Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
אירוע פרידה ממתי כספי יתקייים מחר ברחבת משכן לאמנויות הבמה
מתי כספי (צילום: הקאו כספי)
טקס הפרידה מהמוזיקאי מתי כספי ז״ל, מהיוצרים החשובים והמשפיעים בתולדות התרבות הישראלית, יערך מחר (ב') משעות הבוקר ברחבה, והציבור מוזמן לעבור על פני ארונו, ולהשתתף באירוע הפרידה. בתוכנית האמנותית: ריקי גל, שלמה גרוניך, דני רובס ועוד
היום (א') הלך לעולמו בגיל 76 מתי כספי, אחד מגדולי התרבות העברית, לאחר מאבק ארוך במחלת הסרטן. במשך עשרות שנים היה כספי, כמלחין וכמבצע, לפסקול ישראלי שהציע מפגש תרבויות אינטליגנטי ופופולרי כאחד, מבלי לוותר על איזה מהצדדים. עם מותו הוא השאיר מורשת מוזיקלית בת יותר מאלף שירים, ורגעים שנחקקו בלב התרבות הישראלית.
מחר (ב', 9.2), בהתאם למסורת העירונית עם גדולי תרבות, ארונו יוצב ברחבת המשכן לאמנויות הבמה, כדי שהציבור יוכל לעבור על פניו, ולחלוק לו כבוד אחרון, בין השעות 10:30 ל-11:30. לאחר מכן יתקיים במקום אירוע פרידה מחתן פרס אקו"ם, במעמד ראש עיריית תל אביב יפו רון חולדאי ובהנחיית נעם סמל, בהשתתפות אמנים אשר עבדו עם כספי בחייו: ריקי גל, שלמה גרוניך, גיל שוחט, דני רובס, עדי כהן ודודי זבה, כמו גם סולני האופרה הישראלית טל גנור, דניאלה סקורקה ועדי עזרא.
"מה שמתי כספי ידע יותר מכולם זה שהמוזיקה מנצחת הכל",כתב עליו אבישי סלעבהספד שפורסם באתר זה. "היא משאירה אבק לרגעים המורכבים, למצבים שבהם הלך עם האמת שלו – גם כשזה היה ממש לא פופולרי. כפי שלכספי היתה את הדרך ליצור, היתה לו גם את הדרך שלו להיות אדם בעולם. סביב הוויכוח הישן (והקצת מאוס) על היכולת להפריד בין האדם ליצירה, במקרה שלו זה היה מאוד קל – היצירה היא הדבר שניצח את הכל. היא היתה חזקה ועמוקה ומרגשת, על זמנית – היא היתה הדבר שהוא משאיר אחריו. יותר מכל דבר אחר יום ב', 9.2, 10:30, רחבת המשכן לאמנויות הבמה, ליאונרדו דה וינצ'י 28, תל אביב
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
השיר המטורף של הארץ: בין מרוקו לצ'כיה, ג'אז לקלאסי, בין פעם להיום
יאללה תרימו. הפילהרמונית הישראלית (צילום: רוברט בורגרייב)
עם כל הכבוד לג'ינס, הרבה יותר מעניין לראות את הפילהרמונית בחאקי. רגע לפני שיפתחו את פסטיבל החורף של היכל התרבות עם ביצועים יוצאי דופן של אלון אולארצ'יק, ירדנה ארזי ועוד לשירי ארץ ישראל, המלחין, המעבד והמפיק מוזיקלי אמיר לקנר בטור מיוחד על החיבור בין התזמורת הסימפונית לכל שבטי ישראל
