היי־טק קטנות – אקזיט. היא מכרה את מותגהMade by Lilamistלשותפה לשעבר, איש העסקים צביקה אסור, ארבע שנים לאחר שהקימה אותו כקו משנה נגיש למותגה המצליח לילהמיסט. לאחר מכן היא נחה. "ישבתי בבית ארבעה חודשים. לא הייתי בטוחה אם ואיך אני רוצה לחזור, אבל התשוקה ליצור היא משהו מולד אצלי. זה היה טבעי, כל התשתית הרי כבר שם, עם ההבנה של חוג הלקוחות".

בינואר האחרון היא הקימה על היסודות האלה מותג חדש שהפעם נושא את שמה. שאלות על ההבדל בינו לבין זה שעזבה מעוררות בה כעס. "מה שקורה שם לא מעניין אותי", היא אומרת. "אני לא יושבת ותוהה מה תהיה נקודת השוני. לא מטרידות אותי ההגדרות – גם אם הכובע הוא לא אותו כובע, הידיים שלי הן אותן הידיים".

אלגרבלי אכן לא אוהבת להסביר את הבחירות המקצועיות והעיצוביות שלה, אבל הלהט שלה ניכר בכל מילה ותנועה. שאלות כמו מיהו קהל יעד או מיהי הלקוחה האידיאלית לא רלוונטיות בעיניה. "פתחתי את המותג הקודם שלי לפני 12 שנה. היו לי אז הרבה הצהרות ובסוף זה קיבל כיוון אחר. בקדנציה הזו אני מנסה לא לנתח יותר מדי את הדברים", היא מסבירה. עם זאת אלגרבלי יודעת בבירור לאן היא מכוונת. בדומה ל־Made by Lilamist, הבגדים שהיא מייצרת תחת הליין החדש מציעים אופנת אינסטנט שמתחרה בקצב המהיר מאוד של הרשתות.

"פעם היית קונה בגד והוא היה משרת אותך לעשר לבישות", היא מנמקת את הגישה העסקית. "היום, עם הרשתות החברתיות והתיעוד המהיר, בנות לא רוצות להיראות באותו בגד פעמיים ויש כאלו שהולכות לאירוע כמעט בכל ערב של השבוע. הן הקהל שלי. הרצון שלהן הוא להתחדש תמיד ובאופן מיידי".

למחיר, היא יודעת, יש משקל גדול בהחלטה של אישה שמבקשת לקנות כמה מערכות לבוש כל שבוע. כקוטוריסטית לשעבר, שהחלה דרכה ביצירת שמלות של אלפי שקלים, אלגרבלי מודה שיש לתמחור השפעה רבה על התוצר הסופי, אבל יש בכך גם אתגר: "אני אוהבת לשבור את הראש על יצירת שמלה שיש בה המון פתיחות שמצטברות לארבעה מטרים של בד, במחיר של 400 ש"ח".

שמלות הן הפריט שמוביל את האוסף ובכולן ניכר מגע ידה של אלגרבלי, שמתעקשת לעסוק במקרים רבים במלאכת התדמיתנות בעצמה, לתפור דגמים או לגהץ אותם במו ידיה. אם היא נדרשת להגדיר את ה־DNAשל המותג, מבחינתה הוא טמון ברגישות שלה לנפח.

"אני אוהבת שלבגד יש נוכחות לא רק על הגוף אלא גם על הקולב", מסבירה המעצבת. "כולם עושים מלמלות, אבל הידע שלי יוצר דרמה אחרת". בתהליך הפיתוח, אם כן, אין פשרות, אך בבחירות הבדים בולט מינון גבוה של בדי פוליאסטר שמתאימים פחות לקיץ הישראלי הלח. לאלגרבלי אין פחד ממנו, כי היא יודעת שלעתים קרובות הלקוחה שלה תעדיף אותו: "קל לתחזק בד סינתטי. כשאני משתמשת בבד טבעי זה רק מפני שאני רוצה להגיע למראה מסוים. לפעמים כששמלה דורשת גיהוץ, הלקוחה לא תיקח אותה". גם בתפירה – למרות התעקשותה של המעצבת על גימורים לפי הספר – ניכרות פשרות, בעיקר בדגמים הבנויים על אריגים סינתטיים שמקבלים מראה גלי בתפרי הצד, או בבגדים המורכבים שמצריכים דיוק מיוחד.

עם זאת חשוב לזקוף לזכותה של אלגרבלי את העובדה שהיא מקפידה לתפור בישראל וברשות הפלסטינית אף שסביר שחלק מאי הדיוקים היו נפתרים לו הייתה מעבירה את הייצור למזרח הרחוק. שמלות החולצה והמיני הפשוטות העשויות ויסקוזה יעמדו במבחן של הלקוחה החשדנית יותר, והמחיר, יש להניח, יצליח לפתות כמעט את כולן. "אני כמו זמרת שרוצה לשיר ולשמח, להגיע לכמה שיותר אנשים", היא מסכמת.

