אין כל כך דרך להתחמק מזה, כי איך שלא תנסו – אי אפשר להפריד את "סנדמן" של נטפליקס מניל גיימן. ומצד שני, אי אפשר להפריד את ניל גיימן מהאשמות המזעזעות שנחשפו עליו לפני כשנה, שלבסוף התגבשו לכ-8 נשים שתובעות אותו על סעיפים שונים של פגיעה מינית ואלימות. ולמרות שחפותו עוד עומדת לפניו, קשה מאוד לצלוח את הכתבה ולהרגיש עדיין קרוב לגיימן. מצד שני, אנחנו כבר קרובים לסנדמן – עם עונה ראשונה שנגמרה די במתח סדרת ספרים שנכתבה אי שם לפני 25 שנים, החומרים כבר בחוץ וההפקה כבר קרתה. אין סיבה שלא נצטרף לעונה השנייה לראות מה בדיוק נסגר, במיוחד כי ברור כבר שזו תהיה גם העונה האחרונה.

>>כן ג'ף: שפים ישראלים מדמיינים את הגרסה שלהם למסעדת "הדוב"

למי ששכח – כי בכל זאת, עבור 3 שנים מאז שיצאה העונה הראשונה – "סנדמן" עוקבת אחרי מורפיאוס/חלום (טום סטארידג'), בחור עגמומי למדי עם לוק של ילד סנטר, האמון על תפעול החלומות של בני האדם. בראשית המאה ה-20 הוא נכלא על ידי מכשף אנושי תאב בצע ונכלא בכדור זכוכית למשך עשורים רבים. כשהוא סוף סוף מצליח להשתחרר הוא יוצא למסע שיקום של ממלכתו המתפרקת, אבל גם לאסוף חלקים ממנה שזלגו ל"עולם הערות" ובכך מסכנים את בני האדם. העונה השנייה מתקדמת בצעדים בטוחים לעבר סוף העולם, והגיע הזמן שמישהו יספר לנו איך הכל נגמר.

בביקורת על הסדרה אי שם ב-2022כתבה נעמה רק כי"העונה הראשונה לסדרה מבוססת על שני הכרכים הראשונים בסדרה, "פרלודות ונוקטורנים" ו"בית הבובות", סיפורי אימה עם כמה רגעים מצלקים ממש. במעבר אל הטלוויזיה והמאה ה-21 הרבה רגעי גועל קיצוניים נעלמו, ואיתם גם הרבה אזכורים שהיו כמעט-אגביים בקומיקס: פגיעה עצמית, אלימות גרפית, סמים, אונס ושאר טובין. כל זה לא אומר שהסדרה לא אפלה – את רגעי השיא ואת הגרעין הסיפורי היא שומרת בלי חשש – אבל המינונים והטון של ההגשה השתנו". אולי זה לטובה.
"סנדמן", עונה 2. עכשיו בנטפליקס

• מה רואים הלילה
• נטפליקס
• ניל גיימן

מצד אחד עושה רושם שלכולם קצת נמאס מסדרות מבוססות קומיקס. מצד שני כולם עפים עכשיו על סדרות מהז'אנר הבלשי. ובכן, אז מה לגבי סדרה בלשית מבוססת קומיקס? לא כזה פשוט למקם אותה על ציר הטרנדים, אה? בעברית קוראים לה "בלשי הרפאים", באנגלית היא נקראת בשם המגניב בהרבה "Dead Boy Detectives", ונטפליקס מהמרת שאתם תמותו על זה.

>> הבנימין הנכון בזמן הנכון: סדרה אחת אדירה של שחקן אחד אדיר
>> מה חדש בנטפליקס: 7 סדרות וסרט שבטח תרצו לראות בחודש מאי

זה אפילו לא הימור כזה נועז: הסדרה מבוססת על קומיקס באותו שם, ובו דמויות שיצר הסופר ניל גיימן והופיעו לראשונה בעולמו של ה"סנדמן" – הנובלה הגרפית פורצת הדרך שעליה מבוססת גם הסדרה המצליחה של נטפליקס שצפויה לעלות לעונה שנייה ב-2025. הסדרה הופקה על ידי תאגיד האחים וורנר והייתה מיועדת לשידור ב-HBOMax, אבל אז ג'יימס גאן השתלט על DC Comics והחליט ש"בלשי הרפאים" מפריעה לתוכניות שלו ונטפליקס קפצה על המציאה. זה איפשר ליוצרי הסדרה לשלב בה ברגע האחרון דמויות מ"סנדמן" ורפרנסים לעולמו, מה שבוורנר סירבו לאשר להם מחשש לבעיות זכויות יוצרים מול נטפליקס.