בקיץ 2024, בערב מפתיע ומרגש במיוחד עבורי – לקראת סופו של קונצרט של שלומי שבת עם הפילהרמונית הישראלית אותו כתבתי וניהלתי מוזיקלית – שלומי עלה להדרן. המנגינה של "החוף של טרפטוני" התחילה, ובמקום זורנה (zurna) וגיטרה חשמלית, ניגנו הקסילופון והפיקולו. הקהל כולו נעמד על הרגלים, ואז גם הדרבוקה הצטרפה, וכל שבעים נגני התזמורת ניגנו, חלקם נעמדו ורקדו, מחרוזת להיטים ים תיכונית שלמה. התרחש שם קסם בלתי מוסבר של שילוב צלילים ממקומות שונים. של גשר. בתהליך העבודה על המופע שלומי לא האמין שהחיבור יצליח, חשש שזה "לא מתחבר", שנגני התזמורת לא ימצאו את עצמם בתוך המקצבים האלה, ואני אמרתי לו "אתה תראה, זה יעבוד". וכך היה. >>הבית של הרדיו בתל אביב מציג: חגיגת רדיו לכל המשפחה. וקוטנר גם
בעקבות המופע הזה נולד תיאבון גדול, גם שלי, וגם של הפילהרמונית. כשהפילהרמונית והיכל התרבות הזמינו אותי לכתוב עבורם מופע חדש לפתיחת פסטיבל החורף, ידעתי שבלב המופע יהיה החיבור הזה של כל הסגנונות והצלילים. הערבוב הזה של צלילים והשפעות, קיים בתוכי מאז ומתמיד. אמא שלי בת זקונים למשפחה מרוקאית (מרוקו הספרדית), והמנגינה של הקידוש בנוסח הייחודי של דוד שלי טבועה בי מילדות. אבא שלי דור שני לניצולי שואה שעלו מהונגריה וצ'כיה- סבתא שלי כל כך אהבה לשמוע מוזיקה קלאסית, ובבית שמעתי הכל מהכל; המון זמר עברי, הרבה ג'אז, פופ אמריקאי ועוד.
את דרכי המוזיקלית התחלתי כסקסופוניסט צעיר שחולם להיות אלי דג'יברי, ובתיכון תלמה ילין צללתי עמוק לעולם התיאטרון ומחזות הזמר. כשהתגייסתי ללהקה הצבאית נחשפתי לעולם של המוזיקה הים תיכונית, לרוק ישראלי ולועזי, ואחרי הצבא בתואר הראשון בקומפוזיציה צללתי מאות שנים אחורה לבטהובן, באך ומוצרט. גם כמלחין בתיאטרון כבר עשרים שנה, אני מתנסה בהלחנה של מוזיקה מגוונת מאוד – בתיאטרון אתה מוצא את עצמך מלחין מוזיקה אפגנית להצגה אחת, ובהצגה אחרת מוזיקה אמריקאית של שנות השלושים.
עבור המופע חיפשתי תוכן שיהיה הבסיס לגשר המוזיקלי בין מזרח ומערב, ואין קיבוץ גלויות מוזיקלי יותר עשיר ומגוון מאשר המדינה שלנו, ישראל. חשוב היה לי לכתוב מופע שנולד כאן, שידבר אלינו הישראלים ויספר את הסיפור שלנו. לשמחתי עורכת התוכן והמוזיקה מספר אחת בישראל – אתי אנטה שגב – הצטרפה אלי לבריאת המופע.
אחרי שנים קשות מאוד במדינה שלנו, חשבנו אילו חומרים ישראלים יכולים לקבל משמעות חדשה, ולהעביר את הקהל מסע מוזיקלי מיוחד ומעניין, איגדנו שירים ומנגינות שנכתבו על ארץ ישראל.מיטב המשוררים והמשוררות שלנו, כתבו שירים מפעימים על המקום המדהים והמורכב הזה. שירים שנכתבו בגולה עוד לפני קום המדינה, בתימן, או בפולין, ושירים שנכתבו פה ונולדו מתוך תקווה, או כאב, מתוך שבר, או אופוריית ניצחון. מסע דרך שירים רבים מתקופות שונות מספר לנו סיפור מרתק ומורכב על המדינה שלנו. על השבטים השונים בתוכנו.
