• Facebook
• Twitter
• Email

מסיבה

סוף הקיץ במזנון

סניף רמת החייל של מעוז הפיתה והכרובית־התינוקת יחגוג את סוף הקיץ עם מסיבת צהריים בה תופיע זהבה בן ויתקלטו הראפר אייטולה והדי.ג'אית חן אלמליח.

מזנון, הנחושת 1, שישי (2.9) 13:00

מסיבה

Run TLV

האברקסס משיקים ליין מסיבות שבת על טוהרת ההיפ הופ, שאת כולו יובילו נשים. את הערב הראשון יפתחו ירדן רוקח, מיקה אבני, תום קורן וג'וסי סאפ.

אברקסס, לילינבלום 40, שבת (3.9) 20:00

מוזיקה

חתיכות

עמית איצקר ויואב טל סוגרים עונת שידורים ב"ירקון 70" עם אחר צהריים של פורענות בכולי עלמא, שבו יופיעו אמנים שהתארחו בתוכנית לאורך העונה, בהם שרון קנטור, יעל בירנבאום (ג'ק אין דה בוקס) וסויסיידל פרניצ'ר.

כולי עלמא, מקווה ישראל, שבת (3.9) 14:30

מוזיקה

מאיה איזקוביץ

לקראת אלבומה החדש "All of the Miles", מאיה איזקוביץ יוצאת לסיבוב הופעות אקוסטי עם שירים משני האלבומים שלה. מוקדם יותר באותו יום (12:30) תופיע להקת "פריצת דיסק" עם מופע מחווה לענקי הרוק של כל הזמנים.

נמל יפו, שישי (2.9) 14:30

אמנות

למעלה

"למעלה" היא תערוכה שנולדה מתוך תחרות צילומי רחפנים שנערכה בקיץ האחרון. בתערוכה יוצגו צילומי גובה המציגים נוף אורבני וטבעי מרחבי הארץ.

ארליך, מרכז לצילום, הסוללים 3, חמישי (1.9) 19:30

ילדים

הצרצר והנמלה

סיפור הילדים הידוע עולה על במת שבת תרבות: ליד ביתה של נלי הנמלה החרוצה עובר לגור קפיץ הצרצר העצלן. למרות ההבדלים הרבים השניים לומדים להכיר זה את זו והופכים לחברים.

כיכר הבימה, ראשון (3.9) 17:00

הרצאה

דור ה־Y

במסגרת אירועי עונג שבת, העיתונאית צליל אברהם תעביר הרצאה בעקבות דור ה־Y: איך בדיוק נולדו המיתוסים על הצעירים של היום, מי המציא אותם, למה הם תפסו כל כך חזק – ומי בדיוק מרוויח מהם.

מרכז קהילתי פלורנטין, אברבנל 74, שבת (3.9) 16:30

אמנות

Safe Place

מלון ארטפלוס משיקים את עבודתו החדשה של אמן הרחוב דדה הכוללת ציורי קיר של ציפורים עשויות שברי בניינים. יתקיים סיור בין עבודותיו הממוקמות במלון ושיח גלריה בהשתתפותו.

מלון ארטפלוס, בן יהודה 35, שישי (2.9) 12:00

מסיבה

שובו של הדדי

הסירו אבק מהגלגיליות וגדלו מחדש את האפרו: הדיסקו שוב כאן. רדיו EPGB מרימים לכם במסיבה שכולה דיסקו מכל הזמנים, מדונה סאמר ועד דאפט פאנק, מקלאסיקות על זמניות ועד לשירים שנשכחו.

רדיו EPGB, שד"ל 7, שישי (2.9) 22:00

אורבני

הסלון החברתי

דורון צברי, ברק כהן, אורלי בר לב, דפני ליף ועוד שמות שהכרנו בקיץ 2011, מגיעים אליכם לסלון לשיחה על מאבקים חברתיים והשינוי שמביאים האנשים הקטנים.

