Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

מחר נעבוד

כתבות
אירועים
עסקאות
תהילה חכימי. צילום: יולי גורודינסקי

המשוררת המזרחית שאתם לא מכירים

המשוררת המזרחית שאתם לא מכירים

תהילה חכימי מתרחקת מחבורת ערספואטיקה ומוציאה נובלה גרפית ראשונה הנושקת למחוזות הפנטזיה

תהילה חכימי. צילום: יולי גורודינסקי
תהילה חכימי. צילום: יולי גורודינסקי
20 בנובמבר 2016

תהילה חכימי(34) הייתה יכולה לעורר הרבה יותר כותרות לו הייתה רוצה. המשוררת – שהוציאה לפני שנתיים את "מחר נעבוד" בהוצאת טנג'יר וזכתה עליו בפרס ברנשטיין ובפרס למשוררים צעירים מטעם משרד התרבות – הייתה מזוהה עם קבוצת המשוררים הפרובוקטיבית והמדוברתערספואטיקה. אבל חכימי, שביומיום היא מהנדסת – עולם תוכן שממנו היא שואבת השראה לשירים שלה ולעדכוני פייסבוק פואטיים ומשעשעים – בחרה ללכת בדרך הארוכה והשקטה, אולי כיאה למי שהגיעה לפרסום שירה כמעט במקרה, אחרי שנים רבות של כתיבה לעצמה.

ספרה החדש, "במים", הוא בכלל צעד הצדה: נובלה גרפית אפלולית, פיוטית ואישית שנעשתה בשיתוף עם המאיירת לירון כהן.

ברכות על הנובלה הגרפית הראשונה שלך, שהיא גם היצירה הראשונה שלך בפרוזה. איך מרגישה היציאה מתחום השירה?

"אני כותבת המון שנים בהמון צורות. לאחרונה באמת כתבתי יותר שירה מסיפורים, אבל בימים אלה אני כותבת גם ספר פרוזה של ממש. הפורמט נובע מתוך הדבר שאני רוצה להגיד. לא ידעתי מראש ש'במים' הולך להיות נובלה גרפית, ובאמת אי אפשר לומר שאני יצרתי אותה, זו יצירה משותפת שלי ושל לירון כהן".

אחרי ספר שירים שמעוגן בקונטקסט פוליטי מוכר, כתבת סיפור שמתרחש באקס טריטוריה ונושק לפנטזיה. מאיפה החומרים האלה?

"הרבה אנשים שקראו את הסיפור אמרו שהוא מוזר. בשירה שלי יש יותר קונקרטיות, יותר נוכחות של דברים שקרו באמת. בסיפור הזה נכנסתי למחוז אחר, שהתאפשר בזכות דמות שהיא לא אני. מה שקורה בסיפור הוא דבר שקורה באופן כללי בעולם: נשים נרצחות לאור היום, יש בדידות וניכור. אלה לא עובדות החיים שלי עצמי או של סובביי, שמגיעות אצלי בדרך כלל לשירה, אלה חומרים שהתעוררו אצלי לחיים בבית מלון בסין. העבודה שלי שולחת אותי לכל מיני מקומות בחו"ל, ובדרך כלל אני שוהה בכל בית מלון בין שבועיים לחודש, כך שמתפתחת איתו מערכת יחסים. השהות הספציפית הזאת גם הייתה הפעם הראשונה שלי בסין, מקום שבמובהק נחווה כ'שונה'. המלון היה מפואר בצורה מבהילה ומכוערת כל כך, לא הבנתי את השפה ואת הגינונים, והיו לי הרבה שעות לבד אחרי העבודה. באווירה הזאת הסיפור התחיל להיכתב, ואני מזהה בו את הקלסטרופוביה ואת אי הנחת גם עכשיו. סופו נכתב במלון במזרח אירופה שהשרה עליי הלך רוח משונה מסוג אחר, משהו שהזכיר לי משימות ריגול. בהתחלה חשתי שזה הולך להיות סיפור מתח, ואיכשהו במהלך הכתיבה זה תפס זווית אחרת. אני לא מסתובבת בראש עם אידיאל של יצירה גמורה, זה תהליך של צבירה ומיון והדבקה".

כמו חכימי, גם גיבורת הסיפור, שאינה נושאת שם פרטי ואינה חושפת רקע ביוגרפי משום סוג, עוסקת בהנדסת מכונות, מידע שבולט בחריגותו בטקסט. החלל המשונה של בית המלון והתקשורת הבלתי צפויה בין הדמויות מייצרים ביחד תמונה של החוויה האנושית כמכניקה מורכבת ופגומה. על כך מוסיפים האיורים המציגים דימויים ספציפיים ומופשטים לסירוגין. החלק הוויזואלי בנובלות גרפיות מחזק בדרך כלל את הקונקרטיות ואת הריאליזם של הטקסט, ואילו כאן הוא מחזק את הסגנון העמום והמתעתע.

