• Facebook
• Twitter
• Email

מה זה בכלל סם?

קפאין וריטלין הם לא בדיוק הדבר הראשון שקופץ לרובנו לראש כשאנחנו חושבים על סמים. בעולם הרפואי והמדעי, סם מוגדר כחומר ממקור חיצוני שאינו חיוני לתפקוד התקין של הגוף, אך נטילה שלו משנה את פעילות הגוף גם כשהוא נלקח במינונים קטנים. כשאנחנו מדברים על סמים, אנחנו בדרך כלל מתכוונים לסמים פסיכואקטיביים – סמים שמשפיעים על המוח (ועל מערכת העצבים בכלל) וגורמים לשינויים בתפיסה, בהתנהגות ובמצב הרוח. המשותף לרבים מהסמים הפסיכואקטיביים היא השפעתם על השליח העצבי דופמין ועל מערכת הגמול וההנאה של המוח, האחראית לחיזוק של התנהגויות רצויות. חשוב לציין שההגדרה של סם אינה מתייחסת למידת ההשפעה של החומר על המוח. לכן, גם קפאין, שהשפעותיו קטנות מאוד ביחס לסמים אחרים, עדיין נחשב לסם.

מעניין לשים לב שההגדרה של סם – תרגום של המילה האנגלית Drug – לא מתייחסת למטרות השימוש, כלומר, אם הוא נלקח למטרות הנאה או למטרות רפואיות. זה לא מפתיע, בהתחשב בכך שסמים רבים, ממריחואנה, מורפיום ועד לקוקאין, משמשים אותנו לשתי המטרות. בעברית, אנו נוהגים להשתמש במילה סם בשביל לתאר את המטרה הראשונה, ובמילה תרופה בשביל לתאר את השנייה. אולם, חשוב לזכור שפעמים רבות מדובר בחומרים דומים ואפילו זהים.

קפאין

קפאיןהוא מולקולה אורגנית שקיימת במספר צמחים, וביניהם זרעי קקאו ופולי קפה. צריכה של קפאין גורמת לתחושת עוררות ואנרגיה שנמשכת מספר שעות. קפאין משפיע עלינו בגלל הדמיון שלו למולקולה אחרת בעלת תפקיד מרכזי במוח – אדנוזין. אדנוזין עומדת מאחורי אחד המנגנונים העיקריים המסייעים למוח שלנו להחליט מתי הגיע הזמן לישון. כאשר תאי המוח פעילים הם מפרישים החוצה את האדנוזין, שהוא תוצר לוואי של פעילותם, כך שבמהלך היום הולך ומצטבר אדנוזין ברקמת המוח. באזורים במוח האחראים לשינה ולעייפות קיימים קולטנים לאדנוזין. כאשר האדנוזין נקשר לאותם קולטנים, הוא מגביר את תחושת העייפות, ומסמן למוח שחשבנו מספיק להיום, והגיע הזמן לישון. במהלך הלילה האדנוזין מנוקה מהמוח, ואנחנו קמים רעננים ונטולי אדנוזין. בגלל הדמיון הפיזי בין מולקולת הקפאין למולקולת האדנוזין, כאשר קפאין מגיע למוח הוא נקשר לקולטני האדנוזין. אולם הקשירה של קפאין לקולטני האדנוזין לא גורמת לעייפות, אלא פשוט "תוקעת" את הקולטנים. המוח ממשיך לעבוד והאדנוזין מצטבר, אבל בגלל שהקולטנים תקועים, תחושת העייפות לא מופיעה. אחרי כמה שעות, מולקולות הקפאין מסולקות מהמוח, וכל האדנוזין שהצטבר בינתיים יכול להיקשר לקולטנים שלו ולגרום לתחושת העייפות שהצטברה להופיע.

בנוסף להשפעה הישירה שלו על עייפות, הדמיון של קפאין לאדנוזין מאפשר לו גם להגביר את הפעילות של השליח העצבי דופמין. העלאת הפעילות של דופמין, לו תפקיד מרכזי במערכת הגמול של המוח, מעניקה לקפאין אפקט מהנה.

