Time Outתל אביב הוא חלק מרשת Time Out Global — רשת מדיה בינלאומית הפועלת ב-360 ערים מרכזיות וב-60 מדינות ברחבי העולם. Time Out הוא אחד ממקורות התוכן המקיפים והאמינים ביותר בתחומי התרבות, הקולינריה, הבילוי ותיירות עירונית. התוכן, שמתעדכן 24/7, נכתב ונערך על ידי צוות עיתונאים מקצועי מקומי בישראל, בהתאם לסטנדרטים של Time Out העולמית.
מה רואים הלילה: סדרה יפה מבחוץ ומטונפת מבפנים? זה בטח ריאן מרפי
יופי ויזואלי שמשתווה בעוצמתו לכיעור הפנימי. "אויבות 2: קפוטה נגד הנשים" (צילום: יחסי ציבור/FX)
העונה השנייה של "אויבות", עוד סדרה מפס היצור של ריאן מרפי ("דאהמר", "אימה אמריקאית"), עוסקת בסכסוך עסיסי ומרושע שפרץ בחברה הגבוהה של ניו יורק בשנות ה-70', תוך כדי שחזור תקופתי אופנתי מרהיב. הקאסט המעולה בהובלת נעמי ווטס וטום הולנדר עשוי להפוך אותה לסדרה הטובה ביותר שלו עד כה
אלה שנים טובות מאוד לפסיכופטים בכל תחומי החיים, רק הביטו סביבכם ולא ישאר לכם ספק בכך, ועולם הטלוויזיה שתמיד טיפח פסיכופטים מאחורי הקלעים יכול סופסוף לצאת מהארון ולחגוג את הטירוף. וכך הפך ריאן מרפי למלך הסדרות. השבוע עלתה ב-FX העונה השנייה של "אויבות" (ותגיע ל-yes בשבוע הבא), עוד סדרת אנתולוגיה מפס היצור שלו, שעוסקת במריבות מפורסמות מההיסטוריה של הסלבז בארה"ב, כשמדי עונה מתחלף הסיפור והקאסט. ויא אללה איזו סדרה של ריאן מרפי זאת.
>>
העונה הקודמת של "אויבות" עסקה ביריבות המרה והפסיכוטית בין הכוכבות ההוליוודיות בטי דיוויס וג'ואן קרופורד, הנוכחית עוסקת בסיפור המחליא למדי של הסופר טרומן קפוטה, שרכש את אמונן של נשות החברה הגבוהה בניו יורק ופרסם בטקסט ברוטלי את כל סודותיהן. אפשר לסמוך על מרפי שתמיד יעסוק בצדדים הכי מג'ויפים של נפש האדם, כמו שאפשר לסמוך עליו שכל פריים יראה כאילו נוצר על ידי תוכנת AI מתקדמת, מושלם מדי ביופיו והיפר-ריאליסטי באופן שמטריד את העין ועוכר את הנפש.
https://www.youtube.com/watch?v=YabKNs66eeg
ובאמת, אם יש משהו שקל מאוד לפרגן עליו כבר אחרי פרק אחד, הרי שזה העיצוב המרהיב, המדהים, הפרטני והמוקפד של כל סצנה וכל סיקוונס בעונה השנייה של "אויבות". שחזור תקופתי כל כך אופנתי ועתיר סטייל לא נראה על המסך מאז "מד מן" הנפלאה, ובקטגוריה הזאת "אויבות" אפילו מתעלה עליה.
כמעט כל סדרה שמרפי נוגע בה נראית יפה מבחוץ וחלולה בפנים, כשהיופי ויזואלי מתחרה בעוצמתו רק בכיעור הפנימי שבנפשן של הדמויות, והפער בין הטינופת שבפנים ובין אסתטיקת היופי הקיצונית הוא מגרש המשחקים אליו בוחר מרפי לשוב בכל יצירותיו. אבל הפעם בכל זאת יש כאן משהו מיוחד שעשוי להרים את העונה השנייה של "אויבות" מעבר לרף הקבוע של מרפי: הקאסט.