איך באמת הטקסט הפך לנובלה גרפית?

"את הטיוטה הראשונה שלחתי לעודד וולקשטיין, העורך שלי, וללירון, שהיא חברה טובה וגם ציירת. היא אהבה מאוד ואמרה שבא לה לצייר את זה. אמרתי 'מגניב' ועוד לא ממש ידעתי מה זה בעצם אומר. בהתחלה חשבנו לנסות לשלוח את זה ישר לחו"ל כי חששנו שאין לספר כזה סיכוי פה, פשוט כי לא ממש יצאו פה נובלות גרפיות. כבר תרגמנו אותו, אבל אז ראינו שיש הגשה למפעל הפיס והלכנו על זה. מרגע שקיבלנו את התקציב החלטנו להוציא את זה פה ובהמשך קיבלנו תמיכה גם מקרן רבינוביץ'".

תהילה חכימי. צילום: יולי גורודינסקי
תהילה חכימי. צילום: יולי גורודינסקי

התוכן והצורה התרחקו מאוד מהמקום של ערספואטיקה, הסביבה שהיית מצויה בה לפני שנתיים, כש"מחר נעבוד" יצא. המומנטום של ערספואטיקה גם דעך בינתיים. יש קשר בין הדברים?

"בספר הראשון התעסקתי הרבה בזהות מזרחית ופמיניסטית, אבל מעולם לא היה נכון לזהות אותי עם תנועה או קבוצה או סצנה כזו או אחרת. הקראתי שירים בערספואטיקה בדיוק כפי שפרסמתי שירים ב'מעיין' וכמו שכתבתי טקסט לאופרה. אני יוצרת צעירה – יש לי ספר שירה אחד ונובלה גרפית אחת. אי אפשר לטעון שביצעתי מעבר כלשהו בין תחומים – אידיאולוגית או אסתטית. בזכות ערספואטיקה קרו דברים נפלאים בשיח ובתרבות ואני שמחה שהייתי עדה לזה, אבל ההשוואה לאנשים שמזוהים עם השם 'ערספואטיקה' לא נעימה לי ולא נכונה בעיניי. בכלל, אני אחות תאומה וקשה לי כשמשווים אותי לדברים. גם את 'במים' לא צריך להשוות לכלום, הוא לא מעשה 'לעומתי' ביחס לספר הקודם או ביחס לערספואטיקה או ביחס לשום דבר".

"במים" מאת תהילה חכימי ולירון כהן, הוצאה עצמית בתמיכת מועצת הפיס לתרבות וקרן רבינוביץ' לאמנויות, 131 עמ'

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

תהילה חכימי מתרחקת מחבורת ערספואטיקה ומוציאה נובלה גרפית ראשונה הנושקת למחוזות הפנטזיה

מאתתמר רפאל20 בנובמבר 2016
שבוע הספר 2015 בתל אביב. צילום: יולי גורודינסקי

דקת קריאה: אירועי שבוע הספר 2016

דקת קריאה: אירועי שבוע הספר 2016

מאות דוכנים, הצגות ילדים, הפעלות, מופעים מוזיקליים, שעות סיפור ועוד יתקיימו בשבוע הספר ה־55 בכיכר רבין, אך לא רק שם. אלו אירועי הספרות המומלצים של תל אביב בשבוע הספר ובמוקדים אלטרנטיביים

שבוע הספר 2015 בתל אביב. צילום: יולי גורודינסקי
שבוע הספר 2015 בתל אביב. צילום: יולי גורודינסקי

אירועי שבוע הספר המרכזיים בכיכר רבין

נוסף על דוכני הספרים של שלל ההוצאות המוכרות וגם המוכרות פחות שיפרשו את מרכולתן בכיכר רבין ומיטב הסופרים שיגיעו לחתום על יצירותיהם, יתקיימו בשבוע הספר אירועים רבים לילדים. שני מופעים יציגו מדי ערב, בשעות 18:15 ו־19:15 – הצגות ילדים על פי ספרי ילדים אהובים של תיאטרון "חוצפה קטנה" ומופעים של "להקת צעירי תל אביב". במדשאה בפינת אבן גבירול ופרישמן ייפתח מתחם קריאה עם אלפי ספרי קריאה לילדים, נוער ומבוגרים, ישיבה על מחצלות ופופים, עמדה ליצירת תיקי ספר, הפעלות מוזיקליות לילדים, שעות סיפור ופינת קומיקס בהנחיית המאייר עמוס אלנבוגן שיצייר חלומות לילדים.