ריטלין

ריטליןהוא אחד השמות המסחריים של מתילפנידאט, מולקולה כימית שסונתזה לראשונה בשנות ה-40 של המאה הקודמת. החל משנות ה-60, ריטלין משמשת לטיפול בהפרעות קשב וריכוז (ADHD,ADD) בקרב ילדים ומבוגרים. ריטלין מתחיל להשפיע כ-20 עד 60 דקות לאחר הצריכה, וגורם לעירנות ולתחושת ריכוז מוגברת. ההשפעה של ריטלין נמשכת בין 3-5 שעות, יכולה להגיע אפילו ל-12 שעות בצורות של שחרור מושהה. ההשפעה העיקרית של ריטלין על המוח נעשית על ידי הגברת הפעילות של השליחים העצביים דופמין ונוראפינפרין. דופמין משחק תפקיד חשוב באזור האונה הקדם מצחית, שם הוא חיוני ליכולת שלנו להפנות קשב, להתרכז, לקבל החלטות ולתכנן תוכניות עתידיות. כיום, אחת ההשערות הבולטות בנוגע לבסיס המוחי של הפרעת קשב וריכוז גורסת כי ההפרעה עשויה להיגרם בעקבות חסך בכמות הדופמין באונה הקדם מצחית. לכן, העלאת רמת הדופמין בעזרת ריטלין מסייעת לסימפטומים של ההפרעה.

האם ריטלין יכול לעזור בשיפור הקשב והריכוז בקרב אלו שלא סובלים מהפרעות קשב וריכוז? המחקרים חלוקים. מספר מחקרים דיווחו כי לקיחת ריטלין מאפשרת יכולות ריכוז וזיכרון מוגברות גם בקרב אנשים שלא לוקים בהפרעת קשב וריכוז. מחקרים אחרים דיווחו שריטלין סייע מעט רק לחלק מהאנשים שהשתתפו במחקר, או שלא סייע כלל לאף אחד מהם.

קוקאין

קוקאיןהוא מולקולה אורגנית המופקת מעלי צמח הקוקה. צריכה של קוקאין גורמת לתחושת עוררות מוגברת, להנאה ואופריה (מה שנקרא "היי") ולרגישות מוגברת למגע, צלילים ותמונות. אצל חלק מהמשתמשים, קוקאין עוזר לחשוב מהר יותר ולעבוד טוב יותר. אצל אחרים, הוא דווקא גורם לירידה בביצועים ואפילו לעצבנות ולפרנויה. לקוקאין לוקח מעט מאוד זמן להתחיל להשפיע, משניות עד דקות, אך ההשפעה שלו קצרה באותה מידה ועשויה לחלוף תוך חצי שעה. בהגעתה למוח, מולקולת הקוקאין גורמת לפעילות מוגברת של שלושה שליחים עצביים: סרוטונין, דופמין ונוראפינפרין. למרות שכיום לא לגמרי ברור אילו מהשליחים אחראים על אילו מהאפקטים של הסם, לסרוטונין מיוחסת ההשפעה של קוקאין על מצב רוח, תיאבון וליבידו, בעוד שלדופמין מיוחסת תחושת ה"היי" והסיכוי הגבוה להתמכרות. קוקאין משפיע גם על מערכת העצבים הסימפתטית, החלק במערכת העצבים האחראי לפעול כאשר אנחנו נמצאים במצבי סכנה. אותה השפעה גורמת לאפקטים הפיזיולוגיים של קוקאין, הכוללים הצרת כלי דם, בחילה, הרחבת אישונים, שינוי בטמפרטורת הגוף, שינוי קצב הלב ורעידות שרירים.

מה משותף ומה שונה?

קפאין, ריטלין וקוקאין נחשבים סמים מעוררים מהסיבה שהם גורמים לתחושת עירנות ואנרגיה. בנוסף, שלושתם מעלים את הפעילות של השליח העצבי דופמין, שלו יש תפקיד חיוני במערכת הגמול של המוח. ובכל זאת, יש ביניהם כמה הבדלים משמעותיים.