מפגש בין השבטים השונים. אמיר לקנר. (צילום: כפיר בולוטין)
בכתיבת העיבודים למופע חיפשתי את הגשרים בין השבטים והסגנונות – איך נשמעים ביחד הפיוט המרוקאי "למולדת שובי רוני" עם השיר ה"תימני"(פולני/ישראלי) "בכרם תימן" שכתב אלתרמן והלחין זעירא? איך "מדינה קטנה" של כוורת ישמע ביחד עם "איזו מדינה" של יוני רועה ואלי לוזון? טשרניכובסקי שואל: "אומרים ישנה ארץ, איה אותה ארץ?" וסובול שואל שנים אחרי: " איפה הארץ ההיא שקראו לה קטנטונת?". אולארצ'יק שואל: "ארץ מלח, לא אבד עליך הכלח, אבל איפה את היום?". ביחד עם השחקנית הראשית במופע – הפילהרמונית, בניצוחו של איתי ברקוביץ' – ישירו אלון אולארצ'יק, ירדנה ארזי, קרולינה, רוני דלומי, ושי צברי. בואו כדי לגלות, להתרגש ביחד איתנו, ולשיר ולנגן את השיר המטורף של הארץ. המופע "השיר על הארץ" יפתח את פסטיבל החורף ה-8 של היכל התרבות תל אביב, שיתקיים בסופ"ש, בין ה-25.2 ל-28.2, ויציג עיבודים חדשים ויצירתיים עם חיבורים מעניינים ומפתיעים בין האמנים והיצירות.לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מקדונלד'ס נוסטלגי ומקדונלד'ס עם כפיל של דרייק. העיר של גיאגיא
גיאגיא (צילום: ליב ווטלי)
כנראה שלאחד המוזיקאים המוזרים בעיר, וטרול לא קטן בפני עצמו, לא היה חשק להשתתף במדור שלנו - וזה למה הוא המליץ על לא פחות מ-5 סניפי מקדונלד'ס, והשלים את השאר מויקיפדיה. תודה גיאגיא, עכשיו העצלנות שלך באינטרנט לנצח
גיאגיא (גיא בנעמי) הוא מהמוזיקאים האניגמטיים האלו שלעולם לא תוכלו לקבל מהם תשובה רצינית. קראו לזה חוש הומור, קראו לזה הטרלות, קראו לזה להיות בלתי נסבל – העיקר שתקראו לו. לכן, באופן הגיוני, כשביקשנו ממנו לתת לנו המלצות על העיר שלו לקראתהופעתו בפסטיבל "המגבר"(12.2), הוא החליט להיות טרול ולהמליץ על כל סניפי המקדונלד'ס בעיר בדלילות ששמורה רק למוזיקאי שאין לו זין. כשביקשנו ממנו להרחיב, הוא הוסיף משפטים מויקיפדיה במקום לבקש עזרה מ-AI כמו בן אדם נורמלי. נו שויין, נתפלל שלפחות בהופעה הוא השקיע טיפה יותר, ולא בחר להטריל עם רצף קאברים לשירי פיבי מ"חברים", כחלק משת"פ עם מקדונלד'ס.