ברחבי העיר, שלישי (6.9) 19:30, לפרטים נוספים באתרמזא"ה 9

• זהבה בן
• המזנון של אייל שני
• ג'וסי סאפ
• חתיכות
• עמית איצקר
• יואב טל
• ירקון 70
• שרון קנטור
• מלון ארטפלוס
• דור ה-Y
• חן אלמליח
• ירדן רוקח
• ברק כהן
• מיקה אבני
• רדיו EPGB
• דפני ליף
• המזנון
• אייטולה
• מאיה איזקוביץ'
• דורון צברי
• דדה
• אברקסס
• תום קורן
• תרבות
• אירועים בחינם

• Facebook
• Twitter
• Email

למקרה שלא הקשבתם בשיעורי אמנות (או לא הסתובבתם בטאמבלר בשנים האחרונות), טיפוגרפיה היא אמנות סידור טקסט שהחלה את דרכה עם המצאת הדפוס, בעוד קליגרפיה היא מלאכת הכתיבה הקישוטית הידנית. כ־60 אמנים ומעצבים ישראלים יציגו בתערוכה עבודות בטכניקות שונות הנוגעות לנושא, שמחירן לא יעלה על 500 ש"ח. במשתתפים אפשר למצוא את בועז סידס, איילה טל, אלינור בנגיאט, בן נתן, שיר אלבין, טדי כהן ועוד רבים ומצוינים.

איתי בלאיש, מייסד לה קולטור שאצר והפיק את התערוכה לצד דויד פרל, מסביר: "מאז שהעיצוב הגרפי עלה והתעלה, הטיפוגרפיה הפכה למעין מושג של שחור ולבן, חלל נגטיבי וחלל חיובי והאיזון ביניהם. כלומר, הטיפוגרפיה היום יכולה להתפרש גם לסדרה של צורות גיאומטריות שנראות כמו טקסט אבל בעצם לא אומרות כלום. זה נושא שמאוד חזק עכשיו, הרבה מעצבים מתעניינים בו ומנסים לתת הגדרה מחודשת לאותיות בצורה שתשאיר אותן קריאות. אחרי שב־15 השנים האחרונות האנגלית הייתה הרבה יותר אופנתית מבחינת חברות ומפרסמים, ועכשיו יש הבנה שגם העברית יכולה להיות אסתטית ומגניבה".

החגיגה משותפת למיזם לה קולטור, לכולי עלמא ולקבוצת המעצבים אאא, שכאמני טיפוגרפיה נלהבים כמעט מובן מאליו שישתתפו בה. הכולי עלמא, כראוי, יהיו אחראים על המסיבה, החל מערב הפתיחה עם מיקה אבני, אדם מופו, שוחט ומג'ימן, דרך מסיבת צהרי שישי עם הופעה של פלד ותקלוטים של שימי סוניק ואייל רוב ועד ערב הסיום עם די.ג'ייז Mesh ו־Little Or.

La Culture X Kuli Alma
כולי עלמא, מקווה ישראל 10
תל אביב, חמישי־שבת (28.7־30.7)

לאירוע בפייסבוק

• אאא
• לה קולטור
• פלד
• קליגרפיה
• כולי עלמא
• מיקה אבני
• טיפוגרפיה
• חיי לילה
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

"מה זה פולק? אני חושב שקצת אנסו כאן את המילה הזאת; פסטיבל פולק, אינדי פולק, להקת פולק, מה ההוא מנגן? אה, הוא מנגן פולק. תאמין לי, אני כבר לא יודע מה זה פולק מרוב שכולם עושים את זה. זאת נהייתה מעין אופנת שוקו קרלו כזה", אומר תומר ישעיהו מלהקת (הפולק)Isaiah. ישעיהו צודק, הרי מה זה בכלל פולק אם לא קיצור של המילה פולקלור? אם כך נשאלת השאלה – פולקלור של מי?

במוזיקה של אייזיה משתלבים פולקלור מזרח תיכוני עם כלי נגינה ערביים (בוזוקי, עוד), פולקלור אמריקאי, שירים באנגלית, שירים שלא יישמעו זרים למי שגדל על מוזיקה מערבית ואפילו פולקלור הודי שבא לידי ביטוי בנגינה על הרמוניום. אך בעוד הפולק המערבי, האמריקנה, מקושר אסוציאטיבית למרחבים פתוחים ולטבע, את ההשראה שלהם שואבים ישעיהו והחצי השני של הלהקה – המוזיקאית וכותבת השירים מיקה אבני – דווקא מרחובותיה המלוכלכים של דרום תל אביב.

