בשורות רעות: עונת 2 של "בשורות טובות" מרגישה כמו פאנפיקשן

בשנת 1990 הגיע למדפים שיתוף פעולה בין מי שיהפכו כל אחד בתורו לאגדות ספרות, ובפרט ספרות פנטזיה – ניל גיימן ("קורליין", "סנדמן") וטרי פראצ'ט ("עולם הדיסק"). "בשורות טובות" שכתבו יחד הפך לספר פולחן עם גרעין מעריצים נלהב ומתרחב תמידית, שחיכה בסבלנות כמעט עשרים שנים כדי לפגוש שוב את הדמויות בעיבוד מצולם. היה שווה לחכות, ולו רק בשביל הצמד המושלם לתפקידים הראשיים – מייקל שין בתפקיד המלאך טוב הלב אזירפאל, ודיוויד טננט בתור השד קרואלי, שנראה מחוספס מבחוץ איך יש לו גם צד רך נסתר. לא רק שכל אחד מהם מושלם לתפקיד שלו, הכימיה ביניהם ממגנטת כפי שהייתם מצפים מזוג חברים עם היסטוריה של אלפי שנים זה בחייו של זה.

בסופו של דבר, "בשורות טובות" הסדרה עוררה מספיק עניין כדי שאמאזון פריים יזמינו עונה שנייה, אבל עלילת הספר עובדה במלואה בעונה הראשונה. מה לעשות, אנחנו חיים בזמנים שבהם כבר אין דבר כזה גיחה חד פעמית. כל עוד לאנשים יש עניין בעולם או בדמויות יגיעו עונות המשך, אפילו אם הסיבוב הראשון היה מושלם כפי שהוא. אז ניל גיימן, שכתב את פרקי העונה הראשונה, גויס בשנית לדמיין את המשך ההרפתקאות המופלאות של המלאך והשד אחרי שהצליחו למנוע את האפוקליפסה. אז מה עושים אחרי עצירת האפוקליפסה? הרפתקאות כמו סיוע למלאך שאיבד את הזיכרון וניסיונות שידוך בין שתי נשים שעובדות ליד החנות של אזירפאל. קצת פחות מלהיב? לא נכחיש.

מה שאמור להיות מרכז העלילה הוא בכלל סיפור אחר – המלאך גבריאל (ג'ון האם) עזב בנסיבות מסתוריות את תפקידו הבכיר בגן עדן, ומופיע ללא זיכרון בחנות של אזירפאל. בואו של המלאך עלול לסבך את השניים עם גן עדן והגיהנום כאחד, והתעלומה סביב הופעתו מתחברת לאירועים משונים ומבשרי רעות אחרים. זה קו עלילה לא חזק מספיק כדי באמת להחזיק את העונה, והיוצרים כנראה יודעים את זה, כי הם ממהרים לצלול לקווי עלילה אחרים בכל הזדמנות, או סתם נותנים לנו ליהנות מחיי היום יום המוזרים אך חמודים של הגיבורים.

נקודת המוצא של גיימן, והיא לא לגמרי שגויה, הייתה שהשאלה הפתוחה העיקרית מהעונה הקודמת היא עתיד יחסיהם של אזירפאל וקרואלי. כשכתבתי על העונה הראשונה הגדרתי כך את היחסים הקיימים: "הם אולי אמורים להיות רק חברים ותיקים, אבל עומק הרגש ביניהם נע על הספקטרום שבין זוג מאוהב לאקסים מרירים". בעונה השנייה יש ניסיון ברור להתחיל להניע קשר רומנטי של ממש, לא בסאבטקסט, שזה כיף ואחלה, רק שהביצוע מעט חורק. דמויות אחרות שנותנות לשניים עצות רומנטיות או שואלות כמה זמן הם ביחד, פלאשבקים מהעבר שמחדדים עד כמה אכפת לשניהם זה מזה – הכל מרגיש כמו פאנפיקשן, רק בלי מספיק בשר כדי להצדיק מהלכים כל כך עצלניים.

הסיפור בעונה הזו כל כך מפוזר וחלש שלא ברור למה היא בכלל אושרה להפקה, אבל מכל בחינה אחרת זו עדיין סדרה ששווה להעביר מולה את הזמן. הצד הויזואלי עדיין מושקע ויפה, הבימוי והמשחק עדיין מצוינים ויש לא מעט דיאלוגים מהנים ונקודות שיא שמצדיקות את הרגעים המתים, או אלה שנמתחים הרבה יותר מדי. אולי הפתרון היה צריך להיות פרק ספיישל כפול שידחוס את מעט הסיפור לזמן שיותר הולם אותו, או אפילו עונה שכולה פלאשבקים היסטוריים תחת תירוץ עלילתי מעט יותר משכנע. בפועל קיבלנו משהו באמצע – סלט של כיוונים ורעיונות שלא באמת מתחברים, גם אם מהנה לצפות בהם.

העונה השנייה של "בשורות טובות" זמינה באמזון פריים