Time Out תל אביב About

Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
טיים אאוט

נטלי כהן וקסברג

כתבות
אירועים
עסקאות
אימוג'י קקי

מוזיאון החרא נפתח באיטליה, ועוד חרא בעולם האמנות

מוזיאון החרא נפתח באיטליה, ועוד חרא בעולם האמנות

נפתח מוזיאון חרא באיטליה - ולא במובן של ביקורת על איכות המוזיאון, וזו הזדמנות לסקירת ביזאר קטנה בעולם האמנות. חרא של כתבה

אימוג'י קקי
אימוג'י קקי

לידיעת הקוראת נטלי כהן וקסברג – נראה שבאיטליה לא נעלבים כשמחרבנים להם על הדגל. איטליה היא ביתם של נופים מרהיבים ופסטורליים, של אמנות גבוהה ושל תרבות, והחל מהחודש – גם שלמוזיאון שלם שנושאו המרכזי הוא חרא. סיפורנו הביזארי מתחיל בחקלאי נמרץ עם עודף זמן פנוי בשם ג'יאונאנטוניו לוקאטלי, ששאב השראה מכמאה אלף קילוגרמים של צואת פרות שהחווה שלו בצפון איטליה מייצרת מדי יום, וכונן את הקמתו של מוזיאון החרא –Museo della Merda. כיום לוקאטלי מממש את יעודו המוזר בעולם, ומשמש כבעלים וכאוצר הראשי של המוזיאון, שנועד לעודד את התפיסה החיובית כלפי צואת הפרות, ובעיקר כלפי השימוש החוזר בה, כולל כחומר גולמי לבניין או כיצירות אמנות – שחלקן מוצגות במוזיאון. תהא הסיבה אשר תהא, אם נדלקתם על המוזיאון, מוטב שתדעו שהוא פתוח רק בסופי השבוע שבין החודשים מאי-אוגוסט ובתיאום מראש.

לאתר המוזיאון

מתוך האתר של מוזיאון החרא באיטליה
מתוך האתר של מוזיאון החרא באיטליה

חרא של אמנות

זו אינה הפעם הראשונה שהפרשות גוף, ובעיקרן צואה, נדונות בשיח האמנות ומוצגות במסגרות שונות. האמןכריס אופיליהשתמש בגללים של פילים במסגרת עבודה קשה לעיכול בשם "הבתולה הקדושה מריה", שהוצגה בשנת 1999 במוזיאון ברוקלין בניו יורק, ועורר מחלוקת חריפה, כאשר קראו ללא הרף להסרתה מעל קירות המוזיאון. האמן הבלגיוים דלוואה, שתערוכה שלו הוצגה בארץ בגלריה אלון שגב בשנת 2006, יצר את העבודה "קלואקה", שמחקה את פעולת המעיים ומייצרת צואה ממזון בגלריה כביקורת על הקפיטליזם בעולם האמנות.

פול מקארתי(לא החיפושית), שעשה מגועל נפש קריירה משגשגת, הציג בשנת 2008 פסלי ענק מנופחים בצורה של צואת-כלבים בשםComplex Shitבעיר ברן שבשוויץ. כנראה שפסטורליה מושכת את זה. למרבה החדווה, תקלה גרמה לחלק מן המצג להתעופף, לפגוע בחוטי חשמל ולנפץ זגוגית של בית בקרבת העיר, עד נחיתה על גג של בית ילדים סמוך – המקבילה של עולם האמנות לקנס על כך שמקארתי לא אסף את הקקי של הכלב שלו.

[tmwdfpad]אנדרה סראנו, אמן נוסף ושנוי במחלוקת שהגיע לארץ בשנה החולפת, ואף התארח למיני-רטרוספקטיבה בבית הספר לאמנות מוסררה שבירושלים, הציג באותה השנה (2008) תערוכת יחיד בשם (שוב, פסטורלי -) "שייט", ובה תצלומים אפיים וגדולי מימדים של גושי צואה בקופסאות אור, האופייניים לעבודותיו. בפינת הגאווה הישראלית נרשמתזויה צ'רקסקיבציורהMerda d'artista, שמציג גוש חרא במוזיאון ומבקרים סותמים את אפם סביבו. הציור, אגב, נמכר לאחרונה בניו יורק בסכום של כ-16 אלף דולר, כך שאולי משתלם לקבל על עצמכם את העבודה השחורה ולהתעסק בחרא.