שדרות רוטשילד הן מהרחובות החשובים והמרכזיים בתל אביב, המהוות מוקד תרבותי, כלכלי והיסטורי. זהסניף שעברתי בו הרבה חוויות… הוא קרוב להכל,תמיד נחמד לקפוץ. רוטשילד 33, תל אביב
מקדונלדס רוטשילד (צילום: יעל שטוקמן)
2. מקדונלד'ס דיזינגוף סנטר
דיזנגוף סנטר הוא קניון ותיק ומרכזי הממוקם בלב תל אביב-יפו, בצומת הרחובות דיזנגוף והמלך ג'ורג'. הוא ידוע במבנה המבוכי והייחודי שלו, המשתרע משני צידי רחוב דיזנגוף ומחובר באמצעות גשרים.כיף לאכול בחמימות של הקניון. דיזנגוף 50, תל אביב
מקדונלדס דיזנגוף סנטר. (צילום: אתר דיזנגוף סנטר/ www.dizengof-center.co.il)
3. מקדונלדס שרונה
מתחם שרונה בתל אביב הוא מושבה טמפלרית משומרת שהפכה למרכז בילוי, קניות וקולינריה מוביל בישראל.מה יש להגיד? מי שהיה יודע.הכי כיף לבוא עם המשפחה בסופי שבוע. אוסוולדו 6, תל אביב
צ'ירז גם בשרונה. מקדונלדס (צילום: Shutterstock)
4. מקדונלד'ס לונדון מיניסטור
מתחם לונדון מיניסטור (London Ministore) הוא מרכז קניות ומגורים ותיק ומפורסם הממוקם בפינת הרחובות אבן גבירול ושאול המלך בתל אביב.תכלס, זה אולי הכי נוסטלגי מהרשימה.מישהו אמר קומה שניה? יש כסאות פטריה. אבן גבירול 30, תל אביב
שווה להגיע גם בזחילה. מיה לנדסמן בדרך למקדונלדס (צילום: מושיק טישלר)
5. מקדונלדס הטיילת
רחוב הירקון הוא רחוב ראשי המקביל לחוף הים של תל אביב לכל אורך מרכז וצפונה הישן של העיר. הוא מתחיל מול גן צ'ארלס קלור ומסתיים בנמל תל אביב בצפון.תכלס זה הגואוט – נוף לים ותמיד טרי.פעם ראיתי שם מישהו שנראה כמו דרייק. הירקון 81, תל אביב
סניף למביני עניין. מקדונלדס הירקון. (צילום: מתן שרון)
מקום שאני לא אוהב
ברגר קינג קניון עזריאלי.אני באמת צריך לומר? וופר? יותר כמו סטופר.סטופר של כיף… כי אני לא אוהב ברגר קינג.סלחו לי על השפה אבל אני לא ממליץ.
תגדילו בחינם. ברגר קינג (צילום יח"צ ברגר קינג)
השאלון
איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון (הצגה, מופע, סרט, תערוכה, הרצאה) סידר לך את הראש או פתח לך את הלב? "מדעי הוודאות" של אורן עילם – הצגה שנהניתי בה ממש. היה מצחיק ומרגש. בובת בד רובוטית נמצאת אצל אותה המטפלת כבר 5 שנים עד שיום אחד המטפלת מעלה מחיר. הבובה מרגישה ננטשת ויוצאת למסע להבין את יחסי הכוחות שלה מול הזולת, המטפלת ודמויות שונות בחיים. המפגש מול אנשים שונים מחלץ מאיתנו תכונות שונות, בשנייה אחת מול ההורים אנחנו נעשים כועסים ומאשימים בעוד מול קולגה לעבודה, בזוגיות או מול אנשים איתם אנחנו מצויים בתחרות סמוייה יוצא מאיתנו אדם אחר לגמרי. המופע משלב שחקנים ובובת בד מבוססת מערכת טכנולוגית ייחודית המשלבת סאונד תאורה ותנועה.
מדעי הוודאות. צילום: דניאל פייקס
איזו יצירה (סרט, סדרה, ספר, שיר) נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה? הספר "הזהו אדם? "של פרימו לוי – יש לי פער שמנסה להשלים בכל מה שקשור לשואה, היה מעניין. ספר תיעודי מאת הסופר האיטלקי-יהודי פרימו לוי אודות החוויות האישיות על מאסרו ועבודתו בכפייה במחנה אושוויץ מונוביץ בתקופת השואה. הספר יצא לאור באיטלקית בנובמבר 1947, ובעברית יצא תרגומו לאור רק ב-1988, לאחר מותו של לוי. ב-2024 יצא לאור תרגום חדש לעברית של הספר בשם "אם זה אדם".