כיכר רבין, ראשון־רביעי 18:00־23:00, חמישי 18:00־24:00, שבת 20:30־24:00, כניסה חופשית.לפרטים נוספים

שבוע הספר בסיפור פשוט

המשוררת תהילה חכימי והמאיירת לירון כהן ("הילדים של הצהריים") יחתמו על ספרים ועל איורים בחנות סיפור פשוט. לירון כהן תביא איתה הדפסים במהדורות מוגבלות, פוסטרים וציורים, תהילה חכימי תביא את ספרה הראשון, "מחר נעבוד", שזכה בפרס ברנשטיין לספרות לשנת 2015. בסוף השנה תראה אור נובלה גרפית, יצירה משותפת של השתיים.

סיפור פשוט, שבזי 36 תל אביב, חמישי (16.6) 17:30־20:00, כניסה חופשית

סיפור פשוט
סיפור פשוט

שבוע הספר האלטרנטיבי באחים גרין

מטרים אחדים מכיכר רבין ומשבוע הספר העברי יתקיים שבוע ספר אלטרנטיבי ששם את הסופרים והמשוררים לפני ההוצאות והרשתות. אלפי ספרים יימכרו ב־10 ש"ח, יתקיימו מכירה ישירה של ספרי ושוק קח־תן של ספרים ויינתנו 20 אחוז הנחה על כל מלאי הספרים.

האחים גרין, פרישמן 90 תל אביב, חמישי־שבת (16.6־21.6) 9:00־23:00, כניסה חופשית

פילון בבית ביאליק

לרגל יום ההולדת ה־40 לעיתון הילדים "פילון" בעריכת נירה הראל ועם צאת גיליון מיוחד "פילון 2016", תתקיים חגיגת קריאה בהשתתפות אורה איתן, יואב ברש, אסף הראל, ישראל ויסלר (פוצ’ו), נורית זרחי, רותו מודן ועוד. מנחה: דני קרמן. לבאי האירוע יוענק עותק מהגיליון החגיגי של "פילון 2016".

גינת בית ביאליק, ביאליק 22 תל אביב, חמישי (16.6) 19:00, 40 ש"ח

אשכול נבו ומשה בן יוחנה בהופעה משותפת

הסופר אשכול נבו ("ארבעה בתים וגעגוע", "משאלה אחת ימינה") והיוצר משה בן יוחנה ("חבל שלא באת לים", שהיה פעמיים שיר השבוע ב־FM88, "תכננו שתגיעי בקיץ") בהופעה חד פעמית ומיוחדת לשבוע הספר. בן יוחנה יבצע משיריו וכמובן גם את "שיר עברי ביישן" מתוך הספר של אשכול נבו "ארבעה בתים וגעגוע", ונבו יקריא טקסטים כמו שרק הוא יודע לכתוב.

קפה ביאליק, ביאליק 2 תל אביב, שבת (18.6) 20:30, 50 ש"ח

"עמודו"

השקת הספר "עמודו" במופע ניו מדיה אינטימי: לילך וחנה ליבנה, בת ואם, יציגו מופע הכולל וידיאו שנועד למצוא דרך אחרת להביא פרוזה לקהל. חנה ליבנה ובתה האמנית והכוריאוגרפית לילך ליבנה יצרו מופע ספרותי ייחודי המורכב ממילים, תנועה וקטעי וידיאו ארט, אשר ממנו נולד הספר הרואה אור בימים אלו.

עלמא בית לתרבות עברית, שד"ל 6 תל אביב, שלישי (21.6) 20:00, כניסה חופשית באישור השתתפות בלבד (03־5663031)

מסיבה במגדלור

מסיבה לפתיחת שבוע הספר. ספרים ומסיבות, שני דברים שלא אמורים להתחבר, כמו שמן ומים או ספרים וכל כישורים חברתיים שהם. ובכל זאת, לקראת שבוע הספר המגדלור מרימים מסיבה לכל מי שרוצה לסיים את הערב מוקדם. על העמדה – אליוט, תקריא משיריה – עדי קיסר. רק תשתדלו לא להקיא בין מדפי הספרים.