הכל עניין של מידה

למרות ששלושת הסמים מעלים את רמות הדופמין במוח, מידת ההשפעה שלהם על הדופמין אינה זהה. קפאין משפיע על דופמין באופן עקיף: דרך "התחזות" לאדנוזין, ולכן ההשפעה שלו על דופמין חלשה משמעותית משל סמים שמשפיעים עליו ישירות. מולקולות הריטלין והקוקאין משפיעות על דופמין במנגנון דומה, אולם כמות החומר הפעיל במינון הסטנדרטי של ריטלין קטנה משמעותית מהכמויות שנוטלים צרכני קוקאין למטרות הנאה. הסכנה בריטלין מתחילה כאשר עולים מעל המינון הרצוי: נטילה של מינונים גבוהים של ריטלין יכולה לגרום ל"היי" שמתחיל להזכיר את ההשפעה של קוקאין. גריסה של גלולות הריטלין והסנפת האבקה גורמת להשפעה חזקה אפילו יותר.

מהיר יותר, חזק יותר

הבדל נוסף ומשמעותי בין ריטלין לקוקאין היא המהירות ומשך הזמן שבהם הם משפיעים על המוח. בעוד שהסנפה או עישון של קוקאין (קראק קוקאין) גורמות לעלייה בכמות הדופמין שניות עד דקות לאחר לקיחת הסם, נטילת ריטלין גורמת לעליה של דופמין רק כעבור שעה או שעתיים. באופן דומה, קוקאין מתנקה מהמערכת די מהר, בעוד שלריטלין לוקח זמן רב יותר לעזוב את המוח. ההשפעה המהירה והקצרה של הקוקאין לעומת ההשפעה הארוכה והמתמשכת של ריטלין קריטיות לאופן שבו הוא משפיע על מערכת הגמול של המוח. ההשפעה האיטית הופכת את ריטלין לפחות מענג, אבל גם לפחות ממכר מקוקאין באופן משמעותי.

למות ממנת יתר

עוד הבדל מעניין בין שלושת הסמים הוא הסיכון למות ממנת יתר. קפאין מתחיל להזיק לגוף מעל כמות של כ-400 מ"ג ליום (עבור מבוגר בריא), שזה בערך 4 כוסות קפה. אם תשתו מעבר לכך, אולי תרגישו כאבי ראש, עצבנות, רעידות, כאבי בטן וקושי להירדם. אבל גם אם זה לא יהיה נעים, זה לא יהרוג אתכם. הכמות הקטלנית של קפאין היא כ-10 גרם ליום, השווה לכ-100 כוסות קפה. מהסיבה הזו בדיוק, מוות מקפאין הוא מאוד נדיר, ובדרך כלל נגרם מלקיחה של גלולות קפאין מרוכז ולא משתייה מוגזמת של קפה או של משקאות אנרגיה. במקרה של ריטלין, תופעות לוואי שליליות כמו חרדה, פעילות לבבית מוגברת ועלייה בטמפרטורה מופיעות מעל מינוניםהגבוהים מהמינון הרפואי המקסימלי.המינון הקטלני של ריטלין מאוד גבוה, ומתועדים מקרים בודדים של מוות כתוצאה מנטילת ריטלין. גם כאן, קוקאין מנצח בקלות – בשנת 2017 מתו כ-14,600 אנשים כתוצאה מצריכת קוקאין בארה"ב בלבד.

קשה להנות, קשה להתמכר

ההבדל בין מידת ההשפעה ומהירות ההשפעה של הסמים המעוררים על דופמין יכול להסביר למה לצרוך קפאין וריטלין זה פשוט לא כיף כמו קוקאין. נטילת קפאין מלווה ב"היי" קצר וחלש, בעוד שלקיחת ריטלין בדרך כלל לא מלווה בשום "היי". יחד עם עוצמתה"היי", מגיעים גם הסיכונים להתמכרות. על פוטנציאל ההתמכרות של קוקאין אפשר להרחיב את הדיבור, שכן מדובר באחד הסמים הממכרים ביותר. שימוש בקראק – קוקאין גבישי שנצרך בעישון – יכול להוביל להתמכרות אחרי שימוש אחד.

