חובבי שוק לוינסקי ויודעי חן וודאי שמו לב בוודאי שסולטנה – המעדנייה הקטנה והמטריפה שהיו המקום התל אביבי לדברי מתיקה מיובאים מטורקיה – נסגרה אחרי ה-7 באוקטובר. תחילה זה קרה בגלל שהייבוא מטורקיה נפסק כבר בימים הראשונים של המלחמה, ובהמשך הזוג יפה ועדי סימן טוב שטרן הפכו את המקום לחמ"ל בישול וציוד לחיילים ולמפונים, וכך במשך שלושה חודשים הוציאו מהחלל של סולטנה מנות חמות לכל הארץ, יחד עם תרומות של ציוד וצעצועים. רק אחרי שהביקוש ירד, ניסו בנות הזוג לחשוב איך להמציא את הגלגל מחדש. זה נגמר (או רק מתחיל) בקנטינה של אוכל רחוב מקסיקני – או לטינה קנטינה, בשבילכן.

>>מבשלים לשובם: מסעדות ברחבי ת"א יגישו מנות שאהובות על חטופים

את משקה הסחלב מחליף בימים אלה המרגריטה, ובמקום הרחת לוקום תמצאו נחת נפש בדמות אמפנדס. בלב כבד ובהבנה שחייבים להמשיך, החליטו בנות הזוג לשנות קונספט ולהפוך לפינה מקסיקנית שמחה. הקירות נצבעו בסגלגל, כתום וירוק, גריל מיוחד לנקניקיות הצ'וריפאן הגיע, וגם גוואקמולה נכנס לתפריט. חוץ מזה, קונספט המעדנייה נשמר, ובמקום נמכרים מוצרי מדף מקסיקניים למהדרין. תמצאו כאן, למשל, רטבים ייחודים וחריפים אש בייבוא ממקסיקו, נאצ'וס, ועוד מטעמים מהמדינה הצבעונית.

"בתחילת המלחמה הבנתי שאנחנו כבר לא צ'ילבות עם טורקיה. די, נגמר. והבנתי שגם ישר צריך לעבור הלאה", מספרת יפה על הסיבה שבחרו דווקא במדינת הנאצ'וס. "טיילנו הרבה במקסיקו ועפנו על האוכל, וגם חשבתי שזה מתאים לאווירה הכיפית והשמחה של שוק לוינסקי. עשינו בהתחלה מלא טסטים עד שהרגשתי שהמוצר מתאים לחיך הישראלי".

כלומר, לא חריף מדי?
"בדיוק. הישראלים לא באמת אוהבים חריף כל כך, אז עשינו קצת התאמות".

עד כמה קשה לשנות קונספט, ועוד בזמן מלחמה?
"זה לא פשוט אבל אין ברירה. חוץ מזה שאני שנים במטבחים, ודווקא החמ"ל הייתה האופרציה הכי מורכבת ומשוגעת שהייתה בה מימיי. אז דווקא השינוי למקסיקני לא היה כל כך מורכב אחריה".

אנשים עוד שואלים על הממתקים הטורקיים?
"לגמרי. אנשים הגיעו מכל הארץ לאכול את הרחת לוקום והעוגיות שלנו. אולי בגלגול הבא, כרגע אנחנו במקסיקני".

התפריט מדלג בין השפעות מקסיקו לשכונה, עפ קצת השראה ספרדית וארגנטינאית. תוכלו למצוא שם, למשל,אמפנדס שמכין בחור ארגנטינאי במיוחד לקנטינה, במילוי בשר או כרישה ותירס לצמחונים (15 ש"ח ליחידה). האמפנדס מוגשים עם פריחולס, גוואקמולה ופלפלים קלויים, והם נהדרים ועסיסיים בדיוק במידה הנכונה.

חוץ מהם, תוכלו למצוא נקניקיית צ'וריפאן פיקנטית קלות, מנה של לומייטו – כריך מקסיקני מסורתי עם בשר אסאדו מפורק (40 ש"ח), כמה מרקים מקסיקניים של תירס, עדשים או אפונה, ואיך לא – גם נאצ'וס עם גבינה מותכת מלמעלה, כי זה המקסיקו שאנחנו מחפשים.