האם זה היה שווה את זה? 8 הפרקים של העונה הראשונה עלו בבת אחת לטובת בינג' סופ"ש שמח, אז נדע יותר טוב אחרי, אבל הסיפור עצמו עובד: צמד הגיבורים, צ'רלס רולנד ואדווין פיין, מתו בצעירותם אך סרבו להמשיך אל העולם הבא ובמקום זה הקימו סוכנות בלשית המתמחה בפשעים על-טבעיים. בקומיקס מדובר בנערים צעירים ממש, סוג של פארודיה על ז'אנר הבלשים-ילדים האהוב בבריטניה, אבל בסדרה הם בוגרים ואדג'יים יותר כדי להתאים אותה לקהל בוגר ואדג'י יותר.

האם זה עובד? לפחות בפרק הראשון, לא רע בכלל. ההפקה האמריקאית שמרה על הגרוב הבריטי הבועט והממזרי של ניל גיימן, המתח המיני מאוד להט"בי, הדיאלוגים שנונים וחמודים והעלילה משעשעת מאוד ואפלה במידה לא מעיקה. אם בנטפליקס יצליחו לפתח עכשיו יקום טלוויזיוני סביב היצירות של גיימן – אנחנו לא נכעס בכלל.
>> "בלשי הרפאים" // Dead Boy Detectives, עונה ראשונה, שמונה פרקים (כולם באוויר), עכשיו בנטפליקס

• המסך
• מה רואים הלילה
• נטפליקס
• בינג'
• קומיקס
• ניל גיימן

בשנת 1990 הגיע למדפים שיתוף פעולה בין מי שיהפכו כל אחד בתורו לאגדות ספרות, ובפרט ספרות פנטזיה – ניל גיימן ("קורליין", "סנדמן") וטרי פראצ'ט ("עולם הדיסק"). "בשורות טובות" שכתבו יחד הפך לספר פולחן עם גרעין מעריצים נלהב ומתרחב תמידית, שחיכה בסבלנות כמעט עשרים שנים כדי לפגוש שוב את הדמויות בעיבוד מצולם. היה שווה לחכות, ולו רק בשביל הצמד המושלם לתפקידים הראשיים – מייקל שין בתפקיד המלאך טוב הלב אזירפאל, ודיוויד טננט בתור השד קרואלי, שנראה מחוספס מבחוץ איך יש לו גם צד רך נסתר. לא רק שכל אחד מהם מושלם לתפקיד שלו, הכימיה ביניהם ממגנטת כפי שהייתם מצפים מזוג חברים עם היסטוריה של אלפי שנים זה בחייו של זה.

בסופו של דבר, "בשורות טובות" הסדרה עוררה מספיק עניין כדי שאמאזון פריים יזמינו עונה שנייה, אבל עלילת הספר עובדה במלואה בעונה הראשונה. מה לעשות, אנחנו חיים בזמנים שבהם כבר אין דבר כזה גיחה חד פעמית. כל עוד לאנשים יש עניין בעולם או בדמויות יגיעו עונות המשך, אפילו אם הסיבוב הראשון היה מושלם כפי שהוא. אז ניל גיימן, שכתב את פרקי העונה הראשונה, גויס בשנית לדמיין את המשך ההרפתקאות המופלאות של המלאך והשד אחרי שהצליחו למנוע את האפוקליפסה. אז מה עושים אחרי עצירת האפוקליפסה? הרפתקאות כמו סיוע למלאך שאיבד את הזיכרון וניסיונות שידוך בין שתי נשים שעובדות ליד החנות של אזירפאל. קצת פחות מלהיב? לא נכחיש.

מה שאמור להיות מרכז העלילה הוא בכלל סיפור אחר – המלאך גבריאל (ג'ון האם) עזב בנסיבות מסתוריות את תפקידו הבכיר בגן עדן, ומופיע ללא זיכרון בחנות של אזירפאל. בואו של המלאך עלול לסבך את השניים עם גן עדן והגיהנום כאחד, והתעלומה סביב הופעתו מתחברת לאירועים משונים ומבשרי רעות אחרים. זה קו עלילה לא חזק מספיק כדי באמת להחזיק את העונה, והיוצרים כנראה יודעים את זה, כי הם ממהרים לצלול לקווי עלילה אחרים בכל הזדמנות, או סתם נותנים לנו ליהנות מחיי היום יום המוזרים אך חמודים של הגיבורים.

