פסטיבל הסרטים חיפה: 10 סרטים מעולים שאסור לפספס
עשרה ימים, כ־200 סרטים ושישה אולמות: הסרטים שחייבים לראות בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה
פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה יתקיים השנה בפעם ה־35 ויוקרנו בו כ־200 סרטים חדשים מרחבי העולם. הפסטיבל יארח קולנוענים, יוצרים ואנשי התעשייה מישראל ומהעולם, ויתקיימו בו גם הופעות והקרנות פתוחות לכל המשפחה. הסרטים יוקרנו במשך עשרה ימים מהבוקר עד הערב (12.10־21.10). הנה עשרה שאסור לפספס.
לארה
הייתה לי הזכות להעניק לסרט המצוין הזה פרס מטעם איגוד המבקרים בפסטיבל הקולנוע של מינכן, ואני מאמינה שהוא יהפוך לאחד מלהיטי פסטיבל חיפה. זאת דרמה קומית מצחיקה וצורבת על אישה קשה ביום הולדתה ה־60, שהוא גם מועד קונצרט הבכורה של בנה הפסנתרן והמלחין (טום שילינג מ"יצירה ללא מחבר"). קורינה הארפוך אדירה בתפקיד האם שלא ידעה לחיות את חייה שלה, והיא עושה כמיטב יכולתה למרר את חייהם של אחרים. הבימוי המבריק של יאן אולה גרסטר מפיק מטעמים מהתסריט המשובח.
שבת (12.10) 17:00, אולם רפפורט; רביעי (16.10) 14:30, אולם רפפורט
אמנות ההגנה העצמית
ג'סי אייזנברג נולד לגלם את תפקיד מנהל החשבונות העכברי, שאחרי מפגש לילי אלים עם חבורת אופנוענים הוא נרשם ללמוד קרטה בדוג'ו. המדריך (אלסנדרו ניבולה המצוין), שמבטיח להפוך אותו לגבר, שולט בנאמניו ביד רמה ומציע תפיסת חיים שלמה שהולכת ומתגלה כיותר ויותר קיצונית ואבסורדית. במסורת "מועדון קרב", סרטו השני של ריילי סטרנס מציע דקונסטרוקציה עדכנית ושנונה של גבריות.
רביעי (16.10) 23:30, סינמטק חיפה; שבת (19.10) 23:30, סינמטק חיפה
בוניואל במבוך הצבים
ב־1933, אחרי שעשה לעצמו שם כסוריאליסט עם שני סרטיו הראשונים, יצא לואיס בוניואל לכפר מרוחק בספרד לצלם סרט תיעודי שנועד לעורר תשומת לב לעוניים ולתנאי מגוריהם הפרימיטיביים של התושבים. "אדמה ללא לחם", שיוקרן גם הוא בפסטיבל, כולל לא מעט סצנות אכזריות וקשות לצפייה. סרטו המצויר של סלבדור סימו משחזר את ההרפתקה הקולנועית הייחודית הזאת, ומבהיר לנו כיצד ולמה הסצנות האלה צולמו. המפגש בין קטעים מזעזעים מהסרט המקורי לבין האנימציה הבסיסית המשלימה את הפערים מייצר אפקט מטלטל, ומציע מבט מעניין על האובססיה האלימה שהניעה את האמנות של גאון הקולנוע הספרדי. סלבדור דאלי, דרך אגב, יוצא מהסרט הזה ממש רע.
שני (14.10) 10:00, סינמטק חיפה; חמישי (17.10) 9:30, סינמטק חיפה
מר ג'ונס
העיתונאי הוולשי גארת' ג'ונס הוא גיבור אמיתי שבהחלט הגיע לו יותר מערך קצר בוויקיפדיה. ב־1933 הוא נסע לברית המועצות במטרה להשיג ראיון עם סטאלין, הסתנן לאוקראינה וחזה במו עיניו ברעב הנורא שהמית מיליוני אנשים – סוד שהסובייטים הצליחו להסתיר עד אז מעיני המערב. ג'ונס חשף את האימה ושילם על כך מחיר כבד. אניישקה הולנד הוותיקה משחזרת את סיפורו בסרט מרתק שמעמת את ג'ונס (ג'יימס נורטון) לא רק עם השלטונות הסובייטים, אלא גם עם עיתונאי אמריקאי זוכה פרס פוליצר (פיטר סארסגארד) שמכחיש נמרצות את פרסומיו. עיקר כוחו של הסרט בשחזור אפקטיבי מאוד של מסעו של ג'ונס באוקראינה, ובעיצוב הגיבור המסור לאמת. לוונסה קירבי (הנסיכה מרגרט ב"הכתר") יש תפקיד סימפטי כעיתונאית מתחילה.
שני (14.10) 14:45, אולם רפפורט (במעמד הבמאית); שבת (19.10) 17:00, אולם רפפורט
התשוקה של אנה מניאני
"את השחקנית הכי טובה בקוסמוס. מרלון". אלה היו מילות המברק שברנדו שלח לאנה מניאני ב־1956 אחרי זכייתה באוסקר על סרטה האמריקאי הראשון, "השושנה המקועקעת", שטנסי ויליאמס כתב במיוחד עבורה. מניאני הארצית והסוערת הייתה אישה יוצאת דופן מכל בחינה, ודווקא בשל כך סחפה את מולדתה איטליה וכבשה את הוליווד בלי לדעת אנגלית. הסרט התיעודי הנעים הזה חושף פרטים מעניינים על חייה ומשובץ בראיונות ישנים עם הבמאים שאהבו לעבוד איתה, בהם ויסקונטי, רנואר, פליני ובן זוגה רוסליני, שזנח אותה לטובת אינגריד ברגמן. בנה היחיד לוקה, שחלה בפוליו ונשלח למוסד בשוויץ, מוסיף נקודת מבט אישית.
שלישי (15.10) 12:15, סינמטק חיפה; שבת (19.10) 19:45, סינמטק חיפה
המזכרת
סרטה של ג'ואנה הוג הבריטית הוא מעין יומן אישי שבו היא משחזרת את יחסיה עם גבר מפוקפק, עת הייתה סטודנטית לקולנוע בראשית שנות ה־80. לסרט אין מבנה סיפורי מהסוג המוכר, אלא הוא מעין רצף מרחף של תחושות ורגשות שנמזגות לתוך קטעי סצנות מעוצבות (מרחבים מפוצלים, השתקפויות). הונור סווינטון ברן, בתה של טילדה סווינטון, מגלמת את הצעירה שמסרבת להכיר באמת שהצופים מבינים הרבה לפניה, וטום ברק ("סטרייק") מעולה בתפקיד הגבר המפתה. אמא סווינטון מגלמת את האם. הסרט מציע חוויית צפייה מאתגרת, שזכתה להילולי המבקרים ולקיתונות של זעם מצד לא מעט צופים. אם תתחברו לקצב השונה שלו, תשמחו מאוד שקניתם כרטיס. סרט המשך כבר צולם ונמצא בעריכה.
ראשון (13.10) 18:00, סינמטק חיפה; ראשון (20.10) 14:00, אולם רפפורט
טרנטינו: שמונת הראשונים
סרטה התיעודי של טארה ווד אינו מספק נקודת מבט חדשה או מעמיקה על יצירתו הקולנועית של קוונטין טרנטינו, או על השפעתו על הקולנוע העולמי. אבל הוא שווה צפייה בשל שלל הפרטים המבדרים על ההפקות של סרטיו, כמו הסיפורים של זואי בל, ששימשה ככפילה של אומה תורמן ב"להרוג את ביל" וכיכבה ב"חסין מוות". המרואיינים הרבים, בהם סם ג'קסון, כריסטוף וולץ, מייקל מדסן, דיאן קרוגר ולוסי לו, משתפכים על גאונותו ומגניבותו של טרנטינו. על רקע זה בולט חסרונה של תורמן, שנחבלה קשות במהלך צילומי "להרוג את ביל". זה ללא ספק סרט של מעריצה, שמעדיף להציג בפנינו את המחוות המקסימות של טרנטינו לעורכת האהובה שלו סלי מנקה (שמתה ב־2010), מאשר לעסוק בקשר שלו עם הארווי ווינסטין. טרנטינו עצמו לא התראיין לסרט, שצילומיו הושלמו לפני שדניאלה פיק נכנסה לתמונה.
שני (14.10) 10:00, אולם רפפורט. שבת (19.10) 9:30, סינמטק חיפה
פורמן נגד פורמן
לבמאי הצ'כי/הוליוודי מילוש פורמן, שנפטר ב־2018, יש סיפור חיים מטורף ששזור בצורה מרתקת בהיסטוריה האיומה של המאה ה־20. סרטם של בני ארצו הלנה טרשטיקובה ויקוב היינה פורש אותו באופן פיוטי ומרגש באמצעות חומרי ארכיון נהדרים שבהם פורמן עצמו מציע חיוויים כנים ומאירי עיניים על הבולטים שבסרטיו. "אישית הרגשתי כמו סליירי. קינאתי בברגמן, קינאתי בפליני, קינאתי באנטוניוני", הוא אומר על סרטו זוכה האוסקר "אמדאוס". אם יש לכם זמן רק לסרט אחד על קולנוע, לכו על הסרט הזה.
רביעי (16.10) 17:00, מוזיאון טיקוטין; שישי (18.10) 12:00, מוזיאון טיקוטין
שיער
לצד הקרנת הסרט התיעודי על מילוש פורמן, הפסטיבל חוגג ארבעים שנה לסרטו "שיער", שלא מאוד הצליח באמריקה אך התקבל במקומותינו באהבה גדולה, וזו רק הלכה וגדלה עם השנים. כשראיינתי את פורמן ב־1989 הוא מאוד הופתע לשמוע שלסרט היו חיים אחרים בישראל. שיבוצו של הסרט לשתי הקרנות באודיטוריום הענקי מבהיר שבפסטיבל בונים על האהבה הזאת. המיוזיקל שובה הלב מציג את דור ההיפים כילדים נאיביים, השירים האהובים זוכים לביצועים נפלאים והכוריאוגרפיה החופשית של טווילה ת'ארפ עדיין סוחפת. כשברגר (טריט וויליאמס הנהדר) מטפס על השולחן ושר "I got life" אי אפשר שלא להתרגש כל פעם מחדש.
ראשון (13.10) 22:15, אודיטוריום חיפה; חמישי (17.10) 22:00, אודיטוריום חיפה
63 אפ
הפרק התשיעי בסדרה התיעודית האינטימית והמונומנטלית, שצילומיה החלו ב־1964. הסרט הראשון קיבץ 14 ילדים בני שבע ממעמדות ומקומות שונים בבריטניה, ושאל אותם על מחשבותיהם וחלומותיהם. מאז מייקל אפטד חוזר אל גיבוריו מדי שבע שנים לראות היכן הם נמצאים בחייהם. רובם מפתיעים אותנו ואת הבמאי שיצא לדרך עם תיאוריה מעמדית. חייהם של חלק מהם הושפעו מעצם החשיפה המתמשכת. בין הפרק הקודם לזה הנוכחי אחת הנשים האהובות בסדרה הלכה לעולמה, ואחר לקה בסרטן. עקבתי בהתרגשות אחר הפרקים הקודמים, ואני מצפה בכיליון עיניים לזה הנוכחי.
שישי (18.10) 10:00, אולם רפפורט
https://www.youtube.com/watch?v=Ugw7hUoJ0C0
← פסטיבל הסרטים חיפה, חול המועד סוכות (12.10־21.10).לתכנייה המלאה ולרכישת כרטיסים
!["חיות ליל קיץ" במוזיאון ארץ ישראל. עבודות של ארל'ה בן אריה](https://medias.timeout.co.il/www/uploads/2019/10/חיות-ליל-קיץ-750x500.jpg ""חיות ליל קיץ" במוזיאון ארץ ישראל. עבודות של ארל'ה בן אריה")