199־549 ש"ח, לבירור החנות הקרובה 5296079־03

או בסטודיו המותג – שביל המרץ 6, לופט 9, קרית המלאכה

• פוליאסטר
• לילהמיסט
• צביקה אסור
• Lilamist
• Made by Lilamist
• לילך אלגרבלי
• מעצבים ישראלים
• לבוש
• בגדים
• אופנה
• החיים היפים
• עיצוב

• Facebook
• Twitter
• Email

פשתן

פשתן הוא הבד המתאים ביותר ליולי־אוגוסט הישראליים. השימוש בו נעשה עוד ביוון העתיקה, וחלוציו המודרניים היו פליטים הוגנוטים שברחו מצרפת הקתולית אל האיים הבריטיים והפכו את בלפסט, צפון אירלנד, לאימפריית ייצור פשתן לביגוד ולשאר אביזרים ביתיים. חולצות מכופתרות יכולות להספיק, אבל יגדיל לעשות מי שירכוש חליפה שלמה (מושלם לחתונות קיציות באווירה קולניאליסטית).

אספדרילס

נעל קטלונית שמקורה בהרי הפירנאים, עשויה כותנה או קנבס וסוליה מבד חבלים. האספדרילס הפכו מנעלי פועלים לפריט אופנה עילית, ואפשר לנעול אותן גם עם ז'קט קיצי ומכנסי צ'ינו וגם כתחליף לכפכפים (בהנחה ובתקווה שלעולם לא תלכו עם קרוקס, רחמנא ליצלן). אנחנו נעדיף את המקור של חברתCastanerהמייצרת את הנעליים האלה בקטלוניה מ-1927.

משקפי שמש

בישראל מרכיבים משקפי שמש רוב ימות השנה, ולכן כדאי להשקיע מאמץ במציאת הדגם הנכון. אמנם זוג של רייבן יעבדו תמיד, אבל לגבר המחפש מראה ייחודי ואלגנטי יותר נמליץ על משקפי LHOSTE של CEBE או על זוג של המותג הבריטי Prism של המעצבת אנה לאוב (גילוי נאות: היא אחותו הקטנה של אחד מחבריי הטובים).

צ'ינו

צ'ינו הם מכנסיים עשויים כותנה עמידה וקשיחה (הנקראת, מן הסתם, צ'ינו). אפשר להשיג בכל צבע אפשרי אבל רצוי בכחול צי, חאקי, בז' ו/או חרדל. עקרונית ג'נטלמן לא לובש ביומיום מכנסיים קצרים, אבל למי שמוכרח רצוי להצטייד בזוג מכנסי צ'ינו קצרים, מחויטים, המגיעים עד הברכיים בקריצה למראה החלוצי.

נעלי סירה

נעלי הסירה המודרניות הומצאו ב-1935 על ידי פול א' ספרי מניו הייבן, קונטיקט, שקיבל השראה כשהבחין שהכלב שלו לא מחליק על סיפון היאכטה. המותג האמריקאי ספרי טופ סיידר נחשב ליצרן המקורי, אבל גבר מעודכן יעדיף את אלו של המעצב היפני יוקי מטסודה ואת המותג Yuketen (המייצר לפי השיטות המקוריות במיין, ניו אינגלנד).

ז'קט לא מחוייט

אולי לא הדבר שהישראלי הממוצע צריך בשרב של יולי־אוגוסט, אבל בערב אביבי או סתווי זה מדויק. ב"לא מעוצב" הכוונה לז'קט ללא פדים ושאינו נראה יותר מדי תפור על הגוף. רצוי מבד קל של טוויל או סירסאקר. מומלץ, למי שיכול, לקנות את הז'קטים של בית האופנה הניו יורקי אינג'נירד גרמנטס (Engineered Garments).

טי שירט

על הגלגולים ההיסטוריים של הטי שירט אפשר לכתוב ספר שלם. כאן נספר רק שהיא התפתחה מגטקס של חתיכה אחת, צי ארצות הברית גזר אותה מהמכנסיים והשאר היסטוריה. טי שירט קלאסית עשויה כותנה מתפירת ג'רזי, וכדאי להשיג חולצה לבנה וחולצה אפורה של היצרנית האמריקאית המקורית, Velva Sheen, שייצרה אותן עבור צבא ארצות הברית.

חולצת פולו

לקוסט הוא המקור ואחריו מחרה מחזיק פרד פרי (מותג ששמו תמיד נקשר בתת תרבות בריטית כזו או אחרת, עד שנעשה סמל סטטוס של זמרים מזרחים). לולי דמסתפינא הייתי ממליץ על דגם הריביירה של המותג הבריטי סאנספל (Sunspel). בכל זאת, הם עושים את זה מאז 1860 והמחיר הוא כמובן בהתאם (ובליש"ט).