בעוד שרבים מאיתנו מרגישים מכורים לקפה – ואף נחווה כאבי ראש אם יום אחד נפסיק לשתות אותו – כיום יש מחלוקת בעולם המחקרי האם ניתן להשוות התמכרות לקפה להתמכרות לסמים אחרים. אם תחשבו על זה, קשה לדמיין את ג'סי ב"שובר שורות" עובר חוויות דומות בגלל התמכרות לקפאין. גם לריטלין, כמו לקפה, די קשה להתמכר כשלוקחים אותו במינונים הניתנים לטיפול בהפרעת קשב וריכוז. כשהוא נלקח במינונים גבוהים מהמקובל או בהסנפה, הוא בהחלט בעל פוטנציאל התמכרות מסוכן.

• תזה - מגזין הסטודנטים של תל אביב
• מדע
• מוח
• קפאין
• קוקאין
• קפה
• סמים

• Facebook
• Twitter
• Email

עד לא מזמן, עולם המדע האמין כי המוח יכול להיות נקבי או זכרי, ממש בדומה לאיברי המין שלנו. כמו שאם יש לך רחם אז רוב הסיכויים שיש לך גם דגדגן ונרתיק, ואין לך פין ושק אשכים, כך, חשבו החוקרים, המוח הוא או נקבי (אם את נקבה) או זכרי (אם אתה זכר). כמו שקורה הרבה פעמים בעולם המדעי, בשנים האחרונות עולים קולות מחקריים אחרים, שטוענים שהתפיסה הזו אינה מדוייקת, ומתבססת יותר על אמונות רווחות מאשר על תצפיות וניסויים מדוייקים.

אחת המובילות בקרב הקולות החדשים האלו היא פרופ' דפנה יואל, חוקרת ומרצה בבית הספר למדעי הפסיכולוגיה ובבית הספר סגול למדעי המוח, כאן באוניברסיטה, שטוענת שהמוח של כל אחד מאיתנו אינו נשי לחלוטין או גברי לחלוטין, אלא סוג של "פסיפס" בין מאפיינים מוחיים נשיים וגבריים.

סטרס הופך מאפיינים מוחיים זכריים לנקביים?

פרופ' יואל נתקלה במחקר הראשון שנתן לה השראה בזמן שאספה חומרים לקורס שהיא מעבירה בנושא הפסיכולוגיה של המגדר – ונקרא לחלופין "ורוד זה צבע של בנות?" או "כחול זה צבע של בנים?" (לטענת יואל "כי גברים נוטים לחשוב שאין להם מגדר"). המחקר בחן כיצד נראים תאי עצב באזור ההיפוקמפוס – אזור מוח שקשור לזיכרון ארוך טווח ולניווט מרחבי – בחולדות זכרים לעומת נקבות.

בתחילה, מצאו החוקרים הבדלים בין המינים – אצל נקבות התא התאפיין בצורה אחת, ואצל זכרים באחרת. אולם להפתעתם, כאשר הם חשפו את בעלי החיים לסטרס, המצב התהפך – נקבות התחילו להפגין את הצורה שאפיינה קודם זכרים, וזכרים את הצורה שאפיינה קודם נקבות. במילים אחרות, הידיעה שחולדה מסוימת היא נקבה לא מאפשרת לנבא איך תאי ההיפוקמפוס שלה יראו – כיוון שהם ישתנו כתלות במידת הסטרס שהיא חוותה.

"הרוב מזהים על עצמם שיש להם גם תכונות שנחשבות גבריות וגם תכונות שנחשבות נשיות – שהם פסיפס של מאפיינים. כל מה שהם צריכים זה להרחיב את זה למוח"

כאשר המשיכה לחקור, גילתה פרופ' יואל שלא מדובר בתופעה יוצאת דופן – מסתבר שבאזורי מוח רבים הצורה המאפיינת מוחות של נקבות או מוחות של זכרים "מתהפכת" כתלות בגורמים נוספים – מחשיפה לגורמים סביבתיים ועד גיל וגנטיקה. נראה שמין מהווה גורם אחד מתוך מכלול גורמים שמשפיעים על המוח, יחד עם גיל, נטייה גנטית, למידה וגורמים סביבתיים. בהינתן הממצאים האלו, נותר רק לתהות מה המשמעות לדבר על צורה נקבית וזכרית אם מה שאופיני לנקבות בגיל או מצב מסוים מאפיין זכרים בגיל או מצב אחר.