הזהו אדם? / פרימו לוי. צילום עטיפה
לאיזה ארגון או מטרה את.ה ממליצ.ה לתרום או להתנדב בזמן הזה? אד״י – אני לא באמת מכיר כל כך מקומות שמתנדבים בהם, אבל אני בעד לתרום מה שנשאר. עמותה לקידום השתלות בישראל ע"ש אהוד בן דרור, היא עמותה ישראלית לעידוד תרומת איברים בישראל. העמותה היא חלק מהמרכז הלאומי להשתלות איברים של משרד הבריאות.
מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע? אורי קוטנר.
מה יהיה? לופ. לופ היא מילה באנגלית שמשמעותה "לולאה" ומתייחסת לתהליך או רצף שחוזר על עצמו, ובהקשרים שונים יכולה להתייחס לטכניקה מוזיקלית של חזרה על קטע קצר.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
שירים שמתאימים ליין: תרצה קצת יין עם הנוגה ארז שלך?
כמו יין טוב. עדי בוטביקה. צילום: עידו אסולין
כמו מוזיקאים רבים, גם עדי בוטביקה עובדת בתחום המסעדנות עד שהפריצה הגדולה תגיע (והיא תגיע). ב-5.2 היא תשיק במרץ 2 את אלבומה השני, אבל עד אז תוכלו למצוא אותה בבוסר. אז רק טבעי לבקש ממנה להתאים בין שירים שהיא אוהבת לבקבוקי יין שיחמיאו למוזיקה. איזה יין יווני הולך עם בילי אייליש?
השבוע, במשמרת ערב שגרתית בבוסר, בלי להתכוון התאהבתי בבחור שניגש אליי לבקש עוד יין. כשבחרנו בקבוק הוא אמר את המילים הכי רומנטיות ששמעתי: "אני חושב שאקרא לבת שלי גאמיי".את המשך הערב העברנו בבחינת שמות ענבים כשמות ילדים.ומשם הדרך קצרה לשיגעון הזה: איזה שירים הם איזה יינות ולמה כדאי להקשיב להם יחד.
RAYE – Worth It // Rose Thibaud Boudignon
ריי היא לא תגלית מפתיעה – היא מוזיקאית שלקח לה שנים של עבודה מאחורי הקלעים כדי להגיע קדמת הבמה. גםיין ורודבמאבק מתמיד על מקומו – הוא לא אדום עמוק, ולא לבן חד. הרוזה שלטיבו בודיניוןמציל את המוניטין בשביל כולם. להינות מוורוד כאילו היה לבן, ומפופ כאילו הוא R&B.
יש שירים שמתגלמת בהם שלמות: איך שהמילים נופלות לתוך המנגינה, נוצרת תחושה מוכרת שמפעילה את כל החושים. עם "והגשם יבוא" מרגישים את טיפות הגשם נקוות על העור, ריח הדשא אחרי לילה של גשם, וקור קל בקצה האף. הסוביניון הגלילי של נעמה סורקין מציע עשבוניות ומינרליות, רעננות ירקרקה בדיוק כמו השיר. קור מנחם.
אביתר בנאי – מעונה לעונה // X VERO II
"מעונה לעונה" הוא עבורי דרשה מוזיקלית: שכבות סינתים, קולות רקע, תחושה משיחית כמעט. כדי לתרגם את החוויה הזו ליין, בחרתי ב־Ex Vero II של Weingut Werlitsch. יין לבן טבעי אוסטרי, מינימום התערבות, סוביניון לא מסונן. השתייה שלו מרגישה כמו להסתכל על האהוב שלך יוצא ממעיין קפוא ולגלות שככה, במערומיו, הוא יפה מאי פעם.
Noga Erez – AYAYAY feat. Dillomי//Passion Petit Roy
פסיוןהוא היין האהוב עליי עכשיו: פירותי, קליל, כזה שמבקש עוד שלוק. סאיצ'י, יינן יפני בבורגון, והצמד נגה ואורי נפגשים באותו מקום – יוצרים גדולים וחוצי תרבויות עם ביטחון להכניס קריצה. יין אדום שאפשר לרקוד איתו.