חולצת הוואי

חולצות ההוואי הראשונות נתפרו משאריות של בד הקימונו ויוצרו בתחילת שנות ה-30 על ידי המהגר הסיני אלרי צ'אן, סוחר בדים שהחזיק חנות בוואייקיקי, הוואי (איך לא?). רוב בתי האופנה של היום מייצרים דוגמה משלהם, אבל ג'נטלמן יעדיף תמיד את המקור של חברת Sun .Surf

• ז'קט
• גבר
• טיפוח
• פרד פרי
• משקפי שמש
• טי שרט
• המלצות
• Prism
• פשתן
• לבוש
• אופנה
• החיים היפים
• חולצות
• נעליים

• Facebook
• Twitter
• Email

בשרשרת המזון של עולם האופנה, הטרנדים שמלווים את העונה מוכתבים בעיקר על ידי בתי האופנה המוכרים והיוקרתיים במהלך שבועות האופנה הבינלאומיים המרכזיים. משם, עוברות המגמות שנראו על גבי המסלולים לטיפולן של רשתות האופנה המהירות. כתוצאה מזה, עד לפני זמן מה נוצר מצב בו רוב מגמות האופנה העולמיות התאימו יותר לקיץ אירופאי סגרירי וצונן – ופחות לחום הים תיכוני המוכר לנו. עם השינויים במגמות הצריכה העולמיות והתחזקותם של השווקים המזרח תיכוניים והדרום אמריקניים, הורחב ההיצע העונתי של מעצבי האופנה, והחלו לחלחל לתוכו גם פריטים שישרתו טמפרטורות גבוהות בהרבה מאלו שמאפיינות את חודשי אוגוסט בפריז. ליקטנו עבורכם כמה מהטרנדים שאפשר לעבור איתם את הקיץ בשלום גם בחום – הן מבחינת האקלים, והן מבחינת פרקטיקת לבוש בימים שבהם כל מאמץ מרגיש פשוט מיותר.

1

שמלות סבנטיז

עם בד מתנפנף, הדפסים פרחוניים נעימים ולא אינטסיביים, וקלילות שמזמינה בעצמה את הבריזה, שמלת המקסי ברוח שנות השבעים היא הפתרון האידאלי ללבוש אירועים, כמו גם במראה יום יומי רומנטי, בשילוב עם כפכפי אצבע פשוטים.

2

נעלי אספדריל

כבר במאה ה-14 השתמשו בקטלוניה שבספרד בסוליית חבל גמישה כפתרון לנעלי קיץ קלות. האספדרילים עברו שינויים סגנוניים רבים בחלוף המאות, אבל נותרו אופציה נונשלטית אך מלאת ייחוד להנעלה בימים החמים, שכפלוס גם נמנעת משימוש בחומרים מן החי ונשענת על אריגים וסיבים טבעיים ונושמים.

3

כובע טמבל

כשריאהנה מסתובבת באל איי עם מה שמכונה במגזיני האופנה הבינלאומיים ״כובע דלי״, גם היא וגם הם כנראה לא יודעים שבעברית הפריט הזה מכונה בשם המלבב ״כובע טמבל״. מה שנחשב אצלנו עד לא מזמן לפריט לבוש ארכאי, הופך בחסות עניין עולמי מחודש של בתי אופנה איטלקיים ובריטיים לאביזר שנלבש בשעות בילוי ועצלנות קייצית, נינוח בהרבה מכובע המצחייה הסקייטרי המתאמץ והקשיח.

4

ג׳ינס

חודשי יוני-ספטמבר מאלצים אותנו להיפרד ממכנסי הסקיני הנאמנים שאפשר לזרוק בכל יום נתון אחר על הגוף, מלבד מספר פאנטיים בודדים שמוכנים להסתכן במלכודת צרה של זיעה. טרנד הג׳ינס, שמתפשט הרבה מעבר למכנסיים, מאפשר להמשיך להנות בחודשים הקשים מבד הדנים האהוב בוריאציות דקות, טבעיות ונושמות יותר שלו, שמרעננות את העין בגוון הכחול והכיפי שלהן.

5

יוניסקס

הטרנד חוצה המגדר שהוא למעשה גם סוג של מגמה תרבותית-חברתית, שמאפשרת חלוקה חסכונית של מלתחה בין בני זוג בעלי טעם וסגנון דומים. לא רק פריטי לבוש שווים מחשבה יוניסקסית, אלא גם – ובעיקר – אביזרים, שמקלים את ההתאמה למבני הגוף השונים ומאפשרים חלוקה מלבושית חלקה.

• פרחוני
• אירועים
• סוליית חבל
• כובע טמבל
• כובע דלי
• יוניסקס
• לי
• LEE
• market concept
• נטע אפרתי
• BELLE&SUE
• FM
• סבנטיז
• מיוחדים
• אופנה
• בגדים
• H&M
• ריהאנה
• תיקים
• דיזל
• ספרד
• ג'ינס
• רומנטי
• דנים
• פרחים
• הנה זה בא: המדריך המלא לקיץ 2015
• לבוש
• פפה ג'ינס
• נעליים
• שמלות
• אמריקן וינטג'