את טרומן קפוטה מגלם טום הולנדר, מגדולי השחקנים הבריטים של העכשיו (ראיתם אותו לא מזמן בעונה השניייה של "הלוטוס הלבן"), בעוד את נשות החברה הגבוהה מגלמת נבחרת מסחררת של נשים מעולות בהובלתן של נעמי ווטס, דמי מור, קליסטה פלוקהארט, קלואי סביני, מולי רינגוולד ודיאן ליין, כשאת הקאסט משלים טריט וויליאמס בתפקידו האחרון לפני מותו. עם קאסט כזה קשה מאוד לפספס, ולפחות בפרק הבכורה התוצאה היא חגיגה גדולה, סוחפת ומענגת למדי. כנראה שלא צריך יותר. "אויבות 2: טרומן נגד הנשים", שמונה פרקים, עכשיו ב-FX והחל מהשבוע הבא אצלנו ב-yes
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
מיזם התוכן קוויבי מתכנן להשתלט על תוכן הוידיאו בסלולר שלכם ב-2020, עם סדרות של שפילברג, דל טורו וסם ריימי ועם כוכבים כמו נעמי ווטס, טיירה בנקס וג'סטין ביבר. הכינו את דמי המנוי
קוויבי. הנטפליקס של הסלולר? התשובה ב-2020 איור: מיכל רוט
הנה מילה שכולנו הולכים לשמוע הרבה בשנה הקרובה: QUIBI. קוויבי זה ראשי התיבות של QUICK BITES, מיזם התוכן של ג'פרי קצנברג (מנכ"ל דרימוורקס לשעבר) ומג ויטמן (מנכ"לית Ebay ו-HP לשעבר), שירות סטרימינג חדש המיועד בלעדית לסלולרי שבו כל התכנים הם בני 7-10 דקות. קוויבי גייסה כבר מיליארד דולר ומתכננת לגייס מיליארד נוספים ממיטב גופי התוכן והטכנולוגיה.
מבחינת היוצרים קוויבי תהיה סופר אטרקטיבית – על מנת שהיוצרים יעדיפו לבוא לקוויבי עם הרעיונות הטובים שלהם, מוצע להם עד 140 אחוז מימון, פלוס זכות ליוצרים לערוך אותו מחדש כחתיכה רציפה ולמכור אותו מחדש אחרי שנתיים. באופן חתרני כמעט, קצנברג הולך נגד הזרם ונגד השאיפה של גופי המדיה לנסות לאחוז בכמה שיותר מהקניין היצירתי.
והתוכן? נראה על הנייר כמו ליגת האלופות: טיירה בנקס עם סדרת דוקו על דימוי גוף חיובי, ג'סטין ביבר עם ריאליטי מוזיקלי בהובלתו, סטיבן שפילברג עם סדרת מתח\אימה מקורית, פרויקט זומבים של גיירמו דל טורו, אנתולוגיית אימה של סם ריימי, דרמה סקסית בכיכובה של נעמי ווטס ועוד
ג'פרי קצנברג וסטיבן שפילברג. שני חברים יצאו לדרך צילום: Getty Images
התנאים האלה הופכים את קוויבי לאטרקטיבית יותר מנטפליקס, שמפשיטה את היוצרים מזכויותיהם לעד ומכל העולם. קדחת ההפקות בקוויבי נמצאת כבר בעיצומה, כי עם השקתה באפריל 2020 היא מתוכננת להציע 7,000 פרקים או איך שלא יקראו לחתיכות התוכן בנות ה-7 דקות פלוס שלה. בתכני הדגל יושקעו 125 אלף דולר לדקת תוכן.
והתוכן? נראה על הנייר כמו ליגת האלופות:טיירה בנקס עם סדרת דוקו על דימוי גוף חיובי, ג'סטין ביבר עם ריאליטי מוזיקלי בהובלתו, סטיבן שפילברג עם סדרת מתח\אימה מקורית, פרויקט זומבים של גיירמו דל טורו, אנתולוגיית אימה של סם ריימי, דרמה סקסית בכיכובה של נעמי ווטס, דוקו ריאליטי שבוג'ניפר לופז נותנת מאה אלף דולר למישהו שעשה לה משהו טוב שנותן חצי מהכסף למישהו אחר, שבתורו יתן למישהו אחר וכן הלאה, לנה ווייט עם דוקו-ריאליטי על תרבות הסניקרס, רימייק ל"אחר צהריים של פורענות", פריקוול לטלנובלה מצליחה של טלמונדו ועוד אטרקציות עם כוכבים בעיניים.
ועכשיו לצרכנים: השירות יעלה חמישה דולרים לחודש עם פרסומות ושמונה דולרים ללא פרסומות. האם יש לזה סיכוי? אף אחד לא באמת יודע ויש הרבה צדדים לסיפור.
