מלחמת המינים מגיעה למוח – האם יש מוח נשי ומוח גברי?
האם לאישה יש מוח שונה משל גבר? האם לגבר יכול להיות מוח נשי ולאישה מוח גברי? האם זה הופך אותו לאישה ואותה לגבר? פרופ' דפנה יואלי בראיון שעושה סדר במחקרי המוח האחרונים ומאתגר את תפיסות המגדר המקובלות...
עד לא מזמן, עולם המדע האמין כי המוח יכול להיות נקבי או זכרי, ממש בדומה לאיברי המין שלנו. כמו שאם יש לך רחם אז רוב הסיכויים שיש לך גם דגדגן ונרתיק, ואין לך פין ושק אשכים, כך, חשבו החוקרים, המוח הוא או נקבי (אם את נקבה) או זכרי (אם אתה זכר). כמו שקורה הרבה פעמים בעולם המדעי, בשנים האחרונות עולים קולות מחקריים אחרים, שטוענים שהתפיסה הזו אינה מדוייקת, ומתבססת יותר על אמונות רווחות מאשר על תצפיות וניסויים מדוייקים.
אחת המובילות בקרב הקולות החדשים האלו היא פרופ' דפנה יואל, חוקרת ומרצה בבית הספר למדעי הפסיכולוגיה ובבית הספר סגול למדעי המוח, כאן באוניברסיטה, שטוענת שהמוח של כל אחד מאיתנו אינו נשי לחלוטין או גברי לחלוטין, אלא סוג של "פסיפס" בין מאפיינים מוחיים נשיים וגבריים.
סטרס הופך מאפיינים מוחיים זכריים לנקביים?
פרופ' יואל נתקלה במחקר הראשון שנתן לה השראה בזמן שאספה חומרים לקורס שהיא מעבירה בנושא הפסיכולוגיה של המגדר – ונקרא לחלופין "ורוד זה צבע של בנות?" או "כחול זה צבע של בנים?" (לטענת יואל "כי גברים נוטים לחשוב שאין להם מגדר"). המחקר בחן כיצד נראים תאי עצב באזור ההיפוקמפוס – אזור מוח שקשור לזיכרון ארוך טווח ולניווט מרחבי – בחולדות זכרים לעומת נקבות.
בתחילה, מצאו החוקרים הבדלים בין המינים – אצל נקבות התא התאפיין בצורה אחת, ואצל זכרים באחרת. אולם להפתעתם, כאשר הם חשפו את בעלי החיים לסטרס, המצב התהפך – נקבות התחילו להפגין את הצורה שאפיינה קודם זכרים, וזכרים את הצורה שאפיינה קודם נקבות. במילים אחרות, הידיעה שחולדה מסוימת היא נקבה לא מאפשרת לנבא איך תאי ההיפוקמפוס שלה יראו – כיוון שהם ישתנו כתלות במידת הסטרס שהיא חוותה.
"הרוב מזהים על עצמם שיש להם גם תכונות שנחשבות גבריות וגם תכונות שנחשבות נשיות – שהם פסיפס של מאפיינים. כל מה שהם צריכים זה להרחיב את זה למוח"
כאשר המשיכה לחקור, גילתה פרופ' יואל שלא מדובר בתופעה יוצאת דופן – מסתבר שבאזורי מוח רבים הצורה המאפיינת מוחות של נקבות או מוחות של זכרים "מתהפכת" כתלות בגורמים נוספים – מחשיפה לגורמים סביבתיים ועד גיל וגנטיקה. נראה שמין מהווה גורם אחד מתוך מכלול גורמים שמשפיעים על המוח, יחד עם גיל, נטייה גנטית, למידה וגורמים סביבתיים. בהינתן הממצאים האלו, נותר רק לתהות מה המשמעות לדבר על צורה נקבית וזכרית אם מה שאופיני לנקבות בגיל או מצב מסוים מאפיין זכרים בגיל או מצב אחר.
"פסיפס" של מאפיינים נשיים וגבריים
מכאן הנושא מסתבך אפילו יותר. במאמריה מסבירה פרופ' יואל כי כדי שנוכל לומר שיש "מוח נשי" ו"מוח גברי" צריכים להתקיים שני תנאים. התנאי הראשון דורש כי למאפייני מוח שונים תהיה צורה נשית וצורה גברית ברורה. יש תכונות מוחיות בהן יש הבדל ממוצע בין נשים וגברים – כך למשל, קליפת המוח (הקורטקס) של נשים עבה יותר משל גברים, ומשקל המוח של גברים גדול יותר משל נשים (הבדל שמתבטל ביחס לגודל הגוף, אגב).
אולם, ההבדלים הללו קיימים רק בממוצע – זה לא שאצל כל הנשים קליפת המוח עבה, ואצל כל הגברים היא דקה. במציאות, יש חפיפה גדולה בין המינים. למעשה, אין מאפיין מוחי שיש לו צורה אחרת לגמרי במוחות של נשים ובמוחות של גברים.
התנאי השני הוא אחידות בין המאפיינים. באיברי המין, נקבה מתאפיינת באוסף של מאפיינים נקביים – יש לה גם נרתיק, גם רחם, וגם שחלות, ואין לה כלל מאפיינים זכריים (כמו פין). אולם, מסתבר שזה לא המצב במוח. במוחות של כמעט כולנו קיימים גם מאפיינים שיותר נפוצים במוחות של נשים, וגם מאפיינים שיותר נפוצים במוחות של גברים. במילים אחרות, המוח של כולנו הוא "פסיפס" של מאפיינים מוחיים נשיים וגבריים.
בראיון, פרופ' יואל מדגישה – "המחקר שלי לא מתווכח עם הטענה שיש הבדלים בין מוחות של נשים ומוחות של גברים, אלא דווקא מתבסס עליהם. השאלה שמעסיקה אותי היא האם ההבדלים הללו מסתכמים בשני סוגים של מוח, או בשני סוגים של בני אדם – כאלה שיש להם רק תכונות נשיות או רק תכונות גבריות.
במילים אחרות, האם אלו שיותר טובים בניווט מרחבי הם בהכרח גם יותר אגרסיביים, פחות מדברים על הרגשות שלהם ויותר אוהבים כדורגל. עד עכשיו, חוקרים פשוט הניחו שכך הם הדברים, אבל כשבדקנו את זה – והיינו הראשונים שעשו זאת – ראינו שזה לא המצב. הסטריאוטיפ אולי קיים – אבל לא קיימים אנשים אמיתיים שמתאימים אליו."
יש חוקרים שטוענים שיש הבדלים בין מוח נשי ומוח גברי
לדבר על מוח נשי ומוח גברי זה נחמד לסטנד-אפ, גם אני צוחקת מזה. אבל אין כמעט אנשים שעונים על הסטריאוטיפ של אישה וגבר. שוב – יש הבדלים בין הקבוצות – על זה אני לא מתווכחת, אבל הם לא מסתכמים בשני סוגים כמו שהחוקרים הללו טוענים.
איך העולם האקדמי מגיב לתיאוריית הפסיפס?
"בעולם המחקר הטענה כבר די נטמעה, גם אם לא תמיד מצטטים דווקא אותי. למעשה, אני מנסה לפרסם עכשיו מאמר שממשיך לתמוך בתיאוריה שלנו ולהוכיח שאין שני סוגים – מוח נשי ומוח גברי – והביקורת שאני מקבלת היא 'מי בכלל אמר שיש שני סוגים?'. זה מצחיק. מצד שני אלו שלא מבינים את הטענה שלי ממשיכים להתעקש שהעובדה שיש הבדלים בין מוחות של נשים למוחות של גברים מעידה שיש מוח גברי ומוח נשי".
ומה עם קהלים לא-אקדמיים?
"אני מרצה הרבה בארץ ובעולם – ומפתיע אותי עד כמה התיאוריה הזו בדרך כלל מתקבלת טוב. כשמראים את הנתונים, אנשים משתכנעים. הרוב מזהים על עצמם שיש להם גם תכונות שנחשבות גבריות וגם תכונות שנחשבות נשיות – שהם פסיפס של מאפיינים. כל מה שהם צריכים זה להרחיב את זה למוח".
אותה תחושה עליה מדברת פרופ' יואל משקפת טענות עכשוויות של חוקרים מתחומי הפסיכולוגיה והמגדר. אם בעבר היה נהוג להאמין כי לנשים יש תכונות, תחומי עניין ועיסוקים מקצועיים "נשיים", ולגברים "גבריים", היום הרבה טוענים אחרת: העובדה כי אני נשית במאפיין אחד, לא מאפשרת לנבא האם אהיה נשית במאפיינים אחרים. במילים אחרות, אני יכולה לעבוד כגננת, לאהוב ורוד וללבוש שמלות, אבל גם להיות אוהדת כדורגל ולתקן בעיות צנרת בבית.
באזורי מוח רבים הצורה המאפיינת מוחות של נקבות או מוחות של זכרים "מתהפכת" כתלות בגורמים נוספים – מחשיפה לגורמים סביבתיים ועד גיל וגנטיקה.
במחקר שפרסמה פרופ' יואל יחד עם מספר חוקרים ישראלים בשנת 2013, היא מדברת גם על תחושת עמימות מגדרית, לפיה לא כולנו תמיד מרגישים "כמו אישה" או "כמו גבר". במחקר, ניתן לאנשים שאלון מפורט שבחן את התחושות השונות שלהם בנוגע למגדר ואת התדירות בה הן מופיעות. כך למשל, הנבדקים נשאלו האם הם לפעמים מרגישים שהם לא אישה או גבר "אמיתיים", האם מדי פעם הם מרגישים כשייכים למגדר השני, וכדומה. החוקרים מצאו כי משתתפים רבים חשים מדי פעם במגדר השני, בשני המגדרים או באף אחד מהם. תוצאה זו, אגב, לא הושפעה באופן משמעותי מנטיה מינית. ממבט ראשון התוצאות הללו יכולות להישמע קצת משונות, אבל אם חושבים עליהן לעומק אפשר לזהות ניצנים שלה בחיי היום יום. מי מאיתנו אף פעם לא הרגישה שהיא "לא נשית" כי היא לא מתעניינת באיפור, או "לא גברי" כי הוא בכה בסרט של דיסני?
מה עוד צריך להשתפר לדעתך?
"בעולם המחקרי יש עוד הרבה מה לעשות. אם לוקחים ברצינות את הטענות שלי, צריך לשנות את האופן בו חוקרים גברים ונשים. למשל, כדאי לחשוב מחדש באילו מחקרים מין הוא משתנה חשוב, ולהוסיף התייחסות אליו. לחלופין, במחקרים אחרים במקום למדוד מין נכון יותר למדוד דברים שקשורים אליו – כמו תכונות שבדרך כלל מקושרות עם נשים או גברים, אבל לאו דווקא קיימות רק אצל גברים או נשים. ברמה החברתית ברור שצריך לעשות שינוי גדול. בעיקר כשאנחנו הולכים עכשיו אחורה בקצב ממש מטריד. כל הנושא של הפרדה בין נשים וגברים – או, ננסח את זה אחרת – ההפרדה בין אנשים על רקע הצורה של מערכת הרבייה שלהם – הפכה למקובלת בתרבות הישראלית, והיא נראית לאנשים מאוד טבעית, בעוד שבמקרה של כל הפרדה אחרת על איזשהו בסיס פיזיולוגי או תרבותי אחר – בין אם היו מפרידים בין אשכנזים ומזרחים, שמנים ורזים, בעלי עיניים כחולות או חומות – אנשים היו מתקוממים".
לסיכום – האם יש ממצאים שישכנעו אותך שטעית – ודווקא יש מוח שהוא בבירור גברי ומוח שהוא בבירור נשי?
"אם יראו שבמוח התכונות השונות עקביות, כמו במערכת איברי המין – כלומר מסתכמות לשני סוגים ברורים, נוכל לומר שיש צורה שהיא 'בבירור נשית' או 'בבירור גברית'. אבל זה לא המצב, לא במוח ולא בהתנהגות – בדקנו. אנחנו לא יכולים להסתפק בכך שקיימים הבדלים כדי לטעון שיש שני סוגים נפרדים. חובת ההוכחה היא על מי שרוצה לטעון שיש באמת שני סוגים – לא עליי."