המגדלור, לבונטין 1 תל אביב, חמישי (16.6) 20:00

המגדלור. צילום: רונה יצחקי
המגדלור. צילום: רונה יצחקי

מה הסיפור של אלנה פרנטה

ערב מיוחד לכבוד "הסיפור של שם המשפחה החדש", הספר השני במסגרת הרומנים הנפוליטניים של פרנטה. המתרגם אלון אלטרס יספר כיצד נולדה הפרוזה של פרנטה, ישאל מה מטרתה התרבותית־ספרותית של פרנטה בפרויקט "החברה הגאונה", וינסה לפענח סופית את שאלת הזהות המסתורית שלה על בסיס רמזים המופיעים בספריה.

תולעת ספרים, מזא"ה 7 תל אביב, שני (20.6) 19:30, כניסה חופשית

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

מאות דוכנים, הצגות ילדים, הפעלות, מופעים מוזיקליים, שעות סיפור ועוד יתקיימו בשבוע הספר ה־55 בכיכר רבין, אך לא רק שם. אלו...

מאתמערכת טיים אאוט14 ביוני 2016
תהילה חכימי. צילום: יולי גורודינסקי

עבודה מועדפת: תהילה חכימי בראיון לכבוד יציאת ספרה הראשון

עבודה מועדפת: תהילה חכימי בראיון לכבוד יציאת ספרה הראשון

אחרי שנים שכתבה בעיקר לעצמה, המשוררת תהילה חכימי מצאה בית בערבי השירה ערס פואטיקה ובהוצאת טנג'יר, שבה רואה עתה אור ספרה הראשון. בראיון עמה היא מספרת מדוע אופן ספייס זאת המצאה שטנית ומבקשת שלא תשוו אותה לרועי חסן או לעדי קיסר

תהילה חכימי. צילום: יולי גורודינסקי
תהילה חכימי. צילום: יולי גורודינסקי
11 בנובמבר 2014

הספר החדש של תהילה חכימי, "מחר נעבוד", מלא במראי מקום. שירים מתרחשים במנזר (הבר, לא המוסד הדתי), במשרד, בלונדון, באיילון דרום. הם מתרחשים בהווה: יש בהם שלטי חוצות ופייסבוק. לכן מוזר לשמוע אותה אומרת – בפואטיות שזולגת פתאום לתוך הדיבור הצלול והמאורגן שלה – "אי אפשר לדעת היום מה השעה. מה מזג האוויר, אתה לא יכול לדעת. באמת, מה ההבדל? חורף, קיץ, סתיו, אביב. אתה לא יכול לדעת איפה אתה ממוקם מבחינת מרחב וזמן".

דווקא בשירים שלך יש תחושה חזקה של נוכחות ושל מקום, גם אם היא לא מובאת במפורש.

"אולי זאת הסיבה שבגללה אני כותבת את זה בשירים, כדי להתמקד. הכתיבה עוזרת לי להתמקם בחוויה: להחליט אם אני שופטת את עצמי, את החברה. בעיקר את עצמי. גם אם אני כותבת מבחוץ על מה שאני רואה, אני זו שנמצאת בתוך מערכות היחסים האלה. עם אנשים קרובים וזרים כאחד".

למה מתכוון עודד וולקשטיין, עורך הספר, כשהוא מתאר בפתח הספר את השירה שלך כ"שירת אופן ספייס"?

"חלק מהשירים בספר נכתבו על האופן ספייס וחלק פשוט נכתבו בתוכו. זה הרי השקר הגדול ביותר של האמריקניזציה. לכאורה אין מעמד, כולם באותו החלל. אבל בעצם מה שקורה הוא שהעובד הזוטר חשוף לא רק למנהל שלו אלא לעוד 50 עובדים נוספים. אנשים הופכים למצלמות אבטחה חיות. זה כמו לחיות בתוך מטוס שכולם משתעלים בו".

מטוס שלא טס לשום מקום. חוץ מליום חמישי.

"הוא מתרסק לתוך סוף השבוע. ואתה שוכב במיטה, נמס מהאש".

משוררים לרוב לא יוצרים כותרות מחוץ למדורי הספרות. אבל ערס פואטיקה, סדרת ערבי שירה שארגנה ואצרה עדי קיסר, ובהם חכימי לוקחת חלק, הצליחה לקבל בשנתיים האחרונות כמות חריגה של תשומת לב. הסיפור שלהם סופר כבר מספיק פעמים ואפשר לרוץ עליו מהר כמו על תגיות יוטיוב: קפה גיברלטר, תרבות מזרחית, רועי חסן, שירי תגובה כועסים ב"הארץ", ראיונות ב"הארץ", תגובות אוהדות, תגובות כועסות. בשורה התחתונה: לא משנה איפה אתם עומדים ביחס למשוררים – שההתנגדות שלהם לכינוי "קבוצה" מוצדקת, בין היתר גם כי אין להם בהכרח מכנה פואטי משותף ברור – הם הצליחו ליצור תהודה.