"פסיפס" של מאפיינים נשיים וגבריים

מכאן הנושא מסתבך אפילו יותר. במאמריה מסבירה פרופ' יואל כי כדי שנוכל לומר שיש "מוח נשי" ו"מוח גברי" צריכים להתקיים שני תנאים. התנאי הראשון דורש כי למאפייני מוח שונים תהיה צורה נשית וצורה גברית ברורה. יש תכונות מוחיות בהן יש הבדל ממוצע בין נשים וגברים – כך למשל, קליפת המוח (הקורטקס) של נשים עבה יותר משל גברים, ומשקל המוח של גברים גדול יותר משל נשים (הבדל שמתבטל ביחס לגודל הגוף, אגב).

אולם, ההבדלים הללו קיימים רק בממוצע – זה לא שאצל כל הנשים קליפת המוח עבה, ואצל כל הגברים היא דקה. במציאות, יש חפיפה גדולה בין המינים. למעשה, אין מאפיין מוחי שיש לו צורה אחרת לגמרי במוחות של נשים ובמוחות של גברים.

התנאי השני הוא אחידות בין המאפיינים. באיברי המין, נקבה מתאפיינת באוסף של מאפיינים נקביים – יש לה גם נרתיק, גם רחם, וגם שחלות, ואין לה כלל מאפיינים זכריים (כמו פין). אולם, מסתבר שזה לא המצב במוח. במוחות של כמעט כולנו קיימים גם מאפיינים שיותר נפוצים במוחות של נשים, וגם מאפיינים שיותר נפוצים במוחות של גברים. במילים אחרות, המוח של כולנו הוא "פסיפס" של מאפיינים מוחיים נשיים וגבריים.

בראיון, פרופ' יואל מדגישה – "המחקר שלי לא מתווכח עם הטענה שיש הבדלים בין מוחות של נשים ומוחות של גברים, אלא דווקא מתבסס עליהם. השאלה שמעסיקה אותי היא האם ההבדלים הללו מסתכמים בשני סוגים של מוח, או בשני סוגים של בני אדם – כאלה שיש להם רק תכונות נשיות או רק תכונות גבריות.

במילים אחרות, האם אלו שיותר טובים בניווט מרחבי הם בהכרח גם יותר אגרסיביים, פחות מדברים על הרגשות שלהם ויותר אוהבים כדורגל. עד עכשיו, חוקרים פשוט הניחו שכך הם הדברים, אבל כשבדקנו את זה – והיינו הראשונים שעשו זאת – ראינו שזה לא המצב. הסטריאוטיפ אולי קיים – אבל לא קיימים אנשים אמיתיים שמתאימים אליו."

יש חוקרים שטוענים שיש הבדלים בין מוח נשי ומוח גברי

לדבר על מוח נשי ומוח גברי זה נחמד לסטנד-אפ, גם אני צוחקת מזה. אבל אין כמעט אנשים שעונים על הסטריאוטיפ של אישה וגבר. שוב – יש הבדלים בין הקבוצות – על זה אני לא מתווכחת, אבל הם לא מסתכמים בשני סוגים כמו שהחוקרים הללו טוענים.

איך העולם האקדמי מגיב לתיאוריית הפסיפס?

"בעולם המחקר הטענה כבר די נטמעה, גם אם לא תמיד מצטטים דווקא אותי. למעשה, אני מנסה לפרסם עכשיו מאמר שממשיך לתמוך בתיאוריה שלנו ולהוכיח שאין שני סוגים – מוח נשי ומוח גברי – והביקורת שאני מקבלת היא 'מי בכלל אמר שיש שני סוגים?'. זה מצחיק. מצד שני אלו שלא מבינים את הטענה שלי ממשיכים להתעקש שהעובדה שיש הבדלים בין מוחות של נשים למוחות של גברים מעידה שיש מוח גברי ומוח נשי".