נקודת המוצא של גיימן, והיא לא לגמרי שגויה, הייתה שהשאלה הפתוחה העיקרית מהעונה הקודמת היא עתיד יחסיהם של אזירפאל וקרואלי.כשכתבתי על העונה הראשונההגדרתי כך את היחסים הקיימים: "הם אולי אמורים להיות רק חברים ותיקים, אבל עומק הרגש ביניהם נע על הספקטרום שבין זוג מאוהב לאקסים מרירים". בעונה השנייה יש ניסיון ברור להתחיל להניע קשר רומנטי של ממש, לא בסאבטקסט, שזה כיף ואחלה, רק שהביצוע מעט חורק. דמויות אחרות שנותנות לשניים עצות רומנטיות או שואלות כמה זמן הם ביחד, פלאשבקים מהעבר שמחדדים עד כמה אכפת לשניהם זה מזה – הכל מרגיש כמו פאנפיקשן, רק בלי מספיק בשר כדי להצדיק מהלכים כל כך עצלניים.

הסיפור בעונה הזו כל כך מפוזר וחלש שלא ברור למה היא בכלל אושרה להפקה, אבל מכל בחינה אחרת זו עדיין סדרה ששווה להעביר מולה את הזמן. הצד הויזואלי עדיין מושקע ויפה, הבימוי והמשחק עדיין מצוינים ויש לא מעט דיאלוגים מהנים ונקודות שיא שמצדיקות את הרגעים המתים, או אלה שנמתחים הרבה יותר מדי. אולי הפתרון היה צריך להיות פרק ספיישל כפול שידחוס את מעט הסיפור לזמן שיותר הולם אותו, או אפילו עונה שכולה פלאשבקים היסטוריים תחת תירוץ עלילתי מעט יותר משכנע. בפועל קיבלנו משהו באמצע – סלט של כיוונים ורעיונות שלא באמת מתחברים, גם אם מהנה לצפות בהם.

העונה השנייה של "בשורות טובות" זמינה באמזון פריים

• ביקורת טלוויזיה
• המסך
• ניל גיימן
• אמזון פריים

אם תבקשו מחובבי קומיקס למנות יצירות מומלצות לקוראים בוגרים, "סנדמן" יהיה אחד השמות הראשונים לעלות. סדרת הקומיקס שכתב נייל גיימן החל מ-1989 היא יצירה מוזרה, מפחידה ומפוצצת המצאות והפתעות, ששינתה לחלוטין את תעשיית הקומיקס והרומנים הגרפיים, ועל הדרך הפכה את גיימן ("אלים אמריקאיים" ועוד) עצמו לכותב מבוקש, של קומיקס, רומנים ובהמשך גם תסריטים לקולנוע ולטלוויזיה. עכשיו, אחרי שנים של ניסיונות להביא את הקומיקס שהתחיל הכל למסך השבוע זה סוף סוף קרה, בעונה בת 10 פרקים מבית נטפליקס שגיימן השתתף ביצירתה.

"סנדמן" עוקבת אחרי מורפיאוס/חלום (טום סטארידג'), בחור עגמומי למדי עם לוק של ילד סנטר, האמון על תפעול החלומות של בני האדם. בראשית המאה ה-20 הוא נכלא על ידי מכשף אנושי תאב בצע ונכלא בכדור זכוכית למשך עשורים רבים. כשהוא סוף סוף מצליח להשתחרר הוא יוצא למסע שיקום של ממלכתו המתפרקת, אבל גם לאסוף חלקים ממנה שזלגו ל"עולם הערות" ובכך מסכנים את בני האדם. לא מעט שינויים נעשו בדרך לנטפליקס – אזכורים לדמויות של המוציאה לאור די.סי (כמו נבלי בטמן) הושמטו, איפיוני דמויות פיזיים או אישיותיים השתנו, תקופת ההתרחשות התעדכנה לימינו, סיפורים קוצרו או הודבקו יחד לפרק אחד. השינוי המשמעותי ביותר הוא כנראה הז'אנרי. העונה הראשונה לסדרה מבוססת על שני הכרכים הראשונים בסדרה, "פרלודות ונוקטורנים" ו"בית הבובות", סיפורי אימה עם כמה רגעים מצלקים ממש. במעבר אל הטלוויזיה והמאה ה-21 הרבה רגעי גועל קיצוניים נעלמו, ואיתם גם הרבה אזכורים שהיו כמעט-אגביים בקומיקס: פגיעה עצמית, אלימות גרפית, סמים, אונס ושאר טובין. כל זה לא אומר שהסדרה לא אפלה – את רגעי השיא ואת הגרעין הסיפורי היא שומרת בלי חשש – אבל המינונים והטון של ההגשה השתנו.