נדמה שמשהו בחיבור של כל האלמנטים האלה מדבר מאוד לקהל המקומי, שכן מאז הוקמה לפני כשנה וחצי הפכה אייזיה לתופעה במונחים של סצנת האינדי. מלבד ישעיהו ואבני, החברים בלהקה מתחלפים לעתים קרובות, והיום חברים בה שחר חזיזה (תופים), יוגב גלוסמן (גיטרה, בס ותופים לסירוגין), אורי וינוקור, שמחליף את גלוסמן לעתים ותמוז דקל (גיטרות). בשבת הקרובה תשיק אייזיה את אלבומה השני, "Days of Daydreams",בהופעה בבארבי.

אמרתם בעבר שחשוב לכם מאוד שהמוזיקה שלכם תישמע מפה אפילו שהיא באנגלית; שהשייכות של המוזיקה קריטית לכם לא פחות מהבינלאומיות שלה.

ישעיהו: "אני מרגיש שלא פיצחנו לגמרי את הענין הזה. אני אומר את זה לטובה, כי כך תמיד יהיה לנו על מה לעבוד".

מעניין שקשה לכם יותר לפצח את הסאונד המקומי, ואילו הווייב הבינלאומי לכאורה מובן מאליו עבורכם.

"נכון. חשוב לי שבסופו של דבר אימא שלי תאזין למוזיקה שלנו ותאהב אותה, שהיא תגיד 'אחלה, זה תומר, זה הבן שלי'. אבא שלי בכלל לא מבין מה אני שר (בגלל האנגלית – אז"א), אז רציתי שלפחות הצלילים ידברו אליו. הניסיון למזג בין הצלילים הוא תהליך טבעי שמשקף את מה שעובר עלינו. לדוגמה, הרבה מהמוזיקה שהאזנתי לה בשלוש השנים האחרונות הגיעה משיטוטים ברחוב מטלון, מלשאול אנשים למה הם מאזינים. יש כל כך הרבה דברים יפים מסביב, שזה מדהים".

ההיקסמות של ישעיהו מתל אביב הובילה אותו להתייחס בביקורת כלפי הרצון המוגזם לדעתו של להקות מקומיות להצליח בחו"ל: "זה מאוד נחמד להוציא את החומרים שלך החוצה, אבל זה לא טיול שנתי", הוא מסביר. "צריך לצאת ולעבוד, להגיד משהו אחר. אם אתה לא מספק לקהל בחו"ל משהו אחר, אם אתה לא מביא לו איזה ניחוח מהמקום שממנו אתה בא – אז בשביל מה? זה לא שאני חולם להופיע בחו"ל עטוף בדגל ישראל, אבל אני כן אוהב את האנשים פה. אני אוהב לשבת בחומוס ושצועקים עליי 'אחי, ישבת יותר מדי, לך מפה'. אני אוהב את האלימות הזאת. היא בסדר".

הדבר האחרון שאפשר להגיד על המוזיקה של אייזיה הוא שיש בה משהו אלים או בועט.

ישעיהו: "נכון, אבל אנחנו תמיד מחפשים סאונד שיעשה משהו למאזינים. אנחנו אוהבים להגיד על דברים שאנחנו מאזינים להם שיש להם או אין להם סאונד 'ערסי'. אני רוצה לייצר את הסאונד הזה, ויש כל מיני דרכים להגיע אליו".

אבני: "תמיד אפשר להיות יותר ערס".

ספר ישעיהו

אבני הכירה את ישעיהו כשעבדה בחברת בוקינג. ישעיהו היה אז חבר בלהקת תומר והבשורה. אבני כתבה שירים בעיקר למגירה. ישעיהו רצה לעשות משהו חדש והציע לה לעבוד יחד, והעניין התגלגל ללא שום מטרה וסדר. הם עצמם מתקשים להאמין שזמן קצר כל כך אחרי אותו חיבור הם כבר מופיעים בפני קהל אוהד.

"זה התחיל מטקסטים שכתבתי", מספרת אבני. "כשהתחלנו לנגן כהרכב הבנתי שאם אעמוד על הבמה ואעשה קולות יהיה לי משעמם, אז כדאי שאלמד לנגן על משהו". אבני מוסיפה שאחותה, שחזרה באותם ימים מהודו, הביאה לה אז את ההרמוניום, וזהו למעשה כלי הנגינה הראשון שניגנה בו. "מבחינת הטקסטים יש שינוי מהותי בין האלבום החדש שלנו לקודם. השירים באלבום הראשון יותר חלומיים, ובאלבום החדש הם יותר אישיים. יכול להיות שלמאזין זה יישמע דומה כי הטקסטים עדיין מופשטים, אבל באלבום הראשון השירים נבעו ממעין התפעלות כללית מהעולם, ולעומת זאת האלבום החדש הוא יותר כבד מבחינה טקסטואלית".