הם דוחים את כללי המשחק אבל גם מבינים אותם טוב מאוד. האיכויות בכתיבה של חכימי, עם זאת, הן פחות רוקסטאריות (מאוחר יותר בשיחה היא נזכרת בתסכול באדם שאמר לה ש"אין לה גרוב" אחרי אחת מהקראות השירה הראשונות בחייה), ויותר מינוריות ואישיות. הספר אולי נקרא "מחר נעבוד" וכריכתו אדומה כמו דגל, אבל היא לא נערת הפוסטר של המהפכה.

"השיר הכי מוקדם בספר נכתב ב־2006", חכימי מספרת. "יש כמה שירים מ־2010 והרבה מהשנתיים האחרונות. במשך השנים ניסיתי לשלוח שירים לכל מיני מקומות – בכל פעם קצת. לבסוף קרו כמה דברים במקביל: נחשפתי לערבי השירה ערס פואטיקה, שהיו עבורי חוויה חזקה מאוד; הכרתי את המשורר שלומי חתוכה; ופרסמו שירים שלי ב'מרחב', כתב עת שהמטרה שלו הייתה לקדם אנשים מחוץ לסצנת השירה, כך שהלקטורית שלהם הייתה אלמונית. בשלב מסוים פיטרו אותי והייתי מובטלת שנה, ככה שהיה לי מלא זמן. ואז דברים התחילו לקרות, שם התחלתי להבין שאני רוצה לעשות עם זה משהו".

איך האינטראקציה עם אנשי ערס פואטיקה שינתה את הכתיבה שלך?

"בעבר הייתי כותבת וישר מניחה את זה בצד, לא רציתי להסתכל על זה. עכשיו יש ספר, משהו שאי אפשר להתחמק ממנו. אני בטוחה שאנשי ערס פואטיקה השפיעו עליי, הם נהיו חברים טובים שלי ויש משקל לפעילות בסביבה יוצרת. חלק מהשירים בספר שלי הם תגובות ישירות אליהם: כתבתי שלושה שירים בעקבות קריאה בספר של יונתן קונדה. משהו בשפה שלו פשוט גרם לי מיד לכתוב. שניים מהשירים האלה מופיעים בספר. גם האינטראקציה עם סצנת השירה הולידה שירים. את 'קודש וחול' כתבתי בעקבות אירוע בפסטיבל שירה במדבר. ישבתי בחוץ ואיזשהו משורר העביר לי הרצאה קצרה על מה זה שירה. הוא אמר ששירים זה דבר קדוש, שרוב המשוררים שחיים היום הם בכלל לא משוררים ושצריך להתייחס לכל מילה באיזו חרדת קודש. אז פשוט זלגתי החוצה מהשיחה. חשבתי לעצמי, 'אני לא נרשמתי להרצאה הזאת'. אבל כן יצא מזה שיר".

להבדיל מחבורות משוררים אחרות, בהתייחס לערס פואטיקה, אי אפשר לדבר על מכנה פואטי משותף.

"נכון. גם אם הנושאים דומים, אני חושבת שהפואטיקה שונה מאוד. ודווקא במקרה הזה נהיה הרבה יותר פשוט להתייחס לאג'נדה, לרעיון".

זה מה שמבלבל. קבוצות משוררים לרוב מתגבשות סביב סגנון.

"פה ההתאגדות היא יותר סביב סדר יום אנושי, כזה שעוסק בזהות. וזאת לא רק הזהות המזרחית, הנשית, המינית או המגדרית. את הקבוצה הזאת קל להגדיר מבחוץ, אבל מבפנים אפשר לראות שמדובר בחברויות ובעבודה משותפת. יש את המכלול הרחב יותר של הפעילות שלנו: מגזין התרבות "קפה גיברלטר", הוצאת טנג'יר שאני חלק מהמערכת שלה. אז כן, אתה פועל בתוך המסגרות האלה, אבל יש גם דברים שאתה עושה לבד. אם אתה מתעקש להשוות בין הפעילים בערס פואטיקה אתה מפספס את הדבר עצמו. אבל אנשים מדברים על מה שהם רוצים לדבר עליו. אני את מה שהיה לי להגיד כתבתי".

השקת "מחר נעבוד" בהוצאת טנג'יר, פסאז', שני (24.11) 20:45

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

אחרי שנים שכתבה בעיקר לעצמה, המשוררת תהילה חכימי מצאה בית בערבי השירה ערס פואטיקה ובהוצאת טנג'יר, שבה רואה עתה אור ספרה...

מאתעמית קלינג12 בנובמבר 2014
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!