מצד אחד ממש קשה לשכנע אנשים לשלם על תוכן – בטח כשאין לך מוצר דוגמת "משחקי הכס", "שובר שורות" או "בית הקלפים".מצד שני, הזינוק הנחשוני בזמן הצפייה היומי בסלולרי הוא משוגע. מאז 2012 זינק הזמן היומי שאנחנו צופים בסלולר מ-6 דקות ליותר מ-70 דקות, לא מעט מזה ביוטיוב.
מצד אחד, יוטיוב כושלת כל הזמן בהשקת מוצרי פרימיום בתשלום מלקוחותיה שאוהבים לקבל את הוידאו בחינם.מצד שני, עד לא מזמן אמרו בדיוק את זה על שירותי אודיו סטרימינג, ועכשיו אנשים משלמים ללא היסוס לספוטיפיי עשרה דולר בחודש על ממשק נוח וחווית משתמש כייפית.
מצד אחד, כמה כבר אפשר לחדש?מצד שני, מג ויטמן מצהירה שהם עושים מוצר שהוא ליגה בפני עצמו בתחום. ויטמן מפתחת מערכת ניווט שתשדרג את חווית איתור התוכן וגם מערכת צילום שתשדרג את הפרדת הצבעים בצפיה בתוכן.
מצד אחד, עם כל הכבוד למוצר, עד ההשקה באפריל 2020 השוק יהיה צפוף במיוחד ויכיל מותגים מבוססים ומוכרים כמו דיסני פלוס, וורנר ואולי גם שירות של NBC.מצד שני, המשקיעים של קוויבי הם גופי התוכן הבולטים בשוק (דיסני, וורנר וקומקאסט) ככה שהם לא צפויים לפנצ'ר להם פרויקטים.
מצד אחד, המשקיעים האלה עשו את זה כי הם גם מפיקים תוכן והם בונים על קוויבי להיות לקוחות שיקנו מהם הפקות.מצד שני, אם קוויבי אפילו טיפה יצליחו הם לא ירצו שקוויבי יעשה קניבליזציה לערוצי הטלויזיה שלהם.
כי מצד אחד, קצנברג טוען שקוויבי אינו תחליף או מתחרה לטלוויזיה. אם טלויזיה נועדה לבילוי שלך בערב בסלון הביתי – קוויבי הוא מה שאתה עושה בשעות היום בין 7 בבוקר ל-7 בערב. הוא השותף שלך בתור בסטארבקס, בנסיעה בסאבווי, בשירותים, בהמתנה לרופא.מצד שני, הוא דווקא כן מדבר קצת פריים-טיימית ואין לו מניעה טכנולוגית להיות גם על מסך הטלויזיה. קוויבי יצרה מנגנון מיוחד שדואג שסדרת המתח של שפילברג, למשל, תהיה ניתנת לצפיה רק אחרי שעות החשיכה להעצמת האפקט. אפשר לומר שיש בכך אפילו שחזור של הפריים-טיים הקלאסי אבל בכך די משחזרת את הפריים טיים הקלאסי (שלא לדבר על ההפצצה של שמות גדולים ומוכרים).
מצד אחד, לא בטוח שכל זה ישכנע את המשקיעים והצופים שעדיין זוכרים איך ורייזון קברה מיליארד דולר על שירות הסטרימינג הכושל שלה GO90, איך סמסונג קברה סכום לא קטן יותר על מיזם המילקי ווי שלה ו-NBC מחקה עשרות רבות של מיליונים על מיזם ה-SeeSaw שלה.מצד שני, אם המוסכמה בענף היא שלעולם לא מהמרים נגד ג'פרי קצנברג, שטוען שהשוק בשל למיזם כזה. וזה לא רק ויטמן והוא. הם גייסו גם נבחרת חלומית של מנהלים והשוק הביע אמון בהם לא רק בהשקעות, אלא גם במאה מיליון דולר של כספי מפרסמים שקנו מראש במיזם שעוד לא שידר פריים.
אגב, ניתוח הפרויקטים והשמות הגדולים שכבר הוכרזו מעניין ביותר: קוויבי קורצת לקהלים של Early Adopters עם תוכניות מד"ב ושואפת להביא קהלים בני 30+ על ידי החייאת המותגים שהם גדלו עליהם (כמו "Singled Out" ו"Punk'd", כשבמקביל הם מכוונים לתוכן מחולל רעש עם דרמות סקסיות ושפע של תכנים שמגיעים עם פרצוף מוכר.