העבודה על האלבום הראשון נעשתה בתוך "ברדק שלם", אם להשתמש במילותיו של ישעיהו. "בכלל לא ידענו אם נוציא אותו או לא. אף אחד לא הכיר אותנו אז, וזה העניק לנו חופש שעשה לנו רק טוב. זאת הייתה התקופה שהכי נהניתי להופיע בה".

ועכשיו?

"גם היום אני מת על זה, אבל אני נכנס יותר ללחץ ככל שמגיע יותר קהל להופעות".

אתה באמת עושה רושם של מי שמתאים לו לנגן בטבע באיזה מעגל של חבר'ה, בלי במה, בלי כלום.

"בדיוק. זה נהדר, אבל זה גם קשוח לנגן ככה. למשל, היינו באוסטריה והיה לנו יום חופש אז אמרתי לעצמי: 'אני הולך לנגן על ספסל'. היה לי ברור שכל הספסלים שם זהים, אבל עד שמצאתי את הספסל המתאים לקח לי הרבה זמן. אפילו בסיטואציות שבהן נדמה שלאף אחד לא אכפת ממני, אני לוקח הכל מאוד ברצינות".

"אפשר גלגלים?", שואל הומלס שניגש לשולחן שבו ישבנו וקוטע לפתע את הראיון. לקח לי רגע עד שהבנתי שהוא בעצם מבקש ממני שאגלגל לו סיגריה, ותוך היענות לבקשתו החלה אבני לספר על כתבה שקראה. "אתה מכיר את הכתבות האלה סטייל 'מה יש לסלב בתיק?'. אז עשו כזאת על תיקים של הומלסים, וזה היה נורא מעניין". בצמד הזה שיושב מולי יש חיבור בין ערסיות קלה להיפיות מודעת. הם לגמרי מכאן.

השקת האלבום "Days of Daydreams", בארבי, שבת 20:30

• השקה
• ראיון
• פולק
• הופעה
• מיקה אבני
• תומר ישעיהו
• ISAIAH
• מוזיקה
• אייזיה
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

בימים אלה מתכוננים חברי להקת ISAIAH (הפרויקט המוזיקלי של תומר ישעיהו ומיקה אבני) לגרסה המדברית שלפסטיבל סאנביט(שתערך ב-21-22.11), בה הם יופיעו לצד הגיטריסט בומבינו (ניז'ר), יוסי פיין, קותימן אורקסטרה, הודנה אפרוביט ועוד. בינתיים, האזינו לבחירות המוזיקליות של ההרכב:

ישעיהו ואבני על הבחירות:

"The Zombies – "Time of the Season

שיר הקיץ המושלם. כל כך מושלם שגם בשיא הקיץ הוא מעורר געגוע לקיץ וגם בחורף הוא יכול להפוך רגע ל"רגע ההוא בעונה".

"The Beach Boys – "God Only Knows

רק אלוהים יודע איך יש שירים שהם פשוט כל כך יפים, בלי שום מילה אחרת שיכולה לעזור לתאר אותם.

"George Harrison – "What is life

להיטים מסוף הסיקסטיז ותחילת הסבנטיז שמדברים על אהבה. אי אפשר להלחם בזה, ברגע שמתחילים אי אפשר להפסיק עם זה, אין ברירה אלא להתמסר.

"Aris San – "Yasas Vre Pedia

בינתיים חופי הים התיכון מכתירים גיבורי גיטרה משל עצמם.

עופרה חזה – "שחרחורת"

פולקלור יהודי שעושה את כל הדרך מספרד של ימי הביניים ועד הביצוע המלאכי הזה של עופרה חזה. מסתבר שמה שמשותף למוזיקת פולק מכל המקורות הוא שכשנדמה שזה עצוב זה פתאום נשמע קצת שמח, וכשנדמה שזה שמח זה פתאום נשמע קצת עצוב

• חדשות תרבות
• חדשות מוזיקה
• ISAIAH
• פסטיבל סאנביט
• תומר ישעיהו
• מיקה אבני
• תרבות