ומה עם קהלים לא-אקדמיים?

"אני מרצה הרבה בארץ ובעולם – ומפתיע אותי עד כמה התיאוריה הזו בדרך כלל מתקבלת טוב. כשמראים את הנתונים, אנשים משתכנעים. הרוב מזהים על עצמם שיש להם גם תכונות שנחשבות גבריות וגם תכונות שנחשבות נשיות – שהם פסיפס של מאפיינים. כל מה שהם צריכים זה להרחיב את זה למוח".

אותה תחושה עליה מדברת פרופ' יואל משקפת טענות עכשוויות של חוקרים מתחומי הפסיכולוגיה והמגדר. אם בעבר היה נהוג להאמין כי לנשים יש תכונות, תחומי עניין ועיסוקים מקצועיים "נשיים", ולגברים "גבריים", היום הרבה טוענים אחרת: העובדה כי אני נשית במאפיין אחד, לא מאפשרת לנבא האם אהיה נשית במאפיינים אחרים. במילים אחרות, אני יכולה לעבוד כגננת, לאהוב ורוד וללבוש שמלות, אבל גם להיות אוהדת כדורגל ולתקן בעיות צנרת בבית.

באזורי מוח רבים הצורה המאפיינת מוחות של נקבות או מוחות של זכרים "מתהפכת" כתלות בגורמים נוספים – מחשיפה לגורמים סביבתיים ועד גיל וגנטיקה.

במחקר שפרסמה פרופ' יואל יחד עם מספר חוקרים ישראלים בשנת 2013, היא מדברת גם על תחושת עמימות מגדרית, לפיה לא כולנו תמיד מרגישים "כמו אישה" או "כמו גבר". במחקר, ניתן לאנשים שאלון מפורט שבחן את התחושות השונות שלהם בנוגע למגדר ואת התדירות בה הן מופיעות. כך למשל, הנבדקים נשאלו האם הם לפעמים מרגישים שהם לא אישה או גבר "אמיתיים", האם מדי פעם הם מרגישים כשייכים למגדר השני, וכדומה. החוקרים מצאו כי משתתפים רבים חשים מדי פעם במגדר השני, בשני המגדרים או באף אחד מהם. תוצאה זו, אגב, לא הושפעה באופן משמעותי מנטיה מינית. ממבט ראשון התוצאות הללו יכולות להישמע קצת משונות, אבל אם חושבים עליהן לעומק אפשר לזהות ניצנים שלה בחיי היום יום. מי מאיתנו אף פעם לא הרגישה שהיא "לא נשית" כי היא לא מתעניינת באיפור, או "לא גברי" כי הוא בכה בסרט של דיסני?

מה עוד צריך להשתפר לדעתך?

"בעולם המחקרי יש עוד הרבה מה לעשות. אם לוקחים ברצינות את הטענות שלי, צריך לשנות את האופן בו חוקרים גברים ונשים. למשל, כדאי לחשוב מחדש באילו מחקרים מין הוא משתנה חשוב, ולהוסיף התייחסות אליו. לחלופין, במחקרים אחרים במקום למדוד מין נכון יותר למדוד דברים שקשורים אליו – כמו תכונות שבדרך כלל מקושרות עם נשים או גברים, אבל לאו דווקא קיימות רק אצל גברים או נשים. ברמה החברתית ברור שצריך לעשות שינוי גדול. בעיקר כשאנחנו הולכים עכשיו אחורה בקצב ממש מטריד. כל הנושא של הפרדה בין נשים וגברים – או, ננסח את זה אחרת – ההפרדה בין אנשים על רקע הצורה של מערכת הרבייה שלהם – הפכה למקובלת בתרבות הישראלית, והיא נראית לאנשים מאוד טבעית, בעוד שבמקרה של כל הפרדה אחרת על איזשהו בסיס פיזיולוגי או תרבותי אחר – בין אם היו מפרידים בין אשכנזים ומזרחים, שמנים ורזים, בעלי עיניים כחולות או חומות – אנשים היו מתקוממים".