מתוך האתר של מוזיאון החרא באיטליה
מתוך האתר של מוזיאון החרא באיטליה
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

נפתח מוזיאון חרא באיטליה - ולא במובן של ביקורת על איכות המוזיאון, וזו הזדמנות לסקירת ביזאר קטנה בעולם האמנות. חרא של...

מאתדר מוספיר6 במאי 2015
אימוג'י קקי

בזמן ששיח אלים ממשיך להתקיים, אנחנו משחקים בקקי

בזמן ששיח אלים ממשיך להתקיים, אנחנו משחקים בקקי

התגובה הקיצונית למיצג של נטלי כהן וקסברג היא שהעצימה אותו ונתנה לו תוקף

אימוג'י קקי
אימוג'י קקי

ברגע שבו האמנית והפעילה הפוליטית נטלי כהן וקסברג הצטלמה כשהיא עושה צרכים על דגלי מדינות, בהם דגל ישראל, היא הכניסה את עצמה למעגל הרחב למדי שנגדו היא ניסתה לצאת – אנשים שאכפת להם מסמלים, כאלה שמעניקים משמעות מיתית וקדושה לפיסת בד. יש שמוכנים למות למענה ולהיקבר בארון שנעטף בה, ויש מי שמשתמשים בה עבור מיצג אמנותי די מחורבן וחוטפים איומים, מעצר בית ואיסור (מופרע ממש) להשתמש באינטרנט במשך חודש.

הלאומנים, המשטרה, בית המשפט וכהן וקסברג אמנם חלוקים בראיית העולם שלהם, אבל לכל אחד מהם הדגל מסמל משהו. בעוד שהעילה לחקירה של כהן וקסברג הייתה "פגיעה ברגשות הציבור", לא ברור איזה רגשות נפגעו בדיוק – הפטריוטיות? היהדות? הישראליות? האם אלה בכלל רגשות או הגדרות שאנשים בוחרים להתהדר בהן? כנראה קצו כל העוולות, מעשי הטירוף והפגיעה האמיתית בציבור אם העובדה שמישהי עשתה משהו לדגל כלשהו גורמת לכזו היסטריה. ככה בדיוק נראית ירידה מהפסים.

נהוג להתהדר בכך שחופש הביטוי הוא מערכי הבסיס של הדמוקרטיה, והדגל, מה הוא אם לא אחד מסמלי המדינה הבולטים ביותר, זה שלכאורה אמור לגרום לאזרחים מרוצים להיזכר במבט אחד בכל הטוב שארצם מעניקה להם. אבל ישראל, לפני הכל, היא פרנואידית וחרדתית אפילו אם היא תנסה להדחיק זאת מנתיניה. אין מה להתרגש ממיצג וולגרי ומטופש כמו זה של כהן וקסברג – חגיגה אמיתית לדמוקרטיה הייתה אם היינו משלימים עם המיצג כשצחנתו נישאת בכיכרות, נותנים לילדים קטנים להתפלש בו כשצבעו מעניק גוון שונה מהרגיל לרחובות. גוון של חג.

אפשרות אחרת היא פשוט להתעלם מהמיצג הזה – אבל במקום לבחור בקיצוניות השנייה, הבוגרת והמאופקת יותר או בדרך האמצע, התנגחו בו והענישו על עצם עשייתו – מה שרק העצים אותו והעניק לו תוקף.

כל המדינות המבאסות דומות זו לזו, אבל כל המדינות הדמוקרטיות – דמוקרטיות כל אחת בדרכה, והדרך של ישראל היא מיוחדת. שיח אלים, מסית ומאיים ממשיך להתקיים, בעוד שאקט דוחה, אבל כזה שלא פוגע בנפש או ברכוש, מתגלגל לפתח תחנת המשטרה, משם לבית המשפט ומסתיים במעצר בית. מזל שיש חוק ומערכות אכיפה וענישה שיזכירו לנו שבלא קשר לחומרת המעשה, להשפעה שלו או לרלוונטיות לציבור (הסרטון הופץ ברשת, הצפייה אינה בכפייה), כשמדובר בדגל – בסוף מישהו ימצא את עצמו משחק בקקי.

רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו

התגובה הקיצונית למיצג של נטלי כהן וקסברג היא שהעצימה אותו ונתנה לו תוקף

מאתאלכס פולונסקי5 בנובמבר 2014
ראו עוד
popup-image

רוצה לקבל גיליון טרי של TimeOut עד הבית ב-9.90 ש"ח בלבד?

(במקום 19.90 ש"ח)
כן, אני רוצה!