מיקה טל –אני רוצה לריב // La Boheme – Patrick Boujou
קודם כל, רגע על תוויות: מדובר בציור של קיפוד. אני לא מבינה כלום בנשים, באמנות או ביין, אם הספיריט אנימלשל השיר הזה היא לא קיפוד.לה בוהםהוא בוז'ולה טבעי – אדום סקסי, חכם ומתוח, עם חומציות קרירה וטאנינים עוטפים. הלוחמנות הנשית שבשיר, היא בדיוק מה שהיין מבקש – כאילו נכתבו זה לזה.
Billie Eilish – Birds of a Feather //יTetramythos Roditis Natur
בילי אייליש היאיין יווני– לקח לי זמן לפיצוח, כי חשבתי בכלל ש"ריטה" היא יין יווני… "Birds of a Feather" הוא שיר שמוגדר מרגעי השקט והנשימות שבו. רודיטיס לבן רענן, מלוח, מלא אופי, עם בריזה של הפלפונז בכל לגימה. יין שבעצימת עיניים מרגישים בו את המליחות והרוח, בדיוק כמו השיר.
מרגלית צנעני –כל כך מוכר // Traminer יהודית בק
מרגול היא באמת הכל. היא סול תימני. חמסה.שיר כל כך מוכר (סליחה) שקשה לדמיין איך אפשר לחדש איתו. אבל דווקא מכאן מגיע החידוש – יין כתום כיפי, ליצ’י שהוא מסיבה בפני עצמה. זה לא השילוב הכי מתבקש – מרגול וטרמינר כתום – לכן זה בדיוק השילוב שהכי קל להתמסר אליו. כמו מרגול בבארבי: לא צפוי, ושאי אפשר להשאר אדישים אליו.
עדי בוטביקה – ראש לשועלים // Domaine du Gringet, Mont Blanc Brut Nature
"ראש לשועלים"פותח את האלבום שהוצאתי: שיר על גרורות פרידה, ואיך להתמודד עם פצעים חשופים. מונט בלאנק מבעבע זקוף ופראי, מציג לראווה את הפרי שלו בלי מיסוכים. יין אמיץ לשיר של התמודדות.
ב־5.2 משיקים את האלבום שלי ב־מרץ2. זה יהיה יותר כמו כינוס סביב בירות, אבל ממש אשמח לפגוש אתכם שם. כאןתמצאו כרטיסים, וכאן עוקביםבאינסטה.
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
שני מוזיקאי האינדי המוכשרים שהוציאו לאחרונה אלבומים חדשים - קפלן עם "הכלב הכי כועס בעולם" ואוריון עם "פאקינג הל" - התכתבו בשיחה על יצירה עם סלידה מערוצי שירה, בחירת שמות מאתגרת ומסע בזמן. וגם הילה רוח לא מתאפקת לשאול כמה שאלות
לפני מספר שבועות יצא אלבומו האחרון של קוסטה קפלן, "הכלב הכי כועס בעולם". בקיץ האחרון גיבור הגיטרה רם אוריון הוציא את אלבומו הרביעי, "פאקינג הל". שני מוזיקאי האינדי המוכשרים יופיעו יחד בהשקת האלבום של קפלן, שתתקיים במועדון המרץ 2 לקראת סוף החודש (27.12,כרטיסים מוצאים כאן), ויומיים לפני כן יופיע אוריון לבדו במועדון לבונטין 7 (25.12,כרטיסים ממש פה). לרגל החגיגות המוזיקליות הללו, ולאור העובדה שרם אוריון היה באנגליה, מצורף בזאת תיעוד נאמן למקור של שיחת וואטסאפ שנערכה בין המוזיקאים בסוף החודש שעבר, ב-31.11, במהלכה ניסו לראיין אחד את השני, בערך. הילה רוח, זוגתו של קוסטה, גם תרמה לשיח. אתם יכולים לקרוא לזה ריאיון רוק'נרול.