לסיכום – האם יש ממצאים שישכנעו אותך שטעית – ודווקא יש מוח שהוא בבירור גברי ומוח שהוא בבירור נשי?

"אם יראו שבמוח התכונות השונות עקביות, כמו במערכת איברי המין – כלומר מסתכמות לשני סוגים ברורים, נוכל לומר שיש צורה שהיא 'בבירור נשית' או 'בבירור גברית'. אבל זה לא המצב, לא במוח ולא בהתנהגות – בדקנו. אנחנו לא יכולים להסתפק בכך שקיימים הבדלים כדי לטעון שיש שני סוגים נפרדים. חובת ההוכחה היא על מי שרוצה לטעון שיש באמת שני סוגים – לא עליי."

• מגדר
• תזה - מגזין הסטודנטים של תל אביב
• פמיניזם
• מוח
• נשים
• נשיות
• אישה

• Facebook
• Twitter
• Email

• מחקר
• האזנה
• מי יודע מדוע ולמה
• ספוטיפיי
• מוח
• ביקורת
• ניתוח נתונים
• מדע על הבר
• מוזיקה
• חדשות מוזיקה

• Facebook
• Twitter
• Email

בגיל ההתבגרות חלים שינויים מהותיים ודרמטיים במבנה המוח, המצריכים תזונה הולמת שתבטיח תפקודים קוגניטיביים ונפשיים טובים לצד מניעת מחלות והפרעות שונות. שלא כבעבר, כיום חוקרים סבורים כי מוח המתבגר שונה מהמוח של ילד, היות שהוא אינו עובר הבשלה בלבד אלא תהליך של בנייה וארגון מחדש (אפשר לראות שגשוג של תאי עצב והצמחה של שלוחות, יצירת קשרים עצביים חדשים לצד גיזום קשרים ושלוחות עצביות, יצירת שכבת בידוד – מיאלין – סביב שלוחות הנוירונים, ובקיצור – הרבה אקשן!).

נוכל להמשיל את מוח המתבגר לאתר בנייה גדול שבו נבנים מסלולים וצמתים חדשים, נהרסים מסלולים ישנים (בעיקר כאלה שאינם בשימוש), ומסלולים רבים עוברים שדרוג והופכים לכבישים מהירים. השינויים המוחיים הללו, בשילוב הפרשה מוגברת של הורמוני המין, מובילים להתנהגויות ולמצבי רוח המאפיינים את הגיל הסוער הזה. כמו שכל תהליך בנייה דורש חומרי גלם – בייחוד כשהבנייה מואצת – כך גם בגיל ההתבגרות יש חשיבות גדולה לחומרי הגלם המגיעים מהמזון ומשמשים את המוח בהתפתחותו.

שינויים מבניים וביו־כימיים

בגיל ההתבגרות נוצר במוח המיאלין, המורכב ברובו מחומצות שומן ויוצר שכבת בידוד שמאפשרת הולכה עצבית טובה יותר. לכן נוכחות של חומצות שומן חיוניות היא קריטית לייצור שכבת מיאלין איכותית ויעילה. חומצות שומן מסוג אומגה 3 אפשר למצוא בדגים כגון סלמון, מקרל ולברק; או ממקור צמחי כמו זרעי פשתן (או שמן פשתן), פולי סויה ואגוזי מלך.

מרכיב חשוב נוסף בתזונה הוא אבץ, שבין היתר תורם לתהליך יצירתם של נוירונים חדשים וסינפסות ומסייע להעברת מסרים עצביים. לאורך הילדות ובגיל ההתבגרות חלק ניכר מהאבץ מנוצל לבניית העצמות, ולכן חשוב להגביר את צריכתו. מחסור באבץ עלול להוביל לליקויים בלמידה, בזיכרון ובתפקודים קוגניטיביים שונים. אבץ ניתן למצוא בכמות גדולה בבשר ועוף, בגרעיני דלעת (ושמן גרעיני דלעת), בקטניות ובאגוזים.