קחו לדוגמה את קו העלילה בכיכובו של מגרש השדים ג'ון קונסטנטיין, שהפך בגרסה החדשה לג'ואנה (ג'נה קולמן), אולי כדי להתרחק מעיבודים קודמים (וכושלים) של הדמות, שהגיעה מסדרת הקומיקס Hellblazer (של מורו ורבו של גיימן, אלן מור) בגילומם של קיאנו ריבס ומאט ראיין. הסיפור של מגרש.ת השדים קונסטנטין בקומיקס דומה מאוד לזה הטלוויזיוני, עם אקסית שהופכת לנרקומנית של החול המכושף של מורפיאוס. אך בעוד ג'ון מצא את אהובתו לשעבר בחדר חי עם קירות מכוסים דם ובשר, מוקפת שדים מחליאים, בגרסת 2022 החול יוצר בועת חלום בתוך המציאות שמעמתת את ג'ואנה עם טעויות העבר שלה. זה לא בהכרח טוב יותר או פחות, זה פשוט שונה. וזה נכון לעונה כולה, בעצם – היא תופסת את רוח המקור אבל מעניקה לו פרשנות אחרת, מספיקה שונה כדי להרחיק חלק מהמעריצים, אבל גם כדי למשוך קהל חדש. היא משחזרת בנאמנות ורגישות כמה מהרגעים האיקוניים בסדרת הקומיקס, כולל פריימים מרהיבים שכמו הועתקו למסך, אבל יותר חשוב לה לתפוס את הרעיון הכללי מאשר ליצור עיבוד אחד לאחד.

https://www.youtube.com/watch?v=83ClbRPRDXU

אם נעזוב את ההשוואות בין שתי הגרסאות ונתמקד רק בסדרה עצמה, נגלה עונה עם מבנה מעט לא סטנדרטי. החצי הראשון הוא אפיזודיאלי, אפילו כמעט אנתולוגי באופיו, עם מיני-סיפורים על מורפיאוס, יצורים פנטסטיים שונים והשפעתם על עולמנו. בחצי השני העלילה יותר המשכית ומתמקדת בשני איומים על ממלכתו של חלום – סיוט נמלט עם פיות במקום עיניים וצעירה עם יכולת לשנות ולנוע בין חלומות של אחרים. גם הטון נעשה קצת יותר קליל והומוריסטי.

קל להישבות בקסם של העולם העשיר ושפע הדמויות המעניינות שהסדרה מציגה, אבל באופן אירוני אחת מנקודות החולשה שלה היא הגיבור. זה לא שהוא משעמם או גרוע כמו שפשוט סטארידג' הוא שחקן אנמי למדי שהצלחתו תלויה ביכולות של השחקן שמולו. למרבה המזל, רוב השחקנים האחרים בקאסט נהדרים – ביניהם דיוויד ת'וליוס (רמוס לופין מ"הארי פוטר"), סטיבן פריי וקירבי האוול בפטיסט, שעושה קסמים אמיתיים בתפקיד מוות. בסופו של דבר אנחנו לא צופים או קוראים את "סנדמן" בשביל מורפיאוס הדמות אלא בשביל הסיפורים המשוגעים שהיא מספרת – והאנשים שמאכלסים אותם.

הסדרה מתעקשת להעניק מידה של אנושיות גם למי שבקומיקס היו המפלצות הכי מפלצתיות, רעות וזהו בערך. לכל דמות יש רקע ספציפי מאוד ונסיבות שהביאו אותה לשם, אבל זו לא הומניות ילדותית או נאיבית ללא תנאים אלא שיקוף של האנושות כפי שהיא – מסובכת, אבל מרתקת. כל זה מתחבר היטב לתהליך הרגשי שהגיבור בכל זאת עובר איכשהו בין סיפור לסיפור לאורך העונה. בן האל מוות המריר חייב ללמוד להבין אחרים, לאהוב אחרים, כדי להשתקם מהטראומה שלו ולחיות באמת, לא כי צריך אלא כי אפשר. העושר העצום של העולם, הדמויות והרעיונות הופכים אותה ליצירה ראויה, שכנראה לא תשחזר את ההישגים של המקור, אבל עדיין שווה להשקיע בה כמה שעות.

• המסך
• נטפליקס
• ניל גיימן
• סנדמן
• בינג'
• קומיקס