קוסטה:הילה נתנה לנו שאלה להתחלה. מה הערוץ שאתה הכי שונא/אוהב באלבום? רם:לא שמעתי את האלבום מאז הופעת ההשקה, וכנראה יקח עוד שש-שבע שנים עד שאקשיב לו שוב, אז כרגע אין לי בִיף עם שום דבר בו. אבל אני תמיד אוהב את הערוצים שהוקלטו כלאחר יד, או כסקיצה לדבר עצמו, ונשארו. כי לפחות בראש שלי אי אפשר היה להתעלות עליהם. קוסטה:נראה לי שהערוץ הכי שנוא עליי הוא תמיד הערוץ של השירה, והאהוב הוא תמיד קולות הרקע. רם:כן, אני יכול לשמוע כמעט כל דבר אחר באלבום, עם ניסיון לפרספקטיבה של איך זה היה נשמע לי אם זה לא היה שלי, חוץ מהשירה. אגב, אני תחת הרושם ש"הכלב הכי כועס" הוא גם רזה יותר הפקתיתי, ואני ממש מקווה שזה לא מעליב כי זה לא, אני אוהב רזון הפקתי.
קוסטה:האמת שזו מחמאה מבחינתי. ניסינו מאוד לא להגזים עם הערוצים הפעם, ולהימנע מלהקליט מכונות קפה או את השכן שעובד בריתוך מתכות, בניגוד לאלבומים הקודמים. זו קלישאה אבל בסוף תמיד הערוצים הכי חשובים הם אלה שבמיוּט. הילה קוראת לזה משחק המיוטים. רם:טוב מאד. הספייס של האלבום מרגיש קרוב גם באודיו וגם רגשית, ובעניין השירה – אני ממש אוהב את זה שהיא ככה ממש קרובה ויבשה המון מהזמן. קוסטה:כן, אורי (קוטנר, המפיק של האלבום) מאוד הגביל את מושג הריוורב על השירה.
קוסטה:הילה שואלת עכשיו מה הרגע שהכי סבלנו בו במהלך הפקת האלבום. נראה לי שהרגע שהכי סבלתי בו הוא להסכים שהאלבום יהיה גמור(סטיקר של קוסטה בילדות מחזיק חפץ מעבר). רם:אני חושב שזה אחד ההבדלים הבולטים בינינו, כשאני נכנס לפרויקט, בגדול יש לו מסגרת זמן ייעודית שרק אסונות טבע ומלחמות משנות, ואצלך זה עובד באופן שגם אחרי ארבעה אלבומים שראיתי אותך מוציא אני לא מצליח להבין, רק להיות נדהם ומזועזע בו"ז מהלך הרוח ההפקתי שלך, ושאיכשהו בסוף הם באמת יוצאים והם שלמים ועשויים והכל קורה. קוסטה:זה ממש נכון, שני הדברים. אבל זה מצביע גם על הבדל מהותי בתודעת הזמן של שנינו. אני מאוד מקנא ביכולת לסיים אלבום בלוח זמנים, ובאמת אין לי מושג איך את זה. מה הסוד שלך? רם:אה זה ממש פשוט – אני אוטיסט ונאצי. קוסטה:חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
רם:ראיתי איך בכל אלבום שלך אתה מצלם קליפ בזמן שעדיין לא סיימת להקליט את השיר, והאלבום כולו איכשהו בכלל יצא לפני שבועיים. יש איזה עיקום של הזמן-חלל בהוצאת המוזיקה שלך. קוסטה:אחד הדברים הכי מרגשים שנאמרו לי לדעתי. אני מאוד מתחבר לקונספט של מסע בזמן. רם:זה נוראי, ומה שנוראי יותר שעושה רושם שאני נלחץ לשמוע על ההתנהלות שלך יותר ממך.