ברזל (ההוא מההמוגלובין והאנמיה) חיוני אף הוא ליצירת מיאלין, ומחסור בו עלול להוביל לשינויים מבניים במוח. ברזל נמצא בכמויות מכובדות בבקר, בכבד עוף, בקטניות, באצות ובקינואה. נוסף לשינויים המבניים חלים שינויים ביו־כימיים במוח המתבגר. הכוונה היא לשינויים בהפרשת הנוירוטרנסמיטרים – החומרים שמעבירים את המסרים העצביים מנוירון לנוירון. נזכיר שני נוירוטרנסמיטרים בעלי מוניטין: סרוטונין ודופמין. סרוטונין קשור לתחושות של שמחה, סיפוק, הנאה מינית, תיאבון ושובע. בגיל ההתבגרות עלולה להתרחש ירידה בהפרשת סרוטונין, והדבר עשוי להסביר את התנודות במצב הרוח ותופעות כמו עצבות עד כדי דיכאון, חרדה ותגובתיות יתר לגורמי לחץ.

דופמין הוא נוירוטרנסמיטר שאחראי בין היתר על קשב גבוה, ריכוז לאורך זמן, פעילות מוטורית מכוונת מטרה, הנאה וגמול. כאשר הוא מופרש לאזורים מסוימים במוח באופן מוגבר הוא עלול לגרום אי שקט, נטייה לחיפוש ריגושים ונטילת סיכונים ונטייה להתמכרויות. אף כי שינויים אלו הם טבעיים ואינם פתולוגיים ברוב המקרים, חשוב שלא להעצים אותם יתר על המידה. למשל, עודף סוכר ופחמימות פשוטות בתזונה מעודד הפרשת דופמין וכך יוצר הרגשה טובה (גמול) באופן רגעי, אך לאורך זמן הוא עלול לגרום להתמכרות, לאי שקט, לקשיים בקשב וריכוז ולהחמרת אימפולסיביות.

ואיך נדאג לכך שסרוטונין יימצא במוח בכמות מספקת? סרוטונין מיוצר בגוף מחומצת האמינו החיונית טריפטופן, שהגוף יכול לקבלה אך ורק ממזון. נוכחות טריפטופן בדם בשילוב עם הורמון האינסולין מעודדת ייצור סרוטונין במוח. מזונות המכילים טריפטופן בכמות יפה הם בשר ועוף, ביצים, פולי סויה, שיבולת שועל, שומשום וחומוס. מומלץ לצרוך את המזונות הללו עם מעט פחמימות מורכבות שגורמות להפרשת אינסולין, כדי לעודד את ייצור האינסולין (למשל: עוף ואורז מלא, או דייסת שיבולת שועל עם חלב סויה). לחומצת השומן אומגה 3 יש תפקיד חשוב גם כאן: היא מסדירה את התקשורת הבין עצבית בכך שהיא מאפשרת גמישות בדופן התא ומעבר טוב יותר של נוירוטרנסמיטרים.

לא רק הורמונים

נוכל לסכם ולומר שהתקופה הסוערת של גיל ההתבגרות אינה תוצר של הורמונים משתוללים בלבד, אלא גם של שינויים עמוקים ומשמעותיים שעובר המוח בעיצובו מחדש לקראת היותו מוח בוגר. בזמן שבו כל השינויים הללו מתרחשים יש חשיבות גדולה לשמירה על תזונה נכונה שתזין את הגוף ותספק לו את החומרים המתאימים לבנייה נכונה וחזקה שתחזק את מערכת העצבים ותמנע מחלות והפרעות בהווה ובעתיד.

הכותבת היא מורה לאסטרטגיות למידה ונטורופתית, המתמחה בעבודה עם מתבגרים וסטודנטים בעלי לקויות למידה וקשיי קשב וריכוז.

באדיבות עשר פלוס, מגזין אינטרנט להורים למתבגרים eserplus.net

• מצב רוח
• מיאלין
• סרוטונין
• מתבגרים
• מוח
• משפחה
• התבגרות
• הורות
• התנהגות
• עם הילדים
• בריאות