במאי 2015 יצאתי מ"מקס הזועם: כביש הזעם" נרעשת ונרגשת. חשתי שצפיתי בסופת הוריקן קולנועית שהיא גם טקסט הומניסטי מרחיב לב שאיתר את רמצי האנושיות בעולם חרב, ובכך שינה את הכיוון של הסאגה הפוסט אפוקליפטית. ההפתעה הכי מדוברת היתה שמקס הוא בכלל דמות משנה בסרט שנקרא על שמו. הלוחמת קטועת היד פיוריוסה התגלתה ככוח שהניע את העלילה, ושינוי הכיוון הדרמטי יוצג באופן סמלי בסיבוב הפרסה שהיא עשתה במהלך הסרט.

>> ד"ש מ-2015: הביקורת המקורית על "מקס הזועם: כביש הזעם"
>> זהו קוף העולם: איך הפך "כוכב הקופים" לעוד סרט חיות מדברות?

מאז צפיתי ב"כביש הזעם" עוד כמה פעמים, ואהבתי אליו לא הועמה. שאלות כמו איך אישה יפה כמו פיוריוסה (שרליז ת'רון) הפכה לנהגת לוחמת ולא לאחת משפחות המין של הרודן אימורטן ג'ו וכיצד נקטעה ידה, לא הטרידו אותי משום לגיבורה העזה היתה נוכחות של דמות מיתולוגית. בחלוף תשע שנים, ג'ורג' מילר מוציא למסכים פריקוול שעונה על השאלות האלה ואחרות, והתשובות מרתקות. "פיוריוסה" אינו מנסה לחקות את הייחוד של הסרט הקודם – אפוס בריחה שנפרס על פני שלושה ימים ונחווה כסיקוונס אקשן כמעט רציף – אלא ניחן במבנה שונה לגמרי. לכן הוא אינו לוקה במחלת הסיקווליטיס, אלא נחווה כחלק אורגני מהסאגה, כפי שמצהיר שמו המלא. בצפייה ראשונה הוא אינו יצירת מופת כמו קודמו, אך הוא נהדר בפני עצמו.

ב"כביש הזעם" פיוריוסה ו"הרעיות" של הרודן אימורטן ג'ו ברחו מהסיטדל שבמדבר לעבר "המקום הירוק" שפיוריוסה זכרה מילדותה, אך בהגיען לשם הן גילו שאינו קיים עוד. הסרט הנוכחי מתחיל במקום הירוק, בדימוי חושני של קטיפת אפרסק על ידי פיוריוסה הקטנה (אלילה בראון). מהר מאוד הילדה הנועזת נחטפת משם על ידי חבורת אופנוענים ומובאת אל דמנטוס (כריס המסוורת' בלתי מזוהה תחת איפור כבד), מנהיג שבט האופנוענים הנוודים. דמנטוס, המתנייד במרכבה רתומה לשני אופנועים, הוא אב שכול שמנסה למלא את החור בליבו בכמה שיותר אלימות, והילדה מעוררת בו עניין.

תאוות הכוח וההרס של דמנטוס מובילה אותו אל הסיטדל (המקום היחידי שיש בו מקורות מים). בהמשך הוא מסתער גם על "חוות הקליעים" ו"עיר הגז", ומפר את יחסי הסחר ואת מאזן הכוחות בין שלושת המעוזים המדבריים. הסיפור נפרס על פני כמה שנים, במהלכן פיוריוסה מועברת מיד ליד ומבינה שבניגוד למקום מולדתה, שנוהל על ידי נשים, בעולם חסר התקווה שבו היא חיה מוטב להתחזות לבן. וכל הזמן הזה היא נושאת עימה את גרעין האפרסק, שהופך לדימוי עתיר רבדים. בין השאר זה דימוי לתקווה, שדמנטוס מכחיש את קיומה.

הסרט מחולק לפרקים, תבנית שמדגישה את אלמנט הרכבת המיתוס של פיוריוסה הזועמת (לניחוח המיתולוגי תורם גם סיקוונס בהשראת הסוס הטרויאני). חוקי השבט של אימורטן ג'ו, שצבאו מורכב בעיקר מבניו הששים למות למענו, אינם מוסברים לנו מחדש, מתוך הנחה שהצופים מכירים אותם. הרודן המפלצתי נראה ומתנהג כמו שאנחנו זוכרים אותו (השחקן המקורי הלך לעולמו ועכשיו הוא מגולם על ידי לאצ'י היום מהסדרה "אהבה מלידה"), אבל הוא פחות תאב מלחמה מדמנטוס.

כך יוצא שבניגוד ל"כביש הזעם", שם הוא היה הנבל הראשי, בעימותים בין "נערי המלחמה" של אימורטן ג'ו לבין חייליו של דמנטוס, אנחנו מוצאים את עצמנו חפצים בניצחונו של הראשון. פיוריוסה, שאחרי כשעה מתבגרת להיות אניה טיילור ג'וי, מנסה לשרוד בין שני המנהיגים האלה, מונעת על ידי שני רצונות עיקריים – לחזור הביתה, ולנקום.

גם בגיל 79 ג'ורג' מילר שב ומוכיח שאף אחד לא מביים אקשן כמותו. סיקוונסים מטורפים של מרדפים וקרבות ממלאים את הסרט מקצה אל קצה, והם עוצרי נשימה ומשאירים מאחור כל סרט אקשן שראיתם מאז "כביש הזעם". הדרמה האנושית מעט פחות מגובשת, אבל מילר יודע לספר סיפור באמצעים ויזואליים ולזרוע זרעים שיניבו פרי, וגם כאן יש רגעים מרגשים, כמו פצצה שמתפוצצת בירוק במקום באדום.

המסוורת', עם אף גדול, זקן ארוך, עיניים חומות וחזה מפואר של כריס המסוורת', עובד קשה לשכנע אותנו שהוא נבל שמפיק הנאה מלהיות נבל. יש לו רגעים טובים אבל לפעמים מרגישים את העבודה. ג'וי, שחקנית עם עיניים גדולות ומספר מוגבל של הבעות, מדברת מעט מאוד, וזה תורם לאפקטיביות של הופעתה. בחירתה של פיוריוסה באלם משחקת כאן משחק כפול – היא דימוי לחטיפתה ומחיקת זהותה על ידי הגברים שאיבדו צלם אנוש, אך היא גם מעניקה לה כוח דומה לזה של הגיבורים השתקניים הקלאסיים דוגמת קלינט איסטווד.

ג'ני ביוון, שזכתה באוסקר על עיצוב התלבושות עבור "כביש הזעם", מפליאה לעשות גם כאן, וכמותה העורכת מרגרט סיקסל, המעצב האומנותי קולין גיבסון, ושאר אנשי צוות שהתקבצו מחדש. הצלם ג'ון סיל לא שב למדבר (אולי בגלל שהוא בן 81) אבל מחליפו סיימון דוגן עושה עבודה מצוינת. בגלל שיש בו יותר סיפור במובן הקלאסי ופחות נשים, יש סיכוי ש"פיוריוסה" ידבר לקהל רחב יותר מקודמו אהוב המבקרים. אבל כדי לחוות אותו במלואו בהחלט מומלץ לצפות קודם לכן ב"מקס הזועם: כביש הזעם".

4.5 כוכבים
Furiosa: A Mad Max Saga בימוי: ג'ורג' מילר. עם אניה טיילור ג'וי, כריס המסוורת', טום ברק. אוסטרליה/ארה"ב 2024, 148 דק'

• ביקורת סרטים
• סרטים מומלצים
• מקס הזועם
• ג'ורג' מילר
• המסך

• Facebook
• Twitter
• Email

השחקן הבריטי בן ה־25 ניקולס הולט עבר דרך ארוכה מאז כיכב בתור הילד עם השיער הפרוע ב"רווק פלוס ילד" לצדו של יו גרנט. מאז הספיק להופיע בשתי עונות של הדרמה המוערכת "סקינס", ב"סינגל מן", סרטו של טום פורד, המעצב שהפך במאי, וכמובן בשני סרטי "אקס מן" בתור האנק מק'קוי, "חיה" – היצור הכחול והצמרירי.

על הדרך הוא גם ניהל מערכת יחסים מקוטעת עם ג'ניפר לורנס, עד שהשניים נפרדו סופית בקיץ האחרון. בימים אלה הוא מככב לצד טום הארדי ושרליז ת'רון בפנטזיית המדע הבדיוני המשגעת "מקס הזועם: כביש הזעם".

זהו הסרט הרביעי בסדרת הסרטים שהתחילה אי אז בשנת 1979, ונוקס – הדמות שמגלם הולט – הוא חומר שממנו עשויים סיוטים. נוקס הוא חבר כנופיה פוסט אפוקליפטית. הוא מצולק ואובססיבי למכונות ומקפץ על המסך כמו כלבלב הנגוע בכלבת. אנחנו מדברים בטלפון ואצלו, בלוס אנג'לס, יום שבת בבוקר. בשיחה הוא ידידותי ואנרגטי, גם כשהוא מדבר על התפקיד שלו כאחת הדמויות המפחידות ביותר בקולנוע העכשווי.

אתה נראה מטורף לחלוטין ב"מקס הזועם". אתה רזה מאוד, יש לך צלקות איומות, עור שצבוע בלבן וראש קירח. איך נכנסים לשינוי הפיזי הזה?

"התחלתי בגילוח הראש. הבנתי שבתקופה הקרובה אצטרך לגלח את הראש באופן קבוע, אז עשיתי קודם מוהוק כדי ליהנות מהדרך לשם. כולם צחקו עליי, אז הורדתי אותו אחרי יום אחד".

יצאת מהבית עם המוהוק?

"כן. אז הייתי כבר בנמיביה בצילומי 'מקס הזועם', כך שלא עמדתי להיתקל במישהו שאני מכיר. חוץ מזה, הדמות שלי אמורה להיות קצת חולה ומורעבת והבמאי ג'ורג' מילר רצה שאהיה רזה, אז אכלתי מעט וקפצתי הרבה בחבל".

צילמתם את "מקס הזועם" במדבר. זה היה קשוח ויפהפה כמו שזה נראה על המסך?

"רוב הזמן הרגשתי כאילו אנחנו על הירח. זה מקום מבודד מאוד ואפשר לראות את האופק ואת אדי החום 360 מעלות סביבך. הגענו לשם עם צוות של 700 איש, ובמשך יום שלם נהגנו על צי של כלי רכב משוגעים ופוצצנו דברים. זה אחד המראות המשונים והמקוריים שראיתי".

אתה עומד להתחיל צילומים של "אקס מן: אפוקליפסה" במונטריאול (צפוי לצאת ב־2016). היית אומר שאתה מעריץ של מדע בדיוני?

"כן, ואני באמת מופיע בהרבה סרטים כאלה. אני מרגיש כמו ילד שמשחק בנדמה לי, רק עם כמה מהאנשים הכי מוכשרים בעולם. לרוב הדמויות בסרטים האלה מעוגנות במציאות כלשהי. הכוח של אימורטן ג'ו, הנבל ב'מקס הזועם', מגיע מאיתני הטבע. רואים דברים דומים במציאות כל הזמן. ראית את הדוקומנטרי על מחפשי הנפט בפארק לאומי בקונגו? זה אותו דבר: מגלים נפט או מתכות יקרות ופתאום חברות ענק חסרות פנים הורסות מקומות יפהפיים. 'מקס הזועם' מתכתב בדיוק עם הדברים האלה".

איך היה לעבוד עם טום הארדי? הוא אינטנסיבי כמו שהוא נראה?

"לגמרי. אני מעריץ גדול שלו זה זמן מה. כשאתה זוכה לעבוד עם שחקנים שאתה מעריך, הדבר הראשון שאתה רוצה לעשות הוא להבין איך הם עושים את מה שהם עושים. הארדי דינמי על הסט בדיוק כמו שהוא עובר על המסך. אתה מעולם לא יכול להיות לגמרי בטוח מה הצעד הבא שלו. זה שומר אותך דרוך ואת הסצנות רעננות. כיף לעבוד איתו".

שמעתי שאתה ממשיך מכאן לווגאס לצפות בקרב של מייוות'ר־פאקיאו. אתה חובב אִגרוף?

"כן, אני חובב אגרוף כספורט. כשאני בבית, באנגליה, אני הולך למועדון אגרוף. זה ספורט קשה, הוא דורש מיומנות לא פחות משחמט".

מה אתה עושה שם?

"מתאמן בשקי אגרוף, קפיצה בחבל, קצת אגרוף בזירה עם אחרים, אבל בלי מכות בראש. במשך תקופה מסוימת קראו לי שם 'הולט מכת ראש'. זה לא כינוי נהדר, אבל מה לעשות, לפעמים קורה שמחטיאים. גם אני מקבל הרבה מכות. בפנים".

לונדון היא עדיין הבית עבורך?

"כן, אני גר בצפון־מערב לונדון. אני מרבה בנסיעות, אבל בארבעה־חמישה חודשים האחרונים לקחתי קצת חופש כדי לבלות זמן בבית, סתם להירגע. לא הייתי שם תקופה ארוכה והתגעגעתי לזה".

קורות החיים שלך כבר תפורים בגזרת המדע הבדיוני. יש עוד סוג של סרטים שהיית רוצה לעשות? אולי מחזמר?

"עם כישורי השירה והריקוד שלי? לא הייתי רוצה לענות אנשים. אני תמיד מחפש תפקידים שונים, ובגלל זה נמשכתי כל כך ל'מקס הזועם'. הרבה מהדמויות שלי היו הרבה יותר מאופקות, מודעות לעצמן, שומרות דברים מתחת לפני השטח. הדמות הזאת הרבה יותר מוחצנת".

תנסה להיכנס לרשימת המועמדים להחליף את דניאל קרייג כשהוא יסיים עם סדרת ג'יימס בונד?

"אני חושב שאני צעיר מדי. יש לו את הסרט הבא ואז עוד אחד, לא? זה בעוד חמש שנים לפחות. עד אז אהיה רק בן 30, ונראה לי שאני צריך שיעברו עוד כמה שנים כדי לגלם את בונד. אבל אולי בהמשך הדרך. מי יודע?! בהחלט גדלתי על ג'יימס בונד".

שיחקת בסרט הראשון שלך בגיל 5. אתה בכלל זוכר את זה?

"אני זוכר את האודישן ממש בבירור. ביקשו ממני לשבת ליד שולחן ולהעמיד פנים שאני אוכל עוגה וחשבתי: 'כן, אני יכול לעשות את זה!'. כנראה הייתי מצוין באכילת עוגות דמיוניות, כי קיבלתי את התפקיד. בסרט עצמו זכיתי לאכול מלא מתוקים וגם לגלם את הנכד של ג'ולי וולטרס. זה היה שיא הקריירה שלי בעצם. מאז אני רק מחפש עוד תפקיד כזה".

מקס הזועם: כביש הזעם עכשיו בקולנוע

• ראיון
• מקס הזועם
• ניק הולט
• ריאיון
• סרטים
• תרבות

• Facebook
• Twitter
• Email

הפעם האחרונה שבה ראינו את מקס זועם הייתה לפני 30 שנה. זה היה בסרט השלישי והלא מוצלח בסדרה המדברית בעלת מראה הפאנק הפוסט־אפוקליפטי, זה שהניב שלל חיקויים. תוכניות לסרט רביעי נתקלו בבעיות פיננסיות, בטיחותיות (עקב הכוונה לצלם בנמיביה) ואחרות, והמותג נכנס למה שמכונה בביזנס "גיהנום הפיתוח", בעוד הבמאי ג'ורג' מילר עבר לעשות סרטים על חזירים מדברים ופינגווינים מרקדים.

ב־2006 הכריז מילר שהוא מתכוון לחזור לכור מחצבתו עם תסריט שכתב עם אמן הקומיקס הבריטי ברנדן מקארתי. מאז חלפו תשע שנים, וכעת, בגיל 70, מילר מציג לעולם מקס חדש. תום הארדי נכנס לנעליו של מל גיבסון ומאחד כוחות עם שרליז ת'רון כדי לשרוד בעולם הסובל ממחסור חמור בדלק. במונחי גיקים מדובר ב"אינטרקוול" שמתרחש בין הסרט הראשון לסרט השני בסדרה.

"מקס הזועם: כביש הזעם" (שיעלה בישראל ב־14.5) אינו המותג הישן היחיד שחוזר הקיץ אחרי היעדרות ארוכת שנים. את "פארק היורה", פרנצ'ייז נוסף שחוזר לביקור, לא ראינו על המסך מאז 2001 (אם להתעלם מההמרה של הסרט המקורי לתלת ממד והפצתו המחודשת ב־2013). במקרה שלו, האכזבה היחסית מהסרט השלישי בסדרה עוררה את ההחלטה להתעלם ממנו בזה הנוכחי ("עולם היורה", יעלה ב־11.6). זהו סרט שנמצא בעבודה מאז 2002, לא פחות, שכן בעיות בתסריט וחילופים תדירים של שחקנים ובמאים יצרו שלל עיכובים. לבסוף מלאכת הבימוי הוטלה על כתפיו של קולין טרבורו, במאי צעיר שהרקורד שלו הסתכם בבימוי סרט עצמאי דל תקציב שזכה לאהדה בסנדאנס.

יחסית לשני אלה, שיבתו של "ארבעת המופלאים" (יעלה ב־6.8) אחרי היעדרות של שמונה שנים "בלבד", נראית זריזה. בשל עליבותו של הסרט השני, הסדרה עברה אתחול מחדש (מיילס טלר, הילד מ"וויפלאש", ינהיג את המופלאים החדשים), וגם הסרט הזה הופקד בידיו של במאי צעיר, ג'וש טרנק, שהרשים בסרטו הראשון, "כרוניקה בזמן אמת".

אבל השאלה מי זוכר ולמי בכלל אכפת תעלה בעיקר ביחס ל-The Man from U.N.C.L.Eשיצא ב-13.8 – סדרת טלוויזיה בריטית משנות ה־60 שמגיעה לראשונה למסך הגדול. סרטו של גאי ריצ'י מספר על שיתוף פעולה בין סוכני CIA ו-ק.ג.ב בימי המלחמה הקרה; והנרי קאוויל, הידוע יותר כסופרמן, יבחן אם הוא מביא קהל גם בלי הגלימה.

• ג'וש טרנק
• כרוניקה בזמן אמת
• מיילס טלר
• ארבעת המופלאים
• קולין טרבורו
• פארק היורה
• שרליז ת'רון
• מל גיבסון
• ג'ורג' מילר
• מקס הזועם
• הנה זה בא: המדריך המלא לקיץ 2015
• וויפלאש
• מיוחדים
• הנרי קאוויל