קוסטה:הילה מוסיפה שאלה – איזה שיר לקח לנו הכי מעט זמן לכתוב מהאלבום? רם:אצלי זה "סיכה". זאת הייתה חוויה ספציפית מאד שקרתה על הר בטוסקנה. חזרתי לחדר שלי, כתבתי, הלחנתי, הקלטתי סקיצה וזה די מה שיש באלבום. אצלך מתקבל הרושם שיש איזו כתיבה רצופה וטבעית, אז אני משער שאולי הטקסטים אצלך מהירים יחסית? קוסטה:אני ממש שמח שזה נראה ככה. לצערי כתיבת מילים היא דבר שיכול להימשך בין חודשים לשנים. לדוגמה, השיר ״חברות?״ נכתב משנת 2017 ועד היום שהקלטתי לו שירה. אבל פעם באלבום בדרך כלל יש שיר שמגיע בשלמותו, וזה הרבה פעמים השירים שאני הכי אוהב. באלבום הקודם זה היה "אני והבחורה שלי", ובאלבום הזה השיר הכי מהיר היה ללא ספק שיר הנושא. הוא נכתב בפעם אחת, וגם היה האחרון שנכנס לאלבום הזה.
קוסטה:זה מוביל אותי באלגנטיות לנושא הבא שרציתי לדבר איתך עליו –שמות של אלבומים.איך חשבת על השם של האלבום שלך, ומה אתה מרגיש כלפי שמות אלבומים באופן כללי? רם:עבורי זו ממש בחירה חשובה, כי זה לתת כותרת לגוף המוזיקה הזה. נגיד לעומת שם להקה שיכול להיות שרירותי לחלוטין והלהקה כבר נותנת לו במשך הקיום שלה את האישיות והוייב שלה, שם אלבום זה הפוסטר, זה חלון הראווה, זו העטיפה. במשך הרבה זמן היה לי שם עבודה לאלבום, "קוף", שהיה שיר מוביל מבחינתי וגם קיבל בטבעיות את הרצועה הראשונה, אבל כשהתחלתי לחשוב עם אסף בילט על העטיפה והוא שלח סקיצות עם הכותרת הזאת, הבנתי שזה לא שם טוב לאלבום ושאני לא יכול לדמיין אפילו כיוון טוב לעטיפה שלו, שהכותרת עליה היא "קוף". "פאקינג הל" הגיע מתוך הטקסט של ״איש צהוב איש מקל״, וגם קשור מאד לארט שלו (הציור של יותם אלפר) ולרוח הזמן. השורה התחתונה מבחינתי שאני יודע שהשם נכון כשהוא נדבק באופן מושלם לפרויקט כולו. אבל באמת יכול לקחת הרבה זמן עד שהוא נדבק. מצד שני, "כן" היה הכותרת של הפרויקט לפני שחצי מהשירים נכתבו, כולל השיר "כן".
קוסטה:גם אצלי השם של האלבום היה ״הכלב הכי כועס בעולם״ לפני שנכתב השיר. אורי נתן לי משימה לכתוב שיר עם השם הזה, ושלא יהיה כועס. לפעמים שמות של אלבומים מייצרים את שיר הנושא. רם:מה שעושה אותו שם מושלם. אגב, היה איתי בצבא דוּד שקרא לי "הכלב" ודי אהבתי את זה. קוסטה:וואו! מה עשית בשביל לקבל את השם המדהים הזה? אני מקנא, וסקרן. רם:בכנות אני כבר לא זוכר, ואני לא חושב שהוא התכוון במיוחד להחמיא או לפגוע.
קוסטה:לפעמים ממש קשה לי עם שמות לדברים, ולפעמים אני מרגיש שזה החלק הכי חסר מאמץ ויפה בסוף, כמו לשים פפיון לכל הדבר. רם:אני זוכר שבנערותי עבדתי בהכנת מנות בבית קפה לתיירים, אז היו לכל המנות שמות שלא נתנו שום אינפורמציה על המרכיבים של המנה. רק על הוייב שמנסים להעביר. זה היה בולט מאד בגלידות. "תשוקת בית התמר" זה אחד שנתקע לי בראש. קוסטה:שם טוב לאלבום. רם:טוב אני הולך לחמם לי אוכל הודי במיקרו של האיירביאנבי. קוסטה:בתיאבון!
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו