אבא היה טוסט גבינה פתוח עם עלה מרווה מעליו. אמא הייתה הפוך גדול חזק עם הרבה חלב מוקצף. הם נתנו לי את כל מה שאני צריך ותמכו בי ברגעי הקשים. בשעות הערב הייתי פוגש את אחת החברות הכי טובות שלי – שליש בירה בעשרה שקלים. זה נשמע אולי עצוב אבל הייתי מאושר. הייתה בזה נחמה. נחמה וחצי אפילו.

זה בסך הכל בית קפה, זה נכון, והרבה אנשים לא אוהבים אותו, גם זה נכון, והייתי כבר בן 30 וקצת כשהוא נפתח כך שלא נשאר הרבה מה לגדל. הכל נכון. אבל הנה עובדה: גדלתי שם בכל זאת. במשך כמה שנים קריטיות בסוף העשור הראשון של האלף, נחמה וחצי היה הרבה יותר מהבית השני שלי.

אפשר לומר שפחות או יותר גרתי שם בבית הקפה, אי שם באזור שנת 2007, בין הפינה הרחוקה של הבר לבין הספה הסמוכה אליה. הדירה שלי הייתה בסביבה והייתי מהלקוחות הקבועים הראשונים. המלצריות היו נחמדות אלי, הברמנים ידעו איך אני שותה את ההפוך, השירות היה מושלם. כשהתפתחה מיתולוגיה סביב השירות האנטיפתי של נחמה וחצי הייתי מקפיד לסנגר על המקום בחירוף נפש ולהאשים את הלקוחות המזדמנים המנג'סים.חוץ מלהיכנס למטבח ולבשל לעצמי עשיתי שם הכל.

>> המקום שגידל אותי: האוזן השלישית פתחה לי שער לעולמות אחרים
>> המקום שגידל אותי: התחנה המרכזית הייתה השער שלי לת"א, ומעבר לה

בערך חצי שנה לתוך תקופת השכירות שלי במקום, שעמדה על חשבון של כ-100 שקלים בממוצע ליום, קרה דבר נפלא: בין השולחנות החלה להתגבש שם ברנז'ה צעירה וצוהלת של עיתונאים צעירים, פרסומאים צעירים, אנשי טלוויזיה צעירים ושאר לפטופיסטים. הכל היה קורה שם. אינפורמציה חשובה ורכילות זולה הופצה, פגישות עבודה אינסופיות נערכו, טורים נכתבו, קשרים נטוו, ג'וינטים עושנו, צחוקים נצחקו. אף פעם לא ראיתי משהו יותר תל אביב מזה.

זה היה המקום שהפך אותי לתל אביבי, המקום שבו הפכתי למבקר טלוויזיה "חשוב", המקום שהיה סוג של רשת חברתית רגע לפני שהרשתות החברתיות החריבו הכל. היה שם קסם מעושן שקרא תיגר על בתי הקפה הנורמטיביים והציע וייב אחר לגמרי מבתי קפה פופולריים אחרים באותו עידן, ובתוך הערפל ששרר במקום אפשר היה לגדול ברעש, בסרקזם פרוע, בהדוניזם בלתי מתנצל, כמו איזה אקסטנשן של הניינטיז שסירב לקבל את המאה ה-21.

התחושה הייתה שאנשי התקשורת והעיתונות שהשתלטו על החלק הפנימי של בית הקפה הולכים לנהל את המדינה. ידעת שבכל שעה שתגיע, תמצא שם מישהו שאתה מכיר ותוכלו לזמום מזימות משותפות או לערוך התנצחויות ברנז'איות אינסופיות. היינו צעירים וסתומים ואחר כך הכל קרס לנו על הראש, אבל לפחות למשך כמה שנים היינו אנשים שמחים, אופטימיים ומלאי ביטחון עצמי והפוך גדול חזק.

הפסקתי ללכת לנחמה וחצי כשעברתי דירה לאיזור מרוחק מדי, וב-15 השנים שחלפו מאז הגעתי אליו אולי פעמיים-שלוש בשנה, וזה תמיד היה קצת כמו לחזור הביתה. אין מצב שזה מקרי שנחמה וחצי נסגר במפתיע רגע לפני שעזבתי את ישראל. כלומר, ברור שזה מקרי לגמרי, אבל גם לא מקרי בכלל. זו סופה של תקופה. רק,תראו כמה גדלנו.

• הבועה
• נחמה וחצי
• ברנז'ה
• אוכלים שותים
• בתי קפה בתל אביב

זירת המסעדנות בעיר התרגלה למציאות כאוטית, אבל את אירועי השבוע שעבר אף אחד לא היה יכול לצפות: סגירת המנזר (שכבר נפתח מחדש) וסגירת נחמה וחצי. האירוע האחרון מפתיע במיוחד, שכן כלום לא הכין את האורחים ואת יושבי בית הקפה הקבועים לבאות. ענת בן בסט שייכת לקטגוריה השנייה, תושבת השכונה שעבורה נחמה וחצי הוא הרבה יותר מאשר כוס קפה וסלט. כמי שמכירה את המקום כבר שנים, היא חשה חובה מוסרית ליזוםגיוס המונים להצלת המוסד האהוב. "ברגע שהבנתי שיש בעיה ישר נרתמתי לעזור. אני בעלת משרד פרסום דיגיטלי, ולמרות ששכרתי משרד העדפתי לעבוד בנחמה. אפילו כשחיפשנו דירה הגדרנו למתווך ברדיוס של קילומטר מנחמה וחצי", היא צוחקת. "אני רק רוצה את השולחן שלי, לשבת עם לפטופ וסיגריה ולהיות מוקפת באנשים שמכירים אותי בלי להסביר איזה קפה אני שותה".
>>לשתות סום טאם בגביע: מולאם הוא בר אוכל מבית התאילנדית בהר סיני

מיזם גיוס הכספים החל לפני פחות משבוע, וכבר גויסו יותר מ-28 אלף ש"ח. בפוסט שפרסמה מתארת בן בסט את המקום שנחמה וחצי תופס בחייה הפרטיים ובחיי השכונה. "זה ישמע כמו פוסט פלצני של תל אביבית מנותקת, אבל זה הרבה מעבר לזה. הבוקר סגרו את נחמה וחצי, מקום שבשבילי ובשביל רבים הוא בית (ומשרד), מקום שקיים כבר 20 שנה, עבר מהמורות, מלחמות, מגפות, אבל עכשיו נשבר ואיבד תקווה", היא כתבה. "את בת ה-25 שלי גידלתי שם, והיא עבדה שם גם 4 שנים כמלצרית, בת ה-13 שלי העבירה שם שנ״צים של החיים בעגלה (באזור של הלא מעשנים), הבת של מומו ודולי (הבעלים, שב"ד) עשתה בייביסיטר לקטנה שלי, והמקום היה לנו אי של שפיות בתוך הכאוס הלאומני, עם כבוד לכל אדם ומגדר, עם תמיכה בקהילה הלהט"בית, בתרבות, אמנות, יצירה, מוזיקה, ועם ערכים של שלום ושל דו-קיום".

את דולי ומומו גולדזמד, בעלי בית הקפה, הגיוס תפס בהפתעה. כאנשים שרגילים לשמור על פרטיותם ומפעילים עסק משפחתי ללא גב כלכלי, הם לא שיתפו בקושי ולא ציפו לעזרה בתסבוכת עסקית שגדלה לממדים מפלצתיים. "הסגירה אינה גימיק, ולא נעשתה מתוך רצון לזעזע, אלא היא הדבר עצמו. על השלט כתבנו שיש בעיות עם בעלי הנכס, אך זה לא נגמר בכך ויש עוד הרבה מעבר", הם מגלים. "זאת תקופה מטורפת להחזיק עסקים במדינה שלנו ואין לנו יותר את הכוחות והמשאבים. עברו עלינו שנתיים קשות מאוד – בפרופורציות כמובן, כי אנחנו שלמים ובריאים – ובסופו של דבר זה גדול עלינו. לא אמרנו מילה עד לדקה ה-90 כי חיכינו שמשהו יקרה, אבל בעל המאה הוא תמיד בעל הדעה".