גם במשקאות הושקעה מחשבה רבה – יש כמובן מרגריטה, אבל תמצאו שם גם סנגרייה, וגם מיץ היבסקוס שאופייני למקסיקו, מתוק ומרענן כמו שאנחנו שואפים להיות.ניתן לשבת בחוץ על המדרחוב של לוינסקי, או מאחור בגינה צבעונית וסודית – פינה מושלמת לשבת בכיף עם ערימת נאצ'וס, ומלא מרגריטה. זה בילוי שמדבר אלינו.
לוינסקי 35, שעות הרצה; ב'-ה', 11:00-20:00, ו׳ 11:00-17:00

• אוכלים שותים
• סולטנה
• חדשות האוכל
• אוכל טורקי

הקרבה המסוכנת לטורקיה מבחינה רעיונית ופוליטית רק עושה לנו יותר חשק לדונר קבב וסו בוריק. ובדיוק אחרי שפרסמנו את רשימת המקומות השווים לטעום בהםאוכל שישגר אתכם בדמיון לאיסטנבול, מצאנו את הספוט האולטימטיבי לקינוח – מעדניית מתוקים טורקית קטנה ומטריפה. סולטנה היא הממלכה של בנות הזוג יפה ועדי סימן טוב־שטרן. בחלל קטן בשוק לוינסקי, סמוך למעדניות הוותיקות ולמזללות העכשוויות, הן פתחו חנות של מאפים, קינוחים ודליקטסים מתוקים בייבוא אישי מטורקיה. "טורקיה הוא יעד מספר אחת בארץ ושוק לוינסקי טורקי־יווני במקור. יש בו המון חנויות תבלינים ואוכל אבל אין בו חנות ממתקים", הן מסבירות ומצביעות על מעמול פרחוני במילוי אגוזי מלך. "כל הדברים האלה התחילו בסוריה ועברו לטורקיה, וממתקים אוריינטליים נפוצים בכל העולם".

מבלי להיכנס לדקויות גיאוגרפיות, על המדפים ובוויטרינה של סולטנה ("בטורקיה כל אחד סולטן, אנחנו בנות ואנחנו המלכות") נערמים מארזי דליקטסים שנבחרו בקפידה: בקלאווה חלבית מתוצרת AbbasOğlu בטעם חמאה ובמתיקות מאוזנת, רחת לוקום, פשמנייה – שערות סבתא משודרגות בטעמי שוקולד ווניל ופיסטוק, מעמולים, שוקולדים, חטיפי אגוזים ועוד ועוד. קפה הדגל של טורקיה, בטחינה דקה וללא גרגרים, מבושל על מצע חול לפי המסורת, ולידו סחלב טורקי וסיידר טורקי מתפוחים ותמרהינדי.

את הקפה ושאר המשקאות אפשר לשתות בחצר האחורית ולנשנש סימיט, בייגלה טורקי מצופה שומשום בעבודת יד, וקטאייף אגוזים עם גלידה טורקית. המחירים נוחים כמעט כמו באיסטנבול: רחת לוקום ובקלאווה ב-5 ש"ח ליחידה, מעמול 2 ש"ח, סימיט 15 ש"ח וקפה טורקי 8 ש"ח.
לוינסקי 35, ראשון-חמישי 10:30-18:00, שישי 09:00-18:00

• אוכלים שותים
• לוינסקי
• שוק לוינסקי
• אוכל טורקי
• סולטנה

• Facebook
• Twitter
• Email

בזמן שהממשלה מתווכחת עם עצמה מתי לאשר פתיחת מסעדות, יש מי שכבר הרימו ידיים. לסולטנה הטבעונית של הראל זכאים ולמסעדת הפארם טו טייבל איגרא רמא שהודיעו על סגירה נוסף כעת אורבן שמאן – קומפלקס קולינריה טבעונית, בריאות ורוחניות.

"הקורונה היא שחיסלה אותנו. העסק פרח והיה בגרף צמיחה מתמשך, אבל עסק כמו שלי לא יכול להתקיים בלי תזרים של חודש אחד. לפעמים אין ברירה אלא להביט למציאות בעיניים", אומר הבעלים אודי סהר. "בעסק צעיר כמונו אתה כל הזמן רודף אחרי הזנב וכשאין הכנסה נוצרת סיטואציה מאוד לא נעימה. בשבועות הראשונים עשינו טייק אווי אך הקופות לא החזיקו מים. אנחנו פונים לקהל של מילניאלס שנפגעו גם הם כלכלית. יכול להיות שלא מתאים להם להזמין מנה יקרה יחסית למרות שהיא עשויה מהחומרים הכי טובים".

כשאורבן שמאן נפתח לפני שנתיים בדיזינגוף, לא כולם ידעו איך לאכול את העוף המוזר. סהר, בהכשרתו נטורופת והרבליסט קליני, שף בריאותני ומדריך יוגה, התעקש להקים דווקא בלב העיר מרכז הוליסטי שמציע אוכל, תכניות דיטוקס, סדנאות ותוכן.

על אף ההילה הרוח'ניקית, המנות שבתפריט היו הכול חוץ מאשר סגפניות. טבעונים ואנשים שקוראים את האותיות הקטנות התפנקו בהמבורגר עדשים שחורות, פטריות וקינואה בלחמניה ללא גלוטן עם קטשופ מתוצרת בית, ערימת פנקייקס סקסית עם פירות וקערת כוח עם ספירולינה כחולה, ששברה את האינטרנט. אורבן שמאן האיש והמקום הפכו לאי של שפיות על אף ביקורת שנמתחה על התמחור הגבוה. "אני שובר את הראש איך להסביר ללקוחות בלי להפנות אצבע מאשימה ולהגיד 'כי לא באתם ולא קניתם'. זה לא הקטע. כנראה לא היה מספיק ווליום שיצדיק את הנוכחות שלנו. אפשר למתוח ביקורת על כך שלקחנו מקום מרכזי וגדול עם שכ"ד גבוה וקומה תחתונה שהייתה מיועדת למרכז בריאות כדי להציע משהו שהוא קצת מעבר. כל הדברים יחד סיפקו תוכן ועשייה אבל לא מספיקים כדי לכלכל". הלוואה בערבות מדינה אינה באה בחשבון בגלל הלוואות קודמות שעדיין משולמות כדי לכסות את עלויות הפתיחה. על כן ההחלטה על סגירה באמצע העשייה, כשהעסק עדיין בשלבי בניה, קשה שבעתיים.

סולטנה ואיגרא רמא נסגרו גם כן בעקבות המשבר. יש לדעתך קשר?
"אולי זה אוכל שהוא קצת פריבילגיה. הוא קרוב ללבי וללב אנשים רבים אך בסופו של דבר זהו עסק נישתי. עסקים שהכי פרחו בתקופה האחרונה הם מסוג אמריקה בורגר, שיומם וליל יש אצלם תנועה של שליחי WOLT. כנראה שזה מה שאנשים רוצים לאכול כשהם בבית. במעגלים שלי ניצלו את הקורונה דווקא לשיפור התזונה. אני פוגש אנשים שאחרי חודשיים־שלושה בסגר נראים טוב, רזים ובכושר כי הם בישלו לעצמם. למרות החלב, הבשר והגלוטן, לאוכל שמבשלים בבית יש השפעה אחרת על הגוף והנפש. אולי רק עכשיו אנשים התחילו להתעורר לתודעה שצריך לאכול קצת יותר נקי ובריא".

יש סיכוי שתפתח את אורבן מחדש בצורה אחרת?
"עדיין מוקדם לדבר ואני לא רוצה לצאת בהבטחות שאולי לא אוכל לקיים, אבל אורבן שמאן הוא רעיון וקונספט שבטוח יתגלם בצורה מדויקת בעתיד הקרוב".

• אוכלים שותים
• חדשות האוכל
• קורונה
• איגרא רמא
• סולטנה

• Facebook
• Twitter
• Email

לפני כשנה וקצת נפל דבר באבן גבירול כשנפתחה ״סולטנה״ ובה שיפוד השווארמה הטבעוני הראשון. יהודי שעבר במקום נתקל בתור עצום עם מוזיקה מזרחית רועשת ו״שמח״ במטבח. השף, הראל זכאים, עשה לאוכל הרחוב הטבעוני את מה שאייל שני עשה לאוכל הרחוב הבשרי: הפך אותו לבלתי נסבל.

המקום זכה להצלחה והייפ, אך אני מוכרח להודות שאת טעם השווארמה עצמה – לא אהבתי. ולמרות זאת, היה ברור שמבחינה ויזואלית החיקוי מוצלח ונותן מענה לטבעונים שהתגעגעו לתחושה החמקמקה של אכילת התקף לב בבצק. לפני מספר חודשים זה נגמר. זכאים טען שהשיפוד עצמו לא כלכלי ושהוא מכיל סויה, מוצר שהוא לא מאמין בו. ניצלנו את צהרי שישי לבדוק מה המצב עכשיו.

אם בעבר יהודי נתקל בתור עצום עם מוזיקה מזרחית, כעת הדלפק היה יתום ממזמינים. הראל זכאים, אולי השף הראשון שפתח מסעדת שף טבעונית ומצליחה, עמד בעמדת ההכנה ונראה היה כעוס. כרגיל אצל טבעונים, החשד ישר מופנה למחסור בברזל, b12, וחברים. מאחורינו החל להשתרך תור קטן אך הראל עדיין לא הרים מבט. לאחר כמה דקות הזמנו שווארמה בפיתה, עראייס וצ׳יפס, והלכנו להמתין.

עשרות דקות ארוכות עברו ונראה שהמקום איכשהו מצליח לקרוס. הראל והטבחית/קופאית צעקו מדי פעם מהדוכן מי הזמין מה. ״מי הזמין צ׳יפס?״ אנחנו. הצ׳יפס במקום הוא שריד ממסעדת השף של זכאים, ״זכאים״ (על שם שרי הממשלה. אהבתם?). צ׳יפס ״קרוע״ ונפלא, פריך, חם ושמן. הוא הגיע יחד עם קטשופ ואיולי טבעוני מוצלח. נשנשנו בזמן שאנו ממתינים למנות, עד שהצ׳יפס נגמר אך מנות עדיין אין.

בערך חצי שעה עברה מאז ההזמנה, הלכנו להראל ושאלנו מה עם המנות. ״מה הזמנתם?״ הוא שאל, שזה המשפט הכי נורא שמסעדן יכול להגיד. זו המקבילה של רופא כירורג ששואל ״רגע, איזה אשך?״. ״שווארמה ועראייס״. נראה היה שהראל מופתע.

מעט זמן אחר כך קיבלנו את השווארמה. השווארמה הנוכחית עשויה משיפוד פטריות יער שעולה על האש ולאחר מכן נקצץ עם ירקות, ונכנס לפיתה עם עמבה, טחינה (ויתרנו), חריף מתון וכתר בדמות עגבניה שרופה. למרות שהיה לחוץ, הקדיש הראל זמן להרכבת המנה והיה ברור שהוא ממלא אחר הנחיות ברורות של עצמו.

השווארמה במתכונתה הנוכחית אמנם פשוטה יותר, והליך הרכבתה מגרה פחות מגירוד של שיפוד, אך היא טעימה יותר. אני לכשעצמי לא מוצא הגיון גדול מדי בפיתה עם פטריות צלויות, אבל כל המסביב מדמה חוויה שווארמית. בהחלט שנאתי את עצמי בזמן שאכלתי אותה. וסך הכל היה טעים. לעומתי, התגובה מצד הישות הצמחונית שסעדה עמי הייתה נלהבת הרבה יותר.

בערך חצי שעה עברה מאז ההזמנה, הלכנו להראל ושאלנו מה עם המנות. ״מה הזמנתם?״ הוא שאל, שזה המשפט הכי נורא שמסעדן יכול להגיד. זו המקבילה של רופא כירורג ששואל ״רגע, איזה אשך?״

בשלב זה שני דברים קרו: שלומי סרנגה התיישב לידנו והראל ניגש לשולחן שלנו והתנצל. הוא לא הספיק להכין את העראייס, הוא מבקש שלא נשלם על הארוחה, ובנחמדות שיא מסביר שפשוט הבריזו לו היום.

פתאום הכל נעשה ברור: העצבנות של הראל, הבלאגן בשירות והפער התפיסתי בין קיומנו כצרכנים לבין מהותנו כיצרנים. פתאום לא היינו לקוחות שמרגישים שהשירות שלהם לוקה בחסר, אלא אנשים עובדים ממש כמו הראל, שולמן בעל כשרון שנלחם בבירוקרטיה ובעמל רב הוא מגשים את החזון שלו, כשפתאום בבוקר שישי העובד הבןןןןןן שלללללללל @#$%^$%₪$#₪@ מבריז לו.

מסכן הראל. איזה חמוד. ביקשנו לשלם על הארוחה ולהמתין בכל זאת לעראייס, שבגרסה הטבעונית שלו מגיע כחציל עם עגבניות, רכז רימונים ולימון כבוש, בתוך פיתה משוחה בשמן וצלויה על גריל. המנה הגיעה על מצע של טחינה. קשה להגיד שהעגבניה הורגשה, מדובר היה בטוסט משוכלל עם חציל מטוגן. זה לא הזכיר עראייס, אבל זה היה טעים, אפילו מאוד, אבל מעט שומני מדי. צלחת שהייתה יכולה לתפקד נהדר כמנת בארים, וכעת מומלץ לחלוק אותה כראשונה אם אתם יותר משניים. שמחנו שחיכינו לה.

החוויה בסולטנה טעימה, אבל שונה מאוד עבור סועד בשרני וסועד צמחוני. מי שסובל מחסך טבעוני בתחום אוכל הרחוב הישראלי יהנה שם מאוד, ואם העובד המנ-מנ-מניאק יחליט להגיע, אז בכלל.

כוכבים:שלוש וחצי

טעים:לאוכלי בשר כן. לטבעונים כנראה יותר

וייב:כמו המזנון רק בלי הבשר ובלי השמח

טבעוני:רק טבעוני

מחיר:26 לצ'יפס בינוני, 39 לשווארמה בפיתה, 42 לעראייס

סולטנה, אבן גבירול 52, א'-ה' 23:00-12:00, ו' 16:00-12:00

• מנת יתר
• סולטנה
• מסעדות טבעוניות
• אוכל טבעוני
• טבעונות
• אוכל רחוב
• הראל זכאים
• שווארמה

• Facebook
• Twitter
• Email

אוכל הרחוב הישראלי הוא כבר מזמן לא רק פלאפל ושווארמה, אם כי כבודן עדיין מונח במקומן. השנה הזו, יותר מכל השנים הקודמות, היתה שנתו של אוכל הרחוב המתוחכם, כזה שעומדים מאחוריו חומרי גלם מעולים ולא מעט מחשבה. אלו הם 8 המקומות שהכי אהבנו לאכול בהם בעמידה השנה.

ברווזי

כשהוא כבר הבעלים של המסעדה היוקרתית ביותר בארץ, OCD, פתח השנה השף הצעיר רז רהב (או רזי ברווזי) את ברווזי, סנדויצ'יית הגורמה שלו. ככל הנראה מדובר בכריכים הכי מושקעים בארץ, כשאפילו את הרטבים והממרחים מכינים פה לגמרי לבד. כריך הכרוב הצלוי הפך כבר ללהיט באינסטגרם, כמו גם כריך המק אנד צ'יז המושחת. כמעט בכל סופ"ש סוגרים פה עוד לפני שעת הסגירה כי נגמרים הכריכים, אז נסו להקדים.

ג׳וזף אנד סאנס

דוכן בעיצוב ואווירה בריטים, על כיכר רבין, עם אייל מהחבית נשמע כמו שעטנז מוזר? אולי רק כי לא צוין כי מדובר בדוכן פיש אנד צ׳יפס, כלומר אוכל פריך, כלומר דגים מטוגנים בבלילה ותפוחי אדמה מוזהבים, כלומר בדיוק מה שהעיר הזו צריכה כבר די הרבה זמן בתחום המאנצ׳ ורק עכשיו תפס. עכשיו כשדיוויד בואי מת ויש לנו פיש אנד צ׳יפס ראויים משלנו, כבר ממש לא ברור מה עוד אנחנו צריכים מהממלכה.

דילק'ס

המאפייה של דילק בהג'י, שנפתחה לפני שנתיים ובשנה שעברה עברה שדרוג והתרחבה, היא ללא ספק הדבר הכי קרוב לאיסטנבול שאפשר למצוא בעיר הזאת. לצד בורקסי שבלול עצומים, עוגות סולת נפלאות ולחמניות גבינה חלומיות, הסו־בורק (בורקס מים) של דילק הוא הכוכב האמיתי: שכבות של בצק יופקה דקיק ורך שבין דפיו גבינה או גבינה ותרד, כשהכל ביחד הופך למאפה שדומה יותר ללזניה מאשר לבורקס, אבל בעצם לא דומה לשום דבר אחר.אם אתם מתכננים לבוא בשישי כדאי להתכונן לתור ארוך, וגם לתשובה הדי שגורה "נגמר הסו בורק, יהיה עוד שעה".

מוטפאק

רוב האנשים קוראים למנה שמוגשת במקום התורכי הקטן הזה שווארמה, אבל בעצם מדובר במנה שנקראית איסקנדר, וקשה מאוד למצוא בארץ. מה היא כוללת? פרוסות דקות של דווארמה עגל וכבש עזת טעם בשרי, בלי הרבה תיבול, עגבניות צלויות, רוטב חמאה לוהט וכמה גבעות של יוגורט תורכי אמיתי. כל הטוב הזה מונח על מערום קטן של קוביות לחם רך, שסופגות את כל הטוב הזה. אם זה נשמע לכם טעים בטירוף, במציאות זה טעים אפילו יותר מזה.

נונונו

כל מי שגדל על פרוסות של פרנצ' טוסט, או "לחם מטוגן" כמו שהיו קוראים לו אצלנו לארוחת בוקר, יתאהב במקום הקטן של השף גיא גמזו, שמוכר לחמניות חלב רכות ומטוגנות בחמאה עם שלל מילויים, שמזכירות את אותו לחם מטוגן. מה שהתחיל בתור מנת ספיישל במסעדה הופך פה למרכז העניינים, עם מילוי שרימפס קצוצים, תבשיל בריסקט, מק אנד צ'יז, הרינג הולנדי ואפילו שניצל. שמנמן ומושחת לאללה, אבל כזה כל כך טעים, למי אכפת?

סולטנה

שווארמה טבעונית? ועוד מפטריות? גם אנחנו קצת גלגלנו עיניים, אבל ביס אחד מהשווארמה החדשה מבית "זכאים" תשנה את דעתכם מהקצה אל הקצה. הטעם, התיבול ואפילו המרקם מזכירים שווארמה של ממש, רק בלי תחושת הכבדות שמתלווה אליה בדרך כלל. תורי הענק שמשתרכים במקום מוכיחים שלא רק אנחנו, ולא רק טבעונים, חושבים שמדובר בשיחוק של ממש.

קבב שמואל

כמה טוב אתה צריך להכין קבב כדי ששם המשפחה הלא רשמי שלך יהיה ״קבבים״? כנראה שדי הרבה. הדוכן של שמואל בשוק הכרמל, שהתחיל כבסטה והתרחב, אבל ממש לא יותר מדי, מתמקד כמעט בלעדית במנה אחת ועושה אותה על הצד הטוב ביותר. כמה חבל שאין מספיק דוכנים עם אותה רוח ואיזה מזל שיש דוכן אחד שעושה את זה מדהים, עם קבב, ירק, חריף, לימון וטחינה. אם אתם לא מאנשי הפיתה (אבל למה?), יש פה גם מנה נהדרת בצלחת.

שרי הרינג

אחרי 35 שנה של כתיבה החליטה העיתונאית ואשת האוכל שרי אנסקי לעשות מה שהיא באמת אוהבת – שוק. וכך, בהשראת הסנדוויץ' ההולנדי, היא פתחה במרכז שוק האוכל המקורה את דוכן הדגים הכבושים והמלוחים שלה. את קולקציית הדגים אפשר לקבל בלחמנייה אבל עדיף בבגט מושלם שמגיע ממאפיית לה מולאן, אליהם היא דוחפת סלמון נורבגי שהיא כובשת בעצמה, או מטיאס, אנשובי והרינג שהיא כובשת עם בצל סגול, ירוק ולבן ואין סוף שבוע בלי תור ענק שמשתרך מהדוכן שלה

• שרי הרינג
• סולטנה
• דילקס
• ברווזי
• ג'וזף אנד סאנס
• הקבבים של שמואל
• פרסי האוכל