יצליח או ייכשל – עם האנשים האלה והכיסים האלה, קוויבי תהיה השנה רכבת ההרים הכי מעניינת בסביבה.
עמרי מרכוס הוא מנהל ORIGINALZ, זרוע הקריאטיב של חברת SCREENZ
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
אז למה לצלם סרט (כמעט) שלם בשוט אחד? הרי כבר עשו את זה קודם, ב"תיבה רוסית" למשל, כך שכהצהרה אמנותית רהבתנית זה לא לגמרי פורץ דרך. וב"בירדמן", זה אפילו לא באמת שוט אחד – המעברים בין הבמה בתיאטרון לאחורי הקלעים שצולמו באולפן טושטשו דיגיטלית. אז חוץ מלעשות רושם על סטודנטים לקולנוע בשביל מה עוד זה טוב? אלחנדרו גונזלס אינייריטו (שסרטיו "21 גרם" ו"בבל" דווקא התבססו על עריכת יתר) וצלמו עמנואל לובצקי מציעים תשובה מצוינת לשאלה.
מאז שפ.וו. מורנאו הניע את מצלמתו בעקבות הגיבור ההולך לפגוש את פילגשו והמצלמה חלפה בין ענפי העצים עד שגילתה את האישה המפתה המחכה לו באור הירח ב"זריחה" מ־1927, תנועת מצלמה אומצה בקולנוע כמייצגת נקודת מבט, לא רק מבחינה פיזית, אלא גם תודעתית. "בירדמן" מתאר כמה שבועות סוערים בחייו של שחקן לחוץ מנקודת מבטו המאוד סובייקטיבית על העולם ועל עצמו, ותנועת המצלמה הרציפה מייצרת מציאות קולנועית נזילה, שבה זמן ומרחב נעשים אלסטיים, ופנטזיה משתלבת בלי משים ברובד המציאות, ואף פעם איננו בטוחים אם מה שאנחנו רואים אכן קורה בדיוק כך, או שמה הוא מדומיין.
האם, למשל, מבקרת התאטרון הדורסנית שנמצאת תמיד באותו מקום בקצה הבר, תמיד כותבת בפנקסה ומודיעה לריגן עוד לפני שחזתה בהצגה שלו שהיא תקטול אותה קטילה שלא הייתה כמותה מפני שהיא מתעבת מה שהוא מייצג, היא דמות מציאותית (כמבקרת אני מקווה שלא) או השלכה של חרדת האמן המכרסמת בנפשו?
אבל בואו נחזור להתחלה. מייקל קיטון (באטמן לשעבר) בהופעה רושפת ואינטליגנטית מגלם כוכב קולנוע שפעם היה גיבור העל בירדמן, ועכשיו הוא מנסה, כמו רבים לפניו, לעשות קאמבק דרך ברודוויי בלי להפוך לקלישאה. הוא עיבד סיפור של ריימונד קארבר למחזה שאותו הוא מביים ואף מככב בו, והשקיע בהפקה את כל כספו. בתו הנגמלת מהתמכרות לסמים שעובדת כעוזרת שלו (אמה סטון בתפקידה המורכב ביותר עד כה), שחקנית שהיא גם המאהבת שלו (אנדראה רייסבורו), אשתו לשעבר שהיא ככל הנראה אהבת חייו (איימי ריאן), שחקן מהולל וקפריזי (אדוארד נורטון מזכיר לנו איזה שחקן גדול הוא), החברה שלו שזו בכורתה הבימתית (נעמי ווטס), מעריצים טורדנים וגם גיבור העל בירדמן נכנסים ויוצאים משדה הראייה שלו, וריגן צריך להתמודד עם כולם ועם החרדות שלו עצמו (כולל הסיוט המוכר של למצוא את עצמך עירום בציבור).
זה מין שילוב אינטנסיבי ומסחרר של "שמונה וחצי" של פליני ו"ברבור שחור" של דארן ארונופסקי, עם תוספות מקוריות משל עצמו. לובצקי עושה עבודה וירטואוזית, והתיפוף בפסקול תורם לתחושת הדחיפות.
השורה התחתונה:קולנוע וירטואוזי ודחוס שמכניס אותנו לתוך מוחו של גבר תחת לחץ
רוצים לקבל את ״טיים אאוט״ למייל? הירשמו לניוזלטר שלנו