מה בעצם קרה שנאלצתם לסגור?
"מתחילת הדרך ניתן לנחמה וחצי היתר לשימוש חורג כי הבניין מיועד למגורים. שנים אנחנו עובדים באי ודאות אבל עם אמונה גדולה מאוד שהדברים יסתדרו, והיא זאת שהחזיקה אותנו. כשתוקף האישור פג הוגשה בקשה חדשה להפעלת מלון ובית קפה. בעלי הנכס רצו להקים מלון גדול והשקיעו הרבה מאוד כסף, אך לבסוף חזרו בהם מכוונתם והרעיון נשאר באוויר. העירייה רוצה שנישאר בנכס והציעה לנו להפעיל את המקום, אבל אנחנו לא מלונאים. לכן חיפשנו מישהו שיחבור אלינו ולאחר חיפוש ממושך מצאנו את האדם המתאים, שמתייחס למקום כאל מוזיאון ורוצה להמשיך אותו בדיוק כפי שהוא. הדברים סוכמו מולו ומול בעלת הנכס כבר לפני חודש וחצי אבל אז פרצה המלחמה מול איראן ואנחנו כבר לא יכולים להחזיק יותר. אם הכול היה מתקדם כמו שקיווינו, נחמה וחצי הייתה עוברת לידיים טובות אחרות ואף אחד לא היה יודע מה התחולל מאחורי הקלעים".

היעד שהוצב לגיוס ההמונים, מיליון וחצי ש"ח, עדיין רחוק, אך בן בסט מסבירה שהתרומות אינן לשווא: הסכום נקבע באופן שרירותי בדומה למיזמי הצלה אחרים, והכסף שייאסף עד לתאריך היעד יועבר במלואו לחברת הניהול של העסק. "הרגשתי תחושת שבירה כי השולחן הקבוע שלי נמצא ממש ליד דולי, שיושבת תמיד עם החשבונות. ראיתי אותה עייפה", היא מספרת על הסימן היחיד שבו הצליחה להבחין בכך שקיימת בעיה. "שאלתי למה הם לא הציפו את הנושא כי יכולנו לעזור לפני שהכיסאות הורמו, ודולי אמרה שעד לרגע האחרון הם חשבו שהכול יסתדר. יש שם אנשים שעובדים מעל עשר שנים והם משפחה, אנשים שאני מכירה בשמות ופוגשת ביומיום. הם חיכו לנס והחזיקו את הראש מעל המים עד לדלת האחרונה שנסגרה".

ככל שבני הזוג עצמם נרגשים מהמחווה, קשה לחלץ מהם הבטחה שנחמה וחצי ייפתח שוב. במקרה כזה, הסכום שיצטבר בגיוס יכסה חובות לספקים. "המטרה היא למנוע הידרדרות שנובעת מסגירת עסק ולשלם את החובות", מציינת בן בסט. "עסק שנסגר בדרך כלל מגלגל את החובות למי שיבוא אחריו. בכל מקרה, אנשים יודעים שהם תורמים למטרה טובה ולכסות בור שיכול להביא את מומו ודולי לפשיטת רגל". ומה יהיה עם החלל עצמו? לדברי בני הזוג, אם לא יימצא משקיע, הוא יהפוך כנראה לפיל לבן. "מי שייקח את העסק יצטרך להתחיל את כל תהליך הרישוי מחדש, וזה לוקח זמן. אנו מייחלים מכל הלב שהמקום ימשיך להיות בית כי יש שם אנשים נפלאים. אנחנו רק נתנו את המעטפת, אבל העובדים והאורחים הם אלה שיצרו את הקסם".
לתרומות

• אוכלים שותים
• פרויקט גיוס המונים
• נחמה וחצי
• סגירה

אנחנו משתייכים אידיאולוגית לזרם התל אביבי שתומך בנחמה וחצי, בית הקפה האייקוני ומעוז הברנז'ה מול כיכר הבימה בשני העשורים האחרונים, שנסגר השבוע במפתיע עד להודעה חדשה. אנחנו מבינים גם את המתנגדים אך קוראים להם לגלות אחדות בשעה קשה זו, שבה אלפי תל אביבים משוטטים בעיר אבודים ודומעים בחיפוש אחר שקע חשמל ללפטופ שלהם (עדיף כזה שיש בית קפה מסביבו).

זהו הרגע שבו תל אביב צריכה לפתוח את ליבה, להושיט יד למפוני נחמה וחצי – תסריטאים ואנשי תוכן, מומחי סושיאל וקופירייטרים, אנשי ברנז'ה ובוהמה – ולומר להם ברגישות: מה נסגר אתכם יא מפגרים, יש עוד מלא בתי קפה לאנשי לפטופים בעיר הזאת. הלוקיישן בתמונה הראשית, למשל, הואחלל העבודה השיתופי הנפלא בחוף מציצים, והוא בטח רחוק לכם מדי מהלוקיישן הקבוע שלכם בפינת אחד העם, אז אספנו כמה תחליפים ראויים בלב העיר. אל תבכו. נעבור את זה יחד.

1. בוקה קפה

ממש כמה מטרים מנחמה וחצי שוכן בשנים האחרונות בוקה קפה, בית קפה מעולה של קבוצת בוקה שפתוח גם בשבת, שכונתי ונעים עם חצר מצוינת, קפה מצוין, אוכל טוב ואווירה נהדרת. זה אולי לא המקום להתנחל בו עם הלפטופ למשך כל שעות היום, אבל אם אתם צריכים לתקתק על המקלדת איזו שעה-שעתיים והבטריה שלכם טובה, ספוט בחצר עם זווית למאוורר יעשה את העבודה (כי אתם הרי לא תעשו אותה וסתם תגללו את טוויטר למוות, אבל אנחנו לא שופטים).
שקעים:ספורים.
יחס לאנשי לפטופ:נחמד כמו לכולם.
בונוס:עוגיות צ'וקלט-צ'יפס מנצחות. בערב התפריט מתחלף לטובת אוכל יותר רציני טעים במיוחד, אבל בחייאת, כבר ערב, תארזו את הלפטופ ולכו הביתה.
אחד העם 91 תל אביב

>> עובדים על זה: בתי הקפה הכי טובים בתל אביב לרביצה ארוכה עם הלפטופ
>> 10/10: למטמון בבית רומנו יש בית קפה חדש שמתייחס לקפה כמו ליין

2. תחתית

כבר מאז ימיו הראשונים, התחתית הוא מקום אייקוני לפרילנסרים וסטודנטים, והוא אף הקדים את נחמה וחצי כמעוז תסריטאים וברנז'אים שעושים את עצמם עובדים. אז נכון, בימים טובים יותר, כשתל אביב עוד היתה חיה 24/7, היו מתקיימים כאן סשני חרישה של לילה לבן לפני המבחן והגשת עבודות, אבל גם עכשיו, כשהמקום עובד בשעות רגילות של בני אדם, תמיד נוח וכיף לעבוד שם, ותמיד מתקיים במקום סוג של מפגש בין כל האנשים שנתקעו כאן בתחתית, כדי לחלוק רעיונות, עצות או נחמות.
שקעים:לגמרי.
יחס לאנשי לפטופ: חביב בהחלט.
בונוס:ברור שטוסט. וגם: לראות את אסף ברייט מטפל בנחישות וברגישות בלקוחות מעצבנים.
לינקולן 9 תל אביב

3. הסטריטס

עוד לוקיישן לפטופים משובח וקלאסי. כמו שכבר למדו סטודנטים למודי קרבות ומבחנים, אנשי לפטופ מנוסים ופרילנסרים מן המניין – אין ולא תהיה כמו הקומה העליונה בסטריטס. כמה מאיתנו עוד זוכרים את הימים היפים שבהם המקום היה פתוח כל הלילה, ובזכותו עברו את המבחן בהיסטוריה של העת החדשה המוקדמת בחרישה עד 4 בבוקר – בלי שמות – אבל גם כשהסטריטס פתוח עד 23:00, הוא נשאר חבר נאמן לכל אנשי הלפטופ.
שקעים:אלא מה.
יחס לאנשי לפטופ: ידידותי לגמרי.
בונוס:סלט שגית, מי שיודע יודע.
קינג ג'ורג' 70 תל אביב

4. קפה לב

קפה לב שבבית ליבלינג אמנם נפגע מנזקי המתקפה האיראנית ורק בימים האחרונים שב לפעילות, אך אנשי לפטופ מתקבלים בו תמיד בברכה. בית הקפה, שנמצא במרחק יריקה מכיכר ביאליק באחד המבנים היפים שבעירנו, מיטיב להיות פנינה שקטה, מהנה וכמעט סודית שבה אפשר לעבוד בנעימים ובשקט. התחושה בקפה לב היא משהו שבין ספרייה לבית קפה, הודות לאותם רוגע ושלווה השוררים במקום – מה שבהחלט אידיאלי למי שצריך רגע להתרכז כי הוא שוב קרא בפעם השלישית את אותו המשפט. כי הוא שוב קרא בפעם השלישית את אותו המשפט. כי הוא שוב קרא בפעם השלישית את אותו המשפט.
שקעים:יש.
יחס לאנשי לפטופ: לא מורגש ועל כן סבבה.
בונוס:בגט של רותה עם מוצרלה.
אידלסון 29 (בתוך בית ליבלינג) תל אביב

5. קפה שניאור

בזכות השכונתיות. קפה שניאור הוא קפה שכונתי על אמת, האווירה והשירות פמיליארים ונעימים, כלומר כזה שבו מכירים אותך בשם מהר מאוד, וזה תמיד כיף בעידן המנוכר בו אנחנו נמצאים. חוץ מזה, כיף ונעים לשבת בפנים ובחוץ והמחירים נוחים בהחלט. התפריט מגוון ותוכלו למצוא בו מענה לכל אחד, מזאטוט ועד ישיש (שלום לביצה וקן ותודה שיש לך ייצוג בתפריט).
שקעים:בנקודות אסטרטגיות.
יחס לאנשי לפטופ:חמוד ביותר ויש גם שולחן לפטופיסטים ייעודי.
בונוס:האש בראונז עם בייקון!
פינסקר 20 תל אביב

6. גודנס

את גודנס כולם מכירים כמעוז השחיתות הטבעונית, עם מנות אוכל רחוב טבעוניות שלא מתביישות במוגזמותן הכיפית, אבל בעקבות המשבר העמוק בענף המסעדות הוא מתפקד מזה זמן גם כבית קפה טבעוני מעולה בשעות הבוקר, עם תפריט בריא יותר, ארוחת בוקר נהדרת והרבה ספוטים מעולים על המרפסת להשקיף מהם על קינג ג'ורג' במבט חולמני. אה, נכון, אתם עובדים, שכחנו.
שקעים:פה ושם.
יחס לאנשי לפטופ:אדיב וטבעוני.
בונוס:שמרתם על כדור הארץ יותר מהאדם הממוצע.
קינג ג'ורג' 32 תל אביב

7. שה שנטל

קצת רחוק מנחמה וחצי, כן, צעדה של 10 דקות על רוטשילד זה באמת נורא קשה, אבל אתם חייבים להכיר את המקום הנהדר הזה שמרגיש כמו בית קפה בפריז, כי הוא נפתח ומנוהל על ידי שנטל שרז – פריזאית אמיתית שמעניקה לכל דבר טאץ' צרפתי אסתטי ומדויק. יש בגטים, קרואסונים, בריוש ושאר מגדים ופטיסרי'ז בניחוח צרפתי מובהק, אך חשוב מכך והסיבה שלשמה התכנסנו: יש במקום קומה שנייה שאפשר להתיישב בה בנחת, ללגום קפה-או-לה, לזלול פה-או-שוקולה, לעבוד עם הלה-לפטופ ולדמיין שאתם פרילנסרים בלה מארה.
שקעים:בהחלט.
יחס לאנשי לפטופ: נעים ביותר.
בונוס:מריחים את הבגטים יוצאים מהתנור. אמאלה.
מקווה ישראל 3 תל אביב

• אוכלים שותים
• נחמה וחצי
• בתי קפה בתל אביב
• לפטופ

אנחנו עוקבים מקרוב מאוד אחר המשבר המתמשך שתעשיית האוכל המקומית חווה עוד מלפני המלחמה (זוכרים ש"האשמים" היו ההפגנות? ימים טובים), אבל כזה עוד לא היה לנו: קפה נחמה וחצי, מהמוסדות התל אביבים המוכרים ביותר, פרסם הבוקר בחשבונות הסושאל שלו הודעה קצרה וכואבת: "עקב בעיות רישוי ובעיות עם בעלי הנכס, הקפה סגור עד להודעה חדשה. אתכם הסליחה". ואכן, מבדיקה של טיים אאוט החל מהבוקר המקום עומד סגור, והשירות אפילו יותר איטי מהרגיל (סתם, הם באמת השתפרו).
>>זאת לא גלריה. זה לא בר ולא קפה. זה לא מועדון הופעות. זה מבצר
>>10/10: למטמון בבית רומנו יש בית קפה חדש שמתייחס לקפה כמו ליין

פנייה לבעלים מומו גולדזמד נענתה בהתעלמות, כך שמטעם המקום אין שום הסבר או פירוט בנוגע לאותן "בעיות רישיון ובעיות עם בעלי הנכס", אך נודע לנו כי גם בסביבת איגוד המסעדנים הופתעו מהסגירה הנמהרת, שמגיעה על רקע סגירות מפתיעות נוספות שהתרחשו במהלך השבועיים האחרונים, בראשןהסגירה של בר המנזר בצו מנהלי ל-30 יוםבחתימתו של מפקד מחוז תל אביב ניצב חיים סרגרוף, אך גם סגירות קבועות יותר כמובית הקפה באלוף בצלות,מסעדת קונתאי,צמד סניפי בנדיקטוביתהקפה אורביט.

בית הקפה נחמה וחצי נפתח לפני 20 שנים בקצה הבימתי של אחד העם, ומיקומו בסמיכות לתיאטרון הבימה ולשדרות רוטשילד הופכו אותו לנקודת מפגש חשובה לאנשי לב העיר, שבאו לשתות כוס קפה ולנוח לפני הפגישה הבאה שלהם, או לא פעם, פשוט קיימו את הפגישה שלהם שם. למרות, ואולי בזכות, שירות ספק שאנן ספק עצל המקום הפך לנודע לשמצה, למרות שבשנים האחרונות חשנו שיפור במגמת השירות, וקצת הרגשנו כאילו העיר שהכרנו מתה לאיטה.בית הקפה החצוי הספיק לעבור הרפתקאות קולינריות רבות לאורך שנותיו, ביניהן פתיחה שלמאפיית בוטיק,מזללת המבורגריםושינויים באיזה צד מותר ואיזה אסור לעשן. כעת עתידו לוט בערפל, ואנחנו מרגישים כי סכסוך עם בעלי הנכס עשוי להביא למשבר שיהפוך את הזמני לקבוע. נמשיך לעדכן.

• אוכלים שותים
• נחמה וחצי
• סגירה

>> אודי נוימן, 40, הוא דוקטורנט להיסטוריה של המשפט, עורך דין ועכשיו גם סופר. "מתנה וצלקת", ספר הביכורים שלו שיצא לאחרונה בהוצאת עם עובד, מורכב משתי נובלות יפהפיות וכדאי לכם מאוד לקרוא אותו.

>> המקום הכי יפה ומנחם והכרובית של אביבית // העיר של נטלי מרכוס
>> היכל שבו נרקמים חלומות וגן ילדים פלאי // העיר של מיכל ויץ

1. הבית ברחוב וילסון

בדצמבר 2021 החלטתי להגשים חלום ישן לכתוב ספר, והצטרפתי לסלון הכתיבה של ענת עינהר, ואכן לאחרונה יצא הספר שלי "מתנה וצלקת" (הוצאת עם עובד, 2025). הסלון הוא לא רק סדנת כתיבה: הוא גם מקום בו נפגשים חלומות, אספירציות וחברים. הסלון הוא בית.

2. נחמה וחצי //נאבי יונה

את הקטעים שאני מביא לסלון אני כותב בעיקר בבתי קפה, ויש שניים חביבים עליי במיוחד: נחמה וחצי ונאבי יונה. בשניהם יש סביבת עבודה מפרה ונעימה ואפשר לשבת שעות מבלי שיפריעו לך.
אחד העם 144/יונה הנביא 43

3. חוף טרומפלדור

הים הוא טבע פראי במיוחד, הניגוד בין האורבניות המתועשת של תל אביב לבין הפרא הימי שניצב לגבולה המערבי, כמעט מאיים לבלוע אותה – הופך את הטבע הזה למרתק במיוחד. כשאני רוצה להירגע מהשאון של תל אביב אני הולך לים. כשאני מביט בים אני מרגיש את האינסוף.

4. בית רומנו

אני מאוד מחבב את בית רומנו, המקום הזה קשור לדוקטורט שלי, שעוסק בפרקליטות, שכן עד שנות השישים שכנה בו פרקליטות מחוז תל אביב, לצד משרדי ממשלה אחרים וחנויות מסחר. המקום הזה הוא התמצית של העיר כולה: מקום שמשלב היסטוריה, אמנות, מסיבות ואוכל טוב. יופי וכיעור ששוכנים זה לצד זה בהרמוניה מלאה.
דרך יפו 9

5. כיכר החטופים

המקום שבו ייאוש ותקווה משמשים בערבוביה, אתר של מחאה ודמוקרטיה אמיתית כזו שצומחת מלמטה.
שאול המלך 27

מקום/תופעה לא אהוב.ה בעיר:

פרויקט הרכבת הקלה. "תעלת בלאומילך" של המאה העשרים ואחת.

השאלון:

איזה אירוע תרבות מהזמן האחרון סידר לך את הראש או פתח לך את הלב?
הרצאה של ג'ון בראון (סבסטיאן בן דניאל) בבית אריאלה (הבר), "מלחמת ה-AI הראשונה", על השימוש ב-AI במלחמת ה-7 באוקטובר.

איזו יצירה נתנה לך כוח, תקווה או השראה מאז פרוץ המלחמה?
"אין ארץ אחרת" של באסל עדרא, חמדאן בלאל, יובל אברהם ורחל שור.

לאיזה ארגון או מטרה אתה ממליץ לתרום או להתנדב בזמן הזה?
מטה משפחות החטופים.

מי התל אביבי.ת שהכי צריך להרים לו/לה כרגע?
מאיר דיזנגוף. מה היינו עושים בלעדיו?

מה יהיה?
עברנו את פרעה נעבור גם את זה.

• העיר שלי
• ספרות ישראלית
• נחמה וחצי
• חוף הים בתל אביב
• כיכר החטופים
• בית רומנו